צריך עיון > סדר שני > להתעורר מהתרדמה האנושית

להתעורר מהתרדמה האנושית

הרב דוד חיים לייבל ראש רשת הכוללים "דרוש וחידוש" בירושלים , בני ברק, אלעד, מודיעין עילית וכן בשטרסבורג שבצרפת. ראש ישיבת ר' חיים, ועומד בראש רשת הכוללים "אחוות תורה" לחרדים עובדים

ההנחה שהמגפה נובעת מהנהגה גבוהה שאינה שייכת אל החיים שלנו עלולה להביא אותנו לאדישות וקהות חושים. עבודת ה' שלנו היא דווקא לפי הבנתנו והשגתנו, ואף כאן עלינו להתעורר לתקן את דרכינו כפי כוחנו ויכולתנו.

כ"ט ניסן תש"פ

במאמר "מהותה של מגפה: מבט על" (של הרב ראובן לויכטר שליט"א) נפרשה משנה רחבה בנוגע לעבודת ה' הנדרשת מאתנו בתקופה זו. המאמר מבוסס על דברי חז"ל, שבשעת המגפה אין הבחנה בין צדיק לרשע ומלאך המוות מעופף בה בפריחה אחת. הפרשנות שהוענקה לדברי חז"ל אלו היא שבזמן המגפה יש הנהגה "עליונה" יותר, שאינה פועלת לפי מידת המשפט ולפי עקרונות שכר ועונש. התגובה הנדרשת מן האדם בזמן המגפה היא אפוא להשתייך לאותו קיום עליון ואלוקי. מישור עליון זה מתגלה במכת הדבר בשפה קשה של כאב ומוות, אך הוא טומן הזדמנות להתרומם ולהשתייך אליו. לדברים אלו קשר הכותב את עבודת הקטורת. לפי הסברו, עניינה הוא העלאת הארציות לאותה עליונות שממנה נובעת המגפה, ועצירתה בדרך זו.

טענה זו בעייתית מכמה בחינות. ראשית, מדוע הנהגה שאינה מבחינה בין צדיק לרשע נחשבת הנהגה עליונה יותר? אנו מוצאים אמנם במקורות הנהגה הגבוהה מהנהגת שכר ועונש, אך עניינה הוא רחמים גמורים המסבים כל רעה לטובה ומובילים אף את החוטא לדרך טובה. אולם, הנהגה שרירותית שפגיעתה אקראית והיא הורגת צדיקים ורשעים ללא משפט – הלא עוולה היא! אין שום מקום לחוסר הבחנה בין צדיק לרשע, כמו שלימדנו אברהם בשאלו את ה' "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!". לו היתה מנומקת הנהגה זו בהסתר פנים, ניחא, אבל לראות בה נעלית ומרוממת יותר, קשה.

אף שלא נדע לעולם את הסיבה האמתית לבואה של המגפה, עדיין מוטל עלינו להקשיב לדבר ה' המסתתר מאחוריה ולתקן את מעשינו. המגפה קוראת לנו לערוך את חיינו מחדש בהתאם לרצון ה' ובהתנערות מהחיצוניות

מעבר לכך, טיבה של אותה הנהגה עליונה והקשר שלה אל הקטורת אינם ברורים דיים. נאמר כי המגפה נובעת ממקור עליון, וממילא עבודת הקטורת המוקדשת כל כולה למקור העליון עוצרת אותה. אך מהו טיבו של אותו "מקור עליון", ומהו טיבה של העבודה המפייסת אותו ועוצרת בו מלנגוף את ישראל? במאמר נכתב גם שהקטורת היא הקרבן היחיד שאפילו דשן אינו משאיר. שמא נעלם מהכותב שאף המזבח הפנימי יש בו דישון? וכמו כן, עלייה כליל אינה מיוחדת לקטורת, שהרי גם מנחת כהן עולה כליל. ומדוע אותה עבודת הקטורת, המחברת את האדם ל"מקור העליון" ועוצרת את המגפה, מסבה מוות לאדם – כפי שמצאנו בפרשת שמיני ובפרשת קורח? שאלות אלו לא הובהרו דיין.

