באחד הלילות קיבלה אשתי שתי שיחות טלפון כאובות משתי נשים חרדיות – האחת בעלת רקע דתי־לאומי המכירה משפחות של חטופים ולוחמים, והשניה מתנדבת באחד המלונות שבו שוכנות משפחות מפונות. שתיהן זעקו את אותן המילים: "אנחנו חיים ביקום מקביל!"
אותן נשים מתגוררות ועובדות באזורים חרדיים קלאסיים, והן הוטרדו עמוקות מהעובדה שרבים – כמובן, לא כולם, אבל חלק לא מבוטל מתוך הציבור – ממשיכים את חייהם כאילו לא ארע דבר. פרק תהלים קצר (שעם הזמן הוא מתקצר עוד יותר) בסוף התפילות הרגילות, וזהו.
היא כתבה לי שמאז ששמעה את דברי השטנה (כלשונה) של הרב ישראל בונים שרייבר היא "לא יכולה להפסיק לבכות". היא התחננה לתגובה שאולי תוכל "לרכך קצת את הזעם, הכאב והעלבון של האבות והאמהות של החיילים הקדושים"
מתוך ההיכרות עם מציאות של מדינה בטראומה ובמלחמה – טראומה של הטבח הנורא בדרום ושל אלפי גולים מהדרום ומהצפון, מאות אלפי מגויסים ואבדות יומיות בשדה הקרב – הן מתקשות לעכל את הדיסוננס: את היקום המקביל שבו חלקנו חיים. אדגיש שמדובר בחלק בלבד. יש גם המון התנדבות, התגייסות, תפילות, סדרי לימוד, ועשייה מבורכת ויוצאת דופן בקרב היהדות החרדית בעת הזאת. אבל יש גם אזורי ניתוק. גדולים.
בלילה הבא קיבלתי הודעה ממכרה, אישה דתית לאומית בעלת קשרים עמוקים לציבור החרדי, אמא לבן שכבר ששה שבועות נלחם באויבינו. היא כתבה לי שמאז ששמעה את דברי השטנה (כלשונה) של הרב ישראל בונים שרייבר היא "לא יכולה להפסיק לבכות". היא התחננה לתגובה שאולי תוכל "לרכך קצת את הזעם, הכאב והעלבון של האבות והאמהות של החיילים הקדושים".
השיחות וההודעה הנ"ל מתייחסות לאותו הנושא – ליקום המקביל שדברי ר' בונים (כפי שנהוג לכנותו) הם רק ביטוי אחד, אמנם קיצוני, לקיומו. אשרטט קווים לדמותו ואבקש עצה לְרִיכּוּכוֹ.
היקום המנותק
אין לי רצון להדהד את דברי ר' בונים, שבינתיים הורדו מפלטפורמת "קול הלשון", לא לפני שהקובץ הורד, הופץ בתפוצה עצומה, והגיע למאות אלפים. הלוואי שממדי הנזק יצומצמו. אציין את תמצית הדברים בלבד.
ר' בונים נשאל כיצד עלינו להסתכל על לוחמי צה"ל המגנים עלינו: מתוך הכרת הטוב, בתור חלק מה"השתדלות" שלנו, או בדרך אחרת. תשובתו שללה את כל האופציות. לדבריו, יש להתייחס ללוחמים בדיוק כמו אל אוספי הזבל מהרחובות. אלה עובדי עיריה ואלה עובדי מדינה. אין ביניהם הבדל. "מגייסים אותם, נעבאך שהם עושים את זה והם נלחמים כי זה מה שמצווים עליהם. […] הם עושים את זה לא בשביל לעשות לך טובה, הם עושים את זה כי הכריחו אותם לעשות."
האם ר' בונים נכח אי פעם בהלוויה של חייל שנפל בהגנה על עמנו? אילו היה טורח להגיע להר הרצל באחד הימים בשבועות האחרונים, הוא היה מגלה יהודים תמימים וטהורים, המוכנים מתוך גבורה עילאית ומסירות אינסופית לשים את נפשם בכפם למעננו ולשם ייחוד ה'
להצעה שהנרצחים והנחטפים בדרום הארץ הם "אחים" התייחס ר' בונים בזלזול בוטה: "בובע מעיישס", כלשונו. הוא הדגיש את המרחק בין הקרובים אלינו, דוגמת קרבנות אסון מירון, לבין הנפגעים בדרום. "מה הקשר שלך אתם?" הוסיף. "למה אתה אמור להתייחס אליהם? מה הם קשורים אליך?" מול הדרישה של "נשיאה בעול עם הזולת" הגיב שאין סיבה שהנפגעים יעניינו אותנו יותר מהשוכבים בבתי החולים, והפטיר כי "זה הרי קשקוש".
באשר למצב הקשה שבו שרוי העם היושב בציון, מצב שלכאורה אסור לומר עליו "שלום על נפשי" (תענית יא, א), ביאר ר' בונים שהנסיבות שלנו מקבילות ל"אוטובוס שהתהפך". זה אינו צער הציבור. "צער הציבור זה צרה שיש לכל הציבור ביחד."
האמת תיאמר: אלה דברים נוראים. כמובן שהם רחוקים מזרח ממערב מתחושת ה"ביחד" המתחייבת בזמן מלחמה (עליה הרחבתי במאמר אחר) – אך לכך גם לא היו ציפיות. בעיקר, הם מצביעים על ניתוק עמוק מהמציאות.
האם ר' בונים נכח אי פעם בהלוויה של חייל שנפל בהגנה על עמנו? אילו היה טורח להגיע להר הרצל באחד הימים בשבועות האחרונים, הוא היה מגלה יהודים תמימים וטהורים, חלקם מקפידים על קלה כעל חמורה, המוכנים מתוך גבורה עילאית ומסירות אינסופית לשים את נפשם בכפם למעננו ולשם ייחוד ה'. אלא שהוא מעולם לא נכח בהלוויה כזו.
אילו הוא היה טורח לבקר, אולי להעביר שיעור תורני, בבתי המלון ובמבנים המאולתרים שבהם מאוכלסות אלפי משפחות מהצפון ומהדרום, הוא היה מבין שלא מדובר בארוע "שלהם", של מי שאין לנו כל זיקה אליהם, אלא באירוע של כולנו – של העם היהודי היושב בציון שחווה טבח נורא ונלחם על עתידו.
אילו היה מכיר את העם היהודי החי מעבר לבית הכנסת השכונתי, את זרמי העומק היהודיים הקיימים תמיד המתגלים בפרט בעת הזאת, נדמה שהוא היה מדבר אחרת. קשה להישאר אדישים מול עוצמות הרוח של מסירות נפש, תפילות הנזעקות מעומק הלב, אחדות העם והעשייה אינסופית למען הכלל
ואילו היה מכיר את העם היהודי החי מעבר לבית הכנסת השכונתי, את זרמי העומק היהודיים הקיימים תמיד והמתגלים בפרט בעת הזאת, נראה שהוא היה מדבר אחרת. קשה להישאר אדישים מול עוצמות הרוח של מסירות נפש, תפילות הנזעקות מעומק הלב, האחדות המתגלה והעשייה אינסופית למען הכלל. כפי שתמה הרב חיים פיינשטיין שליט"א בשיחה שנשא לאחרונה, כיצד ניתן להתנכר לאחינו בית ישראל, כל אותם הרבים שנהרגו ושנשבו ושנלחמים עבורנו?
אלא שר' בונים חי ביקום מקביל, יקום שאינו דורש הכרה במציאות הריאלית של חיים במדינת ישראל, ובוודאי אינו מפגיש את הדרים בו עם דמויות מופת הנראים שונה מאד מציורי ההוד בספרי ילדים חרדיים. ביקום המקביל אפשר לדמיין שמדובר ב"עובדי מדינה", אנשים זרים הרחוקים מכל קשר עם היהדות הנלקחים בעל כורחם למות בשדה הקרב.
כמה מעציב.
השכל הישר והרגש הטבעי
סיפר לי ידיד על שיחה שנשא אחד מרבני שכונת רמות, שבה תיאר הדובר איך נסע פעם מחוץ לעיר וראה באחד הצמתים חייל צה"ל העומד בעמדה צבאית עטוף בטלית ועטור בתפילין. "תראו מה זה!" הכריז הרב. "צה"ל דואג לעטוף את חייליו בטלית ותפילין כדי לתת את הרושם המטעה שאין סתירה בין שרות צבאי לקיום מצוות – כאילו אפשר לקיים את שניהם!"
כשאתה נמצא עמוק ביקום המקביל, קל וחומר כשאתה מצויד בכלי ניתוח של למדנות הנוטים למופשט ולאבסטרקטי, אתה עלול לאבד את כלי הניתוח החשוב מכל: את השכל הישר. דבריך לעולם לא יעומתו מול המציאות האמתית. הניתוק מאפשר לאדם להתפרע – הן בלימוד גמרא והן בראיית המציאות.
כשאתה נמצא עמוק ביקום המקביל, קל וחומר כשאתה מצויד בכלי ניתוח של למדנות הנוטים למופשט ולאבסטרקטי, אתה עלול לאבד את כלי הניתוח החשוב מכל: את השכל הישר. דבריך לעולם לא יעומתו מול המציאות האמתית
שלא בהפתעה, העדר השכל הישר זועק מתוך מדברי ר' בונים דלעיל. האם אין זה דבר פשוט שהרגש הראשוני שאנו חווים כלפי חיילים הוא של הכרת הטוב? האם אין זה פשוט שמחובתנו להשתתף, להתפלל, ולעשות את כל אשר בידינו למען אותם חיילים המוסרים את נפשם עבורנו? ועל משקל דומה, כיצד ניתן לדחוק בכוח את הרגש היהודי הטבעי ולנקוט פלפלנות מנוכרת ואכזרית?
