חבר שעבד בעבר בסניף בנק ירושלמי סיפר על מפגש אקראי בין שני עובדי הבנק, האחד דתי לאומי והאחד חסיד אדוק – שהגיע לעבודה עם לבוש חסידי מלא. השיחה בין השניים התגלגלה לעיסוק בילדים, ובשלב מסוים הגיעה לשרות הצבאי.
"האם תשלח את בנך לצבא?" שאל החסיד את הקולגה הדתי.
"בוודאי," ענה הלה. "כולנו משרתים בצבא וכולנו גאים בכך."
"אני לא מבין אותך," הפציר בו החסיד. "הרי זה פיקוח נפש ממש!"
במקרה אחר, אמרה אשה (ליטאית) למכרה שהשרות הצבאי אינו בא בחשבון, שכן "אני לא אישן בלילה אם לא אדע איפה הבן שלי".
כאן הגיעה השיחה אל קצה. היא נשמעת מעט הזויה, אך החשיבה חריגה פחות ממה שנוח לנו לחשוב. במקרה אחר, אמרה אשה (ליטאית) למכרה שהשרות הצבאי אינו בא בחשבון, שכן "אני לא אישן בלילה אם לא אדע איפה הבן שלי".
ובכן, מה עלינו לענות לאותו חסיד הנמנע משרות צבאי (לו ולבניו) משיקולי פיקוח נפש, או לאם הליטאית שלא תוכל לישון בלילה? ומה נענה לעצמנו, הנבוכים בסוגיה זו בימי שגרה, קל וחומר בימי מלחמה?
***
לאחרונה פורסם בעיתון "יתד נאמן" (יתד השבוע, 10.11.23) מאמר מערכת המתנגד לסיסמת מלחמת שמחת תורה, "ביחד ננצח". לדברי כותב המאמר, מדובר בסלוגן ש"כולו שקר אחד גדול, אחיזת עיניים מתוחכמת, אמונת ההסוואה של הכוונות האמיתיות". ומהי הכוונה הנסתרת? כמובן, הרצון לחלן את החרדים:
"איפה יקרה ה'יחד' הזה? אתה מוכן לשבת וללמוד? אתה מוכן לבוא להתפלל? אתה מוזמן בחום. בוא אלי לישיבה, יחד נלמד, יחד נתפלל, יחד נאמין. זה לא מתאים לך, אה? אתה רוצה שאני אבוא אליך, שאצא מבית המדרש ואצטרף אליך, שאאמץ את אורחות חייך. 'יחד ננצח' – אם אני אתנדב איפה שאתה רוצה שאתנדב ואלבש את מה שאתה רוצה שאלבש. לא תודה, 'מוחל טובות'. זה פשוט לא יעבוד."
"ביחד", כשלעצמו, הוא איום. לתפיסת הכותב, קיומה של היהדות החרדית מושתת על היותנו "לא ביחד"
כוונת הכותב אינה ברורה דיה. "ביחד ננצח" אינו דורש את כניסת כולם לבית המדרש או לישיבה, כמו שהוא אינו דורש את כניסת כולם למגרש כדורגל או למועדון לילה. הוא אף אינו דורש שינוי ביגוד או החלפת ערכים – הוא בסך הכל קובע כי ננצח כאשר אנחנו מאוחדים. מדוע אחדות זו כה מאיימת על כותב המאמר והעונים אחריו?
התשובה היא ש"ביחד", כשלעצמו, הוא איום. לתפיסת הכותב, קיומה של היהדות החרדית מושתת על היותנו "לא ביחד". אין די בהתבדלות ערכית ותרבותית. חובה להגדיר שוני זהותי מהותי בין היהודי החרדי לבין יהודים אחרים, באופן שכל אחד יענה על שאלת "מי אתה" באופן אחר. במילים אחרות, עלינו להסתכל על העולם במונחים של "הם ואנחנו". כל ניסיון לצמצם את הפער אחת דינו להיות מוחרם.
זו הסיבה הפשוטה להתנגדות החריפה ל"ביחד ננצח". כפי שהמאמר מסתיים, "זה לא 'יחד' וכך לא 'ננצח'".
***
אינני מזלזל בעמדת ההתבדלות הזהותית. רבים וטובים נקטו אותה. בתור קהילה קטנה וחלשה העומדת מול אתגר בלתי נתפס של שיקום עולם התורה שנחרב, יתכן שלא היה מקום לשותפות של "ביחד".
אולם כיום גישה זו הולמת פחות את מציאות חיינו. היא ראויה פחות ליהדות חרדית עוצמתית המונה קרוב ל־15% מתוך אוכלוסיית ישראל. והיא אינה מתאימה לזמן מלחמה, שבצדק נאמר בו – כפי שחז"ל אמרו על דורו של אחאב – "ביחד ננצח".
שעת מלחמה דורשת מאזרחי המדינה כוחות עשייה לאומיים. כשאדם ממוקד בעצמו (או בקהילתו) בלבד, כמו החסיד שהזכרנו בפתח הדברים, מדוע יהיה מוכן למסור את הנפש בקשרי המלחמה?
שעת מלחמה דורשת מאזרחי המדינה כוחות עשייה לאומיים. כשאדם ממוקד בעצמו (או בקהילתו) בלבד, כמו החסיד שהזכרנו בפתח הדברים, מדוע יהיה מוכן למסור את הנפש בקשרי המלחמה? הרי זה באמת פיקוח נפש! אלא ששיקולי פיקוח נפש אישיים נדחים לטובת האומה, שהמלחמה למענה כרוכה בהסתכנות מובנית (בעניין הזה, עיין ברמב"ם, מלכים ז, ו; שו"ת חת"ס, חו"מ סימן מד; שו"ת שם אריה, יו"ד סימן יז; נצי"ב, פירוש על ספרי, פרשת כי תצא; ועוד).
דברים אלו נכונים שבעתיים בזמן "מלחמת מצוה" – מלחמת "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" שהיא מלחמת מצוה לפי דברי הרמב"ם (מלכים פרק ה) – שבה כולם חייבים לצאת לחזית, "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (משנה סוטה מד, ב). מלחמת מצוה היא מלחמת העם כולו, או כלשון הרמב"ם "שעל יחוד השם הוא עושה" (מלכים פרק ז): תפקיד העם היהודי הוא ייחוד ה', ועזרת ישראל מיד צר היא מלחמה על אותו ייחוד. עניין זה אינו יכול להיות פרטי או קהילתי, לא "חסידי" ולא "ליטאי" ולא "חרדי". הוא לאומי־יהודי בהגדרתו. ה"ביחד" הוא עקרוני ומהותי. בלעדיו אין אפשרות לנצח
המחיר של ההתבדלות הזהותית הוא ההשתייכות הלאומית. מחיר זה קשה בימים כסדרם – ובכל זאת, שילמנו אותו במשך עשורים רבים. בזמן מלחמה, מנגד, מדובר בשבירת הכלים. המלחמה – מלחמת מצוה, כפי שפסק הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל (קובץ תשובות ח"א, סימן רמג) – היא עובדה גמורה. למול עובדה זו עלינו להכריז באופן ברור ומובהק: אנחנו עם אחד. ביחד ננצח.
להבדל שבין ה"ביחד" הלאומי לבין ה"לא ביחד" של היהדות הקהילתית (או הגלותית) – יש השלכות רבות.
***
האם נטרח להגיע להלוויות של חיילים, לא עלינו? האם נבקר את הפצועים ונלך אל בתי האבל? האם נאמר את התפילה למען חיילי צה"ל? האם ניטול חלק בעשרות החמ"לים החרדיים הדואגים לשינוע חיילים פצועים (ארגון "עזר מציון"), חלוקת מזון ופינוקים ללוחמים, תרומות דם המוניות, קשירת ציציות ושליחתן לחיילים בחזית, שיגור מתנדבים לטובת החקלאות, וכך הלאה? האם נצטרף לתוכנית תפילה אישית של "בחור ישיבה מאמץ חייל"? וכמובן, האם נתגייס לצבא – ולו בתור אנשים עובדים הפטורים משירות חובה, לשירות סדיר קצר ושירות מילואים משמעותי?
האם ניטול חלק בעשרות החמ"לים החרדיים הדואגים לשינוע חיילים פצועים, חלוקת מזון ופינוקים ללוחמים, תרומות דם המוניות, קשירת ציציות ושליחתן לחיילים בחזית, שיגור מתנדבים לטובת החקלאות, וכך הלאה?
שאלות אלו כרוכות בשאלה הפשוטה והנוקבת: האם אנחנו "ביחד"? האם אנחנו חלק מהמאמץ הלאומי המחייב את כולנו ליטול חלק? לדעת כותב המאמר המערכת דלעיל, התשובה היא "לא" רבתי. אין להתפלא אפוא על הקו המתנגד למעשים מהסוג הנ"ל שנוכח בחלקים מתוך הציבור.
על אותה הדרך התנגדו רבנים אחדים להשתתפות בני תורה בהפגנה למען מדינת ישראל שהתקיימה בוושינגטון (ביום 14.11.23), מסיבה ש"מייסדיה ומשתתפיה לא משלומי אמוני ישראל המה, וכידוע דעתם של רבותינו מצוקי ארץ זללה"ה המסורה לנו, שהזהירנו למשתתף יחדיו עם חוגים ועדות הרחוקים מדרך התורה והמסורה". תמורת ההשתתפות בהפגנה, המליצו אותם רבנים "לנהוג בדרך 'לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבקות', על-ידי להרבות בתורה ותפילה איש איש על מקומו, ולהגביר האמונה והביטחון בקב"ה, ולשון בתשובה על נגעי לבבנו".
ההשתתפות בהפגנה, שנתמכה על-ידי כל הקבוצות הגדולות של יהדות ארה"ב, הוא מעשה לאומי הדורש אחדות השורות והנכונות לפעול לצד חלקים נוספים מתוך העם. ואולם, אצל המתנגדים להשתתפות גברו האינסטינקט הקהילתי ושימור עקרונות ההתבדלות על הצורך הלאומי, ותגובתם לעת צרה נותרה בתחום הפרטי והאינדיבידואלי: שכל אחד יתחזק בתורה ותפילה ויחזור בתשובה על נגעי לבו.
בניגוד לכך, רבים סבורים כי עלינו להשיב על השאלות הנ"ל ב"כן" רבתי, וכך גם פועלים. כך סברו רבני "אגודת ישראל" בארה"ב, שפרסמו מכתב התומך בנוכחות בהפגנת הענק בוושינגטון, מתוך הבנה שהצורך הלאומי המובהק של שעת מלחמה גוזר שכן ראוי לנהוג. וכן סבורים אלו המגיעים להלוויות ולבתי אבל, מתפללים על חיילים צה"ל, מארגני החמ"לים וקושרי הציציות. כך גם סבורים רבים שהגישו בקשה להתגייס לשלב ב' של שירות צבאי. אנחנו עם אחד, וכל אחד צריך לעשות את שלו.
אוסיף מילה בנוגע לאותם מתגייסים. שנים רבות קבלה החברה הכללית נגד היהדות החרדית בעניין אי-גיוס הציבור החרדי לשירות הצבאי, תוך מיקוד בטענת "שוויון בנטל". נדמה שמתגייסי מלחמת שמחת תורה למדו אותנו עיקרון מרכזי בעניין הזה. ההתגייסות לצבא, וכן לפעילויות נוספות, אינה נובעת מתביעת שוויון ערטלאית (ולא ניתנת ליישום) אלא מתוך תחושת אחווה לאומית: אני חלק מהסיפור, ולכן עלי להשתתף בו באופן פעיל. נדמה לי שתחושת שייכות זו, ולא תביעת השוויון, היא גם ליבת הציפייה מאתנו מצד שאר העם היושב ציון, הדגשת הנקודה עשויה להפחית את מידת המתח סביב הסוגייה.
***
כמו שקורה לעתים קרובות, יש נטייה למפגש בין קצוות. לימין הפשיסטי ולשמאל הקומוניסטי (או השמאל הפרוגרסיבי של היום) יש מכנה משותף הן בתפיסה מדינתית והן בשנאת יהודים – גם אם הסיבות הן שונות. כך הדבר גם בהתנגדות ל"ביחד ננצח", שם נפגשים הקצה החרדי של המאמר הנ"ל והקצה החילוני של דעות המופיעות בעיתון "הארץ". אחד המאמרים המדגיש את ההתנגדות הוא של ב' מיכאל, בטור (מיום 7.11.23) שכותרתו "לא 'יחד' ולא 'ננצח'".
"אני נדרש להיות 'יחד'," אומר הכותב, "אבל עם מי בדיוק?":
עם משטרה ופרקליטות שמשתתפים בשקיקה ובחריצות בציד המכשפות של מלשיני הרשתות? […] עם שר ביטחון הסוגר את הברז המים לעוללים ויונקים? […] עם שלושה ערוצי שידור שנעשו ערוצי תעמולה ההולכים על ביצים, לבל יטרידו חלילה את מנוחת צאן צופיהם? […] עם השגריר באו"ם שבמחווה קיטשית של ניצול שואה נעץ בדש מקטורנו טלאי צהוב?.
הצד השווה שבהם הוא הכחשת הלאומיות היהודית: שם נפגשים הקצוות
כלומר, כמו החרדיות הקיצונית של "יתד נאמן", גם החילוניות הקיצונית של עיתון "הארץ" אינה מוכנה להיות "ביחד". הנימוקים הם שונים, ואפשר לומר שהם הפוכים: מיכאל לא מוכן ל"ביחד" כי הוא יהודי מדי, ואילו "יתד נאמן" מתנגד אליו משום שהוא לא יהודי דיו. אולם שניהם מכחישים את הלאומיות היהודית: שם נפגשים הקצוות.
מיכאל מסיים את דבריו בהצבת העובדה שהוא אינו "יחד", ולכן "תיאלצו להסתדר בלעדי". אין ספק שאכן נסתדר בלעדיו. בניגוד לכך, ישראל לא תוכל להסתדר בלי היהדות החרדית; היא צריכה אותנו בפנים. ולא פחות מכך, אנו צריכים אותה. זהו הרגע שלנו. נוכל לעלות לגדולה בנטילת חלק משמעותי בעיצוב מחדש של מדינת ישראל, תפקיד שיוטל על העם היושב בציון בשוך הקרבות. העם היושב בציון כולו – כולל אותנו.
***
יש המדברים על הזדמנות לכריתת חוזה חברתי חדש בין היהדות החרדית לבין המדינה. סמנטיקה זו מזכירה לי את תביעת השוויון בנטל. צריכים לעדכן את תנאי החוזה – כעת החרדים ישתתפו יותר, יישאו יותר בנטל. לטעמי, לא נדרש כאן חוזה חדש אלא שינוי פרדיגמה – מעבר מחוזה, מפגש רצונות של צדדים נבדלים המנסים לשפר עמדות, לברית. במסגרת של חוזה, השיקול של פיקוח נפש נשאר רלוונטי: כל אחד נלמד הרי לעצמו. במסגרת של ברית, אין לו מקום, שכן כולנו נלחמים עבור כולנו. זוהי דרכה של ברית אחים. ברית של יחד.
בתמונה: "נצח יהודה" במילואים, עם הרב יצחק בר־חיים.
בגלל כמה וכמה טעמים אינני זקוק לשכנוע ע"י מחבר המאמר, הרב יהושע פפר.
אבל המחבר לא ענה באופן משכנע לחסיד! אני מצטט אותו:
"אני לא מבין אותך", הפציר בו החסיד. "הרי זה פיקוח נפש ממש!"
אמנם המחבר השיב מדברי רמב"ם, חת"ס, הרב אלישיב, אבל במחילה, אין הדברים משכנעים – המצוטטים הם ספרדי, "יקה" יליד פרנקפורט, ליטוואק (טוב שלא צוטטו הרב קוק ועוד רבנים ציוינים ל"ע).
מסקנה: אידיאולוגיה מופרכת גוררת מציאות עקומה ומוסר מעוות. לכן גם נמנעים מ"מי שבירך" לחיילי צה"ל, אבל בקול גדול ישמיעו "מי שבירך" ייחודי לנגיד חשוב, אשר שלשל כספים רבים למשב"קים ולמוסדות.
כיצד ניתן להעלות על הדעת את הטענה "פיקוח נפש" על מלחמת מצוה? וכי ישנה מלחמה שאין בה סכנה? מגוחך לטעון טענה כזו! וכיבוש ארץ ישראל הינו מצות עשה מדאו' כדברי הרמב"ן וכהסכמת רוב הראשונים והאחרונים, ואי אפשר לכבוש בלי לסכן נפשות הנלחמים. כל מי שיוצא למלחמה זה על דעת כן. בעיקר מיהודי חרדי שמכריז על עצמו כשומר תורה ומצוות ומתבטל לרצון האלקי נדרש שימסור את נפשו על מצוה גדולה זו, שעצם זה שמצוה זו עלולה לגבות מחירים כבדים בנפש והיא קשה ודורשת גבורה גדולה מעיד על גודלה העצום של המצוה. מה זכו אחינו החילונים לקיים מצוה זו יותר מהחרדים? מצב אבסורדי.
תגובה ליח
בשנים האחרונות
הצבא שימש דוקא לפינוי יישובים . ההיפך מישוב ארץ ישראל.
הצבא לקח את הנשק מכיתות הכוננות .
ונלחם במתנחלים מיישבי הארץ .
הכותב הנכבד מניח שמה שהציבור החרדי לא מתגייס זהו בגלל הסכנה שיש בצבא .
הנחה זו היא טעות . וראיה לא נכונה של המציאות . והייתי מוסיף שזה נוגע אפילו בהסתה נגד הציבור החרדי .
אין חולק שאם יקום כאן מנהיג שומר תורה ומצוות . ויקים כאן צבא שפועל על פי ערכי התורה . אותו חסיד ישלח את בניו ללא היסוס וללא התחשבות בפיקוח נפש .
אותה אמא שחוששת שלא תישן בלילה ללא ידיעה היכן בנה נמצא . תהיה הראשונה לשלוח את בנה ללא שום התחשבות במצבה האישי .
אלא מה .
אותו חסיד ואותה אשה . מבינים שלא לנו המלחמה הזו . והצבא הזה איננו צבא העם היהודי . זה איננו צבא שלנו.
ברור שבתוך הצבא ישנם חיילים יהודיים מוסרי נפש. אבל הצבא בכללותו ובפרט מנהיגיו אינם שייכים לעם היהודי. ובהתאם לזאת השתתפות בו היא סכנה ופיקוח נפש .
ממליץ לך כותב נכבד להסתכל בהרצאתו של אחד מחברי קבינט המלחמה בו הוא מצהיר שלא יהסס לסכן לוחמים עבור שמירה על חיי אזרחים פלסטינים.
וכאן אני שואל . האין שותפות בכזה צבא שזהו אחד ממנהיגיו סכנה ופיקוח נפש .
האין זו שנאת אחים תהומית בהעדפתו את חיי אזרחי האויב על פני החיים הצעירים של צעירי עמינו .
ואתה עוד מחזיק בסיסמא ביחד ננצח .
לא אין כאן ביחד ננצח . יש כאן עריצות שלטונית של אנשים כופרים שהשתלטו על העם היהודי . גורמים במו ידיהם להרג לוחמיו כי אוהבים הם יותר את האויב ואחר כך הם מתברברים ביחד ננצח ….
בזהירות אני אומר שבית המשפט הישראלי אחראי במישרין להרבה יותר הרוגים מאשר אויבינו.
מומחים צבאיים רבים . אומרים שהמלחמה האחרונה נגרמה בגלל הוראות הפתיחה באש המוסריות כביכול של הפרקליטות ובית המשפט הישראלי . אם כל מי שהיה מתקרב לגדר היה חוטף כדור זה לא היה קורה .
עדויות רבות ישנם על מסוקי קרב שהסתובבו בשטח בפרוץ המלחמה האחרונה . ולא ירו . כי חיי אזרחים אויבים חשובים יותר מחייהם של בני העם היהודי.
גם כעת תוך כדי מלחמה מעידים קצינים בכירים על העדפת חייהם של אנשי האויב על פני חייהם של הלוחמים בני העם היהודי.
יש לך טעות בהשואה לדורו של אחאב . אמנם . אחאב היה חוטא ועובד עבודה זרה . אבל היה יהודי גאה שומר על כל המצוות שבהם לא היה יצר הרע נורא שמחטיא . ומוכן למסור את הנפש עבור כבוד התורה .
כאן מדובר באנשים . כופרים בתורה . כופרים באלוקים . כופרים במושג עם יהודי . ויש להם דת חדשה של ליברליזם ופרוגרס.
כבר לפני מאתיים שנה פסקו גדולי הדור שאנשים כאלו אין להם דין שישראל אף על פי שחטא . אלא הם אינם שייכים לעם היהודי כלל.
לסיכום .
בארץ ישראל ישנו שלטון שאיננו שייך לעם היהודי . ולהיפך הוא מסוכן לעם היהודי גם מבחינה רוחנית וגם פיזית .
לאותו שלטון יש צבא . שהשתתפות בו מסוכנת גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה פיזית כי אותו שלטון אוהב את אויבי העם היהודי יותר מאשר העם היהודי עצמו.
אתה טועה טעות מרה בבקשך ברית עם אותם אויבי העם היהודי כי אפילו עם רשעים אסור לנו להשתתף . וכאן לא מדובר על רשעים אלא על אויבים .
אין לנו אלא להחזיק בכלי נשקנו העתיקים שליוו אותנו בכל הגלויות שלנו . לימוד התורה והתפילה לאלוקים . ולקוות ולהאמין לבוראינו שיגאל אותנו מתחת אותו שלטון .
ואז תתקיים תקוותך של גיוס חרדי לצבא העם היהודי.
ואז תהיה ברית . לא בין עם ישראל לאויביו ואויבי האלוקים. אלא ברית בין עם ישראל לצור ישראל וגואלו.
ליוסף-
האם הממשלה הנוכחית מוגדרת כממשלה לא יהודית? ממשלה שחברים בה משלומי אמוני ישראל על מלא? אמנם, יש פרוגרסיבים וכו' אבל האם נכון לעמוד מהצד ולומר אינני משתתף כי השיקולים של ראשי המערכת אינם נכונים? מדוע לא תהיה אתה מראשי המערכת? ואת זה ניתן לעשות רק אם תהיה ב'יחד'. אי אפשר להפקיר את המערכת, להסתייג ממנה, לעפר אותה בעפר ה'השקפה הטהורה' ולהתלונן שבזמן אמת היא אינה פועלת על פי ערכי התורה.
זאת ועוד, מה הם ערכי התורה בעת לחימה? האם כשר ביטחון או רמטכ"ל היית מורה להפציץ אזרחים ומונע לחלוטין הכנסת דלק לרצועה במחיר של גינוי בינלאומי ואיבוד תמיכת ארה"ב?
התשובה היא מורכבת כמובן. די לראות שבקבינט המלחמה דווקא דרעי תמך בהכנסת הדלק משיקולים אלו. האם הוא נהג שלא לפי דעת תורה? בודאי שיש שיקולים לכאן ולכאן.
בלי להיכנס לדיון אודות המחדל הנורא בשמחת תורה, ברור שתמונת המצב באותו בוקר נורא לא הייתה ברורה לטייסים ואולי לכן נמנעו מלירות כדי שלא להגיע למצב של גינוי בינלאומי. האם אלו שיקולים 'לא יהודיים' בהכרח?
ולגבי בית המשפט, דווקא מתוך ממהיגי הציבור החרדי עלתה אמירה מסתייגת מהרפורמה המשפטית שעסקה בדיוק בנושאים אלו, ויוזמיה טענו בדיוק את הטענות האלו. במקום לתת לה רוח גבית, בחרו נבחרי הציבור החרדי להסתכל מהצד ולגלגל עיניים כלפי שמים.
אמנם, שאלת ההשתתפות והחיבור עם מרשיעי ברית היא שאלה נכבדה מאוד, והרב פפר, כותב המאמר, עסק בה מעל במה אחרת על פי דרכו של הרב טייכטאל הי"ד.
כל הפלפולים האלו רק כדי לברוח משדה הקרב. האחיכם ילחמו לכם? תתבייש….. תפילה לא תעזור לך כשיגיעו לשחוט אותך בירושלים או בבני ברק. והם יגיעו אם לא יהיה לנו צבא גדול וחזק.
רציתי להוסיף לגבי ההשוואה המקוממת בין השלטון הכופר באלוקים ובתורתו כיום בארץ ישראל לבין דורו של אחאב .
קצת לדמותו של אחאב ממה שסיפרו לנו חז”ל
אביי . מגדולי האומה היהודית . דיבר בבית המדרש ואמר מחר נדרוש בחברים שלנו .
באותו לילה בא אליו אחאב בחלום . ושאל אותו שאלה הלכתית . אביי לא ידע לענות .
ואז אחאב אומר לו . כזו שאלה פשוטה אינך יודע ואתה קורא לי חבר שלך ?
שאל אותו אביי . אם אתה יודע כל כך היטב . היאך נכשלת בעוון החמור של עבודה זרה.
אמר לו אחאב . אם היית בדור שלי היית עובד עבודה זרה יותר ממני . כי היצר היה מאד חזק . וראו שם יותר באריכות.
אותו אחאב מספר הנביא . שקיבל איום . או שיבזה ספר תורה . או שיהרגו לו את כל משפחתו . ולא הסכים בשום אופן לבזות את ספר התורה .
בעיני ההשואה בין אויבי אלוקים ועמינו כיום שכופרים לגמרי באלוקים ובתורה לבין אחאב מקוממת ביותר .
ר' יוסף —
אינני מכיר את כבודו, אך אני מניח שהיית פטור משירות צבאי מהטעם של "תורתו אומנותו" (בניגוד לי הקטן), ומן-הסתם אתה ממשיך לעסוק לעיתים בתורה.
אעפ"כ חוששני שטעית, ובמקום רב אשי והמלך מנשה (סנהדרין ק"ב.) הכנסת לנו כאן את אביי והמלך אחאב…
לא נעשה כאן השוואות מפורטות עם אחאב, אבל מעניין שחכמינו שבחו אותו על תמיכה כספית בת"ח (שם ע"ב), ואמרו עליו שלא עשה אלא דבר אחד טוב – מס"נ במלחמה (מו"ק כ"ח:).
אני חוזר על דברים שכתבתי: אין טעם בויכוח, בעיקר בגלל שהסירוב לשאת בנטל הוא נוח מאד, והרי קל להפליא ללקט/להמציא אידיאולוגיות המצדיקות את הסירוב הזה.
צודק.
טעות שלי בהבאת הדברים שנאמרו על מנשה .
ןעדיין עצם דברי בעינם עומדים .
בפרקי דרבי אליעזר פרק מג כתב: "ותדע לך כח התשובה בא וראה מאחאב מלך ישראל שגזל וחמד ורצח שנ' הרצחת וגם ירשת ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו מלקות ארבעים בכל יום שלשה פעמים ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הב"ה ועוסק בתורה כל ימיו ולא חזר על מעשיו הרעים עוד ונרצת בתשובתו, שנ' הראית כי נכנע אחאב מפני".
מדובר ביהודי מאמין שומר תורה ומצוות רק שנכשל בחטא שונה לגמרי מהיום
ר' יוסף — תגובה לתגובתך התמוהה:
מתוך מה שנאמר על חזרתו בתשובה של אחאב (תשובה זמנית) – סיכמת עליו: "מדובר ביהודי מאמין שומר תורה ומצוות רק שנכשל בחטא, שונה לגמרי מהיום".
אגיב בקצרה: אתה נלחם (מלחמה אבודה) בפשט של דברי התנ"ך, המשנה והגמרא!
אוסיף בבוטות: אתה לא סתם טועה, אלא טועה בסדרי-גודל – בדיוק כפי שטענת (בתגובתך כאן למאמר "קול התור…") שמשפטי נתניהו עלו 60 מיליארד (כלומר, כ-12% מתקציב המדינה…).
מסקנה: לא רק שאין טעם בהמשך הויכוח, אלא שטעמו מר.
תגובה ליהודי יקר המכנה עצמו ישראלי .
בחיפוש פשוט באינטרנט תמצא שעלויות ישירות ועקיפות של משפטי נתניהו הם כ60 מליארד שקל . עלות תקציב הישיבות ל30 שנה .
ובזהירות אני אומר שהעלויות לדעתי הרבה יותר גבוהות ומגיעות למאות מליארדים במשך השנים .
כי כמובן כשרודפים ראש ממשלה בצורה כזו הוא עסוק בעיקר בהגנה על עצמו שלא יכנס לכלא והתפקוד שלו כראש ממשלה יורד למחצה לשליש ולרביע.
העלות של חוסר תפקוד של ראש הממשלה לאורך הרבה שנים מגיעה להערכתי למאות מליארדים .
ודרך אגב גם העלות של הסגידה למזבח הפרוגרסיב והליברל .
וקבלת התורה שיוצאת מאוניברסיטאות ארצות הברית והוגי דעות גויים .
ככתוב בתורתם כי מהרווארד תצא תורה ודבר אלוקים מברקלי.
היא עלות של מאות מליארדים לאורך השנים שלא לדבר על העלות של חיי אדם .
העלות של להיות הצבא המוסרי בעולם והשקעה מטורפת בכלי נשק מדויקים עולה המון. שלא לדבר על העלויות של אגנדות מטורללות של שוויון נשים ועוד .
אם הצבא של העם היהודי היה הצבא הקטלני בעולם ולא המוסרי בעולם . היינו חוסכים מאות מליארדים לאורך השנים וגם לא היינו צריכים את תמיכתה הכספית של ארצות הברית שהיא אם כל חטאת ונזק .
המשוואה פשוטה מאד . לבנות חיל אימתני של טילים בליסטים . כפי שהראש היהודי יודע לייצר .
ירו טיל מעזה . 3 טילים בליסטים נורים מייד לנ.צ . ירו טיל מתימן . כנ”ל . כולל השמדת תחנת הכח ושדה התעופה שם .
תאמין לי היה כאן שקט וגם האויבים שלנו היו סובלים הרבה פחות .
וגם היה נשאר למדינה כסף לחלק לכל אזרח מכונית חדשה . והרבה יותר .
לסיכום השלטון ששולט כאן שאמץ את השם ישראל ולצערי לקח את התורה של הליברליזם והפרוגרס במקום תורת אלוקים חיים .
גורם לנזקים כלכליים אדירים לעם היהודי לאורך השנים וכמובן ויותר חמור לאובדן חיים נורא .
אבל אחרי שבזבז, הרס, והזיק . בכמויות בלתי נתפסות.
הוא מפנה אצבע מאשימה לאותם אלו שבזכותם העולם והארץ הזו עומדים ואומר אתם אשמים בכל …..
כולי תפילה שנזכה לשוב אל ה’ ויקום כאן שלטון שיישם את ציווי האלוקים למלך .
והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים
והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את יהוה אלהיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם
הסיפור הזה הוא על מנשה מלך יהודה. לא על אחאב. סנהדרין קב.
באותו דף מדובר גם על חטאיו של אחאב, שעליהם אמר ר' יוחנן: "אין לך כל תלם ותלם בא"י שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחווה לו, וכתב על דלתות שמרון 'אחאב כופר באלהי ישראל', ולפיכך אין לו חלק לעולם הבא".
אני חוזר בדיוק על תגובה למאמר אחר, כי היא מתאימה גם לכאן:
ממש פלאי הבורא – לקרוא כאן נימוקים תמוהים ומופרכים, המתרצים בק"ן טעמים מדוע המגיבים נמנעים מהגנה כלשהי על עם ישראל (אפילו מינימלית, אפילו על קהילתם).
עם כל הביקורת המוצדקת על המדינה, על מנהיגיה ועל גנרלים למיניהם, עאכ"ו על ערכאות המשפט – המדינה משתדלת לשמור (לא תמיד בהצלחה) על עם ישראל, בפנים ובחוץ, כולל ההתיישבות החדשה, ואפילו מציבה אנשי מוסד המגינים על קהילות יהודיות בחו"ל (קהילות שלפעמים אפילו לא מודעות לכך). מיותר להוסיף ומיותר להתפלמס על העובדה שהמדינה מסבסדת לומדי-תורה הרבה יותר מהמקובל במדינות חו"ל.
עכ"פ אין טעם בויכוח, בעיקר בגלל שהסירוב לשאת בנטל הוא נוח מאד, והרי קל להפליא ללקט/להמציא אידיאולוגיות המצדיקות את הסירוב הזה.
אין הרבה ברירות או שתצטרפו לעם ישראל או שתחיו לבד ורק בזכות עצמכם. הסתיימו הימים שנושאים אתכם על כפיים.
תגובה למיל’
יום יבוא , והכל יתבהר .
יום יבוא והכל יתגלה .
לא אתם אלו שנושאים אותנו על כפיים .
אלא להיפך .
הקיום היחידי של עם ישראל בארץ ישראל הוא אך ורק בזכות אלו שלומדים תורה
מאמינים באלוקים . שומרים את מצוותיו. ולא כורעים למזבח הליברל והפרוגרס.
גם השמירה והניצחונות בקרב הם בזכותם .
הרב פפר היקר .
לא חבל . לא חבל על כל אלה שהמדינה קלקלה . אתה רוצה שהיא תקלקל עוד .
זה ממש לא פתרון מה שאתה מציע .
אם יש משהו לדעתי שיכול לעזור הוא התאחדות כל הציבור האמוני . והקמת ועדה של רבנים . (אתה יכול לקרוא לזה סנהדרין . רק מפחדים מהמושג) . וגם ממשלה חילופית .
שיצהירו בקול ברור איך צריך לפעול לפי התורה .
יוסף, ישראל וכו'-
ברור שאפשר בק"נ טעמים להוכיח שאין צורך – ואפילו אסור – להתגייס.
ברור, שעם כל כך הרבה הנחות מוקדמות
(שמדרשים הם כפשוטם, לפחות אלה המתאימים לי. שלא כדעת הרמב"ם למשל..
ש'תורה' , ו'חיי תורה' – זה בדיוק איך שנראית התורה בשלושים השנים האחרונות, ולא כבכל השנים
ש'גדול' – הוא רק זה שמסכים עם הנחות מוקדמות שלי
ועוד)
קשה להתווכח.
לא אוכל להוכיח לך אחרת, אם אני חייב 'לשחק' בכלי ההגיון שבחרת, ואין בילתם.
אבל לפעמים,
בשעות שאינן מן היום או הלילה
כשאתה שומע או רואה את מסירות הנפש
כשאתה משתמש בהיגיון שמשמש אותך בשגרה:
הגיון של פשט,
הגיון של מוסר אנושי – שמשמש אותך בחינוך ילדים ובמשא ומתן,
הגיון שעוזר לך לבחור איש מקצוע -רפואי, טיפולי, בטחוני וכו'
לא נראה לך שיש מקום לתשובה עמוקה? שיש כאן לפחות צריך עיון? גדול?
זה לא משכנע. דע לך.
כל הטיעון שלך – אפשר לצעוק אותו. אפשר להוסיף סימני קריאה, ואפילו מדרשים תומכים.
בסוף – אחיכם יצאו למלחמה. ואתם תשבו.
פשט. פשט. פשט…
פשט פשט פשט .
בבקשה תענה על השאלות .
המון הרוגים בעזה . הם הרוגים בגלל המוסר הליברלי המטורף . האם מותר להסתכן כך ?
התגייסות לצבא והתחברות לשלטון שקיים כיום במדינת ישראל שהוא הסכנה הרוחנית הגדולה ביותר שקמה לעם ישראל . היא סכנה לרוחניות של ילדינו .
האם מותר לנו להסתכן כך ?
התשובה לאמירה אחיכם יצאו למלחמה היא פשוטה . אין לנו בעיה לצאת לקרב . תנו לנו להקים צבא שמבוסס על ערכי היהדות ונצא אתכם למלחמה .
אבל השלטון במדינת ישראל הליברלי והכופר יעדיף שתחרב כאן המדינה וזה לא יקרה. ואם מישהו יעיז לעשות כך הוא יקבל פגזי תותח מהתותח הקדוש של רבין..
באופן אישי אשמח לקבל נשק להגן על הישוב בו אני נמצא וגם על עם ישראל . אבל כמובן שלא אקבל אותו כי לעיתים אני מעז לזמזם את השיר הידוע.
ה’ הוא מלכינו ובו אנחנו מאמינים . התורה הקדושה היא חיינו ולאורה אנו הולכים .
בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים . בדרך התורה נלך .
נקדש שם שמים.
תודה הרב פפר
מחזק תקווה הקיימת אצלי
אני באמת לא מבין על מה הדיון סובב
מה הו"א שיש צד להתקרב ולחזק את מי ששותף בהחטאת הרבים הגדולה ביותר בהיסטוריה.
המציאות הקשה ביותר היא הטשטוש בין טוב לרע
מי שבודק היסטורית רואה שאותם המצילים הם אלו שיצרו את הסכנה.
מה יותר חשוב מלהצהיר ברבים ללא מורא שאנחנו לא שייכים לתפיסה מעוותת זו ושאנו פועלים ע"פ מצוות הבורא ומזה נגזר שלא נשתף פעולה כלל עם המורדים בו, גם אם הם תינוקות שנשבו, אדרבא הדרך להוציא אותם מהשבי היא להכחיש את התפיסה של שוביהם ולהראות להם את הדרך הישר והטוב בעיני ה' כפי שמקובלנו מאבותינו ולא השוואות דמיוניות לתקופת התנ"ך וסברות קש שמקורן בססמאות זולות עוקפות שכל הבאות למלא ריקנות רוחנית ברגש לאומי.
אותו חסיד מהבנק ואותה אמא דואגת חוטאים בגדול למטרה לפחות בחלק ההסברתי.
שהרי אם היו מאמינים בלב שלם שזו מצווה לא היו מהססים ומתגברים על הפחד ע"י האמונה.
הם יודעים בסתר ליבם שזו אינה הדרך הנכונה אך לא יודעים להסביר את שורש הדברים.
עצם ההטמעות שלנו וההסכמה בשתיקה עם פריקת העול מטעה את אחינו הטועים וגם את עצמנו.
אין יותר פשוט וטבעי לומר שאין לנו חלק במרידה הזו ולא משנה כלל כמה ינסו לשכנע אותנו שזה לטובתנו.
ואין יותר גדולים מחז"ל שלמדו מהתורה שגדול המחטיאו יותר מההורגו, אנחנו יכולים וצריכים להיות אלו שמייצגים את האמת, לע"ד זה תפקיד יותר חשוב!