במחילת כבודו, לענ"ד נדרשת מן האדם עבודה שונה בזמן מגפה. לא השלמה בשתיקה וחיבור למקור עליון עלום, אלא חשבון נפש פנימי ונוקב. אף שלא נדע לעולם את הסיבה האמתית לבואה של המגפה, עדיין מוטל עלינו להקשיב לדבר ה' המסתתר מאחוריה ולתקן את מעשינו. המגפה קוראת לנו לערוך את חיינו מחדש בהתאם לרצון ה' ובהתנערות מהחיצוניות. אי ההבחנה בין צדיק לרשע שבה אינה באה לסתור את הנהגת שכר ועונש, אלא להעיד על כך שמידת הדין מתוחה מאד, עד שגם צדיקים אינם ניצלים ממנה. הקטורת, לפי מהלך זה, מפיצה את ריח שכינת ה' בישראל, וממילא מזכירה כי המגפה באה מאת ה' ותכליתה להביא את האדם להקשבה אליו.

 

והנגלות לנו ולבנינו

טענה שנשמעת שוב ושוב היא, שאין בכוחנו לדעת את האמת האלוקית, מדוע באה עלינו הקורונה ומה ה' מבקש לומר לנו דרכה. במאמר הנזכר נמתחה ביקורת על "מקהלת הקולות" הקושרת את הקורונה לחטאים שונים, בהתאם לאג'נדה שכל קבוצה רוצה לקדם. יש בביקורת זו הרבה מן הצדק, אלא שאין להסיק מכך את המסקנה מרחיקת הלכת שבאמת היא אינה באה על דבר.

ישנו כלל גדול בכל מה שקשור להנהגת הקב"ה את העולם, והוא שכל מה שאנו יכולים לדעת הוא לפי מידתנו, מידת בני האדם. דבר זה מפורש בתורה: "הנסתרת לה' א-להינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט, כח), ושנוי בדברי חכמים: "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות" (חגיגה יא, א). איננו יכולים – וגם איננו מנסים – לדעת את מחשבותיו של הקב"ה. מה שיש לנו הוא ההבנה האנושית שלנו. גם כאשר חז"ל נותנים סיבות לאירועים כמו חורבן הבית, הגלות ושעבוד המלכויות, הם אינם מכוונים לומר שהם עיינו בפנקסיו של הקב"ה ומצאו בהם את הסיבות לאסון. אין זה אלא עיסוק בנגלות, באופן שבו אותם אירועים נחוו אצלם.

יש סיבה טובה להניח שהקב"ה אינו מעוניין לאתגר אותנו במשחקי "מצא את המטמון" על מנת שנפענח את סיבותיו המקוריות. יש לנו עניין רק באופן שבו המגפה נחווית אצלנו ומעוררת אותנו לשינוי המעשים. כל אדם חווה את המגפה בצורה שונה, וממילא כל אדם גם מפיק ממנה לקחים שונים, טובים וישרים כולם

לכל אדם האופן שבו המגפה נחווית אצלו, והוא צריך לנסות להיטיב את מעשיו כפי כוחו. האם הוא יקלע לדעת קונו? אין שום דרך לדעת זאת. אך זו אינה שאלה רלוונטית. כל החשבונות של מידה כנגד מידה, גם אלו האמורים בחז"ל, הם תמיד לפי המבט האנושי. יש סיבה טובה להניח שהקב"ה אינו מעוניין לאתגר אותנו במשחקי "מצא את המטמון" על מנת שנפענח את סיבותיו המקוריות. יש לנו עניין רק באופן שבו המגפה נחווית אצלנו ומעוררת אותנו לשינוי המעשים. כל אדם חווה את המגפה בצורה שונה, וממילא כל אדם גם מפיק ממנה לקחים שונים, טובים וישרים כולם. המבוקש הוא רק שהאדם לא יהיה אדיש אל המתרחש אלא יניע את עצמו לתיקון. איש איש בהתאם לצורה שבה דבר ה' מצלצל באזניו.