אצטט שוב מדברי הרב חיים פיינשטיין: "אני תמה על קהות החושים איך נפש יהודי יכולה לקבל את השמועות האלו, על מאות ועל אלפים הרוגים ופצועים ושבויים בשוויון נפש. איך זה יכול להיות?". בכך המשיך את הקו הידוע של הרב חיים שמואלביץ, זצ"ל, שקרא על חיילים שמסרו את נפשם את דברי חז"ל (ב"ב י, א) "הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן", והוסיף כי "החיוב שיש עלינו להתפלל עליהם הוא בלי גבול".
ההבדל בין ר' בונים לבין גדולי תורה אלו אינו בכוח העיון, אלא בחיבור – בחיבור של האדם לעצמו, לשכל הישר ולרגש הטבעי. היקום המקביל, מסתבר, מאפשר ניתוק גם מאלה.
ניתוקים שונים: הישיבה והאקדמיה
התופעות דלעיל מקבילות, במידה מסוימת, לזירת ניתוק נוספת: האקדמיה.
מטבע הדברים, האקדמיה היא זירה נטולת רגש – כל עניינה הוא עיון היודע לבדל את הרגש ולהתמקד בעובדות המחקריות ובניתוחן המנוכר. כמו כן, על החוקר להדחיק את האינטואיציות המוקדמות – הנגזרות מהשכל הישר – לטובת המחקר הטהור. לעתים התוצאות הן מסקנות שעליהם אמר ג'ורג' אורוול ש"ישנם רעיונות כה אבסורדיים שרק אינטלקטואלים מסוגלים לאמץ אותם". בתחום מדעי החברה, שאליו מצטרפות אג'נדות פוליטיות מובהקות, יוצר הניתוק עיוותים קשים במיוחד.
לדוגמא, טענת הרב הנ"ל הזכירה לי מאמר ב"ניו יורק טיימס" (משנת 2011) שבו טענה פרופ' שרה שולמן כי ישראל מקדמת זכויות להט"ב רק כדי להלבין את הפגיעה המתמשכת בזכויות האדם של הפלסטינים. ברור שנדרש ניתוק עמוק מן המציאות, לצד ראיה בינרית מאד שאינה מתכתבת עם המורכבות של העולם הריאלי, כדי להגיע לשטות זו. דוגמא נוספת היא של טל ניצן, סטודנטית באוניברסיטה העברית שזכתה בפרס הצטיינות על מאמר שטען כי העדר תרבות האונס של חיילים ישראלים נובע מתפיסות גזעניות כלפי נשים ערביות. הטבח של שמחת תורה מלמד, כנראה, שלמחבלי חמאס יש ראיה אדיבה יותר של נשים יהודיות.
יש דוגמאות נוספות לרוב. קריאת אסא כשר נגד אחדות (אחרי הבחירות האחרונות) נובעת מאותו המקום:
כל קריאה לאחדות העם היא בעיני קריאה פסולה […] ההבדלים ביני לבין עממי המוטציות אינם שוליים, הבדלים שצריך להתעלם מהם למען מטרה נעלה. להפך, ההבדלים הללו הם חשובים מאין כמותם, הביטוי שלהם הוא מטרה נעלה שמן הראוי לשרת עכשו. אין אחדות אמת וגם לא תהיה.
כשאתה נמצא בתיבת תהודה פרטית, הרחק מהזולת, קל ליפול לתוך מקום של קיצוניות פנאטית.
הישיבה התורנית והמרחב החרדי בכלל חייבים מידת הפרישות המאפשרת להם עצמאות המחשבה לצד ריחוק מדרישת החברה המערבית לאחידות ערכית. אולם אסור לנו להפוך למגדל שן מנותק, המאבד קשר עם המציאות הריאלית והשכל הישר הכרוך עמה
כמו האקדמיה, גם הישיבה התורנית והמרחב החרדי זקוקים לפרישות לשם עצמאות המחשבה וריחוק מדרישת החברה המערבית לאחידות ערכית. אולם אסור לנו להפוך למגדל שן מנותק, המאבד קשר עם המציאות הריאלית והשכל הישר הכרוך עמה. מטרת האוניברסיטה היא הכשרת מדענים. בניגוד חריף לכך, מטרת הישיבה והמרחב החרדי אינה להנפיק "למדנים מקצועיים" אלא להכשיר בני תורה ההולכים באורחות יושר, והשומרים את דרך ה' של חסד, צדקה ומשפט, לצד עיסוק בתורה בהתמדה ובעיון.
לשם כך, חיוני לשמור על חיבור, גם בתוך "היקום המקביל" של הישיבה או השכונה החרדית. חובה להכיר את שקורה "שם", כדי לא ניפול לאזורים האפלים של קונספירציות קיצוניות ותפיסות כוזבות. חיוני להבין את מקומנו בתוך העם היהודי ובתוך מדינת ישראל, את אחריותנו ואת גודל השעה – במדינת ישראל בכלל ובשעה הזו בפרט. כפי שהרב שלמה וולבה זצ"ל, היה חוזר ואומר, יש צורך אקוטי בידיעת ההקשר ההיסטורי שלנו, של העם היהודי ושל העולם בכלל, כדי שנבין את מקומנו על ציר הזמן, את הדמיון ואת השוני שבין דורנו לבין דורות קודמים ואת הנגזר מכך.
בישיבה, תפקיד החיבור נופל על צוות המוסד. עליו לתווך את המציאות לתלמידים ולאזן בין הניתוק הטבעי של הישיבה לבין החיבור הנדרש כדי להקנות אורחות יושר. "איננו ילדים קטנים," אמר לאחרונה הרב יצחק פנחס גולדווסר שליט"א. אנחנו יודעים לשלב בין הניתוק של הספרה החרדית לבין מידת החיבור הנדרש – יודעים להכיל, לפחות במידת מה, את המורכבות של החיים האמתיים – וזה תפקידו של צוות הישיבה. אם הצוות עצמו משחק עם צעירי הצאן בגן עדן של ילדוּת המנותק מהעולם האמתי, התוצאות הן אסון.
לקראת יקום מחובר
הרב גולדווסר, בשיחה שהעביר בישיבת אור ישראל שכותרתה "הכרת הטוב ונשיאה בעול" (פרשת לך לך תשפ"ד), הקדים רפואה למכת ר' בונים כשהוא הפציר בתלמידיו להכיר טובה לחיילים, לשאת בעול עם אחינו ולהיזהר מהניתוק. בתוך דבריו הוא הזכיר שאחרי שהעביר שיעור בסגנון דומה ניגש אליו תלמיד חכם אחד אחרי השיעור ושאל אותו כיצד הוא מדבר ככה, הרי "כל החינוך שלנו הוא נגד הצבא, אין לנו שום קשר אתם, מה פתאום לדבר על החיילים, חס וחלילה!" הרב גולדווסר הגיב כך:
אם ככה, אמרתי לעצמי, אני באמת צודק שצריך לדבר על זה. אם תלמיד חכם יכול לדבר בכזה ניתוק חייבים לזעוק! אמרתי לו – הרי אם אדם היה מתנפל על אח שלך וחייל היה מציל אותו, לא היית מודה לו? אז זה לא חכמה לטמון את הראש ורק להיות פנאטיים. אנחנו לא ילדים קטנים, כשילד קטן רואה חילוני הוא קורא לו גוי. אנחנו ילדים קטנים?
אכן, אין אנו ילדים קטנים. אנחנו בוגרים די הצורך להשתתף, במגוון עשיר של דרכים, במאמץ הלחימה, ועדיין לזכור שאנו ציבור בעל ערכים ואורחות חיים נבדלים.
בימים שלאחר מלחמת ששת הימים נשאל הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בזכות מה זכה העם היהודי לניצחון כה מוחץ. תשובתו היתה פשוטה: "בזכות מסירות הנפש של חיילינו." "מי שלא יזכיר בתפילת הימים הנוראים את החיילים הנלחמים על הגבולות," היה חוזר ואומר, "ספק אם תפילתו תפילה." בדבריו המפורסמים של הרב דוד פוברסקי זצ"ל בימי מלחמת יום כיפור, דרש מתלמידי הישיבה השתתפות עמוקה עם הלוחמים: "מצד אחד הננו מאוד רגועים, ואילו לכל הפחות היינו שמים מבטחנו המוחלט ברבש"ע החרשנו, אבל הרי הננו שמים מבטחנו עליהם, על החיילים הנלחמים, ומאידך איננו משתתפים ונושאים עמם בעול המלחמה – בכאלו סתירות הננו חיים!"
בעקבות הפיגוע שדבריו יצרו, הדבר הראוי היה תגובה חדה ובהירה של גדולי ישראל, ולו כדי להפקיע מחשש של "מדשתקי רבנן שמע מינה דניחא להו". לצערי, קשה לראות את הגרסה העכשווית של המנהיגות הרבנית, מנהיגות מבוזרת ומהוססת, מתאחדת לשם כך
אלו הרי דברים פשוטים, שתוקפם יפה גם כלפי המלחמה של היום – מלחמת מצוה של "עזרת ישראל מיד צר" שאין מי שפטור מהתגייסות – גם חתן מחדרו, גם כלה מחופתה, וגם כולנו. אולם, לדאבון נפש, רבים נמצאים במצב של ניתוק: אינם מכירים מישהו שנפגע או נחטף בדרום, אינם מכירים לוחמים ונופלים, ואינם מחוברים דרך ערוצי התקשורת השונים.
העם נבוך. ר' בונים ידוע בתור תלמיד חכם נפלא שרבים נוהרים אחריו. בעקבות הפיגוע שדבריו יצרו, הדבר הראוי היה תגובה חדה ובהירה של גדולי ישראל, ולו כדי להפקיע מחשש של "מדשתקי רבנן שמע מינה דניחא להו". לצערי, קשה לראות את זה קורה. ובכל זאת, גם אם לא נראה ביטוי חריף של "סור מרע", יש עדיין לצפות למעשים של "עשה טוב": קריאה משותפת לעצרות תפילה, לצומות וזעקתם ולסדרי לימוד מיוחדים. כלומר, קריאה להימנע מאדישות. קריאה לחיבור.
הלוואי שהיא תבוא.
***
כולנו זקוקים לחיזוק של חיבור: חיבור לאחווה הפשוטה עם העם היושב בציון, להשתתפות בצער ובתקווה של הכלל ולאותו "ביחד" האמור להיות מובן מאליו בשעת מלחמה. כאמור, החיזוק עשוי לבוא "מלמעלה", מקריאה של גדולי הרבנים. אך הוא יכול לבוא גם "מלמטה" – מתוך העם עצמו.
מעשים בזירה המקומית, שיעורים והרצאות של רבנים ואנשי ציבור, חמ"לים לטובת המאמץ המשותף, סיוע מאורגן לטובת המשפחות שנעקרו מבתיהן ומשפחות המשרתים, המאמץ למען החקלאים, הגעה להלוויות ולבתי אבלים (שלא נדע עוד), ארגון של תפילות מיוחדות ואמירת תהלים, ועוד, מקבלים כיום חשיבות כפולה: הן מהותית והן ציבורית.
צעדים אלו תלויים רק בנו, והם יכולים ליצור תחושה של שייכות ושותפות בשעה שהעם כה זקוק להם. הם ידאגו שהיקום שלנו יהיה פחות מקביל ויותר מחובר לאתגר הלאומי הגדול שכולנו שותפים בו.
תמונה: Effib at Hebrew Wikipedia., CC BY-SA 2.5 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/2.5>, via Wikimedia Commons
אני מכיר טובה לכותב שבזכותו התוודעתי לדבריו הנפלאים החדים והחותכים של הרב שרייבר .
סוף סוף מישהו אומר את האמת ללא הצטעצעות .
אכן . קשה לשמוע את האמת . וקשה לשמוע את האדם שצועק המלך עירום .
אבל מי שאמת בליבו ויכול להשקיט את כל הצעקות מסביב על בגדי המלך החדשים , ימצא שהאמת חותכת כדבריו.
כן . הסכנה לעם ישראל כיום . איננה מעזה . ואיננה מאויב כזה או אחר .
האויב המרכזי של עם ישראל הוא השלטון הכופר של עם ישראל שכילה ומכלה כל חלקה טובה של אמונה וקיום תורה ומצוות . שזהו בסיס וזכות קיומו של עם ישראל בעולם ובארץ ישראל.
זוהי הסכנה המרכזית . אין סכנה אחרת .
האם ישנה התייחסות לסכנה הזו .
האם יש התייחסות לכך שחייל צה"ל ביד אחת יכול להלחם בעזה .
וביד השנייה להלחם במתיישבים לגרש אותם
לעצור אותם ולענות אותם .
וברובה התבור שהוא מחזיק לשמור על בית המשפט והשלטון הכפרני בישראל שלוחמים באלוקים ובתורתו .
הרב שרייבר היחיד שמעז להתייחס לזה בלשונו החדה והעמוקה .
המגן והלוחם האחרון שנותר לעם ישראל הוא עולם הישיבות . ומודה אני לאלוקים שהשאיר לנו מישהו שמעמיד את הדברים על דיוקם ללא פחד .
דרך אגב . מי שלא למד בישיבה ולא מכיר את השפה הישיבתית . לא יוכל להבין את דבריו של הרב . ויקח אותם למקומות לא נכונים
אבל מי שכן . ממליץ לו לקרוא אותם היטב . כי דבריו קילורין לעיניים.
בנוסף חובה לקרוא את כל דבריו ולא להתפס למשפט כזה או אחר ולעוות את משמעותו שנאמר בהתייחסות למאמר כולל.
אין שום קשר בין האיום הנובע לדבריך מהשלטון, לאסון שאירע לעם היושב בציון
אם אתה חושב שהמחבלים באו להרוג חילונים, אתה חי ביקום מקביל
אם הם לא היו נעצרים שם, הם היו בבית שלך!!!
חייל שנלחם, אתה חייב לו מלא הכרת הטוב, בדיוק כמו רופא שריפא את בנך!!
אין שום השוואה לתאונה, כשמדובר באסון עם מלא משפחות הרוסות וכואבות
פשוט בושה לנתק את עצמנו מאסון גדול כ"כ שאירע לעם ישראל, לשבת בבית לבטח בזמן שחיילים מסכנים את חייהם בעזה, (אפילו שהם חייבים…)
בור ועם הארץ. בוש והכלם
"השלטון הכופר" – זו דמותו היום של רוב מוחלט של עם ישראל. מי אשם בזה, הם? לא בטוח, בעידן של מאיצי חלקיקים ומחשבים קוואנטיים לא ברור בכלל איזה רלוונטיות יש לכם החרדים. אתה דורש שיהודים ישימו את שכלם בקופסה ויזרקו אותה לים? אם לדעתך הם טועים תתכבד ותסביר להם מדוע, אם נכשלת תחפש את הבעיה אצלך, לא אצלם.
חברה שהתרומה שלה להתקדמות האנושות היא אפס עגול, שבזמביה ובמוזביק מייצרים בשנה יותר רופאים ומהנדסים לנפש מאשר בחברה החרדית – די ברור למה אף אדם עם קצת שכל בקדקדו לא מעלה על דעתו לראות בה מודל למשהו.
מסתבר שה"כופרים" האלה יודעים להקים מדינה ולהביא אותה לחזית המדינות המתקדמות והמפותחות, משהו שאתם החרדים לא הצלחתם 2000 שנה וגם לא תצליחו ב 2000 השנים הקרובות.
"עולם הישיבות הוא המגן של ישראל" – השטויות שלכם עלו ביוקר לעם ישראל באינסוף פוגרומים שחיטות ואושוויצים למיניהם. אף אחד לא מפריע לכם לגור ברמאללה שכם וג'נין, שם אין שלטון כופר ושם הדת והחשיבה הדתית היא זו השולטת. למה אתם מתעקשים לחיות דווקא במדינות כפרניות חילוניות ומתקדמות דמוקרטית וטכנולוגית? למה?!
עם פונדמנטליסטים דתיים לא ניתן לנהל דיון רציונלי. העולם המערבי מתקדם לקראת ההבנה שאסור לאפשר לקבוצות החותרות נגד הדמוקרטיה להשפיע על הצביון במדינות דמוקרטיות ולקחת אותן לכיוונים אנטידמוקרטיים. גם כאן, נקעה נפשנו מהאנטיציונים הנצלנים וכפויי הטובה, קבוצות שיסרבו לשרת בצה"ל ויסרבו לתרום למאמץ הכללי לשמור על המדינה הזו כמדינה שפויה דמוקרטית ומתקדמת טכנולוגית – תשלל מהם ובצדק זכות הבחירה. במקביל אנטיציונים כמו הרב שרייבר ודומיו יגורשו מכאן לדמשק סוריה וטהראן. שהתורה שלהם תגן עליהם שם בדיוק כפי שהגנה באושוויץ, אסור לצה"ל לסכן אף לא שערה אחת משערות ראשו של חייל ישראלי כדי להגן על אנשים וקבוצות מהסוג הזה.
כולרע
אם יבוא להורגך (חלילה) מחבל – בבקשה אל תקרא לעזרה של כוחות ביטחון, הם כויפרים ה ירחם!
הרב פפר —
"יקום מקביל" הוא מושג באסטרופיסיקה, בעוד שהציטוטים המזעזעים שהבאת מקורם אינו באסטרופיסיקה, אלא בנפש מעוותת, שאינה מחוברת לתורה לשמה, ושאין בה את התכונה היהודית הבסיסית – הכרת הטוב.
מתוך בוטות דבריך ניתן להסיק שאין לך כבוד לתלמידי חכמים משום שאם היית מספיק מודע לגדלותם היית מנסה ללמוד היטב את מה שאמר לפני דברי השחץ שלך, היזהר בלשונך טיפש.
אינני ראוי לקחת חלק בויכוח אבל נדמה לי שיש להבין את הרקע ממנו בא הרב שרייבר בקריאת הספר על חיי אביו ר פנחס שהיה מילדי טהרן הנקרא ואותר אני לבדי.
זה נותן לדעתי פרספקטיבה קצת אחרת גם אם לא נזדהה עם דבריו.
לא הוגן.
המאמר מביא בצורה חלקית ממש את דבריו של הרב . ומתייחס לדבריו בצורה שטחית ממש .
בעוד דבריו ראויים להרבה לימוד והעמקה . גם למי שלא מסכים אתו.
אנשים כמו הרב שרייבר הזה ודומיו הם "דמויות ההוד" שמייצרת בדרך כלל החברה החרדית האשכנזית, טכנוקרטים של ההלכה שמקשקשים על איזו "רוחניות" נעלמה כאשר כל חייהם הם עסוקים בסחר מכר שטחי עם הקב"ה – רוצים גן עדן, מפחדים מהגהינום, זה הכל. העולם, האנושות, עם ישראל מענינים להם את קצה הזרת. העיקר שיהיה להם גן עדן, כל השאר לא רלוונטי.
רוב מוחלט של האתאיסטים הכופרים והרשעים להכעיס הם אשכנזים. רוב מוחלט של אלו שלוחמים ביהדות והופכים את העולם לפגוע בה ולהשמיץ אותה הם אשכנזים. רוב מוחלט של האשכנזים הם כופרים ואנטי דתיים. מאיפה השנאה והתיעוב היוקדים שלהם? התשובה פשוטה, עם "מורי דרך" מהסוג הזה שנמצאים כידוע בשפע בחברה החרדית האשכנזית אין שום מקום לתמיהה. מחללי ה' החרדים, הם אלה שהשניאו במרץ את התורה ואת הקב"ה על יהודי אשכנז והבריחו אותם מהמסגרת היהודית, רק הם!
ביהודי המזרח בכל הרמות אין שנאה ותיעוב ליהדות, אין שם אתאיזם, אין שם רשעות להכעיס. כי גדולי התורה המזרחיים תמיד היו מעורים בעם והפגינו הזדהות והבנה עם קשייו. וזאת להבדיל להבדיל מהנזירים הנוצרים/חרדים שהקימו לעצמם כתות מתבדלות והרשו לעצמם ממרומי הניתוק להטיף מוסר ולצלוף באכזריות בעם שבשדות.
חילול ה' זו העבירה החמורה ביותר בתורה מאחר והיא משניאה את התורה והקב"ה ומרחיקה יהודים מהדת. בהתחשב בכך שהחרדים הם גדולי מחללי ה' ומשניאי התורה בימינו, כנראה שלרב שרייבר הזה ודומיו מחכה הפתעה מאוד לא נעימה למעלה.
שום העמקה ושום נעליים. מכירים היטב את דעותיו. שלא ינסו לטייח. תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו.
תלמידי חכמים כאלה שגדלו מתוך ניתוק מוחלט לעמם ועם תחושה שהם ורק הם בדרך האמיתית ועם תחושה של חוסר שייכות לעם, ובלי לכאוב את צרות העם (שהרמבם כותב דברים נוראים על מי שאינו מצטער בצער הציבור..), לא פלא שגדלים כאלה אנשים שיודעים ש"ס ופוסקים, אבל טיפת דרך ארץ אין להם. חסר להם אנושיות שאת זה הם בהחלט יכולים ללמוד מאחיהם החילונים. כואב הלב.
ראשית גילוי נאות, יש לי בן מובחר בישיבתו של ר' בונים, ועוד בן מובחר שבאותו יום שהתפרסמו דברי ר' בונים, קיבל כומתה מנומרת, כמה אירוני….
אגב, בתור חרדי אני גאה בשניהם באותה מדה, מאחר ושניהם מנצלים את כוחותיהם ככל יכולתם למען עם ישראל.
צר לי הרב פפר שאתה שותף למתקפה הפראית בהוצאת דברי ר' בונים מהקשרם, לתומי חשבתי שרק אנשים שאינן מבינים 'חרדית' יכולים לעוות ולפרש בצורה כזו נוראית.
עוד צר לי הרב פפר שאחרי העוצמה המהדהדת של השתתפות הציבור החרדי ברובו הגדול בנשיאה בעול הציבור, אתה עדיין שבוי בקונספציה כאילו הציבור החרדי מנותק.
הניתוק היחידי שרוצה הציבור החרדי הוא מהמהות הציונית שהתגלתה במלוא עוצמת שאיפתה בחודשים שקדמו למלחמה להכחיד כל זכר יהדות ורוחניות מעם ישראל, אין אתנו יודע מה, אבל ההגיון וצירוף האירועים מוביל למחשבה שצרה זו נפלה עלינו בשל הזעם הגדול על תהומות השנאה לתפילת כל נדרי וכדומה.
חובתנו כחרדים, מצד אחד אכן לעשות הכל למען עם ישראל אך מצד שני לעמוד על המשמר שלא נישטף בסחף הגאווה הישראלית הציונית המסוכנת.
אין מגיד שיעור בישבה חרדית מובהקת אין שום עמקות או הבנה בדברי הרב שרייבר היה בזה פשוט טרול הוא ועיקומי מוח. על הטענה שכאילו החרדים לא בחרו במדינה… זה לא יאומן העיקום. הצאצאים של הציונים הראשונים ג"כ לא בחרו במדינה, הם נולדו בה, המציאות עכשיו שיש מליוני יהודים במדינה שאף אחת לא בחר בה אלא נולד בה. אין שום מדינה שיקח את כל החרדים, לא ארצה"ב ולא שום מקום אחר, אז מה האפשריות עכשיו בארץ ישראל? האם החרדים מוכנים לחיות תחת שלטון ערבי? בוודאי שלא. האם החרדים מוכנים שכל החילונים ירדו מהארץ ובמקומם החרדים ישמרו על הארץ? בוודאי שלא! אז למעשה היהודים החרדים חייבים את חייהם לצבא.
הטענה שצריך להכיר תודה לאוספי זבל, כן, אם האוספי זבל היו מסכנים את חייהם ואת איבריהם בשביל שנוכל לחייות, בודאי! אבל הם לא מסכנים חיים, אז מה השייכות? זה פשוט טפשות לשמה!
הטענה שכאילו הם עושים בשביל עצמם, שהם לא היו עושים בשביל החרדים, שאנחנו לא מתרגשים מאנשים שסובלים בצורה אחרת. ראשית אדגיש שזה תגובה אוניברסלית, בארצה"ב אחרי אסון התאומים ג"כ כל האזרחים(כולל החרדים) כך הגיבו, כך שזה כל כך מטופש לטעון שיש לזה שייכות לרגשי נחיתות או השקפה מסויימת. הטעמים להתגובה האוניברסלית הזו לאסון לאומי שהאזרחים מרגשים צורך להתאחד
יש לזה כמה סיבות ומהם היא כי באופן אינסטקטבי אנו מרגשים שמדינה מאוחדת מעלה את מורלם של המעורבים במאמץ המלחמתי. כאשר אנשים מרגישים את עצמם כחלק ממערך רחב יותר, הם יכולים למצוא תודעה והתחייבות גדולה יותר להתמודד עם קושי ולתרום. כמו"כ מדינה מאוחדת יכולה לגרום להשפעה פסיכולוגית על האוכלוסיה הפנימית ועל האויב. זה שולח הודעה של עוז והחלטה, שיכולה להשפיע על התרגשותם של אלה המעורבים בקונפליקט ולעורר או למנוע התקפות אויב, ובאופן יותר ישיר ,פעולה מאוחדת כוללת קרבה משותפת בין האוכלוסיה. כאשר אנשים מפרסמים את עצמם כמשתתפים במטרה משותפת, הם יכולים להיות יותר מוכנים לסבול קושי ולבצע הקרבות אישיים למענה על הצורך הכללי.
הטעם שבכל העולם אנשים מתרגשים על אסונות לאומיים זה לא כי הם אוהבי אקשן, איזה שטחיות ! יש לזה הרבה סיבות,אחת מהם היא כי הם מייצגים איום על יציבות המדינה, ביטחונה או אופן החיים שלה. ההשפעה הרגשית איננה רק על האובדן המיידי, אלא גם על ההשפעות הפוטנציאליות על עתידה של המדינה. זה נוגע לכאב האישי והלאומי. בניגוד לכך, תאונות דרכים, אף שהן טרגיות, ההשלכות שלהם הפ פחות מכלילות. בכל העולם כולו לאנשים בראים יש הכרת הטוב לשוטרים ולחיילם שמסכנים את חייהם(בארצה"ב יש גם לחרדים) זה לא משנה אם הם עושים את זה בשביל הקרייה או בשביל הקהילה שלהם, למעשה הם שומרים על האוכלסייה מתוך סיכון חיים, וברוב המקרים כדי לסכן חיים ללכת לקרבי צריך להצטרף לזה גם אמונה בהקרבה וגם אלמנט של לשמה, האמת היא שהם מקרבים את עצמם על פי רוב בשביל המושג הכללי של מדינה שזה כולל כל האזרחים, ראינו שבטבח בהר הנוף חיילים ושוטרים מסרו נפשם בשביל חרדים, איזה דברי טיפשות ובורות.
אני רוצה להדגיש שכל החרדים בארצות הברת כל כך מתבישים מדברי שרייבר ולא מרגישים שהוא מייצג אותם כלל,
חובתכם כחרדים, אם אכן מאמינים אתם כי זו הדרך, להנחיל אותה בתוך העם, לחיות עם עם ישראל שרובו הגדול אינו חרדי ואף לא דתי. טיפה ענוה מהציבור החרדי יוכל להועיל לכל העם. קצת לרדת לעם, לשאת עימם בצרתם. לנסות להבין אותו קודם כל אף אם אינך מסכים איתו. חבל שרבים מהציבור החרדי יכולים ללמוד עשרות שנים תורה בלי להבין מה היא רוצה מהם. מצער.
ההשתתפות החרדית במלחמה מסתכמת בהכנת צ'ולנט ואמירת תהילים
לא נהרגים מהכנת טשולנט ובוודאי לא מאמירת תהילים.-ובכל זאת קבלו הלוחמים את האוכל בשמחה
ובכדי לסתום פיות המקטרגים על עם ישראל שמספרים לנו מה הקב"ה חושב [דוגמת הרב שרייבר] אצטט את ספר מלכים ב' פרק יד פסוק 23 ואילך:
בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה מלך ירובעם בן יואש מלך ישראל בשומרון ארבעים ואחת שנה
ויעש הרע בעיני ה'לא סר מחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל
הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלוהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר
כי ראה ה' את עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן יואש
ןותר דברי ירבעם וכל אשר עשה וגבורתו אשר נלחם ואשר השיב את דמשק ואת חמת ליהודה בישראל הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.
כך רצה ה' שנצחונותיו של ירובעם הרשע שקולים לנצחונות דוד מלך ישראל-כן ההוא מתהילים
על זה וכיוצא בזה אמרו חז"ל (ויקרא רבא א:טו) "כל ת"ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו". הם הכירו שיש אפשרות כזו של תלמיד חכם שחסר דעת לגמרי.
ר' בונים (לא רב!) צודק בהערכה הנמוכה שלו לעובדי הזבל – הם לא מפנים כנדרש!
והא ראיה, שהוא ממשיך במקומו לבזות ולחלל שם שמים.
יישר כוח על הדברים.
אני מדבר באופן כללי ולא על דברי הרב, מפני כבודו.
יש נטייה בציבור שלנו ובפרט בציבור הליטאי להתחיל לבנות את בניין האדם מקומה 10.
מדלגים על הקומות הבסיסיות של עולמות הרגש הפשוטים ומבטלים את הכל בשביל 'השקפה' מדויקת שכלתנית ונטולת רגש.
האמת היא שכאב על אחים שנופלים הוא בסיסי ואנושי ולא אמור להיות בכלל נושא לדיון שכלתני.
יש גם נטייה שהיא קשורה למנגנון הגנה להרחיק את הכאב, עקב אי יכול להתמודד עם מצב מורכב.
התוצאה היא הרחקה של אירועים קשים מאתנו.
האמת שבורא העולם אבא שלנו בשמיים נתן לנו כאפה, כדי שנכאב ונקבל התעוררות רגשית חזקה וכך נתקרב אליו יותר.
התעלמות ממכות שבורא עולם נותן על ידי טענות כאלו ואחרות המבוססות על ניתוק הרגש של הכאב והתעלמות מהרגשות הבסיסיים העולים. מהווה בעצם לדעתי הקטנה, התעלמות מבורא עולם ומהרצון שלו שנתקרב אליו.
לסיום: האם אנחנו צריכים עוד כאפה שנתעורר????
האם צריך להזמין משהו שיהיה יותר קרוב כדי שנתעורר???
למגיב יוסף, אתה מהדהד פרופוגנדה של יתד. מדינת ישראל אינה נלחמת ביהדות. ה"שלטון הכופר" לא מכלה שום יהדות. לא ממש מעניין אותם מה אתה עושה. אתה יכול לשבת בביתך ולקיים יהדות כרצונך. הם יתנגדו אם תנסה לקחת כסף לדברים שהם לא מאמינים בהם. הגיוני. בית המשפט לא לוחם באלוקים ובתורתו, הוא מתעסק עם שמירת חוק. אין להם עניין בך כל עוד לא ניסית להשתמש בחוק כדי לכפות את אמונותיך על אחרים. לא יודע איך הגעת להתנתקות, אבל הוא משמש כלי חזק מאוד במאמץ ההסברה העולמית. אין עוד איום אחר? אתה מוכיח בדיוק את הניתוק עליו הטור הזה כתוב.
מוטי היקר! לא מסכים עם יוסף בכלל אבל אם אתה חושב שלבית משפט אין ענין עם קיום הדת אתה גם חי ביקום מקביל. ואולי הרבה יתר מהיקום המקביל שהרב שרייבר חי!
יש לך צד בכלל שבאמת הם שופטים לפי חוק הם עושים פלסטלינה מהחוק כל פעם למקום שהם רוצים לפסוק והמכנה המשותף שביניהם שהכל! נגד הדת ונגד היהדות בכלל.
בהמשך לתגובתו של שמואל –
רק אצל החרדים – מתחמקים מכל מחוייבות, נמנעים מכל מאמץ ומעורבות, ואחר כך מתבכיינים ומזילים דמעות כמים למה דברים לא מתנהלים כפי רצונם.
לו החרדים היו מקימים את המדינה הדברים אולי היו אחרת. מי שהקים אותה, נלחם עליה והקיז דמו עליה, לו זכות הראשונים לקבוע את צביונה. אל תצפה שאחרים יעשו במקומך את העבודה שאתה מתעצל לעשות אותה. מי שעמל, מתאמץ ומפגין חריצות קובע בסופו של דבר את הצביון.
יש לכם נטיה לחשוב שאחרים כל הזמן עוסקים בלפגוע בכם. תוציא את זה מהראש, אתם אפילו לא בשוליים של העולם, אתם לא מענינים אף אחד ובלבד שאתם לא חיים על חשבון אחרים או מסכנים את האחרים בגלל תפיסות העולם חסרות האחריות שלכם ויש כאלה הרבה.
אתם תמיד מוזמנים להקים מדינה משלכם, להקיז דמכם עליה ואחר כך לנהל אותה כראות עיניכם. כל עוד אתם מתארחים במדינות שאחרים עמלו על הקמתן, תצטרכו לציית לחוקים גם כאלה שלא מוצאים חן בעיניהם.
לא רוצים? אין בעיה, העולם גדול…
מכיר את הציווי של אלוקים.
להשמיד את העמים בכנען . כיון שאם הם יהיו קיימים בארץ יחד עם עם ישראל ילמדו ממעשיהם ?
אין כזה דבר לשבת בבית . האדם מושפע מסביבתו .
וכשבית המשפט מקדם אג’נדות של פריצות נוראה . ממש כפי שנהגו עמי כנען וגרוע יותר .
כשהוא מקדם אג’נדות של כפירה באלוקים ובבריאה זה משפיע !
וטוב עושה הציבור החרדי שהוא מסתגר ומנסה להמעיט כמה שיותר את השפעת השלטון ובית המשפט הכופר שהם הסכנה הרוחנית וממילא גם הגשמית הגדולה ביותר מאז היה ישראל לעם.
לא נכון .
בית המשפט אוסר על קיום אירועים ולימודי מקצוע בהפרדה.
ניכר בכל השיח של האתר הזה שהאג'נדה קדמה למקרה.
דהיינו, יש מטרה מוגדרת ומסומנת מראש של החלת ישראליזיציה על הציבור החרדי בכל מיני אופנים ודרכים. כגון מוסדות אקדמאיים, הקמת מוסדות ממ"ח, קורסים וכדו'. ובכל פעם נתלים על מקרי הזמן בשביל לירות עוד חץ לליבו של הציבור ולהפוך אותו לדפוק/ מסכן / חסר תקנה.
הפעם עם האסון והמלחמה נראה שנעשה הרבה יותר קל. הבילבול שורר וגם מי שרוצה לומר כמה מילים של השקפה חרדית אותנטית, כזו שהרב שך למשל אמר אותה בקול רעש גדול ובריש גלי ולא בכנס סגור ומצומצם, לא יכול וצריך להתנצל על עצם קיומו.
הדרשה של הרב שרייבר נפלה לידי השוליים הנחיתיים של המגזר כפרי בשל במיוחד!
אפילו הרב פפר שידוע כאדם מעמיק חשוב בכל עניין, פתאום הפך לשטחי ברמה של נערי וואצפ. ניכר היטב מהמאמר שהוא לא טרח ללמוד קצת על הדמות שאמרה את הדברים ובוודאי לא להאזין לכל הדברים בהרחבה. (דקה אחרי הדברים שהופצו אומר הרב שרייבר דברים שאף רב חרדי במעמד שלו לא אמר "אם אתה מרגיש שאתה רוצה לתרום לך תתגייס! " משום מה על המשפט הזה דילגו).
הדברים הרחברים של הרב שרייבר הם השקפה חרדית קלאסית וותיקה ואין חידוש בדבריו! (לא אצטט כאו דברים ידועים שצוטטו עשרות פעמים בשנים עברו בזמני מלחמה שאמר הרב מבריסק בתש"ח, אתם לא תעמדו בזה).
מה גם שמי שמכיר את הרב שרייבר והביוגרפיה שלו יודע ומבין היטב את הנאמר (עובדה לא חשובה, הרב שרייבר היה ועדיין מראשי הלוחמים בקיצונים של עץ).
לסיכומו של עניין: זה לא הרב שרייבר, לא הליטאים. זו הגישה החרדית הותיקה שלא השתנתה לזו של המזרחי למגינת ליבם של הרפורמטורים מבית!
הרב שך מעולם לא אמר דברי טמטום שכאלו.
ושהגיעה העת לשינוי…. מלמעלה מביט בך רבש"ע ושואל מתי כבר תקום מהשינה ותראה מה קורה מסביבך. אם לא קמת עד עכשיו בועט בך רבש"ע ואומר קום כבר! אבל היהדות החרדית ישנה ונחה לה בשקט וכלום לא מעניין מסביב רק אני ועצמי והסובב אותי.
אני מודה לרב פפר על הדברים שכתב .
קראתי בעיון רב את מה שהרב בונים אמר ומצאתי את עצמי בוכה מעצב, כעס ועלבון. יש לי ארבעה בנים מגויסים. אני כבר שבעה שבועות חיה במתח נוראי שהרע מכל יקרה להם. כולם למדו בישיבות, כולם יראי שמים , אבל לא חיים רק בשביל עצמם. כל עם ישראל עבורם הוא ערך עליון.
איך ייתכן שרב מחנך ידבר בהתנשאות מכוערת ובכפיות טובה מוצהרת לציבור שרואה ברב מודל ומנהיג. הרי מן השאלות שנשאל, מתקבל הרושם שאותם שואלים מבקשים הדרכה. איך להוקיר את חיילי צה"ל. מה עליהם לעשות להראות את הכרת הטוב שלהם. והנה הרב בצורה מרושעת מוחק מהם את הטוב. הוא מפלג, מזלזל, משפיל את מי שמאפשר לו ולציבור שהוא מנהיג לשבת ללמוד תורה.
דבריו נאמרו מתוך פחד. הרי אם ישבח את החיילים, יתכן וכמה בחורים יהרהרו במחשבות שייתכן שגם הם רוצים לתרום למדינה על ידי שירות זה או אחר וכמה בחורים לא ישבו באוהלה של תורה. הרב בונים שרייבר ,נוטל את הבחירה החופשית של בחורים בחברה החרדית. הוא למעשה אומר: אין אופציה לחיות חיים חרדים וחיי תורה אם יכבדו חיילים המגינים על הארץ הזאת, מתים למענה. זה חינוך דרך חרמות ופחד. זה חינוך זול , ומזלזל ביכולות החשיבה עצמאית של הבחורים. מי שמפחד להגיד מילה טובה על מישהו שדרכו שונה משלו הוא אדם חסר עמוד שדרה ומוג לב
אני מאוד מכבדת אנשים הלומדים תורה, אבל מתוך בחירה חופשית. לא מתוך פחד שאם יעשו משהו אחר זה יפגע בשידוך של האחיות שלהם או יבייש את הדוד שהוא מגיד שיעור בישיבה.
תפסיקו להפוך חלק מהבחורים האלה לאנוסים.
התמונות כואבות מאוד מזה שבעה שבועות. לוויה אחרי לוויה. נושא החטופים מדיר שינה מכל יהודי בעל רגש. במקום לחבק, הרב מרחיק. "הם לא שייכים לחיים שלנו."
התמונות המנחמות הן דוקא אלו שרואים מעגל של חיילים ובתוכם רבנים, הנותנים להם את ברכת הדרך, המחזקים אותם. תמונות של בחורים עם פאות לבושים במדי צה"ל מנחמות. תמונות של שותפות גורל הן הקידוש השם הכי גדול שאפשר לעשות. מה שהרב בונים שרייבר חולל הוא החילול השם הכי מכוער שאפשר. עליו נאמר שכפר בעיקר כי הוא הוציא את עצמו מן הכלל.
מכיוון שניכר שדברייך יוצאים מהלב וגם מובן שמהמקום שאת מגיעה ניתן להבין את הדברים בצורה שהבנת, אנסה בכל זאת להבהיר.
דברי הרב הוכוונו לבעייתיות בעצם השאלה איך צריך להכיר טובה לחיילים, הלא כל בר דעת מבין את גודל המסירות ועוצמות הנפש של חייל היוצא לחרף את נפשו למען עמו, ואת גודל החובה להכיר טובה.
אבל בואו נודה על האמת, דבר זה אינו ייחודי לעם ישראל, בכל אומות העולם חיילים מסתערים לשדה הקרב להגן על עמם.
בהחלט נכון שבחיילנו היקרים רואים גבורה עילאית יוצאת מן הכלל, אבל עצם התופעה קיימת בכל מקום.
מה שאין באף מקום בעולם זה בחורים ששמים לילות כימים ללימוד התורה, וזהו הדבר העיקרי ששומר על עם ישראל במשך כל שנות גלותו, את זה חייב כל מאמין להעריך, להתגאות ולעודד.
זו היתה מטרתו של הרב ולא חס וחלילה זלזול בחיילים.
מקווה שדברים אלו יפלו לאוזניים פתוחות וללב מאמין.
בברכה ובתפילה שילדייך עם שאר חיילי עם ישראל ישובו לביתם בשלום במהרה.
מכיוון שאני במילואים מזה חודש וקצת, מאז אותה שבת שבו נרצחו אחיי, לא ידעתי אפילו על דבריו של אותו רב. כיהודי חילוני כבר קצת קשה לי להיות מופתע מקיטונות הבוז (והבורות) המופנים כלפי הציבור שלי מדי פעם על ידי רב גדול זה או אחר. לטעמי הרב פפר, בעל השכל והלב הגדול, אימץ קריאה נדיבה מאד של דברי הרב הדגול. תזה נוספת, ומטרידה יותר, היא דווקא שפיו וליבו של הרב הגדול שווים. לפי תזה זו, לא העדר שכלו הישר הכשיל אותו אלא דווקא הרגש החזק אותו הוא חש — והוא התיעוב והבוז למאות הנרצחים ואיתם הנופלים על הגנתם, יהודים ושאינם יהודים דרך אגב. יזכר נא הרב הדגול במאורעות תרפ"א או תרפ"ט או בזכרון של טבח אחר בו נטבחו כמה יהודים אדוקים ויתעורר נא בו רגש הקרבה והרוך. ובקצת פחות אירוניה וקצת יותר כעס, יהיה זה משונה בעיני אם לא יפגע מעמדו של הרב הדגול בקרב הציבור החרדי דווקא משום שפיו וליבו שווים — האם גם השולחים את בניהם למפעלו החינוכי שותפים לערלות הלב שלו?
לאבי כץ, "אבל בואו נודה על האמת, דבר זה אינו ייחודי לעם ישראל, בכל אומות העולם חיילים מסתערים לשדה הקרב להגן על עמם". המשפט הזה הוא משפט נורא, כי הוא מסתכל על העולם בצורה חיצונית ואומר אין הבדל בין חיילי צה"ל לחיילי.. החמאס. שניהם מסתערים ומוסרים נפשם להגנת עמם, ארצם, תפיסתם הדתית וכדו'. הייתי שמח אם תכתוב מה לדעתך בכל זאת ההבדל. האם אברהם אבינו שמוסר נפש להצלת לוט, מגיע מאותו מקום של ארבעת המלכים? האם ישראל שנלחמים בפלישתים מגיעים מאותו מקום? יש הבדל בין יהודי לגוי? (אלו שאלות עזר, לצורך תשובתך)
לכל אותם מגיבים כאן אלה שמבינים "חרדית" כביכול ומצדיקים את דברי הרב שרייבר ותוקפים ומסתייגים בלשון המעטה מדברי הביקורת של הרב פפר על דבריו והתבטאויותיו של הרב שרייבר נגד חיילי צ.ה.ל ,אם כדבריכם מדוע א"כ הרב שרייברמצא לנכון לפרסם בעצמו הבהרה בעתון יתד השבוע על דבריו וטען שדבריו עוותו ע"י כלי התיקשורת, שמא במחשבה שניה הבין את גודל טעותו והרי כבר אמרו חז"ל "חכמים היזהרו בדבריכם.." כדי שלא יצטרכו אח"כ להתנצל ולפרסם הבהרה.
בן אור — לא הבנת את כוונתו של הציס"ע הפיקח. הוא אינו מתחרט על דבריו הנוראים, הוא רק מאשים את התקשורת, ומצטער שמישהו נפגע… כלומר, לשיטתו דבריו נכונים, אך חבל שהחיילים ופועלי-הזבל והחטופים והנרצחים שמעו אותם.
הרב שרייבר הבהיר אבל לא התנצל וגם את זה מפני לחץ של רבנים אחרים גם מצד התדמית הרע וגם מפני שהישיבה שלו מקבל הרבה כסף מהממשלה
כתבת שאתה לא רוצה להדהד את דברי הרב שרייבר, ואת זה בדיוק עשית.
אני בטוח שהרב שרייבר מצטער על הדברים, ואף פרסם התנצלות,
וחבל שלא התאפקת והחלטת להתווכח איתו באופן פומבי
על זה נאמר 'והמשכיל בעת ההיא ידום'
ר' בנימין —
אם קרית לא שנית… הוא לא התנצל על דבריו, הוא רק האשים את התקשורת והצטער שמישהו נפגע.
כלומר, דבריו שרירים וקיימים, רק צר לו שדבריו התגלו לחיילים, פועלי-זבל, חטופים ונרצחים…
אני אברך, חרדי מלידה, אך מיד כשקראתי כאן את דברי ר' בונים, פשוט שמתי ידיים על העיניים ובכיתי.
נ נח הרבנים הם שקרנים ובגללם כל החורבן נ נח
שאלת: האם אין זה דבר פשוט שהרגש הראשוני שאנו חווים כלפי חיילים הוא של הכרת הטוב?
תשובה: אם אכן עלינו להרגיש הכרת הטוב, וכן לפעול בתפסיה כזו, מיד תתעורר השאלה: מדוע אחנו לא נוטלים חלק במושא ההכרת הטוב הזה?
לוגיקה פשוטה: אם הדבר ההוא הוא "טוב". ואחנו מכירים בו ומוקירים אותו. מדוע אסור לקחת בו חלק? ויותר: חובה עלינו לקחת בו חלק.
אי לכך ובהתאם לזו, בשביל לא להתמודד עם השאלה הזו, רבים בציבור החליטו לקחת צעד אחורה וכבר להכחיש את החלק הזה.
זה פותר הרבה.
כחרדית אמיתית שבעלה אברך, אני מסכימה עם כל מילה של הרב פפר. חילול ה' עצום היה בדברי ר' בונם שרייבר וטוב שבא הרב פפר ואיזן קצת את התמונה. גם אני בכיתי ממש כששמעתי את דבריו. יש לציין, ששמעתי מתוך המערכת עוד דברים ברוח דומה שציערו אותי עד מאוד וגרמו לי למחשבה עמוקה על חינוך שיש בו ניחוח מטריד של כפיות טובה .
נח להתמקד אך ורק בדבריו של הרב שרייבר על החיילים ולהתעלם מדבריו המזעזעים שלא צריך להתרגש ממותם של תינוקות אבות ואמהות כי הם לא משלנו.
גם העקמומיות בדברים שאין צורך להודות לאדם שמקבל תשלום על עבודתו רק בכדי שלא להודות שצריך טובה לחייל כי מכריחים אותו סותרת כל מוסר אנושי בסיסי וכל גדר של הכרת הטוב בתורה המוכרת לנו.
רשימה מצויינת, הפסוק שעלה בראשי כל העת היה, לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים׃ הדהוד מדוייק לפסוק. כפי שכתבתי גם לרב יהושע באופן פרטי, יש הבדל בין היחס לאקדמיה ליחס לרבנים. הסוציאליזציה שלנו לימדה, כמעט אילצה אותנו לרחוש כבוד לרבנים גדולים, לתלמידי חכמים עצומים. זה משהו שיותר גדול מאתנו. ההפנמה הזו יוצרת אצלנו קונפליקט והתחבטות קשה: מחד אנו רגילים לכבד את הרבנים מאידך איך אנחנו מתמודדים עם טקסטים כל כך קשים? ואם אנו בוחרים להתמודד כיצד אנו עושים זאת: האם אנו מבזים ומכפישים את הרב או מנסים לענות לגופו של טקסט? אלו שאלות קשות שאנחנו נאלצים להתמודד איתן ומן הסתם ניאלץ להתמודד מוולן אף יותר ככל שהחרדיות 'החדשה' או 'רפלקטיבית' תצמח.
אל תגזים יש מגנון גדול בחרדיות איך שלא להסכים עם תלמידי חכמים מופלגים שאין להם "השקפה ישרה"
אכן יקום מקביל.
ביקום שאתה חי בו כותב נכבד ומעודד להצטרף אליו .
עשרת הדברות הם כדלהלן.
מדינת ישראל היא אלוהיך . שמע ישראל מדינת ישראל אלוהינו בית המשפט אחד .
לא יהיה לך התחשבות בשום אלוהים על פני מדינת ישראל ובית המשפט הישראלי .
עשה לך סמל האילומיטי והבונים החופשיים על בית המשפט הגבוה לצדק ופסל הבודהה על במת המסיבה.
לא תעיז להזכיר שם אלוקים בפקודת הקרב שאם כן תועף מהצבא . ( תשאלו את עופר וינטר ).
חלל את השבת כפי יכולתך.
כבד את אביך ואביך ואת אמך ואמך
לא תרצח את אויבך ומסור את נפשך להצלתם.
ערך הניאוף וההפקרות קדוש הוא.
הכסף שייך רק לאליטה הגבוהה בממלכה כל נסיון להוציא להמון העם הרי הוא גניבה .
עלה את הריבית כמה שתוכל כדי שיצא הכסף מהמון העם לאליטה.
קבל ושפוט לפי עדות שקר ועדות בעינויים ( תשאלו את עמירם בן אוליאל )
לא תחמוד את ארץ ישראל ששייכת לעם הפלסטיני ותרדוף את המתנחלים שחומדים אותה מהם.
עשרת הדברות ביקום שחי בו הרב שרייבר נמצאים בארון הקודש בבית הכנסת בספר התורה . מוזמן להסתכל. אם בכלל זה מעניין אותך.
אין שום עמקות או הבנה בדברי הרב שרייבר, פשוט טרול, ועיקומי מוח. על הטענה שכאילו החרדים לא בחרו במדינה… זה לא יאומן העיקום. הצאצאים של הציונים הראשונים ג"כ לא בחרו במדינה, הם נולדו בה, המציאות עכשיו שיש מליוני יהודים במדינה שאף אחת לא בחר בה אלא נולד בה. אין שום מדינה שיקח את כל החרדים, לא ארצה"ב ולא שום מקום אחר, אז מה האפשריות עכשיו בארץ ישראל? האם החרדים מוכנים לחיות תחת שלטון ערבי? בוודאי שלא. האם החרדים מוכנים שכל החילונים ירדו מהארץ ובמקומם החרדים ישמרו על הארץ? בוודאי שלא! אז למעשה היהודים החרדים חייבים את חייהם לצבא.
הטענה שצריך להכיר תודה לאוספי זבל, כן, אם האוספי זבל היו מסכנים את חייהם ואת איבריהם בשביל שנוכל לחייות, בודאי! אבל הם לא מסכנים חיים, אז מה השייכות? זה פשוט טפשות לשמה!
הטענה שכאילו הם עושים בשביל עצמם, שהם לא היו עושים בשביל החרדים, שאנחנו לא מתרגשים מאנשים שסובלים בצורה אחרת. ראשית אדגיש שזה תגובה אוניברסלית, בארצה"ב אחרי אסון התאומים ג"כ כל האזרחים(כולל החרדים) כך הגיבו, כך שזה כל כך מטופש לטעון שיש לזה שייכות לרגשי נחיתות או השקפה מסויימת. הטעמים להתגובה האוניברסלית הזו לאסון לאומי שהאזרחים מרגשים צורך להתאחד
יש לזה כמה סיבות, ומהם: היא כי באופן אינסטקטבי אנו מרגשים שמדינה מאוחדת מעלה את מורלם של המעורבים במאמץ המלחמתי. כאשר אנשים מרגישים את עצמם כחלק ממערך רחב יותר, הם יכולים למצוא תודעה והתחייבות גדולה יותר להתמודד עם קושי ולתרום. כמו"כ מדינה מאוחדת יכולה לגרום להשפעה פסיכולוגית על האוכלוסיה הפנימית ועל האויב. זה שולח הודעה של עוז והחלטה, שיכולה להשפיע על התרגשותם של אלה המעורבים בקונפליקט ולעורר או למנוע התקפות אויב. ובאופן יותר ישיר ,פעולה מאוחדת כוללת קרבה משותפת בין האוכלוסיה. כאשר אנשים מרגשים את עצמם כמשתתפים במטרה משותפת, הם יכולים להיות יותר מוכנים לסבול קושי ולבצע הקרבות אישיים למענה על הצורך הכללי.
הטעם שבכל העולם אנשים מתרגשים על אסונות לאומיים זה לא כי הם אוהבי אקשן, איזה שטחיות! יש לזה הרבה סיבות,אחת מהם היא כי הם מייצגים איום על יציבות המדינה, ביטחונה או אופן החיים שלה. ההשפעה הרגשית איננה רק על האובדן המיידי, אלא גם על ההשפעות הפוטנציאליות על עתידה של המדינה. זה נוגע לכאב האישי והלאומי. בניגוד לכך, תאונות דרכים, אף שהן טרגיות, ההשלכות שלהם הם פחות מכלילות. בכל העולם כולו לאנשים בריאים יש הכרת הטוב לשוטרים ולחיילם שמסכנים את חייהם, (בארצה"ב יש גם לחרדים) זה לא משנה אם הם עושים את זה בשביל הקרייה או בשביל הקהילה שלהם, למעשה הם שומרים על האוכלסייה מתוך סיכון חיים, וברוב המקרים כדי לסכן חיים ללכת לקרבי צריך להצטרף לזה גם אמונה בהקרבה וגם אלמנט של לשמה, האמת היא שהם מקרבים את עצמם על פי רוב בשביל המושג הכללי של מדינה שזה כולל כל האזרחים, ראינו שבטבח בהר הנוף חיילים ושוטרים מסרו נפשם בשביל חרדים, איזה דברי טיפשות ובורות.
אני רוצה להדגיש שכל החרדים בארצות הברת כל כך מתבישים מדברי שרייבר ולא מרגישים שהוא מייצג אותם כלל,
קהות החושים היא תוצאה ישירה של החינוך הדוגל ההפרדה בין לוחמי צבא "נחותים" הפועלים בשדה ה"בזוי" של העולם הזה , לבין לוחמים בתחום ה"קדושה" , תלמידי הישיבות.
אוי לה לאותה קדושה היוצרת התנכרות למציאות הפשוטה. על זה כבר נכתב: לא זכה, נעשית לו סם המוות.
ומבקשת סליחה מכל המתנדבים החרדיים. אכן מרגש מאד לראות את גלי ההתעררות . וההתנדבות ותחושת השייכות הישראלית הנוכחית, אבל בבקשה תפסיקו לנופף בה ולמתג אותה כאותו חזיר הפושט פרסה כסימן כשרות.
זה שנפקחו עיננו ונזכרנו להתנדב , לא הופך אותנו לקדושים.
ואין, אין, אין בסיס להשוואה בין התנדבות להתנדבות כשדם אחינו נשפך בהגנה עלינו.
אין בסיס להשוואה. ומיתוג הפרויקטים הללו הוא תעודת עניות זועקת.
הפובליציסט ירון לונדון הכריז כי אינו מצטער על הנהרגים במירון יותר משהיה מצטער על נהרגים באסון דומה לו היה מתרחש חלילה באינדונזיה.
מאמין אני לו שאינו מצטער אך איני מאמין לו שהיחס שלו זהה ליחס שהיה לו לו היה מתרחש אסון דומה באינדונזיה. כי נדמה לי שהוא חש קרבה גדולה יותר לליברלים שבין האינדונזים, מליהודים שומרי מצוות. אין ספק כי בסגנון החיים, הליברלים שבכל העולם דומים זה לזה, יותר מהדמיון שבין ליברל חילוני ליהודי המדקדק בקלה כבחמורה, הדברים נכונים גם ביחס להופעה חיצונית. גם ביחס לתרבות וגם ביחס לסולם הערכים.
מכל מקום, כשאמר שאינו חש קרבה מיוחדת לצבור שומרי המצוות וממילא אינו חש בצער מיוחד על משבתם אני בהחלט מאמין לו ובוודאי שאיני כועס ומתרגז על שאמר את האמת, ולא רק בגלל שדעתו אינה כה חשובה לי. אמנם היה זה חוסר טקט לומר דבר כזה בזמן שכזה. אבל אין אנו מצפים להתנהגות מכובדת וטקטית ממי ששייך לאותה קבוצה שחיה מפרובוקציות, ועדינות הסגנון והתחשבות ברגשות הזולת זרים לה. ויותר מזה – עושה רושם שהם, קרי: העתונאים שהעמידו את עצמם כשומרי החותם של הליברליות, הרי מתקיימים מהצער שהם גורמים לקורבנותיהם.
ירון לונדון צדק. שהרי מה המכנה המשותף בינו לבין יהודים שומרי תורה ומצוות? אורח החיים שונה, סולם הערכים אחר, המאכלים העולים על השולחן שונים, צורת חיי המשפחה שונה, תחומי ההתעניינות רחוקים זה מזה כרחוק האמת מן השקר. אין לאחד מושג ממה שבאמת חשוב לשני ועד כמה הוא חשוב. הקוד המוסרי שונה, קוד הלבוש שונה, סדר היום שונה בתכלית, מעגל השנה סובב סביב צירים אחרים לחלוטין. מה יגרום שירגישו קרבה?
נכון, אנו, שומרי המצוות, כן מרגישים קרבה מיוחדת, גם ליהודים המצהירים שהם אתאיסטים. יודעים אנו ש”ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא”, ושנשמות כולם עמדו על הר סיני, וכולם בני אברהם יצחק ויעקב, ולכולם פוטנציאל לחזור בתשובה והנקודה היהודית מסתתרת אי שם במעמקי הלב. אך את כל זה אנחנו יודעים והוא לא, ולא רק שאינו יודע, הוא מתכחש לכל זה, ולא רק שהוא מתכחש, הוא מלגלג על הדבורים מהסוג הזה בהתנשאות.
ולכן צדק ירון לונדון במה שאמר. אלא שלא כל מה שחושבים יש לומר ולא כל מה שאומרים יש לפרסם.
העובדה שירון לונדון אמר את הדברים כשמתינו היו מוטלים לפנינו ובני משפחתם המומים מכאב, ולא חשב שהדברים עלולים לפגוע, מאפשרת לנו לומר שוב את תפילת רבי נחוניא בן הקנה “מודה אני לפניך ששמת חלקנו בין יושבי בית המדרש ולא בין” וכו’, כי אם הערכים אותם מייצג הנכבד הנ”ל אינם כוללים רגישות לצער הזולת, יהיה אשר יהיה. בזה לבד די שנחוש שאשרינו מה טוב חלקינו שאין לנו חלק ונחלה ב”ערכים” אלה.
הרב מרדכי נויגרשל.
(הטור של הרב מרדכי נויגרשל בעקבות דבריו של ירון לונדון על אסון מירון)
מעניין מאוד מה היה הרב נויגרשל אומר על דברי הרב בונים שרייבר או שבגלל שבונים הוא "רב חשוב", הוא לא יכול למתוח עליו ביקורת, מה שאין כן על הכופר החילוני ירון לונדון. או שמא 44 החרדים שנהרגו במירון כבודם חשוב מזה של כ-1400 הנרצחים במלחמה שבגינם לא צריך למתוח ביקורת חריפה ולהוקיע את דבריו של "הרב" הכסיל בונים שרייבר.
פתאום כולם "וידום אהרון" מאמעש. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.
חרדים תתעוררו! תתפקחו!
מתי תבינו שאתם משתמשים בשני סולמות ערכים שונים, 1-לשלנו ו- 2-לאחרים. אם נתפס רוצח/פדופיל/גנב חילוני, הרי וודאי שהתקשורת לא משקרת ולא מכפישה את שמו והוא וודאי אשם. אך כאשר תופסים חרדי, לדוגמא את חיים וולדר, פתאום "לא זה לא נכון" "מחפשים אותנו" "רודפים את החרדים" ועוד כהנה וכהנה "אמרי שפר", והשיא הוא "אסור לדבר עליו זה לשון הרע", אבל על איתמר בן גביר שהעבירה שהוא עשה זה לעלות להר הבית, עליו מותר לדבר להכפיש וכמה שיותר לשון הרע. רק שחס וחלילה לא יקח לנו קולות.
די זה כל כך צבוע!!! (מקווה שתיהיו מספיק אמיצים להשאיר את התגובה הזאת)
יעקב
ר' יעקב —
לא אתייחס במיוחד לנאומו המרגש של ר' בונים, זה כבר נעשה הדק היטב במקומות שונים, רק הערה כללית:
הטרם למדת, שבדרך-כלל, ואפילו ללא יוצא מן-הכלל, את ראש-ישיבה, את בכיר בת"ת, את ר"מ, את מיוחס ממשפחת אדמו"רים, או את מקורב לקצה-פירמידה חרדית כלשהי, אסור לבקר ועל דבריו אין לערער?
להיפך – צריך להתעמק בדבריו של גדול-חשוב כזה, ותמיד להבינם על דרך הדרש והרמז והסוד… כמו-כן מובן מאליו, שאם ח"ו התגלו תעלולים כספיים או ר"ל סטיות – עלינו להסתירם ולטאטאם מתחת לשטיח, כדי שלא יצא שם רע על משפחתו החשובה ועל קהילותינו בכלל. אין צורך להוסיף מאומה, כי כמעט כולנו נתקלנו במקרים כאלה בשכונה…
ר' יעקב צודק,
מקוה ש"יהודי ישראלי" צוחק…
ח"י (וקיים) —
יהודי ישראלי אכן צוחק, כי אין טעם בדמעות – אפילו שערי דמעה כבר ננעלו…
יסוד הנקודה היא, והיא היא האמת שאינה ביישנית ואינה שקרנית. החרדים יצאו נגד הציונות משום שהובלה על ידי מינים אפיקורסים וכופרים בכל הקדוש והיקר לעם ישראל. אבל וכאן אבל גדול- זה לא היה אמור למנוע מהחרדים להוביל עליה לארץ מצד עצמם. היהדות החרדית פטרה את עצמה ממצות ישוב הארץ ומהשיבה לציון ובעצם מראיית המציאות נכוחה בעיניים פקוחות על השואה שעומדת ליפול על יהודי אירופה, בגלל שהנה הציונים שונאי הדת והמסורת השתלטו על המפעל הזה ומה לנו עמהם. זה נכון. אבל כמו שאמרתי זה לא פוטר אותנו מלהזדקק לזה, זה שורש האנומליה ושורש כל הבעיות שהגיעו לשיא בניתוק המזעזע בדבריו של מרביץ תורה גדול כמו ר' בונים.
בזה שפטרנו את עצמינו מהעליה מישוב הארץ מחזרה ללשון הקודש נתנו את כלי הנשק הזה בויתור גמור ביד הציונות ומה לנו כי נלין.
ה' יתברך יחזיר את כל עם ישראל וגם אותנו בתשובה שלימה לקיים את התורה לדבקה בו וליראה אותו ללכת בכל דרכיו..
לא ברור לי באיזו אופן באה לידי ביטוי ה"אחווה הפשוטה " הזאתי ? בריבוי קריאת תהילים ? בהתנדבות בחלוקת חמגשיות שאף אחד לא צריך ? זה דביק מידי ומרגיש כמו חיבוק דוב … אבל האם הכותב ביקר את סמורטריץ והמפלגות החרדיות שלא וויתרו על הכספים הקואליציוניים שלהם בתקציב המדינה בשעה שהכלכלה מידרדרת ומאות אלפים עזבו את בתיהם ?
אחד הדברים העיקריים לקרע בעם ולעוינות כלפי הציבור החרדי הוא גישתו המתנכרת של ר" בונם וחלק מהציבור החרדי למדינה כשהם רואים את המדינה רק כפרה חולבת. נשאלת השאלה האם דמם של הצעירים החרדים סמוק יותר . בתורה ובמקורות ישנם 4 פטורים ליציאה למלחמה : "מי האיש אשר בנה בית חדש …אשר נטע כרם … אשר ארש אישה … הירא ורך הלבב …" לימוד תורה לא נמצא ביניהם .
וזה במלחמת רשות אך במלחמת מצווה שזה לפי הרמב"ם המלחמה הנוכחית יוצא אף חתן מחדרו וכלה מחופתה .
בסוף בסוף שורה אחרונה.. לא הייתי רוצה להיות שכנה של הרב הזה כי הוא הולך ישר לגהנום.
דיבורים כמו חול ואין מה לאכול
כמה הרב מדבר
מה הבעיה פשוט לקרוא לכל החרדים חייבי בגיוס להתגייס!!!!
לא שלב ב מקוצר , לא שירות אזרחי בחסדי נעמי או אצל גשייד פשוט וקל – ל.ה.ת.ג.י.י.ס לצבא .
המחשבה המטופשת כאילו לבוא לשיר לחיילים או לחלק להם אייפונים זה כמו שירות צבאי חייבת עבור מן העולם .
כעת אם כבוד הרב חושב אחרת שיכתוב בסוף המאמר שאחר כל הדברים הללו עדיין יש לפטור חרדים מגיוס ואז הדרא קושיא דר' בונים לדוכתא
אי אפשר להתגייס לצבא . נקודה .
אי אפשר לשרת בגדודים מעורבים !
אי אפשר לשרת בשותפות עם רשעים !
אי אפשר להלחם עם אנשים שנשואים לבני זוגם … שחובה עלינו מהתורה לסקול אותם באבנים ולא להציל אותם בשדה הקרב .
אי אפשר לשרת בצבא שמנוהל על ידי קצינים בעלי אגנדות פורגרסיביות בלתי נתפסות .
זה לא רק אי אפשר . אלא אסור ומסוכן .
ולכן אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים כפי שכתוב בגמרא שכך יהיה.
בחודשים האחרונים מצדיק המגזר החרדי את הביקורות עליו . אנחנו כולנו נמצאים בסירה אחת וכשהסירה ניסדקת
צריך כל אחד ליטול חלק בתיקונה .אנו לא רואים כל תזוזה בכיוון מספר הצעירים החרדים שמתגייסים לצבא ומספרם אינו גדל .נוסף לכך בחלק הכלכלי ממשיכים חברי הכנסת החרדים לדרוש את שלהם מבלי להתחשב כלל בצרכי המדינה שנמצאת בזמן חרום. אני בתור חרדי נואשתי מההנהגה החרדית .את בני אשלח לצבא ובבחירות הבאות לא אצביע לרשימה חרדית.
מבין את המרמור שלך . יש הרבה מה לתקן בציבור החרדי . אבל אני מבטיח לך שבחוץ הרבה יותר גרוע . ממליץ לך לחוס על בניך ולהשאיר אותם במסגרת שהיהדות היא העיקר ולא דברים אחרים
ליוסף . בחוץ יותר טוב .קח לדוגמא את בחורי ישיבות ההסדר ואת המכינות הצבאיות הדתיות בחורים עם יראת שמיים שמקדשים שם שמיים ותורמים לעצמם ולמדינה הן בתחום הביטחוני והן בתחום הכלכלי . משך 2000 שנות גלות עגומות ללא כוח מגן נשארנו מעטים ולכן שלאחר שחזרנו לארצנו ללא כוח גדול לא תהיה לנו תקומה .להתגר בארבע אמות אין זאת דרך מתאימה .רבים בציבור החרדי לא למדו היסטוריה והם סבורים כי אבותינו למדו כולם בישיבות ובבתי המדרש. המצב לא היה כך . 99.9% התפרנסו ממסחר ובעבודת כפיים ואת היהדות הם קבלו בבית בבתי הכנסת ובילדותם בחיידרים. כך שהיום הדתי והחרדי הממוצע יודעים ביהדות פי 10 מאשר אבותיו.