איך בונים מגדלור?

הר' אליהו לוי טען במאמרו מספר טענות: הראשונה, הישיבה מתפקדת בימינו כתיבת נח שמטרתה להגן על התלמידים מפני העולם החיצון. השניה, כיום פחת הצורך בהגנה זו, ויש הכרח להפוך את הישיבה למגדלור המאיר את החיים באורה של תורה. השלישית, שהציבור הדתי־לאומי התומך בדגם המגדלור אינו עושה זאת בפועל. הרביעית, שהדרך לממש את חזון המגדלור היא הקמת ישיבה על־מגזרית שתעסוק בשאלות היסוד של החיים: ענייני צדק, ההבדלים בין איש לאשה, סמכויות ההנהגה ועוד.

הציבור הדתי והחרדי הם עדיין מיעוט בעם ישראל ומיעוט קטנטן בעולם. סכנת החילון עדיין קיימת, ולכן הקריאה לוותר לחלוטין על מודל תיבת נח היא שגויה ואפילו מסוכנת

אני מסכים לטענה כי הישיבה הפכה לתיבת נח, ומוסיף כי דרך הלימוד האופיינית מבוססת על כך שהלימוד הישיבתי עוסק בעולם תורני פנימי שאין לו כל ממשק עם העולם שבחוץ. רוצה לומר, כדי לסגור את תיבת נח בפני העולם, היה הכרח ליצור שפה תורנית פנימית שאין לה כמעט שום מובן מחוץ לישיבה. משכך, הלימוד בישיבה אינו נותן ללומדים הבנה חדשה על העולם שסביבם, כיוון שהם נמצאים בעולם אחר, סגור ומסוגר.

לעומת זאת אני חולק על ההנחה כי בשלו התנאים לצאת מהתיבה. הציבור הדתי והחרדי הם עדיין מיעוט בעם ישראל ומיעוט קטנטן בעולם. סכנת החילון עדיין קיימת, ולכן הקריאה לוותר לחלוטין על מודל תיבת נח היא שגויה ואפילו מסוכנת.

צוהר תעשה לתיבה

מה בכל זאת ניתן לעשות? אפשר וצריך להתחיל תהליך הדרגתי, אטי ומבוקר, של יציאה מהתיבה, בבחינת "צוהר תעשה לתיבה". כוונתי הן לשינויים מדודים בתבנית הלימוד ובתוכנו, והן לצמצום המרחק בין המגזרים (רצון שאני שותף לו).

טוב שגיבוש הדרך החדשה ייעשה בשיתוף פעולה על־מגזרי, אולם על הישיבות לשמור בשלב זה על הזהות המגזרית, בשל ההיבט החינוכי שעדיין נדרש במסגרת "תיבת נח"

יש לציין כי בישיבות של הציבור הדתי־לאומי יש מודעות להחמצה העצומה שבגישת תיבת נח. אחד הראשונים שהצביע על כך היה הראי"ה קוק. הוא הציע תכנית מהפכנית לישיבה, אולם בפועל בחרה ישיבת מרכז הרב בדרך הקיימת. אחריו היו אחרים שהלינו על הניתוק שבין התורה לחיים, אחד הבולטים שבהם היה הרב שג"ר. אולם גם ישיבת שיח שהוא הקים לא הצליחה להציב דגם סדור של לימוד ישיבתי המאיר את החיים.

בשנים האחרונות ניתן לזהות מספר נסיונות מעניינים, כגון של הרב אוריאל עיטם, ראש ישיבת ירוחם (בספרו על מסכת סוכה), הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל, והרב אהרן פרידמן (בספרו על גיור), ראש ישיבת כרם ביבנה. אולם עדיין מדובר ביוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

איך בונים מגדלור?

לגופו של עניין, הר' לוי לא פירט מה יהיו המאפיינים של לימוד התורה בישיבה שהיא בבחינת מגדלור, וראוי להרחיב בכך. בשנים האחרונות עשה מכון משפטי ארץ שבו אני חבר מספר נסיונות בעניין זה, ובכלל זה בחר להעסיק חוקרים ממגזרים שונים. ברצוני לשתף במסקנותינו עד כה.

לא מתקבל על הדעת שבחור בשיעור א' יהיה שותף לתהליך של ניסוי וטעיה. אמורים לעשות זאת תלמידי חכמים מבוגרים ומגובשים, תוך שיח עם ר"מים, שיישמו את הדברים בשטח באופן מדוד וזהיר

לפני כן עלי להעיר כי אני חולק על הר' לוי בעניין נוסף – לא ניתן להקים ישיבת מגדלור באין דרך סלולה. לא מתקבל על הדעת שבחור בשיעור א' יהיה שותף לתהליך של ניסוי וטעיה. אמורים לעשות זאת תלמידי חכמים מבוגרים ומגובשים, תוך שיח עם ר"מים, שיישמו את הדברים בשטח באופן מדוד וזהיר.

אכן, טוב שגיבוש הדרך החדשה ייעשה בשיתוף פעולה על־מגזרי, אולם על הישיבות לשמור בשלב זה על הזהות המגזרית, בשל ההיבט החינוכי שעדיין נדרש במסגרת "תיבת נח".

כעת נפנה לתכנים של ישיבת המגדלור.

לתרגם את התורה ולא להתגבר עליה

נפתח במובן מאליו – התורה עוסקת בחיים. היא עוסקת בקניינים, בחוזים, ביחסי ממון, במשפחה, בניהול מדינה וקהילה, וגם בענייני קודש וטהרה. אולם אף שהתורה עוסקת בחיים, לומדי התורה אינם מרגישים שהתורה אומרת להם דבר על חייהם. ולכן, בשלב הראשון נדרש להאמין כי יש לתורה מה לומר על החיים ולנסות להבין מה היא אומרת. לעתים, גם כאשר מדברים על יישום דברי התורה בחיים, מתכוונים לכך שיש למצוא דרך לעקוף את חוקי התורה כיוון שקשה מאד ליישמם, ברוח היתר עסקא העוקף את איסור ריבית.

היות התורה למגדלור אינו עיסוק בשאלות אלה, אינו דרך לעקוף את התורה או למנוע את היישום שלה. להפך, הוא התמקדות בשאלה כיצד ליישם את התורה, ומה ניתן להסיק מהתורה לחיינו

היות התורה למגדלור אינו עיסוק בשאלות אלה, אינו דרך לעקוף את התורה או למנוע את היישום שלה. להפך, הוא התמקדות בשאלה כיצד ליישם את התורה, ומה ניתן להסיק מהתורה לחיינו.

כדי להבין מה התורה אומרת על החיים, יש לתרגם אותה לעברית מדוברת. כל עוד ישתמש הלימוד הישיבתי בהגדרות המבוססות על מונחים תורניים פנימיים, הוא לא יבין את התורה.

לדוגמא, בגמרא בסנהדרין (ה, א) נאמר שאם דיין קיבל רשות לדון מריש גלותא, אזי גם אם הדיין טעה בדין, הוא יהיה פטור מלפצות את בעל הדין שניזוק מכך. תרגום לעברית משמעו שיש לתת הגדרה כללית בעברית מדוברת ל"ריש גלותא" – האם ההגדרה היא מנהיג פוליטי יהודי, או מנהיג פוליטי יהודי דתי, ושמא מנהיג פוליטי מזרע בית דוד?

כל בר דעת מבין שהגדרה עברית של "ריש גלותא" מאפשרת להשיב לשאלה מי מחזיק בסמכות ריש גלותא בימינו. וממילא הופכת סוגיה זו משאלת מינוי דיינים בימי הגמרא לשאלת מינוי דיינים בימינו אנו.

צעדים ראשונים כבר נעשים בכיוון זה. דוגמא מובהקת בעיני הם שיעורי הרב אשר וייס, אשר מתרגם תוך כדי דבריו, באופן כמעט בלתי מורגש, את המונחים הלמדניים לעברית מדוברת, ובכך מאפשר להבין אותם לעומקם.

הגות ויישום

כאמור, התורה עוסקת בחיים, אולם רבים מלומדי התורה אינם מכירים את החיים שבהם התורה עוסקת. ממילא הם לומדים את התורה המתייחסת אל המציאות כאילו היא מתייחסת לעולם מופשט, שאין לו כל ממשות. משום כך, גם כאשר התורה אומרת דברים משמעותיים על המציאות, לומדי התורה כלל אינם מבחינים בכך.

אם נשוב לדוגמא במסכת סנהדרין, נוכל לומר שהגמרא עוסקת בשאלה קריטית: מי ממנה את הדיינים – המנהיג התורני (נשיא הסנהדרין, המוזכר בהמשך הסוגיה) או המנהיג הפוליטי – ריש גלותא? בהקשר של ימינו, השאלה היא, מי אמור לשבת בוועדה לבחירת דייני בית הדין הרבני – רבנים או פוליטיקאים? את התשובה נשאיר ללומדי מסכת סנהדרין, אבל ההבנה שבכך עוסקת הסוגיה היא עצמה מהפכה תודעתית.

העיסוק בהורדת התורה אל החיים כרוך באופן מפתיע גם בעלייה מעולם ההלכה לעולם ההגות, שהראי"ה קוק כינה "חיבור הלכה ואגדה" – הבנת המשמעויות ההגותיות של ההכרעות ההלכתיות

זאת ועוד, היכרות עמוקה עם העולם שאליו מתייחסת התורה מעלה שאלות חדשות ומגלה אמירות חדשות. לדוגמא, בסוגיית פשרה בסנהדרין ו נאמר שפשרה היא שילוב של צדק ושלום. אולם כל מי שהיה אי פעם בדיון בבית דין יודע שכאשר בית הדין כופה פשרה על הצדדים, הוא אינו משכין שלום ביניהם אלא לכל היותר גורם להם לכעוס גם על בית הדין. אלא שרוב מוחלט של הר"מים לא נכחו מעולם ולו בדיון אחד של בית הדין, ולכן שאלה זו לא יכולה היתה לעלות בדעתם. (כדי לא להשאיר את הקוראים במתח אציין כי יש תשובה עמוקה לשאלה זו, החושפת פן נוסף במהותה של הפשרה, אולם לא אאריך בכך.)

העיסוק בהורדת התורה אל החיים כרוך באופן מפתיע גם בעלייה מעולם ההלכה לעולם ההגות, שהראי"ה קוק כינה "חיבור הלכה ואגדה". אין הכוונה לוורטים הקושרים את ההלכה להגות, אלא להבנת המשמעויות ההגותיות של ההכרעות ההלכתיות.

נדגים זאת שוב בעזרת סוגיית ריש גלותא – הקביעה שריש גלותא ממנה את הדיינים, והפרשנות שהסמכות הזו מוקנית לכל מנהיג פוליטי יהודי (ואולי דוקא דתי), צופנת אמירה דרמטית. הקניית הסמכות למנות דיינים למנהיג פוליטי פירושה שהוא יכול לבחור דיינים בהתאם להשקפת עולמו, כגון לבחור אם למנות דיין מחמיר או מקל, דיין הסובר שיש "דינא דמלכותא" במדינת ישראל או שלא.

משמעות הדברים היא שיש סמכות גדולה לעם ולנציגיו להשפיע על אופן בניין התורה בעם ישראל. יש כאן ראיה לתפיסה שהתורה אינה ניתנת משמים כפי שהיא, אלא מתעצבת בדו־שיח בין ה' יתברך לבין עם ישראל במובן הכי פשוט.

בחירת סוגיות ושיטות

אחת התופעות המפתיעות שהתוודענו להן במכון "משפטי ארץ" היא ההחלטה הבלתי כתובה שלא ללמד את סוגיית "דינא דמלכותא" בישיבות של הציבור הדתי־לאומי. כאשר פנינו לראשי ישיבות בשאלה מדוע כך הוחלט, השיב אחד מהם שהוא חושש מהתוצאות החינוכיות של לימוד הסוגיה העוסקת במעמדם של חוקי המדינה. רוצה לומר, הדבר נעשה כדי לשמור על הישיבות מפני העולם שבחוץ.

דילוג על הסוגיות המתייחסות לחיינו כאן, במדינה יהודית, היא החמצה שאין כמוה

למעשה, כבר כעת נעשים צעדים ראשונים בעיסוק בסוגיות מעין אלה. מגמה חדשה זו מיישמת באופן זהיר את גישת המגדלור. דילוג על הסוגיות המתייחסות לחיינו כאן, במדינה יהודית, היא החמצה שאין כמוה.

בהמשך לכך, כדאי לשים לב להחלטה, הבלתי מודעת לעתים, שלא ללמד שיטות ראשונים מסוימות. כך למשל בישיבות רבות אין מלמדים את שיטת הרמב"ם בעניין חיוב בנזקי גרמא (נזק עקיף), אף שזו השיטה שנפסקה על ידי השלחן ערוך. יתר על כן, זו השיטה המרחיבה ביותר את הקף החיוב, וממילא היא הכי מתיישבת על לב הלומדים המוטרדים מהשאלה כיצד ניתן ליישם את דיני הנזיקין של התורה בימינו. בישיבות מגדלור לא ידלגו על שיטה מרכזית כל כך, כיוון שחובתן היא ללמד (גם) את השיטות שנפסקו להלכה.

חדשנות שמרנית

הר' לוי כתב כי החזון הוא שהתורה תנחה אותנו בשאלות ציבוריות שונות. בעניין זה חשוב מאד להבחין בין שאלות הלכתיות לבין נושאים שהתורה היא מקור השראה בלבד.

סוגיית מינוי דיינים היא שאלה הלכתית מובהקת. אולם חקיקה הנוגעת לענישה פלילית, מקור הסמכות שלה הוא משפט המלך, והשאלה היא באיזה דרך ראוי שהמלך ילך. הר"ן (דרשות הר"ן, דרשה י"א) כתב שלמלך יש ספר תורה מיוחד, שמטרתו להנחות את המלך כיצד להשתמש בסמכותו. אין הכוונה להוראות הלכתיות מפורטות אלא להכוונה כללית. סוגיות אלה אינן אמורות להיות עיקר הלימוד הישיבות, ויש להתמקד בעיקר בסוגיות ההלכתיות. בנושאים שהתורה היא מקור השראה בלבד אין מספיק 'בשר' למדני, והם יפגעו בשקיעה של התלמידים בים התורה.

לסיכום, צודק הר' לוי בחזון שהוא מציג ובכך שניתן והכרחי לממש אותו. אולם הדרך למימוש החזון לא תתחיל בהקמת ישיבה חדשה אלא תסתיים בכך. עלינו להתקדם באופן שקול ושמרני – סביר שחלק מהנסיונות ייכשלו וחלק לא יבשילו. כמו כן נדרש לבחון בזהירות רבה כיצד חיבור התורה לחיים ישפיע על התלמידים.

אני תפילה כי מאמץ שיטתי, שילווה על ידי גדולי ישראל, יחזיר את עטרת תורת החיים למקומה. והאר עינינו בתורתך.

Photo by Markus Spiske on Unsplash