אולם, מה שמאפשר לאדם לעשות חשבון נפש ולהפיק לקח מן המגפה הוא עיקר אמונה נוסף, העומד ביסוד האמונה בהשגחה ובשכר ועונש. עיקרון זה הוא "א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" (דברים לב, ד). האמונה בכך שהקב"ה מנהיג את העולם בצדק היא המאפשרת לנו להתבונן באירועים הבאים עלינו ולהפיק מהם לקח. אנו מאמינים שהעולם אינו ניהיליסטי, ריק, אלא לכל פעולה ואירוע יש משמעות. אמונה זו מנחה אותנו לחפש את המשמעות לפי כלינו, בהנחה שהתביעה המוטלת על האדם בשעה שאירועים קשים באים עליו היא לצאת מהאדישות ולהגיב בתיקון המעשים. אילו מעשים יש לתקן? כיצד הם קשורים לאירועים? אין לכך תשובות ברורות וזה גם לא חשוב כל כך. האדם עשוי לקשור קשרים שונים בין האירועים לבין מעשיו, ואין בכך דופי. אם חדל מאדישותו, התעורר ותיקן את דרכיו, הושגה המטרה. מידת קליעתו לדעת קונו, אינה משנה בכהוא זה. אין תפקידו של האדם לנחש את מה שמעבר להכרתו והשגתו.

אמונה זו מנחה אותנו לחפש את המשמעות לפי כלינו, בהנחה שהתביעה המוטלת על האדם בשעה שאירועים קשים באים עליו היא לצאת מהאדישות ולהגיב בתיקון המעשים. אילו מעשים יש לתקן? כיצד הם קשורים לאירועים? אין לכך תשובות ברורות וזה גם לא חשוב כל כך

ומה שאמרו חז"ל שמשניתנה רשות למשחית להשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, אין כוונתם שהקב"ה חדל חלילה לפעול במידת הצדק. אלא שבאופן רגיל יש לכל אדם טענות זכות רבות לטובתו, כמו בבתי משפט אנושיים: יש עדות אופי, יש הרשעה ראשונה, נסבות מקלות וכדומה. במקרים אלו, ה' מאריך אפו ודוחה את העונש, ומאפשר לאדם לתקן את מעשיו. בשעה שמידת הדין אינה מתוחה, נעשית הבחנה בין צדיק לרשע, גם אם לשניהם מגיע עונש. לצדיק ניתנת ארכה, כפי שראינו אצל דוד, שהוא מתפלל ומבקש חנינה כיוון שלבו שלם עם ה' ושרצונו לעשות טוב. זוהי ההבחנה העיקרית בין צדיק לרשע, ואלו הן הפריחות הרבות שפורח מלאך המוות בדרך כלל עד שהוא ממלא את תפקידו. אולם בשעת מגפה אין מקום לחשבונות אלו.

 

ערעור מעורר

בשעת המגפה מידת הדין מתוחה, כלומר יש חומרה והקפדת יתר ואין התחשבות בזכויותיהם של הצדיקים. אולם, עדיין יש מקום לשאול מה מביא לשינוי ההנהגה בשעת מגפה – האם שינוי זה הוא שרירותי, או הוא ממידת הצדק? דומני כי הסיבה לשינוי ההנהגה היא שהמגפה היא אירוע דרמטי ויוצא דופן. היא משנה סדרי עולם במהירות ויוצרת רושם אדיר על לבו של האדם. מתוך כך, אין מתחשבים בה בחשבון הרגיל של השגרה, במידה של אריכות אפיים, אלא כל אדם נבחן בחופזה, לפי אותה שעה. כמו כן, גם ההתעוררות לתיקון עצמי אמורה להיות על אתר. המגפה קוראת להיענות מידית, ומי שאינו מגיב לה בהתאם אינו זכאי להארכת אף. אבל ודאי שהמתים במגפה מתים במשפט. א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא, גם בשעת המגפה. ממילא יש מקום רב לבחון את מעשינו ולתקנם בהתאם לדבר ה' הנשמע אלינו מן המגפה.

על אף שהאירועים המתרחשים עלינו ניתנים לפרשנות שלנו, יש מסגרת עקרונית המקיפה את הלקחים שאנשים למדים מהקורונה. המגפה מטיחה את האדם אל שאלות הקיום הבסיסיות, ומציבה קטנים כגדולים מול הבעיות היסודיות ביותר. היא מערערת את הבטחון ומעוררת אצל האדם ספקות ותהיות ביחס אל העולם. השאלות הן בסיסיות: איך נשרוד כלכלית; איך נסתדר עם הילדים בבית; מה עושים בימים הארוכים של הסגר; האם ההורים המבוגרים יעברו את המגפה בשלום; וכיוצא באלו.

המבט המאמין לוקח את הערעור על סדרי החיים הרגילים ומנתב אותו לבחינה מעמיקה יותר: מי אני; מה המטרה שלי; האם אני נמצא במקום שבו אני רוצה להיות; עד כמה אני מושפע מסביבתי; כמה שקרים מקיפים את חיי; וכן הלאה. שאלות אלו מובילות את האדם באופן ישיר לשינוי אורחות חייו

המביט המאמין לוקח את הערעור על סדרי החיים הרגילים ומנתב אותו לבחינה מעמיקה יותר: מי אני; מה המטרה שלי; האם אני נמצא במקום שבו אני רוצה להיות; עד כמה אני מושפע מסביבתי; כמה שקרים מקיפים את חיי; וכן הלאה. שאלות אלו מובילות את האדם באופן ישיר לשינוי אורחות חייו. משום כך נכון לומר שהניצול המיטבי של המגפה להפקת לקחים לא יתמצה במעשה ספציפי ומקומי, אלא בכיול מחודש של מציאות החיים של כל אדם.

מדוע זהו מבט מאמין יותר? משום שבמבט טבעי נתפסת המגפה אירוע רפואי ותו לא. יש נגיף וצריך להתמודד אתו. השאלות שהאדם מפנה לעצמו ברובד הטבעי של הקיום הן שאלות לגבי החיים, הבריאות והפרנסה. אולם מבט מאמין תופס את המגפה בתור דיבור של ה', וממילא הוא מבין שעליו להקשיב לקול הזה המכוון אותו לעשות רצונו יתברך.

 

הקטורת: הקודש המתפשט אל החול

לאור האמור ניתן לבאר מדוע העלאת הקטורת מופיעה בתורה בתור פעולה שיש בה כוח לעצור את המגפה.

עבודת הקטורת חריגה משאר עבודות המקדש, לא בכך שהיא עולה כליל, אלא בכך שבהקטרה שלה יש הנאה גם לאדם. בקרבנות ובמנחות נותן האדם מתנה לה', והוא אינו נהנה מעצם הנתינה. גם בקרבנות שהאדם אוכל את הנותר מהם, הוא אינו נהנה ממה שנשרף על גבי המזבח. הקרבנות הם אכילת מזבח – קרבני לחמי. לעומת זאת, הקטורת מפיצה ריח טוב שגם האדם נהנה ממנו. הקטורת אינה רק פנייה של האדם אל ה', אלא גם פנייה של ה' אל האדם. היא אינה מיועדת רק לריח ניחוח לה'. במורה נבוכים (ג, מה) נותן הרמב"ם טעם לעבודת הקטורת, להפיג את ריח המטבחיים שהיה עשוי לעלות מהבשר והקרביים של הקרבנות. גם אם אין זה הטעם המהותי של הקטורת, ניתן לראות מדברי הרמב"ם לכל הפחות שיש בקטורת תכלית המכוונת גם לאדם. כיוצא בו, חז"ל אומרים שהיה ניתן להריח מיריחו את ריח הקטורת, ושנשים שם לא היו צריכות להתבשם, מחמת ריחה הטוב של הקטורת (יומא לט, ב).

ריח זה אינו נשאר בגבולות המקדש בלבד, אלא פושט בכל מרחבי החול ומגיע עד יריחו. הוא מתפשט במרחבים האנושיים, עד שנשים מתבשמות בו לבעליהן. בכך שורה שכינת ה' לא רק במקדש אלא גם עמוק בתוך חיי החולין. הנועם של קידוש חיי החולין הוא הגילוי של הקטורת.

נראה לומר כי הקטורת היא ריח הקודש. ריח טוב זה אסור בהעלאה בשום הקשר אחר, חוץ מהקטרתו בבית המקדש. "איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו" (שמות ל, לח). כביכול, זהו ריחו הטוב של הקודש. כלומר, האיסור עצמו להריח בקטורת אלא בבית המקדש מייצר זהות מוחלטת בין הריח הטוב הזה ובין גילוי ה'. לצד זאת, ריח זה אינו נשאר בגבולות המקדש, אלא פושט בכל מרחבי החול ומגיע עד יריחו. הוא מתפשט במרחבים האנושיים, עד שנשים מתבשמות בו לבעליהן. בכך שורה שכינת ה' לא רק במקדש אלא גם עמוק בתוך חיי החולין. הנועם של קידוש חיי החולין הוא הגילוי של הקטורת. אפילו עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת (שם).

מכאן נובעות גם השפעותיה הקיצוניות של הקטורת. היא מסוכנת מאד דווקא בגלל הבשורה שלה, שהיא גילוי ה' בתוך חיי החולין; מי שמקטיר אותה בצורה לא ראויה מחלל את ה' באופן חמור. הכנסת הניחוח של הקודש אל החולין היא עבודה של גילוי כבוד ה' באופן כה נעלה, שדרושה לשם כך הכנה מיוחדת. בזאת יבוא אהרן אל הקודש. אין להקטיר קטורת אלא על ידי מי שנבחר לכך מאת ה', וגם הוא אינו מקטיר אלא אחר סדר עבודה של כפרה על הקודש מטומאות בני ישראל. מי שמתפרץ אל הקודש וחושב שגילוי ריח ה' המתפשט אל החולין הוא דבר של מה בכך, מחלל את ערך הגילוי העצום שיש בקודש הזה, ולכן הוא בן מוות.

במיוחדות זו טמון כוחה של הקטורת לעצור את הנגף. על ידה נחווית המגפה בתור גילוי ה' בעולם. בשעת הדבר, האדם נתון בצורה קיצונית בחרדה לחייו, הוא אינו מסוגל לחשוב אלא ברמת הקיום הבסיסית ביותר. במקום לעצור ולהקשיב, להריח את הניחוח הטוב של הקודש, הוא אחוז ולפות בטבעיות של המגפה. בפרט שאין ניכרת הבחנה בין צדיק לרשע. בשעה כזו צריך להסיט בבת אחת את מבטו לעובדה שהמגפה היא דיבור של ה'. צריך להפיץ את הריח הטוב של הקודש, ולהתעלות מעל הבהלה. אהרן עושה זאת בעזרת הקטורת. הוא עומד בין המתים ובין החיים, ומפיץ את ריחו של ה' כביכול, את ריח שכינת ה' בישראל. הדבר הזה גורם לעם ישראל לתפוס את הדיבור האלוקי שבמגפה ולהפנימו, וממילא היא מגיעה לתכליתה ופוסקת.

שום גילוי אלוקי אינו בעל השפעה כל כך דרמטית ומהירה כמו ריח הקודש המכה באף. בשעה לחוצה כל כך, כשהמוות כובש לו עוד ועוד חלקים בקרב העם, משה אינו יכול להסתפק בדיבורי מוסר או בגילוי כבוד ה' בענן. צריך להנכיח להם את ה' כאן, עכשו ומיד. הקטורת ממלאה בדיוק את התפקיד הזה

שום גילוי אלוקי אינו בעל השפעה כל כך דרמטית ומהירה כמו ריח הקודש המכה באף. בשעה לחוצה כל כך, כשהמוות כובש לו עוד ועוד חלקים בקרב העם, משה אינו יכול להסתפק בדיבורי מוסר או בגילוי כבוד ה' בענן. צריך להנכיח להם את ה' כאן, עכשו ומיד. הקטורת ממלאה בדיוק את התפקיד הזה. ריח שכינת ה' מכה באפם, ומיד הופך את לבבם להקשיב, להטות אוזן לדבר ה' ולתוכחתו.

 

לפתוח חלון לריח הקטורת

אם נשוב אל המגפה הפוקדת את העולם, אין לנו קטורת שתזכיר לנו שהיא דיבור של ה'. את התזכורת הזו אנו צריכים לתת לעצמנו. אנו מוכרחים לעשות זאת, משום שמה שנתבע ממי שניגף במגפה הוא להבין ממי היא באה ומול מי הוא צריך לעמוד. אם נתייחס אליה כדבר טבעי ממקרי עולם – נחמיץ את הדיבור של ה' ואת ההזדמנות לשנות את חיינו בהתאם לו. רק ההבנה שהמגפה היא דיבור של ה', יכולה להביא אותנו לנצל את ערעור המציאות לבנייה מחודשת של חיינו גם ברבדים רוחניים.

כל אדם תקוע מבחינות מסוימות בחייו בכל מיני פינות ואינו מצליח לצאת מהן. לפעמים אלו שקרים ותדמיות שהוא בנה לעצמו ואינו מסוגל לזנוח, לפעמים אלו פחדים וחששות שאינם מאפשרים לו לפרוץ גבולות, ועוד ועוד. המגפה היא הזדמנות להתבונן בחיינו ולכייל אותם מחדש בהתאם לרצונות הפנימיים שלנו

תהיה זו טעות להיכנס לפרטים. כל אדם צריך להקשיב באזניו שלו לדבר ה'. אבל כן חשוב לקרוא באופן כללי לבדיקה היכן אנו יכולים לקרוא תגר על דפוסי חיים שאנו מקובעים בתוכם. כל אדם תקוע מבחינות מסוימות בחייו בכל מיני פינות ואינו מצליח לצאת מהן. לפעמים אלו שקרים ותדמיות שהוא בנה לעצמו ואינו מסוגל לזנוח, לפעמים אלו פחדים וחששות שאינם מאפשרים לו לפרוץ גבולות, ועוד ועוד. המגפה היא הזדמנות להתבונן בחיינו ולכייל אותם מחדש בהתאם לרצונות הפנימיים שלנו. לנפץ תדמיות שקר, לסלול דרכים חדשות באומץ, ולקום ולעשות את הדברים הנכונים.

בשעת מגפה אדם עשוי לשקוע מדי בגרפים, בחדשות, בחרדות בריאותיות וכלכליות, ולשכוח להטות אוזן לדבר ה'. הקטורת מסוגלת לעצור את המגפה, משום שהיא מפיצה את ריח ה' בעולם ומביאה אותו באפו של האדם גם כשהוא נמצא במרחבי החולין. אנו שאין לנו קטורת, חייבים להזכיר לעצמו שערעור המציאות הטבעית בעקבות המגפה מסתיר מאחוריו קריאה גבוהה יותר, שנערער בעצמנו על המציאות הדמיונית ששקענו בה ונשוב לחיות חיים נכונים ומלאים כרצון ה'.

11 תגובות על “להתעורר מהתרדמה האנושית

  • המשפט היפה במאמר 'אין תפקידו של האדם לנחש את מה שמעבר להכרתו והשגתו' מצביע על כלל אחר הנקרא בלשון חז"ל 'אין לך בו אלא חידושו' או 'תפסת מרובה לא תפסת' ובלשון הכללית תערו של אוקהם.
    לפיו בנידוננו גם אם ניקח את הקטורת כפשוטה הסמלית שבעבודת המקדש הישראלי שהיה ארמון מלך העולם ושהקרבת קטורת בו סימלה את רצון המקריב להנעים למלכו ובכך לרצותו, דיינו.
    כן את מה שהמלך 'רוצה' מנתיניו (אם כי במלך המסומל, מושג הרצון אינו כפשוטו ואכמ"ל) ניתן לזהות ישירות. הוא רוצה ללמדנו שאנו חשופים לוירוסים בשילוב הרצון לחיות שנטע בתוכנו, להניענו להתגנונן מהקורונה בחיפוש רפואה ובזהירות מהדבקה עם כל הנכלל בזה. גם נותן הזדמנות לשימת עיקר החיים בביתנו שם אנו יותר מי שאנחנו ופחות משחקים אותה שלא כמו המבלבלים את תחומי המבית והמחוץ בין אם מנסים לייבא את כל החוץ על בעיותיו אל הפנים או לייצא את כל הפנים הרלוונטי לבית המסוים לחוצות כולם.

  • כפי שציין הכותב לקרוא למגיפה שבה נפגע גם צדיק הנהגה עליונה וכך לפתור את הבעיה (של צדיק ורע לו, שכר ועונש) זה פתרון הבעיה ע"י הגדרתה בלבד, וכמובן זה אינו פותר. גם משפט כמו "מידת הדין מתוחה מאוד עד שגם צדיקים עד שגם צדיקים גמורים אינם ניצלים ממנה". שכותב המחבר לוקה באותו כשל. סוף סוף מה עם שכר ועונש? תמונת הראי של זה הוא הצעת הכותב ההפוכה, מידה של רחמים גמורים, הנהגה שרירותית גם היא. וכבר התחבטו בזה רבים וטובים (כדוגמה בולטת ראה תמיהתו של המכתב מאליהו על התפילה,ותשובתו צ"ע).
    ההצעה לפתרון שהארכת אף היא אינה מחילה אלא ארכה ששניתנת, היא פתרון מאוד סביר לשלל בעיות וביחוד לבעיית התפילה והתענית. מצד שני צריך להבין שזו "הלוואה" ומי יודע כמה הריבית…
    ההצעה שכותב במחבר כי מגיפה היא אירוע עצמתי ולכן ארכות אינה פתרון מושלם שהרי יש צרות גדולות שמהן אין חזרה (השואה למשל) אף אם אדם חזר בתשובה שלמה.

  • מאמר יפה ולעניין

  • בשם אחד מגדולי החסידות, נדמה לי החוזה מלובלין מובא, שכשנמצאים בתוך הצרה אין מקום לחשבון נפש, כי אז האדם מפשפש בייסוריו, ולא בעוונותיו.
    האמת היא, שבמאמר הזה לא נאמר דבר. כי "להבין בדיוק"-לא צריך ואי אפשר. ולהבין לא בדיוק-זה לא מעניין.
    בא נפרוט לכסף קטן. האם יש לך הסבר למה מתו כל הצדיקים שמתו מהקורונה?
    הענינים כבר נתבארו בדברי הרמח"ל ב"דעת תבונות", שיש הנהגת שכר ועונש ויש הנהגת היחוד. גם הנהגת היחוד נתלית ב"שכר ועונש". הכל כבר כתוב, ואין כאן שום תוספת.

  • ובשורה התחתונה אחרי הפלפולים ההלכתיים וההתפתלויות במאמר נמצאות העובדות –
    צדיקים גמורים נפגעו לא פחות, ולמעשה הרבה יותר אם מכלילים את מספרי התמותה הבלתי נתפסים של חרדים בניו יורק, מסתם חילוניים כופרים.
    כלומר, לא רואים בפועל את ה"תורה המגינה ומצילה".
    והתשובה בסוף אינה אלא כי "נסתרות דרכי הא-ל" וכו'.

  • אדמו"ר רבי שמואל מליובאוויטש מסביר במאמרו ד"ה לך לך דשנת תרל"ג ששינוי מקום כגון הליכתו של אברהם אבינו מחרן וכגון גלות מבית הכנסת וגלות המתפללים לתפילה ברחוב זה על דרך ירידת הנפש האלוקית מלמעלה מעלה לעולם הזה הגשמי להתלבש בנפש הבהמית ובגוף גשמי (וע"ד מאחז"ל מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא) "וצ"ל עבודה בבחי' רעש על הריחוק…" – כמו הרעש גדול של האופנים שמשבחים ואומרים ב'רוך כ'בוד י' מ'מקומו (ראשי תיבות בכי"ם) לעורר רחמים רבים….. ודוקא עי"ז פועלים פתיחת השע"ר (אותיות רע"ש) ההמשכות והגילויים הכי עליונים….. וזו עבודה ששייכת אפילו לצדיקים גמורים שמשיח אתי לאתבא צדיקיא בתיובתא

    • נפלא

  • כל כך יפה מחכים!!!

  • אנא הפסק להטיף. יש דווקא מקום לחשבון נפש בדרך נגד כל עולם התורה.

  • חבל שאי היכולת להבין מבט אחר לא דוחפת למאמץ להבין אלה מזרזת את הכותב להאחז באותה נקודת מבט
    חבל

  • כל מגיב חייב לזכור את דברי חזל :הזהרו בכבוד חבריכם!
    …לנהוג כבוד זה בזה קשור לימי הספירה, קצת

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל