צריך עיון > סדר שני > נימוסים והליכות > האם אנחנו חברה מוסרית?

האם אנחנו חברה מוסרית?

-
הרב חיים רובניץ עורך תורני במכון "עבודה ברורה"

ציבור בני התורה בימינו מדקדק בקלה כבחמורה. על כל סימן בשולחן ערוך מתחברים ספרים להודיע את הדרך ילכו בה, והציבור אף מקבל על עצמו חומרות רבות, גם במחיר משמעותי של חסרון כיס. באופן כללי, ברור שבני החברה החרדית מקפידים מאד על הליכותיהם, שלא ידבק בהם חלילה שמץ חטא. נשאלת אפוא השאלה: כיצד יתכן שהם אינם מוטרדים כמעט מהקובלנות המוסריות, המוצדקות לכאורה בחלקן, המופנית כנגד התנהלותם הציבורית? התשובה כרוכה בניתוח התפיסה המוסרית הרווחת בציבור החרדי.

כ"ד סיון תשע"ט
 

מאז קום המדינה ועד עצם היום הזה, מותחים רבים וטובים ביקורת חריפה על התנהלותה הכללית של החברה החרדית – ובתוכם שומרי מצוות ויראי שמים. אלו מסכימים בדרך כלל, כי בהתנהלותה הפרטית החברה החרדית טובה היא ועומדת על יסודות איתנים של מוסריות והוגנות. טענתם העיקרית היא, שהתנהלותה הציבורית לוקה בפגמים מוסריים עמוקים. בפרט הם קובלים על יחסה של החברה החרדית ל"מדינת ישראל".

רבים וטובים מותחים ביקורת חריפה על התנהלותה הכללית של החברה החרדית – ובתוכם שומרי מצוות ויראי שמים. אלו מסכימים בדרך כלל, כי בהתנהלותה הפרטית החברה החרדית טובה היא ועומדת על יסודות איתנים של מוסריות והוגנות. טענתם העיקרית היא, שהתנהלותה הציבורית לוקה בפגמים מוסריים עמוקים. בפרט הם קובלים על יחסה של החברה החרדית ל"מדינת ישראל"

הטענות המרכזיות נוגעות לשלושה תחומים קשורים אך נבדלים: א. אי-נשיאה בנטל הבטחוני של המדינה; ב. אי-נשיאה בנטל הכלכלי של המדינה; ג. התנהלות בלתי-הוגנת בתחום כספי ציבור (ובלשון בוטה יותר: מעילה בכספי ציבור). כאן יש להדגיש: המדינה איננה איזו ישות ערטילאית, אלא היא בעצם איגוד של כלל אזרחיה ותושביה. התנהלות קלוקלת כלפי המדינה היא אפוא התנהגות לא מוסרית כלפי כלל אזרחיה.

במאמר זה ארצה ליישב את התמיהה, כיצד יתכן שאנשים יראי שמים הזהירים בקלה כבחמורה אינם מוטרדים כמעט מהתביעה המוסרית נגד התנהלותם הציבורית. לצורך דיון זה, אפרט מעט את עיקרי הטענות – למרות היותן ידועות היטב.

הנטל הבטחוני

בנוגע לנטל הבטחוני, הטענה מתמקדת באי-שירותם של בני הקהילה החרדית בצה"ל. לפי הטיעון השגור, הרי שכל אזרח אחר במדינה ממלא את חלקו בנשיאה בנטל ומשרת את המדינה בשיא עלומיו למשך שלוש שנים – ולשנים רבות במסגרת שירות מילואים. לעומת זאת, תושביה החרדים של המדינה ספונים בשנים אלו באוהלה של תורה וקובעים את מושבם בבית המדרש. מטבע הדברים, חלקם לומדים כדבעי, אולם חלקם לא. כך או כך, הם אינם משרתים בצה"ל. הם נהנים משירותי הביטחון של המדינה, אך נמנעים מלתרום להם.

יש כמובן טעמים טובים מאד להימנעותה של החברה החרדית משירות צבאי. החברה החרדית רואה בהשתתפות במסגרת הצבאית איום קיומי – איום רוחני, איום דתי ואיום זהותי. בין אם החברה הישראלית מבינה חשש זה ובין אם לאו, זו היא עמדתנו, ולכן אנו נמנעים משירות. אלא שגם אם נקבל את הימנעותה של החברה מהשירות הצבאי, עלינו להסביר את אדישותה כלפי תביעת ההוגנות – כיצד יכול האדם החרדי לעמוד מנגד ולהצטדק בפני התביעה המוסרית של חוסר ההוגנות? מה הוא עונה לאמא מהציבור הכללי, השואלת אותו מדוע שנתה צריכה לנדוד בלילה מדאגה לילדיה השוכבים בשוחות, בעוד ילדיו שוהים בבטחה (מוגנים על-ידי חיילים בני גילם) בהיכלי הישיבות מבלי לנקוף אצבע לשם כך?

לצד תביעת "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה", שמולה ניתן להתגונן מהטעמים האמורים, עולה הטענה שהחברה החרדית אינה מכירה די הצורך בחשיבות הנשיאה בנטל. איננו מרבים לשמוע מפיהם ומפי כתבם של רבני המגזר החרדי אמירות תמיכה ועידוד כלפי הנושאים בנטל ומקריבים את מיטב שנותיהם כדי להגן בגופם על שלום העם

לצד תביעת "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה", שמולה ניתן להתגונן מהטעמים האמורים, עולה הטענה שהחברה החרדית אינה מכירה מספיק בחשיבות הנשיאה בנטל. איננו מרבים לשמוע מפיהם ומפי כתבם של רבני המגזר החרדי אמירות תמיכה ועידוד כלפי הנושאים בנטל ומקריבים את מיטב שנותיהם כדי להגן בגופם על שלום העם. זאת ועוד, בבתי הכנסת החרדיים אין נהוג לשאת תפילה לשלומם של החיילים המסכנים את נפשם. אפילו בשעת מלחמה של ממש, אין כמעט יוזמות להשתתפות במאמץ הלאומי ולסיוע לחיילים בדרכים שונות. אף תפילות ציבוריות למען הלוחמים אינן נשמעות, למעט מקרים יוצאי דופן. כללו של דבר, נוצר רושם כי החברה החרדית אינה ערה לחוסר ההוגנות שבמצב הקיים.

הנטל הכלכלי

הפן הכלכלי מתייחס כמובן להדרת הרגליים משוק העבודה. בעשרות השנים האחרונות, המצב שבו גברים מקדישים את חייהם ללימוד תורה לאורך ימים ולעתים עד זקנה ושיבה, היה לשכיח ומקובל בקהילה הליטאית בישראל. לציבור הליטאי ישנה השפעה דרמטית על הקהילות השונות בנושא זה. מתוך כך, שיעור הגברים העובדים בציבור החרדית נמוך מאד ביחס לציבורים אחרים ואף ביחס למקובל בציבור החרדי מעבר לים.

גם בנושא הזה אין כאן המקום להיכנס לעומק העניין, ולברר למה השתנה מצבנו כיום מימות עולם וכיצד נולדה הנהגה זו המונחית מפי גדולי ישראל. די לעניינו לציין, שישנן סיבות טובות וברורות להתפתחות זו, עם המורכבות הכרוכה במצב. ברצוני להתמקד כאן בהשלכה הכלכלית הברורה שנובעת מכך, קרי, שהקהילה החרדית נסמכת על החברה הכללית. כל בר דעת מבין, שללא החברה הכללית הנושאת על כתפיה את הנטל הכלכלי (דרך צינורות המסים), לא היתה החברה החרדית שורדת מבחינה כלכלית, רפואית ובטחונית. אין צריך לומר שהיא לא יכלה ליהנות מחיי רווחה של מדינה מערבית מפותחת.

שאלת המאמר אינה מידת הלגיטימיות של הבחירה עצמה, אלא שאלת ההתמודדות עם התביעה המוסרית של ההוגנות. המציאות שבה החברה החרדית היא נטל כלכלי על כתפי הציבור הכללי, והוא הופך בעל כרחו להיות ה"זבולון" ל"יששכר" החרדי, אמורה לעורר תחושות חזקות של חוסר הוגנות ולהעמיד בפני החברה החרדית בכל עת את השאלה הנוקבת: דרך זו שאנו בוחרים בה, האם יש בה כדי להצדיק את חוסר ההוגנות שהיא מביאה עמה?

שאלת המאמר אינה מידת הלגיטימיות של הבחירה עצמה, אלא שאלת ההתמודדות עם התביעה המוסרית של ההוגנות. המציאות שבה החברה החרדית היא נטל כלכלי על כתפי הציבור הכללי, והוא הופך בעל כרחו להיות ה"זבולון" ל"יששכר" החרדי, אמורה לעורר תחושות חזקות של חוסר הוגנות ולהעמיד בפני החברה החרדית בכל עת את השאלה הנוקבת: דרך זו שאנו בוחרים בה, האם יש בה כדי להצדיק את חוסר ההוגנות שהיא מביאה עמה? על פניו לא נראה כי החברה החרדית מוטרדת מדי משאלה זו.

יש המנסים לערוך חישובים כלכליים שונים כדי להדגיש את תרומתה הפיננסית של החברה החרדית למדינה (הזרמת תרומות מחו"ל למוסדות; עשירים חרדיים; תיירות דתית וכדומה), ובכך למצוא תירוץ, ולו חלקי, לבעיית ההוגנות. אך לא זו בלבד שכל כלכלן דוחה על הסף את מכלול הטיעונים, הרי גם המצדיקים עצמם מודים (בלבם אם לא בפיהם), שלא על כך הסתמכותם. ברור לכולם, שגם אם יוכח מעבר לכל ספק שהחברה החרדית אכן היא נטל כלכלי משמעותי על החברה הכללית, דרכם לא תשתנה.

מעילה בכספי ציבור

כל נער חרדי יודע לצטט את שיטת החזון אי"ש, המתירה (לפי השמועה הרווחת) "לגנוב מהמדינה". המדינה היא "מוכס העומד מאליו", ולכן ניצול כספי מסים הוא בבחינת "מציל מן הארי ומן הדוב". אמנם אין בידינו שום מסמך מתועד המאשר שהחזו"א אמר זאת, ומהימנותו של המקור שציטט אמרה זו בשמו מוטלת בספק; אמנם אף כפי המסופר, לא נאמרו דבריו כלפי תשלום מסי הרשות המקומית (ארנונה), וגדולי הפוסקים בחברה החרדית (והרב אלישיב זצ"ל בראשם) סבורים כי השתמטות מחובת תשלום מסים אסורה לחלוטין, והשתמטות מתשלום ארנונה יש בה איסור גזל גמור; אך אין בכך לגרוע מהעובדה שרבים בחברה נוהגים כך למעשה. אולי רק אצל מעטים יעלה על הדעת לקחת כיסא מסניף הדואר המקומי ולהביא אותו הביתה, אך רבים רואים בהתחמקות ממסים, גם בדרכים של שקר ורמיה, דבר לגיטימי.

דבר זה אומר דרשני… באופן כללי, בני החברה החרדית מקפידים מאד שלא תגיע לידם ולו פרוטה מממון שאינו שלהם. ידוע ומפורסם כי באזורים חרדיים יכול אדם להניח את מרכולתו בחוצות ולסמוך על אמינות הציבור ועל זהירותו בדיני ממונות. נשאלת אפוא השאלה: כיצד יתכן שבנושא זה, שצידוקו המוסרי דורש פלפולים מפוקפקים, נוטה החברה החרדית להקל על סמך כמה סיפורים ושלל שמועות והיתרים קלושים?

כמובן, אין התנגדות מהותית לגביית מסים ממשלתיים ומוניציפליים – כולנו רוצים מערכת בריאות מתקדמת, ביטחון, חינוך, רווחה, תברואה, תחבורה, וכך הלאה – אך מכאן ועד מוכנות לשלם מסים בלב שלם, הדרך רחוקה. יטען הטוען, שגם בחברה הכללית רבים משתמטים מתשלומי מסים שונים; אף אחד אינו שש באמת לשלם את מסיו לממשלה ולעיריה. אך המצב בציבור החרדי חריג בכך שיש בו סוג של לגיטימציה ציבורית להתחמקות ממסים, גם תוך שקר בהצהרות בסיסיות לרשויות המקומיות (אין כמעט כולל אברכים שהנושא של הצהרות כוזבות למיניהן אינו עולה בו לדיון).

דבר זה אומר דרשני. ציבור בני התורה בימינו מדקדק כאמור בקלה כבחמורה, גם בנושאים שהיו גדורים פחות בדורות קודמים. על כל סימן בשלחן ערוך מתחברים ספרים להודיע את הדרך אשר ילכו בה. אברכים מהודרים נוהגים לקבל על עצמם חומרות רבות, גם במחיר משמעותי של חסרון כיס. באופן כללי, בני החברה החרדית מקפידים מאד שלא תגיע לידם ולו פרוטה מממון שאינו שלהם. ידוע ומפורסם כי באזורים חרדיים אדם יכול להניח את מרכולתו בחוצות ולסמוך על אמינות הציבור ועל זהירותו בדיני ממונות. נשאלת אפוא השאלה: כיצד יתכן שבנושא זה, שצידוקו המוסרי דורש פלפולים מפוקפקים, נוטה החברה החרדית להקל על סמך כמה סיפורים ושלל שמועות והיתרים קלושים?

 

ללמד זכות על כלל ישראל

איני בא ח"ו להיות קטגורם של ישראל; אדרבה, רצוני ללמד זכות ולמצוא פשר דבר להתנהלות במישורים השונים שהעליתי לעיל. אנשים רבים שופטים לרעה את החברה החרדית, ורמתה המוסרית מפוקפקת בעיניהם. גם אם הציבור החרדי מגלה מוסריות יוצאת דופן במישור הפנים-קהילתי, במישור הכלל-ציבורי הוא זוכה ליחסי ציבור גרועים במיוחד, ודעת הקהל הרווחת מייחסת לו שחיתות מוסרית. ביקורת זו אינה מגיעה דווקא משונאי תורה, אלא אף מרבים הנאמנים לתורה ולמצוות. לדאבוננו, נראה כי בתוככי החברה החרדית מתפתחת בקרב רבים וטובים ציניות ומרירות כלפי הדרך החרדית. יהודים חרדיים בעלי חוש ביקורת מפותח תוהים כיצד יתכן שהדרך החרדית מביאה את ציבור בני התורה לאדישות המוסרית המתוארת לעיל. מתוך כך, נפגמת אמונתם בדרך התורה כולה והם הולכים קדורנית מתוך תחושת "שווא עבוד אלוקים", חלילה.

כללו של דבר, מדובר בשאלה הצריכה תלמוד… אנו יודעים שבהנהגה החרדית יושבים אנשים המוכנים למסור את נפשם ואת ממונם בעד הדרך המוסרית הראויה. השאלה זועקת אפוא לשמים: איך אנו חיים בסתירה? איך אנו מיישבים התנהלות מוסרית גבוהה, כיאה וכראוי לציבור יראים, עם כשלים מוסריים לכאורה שאין הדעת סובלת?

כללו של דבר, מדובר בשאלה הצריכה תלמוד. קשה לקבל פתרונות קלים ולטעון שהמצב נוצר מתוך חוסר חשיבה ומתוך הכלל הידוע שתהליכים חיוניים מולידים "תוצאות בלתי רצויות". כמו כן, טענה שהציבור החרדי כולו חי בדיסוננס קוגניטיבי המפריד בין המישור הפרטי למישור הציבורי – במישור אחד הוא מתנהל במוסריות יוצאת דופן ואילו במישור האחר הוא מצוי בפשיטת רגל מוסרית – קשה אף היא לקבלה. ביהדות אין מקום לחלוקה בין ההתנהלות הפרטית לציבורית. אנו יודעים שבהנהגה החרדית יושבים אנשים המוכנים למסור את נפשם ואת ממונם בעד הדרך המוסרית והראויה. השאלה זועקת אפוא לשמים: איך אנו חיים בסתירה? איך אנו מיישבים התנהלות מוסרית גבוהה, כיאה וכראוי לציבור יראים, לצד כשלים מוסריים לכאורה שאין הדעת סובלת?

ברצוני להציע תשובה לשאלה זו. אינני מתיימר לומר שיש בידי תשובה חדשה שלא עלתה על דעת אדם לפני. להיפך, הרעיון המרכזי מופיע בפי רבים בנוסחאות שונות. עם זאת, דומני שעדיין מקום הניחו לי להתגדר בו ולהציע הגדרה וניסוח חדש לרעיונות ישנים. אבקש לעשות זאת באמצעות המסגרת הרעיונית שמשרטט ההוגה היהודי אמריקאי ג'ונתן היידט בספרו "המוח הצדקני".

בספרו פורץ הדרך מבחין היידט בין תחומים שונים של התנהגות מוסרית, וטוען כי מידת החשיבות של כל אחד מהם והאיזון ביניהם הם תלויי תרבות. ברוח זו, אסביר כי אילוצי הזמן הביאו את החברה החרדית לצמצם את המקום של ערכי ההוגנות כדי להגן על חיי הקהילה. מבחינתה, הערך של קיום הקהילה משתייך לקטגוריה "מוסרית" ולאו דוקא "דתית". אשר על כן, בחירתה איננה עומדת בסתירה לערכי המוסר. עם זאת, היא אינה תקפה בהכרח לעולמי עד, אלא יתכן בהחלט שהיא בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

על סמך הסבר זה, אבקש לטעון כי ראוי לחשב דרכינו מחדש בעת הזו, ולנסות להחזיר ליושנם את ערכי הצדק והיושר שעליהם מצווה אותנו התורה. אנו עדים אמנם לשינויים אטיים הנעשים בחברה החרדית בתחומים אלו, אך יש קושי משמעותי לשנות את הדרך המורגלת. חושבני כי ראוי להעלות את הנושא לדיון בצורה רצינית, כדי שלא נכשל חלילה בחילול ה'. ובמקום אשר יאמרו: "מִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (דברים לב, ו), יאמרו, חלילה: "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם" (יחזקאל כ, כה).

 

הגדרת מערכות המוסר האנושיות

האנתרופלוג ריצ'רד שוודר, מורו של הפסיכולוג החברתי היידט הנ"ל, חילק את ההתנהגות המוסרית של האדם לשלש מערכות: האתיקה של האוטונומיה, האתיקה של הקהילה והאתיקה של האלוקות. לטענתו, אלו נוכחות בעוצמות שונות בכל חברה אנושית.

האתיקה של האוטונומיה מתייחסת לזכויות האדם ולשמירה עליהן. במסגרת מערכת המוסר הזאת, מעשה נחשב לרע (רק) אם הוא פוגע בבן אדם אחר. ההתייחסות בשפה למערכת מוסר זו היא במונחים כגון פגיעה, זכויות, חוסר צדק, הוגנות, חירות. האתיקה של הקהילה מתייחסת להיררכיה הקהילתית-חברתית ולמעמדות הנהוגות בה. במערכת מוסר זו, מעשה נחשב לרע אם הוא פוגע בקהילה או בהיררכיה החברתית שלה. המונחים הרלוונטיים למערכת מוסרית זו הם נאמנות, כבוד, מחויבות ושמירה על הקהילה. האתיקה של האלוהות מתייחסת לעקרונות של קדושה וטהרה. במסגרת זו מעשה נחשב לרע אם הוא פוגע בכבוד האלוקים, או אם הוא מסמל טומאה וביזיון. ההתייחסות בשפה למערכת מוסר זו היא במונחים כגון חטא, פריצות, קדושה, פגיעה בנשמה וכדומה.

היידט, תלמידו של שוודר, ערך מחקר מקיף מתוך נקודת המוצא של שוודר. בעבודתו בחן היידט את רגשי המוסר בקבוצות אוכלוסיה שונות ברחבי העולם (הוא מכנה רגשות אלה "טעמי מוסר"). מחקרו גילה שבאופן כללי, העולם מתחלק לשני סוגי אנשים: חברי קהילות מסורתיות / שמרניות / דתיות, לעומת חברי קהילות מערביות ליברליות (הוא מאפיין את הקבוצה הזו בראשי התיבות WEIRD: מערבי, משכיל, בן חברה מתועשת, עשיר ודמוקרטי). הרגשות המוסריים של החברה הליברלית / החילונית שונים מאלה של החברה השמרנית / הדתית. אמנם החברה השמרנית שותפה לרגשות המוסר של החברה הליברלית, אך יש לה בנוסף אליהם רגשי מוסר נוספים, המשפיעים על בחירותיה המוסריות.

לטענתו, טעמי המוסר של החברה הליברלית הם בעיקר שלושת הראשונים: חמלה, הגינות וחירות. כלומר, האתיקה הדומיננטית אצלם היא "האתיקה של האוטונומיה". לעומת זאת, בחברה השמרנית נוספים לכך שלושת טעמי המוסר האחרונים: נאמנות, סמכות וקדושה. כלומר, בחברות אלו יש נוכחות בולטת גם לשני סוגי האתיקה האחרים, "האתיקה של הקהילה" ו"האתיקה של האלוקות"

היידט במחקרו אינו עוסק ב"תורת המוסר" – בהצדקה הפילוסופית של עמדה מוסרית זו או אחרת – אלא ברגשות המוסריים של בני האדם: אילו רגשות מכוונים את האדם להתנהגות המזוהה אצלו עם הטוב והרע? הוא רואה באותם רגשות "אינטואיציות מוסריות". חלק מהרגשות אפשר להגדיר בתור "מצפון", וחלק אחר בא לידי ביטוי בתחושות של דחיה וגועל, שאיננו רגילים לזהות בדרך כלל בתור מניעים מוסריים. על פי היידט, גם הם חלק מהמערך המוסרי שלנו.

בעקבות מחקר מקיף שערך, חילק היידט את מערכות המוסר באופן יותר פרטני, והגדיר ששה "טעמי מוסר" – ששה תחומים מובחנים שבהם יכול האדם לזהות עוול מוסרי:

  • רגש של חמלה כלפי מופע של סבל;
  • תביעת הגינות כלפי חוסר-צדק;
  • תביעת חירות מול מצב של דיכוי (שלושת רגשות אלו, הנובעים מתפיסת האדם בתור יחיד אוטונומי בעל זכויות, נכללים בהגדרת שוודר "האתיקה של האוטונומיה");
  • רגש של נאמנות המתקומם כנגד בגידה;
  • רגש של קבלת סמכות המנוגד למרידה (שני רגשות אלו נכללים בהגדרת שוודר "האתיקה של הקהילה");
  • רגש של קדושה המעורר ריחוק מטומאה (רגש זה נכלל בהגדרת שוודר "האתיקה של האלוקות").

רגשות אלו מובילים אנשים לכנות דברים המפחיתים סבל ומעודדים הגינות, חירות, נאמנות, סמכות וקדושה, בתור "טוב". כן להיפך: דברים המרבים סבל ומדכאים הגינות, חירות, נאמנות, סמכות וקדושה, יכונו אצלם "רע".

היידט מתמקד כאמור בהבדלים שבין חברות שמרניות לליברליות. לטענתו, טעמי המוסר של החברה הליברלית הם בעיקר שלושת הראשונים: חמלה, הגינות וחירות. כלומר, האתיקה הדומיננטית אצלם היא "האתיקה של האוטונומיה". לעומת זאת, בחברה השמרנית נוספים לכך שלושת טעמי המוסר האחרונים: נאמנות, סמכות וקדושה. כלומר, בחברות אלו יש נוכחות בולטת גם לשני סוגי האתיקה האחרים, "האתיקה של הקהילה" ו"האתיקה של האלוקות".

לענייננו, יש להדגיש שתי טענות חשובות המופיעות אצל היידט. ראשית, שהטעמים המוסריים יכולים להשתנות בהתאם לתנאי החיים של אנשים שונים ולחינוך שקיבלו. הטעמים המוסריים של קדושה, נאמנות וסמכות קיימים גם אצל אנשים המזדהים בתור ליברליים, אך הרגישות שלהם כלפי אותם הטעמים הרבה יותר חלשה. החינוך הליברלי מדגיש את ההוגנות בלבד, ולכן הרגישות כלפי הטעמים המוסריים האחרים מתקהה.

לדבריו, ההבחנה בין הקטגוריות של דת ומוסר היא פיקטיבית, פרי מחשבה מערבית הנוטה לכפור במוסריות שאינה קשורה להוגנות. היא מצביעה על העדפת טעמים מוסריים שונים, והעדפה זו גורמת לה לשלול טעמים אחרים. הבחנה זו אינה קיימת אצל האדם הדתי הלא-מערבי. גנבה, לצד פגיעות נוספות באחרים, נמצאת באותו סטטוס מוסרי עם חילול הקודש או הפרת נאמנות

הטענה השניה של היידט הנוגעת לעניינו, היא ביטול ההבחנה בין רגש דתי לרגש מוסרי. לדבריו, הרגש המתעורר אצל אנשים דתיים ביחס לעבירה על עקרונות הדת זהה לרגש המוסרי אצל ליברלים (המתמקד כאמור בהוגנות). לפני שנוצרה קטגורית החילון במחשבה המערבית, לא היתה שום הבחנה בין רגש דתי לרגש מוסרי, והיידט מראה באמצעות מחקר בקרב חברות לא-מערביות (כמו בני דתות שונות בהודו), שכך המצב גם כיום. בקרב חברות אלו, מעשה הנחשב אנטי-דתי מעורר את אותו הרגש כמו מעשה הנמצא בקטגוריית "אנטי-מוסרי" אצל בן המערב. לדבריו, ההבחנה בין הקטגוריות של דת ומוסר היא פיקטיבית, פרי מחשבה מערבית הנוטה לכפור במוסריות שאינה קשורה להוגנות. היא מצביעה על העדפת טעמים מוסריים שונים, והעדפה זו גורמת לה לשלול טעמים אחרים. הבחנה זו אינה קיימת אצל האדם הדתי הלא-מערבי. גנבה, לצד פגיעות נוספות באחרים, נמצאת באותו סטטוס מוסרי עם חילול הקודש או הפרת נאמנות.

תנועת החילון במערב במאתיים השנים האחרונות היא שהובילה לחלוקה בין מה שנקרא תפיסה מוסרית ובין מה שנקרא תפיסה דתית. תנועה זו עמלה לחלק בין הקטגוריה של אמונות לבין זו של ציוויים מוסריים. אין להכחיש שאף אנו, בני היהדות החרדית, מושפעים מחלוקה מלאכותית זו, והיא חדרה במידה מסוימת לתפיסה הרווחת. עם זאת, למרות ההשפעה הניכרת של תנועת החילון, אנו עדיין מרגישים רגשות חזקים כלפי מעשים מסוימים השייכים בחלוקה הדוגמטית לתחום הדתי. למשל, רוב הדתיים ירגישו רגש של תיעוב וגועל כאשר יראו אדם האוכל שרצים – על אף שבחלוקה המודרנית אין במעשה זה פסול מוסרי אלא דתי. באותה מידה, הרגש המתעורר בנו כלפי גנבה הוא רגש מוסרי כמו שהוא רגש דתי. לפי אמונתנו, מצוות התורה כולן באות לרומם את האדם ולכוון אותו אל הטוב – הן מצוות שבן אדם לחברו והן מצוות שבין אדם למקום. אין אם כן מקום לחלוקה המלאכותית בין דת למוסר.

 

מפגש בין ערכי מוסר שונים

מקרים רבים בחיי היומיום מעוררים את הקונפליקט בין ערכים מוסריים שונים (ובמונחיו של היידט – בין "טעמים" שונים). ייבום אחות אישה, למשל, מעלה את הקונפליקט בין הערך נאמנות ואחוה לבין הערך קדושה. מצד אחד מופנית כלפי האדם תביעה לדאוג לזכר אחיו ולאשתו – "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר". מצד שני, התביעה של "אשה אל אחותה לא תקח לצרור" עומדת בעינה. כאשר אדם נפגש במקרה שההחלטה לגביו נתונה בסתירה שבין ערכים שונים, עליו לשקול בין הערכים ולהכריע כיצד לנהוג בנידון. כמובן שלחינוך האדם יש משמעות רבה בבחירותיו. אם אדם למד מגיל צעיר שהדבר החשוב ביותר הוא להיות הוגן ולא לפגוע באחר, הרי שבדילמה בין חוסר הוגנות לבין חוסר נאמנות הוא יכריע בקלות לטובת ערך ההוגנות. מחקריו של היידט מביאים דוגמאות רבות לכך.

ההכרעה בין שני ערכים שונים איננה חד משמעית ולא ניתן לקבוע לה נוסחאות מדויקות. כאשר הדילמה מגיעה לפתחו של אדם, הכרעתו בפועל תהיה פרי האינטואיציה שהתפתחה אצלו במשך שנות חייו, על סמך נסיון חייו, החינוך שקיבל, המסורת שעברה אליו מדורות קודמים ונבכי ההיסטוריה הפרטית והציבורית שלו.

לנו, יהודים הנאמנים למסורת ישראל, יש סדר עדיפויות מסוג מסוים, הנקבע לפי חינוך התורה, לפי הוראתם המקובלת של חכמי ישראל מדור לדור, ולפי האינטואיציות העמוקות שטבע בנו חינוכנו. כשעומדת לפנינו בחירה בין שני ערכים שונים, ההכרעה לא תיפול בהכרח לצדו של הערך החשוב והמהותי יותר

היידט מראה בספרו, כי אנשים בעלי חינוך ליברלי משוכנעים כי שמרנים הם חסרי חמלה, ובהתאם לכך הם מנבאים מה יהיו בחירותיהם במגוון דילמות מוסריות. אולם הוכח במחקר כי טעות בידם, והניבוי שלהם בדרך כלל שגוי לגמרי. היידט מסביר כי העמדה השמרנית אינה חסרת חמלה, אלא שהיא כוללת טעמי מוסר נוספים שעל פיהם היא מכריעה במצב של התנגשות בין ערכים. פעמים רבות היא מבכרת את האתיקה הקהילתית על פני האתיקה האוטונומית, מתוך אינטואיציה המאותתת לה שדבקות בלתי מתפשרת בעקרונות הצדק עשויה להרוס את מרקם החברה האנושית. במצב כזה היא בוחרת לשמור על הקהילה והחברה, גם מול עקרונות הצדק. אנשים בעלי נטיה ליברלית מתקשים להבין את מערכת השיקולים הזאת, כיוון שטעמי המוסר של השמרנים קהים אצלם. מסיבה זאת, הם מזהים את הבחירות של השמרנים עם חוסר חמלה.

כשל דומה תקף אף ביחס לדעה הרווחת בחברה הכללית ביחס לחברה החרדית.

לנו, יהודים הנאמנים למסורת ישראל, יש סדר עדיפויות מסוג מסוים, הנקבע לפי חינוך התורה, לפי הוראתם המקובלת של חכמי ישראל מדור לדור, ולפי האינטואיציות העמוקות שטבע בנו חינוכנו. כשעומדת לפנינו בחירה בין שני ערכים שונים, ההכרעה לא תיפול בהכרח לצידו של הערך החשוב והמהותי יותר. תובנה זו חשובה להבנת ההתנהלות של הציבור החרדי: לפעמים הנסיבות מחייבות להעדיף דווקא ערך שבבסיסו נתפס פחות חמור. הלכה היא ש"עשה דוחה לא תעשה", אף שחומרת ה"לא תעשה" רבה יותר (כמבואר ב"סדרי התשובה" בסוף מסכת יומא, וכפי שביאר הרמב"ן בעניין ייבום המוזכר לעיל). במקרים אחרים, על האדם לדחות לגמרי את ההתנהגות המוסרית ולבצע בחירה המונעת מאילוצים חוץ-מוסריים. ניקח לדוגמא את המקרה של "פיקוח נפש". מצב של פיקוח נפש דוחה כידוע את כל התורה (פרט לג' עברות חמורות). אך אין להסיק מכך שחיי הנפש חשובים מחיי הרוח, שכן "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו". אין זה אלא שחיי הנפש הם שיקול חוץ מוסרי שהוא תנאי לקיום המצוות – "וחי בהם, ולא שימות בהם".

 

הכרעתה של הקהילה החרדית בעת החדשה

בימי קום המדינה עמדה החברה החרדית בפני מצוקה קשה. התנועה הציונית, שהיתה חילונית במוצהר, שלטה ללא עוררין בתחום המדיני והממסדי. היא הביאה בכנפיה בשורה אדירה ליהדות העולם, לצד הצלחות כבירות בתחום הצבאי והמדיני. היא סחפה ברעיונותיה את טובי בניה של היהדות. מתוך כך ראתה היהדות החרדית במדינה גורם מאיים על הישרדותה. בנוסף, היה עליה להתמודד עם רוח החופש וההשכלה שכבר סחפה בכנפיה אחוזים עצומים של יהדות אירופה במאה השנים האחרונות. רוח זו, שנישאה גם בידי הציונות, דחתה את עקרונותיה המוסריים של היהדות, והדגישה את עליונותם של עקרונות אחרים, אוניברסליים. על החברה החרדית, שרוב בניה נכחדו בשואה, הוטלה משימה נואשת להתמודד במערכה אדירת ממדים זו. אם נשתמש שוב בהשאלה ממונח הלכתי, יהיה אפשר להגדיר את מצבה של היהדות החרדית בזמן קום המדינה בתור "פיקוח נפש".

מצוקה זו העמידה בפניה דילמה קשה: האם לבחור בערך ההוגנות, להשתתף בנטל הבטחוני והכלכלי של המדינה הנאבקת על נפשה ובכך לסכן את קיומה העצמי, או לבחור בהתבדלות, להדגיש את הערך של הנאמנות לקהילה, ולהבטיח בכך את המשך קיומה. בנסיבות אלו, היא בחרה במודע לוותר על ערך ההוגנות ולבחור בערכים הכלולים ב"אתיקה של הקהילה" – להעדיף את השמירה על הקהילה על פני נשיאה בעול באופן הוגן ושווה. היא ראתה בעיני רוחה כי בחירה בלתי מתפשרת בערכי הצדק וההוגנות תמיט עליה אסון ותסכן אותה בהיכחדות מוחלטת. האינסטינקטים החזקים שהיהדות פיתחה לאורך השנים לא הותירו בפניה ברירה אלא לוותר במידת מה – לפחות לפי שעה – על החמרתה בערכי הצדק וההוגנות. היא ביכרה הסתגרות מוחלטת ואי-נשיאה בנטל העצום והחשוב שעמד על פתחה של מדינת היהודים המתפתחת.

טעות היא בידי חלק מהחברה הכללית לראות בהתנהלות החרדית ביטוי לשחיתות ערכים ולאדישות מוסרית. לא מדובר בשחיתות ובחוסר ערכיות, אלא בבחירה מושכלת בהגנה על הקיום העצמי של החברה למען שמירת המסורת וגחלת היהדות, גם על חשבון ויתור לא פשוט על ערכים נוספים, חשובים ומרכזיים ככל שהם. ניתן לדמות את הדבר לתקנות שונות שנתקנו על ידי חכמים במשך הדורות, שהיה בהן ביטול מסוים של התורה, לצורך קיום התורה. על כך דרשו חז"ל כי "עת לעשות לה', הפרו תורתך" – לעתים, צורך השעה של שמירת היהדות דורש השעיה מסוימת של חלק מן התורה.

לא בטוח שהאדם החרדי מן הרחוב יודע להסביר לעצמו במדויק את בחירותיו, ואת בחירותיהם של חברי החברה החרדית באופן כללי. אולם, אין הדבר משנה. במציאות היומיומית, כאשר עומד האדם לפני מקרה שיש בו שיקולים שונים והוא בוחר בדרך מסוימת, הוא אינו חייב להסביר לעצמו מדוע בחר כפי שבחר. האינטואיציות שהאדם פיתח במשך חייו, הנולדות בתורן מתוך אינטואיציות שהדורות הקודמים פיתחו והעבירו (באמצעות חינוך והעברת המסורת), מביאות אותו לנהוג על פיהן באופן אוטומטי, במיוחד בשעת סכנה. בזמני איום, האינטואיציות האנושיות "עובדות על טורבו", וכך מצליח האדם (בדרך כלל) לבחור בדרך הטובה ביותר. רק במבט לאחור ניתן לבחון את הדברים בקור רוח ובשיקול הדעת.

 

נחפשה דרכינו ונחקורה

אין זה מן הנמנע שכאשר בוחרים בדרך מסוימת בזמני לחץ, עם הזמן הופכת הבחירה להרגל. כך יכול להיווצר מצב שהגולם קם על יוצרו, וההכרעה של שעת "פיקוח נפש" הופכת ל"דרך המסורה לנו מרבותינו". בני הקהילה משתכנעים כי דרך זו בלבד היא הנכונה – היא ואין בלתה, ואף בטוחים שכך היה לעולמים.

היום, כאשר אנו נתונים במצב רגוע ויציב הרבה יותר מאשר בתקופת קום המדינה, ראוי לחשב דרכינו ולעשות בדק בית פנימי. עלינו לשאול את עצמנו: האם אורח החיים השמור למצבי סכנה לא הפך אצלנו להרגל הפולש גם אל מצב השלווה? חכמים כבר קבעו כי "אחר המעשים נמשכים הלבבות", ועל כן התעלמות שיטתית מהוגנות חברתית, יוצרת חברה שרגש ההוגנות מתנוון אצלה. באופן טבעי, כשאדם מכריע בין שני ערכים סותרים, לבו נוקפו, גם אם הוא בטוח בצדקת החלטתו. אולם כשהרגש המוסרי מפסיק להציק לו, זהו סימן ברור כי ההכרעה כבר עיוותה את האיזון הפנימי האמור לקחת חלק בשאלות מסוג זה.

ניתן לומר שכיום בחברה החרדית ישנה העדפה יתרה של ערכי הקהילה על חשבון ערכי ההוגנות. כמעט אף אחד בציבור אינו מרגיש אי-נעימות מההכרעה לפעול בחוסר הוגנות כלפי החברה הכללית. אם עד לפני שנים מועטות היינו יכולים לשמוע מפי בני החברה החרדית התלבטות אמתית בשאלה כבדת משקל זו, כיום הנוהג הוא לבטל במחי יד טענות מהסוג הנ"ל ולראות בהן עמדה משונה הנובעת מצדקנות יתר. עיקר הפגם שבכך הוא הפגם הנוצר בנפש; הלב נהיה אטום לערכים מוסריים. אולם מעבר לכך, הזנחה זו גובה מחיר כבד מבחינת יחסי החברה החרדית עם שאר חלקי החברה הישראלית. לא זו בלבד, אלא שהיא עולה לנו גם בנזק פנימי משמעותי. המפסידים הגדולים מכך הם למעשה אנחנו, בני החברה החרדית.

ביטוי בולט לנזק שבהזנחת ערכי ההוגנות נוכל לראות בהתנהלות הפנים-חרדית, בין קהילות שונות. התפתחותו האדירה של ציבור היראים בעשרות שנות קיומו בארץ הקודש יצרה בתוכו קהילות שונות ומגוונות. אולם, ההרגל לדאוג בעיקר ל"אתיקה של הקהילה" פיתח נורמה, שכל קהילה דואגת בראש ובראשונה למסגרת שלה ולמוסדותיה, תוך הזנחה של שיקול ההוגנות.

במערכת הערכים שאליה התרגלנו, שבה ערך השמירה על הקהילה תמיד זוכה לבכורה, נוצר מצב שבו קהילה אחת עלולה לדרוך ברגל גסה על ערכי הצדק וההגינות, ולבכר את צרכיה שלה על פני יחס הוגן לאחרות. זאת למרות שברור לכל שאין היתר לאף קהילה לבכר במידה אבסולוטית את האינטרסים שלה על פני הצרכים של האחרות. איננו מצויים בסיטואציה של פיקוח נפש. השאלה אם שטח ציבורי מסוים יאכלס בית כנסת של קהילה פלונית או של קהילה אלמונית לא תכריע את גורלה של היהדות הנאמנה.

הטענה שקהילות מתנהגות בחוסר הוגנות זו כלפי זו עלתה בשנים האחרונות בכמה מערכות בחירות ובסכסוכים פוליטיים אחרים. למעשה, כבר כמעט התרגלנו לתלונות ולהאשמות שקהילות עושות דין לעצמן תוך רמיסת קהילות אחרות. מצב זה, שבו כל קהילה דואגת אך ורק לבניה, עלול להביא להתפרקות החברה החרדית כולה, בשל מחלוקות פנימיות שיביאו בכנפיהן אש ותמרות עשן.

בימים אלו, שבהם עולה התמרמרות רבה בציבור בשל התנהגות בעייתית שבין קהילות שונות, דומני שעלינו להציב מראה מולנו, בני החברה החרדית, ולבדוק: האם אין אנו נוהגים באותה דרך כלפי כלל החברה? ואם כן, מהי אפוא תלונתנו כלפי קהילות אחרות? שמא בעת הזאת עלינו לחשב דרכינו בנוגע לערכים בסיסיים של צדק והוגנות בציבור החרדי בכללותו? כולנו יודעים שערכים אלו חשובים. ערכים אלו הם ערכי הבסיס של היהדות, שעליהם צעקו הנביאים והוכיחו את ישראל פעם אחר פעם – למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה. אין דמות רבנית כלשהי שתחלוק על כך. הנהגה של יושר, הגינות וצדק, היא נשמת אפה של היהדות. אבל עלינו לבחון את אופן יישום הערכים, הן בהבט הפנים-חרדי והן כלפי כלל החברה.

נראה כי אכן כיוון חשיבה זה הולך ותופס מקום אט אט, עם גדילתה של החברה החרדית. אולם הוא מקבל ביטוי רק בשוליים של החברה. יש לקוות כי הצפת הנושא באופן מודע תביא להתפתחות משמעותית, תוסיף נופך לתהליך שכבר קורה בשטח ותכוון אותנו לדרך המלך. כמובן, במסגרת מאמר זה אינני מתכוון לתת עצות ספציפיות לדרכי התיקון, ואף אינני רואה את עצמי ראוי ומוסמך לכך. אולם, אם תישמע הקריאה בתוככי החברה, בטוחני כי יימצאו האנשים המתאימים – ובראשונה גדולי ישראל ועושי דבריהם – שיכוונו לדרך העולה בית ה', בנקיון כפים וביושר לבב.

תמונה: Bigstock

46 תגובות על “האם אנחנו חברה מוסרית?

  • צדק הגינות מוסר ללא תורה לכל אחד יש את הצדק שלו והצדק ומוסר אתיקה והגינות הם לא אבסולוטים אצל אחד איסור לגנוב זה חמור מאוד ולאדם יש בעלות על רכושו ואצל השני גניבה לא תמיד רעה [מחוץ ל"השלמת ציוד"] מדוע שלעשיר יהיה מליארדים שאינו עושה בהם כל שימוש ולעני אין כסף לאוכל ובגדים בסיסיים, או ערך כמו רצח אצל אחד אסור לרצוח נקודה ואצל השני בן אדם שהוא נטל על החברה זה כמו קוצים בכרם שחייבים לזמור. ולענייננו קודם כל יש הלכה ברמב"ם פ"ה מהלכות מלכים ה"ב מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ובהלכה הקודמת כתב הרמב"ם אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו. ולענינינו גדולי ישראל מלפני 80 שנה ובראשם רבי יוסף חיים זוננפלד התנגדו להקמת המדינה [תלמידו הקדוש פרופסור יעקב ישראל די האן הי"ד נהרג על ידי הציונים בגלל שהלך למלך עבדאללה הראשון לאמר לו שהציונים אינם מייצגים את היהדות] גם מפני סכנת התגרות באומות ובעיקר מפני שמטרת הציונות הייתה שמד והמדינה היא אמצעי לכך. אנו לא מרגישים שום מחוייבות למדינה שיהיה ברור. קראתי בספרו של רבי יעקב גלינסקי והגדתה שהוא היה נוסע למעברות לרשום ילדים לישיבתו וכשחזר היה מעדכן את החזון אי"ש יום אחד הוא סיפר לחזון אי"ש על המכות שהוא חטף ואמר בדרך אגב שזה מקום חילוני כעס מאוד החזון אי"ש ואמר לו שיהודי שאינו שומר תורה אסור לו לגור בכלל בארץ ישראל וכל דקה שהוא גר בארץ זה גזל אני חושב שאין לי מה להוסיף על המילים האלו שלחילונים בכלל אסור לגור בארץ ישראל [הערת אגב פעם נסעתי עם נהג מונית ערבי הוא אמר לי כך אתם טוענים שארץ ישראל שלכם מן התורה מקובל עלי אבל באותה תורה כתוב שאסור לאכול פיתות בפסח ומדוע באים אצלנו לקנות פיתות בפסח] כל נוכחות הכופרים [חילונים בלע"ז] גורם לפיגועים במילים פשוטות אל תגורו פה ועל תגרמו שבחטאיכם יהיו פיגועים ואל "תגנו עלינו" איך כתוב בתלמוד ירושלמי חגיגה פרק א הלכה ז
    תני ר"ש בן יוחי אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים מה טעמא [ירמי' ט יא] על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר ויאמר ה' על עזבם את תורתי רבי יודן נשייא שלח לרבי חייה ולר' אסי ולר' אמי למיעבור בקירייתא דארעא דישראל למתקנה לון ספרין ומתניינין עלין לחד אתר ולא אשכחון לא ספר ולא מתניין אמרין לון אייתון לן נטורי קרתא אייתון לון סנטורי [דף ו עמוד ב] קרתא אמרון לון אילין אינון נטורי קרתא לית אילין אלא חרובי קרתא אמרין לין ומאן אינון נטורי קרתא אמר לון ספרייא ומתנייניא הדא היא דכתיב [תהילים קכז א] אם ה' לא יבנה בית וגו'. ולגבי התחמקות ממיסים התשובה כנ"ל ולגבי תקציבים הציונות לא הוקמה ב1948 הם עשו מעשים זוועתייים באירופה בכוחות הזרוע הם השתלטו על כל קרנות התמיכה של עם ישראל ושדדו באכזריות סכומים אדירים מהיהדות החרדית [הכל מגובה במסמכים] והתקציבים היום הם לא טריליונית מהשוד של ה123 שנות ציונות זכותנו לקבל תקציבים כמו שזכותנו לקבל שילומים מגרמניה [את תתקיף אותי על המשוואה אני יביא לך מסמכים על פשעי הציונות בשואה]

    • בתגובה קצרה הצלחת לרכז ולתמצת את כל הסיבות לשנאת חרדים שתביא על שכמותך כליה. יישר כוח!

    • א. אז לשיטתך מותר לגזול ולחמוס מהחילונים כי אין להם זכות לגור בארץ ישראל? אותי לימדו שאהרן הכה על היאור כדי שלא תיכנס בנפשו של משה ולו במעט כפיות הטובה. הדברים שלך מביאים להשחתת הנפש, ומתירים לכתחילה התנהגות אנטי מוסרית באיצטלה של תורה. וכלפיך אפשר לטעון בדיוק את אותה הטענה – מי שהתנהלותו מבוססת על התנהלות אנטי מוסרית כלפי אחרים, אין לו שום זכות מוסרית להעלות טענות כלפי חוסר מוסריותם.
      אחר כך אתה ודומיך בוכים על אנטישמיות ועל השנאה כלפיכם כאשר בכל מקום אתם מוקעים כמוקצים מחמת מיאוס. רבים מהחרדים חושבים כמוך, חלקם מנסים לטשטש זאת אך חוסר האמון של הצבור הישראלי בחברה החרדית מלמד שאי אפשר לרמות לאורך זמן.
      ב. אלפיים שנה עמ"י לא היה בארץ ישראל וזה היה הרצון האלוקי. בגלל הציונים מליוני יהודים כולל חרדים הגיעו לפה. אם כן הרצון העליון הוא שעמ"י יהיה עדיין בגלות והציונים למעשה שבשו את הרצון האלוקי. אבל לפי זה לא רק לחילונים אין כרגע זכות לשבת בארץ אלא גם לחרדים.
      ג. היוצא מן הטמא טמא – איך מותר ליהנות ממדינה כפרנית שעניינה מרד בקב"ה? מותר ליהנות מעבודה זרה? לא! אז איך ממדינת ישראל החרדים מקפידים ליהנות על כל צעד ושעל? איך הם נהנים מבתי החולים, מהכבישים, מהבטחון, ומשלל השירותים שלה?
      ד. לדבריך לאוסטרלים אין זכות לגור באוסטרליה וגם לאמריקאים אין זכות לגור באמריקה. הדברים אולי מתנהלים כך בכוילל שלך אך אינם מתנהלים כך במציאות. המציאות היא שכרגע מדינת ישראל, שהוקמה בעיקר על ידי החילונים ומתוך שיקולים חילונים, היא הריבון פה. אין זכות או יש זכות – אין לזה שום השלכה מעשית. כמעט כל מדינות העולם הוקמו על חשבון אוכלוסיות אחרות שהתנגדו. מרגע שרוב האצבעות באו"ם הורמו לטובת הקמת המדינה – הרי שהיא עובדה מוגמרת ולא יעזרו כל הרטינות הכאילו פילוסופיות שלך. 2000 שנה של רטינות סרק לא לימדו אותך שאין בהם שום תועלת?
      ה. ההצלחה המסחררת של הציונות, הקמת מדינה מהחזקות ומהמתקדמות בעולם – מלמדת כנראה שהקב"ה עוזר לציונים להצליח היכן שהחרדים כשלו במשך 2000 שנה. במקום לעשות חשבון נפש, מדוע הציונים הצליחו היכן שהחרדים כשלו, וזאת אפילו מבלי להזכיר את שעלה בגורל אלו שהתנגדו לציונות ונשארו באירופה בזמן מלחה"ע
      ה 2, אתה ודומיך עסוקים כרגיל במציאת בעיות אצל האחרים מבלי להעלות על דעתם שאולי הבעיה מתחילה בכלל אצלם.
      ו. אגלה לך סוד – אומות העולם מכירות בזכות הקיום של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי לא בגלל ההבטחה האלוקית אלא בגלל שאבותינו ישבו כאן. מקימי המדינה לא שאלו ולא שואלים אותך ואת דומיך. תמשיך להשתעשע עם החשבונות התלושים והריקים שלך, ההשפעה שלהם היא ממילא אפס.

    • למה הבאת את הרמב"ם, ממנו משמע שכל אחד צריך להלחם, כיוון שעתה כל המלחמות הם מלחמת מצווה "עזרת ישראל מיד צר" ויוצא חתן מחדרו וכ"ש ת"ח,
      להזכיר את ד"ר (לא היה פרופסור)דהאן שהיה מתועב גדול וכתב שירי משכב זכור בנשימה עם הרב זוננפלד זה ממש לא כבוד גדול.

  • אתייחס בקצרה לנקודה אחת בדיון, ואשתדל לקצר מפני טורח הקוראים,
    הנטל הביטחוני – חוץ מכל הנימוקים הנכונים ושאינם לגבי התאמת הצבא לבחורי הישיבות,
    יש נקודה אחת מרכזית שראוי לתת עליה את הדעת: כידוע הצבא בנוי מ-10% לוחמים וכל השאר הם תומכי לחימה, פקידים, חשמלאים, נהגים ועוד, למה אם שבנה משרת בקרבי וחוזר אחת לחודש הביתה לא באה בטענות לרעותה שבנה משרת בבקו"ם וחוזר כל ערב? הרי הפקיד בתל השומר "מסכן" את חייו בדיוק כמו בחור ישיבה… למה כל הטענות מופנות רק לבחורי הישיבות???
    נקודה נוספת הרבה יותר מהותית ובסוף נוגעת לכיס של כולנו:, זמן רב קיים דיון על הצורך המהותי של "צבא העם"
    קבלו ציטוט מ'גלובס': ברור, כי צה"ל אינו יכול, ואף אינו מעוניין, לגייס את כל המועמדים לגיוס. ידוע שכבר כיום שיעורי האבטלה הסמויה והבלתי סמויה בצה"ל, מגיעים לממדים עצומים.
    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001244562
    אם כך מתבטאים חברי כנסת ומפקדים לשעבר, מניין לנו הצדקנות הטרחנית הזו לדבר על התעלמות החרדים מהנשיאה בנטל??
    נדבר גלויות: הצבא לא צריך אותנו, לא רוצה בנו ולא מסכים לבוא לקראתנו במאומה, להפך, כבר לא יהיה גוזמה לומר שנשיאתנו בנטל היא אי התייצבותנו לגיוס המיותר היקר והטרחני הזה.
    נקודה נוספת וחשובה: הצבא במתכונתו הנוכחית נבנה כצבא העם וכמטרה לשמש ככור היתוך על מנת להפוך את כל קיבוץ הגלויות שהתכנס לכאן לעם אחד עם תבנית אחת וערכים זהים, אנו מעוניינים לשמור על צביוננו, ולפיכך כל המודל הזה מנוגד לכל אורחות חיינו ומתנגש עמו חזיתית.
    העולה מהדברים:
    1. הנימוק הדמגוגי של האם השכולה/המפוחדת אינו נכון.
    2. אין בכלל צורך בצבא גדול בזבזני ומנופח, יש צורך ומגמה גוברת לעבור למודל של צבא מקצועי, קטן חכם ויעיל.
    3. איננו זקוקים לכור היתוך, אנו לא מחפשים להידמות או להתערב בציבור הכללי.

    • א. כמו שיהושע המגיב שאחריך כותב, כשיש כמה שאלות המובילות לכיוון מסוים, עדיף להתמקד במבט הכוללני מאשר לחפש תירוץ לכל דבר בנפרד.
      ב. נושא המאמר – כפי שנכתב בפירוש, אינו עסוק בלהצדיק את ההתנהגות החרדית. אלא הוא עסוק בהשלכות הנובעות מכח החלטה זו, והאם עלינו לעשות חשבון נפש.
      אני מאמין שכל אחד הגון יסכים, כי ישנה שאלה מוסרית כבדה על כך שכל בחור מהמדינה תורם כמה שנים למען ביטחונה, ובחור חרדי לא עושה כן. מעתה, אסור לנו להיות שאננים ולהפטיר כל פעם כדאשתקד, ליבנו וידינו צריכות להיות על הדופק ולבדוק מחדש כל פעם בכל הרצינות, האם ההחלטה הראשונית תקפה גם כעת, וח"ו לא לגרום לעצמנו אטימות מוסרית.
      למשל בקשר לנידון הביטחוני, אם תשאל אדם חרדי מן השורה מדוע איננו נושאים בנטל, תוכל לשמוע עשרה טיעונים, ומכל אדם תשמע טיעון אחר (תלוי איזה מרצה הוא שמע לאחרונה, או איזה כתבה הוא קרא)
      א'. לומדי תורה פטורים. ואם יוכיחו לך שלא כולם לומדים, אז מיד יישלף הנימוק
      הב'. הצבא לא מתאים רוחנית לאדם חרדי. ואם יאמרו לך כי ישנו מסלול חרדים והצבא מתאים את עצמו לאופי הציבור החרדי, אז יישלף הנימוק
      הג'. הצבא לא מתנהג עפ"י ההלכה בענין הוראות פתיחה באש ובהחלטות על מלחמה. ואם יאמרו לך, כי על כן אל תתגייס לקרבי, אלא למחלקות אחרות, מיד יישלף טענה
      ד'. הרי בכלל לא צריך את כל זה והכל בזבוז אחד גדול, ובכלל קראתי באיזה עיתון שהביא כתבה מכמה מומחים שלא צריך כלל את מודל צבא העם, אלא צריך ליישם את מודל הצבא המקצועי, וכו' כו'.
      מה שמראה, שבבסיס הדבר אנו מחפשים כעת רק תירוצים (ויתכן בהחלט שחלקם נכונים במידה כזו או אחרת, וכאמור אין המאמר נכנס לכך), ואיננו מוכנים לדון ברצינות על שינוי. טוב לנו לקפוא על השמרים ולהפטיר כדאשתקד, השאלה היא האם אנו משלמים מחיר מוסרי וחברתי כבד עבור כך. ובזה עוסק המאמר.
      ויש להדגיש, שהעיסוק בכך הוא לאו דוקא אל מול החברה הכללית, אלא העיסוק הזה צריך להיות בינינו לבין עצמנו ובמלא הרצינות.
      נ.ב. בקשר לצבא מקצועי, כיום רוב המומחים סבורים כי אין לנו את הפריביגיה לכך. ראה למשל https://mida.org.il/2016/08/29/

  • אהבתי מאוד את המאמר. סופסוף יש מישהו בציבור שלנו שמישיר עיניים אל המציאות, בלי למצמץ.

    רבי חיים מבריסק אמר: לשאלה אחת, נדרשת תשובה אחת; לשתי שאלות, נדרשות שתי תשובות; לשלוש שאלות – דרושה רק תשובה אחת. הסבר האימרה: אם יש שאלות רבות מדי, נכון יותר לחפש את הבעיה הבסיסית שעל גביה התפתחו כל הבעיות, ולא לתרץ כל אחת מהקושיות בתשובה נפרדת.

    אני לא יודע אם קוראי המאמר הזה חשופים לתקשורת הכללית, אבל בחוץ שונאים אותנו. סליחה, אבל לא מצאתי מילה עדינה יותר. פשוט שונאים אותנו. וזה מגיע מכל עבר: ממפלגות, מח"כים, מראשי ערים, מתושבים, משכנים, מאזרחים שנקלעו להפגנות.

    אז, יש שני דרכים להתמודדות:

    דרך אחת של התמודדות: זה הסתה חילונית. ולצערי זהו המהלך המקובל אצלנו. כרמל שאמה-הכהן הופך לפרעה. רון קובי נהיה אנטיוכוס. ישראל אייכלר מתלהם מעל במת הכנסת נגד הכופרים הציונים. ועולם כמנהגו נוהג.

    הדרך השנייה, שבה בחר כותב המאמר המצוין הזה, היא להפנות אלינו את השאלה: אולי אם כולם שונאים – יש איזושהי סיבה ממשית לכך? אולי? אולי נמאס להם שכל עיר שחרדים הגיעו אליה ירדה בחדות בסולם החברתי-כלכלי (ראה ערך 'ירושלים', 'טבריה')? אולי נמאס להם להעביר את מיטב שנותיהם בהגנה על הארץ ואזרחיה (שזה כולל גם אנחנו), ולראות בערב על מסכי הטלוויזיה איך יהודים עם פאות וזקנים חוסמים כבישים בגלל התנגדות לדבר הזה, או עורכים לינץ' בחייל דתי שרוצה לקנות מחזור לכבוד החג (ראו הסדרה החדשה 'מחוז ירושלים')? אולי נמאס להם להתאים את חייהם האישיים לערכים יהודיים (להינשא ברבנות, לקחת מונית בשבת בסכום מופקע) שהם לא מבינים ושהם לא מעוניינים בהם?

    אולי הם צודקים? מה האמת? אולי איפשהו באמצע?

    ולא. אני לא חילוני. אני דווקא חרדי, חסיד בעלז, עם גרביים משוכות ופאות מסביב לאוזן.

    • מצד אחד ברור שצריך להתנהג התנהגות אנושית מינימלית (לדוג' לא להכות חיילים, לא לקרוא יהודים נאצים וכן הלאה…), מצד שני עם כל החשבון נפש שאנחנו צריכים לעשות אני לא אמורים להתנצל על הערכים שאנחנו מאמינים בהם , הרבה חילונים שונאים חרדים רק משום שהם לא באמת מכירים אותם- הם מכירים אותם רק ממסך הטלוויזיה שמראה להם הפגנות על חרדים, לדעתי חרדים צריכים לפרוץ את הגטו שבו הם בודדו את עצמם משאר עם ישראל במטרה להשפיע ולחנך ולהפיץ תורה ולהראות לכולם את אור היהדות. כל השנאה נובעת מפילוג. חייבים אחדות עכשיו!!

  • יהושע ידידי, תאמין לי שאף יהודי לא שונא אותך מתוך ליבו. פשוט המצב שנוצר שפוליטיקה נכנסה לדת. תדע לך שאני אדם חילוני מסורתי, איך שאתה רוצה תקרא לזה. אני עובד עם חברה חרדים משכמם ומעלה ויצא לנו לדבר על המצב, וסיפרתי לו איך גרנו פעם בשכונה עם חרדים ואיך כיבדנו אחד את השני, ובחיים לא היה לנו מריבות, להיפך רק עזרה ואהבה אחד לשני. לפי דעתי ושל חברי הקיצוניות של החברה שלא היתה קיימת אז משני צידי המתרס היא מה שגורמת לאיבה – תראה את התגובה של מספר 1. אנחנו לא אויבים ולצערנו רק בשעת צרה אנחנו יודעים להתלכד וחבל. בהצלחה.

    • תודה על תגובתך.

      אתה אדם הגון, ואני שמח שיש אנשים כמוך. אבל נראה לי שהמצב הכללי משדר שנאה לחרדים, ונראה לי פתטי להביא דוגמאות לכך מרוב שהדבר ברור.

      אם תרצה להיווכח, תבדוק בבקשה את מאות התגובות המתלהמות בכל כתבה ב-YNET שיש אזכור של המילה 'חרדי' גם ללא הקשר שלילי. למשל: כתבה על ל"ג בעומר במירון; כתבה של עומר ינקלביץ' על הפרדה מגדרית, ואפילו בכתבה על חללים חרדיים בפיגועים ואסונות.

  • התחלנו גם אנחנו להאמין להבתה הלפידית ליברמנית וחבל

    • כתבת "התחלנו להאמין להסתה". תגובתך מתבססת על שני מונחים, הסתה ואמונה, שחוששני שלא ברור לך לגמרי פשרם המדויק, אז הנה:

      א. הסתה היא מונח המתאר שכנוע לביצוע פשע, או ביקורת חריפה כלפי מישהו שמשתמע ממנה שיש לבצע כלפיו פשע (לפי וויקיפדיה). לאור זה יוצא שלפיד וליברמן לא מסיתים. הם מציינים מצב בעייתי ורוצים שינוי.

      ב. אמונה היא מצב פסיכולוגי שבו יש תחושה בדבר נכונותה של טענה מסוימת (לפי וויקיפדיה). לאור זה יוצא שלא מדובר באמונה, מדובר בעובדות אובייקטיביות.

  • ההרגל המשורש ורב השנים של רק לקחת ולקחת מהמדינה בלי לתת בתמורה דבר הוא הוא זה שמגביר ומנכיח בהוויה הציבורית ובתודעה את תרבות "המגיע לי" ובהמשך ישיר לכך, את היעלמות הבושה הבסיסית כל כך של להיות "נוטל" במקום להיות "נותן".
    עיין ערך הדרישה הרווחת כמובן מאליו בשידוכים, ובפה מלא, של דירות גם מבחורות מוכשרות, מפרנסות, מעולות ומשובחות שמה לעשות אך לאביהן אין כסף…
    כנ"ל לגבי הקלות הבלתי נסבלת של פנייה לבקשת תמיכה מגופי צדקה. אני מכיר אדם שבבעלותו דירת ארבעה חדרים שקנה זה עתה, ובנוסף רכב חדש דנדש מליסינג כמובן… ובכל זאת, הוא פנה לקופת העיר לבקש תמיכה…
    זה גם מה שיסביר מדוע ישנה תמיכה מוחלטת בנתניהו למרות שאין חולק על כך שהוא אדם לא מוסרי ולא ערכי בעליל.
    הרי נתניהו הוא דוגמא חיה בה' הידיעה לתרבות המגיע לי ולתרבות הלקחת מהמדינה/מהאחר. סיגרים ושמפניות. לא לשלם במסעדות גם כשהוא המארח… פרשת מניות טיסנקרופ. הוצאות המעון הפרטי בקיסריה. הזמנת ארוחות גורמה בבלפור הגם שישנן מבשלות ועוד ועוד על זה הדרך

  • חבל על כל הויכוחים לצערנו גם חלק גדול בציבור החרדי מאמין שלכופרים [חילונים בלע"ז] יש זכות לגור בארץ ישראל ואז יש את כל הויכוח הזה ברגע שאנו מאמינים שאין להם בכלל זכות לגור בארץ ישראל כל הויכוח מיותר

  • ציטוט מהפתיח של הכתבה:" בדרך כלל, כי בהתנהלותה הפרטית החברה החרדית טובה היא ועומדת על יסודות איתנים של מוסריות והוגנות"
    ממש לא מדויק! בהתהלותה הפרטית בחברה החרדית יש רק אנרכיה אחת גדולה! להלן מס' דוגמאות:
    1. אלימות, בהרבה מחלוקות שמגיעות לאלימות פיזית לא פונים למשטרה מהרבה סיבות כידוע לכל חרדי.
    2. חינוך, אוי אוי כמה אנרכיה יש בכל תחום החינוך שלנו בהמשך למקרי אלימות הנ"ל כמעט ולא קיים ילד שלא יספר על כמה רב'ס בחיידר בו למד שהם מושחטים ואלימים בצורה נוראית, במשך שנים, רק על האלימות בחיידרים אפשר לכתוב ספר שלם עב כרס! מה לעשות אין לנו משרד חינוך! ולא דיברנו על כל המקרים של תחום הקבלה למוסדות ה' ירחם!
    3. בכל תחום הגירושין שב"ה אני לא מכיר אבל שומעים סיפורים מסמרי שער בתחום שההגדרה אנרכיה היא עדינה מאוד על זה

    האמת היא אחת, "אין לנו מנהיג" רק משיח יפתור תבעיות האלו!

  • אני אתן את הזווית החרדית הנכונה לשלושה השאלות. (נכון, זה יכאב לכל מיני כאן אבל את האמת חייבים לומר אם ברצונינו להבין את החשיבה החרדית לדורותיה. לא חייבים להסכים אבל זאת האמת היחידה והשאר רק נגררים בלי לדעת את האמת)

    גיוס:

    בקום המדינה איש אקדמאי עשה מחקר לבן גוריון ובדק כמה יתגייסו אחרי המלחמה ? תוצאות המחקר היו "אפס" !!
    ולכן בן גוריון קבע חוק גיוס חובה.
    הוא הבין טוב טוב שעם החרדים זה לא ילך. אז הוא נתן להם פטור תמורת שתיקה.
    למה שתיקה ? כי בכל מדינה ליברלית אין גיוס חובה (זה סתירה חשיבתית בסיסית של הליברליזם), בכדי ליישם גיוס חובה בארץ אתה חייב לגייס את היהדות (קרי לאומניות). והאפוטרופוסים של היהדות הם – אם נרצה או לא – החרדים.
    ובכן בן גוריון קנה מהחרדים שתיקה תמורת פטור.

    קם לו דור שלא ידע את יוסף ושואל בצדק, איפה הצדק ? לך תסביר להם שאין צדק לעצם גיוס חובה מתחילה !!
    "צריך להכיר בכך שמודל גיוס חובה וחברה ליברלית דמוקרטית, אלה שתי ישויות שנמצאות בסתירה זו לזו ולכן המציאות הזאת לא יכולה לשרוד לאורך זמן" (פרופ' יגיל לוי)

    על העוון הזה (שתיקה תמורת פטור במקום לא לתת מתחילה גושפנקה לעצם גיוס החובה) החרדים סובלים היום.
    אם החרדים רוצים לחזור בתשובה ולהינצל מגיוס ?! הם חייבים לצאת עם קמפיין רציני ביותר נגד גיוס החובה. אין שום צדק שרווק או רווקה חילונית יכרת מעולמו האישי = כרת, על מדינה ליברלית. זה לא קיים בשום מדינה ליברלית אחרת כנ"ל מדברי פרופ' יגיל לוי.

    לגבי ההשקפה החרדית בנושא:
    אם תרצו לטעום קצת מהחשיבה החרדית. יש לי סדרת מאמרים בתחום ושם אני מסביר בטוב טעם את ההשקפה החרדית זה אלפי דור מאז מרד בר כוכבא.
    גלגלו בגוגל
    "אם גאה להומו חרדי מסכימה עם אטי שמידוב – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "גיוס = מעביר את בנו למולך – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "לעולם לא אוחזים בחרב ! – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "עקידת יצחק הליבה החרדית – מהפכה מחשבתית חברתית"

    כלכלה:

    הר"ן בנדרים כח א. "וכתבו בתוספות דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ אבל במלכי ישראל לא לפי שא"י כל ישראל שותפין בה"

    וכן, ראו גם את עשרת התקנות של יהושע בחלוקת הארץ. שאפי' שחילקנו את הארץ בגורל לכל פרט ונולד, משאבי הארץ שייכת לכולם בשווה.

    בניגוד לחשיבה היהודית בכלכלה וקניין לעיל, המדינה כמדינה ליברלית טוענת בבסיס החשיבתית שלה. את הדברים האלה:
    "בעיני בן חורין, המדינה היא אוסף של בני אדם ולא ישות שמעל ומעבר להם, הוא רואה את השלטון כאמצעי, כמכשיר, ולא כמי שמעניק חסדים, כאדון או כאל שיש להעריצו ולשרתו בצורה עיוורת. אין הוא מכיר בשאיפה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה בין השאיפות שלהגשמתן פועלים האזרחים כל אחד לחוד. אין הוא מכיר במטרה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה לגבי המטרות שלמענן נאבקים האזרחים כל אחד לחוד" (קפיטליזם וחירות – מילטון פרידמן)

    כלומר החשיבה שלהם טוענת שחייבים לשלול מכל נולד את הטבע מראש, רק ככה נהיה בכפיה בחלוקת העבודה. (הגדיל מילטון פרידמן לטעון שצריך גם לשלול את הירושה ככה כולנו ייוולדו לטבע בלי הטבע, רק ככה לדעתו האיוולת נהיה שותפים בחלוקת העבודה.
    חשבנו אולי שאנו כולנו בכפיה בחלוקת העבודה, לפחות את הצמיחה נחלק לכולם בשווה ?! רח"ל זאת קומוניזם רח"ל.

    אז כל זמן שהליברל דרש רק אחד מבני הזוג בחלוקת העבודה, זה עוד היה נסבל !! אבל מאז המלחמה, הוא דורש את שני בני הזוג לחלוקת העבודה. הוא מרוב חוצפה גם מכתיב לנו כמה מותר לנו להוליד – על פי אבי שמחון רק 1.6 למשפחה. ילד וחצי למשפחה.

    החרדים בחול:
    החרדים בחול חייבים לאכול את הגלות כי הם בחול = כל הגר בחול אין לו אלוה שלנו אבל יש לו את אלוהי הליברליזם. אבל החרדים בארץ ירושתם, לא אמורים להיות עבדים לטייקונים, הרי הארץ פלוס משאבי הארץ כמו הגז וים המלח, שייכת להם.

    מכאן: לא רק שהחרדי לא חושב להיות עבד לטייקונים, הוא מרגיש דיי בנוח לגנוב את חלקו של הארץ בחזרה.
    ובזה עניתי לך גם על השאלה השלישית.

    תרצו להרחיב בתחום, יש לי הרבה מאוד מאמרים בתחום הכלכלה והקניין.
    גלגלו בגוגל
    "הפרדוקס היהודי של מילטון פרידמן – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "ארץ ישראל – צדק ומשפט ודיני ממון וקניין ביהדות – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "פילגש בגבעה – רות המואביה – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "ה'רש"י הראשון בתנ"ך = הליבה היהודית הבסיסית – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "כולנו ממזרים – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "ויגר מואב – דיור היא לא חלק בכלכלת האומה – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "הבית היהודי ?! או הבית של הקפיטל החזיר !!! – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "מפוני עמונה: ברוכים הבאים למועדון – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "מי אתה יוסף ? פרעה או יוסף ? (סיפור יציאת מצרים כהלכתו) – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "מנשקי המזוזות מנשקי האקדחים – עומק מצוות קביעת מזוזה לכבוד חג החירות – מהפכה מחשבתית חברתית"
    "משאב טבעי – למי היא שייכת ? – מהפכה מחשבתית חברתית"

  • לא הבנתי את הבעיה של הכותב לגבי נשיאה בנטל מעולם אנו לא מנסים להגן על מי שלא לומד אדרבה הרב שך קרא להם רודפים כל הויכוח שלנו זה לגבי ציבור הלומדים וזה לא רק שהם פטורים כמו שכותב המאמר מתבטא בדרך אגב הטענה שלנו לא כלפי חילונים שלעולם לא יכולים להבין בגלל בורותם אלא בעיקר כלפי עצמנו שאנחנו כחיל בפני עצמו בתוך הצבא הכללי הזה שמגינים על כולם יותר מכל חייל אחר וכמו שאמי אוהב לומר לחילונים הטובים לטייס והעוד יותר טובים לתורה וזה משול לאחד שיכתוב מאמר מדוע אלו היושבים בחדרי הבקרה או הטייסים אינם נושאים בנטל של מקלפי התפוחי אדמה בבסיס כך שהמאמר בכלל לא מתחיל לדגדג במצפון של כל מי שרק פעם דרך בישיבה לא מבין מאיפה בא לו הרגשי נחיתות הללו

  • בהמשך לדברי הכותב, ברצוני להעלות תופעה כאובה ביותר, הקיימת אמנם בכל מגזרי האוכלוסייה אך לא פסחה על הציבור החרדי ואף קיימת בו בשיעורים גבוהים מאד.
    הכוונה שלי היא לתופעה של הגשת עבודות אקדמיות, שלא נכתבו על-ידי מי שמגיש אותן וחתום עליהן. מדובר בעבודות שנרכשו טבין ותקילין ממקורות שונים, ובכללם "כותבי עבודות" מקצועיים שעל כך פרנסתם ולמיטב ידיעתי כמה וכמה מהם נמנים על הציבור החרדי (לשם המחשה, לא מזמן ראיתי באחד מעלוני הפרסום באחת השכונות החרדיות בירושלים מודעה המציעה שירותים של כתיבת עבודות אקדמיות). התופעה הזו קיימת לא רק בקרב אלה הרוכשים תארים אקדמיים במוסדות שאינם חרדיים, אלא אפילו בתוך סמינרים, בקרב תלמידות הנדרשות לכתוב עבודה סמינריונית כחלק מחובותיה לקבלת דרגה 1 או דרגה 2 (תואר ראשון או שני אקוויוולנטיים). זאת ועוד: לפחות בסמינר אחד – הנחשב כאחד המעולים בארץ בכל הנוגע לחינוך למידות ולמוסריות – התופעה הזו מקבלת (או, לפחות נכון ללפני 5-6 שנים, קיבלה) גיבוי מהסמינר, שאף מפנה (או הפנה) לכותבת עבודות מקצועית המקובלת עליו. בכמה מקרים גם שמעתי שהיו רבנים שהתירו לקנות עבודה מוכנה (כשבמקרה אחד, אצל אישה המוכרת לי באופן אישי, הנימוק היה שהתלמידה נמצאת בשמירת הריון ובמצבה הבריאותי הנוכחי אינה מסוגלת לגייס את עצמה לכתיבה….; לא היה ראוי יותר לפנות להנהלת הסמינר ולבקש דחייה בהגשת העבודה?….).
    התופעה של הגשת עבודות אקדמיות שלא נכתבו על-ידי מי שחתום עליהן היא לא רק עבירה פלילית על-פי החוק הישראלי, אלא גם עבירה חמורה של גניבת דעת ואף גזל של ממש:
    גניבת דעת – משום שבודקי העבודות נותנים את הציון והערכה בהסתמך על מצג-שווא לפיו העבודה משקפת את יכולותיו/ה של מי שחתום עליו, ולא כן היא.
    גזל – משום שעל סמך העבודה הזו המגיש/ה זכאי/ת לקבל דירוג או תואר אקדמי, המשפיעים באופן ישיר על המשכורת שלהם. היות והדירוג או התואר אמורים לשקף רמת מיומנות גבוהה של המגיש/ה בתחומים שונים, ובהם התנסות בכתיבה אקדמית והפגנת יכולת ברמה נאותה, התמודדות עם מקורות אקדמיים וכו'. העלאה במשכורת המבוססת על מצג-שווא של כל הנ"ל – הריהי כגזל לכל דבר ועניין!
    אני מנסה ללמד זכות ולטעון, כי ברוב המקרים לא מדובר בניסיון מכוון "לסדר את המערכת", אלא יותר בחוסר הבנה בסיסית בקרב הציבור החרדי של מהות הדירוגים והתארים.
    כששוחחתי בהזדמנויות שונות על הנושא עם תלמידות סמינר ואף עם "כותבת עבודות" מקצועית מהמגזר החרדי, קיבלתי במקרים רבים תגובה ברוח זו: "המטרה בסך הכל לקבל דירוג גבוה יותר. לא לקבל תואר אקדמי ובוודאי שלא להתבסס על הדירוג הזה כדי להמשיך לתואר שני. אז מה זה משנה מי כותב את העבודה?".
    אני חושבת שקיימת חובה להטמיע את בקרב הציבור החרדי (ולמעשה בקרב כלל הציבור) מהי המהות של דירוג או תואר ואת הבעייתיות שבהגשת עבודות שלא נכתבו על-ידי מי שחתום עליהן – הן בקרב מגישי העבודות, הן בקרב כותבי העבודות ולא פחות מכך – בקרב הנהלות הסמינרים (והתוכניות האקדמיות השונות) המביעות הסכמה שבשתיקה לתופעה חמורה זו ובקרב אותם רבנים (אני מקווה שמדובר במיעוט בלבד) המאשרים (אפילו אם מדובר רק במקרים "מוצדקים") להגיש עבודות קנויות.
    אני כותבת את הדברים האלה בכאב רב, שכן שמחברה חרדית השואפת להגיע לשלמות מוסרית היה מצופה להוקיע את התופעה בריש גלי ולנקוט בצעדים למיגורה.

  • מאמר מדהים לטובה. ישרות, עומק רגישות ובהירות. אשריך. עלה והצלח ויהיה ה' עמך גבור החיל.

  • ברצוני להגיב לסוג תגובות מסוימות, אולם מכיון שלא מדובר בתגובה של מישהו אחד, אלא של כמה מגיבים שונים, ומסתבר אף של מגיבים בעתיד. ובכלל, אין המדובר בתגובות בדווקא על מאמרי, אלא על שלל מאמרים שונים המתפרסמים באתר זה. על כן אינני מגיב על תגובה מסוימת.
    בהקשר לנושא המאמר על חילוקים בין ההתנהלות הפרטית של בני הציבור החרדי להתנהלות הציבורית, ישנו עוד חילוק מעניין. והוא – הביקורת!
    מורגלים אנו לבקר את עצמנו ללא הנחות בקשר להתנהלותנו הפרטית, בשביל כך ניתנו לנו בכל שנה את ימי התשובה לעשות חשבון נפש ולהשתפר, אין מן הצורך להאריך ולהביא דוגמאות לכך, כי המסורת היהודית מלאה בהטפה לביקורת עצמית.
    אולם בכל הקשור לביקורת על התנהלותה הכללית של החברה, הדברים שונים. בגדול, בעיתונות הממסדית אסור שתשמע ולו ביקורת קטנה על התנהלותה הכללית של החברה. במיוחד הדברים אמורים, בביקורת המופנית ביחס לחברה שלנו אל מול החברה הכללית.
    לכך תופעה מצויה היא, שכשמאן דהוא מנסה להשמיע ביקורת על ההתנהלות ציבורית, הוא נחשד מיד בצדקנות/נחיתות/אימוץ דעת אויבים/ירי בנגמ"ש וכו' וכו'.
    אינני מעוניין להיכנס כאן להסבר לתופעה הנ"ל, על כך ראוי להתעכב במאמר בפני עצמו.
    ברצוני רק להצביע על הדרך הראויה לענ"ד לתת ביקורת (פרטית וק"ו ציבורית). הביקורת צריכה להיאמר מתוך כבוד, מתוך הבנה של המצב הקיים והתהליכים שהביאו אליו. כמו כן, היא צריכה להיאמר בנימוס האפשרי, מתוך רגישות ומתוך עמדה חיובית ולא מתוך התרסה. לזה ייקרא ביקורת בונה. וכבר אמר ר' אלעזר בן עזריה בזמנו: "תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח", ומה נענה אנן אבתריה.
    ועל כן עלינו להודות למנהלי אתר "צריך עיון", שנטלו על עצמם אף משימה זו (מלבד שאר המשימות), לתת במה לביקורת ציבורית, אבל בתנאי אחד, שהיא באה מתוך כבוד הערכה ורגישות. ועל כך נתונה להם גם תודתי האישית.

    • ר' חיים ריבניץ היקר

      לכבד זה דבר טוב, אבל לא נתינים מול משטר טוטליטרי ושותפיהם. ראה מהן הזכויות של הנתינים מול המשטר אצל הובס ועוד. הובס טוען שהאלימות של המשטר (משטר = אלימות = שוטר ורובה) יכול להיות מוצדק אך ורק שהנתינים יכולים גם להפעיל אלימות.
      כלומר אם החרדיות היו פועלים עם הזכויות של הובס מול המשטר, היה כאן מלחמה אחים אמיתית.
      אז לא, החרדים בקושי עושים הפגנות.
      אבל שקם להם בתוך המחנה שמשתפים פעולה עם המשטר ועם המשטרה. או שקם להם נדבנים שתורמים מיליונים בכדי לצוד ילדים מתחת הוריהם. אז בחברה אחרת היו עורפים את ראשם.
      אז מחילה מכבודו, אין שום סיבה לדבר עמם בכבוד !
      זה לא בית מדרש שיש לכל אחד זכויות שוות בדיון ובוויכוח. זה משטר טוטליטרי שגונב מאתנו את צאצאינו מתחת ההורים בשיתוף חברה משלנו ועם כסף מחול. כפי שלפיד אמר בזמנו: אני הגזול את צאצאיכם מהחצר האחורי של הבית. אתם מבינים ? איזה כבוד צריך נתין לתת למשטר טוטליטרי שכזה ? או לחסידים שוטים של המשטר הזה ?

      מה שמטריף שהנאו ליברל מילטון פרידמן רואה כאלה אנשים כשוטים:
      "בעיני בן חורין, המדינה היא אוסף של בני אדם ולא ישות שמעל ומעבר להם, הוא רואה את השלטון כאמצעי, כמכשיר, ולא כמי שמעניק חסדים, כאדון או כאל שיש להעריצו ולשרתו בצורה עיוורת. אין הוא מכיר בשאיפה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה בין השאיפות שלהגשמתן פועלים האזרחים כל אחד לחוד. אין הוא מכיר במטרה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה לגבי המטרות שלמענן נאבקים האזרחים כל אחד לחוד" (קפיטליזם וחירות – מילטון פרידמן)

      אתם מבינים ? מה הטעם להיות חסיד שוטה של משטר נאו ליברלי אם זאת החשיבה הבסיסית שלו. מה גם שהנאו ליברל בעצמו חושב שאין צדק בגיוס חובה במשטר ליברלי.
      אז מסתובבים אצלינו כאלה הזויים ומשתפים פעולה עם מי ? עם הלאומניים הפנאטיים ?!
      לסיום:
      בדיון אינטלקטואלי אפשר לדרוש כבוד. במלחמה על הבית ועל המשפחה שמנוהלת דיי בהגינות לצערי (ראה לעיל את זכויותינו אצל הובס), אז אתם עוד מבקשים כבוד ?
      ראה בגוגל "אלימות חרדית – אמא'לה – מהפכה מחשבתית חברתית" שם אני מסביר בטוב טעם מה עומד מול מה.

  • מאמר נפלא.
    נוגע בנקודה כואבת ברגישות הראויה.
    מצפים ממך לעוד מאמרים מסוג זה.
    תודה רבה

  • ‏הבעיה היא שעם כל האמת שבמאמר, ועם כל הרצון לשנות כיוון קצת, הרי הם לא משנים כיוון כלפינו ולעולם לא יכירו בתרומה הרוחנית הכל כך נחוצה שתורמים שומרי התורה. ובכן מה שצריך זה לאו ‏דווקא להתגייס, לשנות את הישיבות מהבסיס… ‏אבל מה שנדרש זה שנכיר טובה, לחנך את ילדינו שאנחנו עם אחד, ושהבעיה הבטחונית זו גם בעיתנו (למרות שמירת התורה, כי אין אנו בדרגה לסמוך על הנס), ושנתחיל ברצינות לשאת בנטל בדרכי אנו, כציבור, ברוח, בהסברת פנים, וכוליה.
    ‏נעים היה אם יתחילו גם שכנגדנו להכיר בלימודי תורה כלימוד מועיל לשוק העבודה, כמו שבארה״ב זה נחשב לנקודות של קולדג׳! ובכך קל יותר באמריקה לבן תורה לצאת לעבוד מאשר בארץ! ממש לא יאומן… אז יש הרבה מה לשנות בשני הקצוות.

  • תגובה למשה ארץ ישראל שונה מכל הארצות ששם יש קנין של כיבוש מלחמה [עיין גיטין ל"ח ע"א והמפרשים שם] אבל לארץ ישראל אין שום קנין לאף אחד רק לעם ישראל כשהוא שומר את התורה [ויקרא י"ח, כ"ח] ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. וזה לשון שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס לבוב סימן יד
    וששאלתם עיקר המצוה ההולך לארץ ישראל, איני יודע אלא כמו שמפורש בסוף כתובות [קי, ב]. ואם מוחלין לו כל עונותיו הכי מפורש התם [קיא, א] ובלבד שיפרוש מכאן ואילך ויזהר מכל מיני עון לקיים כל מצות התלויות בארץ, שאם יחטא שם בארץ ישראל יענש יותר מכל עבירות שיחטא שם בחוצה לארץ, כי השם אותה דורש תמיד ועיני השם בה [ו]השגחתו תדיר, אינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד מרחוק חוץ לפלטין, והיינו [במדבר יג, לב] ארץ אוכלת יושביה היא.
    וכתיב נמי [ויקרא יח, כב] ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי וגו' לפי שמקיאה עוברי עבירות מתוכה. והיינו דכתיב ושממו עליה אויביכם, ואפילו אומות העולם שבה אינם מצליחים מחמת שהם עוברי עבירות, ועל כן ארץ ישראל עכשיו שממה היא ואין בה עיר מוקפת חומה כשאר מדינות. ואותם שהולכין לשם ורוצין לנהוג בה קלות ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה קורא אני עליהם [ירמיהו ב, ז] ותבואו ותטמאו את ארצי.
    אבל מי שהולך לשם שמים ומתנהג בה בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו, ובלבד שיוכל להתפרנס שם, דכל דסליק אדעתיה למידר כו' כדאיתא פרק האיש מקדש [קידושין נ, א]:
    יוצא מכאן שבעלות כרגע בפועל [לא שליטה כוחנית שכתוב עליה [ירושלמי שביעית פ"י ה"א] א"ר יודן אבוי דר' מתנייה מצוין הן בעלי זרוע ליפול] ואין לכופרים [חילונים בלע"ז] שום טענה ובעלות על הארץ והכסף שהם בכלל נותנים לנו לא מכסה טריליונית מהשכירות שהם חייבים לתת לנו כך שכל הדיונים כאן הם עורבא פרח והשנאה של הכופרים [חילונים בלע"ז] כבר כתובה בגמרא פסחים מ"ט ע"ב, גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל. מבחינה מוסרית לכופרים [חילונים בלע"ז] אין בכלל זכות קיום ההתחנחנות של כל מיני יצורים אליהם מעוררת גועל אנו מאמינים שה' יעניש אותם קשות [לא רק בטרור בלונים] כמו שהוא שרף בערב פסח את כנסית נוטרדם על שריפת התלמוד שהייתה לפני למעלה מ700 שנים

    • גם לרומאים, לביזנטים, לממלוכים, לעותומנים, לבריטים וכו' נתתם הרצאות על הזכות להיות בארץ? מישהו ספר אתכם בכלל? אגב, גם מהם דרשתם שישלמו לכם שכירות על כך שישבו בארץ? האמת היא ששילמתם להם כל מה שבקשו העיקר שישאירו את הראשים שלכם מחוברים לצוואר. בקושי 400 שנה היה שלטון יהודי עצמאי בארץ ישראל, 90% מהזמן לא היה פה שלטון יהודי, אלה ששלטו פה כנראה שלא ממש התרגשו מהקשקושים ההזויים שלך. אני מסופק מאוד אם אתה תלמיד חכם, דעת בוודאי שאין לך אבל חוש הומור יש לך ובשפע. אותי לפחות הצלחת להצחיק.

      2000 שנה הסתדרתם בלי ארץ ישראל, מה פתאום אתם חיים בה היום בהמוניכם? לא תסתדרו עוד 2000 שנה בלעדיה? ישנם מאות מדינות בעולם, דווקא כשהציונים הרשעים שולטים פה איוותה נפשכם לחיות בארץ הקודש? ואם כל כך קשה לכם פתאום לוותר על קדושת הארץ – נראה לי שברשות הפלסטינית יקבלו אתכם בזרועות פתוחות ובחפץ לב, למה שלא תעברו לחיות עם אחיכם האמיתיים ותתנתקו מהרשעים במדינת ישראל? מדינת ישראל עריבה לך הא? החיים שלכם פה דבש, ברשות הפלסטינית, אפילו אחד כמוך מסוגל כנראה להבין, שלא כל כך…

      אין לך שום מחוייבות למדינת ישראל? אין בעיה, מה שטיפש לא מבין דרך הראש, הוא יצטרך להבין בדרכים אחרות.

      מדינת ישראל היא זמנית? מה החידוש בזה? אין מדינה נצחית. מה שברור זה שלא משנה מי ישלוט, אתה ודומיך תהיו לו למרמס כי אתם חדלי אישים שלא מסוגלים לקחת את החיים שלהם בידיים. אתם עבדים בעלי מנטליות של עבדים שחייבים שמישהו אחר ישלוט בהם וינהל להם את החיים. אתם מאוהבים עד כלות בלהיות הקרבן הנצחי של המציאות. אתם נהנים להירמס, ועם "טיעונים" אינפנטיליים כמו שלך גם ברור למה אחרים כל כך נהנים לרמוס אתכם.

      ההבדל בינך לבין אלו שהקימו את המדינה? אתם 2000 שנה מקשקשים את עצמכם לדעת, הציונים לא מדברים, הם עושים!

    • משה כתב: "אין לך שום מחוייבות למדינת ישראל? אין בעיה, מה שטיפש לא מבין דרך הראש, הוא יצטרך להבין בדרכים אחרות."

      בוא אני אתן לך הבנה פשוטה למה היהדות אוסרת משטר וטוענת שזאת ע"ז. כי יטען משה בראשונה שחייבים משטר לטובת כולם, ואחר כאן לאט לאט הוא יגיע למשפט הזה לעיל: "מה שטיפש לא מבין דרך הראש, הוא יצטרך להבין בדרכים אחרות."

      בקיצור, היהדות רוצה אותך בן חורין לא שהמשטר ייתן לך זכות לנשום (אין לך זכות מוקנה לנשום = השופט ברק).
      ולא שהמשטר יחשוב שהוא ההורה העליון של צאצאיך (הילד לא קניין של ההורים המדינה נתנה להם את הזכות לגדל אותם; זאת הסיבה שיש לו זכות להקריב רווקים ורווקות על עזה במשך שלושים שנה לריק, הרי המשטר זכה בהם בחינם כי הוא ההורה העליון).
      היהדות רוצה שאתה כפרט תשרוד = חי נצח על ידי צאצאיך. היהדות לא דואגת לישות דמיונית לשרוד על חשבון הרווקים שנכרתים לחינם ומפסידים את חיי הנצח שלהם למען הישות הדמיונית. היהדות דואגת לך ולאשתך לנצח. וארץ ישראל שלכם כפרט מירושה מחלוקת נח ובניו. כלומר, מבחינת היהדות אף אדם לא אמור להילחם על קניין כי חילקנו את הארצות בגורל פלוס ירושה שמושתת על חוקי המשפחה. הווה אומר כל מי ששמר על חוקי המשפחה, הוא היורש המשפטי של ארץ ישראל.

      אתה בא ואומר: לא מעניין אותי כלום, אני בא ככובש ולוקח את הארץ בכוח החרב.
      ולא רק זה אתה רוצה לגזול ילדים של אחרים למטרה המטורפת שלך. ולא רק זה אתה אומר כדיקטטור מדומיין (הרי אתה עבד למפלצת הזה כמו החרדים, אתה רק מדמיין שזה אתה כמו כל פנאט מדבר בשם העם הלאום וכו' וכו' כאילו הוא העם והוא הלאום): "מה שטיפש לא מבין דרך הראש, הוא יצטרך להבין בדרכים אחרות."

      אז מה יצא ממך מכל הדיון ב"צריך עיון"? בריון פנאט!! הרי בסוף הגעת לאמת הפשוטה שאתה בריון פנאט.
      אגב איומים לא עובדים במציאות ואני אסביר לך למה: כל עונש שהבריון\הדיקטטור ממציא בשביל הזולת, יכול מאוד להיות שזה גאולה של הזולת. יש חוק טבע\אלוהית שאומרת: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
      זה חוק טבע אבולוציוני שתמיד העבד מתרבה על האדונים. ואז ניפגש במדינת ההלכה – להתראות ידידי היקר.
      לסיום ראה את המאמר שלי בשם: "מדינת ההלכה = הממזר של הנאורות" ואני ממליץ את זה לכולם כאן.
      https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2019/06/03/%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%96%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/

  • 71 שנה בהיסטוריה זה זמן מאוד קצר המדינה קיימת וזו עובדה אבל אם היא תמשיך להתקיים לעולמי עד וודאי שלא זה רק שאלה של מתי בזה יש מכנה משותף בין היהדות החרדית לבין להבדיל הפלשתינאים [אם הם כן אומה או לא זה ויכוח מופשט כרגע הם בפועל אומה] הצבעות האו"ם לא יכולות לשנות חוקי טבע כשם שאינם יכולות לומר לשמש מתי לזרוח, כל המדינה זה בפירוש דבר זמני שלצערנו נכפה עלינו מהתורה [כן מהתורה וזה לצערנו רצון ה'] כתוב [ויקרא כ"ו, י"ז] ורדו בכם שנאיכם, וכתוב בספרא פרשת בחוקותי פרק ד פסיקתא ה', שאיני מעמיד עליכם אלא מכם ובכם. כל המדינה היא למעשה עונש משמים לא אתחלתא ולא דגאולתא הכל שטויות בפירוש והנושא הזה הוא מחוץ לויכוח אנו בגלות אצל גויים ממוצא יהודי ואין לנו שום מחוייבות להם כמו שאנו לוקחים שילומים מגרמניה אנו לוקחים שילומים מהם

    • ‏כל אלה שמגיבים אודות אם המדינה לגיטימית או לא וכל המסתעף פשוט לא מדברים לענין. (אני תמיד מתפלא שאנשים הצועקים מרה שלא לומדים מספיק נשמעים כמי שלא טעמו טים למדנות בחייהם). הרי לדידי המדינה היא כמו איזה עיר בגלות, נניח בבבל או פולין… וסוף סוף מוקפים אנו באויבים ועל כל בני העיירה לשים את הויכוחים בצד ולעשות יד אחת לשמור ולהלחם! הרי זה לא קשור מי עשה את המדינה ולמה וכו׳
      ואם יש בעיות ואי הסכמות איך ומה, אז כשיש רצון אז מסתדרים, אבל על תירוץ אין תירוץ…
      מה שכן, זה שמי ‏שבאמת לומד ‏צריך להתחשב בו כמי שנלחם ותורם יותר מכל, אבל זה עניין אחר

    • למשה דוד היקר
      גם על עיר נאמר במקורות "אין עיר אלא אלוה" (חז"ל) אז מה אתה מחדש כאן שעיר זה עבדות האדם תחת עבודת אלילים?! נכון מאוד!!
      הדיון ב"צריך עיון" לא צריך להיות דיון ישן נושן על מדינת אלפטון של לפני אלפי שנים (באבולוציה אין עמידה על המקום יש אך ורק או התקדמות או הליכה אחורה בזמן). מה הטעם בלטחון מים בזמן שאנו יודעים זה אלפי שנים אייך זה נגמר: מחזוריות של משטרים טוטליטריים ושוב הפיכות וחירות מדומה ושוב לאומניות וטוטליטריות וחוזר חלילה וחלילה.
      יש לספרות היהדות את הכל, נכתבו ספרות ענקית בכל דור ודור בעניין והכל היה לריק?! כלומר, אנו חוזרים לאותו דיון פנאטי של אלפטון שבני אנוש צריכים גננת ושוטר ובייביסיטר? זה כל גדלות האדם מול שאר הבעלי חיים?
      הרי לשאר האורגניזמים יש חופש מוחלט ואת כל השפע של כדור הארץ ורק האדם צריך להיות עבד של איזה שרלטן?
      אפילו אם על פי תורת המערב המתוקנת יחסית למשטרים אחרים נאמר על ידי קאנט הדברים האלה: "שלטון שמבוסס על עיקרון של כוונות טובות כלפי העם כמו אב כלפי בניו, כלומר שלטון אבהי, שבו מתייחסים לנתינים כילדים וכקטינים שאינם יכולים להחליט מה מועיל ומה מזיק להם ושכופה עליהם לנהוג בפסיביות ולהמתין רק לחסדי המדינה שתשפוט כיצד עליהם להיות מאושרים – אם בכלל תרצה שהם יהיו מאושרים. זוהי הרודנות הגדולה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ארגון מדיני שמבטל את כל החופש של הנתינים ומותיר אותם נטולי זכויות.” (קאנט)
      לסיום: אפילו ועד בית רגיל בבניין אם הוא לוקח סמכות?! הוא שרלטן = אלוה = ע"ז.
      שיעקב אבינו מגיע לארץ ישראל הוא מרגיש כביכול כאלוה אומר לאלוהים: אתה אלוה למעלה ואני אלוה למטה.
      מה עונה לו האלוהים? נראה אותך אפילו על הבת שלך אין לך שליטה = ותצא דינה וגו'. אפילו גבאי בית הכנסת לא דורש שררה ואתה דורש שררה – זועק האלוהים ליעקב אבינו?! בא נראה אותך אומר האל ליעקב = ותצא דינה וגו'
      שיעקב לפני מתו שואל את בניו: זה שלכולכם יש ארבע אימהות אז תהפכו את האימהות לאלוהות לאומניות?!
      ענו בניו בקול אחד: שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד = הפרט = בן חורין = אין עליו אלוה.
      אתה מבין ידידי היקר?! כן כן כל מי שעוד בדיון הישן נושן של אפלטון ההזוי, הוא לא רק עומד במקום, הוא הולך אחורה. והנה באמת ראה שאפילו חוקי המשפחה לא מובנים היום מאליו. קניין הארץ ליהודי לא מובן מאליו. כל הערכים והמוסר לא מובנים מאליו, כאילו כל ההגות והעמל של הורינו זה אלפי שנים היה לריק.
      הקידמה חושבת שהיא ממציאה את הגלגל והנה בזמן המקרא היו כבר הקידמה המדומה:
      "ששים משפחות יש בארץ שמכירין את אביהם ואינן מכירין את אמותיהן ונקראו מלכות (= שוביניזם בל"ז). ושמונים משפחות יש בארץ מכירין את אמותיהם ואינן מכירין את אביהן ונקראו פילגשים (= פמיניזם בל”ז) ושאר אינם מכירין לא אביהם ולא אמם (= משפחה חד-מינית בל"ז)"
      (במדבר רבה)
      אני מציע לך ללמוד לעומק את ספרה של הנביאה היהודית הפוסט מודרנית – חנה ארנדט: "יסודות הטוטליטריות".
      מה שיפה בחירות וחופש שאפילו אצל המשטרים הפחות טוטליטריים, בנות החורין המשכילות מגיעות לעקרונות הבסיסיות של היהדות. ראה את קאנט לעיל וראה את יסודות הטוטליטריות של חנה ארנדט.

  • לדוד משה היקר,
    ברצוני להוסיף לטיעון העיקרי שלך ש"וסוף סוף אנו מוקפים אנו באויבים": יש פתרון פשוט. והיות שהמדינה היא נאו-ליברלית (שאין לנו במילא מצוות ישוב ארץ ישראל הרי רק בכסף יש לך שם משהו ולא מירושת אבות כפי הטיעון היהודית), אז בואו פשוט נחליף את שמו של המדינה, במקום "מדינת ישראל" "מדינת מוחמד" או "מדינת הקוקיה" על שם נטע ברזילי. אני לא צוחק, אני חושב שהאויבים יסכימו לשם הזה.
    והנה פתרנו את כל הבעיות. הרי במדינה נאו ליברלית אין לאומים ואין יורשים יש רק קניין בכסף. אז למה שהערבי והיהודי יריבו על סתם שם של מדינה?
    אתה מבין את הפרדוקס שלנו ושל הערבים ?
    מה שאתה מציע הוא להמשיך כדאשתקד לחיות לנצח על חרב כי יש אויבים. ועוד על חשבון מי?! על מחשבון צאצאיך הרווקים?! באיזה זכות אתה מוליד ילדים בכפיה (כל הולדה היא בכפיה כי נמנו וגומרו שלא טוב לו שנברא משנברא) וכורת אותם על הגנה על הבית שלך? כלומר אפילו שאתה לא גוזל את הרווקים של האחר רק לוקח את הילדים שלך ושל אשתך בשביל להגן על עצמך, אתה אדם הזוי ופנאט. ק"ו אם אתה דורש את זה מאחרים ועוד רוצה לכפות עליהם גיוס חובה. מה יעזור לך אם תקרה לזה עיר או ועד בית?
    לסיום, אנא ראה את מאמרי: החרדים: להחליף את שם המדינה מ"ישראל" ל"מוחמד"

  • חיים רובנוביץ
    העלית שלשה נושאים:
    א. בטחוני – כל עוד אין מסלול שיבטיח חזרה מהצבא באותו מצב שיצאת איליו יש בעיה קשה. קשה לדרוש מחברה שתסכים לפירוקה (ראה מה קורה במגזר הדתי השכן). וזה בערך מה שכתבת. אבל אין צורך להתנצל שיש בזה בחירה בערך נמוך מסיבה קהילתית. האמת – נכון שאם יובטח מסלול כזה איני מאמין שמנהיגי העדה יהיו מוכנים לו. ולא בגלל שהם משקללים ערכים וכו'. חלק משמעותי משיקוליהם הוא שהם "אינם סופרים" כל מגזר אחר. ובשביל זה ממציאים תירוצים, א"י שייכת רק לנו וכו'. האמת היא שההסתכלות היא שיש 7 מליארד גויים וכולם רוצחים גנבים וכו/ חוץ מאיתנו (ציטוט כמעט מדוייק מאחד מגדולי הדטרות המתונים ביותר). יש כאן מקום רב להאריך על הסתכלות תורנית המתעלמת מכל מוסר, וכולל דיון עמוק יותר האם המוסר מחייב ועד כמה (ואלו נושאים סבוכים וללא תשובה חד משמעית).
    ב. כלכלי – האם שאלה היא אם אדם חייב לתרום לכלכלה ככל יכולתו או להשתזף בחוף ולהשתכר בצמצום? מישהו יבוא בטענות למשתזף? הבעיה היא כשיש מדיניות ציבורית וכזו – סחיטת ה"צייונים": אי אפשר לקיים חברה שבעיקרה לומדת, שאינה משכילה, וממילא עניה בלי כספי ציבור. האם קיום חברה כזו תוך שימוש בכלים דמוקרטיים הינו שחיתות? איני בטוח בכלל. כל מגזר מנסה למכסם את ענייניו. האם מדינת ישראל סוחטת את ארה"ב? זה המשחק ואלו כלליו. בנוסף – היות והמוסר אינו מוחלט אלא הסכמי – נוהג שבעולם שביחסים בין קבוצות בנ"א (בדר"כ מדינות) אין מוסר. כפי שכתב מרן וינסטאן טשערטשיל מאינגלענד במתק לשונו – שדרשת ההר הינה המילה האחרונה במוסר הנוצרי אבל לא לפיה מנהיגים מיניסטרים את המדינות. ואגב – האם קבוצת ההתייחסות הינה דווקא מדינה? אולי מיגזר? זה נושא סבוך ומים ללא סוף.
    ג. הגניבות האישיות שהפכו לחצי נורמה – מה אתה רוצה, כאשר חברה שלימה מוכנה לעשות הכל בשביל כסף, כאשר אין בעיה לזרוק מהבית 8,000 איש בשביל 200 מליון ₪ (פרשת ההתנתקות) – איך הבודדים יהיו ישרים? אין סכוי. אמר לי פעם עו"ד אמריקאי לטיפל בפרשת שחיתות חרדית מוסדית בארה"ב – כל זמן שיהיו לכם 10 ילדים למשפחה ללא מקורות פרנסה – תמיד תצטרכו אותי ודפח"ח. הכל תוצאה של העוני, של החיים נגד הטבע.
    ד. ועוד הערה, הכלל לא מוסרית – אי אפשר לאורך זמןלומר לחילונים מתי לנסוע ואיך להתחתן בד בבד עם מציצת כספם. זה לא ילך. זה כבר החל מידי הרבה זמן וסופו להתפוצץ.

    • א. למשה שלום.
      אתה מתחיל בכך, שגיוס לצבא מביא לפירוק החברה, וממשיך שבעצם לא זו היא העמדה האמתית שלנו. כך, שכבר מסופקני האם הכרח הוא שגיוס יביא בכנפיו את פירוקה של החברה, או שזוהי טענה נפוצה, מתוך אחת הטענות המועלות, כדי "לתרץ" את ההתנהגות שלנו.
      ושוב, אינני רוצה להיכנס כאן לתוך שלל הטעמים שהנחו את הציבור החרדי שלא להתגייס, הטענה היא שלא נעשה – לפי מיטב ידיעתי, חשבון נפש אמיתי וכנה, האם חלו שינויים מסוימים, המצריכים חשיבה מחדש על הנושא? האם ישנם אפשרויות לתרום בדרך זו או אחרת, כדי להמעיט מגודל העוול? ומדוע איננו נושאים תפילה, או כל הזדהות אחרת, עם המשא הכבד שצעירי ישראל נושאים על כתפיהם למען בטחון תושבי המדינה?
      המצב כיום הוא, שהתרגלנו לעובדה זו, ומה שהיה הוא שיהיה, ואין אנו מרגישים צורך למסור דו"ח מוסרי לעצמינו על כך.
      מצב זה שאני מתאר, נראה בעליל, כי הוא זה שמביא אותך למחשבה השניה שלך, והיא, שישנה תפיסה עמוקה של "אנחנו" ו"הם", ו"הם" רשעים ו"אנו" צדיקים, ומצידנו שכולם ילכו לעזאזאל וכו'.
      קשה לי לקבל שזו התפיסה של כל בני הציבור החרדי ושל ההנהגה שלו. אמנם נאמרה אמירה מסוימת ע"י אחד המיוחד שבגדולי ישראל בדורנו כלפי אומות העולם, אבל אין להסתמך על אמירה אחת. וגם אמירה זו נאמרה בהקשר מסוים כדי לרומם את הבני תורה. אולם אינני חושב שתפיסה זו היא זאת שמובילה להנהגה הציבורית שלנו מול ציבורים אחרים. אותו גדול בישראל שאמר כן, הרי לא היה נוגע בפרוטה של איש מאומות העולם, וגם לא היה מתנהג באופן בלתי מוסרי כלפי אף אדם בעולם.
      אינני מכחיש שישנם הרבה מבני הציבור החרדי שאכן חושבים כך – אם לא בפיהם, אז בסתר ליבם. אולם אכן ראוי לעקור את התפיסה הזו מהשורש. נראה, כי שורשיה של תפיסה זו נעוצה בהיסטוריה הרחוקה/קרובה שלנו עם אומות העולם, שאכן היה בה כדי להצדיק במידה רבה את התפיסה הזו. אבל כמדומני, שנשתנו העתים בזמן הזה (אינני אומר שהאנטישמיות פסקה, אבל עכ"פ האווירה הכללית אצל הגוים הנאורים כיום, היא שאמור להיות יחס הוגן ליהודים, ואין כאן המקום להאריך בזה), וכבר המאירי בזמנו דחה תפיסות דומות.
      אולם כל זה איננו נוגע לענייננו, כאשר מדובר באחינו בשרינו מעמ"י, ואף שמצבם הרוחני לא משגשג, ודאי שאין לנו להתנהג עמם בדרך זו מכמה וכמה סיבות. גם מבחינה מוסרית אסור לנו להתנהג כך, מכיוון שהם מתנהגים עמנו באופן מוסרי.
      ב. 1. לשבת ולהשתזף בשמש וליהנות מאחרים – נגד רצונם, ע"י סחיטה חוקית, מבלי לתרום להם בחזרה, זהו אכן דבר לא מוסרי, אם כי חוקי. כמובן, הדברים אמורים כאשר דבר זה נעשה מתוך רצון ולא מתוך אונס.
      כאשר מדובר באדם יחיד, המחיר שהחברה משלמת הוא אפסי ולכן איך שהוא אפשר להגדיר את זה בגדר הסביר. אבל כאשר מדובר בקבוצה שלימה, המחיר שהחברה הכללית משלמת על כך הוא מחיר כבד. לענ"ד זה מעשה אנטי מוסרי ממדרגה ראשונה.
      2. כיום מקובל שיש מוסר – לפחות מינימלי, בין המדינות.
      3. אף כשאין מוסר בין המדינות, זהו רק לגבי כשכל מדינה חיה ע"ח עצמה ומתפקדת כמדינה עצמאית, אבל לא יתכן שמדינה תחיה ע"ח מדינה אחרת ולא תתרום לה כלום, זה אבסורדי, אין לזה קיום שכלי וממילא אף לא מוסרי.
      4. קבוצת ההתייחסות היא, כאשר הקבוצה חיה תחת חסות כלכלית/בטחונית/משפטית אחת, זה דבר פשוט בתכלית. ועיקר מה שאין מוסר בין מדינה למדינה, זהו מחמת שאין כח כפיה משפטי למדינה אחת על חברתה, וכל מדינה היא סמכות משפטית בפני עצמה אך ורק על תושביה.

  • למשה
    אתה שוב מאיים ולא מדייק והנה דבריך: "אי אפשר לאורך זמן לומר לחילונים מתי לנסוע ואיך להתחתן בד בבד עם מציצת כספם. זה לא ילך. זה כבר החל מידי הרבה זמן וסופו להתפוצץ."

    כל חוק דתי בכביכול = כפיה חילונית. הרי מי המציא את המחוקק ואת הכיפה\המשטר?! ולכן שאתה אומר חוק אתה אומר כפיה חילונית. אותו דבר בכלכלה. השיטה הכלכלית הנאו ליברליסטית מייצרת עניים ועשירים (ראה את גרף הפיל הנודע). שאתה אומר גונבים זה מיזה, זה השיטה הכפייתית של החילוני = כפיית המטבע וכפיית השיטה.
    חבל מאוד שלא קיבלת ליבה חרדית וזה מאוד מורגש עליך. לעולם היהדות לא קובעת למישהו מה לעשות כי פשוט אין משטר ומחוקק ושוטר וגננת. ולכן הטיעון שלך שקרית אם לא אנטישמית.
    המשטר שלך כופה עלי כחרדי להירשם כנשוי. המשטר שלך כופה עלינו את השיטה הכלכלית ולכן אנו עניים. המשטר שלך כופה וגזל מכולנו כולל אותך כחילוני את המשאב הציבורי שנקרא "יצירת הכסף"
    לומר שכלכלה זה טבע, זה בורות וטיפשות. בטבע אין עניים ואין עשירים (שהם אותו מטבע = אם קיים עשירים חייב להיות עניים וההפך), בני אנוש אמורים להתחלק עם המשאבים וכל אחד עמל כפי יכולתו ובא לשוק החופשי. אם רוצים חלוקת העבודה, אז עושים הכל שכל משתתף בחלוקת העבודה מקבל את חלקו בצמיחה כפי עמלו.
    יצירת הכסף היא משאב ציבורי ולכן כל בני החברה שותפים ביצירת הכסף.
    כלומר אם יש שיטה כלכלית הגונה וחוקי יסוד שקודמת למשטר חירות האדם פלוס הטבע (חירות האדם בלי הטבע = עבדות), אז אין עניות ואין גם עשירות מופלגת (רק שבעים שנה מהמלחמה וכבר חמישים הון אנושי נמצאת בידי אחוז אחד של בני אנוש), ואפשר לחשוב לדון על מה מוסרי ומה לא מוסרי.

    לסיום משה היקר. אני לא חושב שיש לך את הסמכות לדבר בשם החילוניות. אתה יכול לדבר בעד המשטר או נגד אבל על תדבר בשם החילוניות. החרדים הם היחידים שיכולים לעזור לחילוני ולשחרר אותו מעבדות – המשטרים הטוטליטריים – לחירות. החרדי הוא היחידי שיכול להציל את החילוני מגזילת צאצאיו בעודם רווקים ורווקות למען למות למען המולך או בעצם למות למען להגן על אסדות הגז של משפחת תשובה שהיא אגב שלנו = החילוני והחרדי.
    החרדי היחידים שיכולים להציל את החילוני מהחינוך הממלכתי עם ביטול החינוך הממלכתי.
    החרדי הוא היחיד שיכול להציל את החילוני מלתת מסים למשטר.
    החרדי היחיד שידאג שכל חילוני ייוולד עם הטבע כבן חורין = נחלה = מקור פרנסה, וחלק שווה בכל משאבי הארץ כפי תקנת יהושע לפני חלוקת הארץ. וכמובן חלק שווה ביצירת הכסף הציבורי.

    הגאולה של החילוני ביחד עם החרדי תתחיל מתי שהמשטר תיכחד לעולמים. אז אנא אל תדבר בשם החילוני. החילוני והחרדי יכולים להסתדר לבד. מי שמפריע כאן זה השרלטניים של המשטר.

  • שכחתי לגמרי מהאימרה של ברק שהילדים שלנו הם רכוש המדינה שמתאים למשטרים אפלים ביותר ואם כן חבל על כל התגובות חייבים להתפלל שהמדינה תתבטל בקרוב איך אמרו התימנים ומפני חטאינו גלינו לארצנו

  • כל החלוקות הללו לסוגי מוסר שונים, זה אצל הגויים. אין לנו חלוקה בין "אוטונומי", "קהילתי" ו"קדוש".
    הטענה החרדית רואה בתורה את חזות הכל. וכך חונכנו: אנו מתנהגים לפי תורה, ולא לפי רגש.
    אצל הרב קוק יש רעיון, שאם אדם מרגיש שדין תורה מנוגד לתחושת המוסר והצדק הפנימית-עליו לפעול לפי התחושה.
    אבל אנו חונכנו לעצב את הרגשות לפי דין תורה, ולא להפך.
    אנו גדלנו על דברי הסמ"ע בחושן משפט, ש"דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים"

    לכן לדידן בנידון היחיד הוא מדידת ההתנהגות באמצעות דיני תורה.
    רוב דיני בין אדם לחברו נאמרו רק ביחס ל"עמיתך"-זה שאתך בתורה ומצוות.
    ביחס לשאינם כאלה-יש רק נידון של דרכי שלום.
    דבר נוסף. מניין ההנחה שכעת אפשר כבר להרפות? מלחמת התרבות נמשכת במלוא הכח. והחברה החילונית משתמשת בכל הכלים בשביל שנהיה פחות דתיים.

  • א. לא נעשה חשבון נפש כי אנו ציבור עיוור. כל החכמה בידי גדולינו וכל המבקר אינו אלא כופר. אגב – לתמיהתך אודות תפילה לשלום המדינה – גדולינו יודעים היטב שהדבר היחידי השומר היום על הציבור החרדי הוא ההתבדלות מהעולם וזו אין לה קיום ללא זלזול בעולם הכללי (ראה היחס למדע שנידון בבמה זו), אז איך נתפלל על חיילים?
    ב. 1. אם זה אינו מוסרי אז כל מי שאינו עובד עד כלות כוחותיו אינו מוסרי. מי קבע שהרצונות הכלכליים של פלוני הם הקובעים ולא שלי? זו בעיה שניתן להתחבט בה רבות ולא כאן המקום. 2. נכון. ומקובל גם שמתעלמים ממנו תוך הפרחת סיסמאות. 3. ראה ומומלץ לראות גם איך ארה"ב קבלה (ב 1940) שורת בסיסים ברחבי העולם מבריטניה תמורת 50 אוניות גרוטאה. זו דוגמה טובה כיצד במסווה של ידידות נעשית סחיטת ענק. 2. ושאין לכך קיום ממשי – ברור. בסופו של דבר זה מתפוצץ. 4. אין קשר לוגי בין המשפט למוסר. מוסר אמור להיות קיים ללא תלות בכפיה.

  • לר' חיים רובניץ היקר,
    טוב שאתם משתתפים בתגובות ככה אתם חופשיים\פתוח יותר לדבר וככה אנו הגולשים תופסים טוב יותר את השקפתכם (וטעותכם לדעתי).
    אחד מיסודות אצל ההוגים הפוסט מודרניזם (שזה אחד מיסודות הבסיסיות ביהדות) היא שאין ישויות דמיוניות. יש אך ורק פרטים. כלומר מבחינתם החשיבה של ילדים ופנאטים כאילו קיימת ישויות דמיוניות, הביא לבני אנוש את כל הסבל בהיסטוריה.
    בכדי להפשיט לכם את זה אני אתן דוגמא אחת או שנים מתוך דבריכם ככה תבינו את היסוד:
    1. הכותרת שלכם היא: האם אנחנו חברה מוסרית? וכאן מתחיל הטעות כי מי זה "אנחנו" המדומיין הזה? איך שאני מכיר את הפרטים שבני המדינה והאקדמיה קורה להם חרדים, הם בכלל לא אנחנו ואפי לא קיבוץ חברתית. כלומר, לא רק שאין "אנחנו" (ההוכחה הפשוטה כי הם לא מתחתנים ביניהם = חב"ד לא יתחתן עם בעלז, ובעלז לא יתחתן עם תולדות אהרן, ושניהם לא יתחתנו עם ליטאים וההפך, ובתוך הליטאים עמצם אותו סיפור, וכמובן תוסיף את אחינו הספרדים מול אשכנזים וההפך שזה כבר גם בתוך ספרות ההלכה זה אלף שנה וכו' וכו'), הם אפילו לא מאורגנים כקבוצה חברתית לעצמם ולא מול שונאיהם פוליטית (יש ש"ס ויש ג' ובתוך ג' עצמו יש חסידים ליטאים וכו' וכו'). אז אין "אנחנו" ואין "חברה" אז אין טעם לשאלה האם דבר שלא קיים האם הוא מוסרי או לא.
    זה נשמע כמו אדם מדומיין בא לקיסריה באמצע הלילה שאין שם אף אחד ומתחיל שיר לקהל הגדול המדומיין שלו. ובסוף ההופעה הוא שואל אותם האם אנחנו מוסרים. ולא רק זה הוא שואל האם אנחנו כ"חברה" מוסריים. אתה מבין?
    איך נוצר הטעות הילדותית המדומיינת הזו כאילו קיים ישות חרדית? התשובה היא שכל היהודים גזע אחת, וחלק מהגזע הקים לעצמו משטר כפייתית (הוא לא רק היה מדומין רק הלכה למעשה כפה עליהם להיות חברה אפילו שהוא יורה עליהם ברחובות כי חלק מיהם בצע שחור), והוא רואה בכל אלה שלא חלק מהמשטר, כישות אחת = החרדים.
    עכשיו אם בן המשטר ממשיך לחשוב ככה, זה טבעי הרי עבר שטיפת מוח וחינוך ממלכתית ומדיה פנאטית. אבל אם חרדי ועוד רב חושב ככה, זה קצת מטריף את הדעת. הרי איזה רב מדומיין שכל החרדים הם ישות והוא רבם?! רק רב מדומיין!!
    עכשיו, מה איכפת להוגים הפוסט מודרניזם שיש מדומיינים? טענת ההוגים הפוסט מודרניזם היא: ברגע שאדם פשוט נגיד שוטר רואה ישות מדומיינת אז שהוא רואה פרט שחור הוא מיד רואה ישות ויש לו כבר דעות טפילות על הישות המדומיינת ואז דיי אינטואיטיבית הוא יורה בבחור הפרטי הזה כדור בראש. וככה זה מול פקיד בנק או מול שופט בבית המשפט וכו' וכו'.
    בקיצור אנטישמיות ורצח עמים, אפשרי אך ורק שיש לך פרטים פנאטים כאלה שרואים ישויות דמיוניות. לא מסוגלים לראות את המציאות שיש אך ורק פרטים. נוח לפנאטים האלה לחשוב ככה. גם מצד לפתור בעיות (הוא חושב שעזר לפרט אחד מהישות המדומיינת, אז כל הישות חייבת לו, כי הציל את כל הישות. הוא בא לישות לדרוש תמורה ולא מוצא אותם ואז פשוט הורג בכל הישות) וגם מצד אגו נפוח כאילו הוא מדבר להמונים וההמונים שומעים אותו. לבסוף השחר מפציע ורואה שאין המונים בקיסריה ואף אחד לא שמע אותו, הוא פשוט היה בהיי.
    אז שוב מה איכפת לי ולהוגים הנ"ל מהמדומיינים?! כי יבואו בני המשטרים המדומיינים ויאמרו הנה גם הם חושבים שהם לא מוסריים ואז יכפה – עם כוח המשטר – על הישות המדומיינת שהוא רואה, מה שהוא רוצה (למשל גיוס או שירות לאומי) ולא יצליח כמובן כי זה דמיון, ואז פשוט יכנס בהם כפי שמשה היקר כאן מאיים כל הזמן, וכפי שהמשטר עושה תמיד מול הפרטים שנקראים על ידם חרדים.
    היהודים במיוחד החרדים לא רואים ישויות ולכן לא כל חילוני או דתי הוא שונא\כופר, אבל שרלטני המשטר הם שונאים כי הם רואים בנו כישות ונכנסים בנו בכל הכוח מאז שאסכולת שיקגו הנאו ליברלית השתלטה על מדיניות המשטר.
    עכשיו שבא מישהו מבפנים ולא מבין את כל זה ולא מרגיש שהוא משרת את המשטר מול הבני חורין, אז שלא יזול דמעות תנין ויבכה ויזעק: למה חושבים אותו כשונא או ככופר או מלשין משומד?! ואז הוא מתחיל לשנוא את כל החרדים כי הוא רואה בהם ישות אחת והם קוראים לו שונא וכופר ומלשין ומשומד, אז הוא יוצא לחוץ ביחד עם שרלטני המשטר רודף אנשים פרטים באופן אנטישמי בלי להבין שאף אחד מהם לא עשה לו כלום ואפי' לא שמעו אותו בקיסריה.
    הוא לא מבין שהכל דמיון אבל בדרך הוא הולך לאבדון הוא ומשפחתו. זה מה שקורה עם כל חרדי מדומיין שניסה עם דמיונו לנסות לתקן עולם כמובן על פי הדמיונות שלו. הרי אין עולם יש רק פרטים.
    לסיום: דוגמא עכשווית איך המדומיינים האלה מסוכנים מאוד:
    2 ביולי, יוסי אליטוב@yoelituv
    "שתיקת הפוליטיקאים מול מסע ההרס שחוללו מאות מיוצאי אתיופיה מטרידה מאוד. הפחד מקבלני הקולות של העדה שיתק אותם. כל העליות סבלו מלא מעט עוולות וגם כאן יש מה לתקן. אבל לא ככה. אחרי כל העוולות, העדה האתיופית חייבת את קיומה לחברה הישראלית שקלטה אותה בשמחה ובנדיבות. זו תורה וזו שכרה?"
    מה יוסי רואה? הוא רואה ישות שחור. הוא רואה ישות ישראלית. הוא אומר "הישות הישראלית" קלטה את "הישות השחור" והיא כמובן חייבת את קיומה לא פחות ולא יותר למי? לישות הישראלי (שזה לעומק יוסי בעצמו כי הוא זה הישות והוא זה המדבר בשמו). ומסיים: זו תורה וזו שכרה?"
    מה יוסי עושה לנו? הוא מסית את כולנו נגד ישות דמיונית וקובע שרירותית שהישות השחורה הזו לא מוסריים ולא מכירי טובה וכו' וכו' הרי הישות הישראלית (שזה יוסי עצמו כמובן) קלטה אותם בשמחה ובנדיבות.
    מה שמטריף אצל יוסי היא, מה הוא חושב לעצמו? שהוא גם יכול לדבר בשם הישות השחור? נדיבות זה שאלה סובייקטיבית הוא לא צריך לשאול אותם קודם? הרי מאיפה הוא קובע שרירותית שזה היה נדיב, תשאל כל פרט מהם האם הוא התקבל בנדיבות או לא.
    אבל הוא לא מתחשב בכלל מה הם חושבים, הוא קובע מראש דבר לא מציאותית (כי אין ישות ישראלית ואין ישות שחורה) וגורם לפנאטים מהציבור שלנו להתחיל לשנוא אותם.
    אפי' מצד שפת ההמונים בני המשטרים והמדיה הוא עושה עוול נראה ואי צדק (באיזה עוד עליה וקהילה יורים בבחורים\ילדים אשכרה כדורים אמיתיים בראש ובחזה?!)
    לסיום: אתה לא מביא לנו מקורות איך לראות המציאות (איך ומה הגויים ואיך ומה בני המשטר), את המציאות אנו צריכים לראות בעצמינו. וכל אחד יראה את המציאות כפי שהוא רואה את זה וישמור את זה לעצמו.
    יש שחושבים שיש אנשים שרואים יותר טוב ולכן סומכים עליהם = הגדוילים, והנח להם לבני ישראל אם לא נביאים הם בני נביאים הם והם יודעים למי לשמוע ולמי לא ב"ה.

    • max man היקר. אתה מרבה להגיב באתר ומתגובותיך הארוכות והמנומקות ניתן לראות כי אתה אדם מאוד מלומד, לתגובותיך המאוד דעתניות יש פוטנציאל גבוה להעשיר את הדיונים, אך הרשה לי להעיר הערה כללית לגבי המבנה של התגובות שלך.
      נראה כי בדיונים באתר וכן בדיונים באופן כללי ישנן שתי סוגי תגובות. הראשונה, הערה הבאה כהשגה נקודתית על טיעון ספציפי, לרוב זו תהיה תגובה קצרה, תגובה מסוג זה עשויה להיות מובנת גם ללא עריכה לשונית נרחבת או זיקוק רעיוני מעמיק. הסוג השני היא תגובה הכוללת הבעת דעה ארוכה ומנומקת הבאה להאיר או לסתור שורה של הנחות יסוד וכדומה, הערות מסוג זה מצריכות מהקורא רמה יחסית גבוהה של קשב ובעיני ראוי להתייחס אליהן כמאמר. כאשר תגובותיך משתייכות לסוג השני, הייתי מציע לך להשקיע יותר בעריכה שלהם, הן מבחינה לשונית והן במבנה הלוגי שלהם. יתכן ועברית אינה שפת האם שלך אבל כדי שרעיון יהיה נגיש מספיק לקוראים נכון יהיה להשקיע יותר בעריכה שלו. אני מקווה שלא הארכתי יותר מדי וכן שתיקח הערה זו כביקורת בונה מאחר וזה מאוד ברור שיש לך הרבה תוכן להציע.

  • טוב זה נושא כ"כ רחב ואין באמת אפשרות להקיף אותו במאמר אחד. הטיעון החרדי הישראלי להשתמט מחובות אזרחיות בגלל חשש לחילון הוא פשוט טיעון לא קביל באף מדינה מערבית, אלא אם אתה כת האמיש – והחרדים למיטב ידיעתי ממש לא רוצים להיות אמיש. צא וראה שבכל מדינות המערב בהן יש קהילות חרדיות אנשים עובדים, חלקם עם גויים במרכז מנהטן לונדון ופריס. (סוגיית הצבא ייחודית רק לישראל) נכון שכל קהילה עושה את ההתאמות שלה. לדעתי תרבות ה"מגיע לי" קיימת בעיקר בציבור הליטאי ובחלק מהספרדי שכמובן מחקה את הליטאים אחד לאחד. כחלק מהרצון לבנות אליטת לומדים וליצור לה הערכה פשוט מחקו את דמות הבעלבית, וכמובן עשו את זה באמצעות תעמולה רצחנית בעיקר ע"י יתד נאמן (אבל לא רק). לימדו בחורי ישיבות שכסף הוא מן ישות מופשטת שצומחת לה איפשהו, ושעצם זה שהם מגדירים את עצמם כבחורי ישיבות או כאברכים מקנה להם קו אשראי בלתי מוגבל אל אותה ישות ערטילאית הקרויה כסף. בחברה נורמלית בה מספר האברכים היה קטן ווולונטרי ניתן היה לקבל את הרטוריקה הזו, אבל בחברה בה כולם נשלחים לכוללים תוך שסוגרים בפניהם כל אפשרות אחרת אפילו תעודת בגרות א"א להוציא ומקשקשים להם במח שכל אדם שלמד פעם בישיבה יכול ללמוד כל מקצוע שיחפוץ ב5 דקות (שקר מתועב שכל מי שמסייע להפיץ אותו הוא נוכל) אז זה מה שקורה הוא שמי שמצליח לעשות עסקים ללא השכלה מצליח, מי שמצליח להשתלט על הלימודים האקדמיים מצליח, ואילו הרוב לא מצליח. אז מה עושה מי שלא רוצה ללמוד? הולך לחלטר משהו ובמסגרת החלטורה הוא גם לעיתים משקר גונב מעלים מרמה. מה לעשות הוא צריך לשרוד.

    • איתי היקרה (שלחתי לך כבר אתמול תגובה, ומשום מה זה לא נקלט).
      את לא מרגישה מה את בכלל אומרת (חובות אזרחיות?). ועליה את בונה השקפה דמיונית ומטיפה מוסר לזולת?
      פשוט אין כזה מושג "חובות אזרחיות". לא האלוהים בוודאי לא את וק"ו לא השרלטן יכול לומר מילה כזו טיפשית "חובות אזרחיות". יותר מיזה אפילו הורים לא יכולים לדרוש מצאצאיהם חובות משפחתיות (הרי ההולדה היא כפייתית = נמנו וגמרו שלא טוב לו שנברא משנברא. אז באיזה זכות מוסרית יש לך להוליד ועוד לבקש ממנו משהו = חובות, כהורה?!). אז למה את חושבת שיש לדת המדינה את הזכות לדרוש מהזולת חובות? הזוי לחשוב ככה, סוקרטס ההזוי לפני אלפים חמש מאות שנה חשב ככה ולא רצה שיבריחו אותו מהכלא ומהמוות, כי החוק ועונש המוות, מעליו. כלומר פנאטים כאלה היו לפני אלפים שנה אבל בפוסט מודרנה עוד נשמע כאלה מילים טיפשיות?! במיוחד שהשרלטניים טוענים שהם נאו ליברליים. בוודאי שאין משפט כזה "חובות אזרחיות".
      בהמשך את מדברת על כסף בלי מושג מהי כסף. ידוע לך למשל שיש משאב ציבורי שנקרא "יצירת הכסף"?! וכמו כל משאב ציבורי היא שייכת לכולם בשווה. אז אנא תחזירי ליהודי החרדי את כל משאבי הארץ כולל המשאב של יצירת הכסף. והנה כולנו נשארים בני חורין ולא תלויים זה בזה.
      בהמשך את מדברת על חוץ לארץ. נכון יהודי שגר בחוץ לארץ אין לו אלוה. שזה אומר לעומק שהוא תחת אלוהים אחרים. ולכן הוא צריך לעבוד. כי אלוהיהם כופה על כולם להיות חלק בחלוקת העבודה (יש בחוץ לארץ את אלוהי הסוציאליים שלפחות מחלק את הצמיחה בשוויון ככה בדיעבד יש איזשהו צדק בכפיה שלהם, יש את אלוהי הקפיטליזם החזירי שרק כופה עליך להיות בחלוקת העבודה ואם לא תצליחי תמותי תחת הגשר בשקט. זה אלוהי חוץ לארץ הקפיטליסטי החזירי).
      אנו לא בחוץ לארץ ואלוהיהם, אנו בארץ ויש לנו את אלוהינו שלנו. ובארץ כל אחד תחת גפנו ותאנתו וכל משאבי הארץ כולל יצירת הכסף שייכת לכולם. ולכן יש זמן ללמוד ולעסוק בתובנות אולי גם במחקר.
      מי שרוצה חלוקת העבודה בכפיה. שיחפש לו אלוהים אחרים בחול. כאן בארץ ישראל יש חופש מוחלט האם להיות חלק בחלוקת העבודה או לא. כי לכל אחד יש נחלה פרטית וחלק שווה במשאבי הארץ.
      זה לא קשור לליטאים או חסידים או ספרדים, ביום שהשרלטניים יחזירו ליהודי את ארץ ירושתו, זאת תהיה ההלכה לכולםםםםםם. זה התורה שלנו וזה אלוהינו.
      בינתיים השרלטניים גזלו מאתנו את ארץ ירושתינו ועוד נזעקים שיש לנו חובות אזרחיות ?! מילא היו שרלטניים סוציאליסטיים, אבל לא ולא, הם שרלטניים קפיטליסטיים חזירים שאומרים לנו שיש ברירה טבעית = אבי שמחון, בינתיים מכרו את כל משאבי הארץ לזרים. ויותר מיזה. את עוד מדבר על מצב כאילו אנו לפני כמה עשורים שעוד מכרו לנו את הלוקשים האלה של מעמד ביניים ויד נעלמת וכו' וכו'. שכחת לגמרי שאנו כבר אחרי זה. יצרני הכסף קברו את מעמד הביניים עמוק עמוק באדמה (ראי את גרף הפיל הנודע) עם זה שכולנו תחת חובות נצחיות ליצרן הכסף ולא גומרים את החודש. יד הנעלמת נעלמה לנצח (שמעת ממנה בעשורים האחרונים?). והנה נשאר לנו ההזויים האלה שמצאו קרבן = החרדים. כאילו הם אשמים לכל צורתיהם. למה את עוד מדמיינת שאילו רק החרדים היו עובדים, הכל היה בסדר. הרי בכל העולם כולם עובדים וזה עזר למעמד הביניים? שוב ראי את גרף הפיל הנודע.
      תחשבי על מצב פתטי: כל החרדים הגברים וכל ערבים הנשים יוצאים לעבוד, אז מה? בכל המערב עובדים נשים וגברים בכל זאת היד הנעלמת עזרה להם? את פשוט לא מעודכנת מה קורה בכלכלת העולם. אני ממליץ לך בחום את סדרת ההרצאות בחסות הרקטור – סמסטר ב' תשע"ט. "עולם הכלכלי החדש: מגמות גלובליות והצפי לעתיד – פרופ' ליאו ליידרמן. (נמצא גם ביוטוב)
      לסיום: אתם סתם נלחמים עם החרדים\ערבים בלי שום צדק, לא מוסרי ולא כלכלי ולא חברתית. מאוד קל להאשים אנשים במקום להאשים את השיטה. דווקא היהדות והתורה נותנת לנו שיטה צודקת מוסרית וערכית שלא מצריך כפיה על אף אחד. רק חבל שאתם לא רוצים לאמץ את שיטת התורה והיהדות ואלוהיו.

  • מאיר היקר

    קודם כל תודה רבה.
    לגבי הכתיבה שלי אתה צודק. אבל מוח האדם מעל השפה וק"ו מעל הכתב. שפה וכתב הם לא הכלי אבסולוטית להעביר תובנות אחד לשני, השפה הכתב הם לא המצאה אנושית מוצלחת ביותר ולכן תמיד האדם חייב להעמיק בכדי להבין תובנות. ובאמת המחקרים מוכיחים שמוח האדם מצליח לקרוא דברים בין השורות יותר מהשורות עצמן.
    גם במקורות חשבו כך. וזה מה שאומר הפילוסוף והבלשן האבן עזרא: (אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כג) "ודעת הלשון איננה דעת בעצמה, כי אם כנגד אחר שיבין". כלומר, זה אמצעי ותו לא, ואם מבינים ב"ה מה אני אומר, אז הכל בסדר ב"ה. זה עשור שאני מקפיד לכתוב אך ורק בעברית וב"ה מבינים אותי.
    אפילו אם אני אלמד לכתוב נכון, תמיד בין דור לדור יש את הקושי הזה להבין את שפתם וכתיבתם של הדור הקודם. ככה שתמיד צריכים לתרגל את המוח לא להיות עצלן ולהבין דברים בין השורות. להבין את התוכן העמוק שזה העיקר. השפה והכתב לא מצליחות לעשות את זה אפי' נכתוב על פי כללים. מה גם שאפי' כללי שפה הם תמיד דינמיים: השפה היא ישות אורגאנית חיה וצומחת והדקדוק בא בדיעבד ומגלה רגילות וחוקיות, המסתברות ומתקבלות על הדעת, וקובע כללים על פי רוב התופעות אך בחשיפת הוראות שלא הובחנו מקודם די דיוקן נוצרים "חידושים" שאינם אלא הבהרות של תופעות שהיו מעומעמות. לגישה זו בדעתי לעיין בשימוש הו"ו שלא הבליטו ולא סיווגו הראשונים והוא ו"ו הפירוש. (מסות ומסעות – הרב ליהמן)
    לגבי תגובות ארוכות וקצרות: ובכן בספר ועיתון לא כותבים תגובות (אם כי מחברים שעודם בחיים אני כן משתדל לכתוב להם תגובות ושאלות וכו' וכו'). סגולת הרשת שזה כן אפשרי וזה לטובת כולם כולל כותב המאמר. במיוחד באתר שנקרא "צריך עיון" שאז כותב המאמר מעלה דיון לעיון.
    אם כותב מאמר יכתוב מאמר בלי האפשרות לדון עמו על תוכנו ?! אנו עושים עוול לכותב ולגולשים ואין טעם למשפט "צריך עיון".

  • עיין כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י
    "כל המשים על לבו וכו'. רבינו ז"ל הרחיב פיו ולשונו בפירוש המשנה פ"ד דמסכת אבות על ההספקות שנותנין גם לתלמידים גם לרבנים. וגם כי נראה מדבריו שרוב חכמי התורה הגדולים שבאותו זמן או כלם היו עשים כן וגם פה אזדא לטעמיה. […] הכלל העולה שכל שאין לו ממה להתפרנס מותר ליטול שכרו ללמד בין מהתלמידים עצמן בין מן הצבור. וכן מותר לו ליטול שכר מהצבור לדון או מהבעלי דינין אחר שמירת התנאים הנזכרים בהלכות סנהדרין. […] קי"ל כל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. וראינו כל חכמי ישראל קודם זמן רבינו ואחריו נוהגים ליטול שכרם מן הצבור. וגם כי נודה שהלכה כדברי רבינו בפירוש המשנה אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שאילו לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת ח"ו ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר".
    אין על זה מה להוסיף אצלנו ההלכה היא מה שקובעת והנושא הזה הוא מחוץ לויכוח חבל על כל המלל שנשרף פה.

  • איתי
    לא טרחת להסביר מדוע אינו קביל.

  • הבעיה היא יותר גדולה ממה שמוצג פה. בעוד 40 שנה על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רוב התינוקות שיוולדו בארץ יהיו חרדים, והשאלה היא מה יקרה למדינה. האם היא הולכת למלחמת אזרחים, להתפצלות כמו ממלכת יהודה וממלכת ישראל, לחלוקה לקנטונים כמו בשוויץ, לעזיבה המונית של ציבור חילוני משכיל? משהו בהתנהלות החרדית חייב להשתנות כדי שאפשר יהיה למצוא פיתרון משביע רצון.

    העובדה הדמוגרפית הזו קיימת במוחם של כל האנשים החילונים האינטליגנטיים שאני מכיר והיא מפרנסת שנאת חרדים. חלקם רואים את הדרכון האירופי כפתרון לכך. ואולי זה הפתרון הטבעי – ארץ ישראל תחזור למי שבאמת מאמין בקדושתה. אבל האם תשרוד פה בין הזאבים של המזרח התיכון מדינה דתית עניה שאיבדה את אהדת העולם המערבי? יכול להיות שיבוא משיח, אבל ההשקפה החרדית אף פעם לא בנתה על זה אלא חיפשה פתרונות פרקטיים.

    מה שהציבור החרדי צריך זה לא בהכרח דווקא להחליף אינטואציית הישרדות באינטואיציה מוסרית (כמו הרעיון היפה של מחבר המאמר), אלא להחליף אינטואציית הישרדות מסוג אחד באינטואציית הישרדות מסוג אחר. אינטואציה שתביא את החרדים להבין שהמשך השגשוג של הציבור החרדי ושל לימוד התורה ועולם הישיבות ושמירת המצוות מותנה בכך שהחיים פה יהיו נוחים גם לציבור בעל האוריינטציה המערבית.

  • המאמר נפלא
    רוב התגובות שקריות

  • כדתל"ש המכיר היטב ומבפנים את החברה החרדית, נהניתי מן המאמר והסכמתי עם רוחו הכללית. אבל תשובה כואבת עוד יותר הושמעה כאן גם בגוף המאמר וגם באופן בוטה באחת התגובות כהסבר לקהות החושים המוסרית של חרדים ביחס הפוך לרגישותם והחמרתם הדתית הגבוהה או לרגישותם המוסרית בתוך הקהילה פנימה: בתפיסה חרדית, ערכי המוסר שלנו צריכים לנבוע ולהלום לגמרי את דרישות ההלכה והתורה. לכן כל רגישות מוסרית טבעית, אם אין לה גיבוי 'הלכתי' או תורני מפורש, היא כנראה חלק מן העולם החילוני המאיים מבחוץ שיש לדחות אותו על הסף. במילים אחרות, החלפנו את המוסר בתורה, או את הרגישות והמצפון שלנו, בהוראות ההלכה ותו לא. מישהו ציטט כאן את הרב קוק על יראת שמים שאין בה מוסר, כאנטיתזה לדברי הסמ"ע על הגיון של בעלי בתים שהוא הפוך לגמרי להגיון התורה. דומני שזה אחד משורשי הנגע המוסרי עליו נסוב המאמר. הרמב"ן בפירושו לתורה מדבר על 'נבל ברשות התורה' ודומני שזהו המצב (אולי בשוגג, אולי יש ללמד זכות, אבל בפועל זהו נבלות או קהות-חושים מוסרית, והכל בשם התורה והנאמנות לדרכה.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל