כינונו מחדש של מוסד הישיבה בישראל ובארה"ב הוא סיפור הצלחה יוצא דופן של הציבור החרדי.[1] בעשרות השנים האחרונות נתרבו ספסלי בית המדרש בשיעור שלא היה כמותו כפי הנראה בכל ימי עם ישראל. הישיבה היא הבריח התיכון המחזיק את הציבור החרדי והיא סוד גידולו המבורך.
הביקורת הנפוצה היא שהישיבה נועדה להיות מוסד למצוינים ואינה מתאימה לכולם. ההצלחה הוכיחה שהיא דוקא מודל סטנדרטי. עם זאת, לכל סיפור הצלחה יש גם מחירים
הצלחתן של הישיבות מתחדדת על רקע תנאי השטח. דוקא במדינת ישראל החילונית, נגד כל הסיכויים, נוצר עולם שלם, "עולם הישיבות" – צעירים במיטב שנותיהם ובשיא אונם מקדישים את מרצם ללימוד תורה במשך כל שעות היום. עולם הישיבות מתנהל בסדר יום ובחוקיות משלו והוא מנותק במידה רבה מסדר היום ומקצב החיים הישראלי המערבי. וזהו סוד הצלחתו. הוא המערכת המאפשרת לציבור החרדי לשמור על ערכיו ועל צורת חייו בעולם חילוני.
הביקורת הנפוצה היא שהישיבה נועדה להיות מוסד למצוינים שאינו מתאים לכל. ההצלחה הוכיחה שהיא דוקא מודל סטנדרטי. זהו סיפור הצלחה יוצא דופן. עם זאת, לכל סיפור הצלחה יש גם מחירים. בישיבות, מחיר ההצלחה הם אותם נערים שמספרם הולך ומתרבה, המתקשים להסתדר עם האופי הטוטאלי של הישיבה.
בשורות הבאות אבקש לאפיין את סוד הצלחתה של הישיבה, את המחירים של הצלחה זו ואת הדרכים הקיימות להתמודד עם נערים שאינם מתאימים למודל הישיבה. אציע דרך התמודדות חדשה, שלא תפגע בעולם הישיבות, אך תשפר את היכולת הציבורית שלנו להכיל גם את אותם נערים שאינם מתאימים למודל הקיים.
סוד הצלחתה של הישיבה
בתשתיתו של "עולם הישיבות" עומדת הטוטאליות: התמסרות מוחלטת ללימוד התורה. היא מתבטאת הן בסגנון לימוד התורה בישיבות והן בגישה החינוכית שלהן. הנה מספר דוגמאות:
- והגית בו יומם ולילה: ליום הלימודים בישיבה אין שעת סיום מוגדרת. כמו כן, הישיבה אינה מקצה זמן לתחומי עניין נוספים ולתחביבים.
- שבתי בבית ה' כל ימי חיי: האידאל של הישיבה הוא שהלימוד יהיה 'מקצוע' לכל החיים.
- ד' אמות של גרסא: הלימוד בישיבה מרוכז כולו בלימוד הגמרא. זאת על אף שיש מקצועות תורה מגוונים: הלכה, מדרש, מחשבה, תנ"ך ועוד.
- תורה לשמה: הלימוד בישיבה איננו מכוון תוצר. אין מבחנים או תוצרי סף אחרים המודדים את הצלחת הלימוד ואיכותו. הלימוד איננו משרת תכלית כלשהי מעבר לעצמו.
גישה זו מעצבת את סדרי הלימוד ואת סגנונו. סדרי הלימוד ארוכים וכוללים בעיקר לימוד עצמי. השיעורים תופסים רק חלק קטן מנפח הלימוד והתלמידים נדרשים לפלס את דרכם כמעט באופן עצמאי. הישיבה מספקת מעט מאד מבואות מתודיים אם בכלל.
הישיבה מכוננת מעין יקום מקביל לעולם שמחוץ לישיבה ומאפשרת קיום בעולם אידאלי אוטופי של לימוד תורה, תוך ניתוק והתעלמות מהעולם הריאלי ומדרישותיו
הישיבה רואה את עצמה "תיבת נח". משמעו של רעיון זה, שלו ביטויים רבים בגישה החינוכית של הישיבה, הוא שבית מדרש אינו רק מוסד לימודי או חינוכי, אלא גם מכשיר להתבדלות מהעולם שבחוץ. אידאל ההתבדלות מרכזי לא רק בישיבות אלא בחינוך החרדי כולו, אך עולם הישיבות נושא אותו על גבו. הישיבה מכוננת מעין יקום מקביל לעולם שמחוץ לישיבה ומאפשרת קיום בעולם אידאלי אוטופי של לימוד תורה, תוך ניתוק מהעולם הריאלי והתעלמות מדרישותיו.
כמו ביחס ללימוד התורה כך גם ביחס להתבדלות – המטרה היא שאותה חומה שבין פנים לחוץ תמשיך ללוות את התלמיד גם בהמשך ותעצב את חייו הבוגרים.
הטוטאליות המתוארת היא חלק מסוד קסמו ומהצלחתו של עולם הישיבות. הלימוד בישיבות נעשה מתוך תשוקה אדירה ללימוד עצמו. לימוד זה כאמור אינו משרת תכלית שמעבר לו, והוא מתאפיין בלהט ובחיות פנימית שאין דומה להם. קשה להעלות על הדעת תחום לימודים אחר שאיננו מכוון לתכלית ריאלית ושנרכש ללא תוצרי סף, הנלמד בתשוקה ובלהט על ידי עשרות אלפי בני נוער במשך שנים. עולם הישיבות הוא מפעל מרהיב שקשה להפריז בערכו כמו גם בתרומתו להרמת קרנה של תורה.
מחיריה של הטוטאליות
אולם ככל שספסלי בית המדרש התרבו והלכו והלימוד בישיבה נעשה מובן מאליו, עלה גם מספר התלמידים שלא מצאו את מקומם בתוכה.
יש שכבה שלמה של תלמידים שלא זו בלבד שהישיבה אינה מפתחת את קומתם הרוחנית והאישית, אלא היא אף מקשה על צמיחתם הרוחנית ופוגעת בה
כמובן, צליחת גיל ההתבגרות בשלום היא אתגר קיומי לכל הורה בכל מערכת חינוך. במובן זה, עולם הישיבות הוא מודל בעל שיעור הצלחה לא מבוטל. עם זאת עלינו להכיר בכך שקביעה זו נכונה ביחס למספרים הגדולים. יש לא מעטים שעולם הישיבות אינו מתאים להם. מספרם הולך וגדל ככל שגדל הציבור החרדי, והוא דורש את תשומת לבנו. לחוסר התאמה זה עשויות להיות סיבות שונות. אבקש להתייחס לסוג מסוים של אי־התאמה הקשור דוקא לסיבת ההצלחה של הישיבה – הטוטאליות שלה.
יש מספר משפחות של קשיים נפוצים, שחווים נערים שאינם מתאימים למודל הטוטאלי של הישיבות כיום.
א. יש בחורים ברוכי כשרונות בשלל תחומים, שאינם מוצאים דרך לבטא את כישוריהם גם אם הם בתחום התורני או בתחומים נושקים, בתוך עולם הישיבות שכאמור עוסק רק בלימוד גמרא.
ב. יש תלמידים המתקשים להתמודד עם סדר היום הכולל רק לימוד מבוקר ועד לילה. יתכן שגם בעיות קשב וריכוז תורמות לעניין, אך גם תלמיד בעל קשב סביר עשוי לחוש קושי בשל סדר יום קשוח וחדגוני זה.
ג. העובדה שהלימוד בישיבות אינו מכוון תוצר ושמתודת הלימוד היא חופשית יוצרת קשיים אצל הזקוקים לסדר יום מוגדר יותר וללימוד בעל יעדים ברורים וחדים.
ד. לבסוף, הניתוק מן העולם, המאפיין כאמור את עולם הישיבות, אינו מתאים לכולם. יש נערים לא מעטים ש"תיבת נח" יוצרת אצלם תחושת מחנק ורצון לפרוץ את גדרי הישיבה. הישיבה אינה יכולה להכיל נערים אלו ולספק להם מגע בטוח עם העולם, כיוון שמדיניות זו תאיים על קיומה. התוצאה היא שאותם נערים נפלטים פעמים רבות מכל מסגרת חינוכית, למרבה הצער.
אפשר לטעון שאתגרים אלו אינם חדשים ושהצלחתו הכללית של עולם הישיבות מעידה שהוא מיטיב להתמודד אתם. יש צדק מסוים בטענה זו. עם זאת, גידולו העצום של הציבור החרדי הוא משתנה מכריע. אם בעבר נפגעו תלמידים ספורים, הרי שכיום מדובר באלפים רבים.
במובן זה אין מדובר רק על קשיים של תלמידים ספציפיים. ברחבי עולם הישיבות מתפתחת שכבה שלמה של תלמידים, שלא זו בלבד שהישיבה אינה מפתחת את קומתם הרוחנית והאישית, היא אף מקשה על צמיחתם הרוחנית ופוגעת בה. מבחינת תלמידי ישיבה אלו הטוטאליות נעשית לחד־ממדיות מצמצמת ומצמיתה. לפגיעה זו שני היבטים, האחד תורני־רוחני והאחר חינוכי.
הידרדרות רוחנית במסגרת הישיבה
בעולם הישיבות יש רק צורה לגיטימית אחת של מצוינות: התמסרות ללימוד התורה, וליתר דיוק – התמסרות ללימוד הגמרא בנוסח הישיבתי. מי שאינו מתחבר לכך אין לו כל יכולת להצטיין מבחינה תורנית. כלומר, נגזרת עליו ירידה כללית ברוחניות וברמת החיבור לקב"ה ולתורה.
עולם הישיבות אינו מעניק לתלמידיו חיבור לתורה וליראת שמים שלא דרך התמסרות ללימוד התורה. לפיכך, אם תלמיד איננו מצליח בלימוד, הוא נעזב לנפשו מבחינה רוחנית
משוואה זו, המופנמת על ידי רוב תלמידי הישיבות, גורמת לחלקם הגדול להתמסר ביתר שאת ללימוד התורה וליגיעתה. אולם למי מהם המתקשים בכך, הזיהוי החד־ממדי בין לימוד תורה באופן מסוים לבין דתיות עלול לפתח ניכור לתורה וליראת שמים באופן כללי. במילים אחרות, עולם הישיבות אינו מעניק לתלמידיו חיבור לתורה וליראת שמים שלא דרך התמסרות ללימוד התורה. לפיכך, אם תלמיד איננו מצליח בלימוד, הוא נעזב לנפשו מבחינה רוחנית.
הדבר מוליד קשיים נוספים. נער המפתח ניכור לישיבה חווה מתחים נפשיים קשים. הוא מרגיש סתירה בין הערכים שעליהם חונך לשאיפותיו האישיות. כמו כן, התרחקות מהעולם התורני תביא לעתים קרובות לחיכוכים עם ההורים ועם הרבנים בישיבה. התקשורת בין ההורים והמורים לתלמיד, שמן הסתם מאתגרת בכל מקרה בגיל ההתבגרות, נעשית גרועה עוד יותר.
תלמידים אלו סובלים מבדידות, מדימוי עצמי נמוך ומתחושות ניכור וכעס, שבחלקם מופנים כלפי התורה עצמה, שהוצגה להם בישיבה באופן לא מותאם. בעקבות זאת יהיו תלמידים שיעזבו את הישיבה, חלקם מרצונם וחלקם בכפייה. בדרך כלל זוהי תחילתו של תהליך הידרדרות דתית. גם כאשר התלמיד מצליח לשרוד, 'להחזיק על הגלגל', עדיין הוא נושא תחושת כישלון. העובדה שהתלמיד נשאר חרדי מבחינה סוציולוגית איננה תמיד מדד להצלחה. אם באופן פנימי התלמיד מרגיש ניכור כלפי התורה, הרי שהישיבה נכשלה בתפקידה.
השעמום מביא לידי חטא
בעיה לא פחות חמורה היא השהייה בישיבה ללא חיבור ללימוד תורה. בצורת החיים בישיבה ובמבנה הלימודים יש נזק לא מבוטל לאישיותם של תלמידים שאינם מחוברים ללימוד.
הנחת היסוד הטמונה במובלע באופן עיצוב הישיבה היא שחינוכו של הבחור ל"דרך ארץ" נטפל ללימוד התורה, בבחינת "המאור שבה מחזירו למוטב". בחור הישיבה, כמו אדם ראשון בגן עדן, לא צריך לטרוח עבור צרכיו החומריים. אלו מסופקים לו על ידי הישיבה. בישיבות רבות אין הבחורים נדרשים אפילו לנקות את חדרם או לפנות את כלי האוכל בסופה של ארוחה. כמו כן, בישיבות נוטים לזלזל בערכים כמו עמידה בזמנים או ביעדים מוגדרים בכלל.
לתלמיד שאינו מחובר ללימוד עלולה צורת חיים זאת להיות אבן נגף. המרחב הישיבתי שדימינו לגן עדן הופך עבורו לחממה לבטלנות
לתלמיד המחובר ללימוד בישיבה, סגנון חיים זה הוא חלק מהחינוך להשתקעות מוחלטת בתורה. הישיבה פוטרת את התלמיד מכל עיסוק ארצי שהחיים מזמנים ומפנה את כל זמנו ומרצו ללימוד תורה. גם הזלזול בזמנים וביעדים קשור כאמור באידאל הטוטאלי של תורה לשמה, שהוא סוד ההצלחה הכבירה של עולם הישיבות. הלימוד הוא פעילות מענגת כשלעצמה והמצוינות נתפסת במונחים של תשוקה ויצירתיות. דחיקת הלימוד לסד של יעדים וזמנים פוגעת באיכותו.
אולם לתלמיד שאינו מחובר ללימוד עלולה צורת חיים זאת להיות אבן נגף ומקור להרס האישיות. המרחב הישיבתי שדימינו לגן עדן הופך עבורו לחממה לבטלנות. תלמיד ישיבה זה עשוי להעביר את שנותיו בישיבה תוך התנוונות ושקיעה בתוך פסיביות, שעמום וחוסר מעש. וכמו שכבר אמרו חכמינו, "הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא".
אם לסכם את הדברים, הרי שבהיעדר חיבור לעוגן המרכזי של הישיבה, "לימוד תורה לשמה", ובאין אופק חינוכי או רוחני אחר למי שאיננו מחובר ללימוד, מוצאים עצמם תלמידי ישיבה לא מעטים עזובים לנפשם מבחינה חינוכית ורוחנית, ויוצאים קרחים מכאן ומכאן. הם אינם עוסקים בלימוד תורה וביראת שמים, וגם לא בדרך ארץ.
בעולם הישיבות לא נעשו עד כה מאמצים משמעותיים להתמודד עם אתגרים אלו. יש סיבות שונות לכך, אך הסיבה הפשוטה ביותר היא שהאתגרים המדוברים כרוכים בחוזקה של עולם הישיבות – מודל הטוטאליות. הישיבה אינה יכולה לטפח את הטוטאליות ביד אחת ולדאוג לניזוקים מכך ביד השניה. לטיפוח הטוטאליות יש מחיר.
הצלחתו הכבירה וצמיחתו האדירה של עולם התורה בעשרות השנים אחרונות קשורה קשר עמוק דוקא באותה טוטאליות. האם ניתן לערוך שינויים שלא יחתרו תחת היסודות המכוננים שלו?
יש כאן אפוא התלבטות קשה, ואין להמעיט בערכו של כל צד מצדדיה. בהינתן האתגרים הנ"ל, נראה שנדרשים שינויים בהתנהלותו הלימודית והחינוכית של עולם הישיבות. אולם קשה להכחיש שצמיחתו האדירה של עולם התורה בעשרות השנים אחרונות קשורה קשר עמוק דוקא באותה טוטאליות. האם ניתן לערוך שינויים שלא יחתרו תחת היסודות המכוננים שלו?
סוגיה סבוכה זו מרחפת כבר שנים רבות בחלל בית המדרש והיא נמצאת כבר זמן ארוך על שולחנם של גדולי ישראל. מתוך אמון עמוק בסיעתא דשמיא המלווה את התורה ולומדיה, ניתן להיות סמוכים ובטוחים שבמהלך השנים יימצאו דרכים נכונות לחולל את התיקונים הנצרכים. עם זאת, עד שיימצא הפתרון המערכתי המקיף, צורך השעה הוא להציע מענה ספציפי לבחורים הרבים הזקוקים לכך.
צורך זה הוא שהוביל להקמת "ישיבות לנושרים" לפני מספר עשורים, אף שדעת גדולי ראשי הישיבות לא היתה נוחה מכך בתחילה. למוסדות אלו היתה הצלחה לא מבוטלת, והצורך הרב בהם ניכר מהגידול העצום שחל במספרם. מאז ייסודה של ישיבת "שערי יושר" קמו מוסדות דומים רבים. עם זאת, אף שהם מעניקים סיוע חיוני למקרי הקצה, כשהאדם כבר נפל מהגשר, הם אינם מספקים מענה לרבים מהקשיים האחרים שהזכרתי. עם גידולו של הציבור החרדי, נדמה שאין די ב"ישיבות לנושרים" כדי לקלוט את מי שעולם הישיבות הקלאסי אינו מצליח להכיל.
איך אפשר לצמוח במקום שבו נושרים?
"ישיבות לנושרים" הן שם כללי למגוון רחב של מוסדות שלהם מעטפת חינוכית ולימודית בסגנונות שונים. אך גם אם נחטא בהכללה מסוימת, ניתן לאפיין בקווים גסים את הלך הרוח השורה במוסדות אלה ואת הנחות היסוד המשוקעות בהם.
ראשית, ההגדרה "נושרים" מסגירה תפיסה בסיסית שהתלמידים המגיעים למוסד הם מעין נפולת. בהגדרה זו מובלעת ההנחה שקהל היעד של המוסדות הם שוליים חברתיים, בעלי איכות ירודה מבחינה דתית, לימודית וסוציאלית. מהנחת מוצא זו נגזרת הגישה החינוכית המעצבת את אותן ישיבות והמשרטטת את מטרותיהן.
נערים המתקשים להתחבר לטוטאליות הישיבתית אינם "נפולת של נמושות". בחלק משמעותי מהמקרים מדובר בנערים בעלי איכויות רבות המעוניינים לצמוח ולהתפתח מבחינה רוחנית, תורנית ואישית
מטרת העל של ישיבות הנושרים היא שימור הבחורים 'על העץ', כלומר מניעת נשירה חמורה יותר והידרדרות לרחוב, והגישה החינוכית בהתאם. התלמיד יזכה במוסדות אלו ליחס אישי חם והתביעות הלימודיות יהיו צנועות ורכות יותר ומלוות בתמריצים. כמו כן, בחלק מן הישיבות תספק הישיבה גם תרבות פנאי במידה מסוימת. שרטוט גס זה, אף שאינו מדויק, מתאר את הרוח המובילה בסוג הישיבות המדובר.
ישיבות אלו עושות עבודת קודש חשובה והכרחית. אולם הן נותנות מענה רק לחלק קטן מהאתגרים שציינתי למעלה. הנמכת ציפיות, ריכוך התובענות הלימודית ומתן יחס אישי מאפשרים לנערים שאינם מתאימים לישיבה רגילה לצלוח את שלב הנעורים באופן סביר. הן אינן מציבות לתלמיד יעדים פוזיטיביים אלטרנטיביים. הישארות בתלם היא מטרה חשובה, אך היא אינה מעניקה אופק של ממש במובן התורני והאישי.
חמור מזאת: עבור רבים, ישיבות הנושרים אינן הפתרון אלא חלק מהבעיה. ניקח בחור מוכשר ושאפתן שאינו מתאים למסגרת הישיבתית הקלאסית. אחרי מסע מייסר ומתסכל, הכרוך במאבק עם הישיבה, במתחים עם ההורים ובחיבוטי נפש קשים, הוא מוצא את עצמו ב"ישיבה לנושרים". עבורו, לא רק שישיבה זו אינה פתרון, אלא שהיא חותם ההשפלה הסופי. במקום להתפתח ולגדול ולמצות את כישוריו ושאיפותיו, הוא מוצא את עצמו במוסד ששם עליו אות קין של כישלון.
נערים המתקשים להתחבר לטוטאליות הישיבתית אינם בהכרח "נפולת של נמושות". בחלק משמעותי מהמקרים מדובר בנערים בעלי איכויות רבות המעוניינים לצמוח ולהתפתח מבחינה רוחנית, תורנית ואישית, אך עולם הישיבות, המציע דרך אחת ויחידה, אינו מסוגל לתת להם את המענה שהם זקוקים לו. יש צורך בישיבה שתספק נתיבים אחרים להתפתחות תורנית ואישית ותיצור להם סיפור הצלחה אלטרנטיבי.
במקום "ישיבות נושרים" יש לפתח אפוא מרחב ישיבתי המקביל לעולם הישיבות הקלאסי. מרחב זה יהיה אכן חסר את הממד הטוטאלי, אך הוא יוכל לפתח תחומים אחרים שהטוטאליות של עולם הישיבות אינה מאפשרת, ולהציע רמה תורנית, לימודית וחינוכית גבוהה.
הרחבת התורה וחינוך לאחריות
אם לשרטט קווים כלליים לדמותה של אותה ישיבה, היא צריכה להתמקצע בשני תחומים עיקריים: לימוד תורה מגוון יותר וטיפוח דרך ארץ.
עולם הישיבות הקלאסי מוותר על שני אלה מתוך התמסרות טוטאלית ללימוד הגמרא, אך אלו עשויים להיות אפיקי צמיחה עבור מי שאינם מוצאים את מקומם בו. בישיבה המדוברת ניתן יהיה ליצור תכנית לימוד מותאמת לתלמיד, שיהיה בה כל מה שאין בעולם הישיבות של היום: תכנית מסודרת בעלת יעדים, הוראה פרטנית ומגוון רחב של תחומי ידע תורניים.
במקום "ישיבות נושרים" יש לפתח אפוא מרחב ישיבתי המקביל לעולם הישיבות הקלאסי. מרחב זה יהיה אכן חסר את הממד הטוטאלי אך הוא יוכל לפתח תחומים אחרים שהטוטאליות של עולם הישיבות אינה מאפשרת
יתכן שהמסכתות שיילמדו יהיו שונות מן הנלמדות בעולם הישיבות, וגם במסכתות הנלמדות אפשר יהיה לשים דגש בסוגיות שנוהגים לדלג עליהן בעולם הישיבות. ההוראה תהיה שיטתית ומסודרת יותר. הלימוד יכלול גם תוצרי סף מדידים. כל אלו ועוד יסייעו לתלמידים המתקשים למצוא את עצמם במסגרת הלמידה החופשית הרגילה בעולם הישיבות היום.
תחום נוסף העשוי להתפתח במסגרת זו הוא לימוד ההלכה, הנחשב בעולם הישיבות לתחום משני. היעדרו של לימוד ההלכה בישיבות קשור אף הוא לטוטאליות האמורה. לימוד ההלכה מכיל היבט מעשי ומדיד ואינו עולה בקנה אחד עם הרעיון של "לימוד לשמה". בישיבה המוצעת יקבל תחום ההלכה מקום של כבוד ויילמד באופן יסודי ומקיף.
לא פחות חשוב מכך, יש להרחיב את לימוד התורה כך שיכלול מקצועות תורניים נוספים: לימוד תנ"ך, מדרש, מחשבה יהודית, תורת מוסר וחסידות. לתחומים אלו יש להקדיש חלק משמעותי ממצבת הלימודים בישיבה, והם יהיו מוקד להתעניינות ומצע להתפתחות רוחנית ותורנית עבור התלמידים.
תחומים אלו הם מעוררי עניין גם ללא המעטפת הטוטאלית. התעניינות זו תאפשר ללימוד להשפיע וליצור בלב התלמידים עוגן של חיבור פנימי וקשר אישי לקב"ה ולתורה. כך למשל עיסוק רציני בנושא התפילה או בחיבור חוויתי ונפשי לקיום המצוות יכול להיות חלופה לצמיחה הרוחנית שמציע עולם הישיבות. הטוטאליות של עולם הישיבות פוטרת אותו מעיסוק ישיר בתחומי לימוד אלה, כיוון שמי ששקוע בלימוד זוכה ממילא להתעלות רוחנית. בישיבה האמורה יהיה אפיק לצמיחה רוחנית לתלמידים שעבורם הטוטאליות היא בעיה.
אם עולם הישיבות המרכזי דומה לגן עדן שבו יושב אדם הראשון ומלאכים צולים לו בשר ומוזגים לו יין, הרי שבישיבה במודל הזה צריך לתת דגש בציווי "לעבדה ולשמרה"
בעולם הישיבות, ההתמסרות הטוטאלית ללימוד אינה מותירה מקום לטפח את ה"דרך ארץ". בישיבה המדוברת, החינוך ל"דרך ארץ" חייב להיות חלק מהמטרות החינוכיות המוצהרות שלה. חינוך זה אמור להתבטא בכל תחומי החיים בישיבה. העיקרון המנחה הוא הטלת אחריות רבה ככל הניתן על התלמידים בתפעול הישיבה, בעיצוב תכני הלימוד ובמערכת היחסים בינם לבין הצוות.
אם עולם הישיבות המרכזי דומה לגן עדן שבו יושב אדם הראשון ומלאכים צולים לו בשר ומוזגים לו יין, הרי שבישיבה במודל הזה צריך לתת דגש בציווי "לעבדה ולשמרה". אפשר אף לעודד ולטפח אחריות חברתית ונקיטת יוזמות קהילתיות וציבוריות מעבר לכותלי הישיבה, מתוך תפיסה שחינוך לאחריות הוא נדבך מרכזי בפיתוח האישיות של התלמיד ובסיס לחיבור של התורה לחיים הממשיים. הישיבה כסמכות רוחנית דורשת מהתלמיד הצטיינות בשני התחומים – התורה ודרך הארץ גם יחד.
הקמת ישיבות במודל זה תתן מענה מידי לבחורי ישיבות לא מעטים ותהיה אלטרנטיבה ראויה ומכובדת לתלמידים המתקשים להסתגל לאופיין הטוטאלי של הישיבות כיום. זאת בלי להתחרות בחלק הארי של עולם הישיבות, שבוודאי יישאר במתכונת הטוטאלית המסורתית. מעבר לכך, לצמיחתן של ישיבות מעין אלו עשויה להיות השפעה ציבורית מרחיקת לכת. מתוך ישיבות אלו יוכל לצמוח מודל נוסף של "בן תורה", המסוגל לשלב בין חיים תורניים לחיי מעשה, ועמוד השדרה התורני המוצק שהתפתח בשנות הישיבה יאפשר לו פנייה לעולם העבודה בלא לסכן את הזהות התורנית שלו.
מודל חדש־ישן זה עשוי להיות בשורה ומקור השראה לקהילות חרדיות מגוונות שבשנים האחרונות מחפשות את מקומן בתוך העולם החרדי ההולך ומתרחב.
- גרסה מוקדמת של מאמר זה נכתבה במסגרת בית המדרש "אנשי חיל". תודתי נתונה לו על האכסניה ועל ליבון הדברים בדיבוק חברים.
[1] בדברי על עולם הישיבות אני מכוון בעיקר לישיבה החרדית הליטאית. ראשית, משום שאותה אני מכיר באופן בלתי אמצעי. שנית, משום שהישיבה הליטאית היא המודל שלאורו מעוצבות גם הישיבות הספרדיות והחסידיות, על אף שהם אינן זהות לה. בישיבות הדתיות־לאומיות קיים מודל אחר, המזכיר במידה רבה את המודל שאני מציג בסוף מאמר זה, ובהחלט יש מה ללמוד מהניסיון שלהן.
דברי פי חכם חן
אך ורק באישורם המפורש של גדויילי ישראל האמתיים
שלא יהיה ח"ו בנין נערים סתירה
הקבה יעזור שיהיה באמת סייעתא דשמייא וכו
דייי, מספיק עם הדמגוגיה הזולה.
אתה באמת חושב שהעסקנים המייצגים אותך בכנסת עושים רק ׳מה שהגדויילים מאשרים׳???
סתם שתדע שכשרה שנירר ייסדה את מפעל בית יעקב ה׳גדוילים׳ של התקופה ההיא לא רק שלא תמכו (היתוכן? לימוד תורה לנשים??? וכו וכו), חלקם אפילו התנגדו ורק שנים לאחר מכן עלו על העגלה.
שלא לדבר על הגדוילים שהורו לתלמידיהם להשאר בפולין והסוף ידוע.
הקב״ה נתן לך מוח? תנסה להשתמש בו.
אם הישיבה לא מתאימה לבן שלך, אל תתרץ לעצמך כל מיני תירוצים על הגדוילים, תעשה מה שטוב לבן שלך. נקודה.
כשגדולי ישראל יתכנסו לדיון רציני ואמיתי בבעיות שנוצרו מהשיטה שקיימת כיום, ובה דרך החיים הלגטימית היחידה בציבור החרדי ליטאי היא ישיבה => כולל (ואצל הבנות – לפרנס את בעליהם ומשפחתם)
כשבדיון לא יגיעו בעלי אינטרסים מצד אחד אלא גם אנשים שיסבירו מה הבעיות בשיטה ובמי ואיך היא פוגעת ברבים רבים מהציבור,
אז, נתכנס כולנו להאזין למוצא פיהם של גדולי ישראל.
אבל,
כשגדולי ישראל מזניחים את הזירה, מתעלמים, טומנים את הראש בחול, (סלחו על הלשון אבל כך זה מצטייר).
זה הזמן לקיים " בשעת המכנסים, פזר! "
זה הזמן של היחידים, בעלי אומץ, שבכוחם לכך, לפעול למען שמו יתברך, למען עמו!
וישר כך לכל היוזמים והמעשים בעניין,
עומדים מאחוריכם ציבור גדול שגם אם אין לו האומץ לפעול, ואין לו שופר של יום שלישי להפיץ את עמדתו, בשקט בשקט הוא מעריך מאוד כל יוזמה שכזאת.
מוחה בכל תוקף בדברי הבלע המשמיעים זלזול בגדולי ישראל!!
ויכול להיות שהרעיון נכון אבל חשוב שיעשה בדרך כשרה והדיבור המזלזל בגדולים אינו אלא תוצאה של ריחוק מהתורה והמסורת.
יישר כח. רק הערה קטנה, הטוטאליות יכולה להיות ראויה גם במודל המוצע של הישיבה. אבל טוטאליות למשהו אחר, שאינו גמרא. טואליות למה בדיוק? לפי האישיות של הנער. אולי טוטאליות ללימוד תנך או חסידות, אולי טוטאליות ללקיחת אחריות, כוכו', אין טעם להאריך. ועל כל פנים, יישר כח. שמחתי לקרוא.
נפלא מאד
הבעיות במובן ידועות מאוד.
חבל שלא עמדו על בעיה נוספת, שהיות וכיום כולם הולכים לישיבות נוצרת תופעה של בינוניות בתוך עולם הישיבות, מה שגורם לכך שכבר לא רואים כוחות כמו שראו פעם בדורות קודמים.
וככל שיש יותר אחוזים בתוך עולם הישיבות הרי שבמקביל יורדת הרמה בתוכי עולם הישיבות
כידוע החזו"א כבר אמר שהישיבות קוברות את הגדולים אז אין צורך להאשים את הבינונים כי זו דרכה של ישיבה שהיא מגדלת את הקטנים ומקטינה את הגדולים
מאמר אמיץ ונוקב.
שמעתי שנפתחות עכשיו שתי ישיבות כאלו ידוע איך אפשר להירשם אליהן?
מכיר אישית.
אכן מדובר באנשים רציניים מאד.
הרשמה אצל הרב אליהו – 0585580480
יפה מאוד והלוואי שיצליח, אבל… מה נעשה שבעולם המצוצמם של החרדים ובפרט בעולם הישיבות, כזה סוג ישיבה מיד יהיה מתויג כישיבה טיפולית, ולא משנה כמה תנסה לשכנע את כולם שזה לא.. וממילא לא נראה לי שיצליח עם בחורים אכותיים אולי בחורים בינונים\חלשים תודה רבה על המאמר
יש את הישיבה בגן יבנה שהיא לא מתויגת כישיבה טיפולית אלא כישיבה שמשלבת לימודי תורה עם לימודי תואר בתכנות מחשבים וסייבר
סיפור ההצלחה של ה"ישיבה בגן יבנה" מוטל בסימן שאלה גדול
"אמיץ ונוקב" אכן תאור הקושי.
אבל קשה להגיד שכך הוא הפתרון.
הבנת אדוני שיש ילדים שמה שמעניין אותם בחיים רחב הרבה מעבר ללמודי גמרא.
והבנת שחלקם הינם בעלי יכולות גבוהות מאד.
ושמת משקל רב על מבנה הלמידה המכוונת חשיבה עמוקה ופחות תכלאס.
אך במובן מסויים לאחר הבנתך לקחת 10 צעדים אחורה בהצעה ליצור ישיבה עם מבנה משימתי ופעילות חיובית חברתית.
וזאת עשית בשרות עולם הערכים שלך ולא בשרות החינוך לילד. חבל.
אז בוא נגיד את העיקר – מה חשוב יותר לנו בחינוך ובבריאות הנפשית של ילדנו?
עולם התורה או עולם הילד?
אני לא אמשיך מכן בתאור פתרון יותר יצירתי. אבל אני בטוח שאם תצליח לדלג על התשובה המיידית "עולם התורה" , אכן תצליח להציע ישיבה אנושית, חיובית, חינוכית שתצמיח ולא תכופף , את החניכים בה.
בהצלחה. לנו ולכל עם ישראל.
הציבור שבמשך השנים זנח את עולם המחשבה והעמקה העיונית בתחום התורה הפנימית מתחיל להרגיש צמא אליו ואינו יודע היכן להרוות את צמאונו. ב"ה כהיום החלו להוציא ספרים ומאמרים העוסקים בעולם הזה להשקות את הצאן. בעוד שבעולם השיבות הדתי לאומי אינם מרגישים כ"כ בחוסר הזה כיון שכבר שנים שהם מרוים את צמאונם מתורתו הענקית של הרב קוק, הציבור החרדי שאינו מכיר בתורתו ודחה את כל דבריו רק מפני שרבותיו לא הסכימו עם השקפתו, עודנו מגשש באפילה. גם לאלו שמתקשים ללמוד מתורת הרב קוק מפני שפתו הקשה או בגלל ריבוי רמזיו, הרי היום דבריו מונגשים בשפה השווה לכל נפש. יש גם את ספריו של הרב ראובן ששון, שבטוחני שמי שיכנס לתורתו בגישה פתוחה, ירגיש היטב את ריווי צמאונו. בהצלחה.
מאמר מוצלח מאוד גם מבחינת הבעיה שהוא מעלה בצורה יסודית וברורה וגם מבחינת הפתרון.
הכתיבה רהוטה וברורה ומסבירה את הצורך היטב.
ישר כוח !
הבעיה היא שיש חשש שישיבה כזו תמשוך גם את הבחורים שמסוגלים לטוטליות של הישיבות הרגילות ועשויים לצמוח להיות גדולי תורה ואם יעברו לשם זה ישפיע לרעה על עולם התורה. גדולי ישראל חששו כבר שנים מבעיה כזו ולכן, לפי הבנתי, נמנעו מלייצר פתרונות כאלה, ואם כבר הוקמו מסגרות כאלה היתה דרישה להקים אותם במקומות מרוחקים כדי שיהיו 'רחוק מן העין ורחוק מן הלב' והעדיפו שלא יקראו ישיבות אלא מדרשיה למשל, כדי שהמושג ישיבה ישאר במתכונתו הטוטלית וימשיך למלא את המטרה לייצר גדולי תורה לעם ישראל.
צורך נוסף במסגרות אלה הוא להפנות את אותם בחורים שלא מעונינים בחיים של עוני כאברכים המסורים לתורה , אלא רוצים מצב כלכלי טוב . אלה בחורים מוכשרים שיכלו להצליח מאוד בלימוד גמרא , אך הם לא מעוניינים בחיים קשים כל כך ולכן טוב יהיה שירכשו מקצוע טוב ויוכלו להתפרנס בכבוד ואף לתמוך באברכים שנשארו בעולם ה'טוטלי'.
צריך יהיה מצד אחד להעצים את אלה שמוכנים לחיי מסירות ואף יכולים להצליח בגמרא ולגדול בה, ומצד שני לאפשר מוסדות עם הכשרה מקצועית (רגילה או אקדמית) במקומות מרוחקים ולא בולטים (בגולן למשל, כמו ישיבת חיספין וכד').
הבחורים שמסוגלים לטוטליות של הישיבות הרגילות ברוב המקרים יגיעו לישיבות הרגילות, וזאת כי בדרך כלל בחורים הולכים לאן שההורים מכוונים אותם, לסגנון הבית יש השפעה מכרעת על בחירתו של הבחור, להבנתי כותב המאמר מדבר על אותם בחורים שגם ההורים או הצוות החינוכי חושבים שהם צריכים ישיבה שונה מהסגנון המקובל, יהיו מספיק ישיבות שיצמיחו גדולי תורה,
ומה גם לפי כותב המאמר מודל הישיבה שהוא מציע רמה תורנית וחינוכית גבוהה יכולים לצמוח גם משם גדולי תורה.
תודה על המאמר וההצעות שעוברות חלק יחסית בגרון החרדי..
יש ישיבות חסידיות של קהילות עם מודלים קרובים ודומים למה שהצעת.
בתחילת המאמר מציג המחבר 4 בעיות בסדרי הישיבה, דומה שהצעתו כאן באה לענות רק על 2 מתוך הבעיות שהציג
השיטה היחידה שעובדת היא לפתוח ישיבה רגילה ולאט לאט להכניס בה שינויים ולהתאים אותה למודל שמצוין כאן
אסור להצהיר על זה בתחילה כי זה יגרום שלא ירשמו
אלא רק להכניס תחילה ניואנסים והחכם יבין מדעתו …
מאמר יפה,
הבעיות מתוארות בצורה מדויקת.
הפתרון יותר קשה …
עצם זה שיהיו ישיבות כאלו יכול לפגוע בסיכוי של אחרים לגדול, כמו שהתבטא חזון איש (במחיצתם). אז דילמה קשה ופתרון בידיים של גדולים.
ידוע שמניעת מחלה ,מייתרת את הטיפול אח'כ.המאמר יוצא מתוך הנחה שאין אפשרות למנוע את הנשירה.לענ'ד הפתרון שהוצע במאמר צריך להיות בתוך הישיבות הקיימות ולא במסגרות אחרות.
כיון נכון ומדויק.
כמה מחשבות על הטור:
1. הסיבה שאין אלטרנטיבה לישיבות הטוטאליות: אם יש משהו שמאוד חזקה ומוחלט בציבור החרדי זה: נורמה. כל עוד יש התנהלות נורמטיבית מקובלת היא תיהיה הדרך, וכל יחתרו אליה. היא מתדלת את עצמה. אין פועלת מכח האירציה. הסגולה של התפיסה הזו היא מחסור בבדק בית, וטאטוא בעיות.
בענייניו: כולם מסכימים שעולם הישיבות סובל באופן חריף מהבעיות שהצגת. אבל, אף אחד לא יעסוק ברפורמות, אלטרינטיבות, ותיקונים,
כי אלו הכריזמטים והמקימים, שאחראים על מוסדות הלימוד עסוקים (בצדק) בלמתג את עצמם, המותג הכי יוקרתי, כרגע הוא הישיבה הטוטאלית, שמצליחה לגייס ולמשוך עליה כמה שיותר בחורים שראויים ומסורים למוצר הזה (שפיצים).
הציבור החרדתי (שם, שידוכים וכו') שרוצה להיות בקונצנזוס נוהר אחריהם, ובך נותן להם את הלגיטימציה להגדיר את עצמם כמותג המונופליסטי והבלעדי. אירוע שמתדלק את עצמו. והבחור המתמודד? הוא יתקע בטווח.
2. להציף את הבעיות זה לא מספיק. חייבים נתונים. כמו בכל תחום בביקורת המדינה, בכלכלה, ביטחון, חברה, כשרוצים להציף ולהגדיר בעיה מציבים מספרים.
צריך לעשות סקר בעולם הישיבות עם נתונים מסודרים, שאלונים אנונימים לבחורים, הכל מבוקר ומפוקח. כמה הבחור מרוצה מהשהות בישיבה? כמה יש לו סיפוק? כמה שעות לומד? האם אי פעם חשב על צורת לימוד אחרת שלא קיימת בישיבה שמספקת אותו? וכ'ו' וכו'
אם יווצר מסמך כזה, עם סטטיסטיקה, המספרים צפויים להיות גבוהים מאוד (במידה ויצליחו לספק כנות) ומאלו ההנהגה החרדית לא תוכל להתעלם.
3. במסדרת האלטרנטיבית שמנית כתבת על קטגורויות לימוד תורה אחרות. התעלמת מחלקים חשובים שחסרים כמו: ספורט, מגרשי כדורגל וכדרוסל, בריכה. אלו הכרחים. אין בהם שוב פגם הלכתי, השקפתי, חוץ מהעובדה שהם לא בנורמה. אבל זה בר שינוי הראיה: בסוף תקופת הקורונה, אחרי שבחורים היו נעולים בקפסולות משך חודשים, וכשדיברו על זמן חורף נוסף כזה, עלה רעיון בקרב הישיבות הכי טובות ומפורסמות לשריין מגרשי ספורט לטובת הבחורים.
זהו פתח גדול, שמורה על אופציה לאפשר רווחה כזו ואפשרות לשחרור הגוף והנפש טבעיים, נצרכים, הכרחיים, לנערים בגליאי 14-22 .
אני בכוונה לא מעלה את עניין מקצועות החול, (שהם קריטיים לעתיד ולאפשרות של הציבור החרדי ושאר אזרחי המדינה, לחיות במדינה נורמלית בעתיד) כי זה כבר יגרור את הדיון למקומות אחרים, יאטום אוזניים, ויגדיר את ההצעה כמודרנית, פסולה, וכל הטרימנולוגיה המוכרת של מאמרי המערכת ביתד נאמן.
היטבת לתאר את המצב הקיים. לדעתי הבעיה גדולה בהרבה. שכן בישיבות הקיימות בגלל חוסר ההכוונה וההתמקדות במספר מסכתות מצומצם בשעה שהתורה רחבה מני ים, גורמת לכך שגם מי שנשאר בתוך המערכת לאורך זמן עלול להישחק, ואפילו כדברי הרב יעקב בוצ'קובסקי מרגיש במפגש מול חילונים משכילים ש"אולי חלילה אנחנו בעגלה הריקה" שכן הרבה מושגים הוא בכלל לא יודע. יש סדרת הרצאות מאלפת של הרב אהרון לוי מערכים על הספר של מסילת ישרים בגירסה שבה יש עימות בין החכם והחסיד, והחכם של הספר מתאים מאוד למה שקורה היום בישיבות. שלימוד התורה לא גורם לאדם סיפוק כי למעשה הוא לא מקדם אותו למטרה של הכרת תפקידו בעולם!! מעטים הם האברכים שיעסקו בדברים שהם מחוץ לסדר הלימוד הרגיל בישיבה וכך יעשירו את עולמם הרוחני.
חז"ל אמרו שמתוך 1000 שנכנסים למקרא יוצאים 100 למשנה ומתוכם 10 לגמרא ומתוכם 1 להוראה, רק בזמן חז"ל: בן 5 למקרא, בן 10 למשנה ובן 15 לגמרא"!! כלומר עד גיל 10 כבר נשרו 900 ועש גיל 15 990 מתוך ה 1000. הבעיה היא שאצלנו מצחילים את הפירמידה הזו בגיל מאוחר יותר ולא נותנים את הדעת איך לגרום לכך שגם אדם שלא לומר כל היום בישיבה יכול עדיין למלא את תפקידו בעולם ובתנאי שיקבע עיתים לתורה. במידה מסוימת הישיבות כיום הן "מיטת סדום", מסגרת לימוד שלתוכה כולם צריכים להתאים. סוג של שטאנץ. איפה חנוך לנער לפי דרכו? איני זוכר כרגע, אבל ראש ישיבה ידוע בארה"ב דיבר כל כך שיש מי שיש לו ראש שהוא יותר ריאלי ונמשך לסוגיות שיש בהן חשבונות רבים ומי שהוא יותר הומני, יש מי שמתאים לו יותר לימוד משניות ויש מי שאוהב פלפול, אי אפשר שכולם יכנסו לאותו כור היתוך!!
ברוך השם עזר לי ואני לומד בישיבה במודל כזה בדיוק…
הנה רק עכשיו הרבנים הוציאו מכתב נגד ישיבה שכזו, אנחנו מתנגדים לכל שינוי והתאמה למציאות
מדהים ועצוב
אני בוגר של ישיבה מאד נחשבת וידועה, ואני יכול לומר שיש המון בחורים מוכשרים ובעלי נפש שלא מבינים מה הם עושים במקום הזה, בדיוק כמו שמתאר הכותב
הכותב אומר שהטוטאליות היא זו שהצמיחה את עולם הישיבות לגבהים כאלו וכל המאמר מסביר למה הצמיחה הזו לא יעילה לאף אחד. היחידים שהיא מועילה להם הם ראשי הישיבות ושולייתם שמתפארים בכמות הבחורים וכו'
הפתרון נשמע מדהים
ולגבי מה שכותבים פה בתגובות שהציבור החרדי לא יבלע את זה, זה כבר לא המצב
הציבור החרדי לא טמבל, הדור הצעיר קולט את הפייק הזה שמוכרים לו על תיבת נוח וחיי תורה כשבתכלס בחיים העצמאיים הכלי היחיד שיש לו הוא שטייגען.
הציבור נואש לשינוי
ואני עוד לא מדבר על השחיקה, לכו תראו בחורים בני 23 24 בישיבה, מהלכים כקשישים בשיא כוחם,
גלות השכינה, גלות הנפש
מאמר חשוב ומפורט, אך מנומס מידי… נדבר גלויות: רוב מוחלט של הרבנים והעסקנים יתנגדו לכל שינוי. כמובן הם ינמקו זאת בנימוקים רוחניים נשגבים, אבל אולי (שמא) גם בגלל שהשינוי המבורך-חיוני ימעיט את כוחם ו/או ממונם…
יש יתרונות לחברה עדרית-היררכית, אבל היא מקשה על הפרטים המגוונים למצוא את דרכם האמיתית. אפשר לנחם את הבחורים אשר יפרשו מן העדר ויבחרו בישיבות "מהפכניות": אם הם יצליחו כלכלית – אותם רבנים ועסקנים שהביטו בהם בחשד ומתחו עליהם ביקורת והפיצו עליהם לה"ר, הם יהיו הראשונים שיכרכרו סביבם, יחניפו להם ויבקשו תרומות…
כבר אמר מישהו
כאשר תלמד רפואה נוציא נגדך מכתבים ונכנה אותך בשמות וכאשר תסיים את הלימודים נעמוד בפתח ביתך בשיירות בשביל לקבל יעוץ רפואי חינם אין כסף.
אני ממליץ לקרוא מכתב מהרב דסלר, מובא במכתב מאליהו חלק ג' בחלק המכתבים העוסק בעולם הישיבות. במכתב זה מתואר בחדות ההבדל שבין הישיבות הטוטאליות (באותו הזמן: ישיבות ליטא/פולין) לישיבות המכילות (ישיבות גרמניה).
מסקנת המכתב היא שעולם הישיבות הטוטאלי, עם זאת שקיימת נשירה מסוכנת ממנו, אין לשנותו, וגם יש לשאוף שכל נער ירצה ללכת רק לשם.
ההצעה שלכתחילה תהיה אפשרות לבחור אם ללכת לישיבה טוטאלית או לישיבה 'רכה' יותר סותרת את אותה גישה הממקמת את הישיבות הטוטאליות, על כל סכנותיהן, כאופציה יחידה בעיני בחור והוריו. וזו ה'חרב' בן זמננו שנעץ חזקיהו בשערי בתי המדרש.
לצד זה, ברור, וזו המציאות הקיימת, שיש אופציות נוספות איכותיות ומגוונות, שההכרח בהן לא יגונה כלל. אבל רק אחרי שמוכח שאין הבחור מסוגל כלל לתפקד בטוטאליות.
אכן, יש סיכון גדול כשזו אופציית כישלון ולא לכתחילה, והגדרת ישיבות אלו כ'ישיבות לנושרים' תוכיח זאת. אך כאמור, למרות זאת ואולי אף בכוונת מכוון, כך זה ישאר.
למעשה, בשטח, בסוף, בעבודה נכונה של צוותות ישיבות אלו, תחושות נחיתות אלו נעלמות, והבחור עולה על מסלול איכותי על פי דרכו בשמחה ובגאווה.
גם הישיבות ה'טוטאליות' כיום כבר לא כ"כ טוטאליות, ומי שרוצה וצריך ונעזר באנשים הנכונים מצליח לתמרן ולהתעלות, אם בישיבת ה'אם' שלו או במעבר לחיזוק לישיבה אחרת, כל עוד השאיפה הבסיסית שלו להצלחה רוחנית קיימת עדיין בקרבו. וזה אולי החלק שצריך לחזק מאד בעולם הישיבות. הוספת כוחות לעזר לבחורים הכורעים תחת לחץ הטוטאליות.
היי כמה עצוב לקרוא את זה …
היום אני כבר בן 33 +4 ילדים ועובד לפרנסתי
אני זוכר את עצמי בתור בחור ישיבה לא מוצא את עצמי מצד אחד מלא בשאיפות טהורות וחלומות רוחניים אך לא מוצא דרך להגשים את זה …פחות התחברתי לשיטת לימוד העיונית בישיבה ומימילא לא "נחשבתי" ולא מצאתי טעם בלימוד כזה
הלכתי ל"חיזוקים" בכמה ישיבות עד שהתחתנתי …וחבל שיצאתי לחיים עם בזבוז של רוב הזמן בעולם הישיבות בחיפושים עצמיים …בקושי שנה של אברכות טהורה עד שריחיים נחתו על צווארי …
גם היום אני באותה דילמה …לא מתחבר לבתי כנסת של מודרניים {נושאי השיחה והרמה הרוחנית של חלקם מבריחים אותי למקומות אחרים …}וגם קשה לי להיות בסביבת אנשים "טוטאליים" -זה משהו של "חיבוט הנפש" … לא מתחבר למסגרות ל"עמלים לפרנסתם" ולא מתחבר לאברכים קלאסיים בכולל ערב …
אני לבן שלי מבטיח לעשות את ההכי טוב בשבילו ולא משנה מה יגידו …אני והוא נהיה בצד אחד וכל העולם בצד השני …
למה לסבול כל כך הרבה או לחילופין להיות סוג ב? שחלקם הופכים על כרחם למודרניים ומאמצים להם מלא רוח מערבית ועוד מיני סדרות מעבר לשישה סדרים וד"ל והכל בגלל שלא מצאו להם מסגרת שמרנית אך מגוונת מבחינה לימודית שתפיק מהם את המירב והמיטב בשנים הכי יפות שלהם ??? עם ישראל איבד ממש הרבה גדולי עולם בגלל זה אפילו ר חיים קנייבסקי מספר על עצמו שהיה לו קשה במסגרת הלימודית והיה לו כל מיני חריגות מהמיינסטריים הישיבתי דאז
והוא המשיך בדרכו שלו ומה קרה?? קיבלנו את ר חיים ….אבל מה עם כל הצדיקים האחרים שאיבדנו /נאבד ???? מה עם אותם אנשים שיש להם חיבוט הנפש לכל החיים עם תחושה של החמצה של שנות הנעורים ובעצם הפסידו את בניית האישיות שלהם …כמה עצוב … רק לפעול ביובש לפי כמה קודים חרדים חברתיים זה נורא משעמם .. צריך חיבור פנימי שמגיע מבפנים וזה רק על ידי בנייה עצמית נכונה …חבל .. היום אני רואה את אחיינים שלי רצים מישיבת חיזוק אחת למשנהו …וכל אחיין שמתחיל שיעור אלף אני חושב ביני לביני בא נראה מתי הוא יצא לחיזוק … למעשה כמו שאמר מי שאמר {איני זוכר כרגע } כשהייתי צעיר תכננתי לתקן את כל העולם וכשגדלתי ניסיתי לתקן רק את עירי ולאחר מכן רק את משפחתי ולאחר מכן רק את עצמי
תחשבו טוב טוב על הילדים שלכם ולא על מה יאמרו
כתבתי ,פרקתי ,שחררתי
תודה על הבמה הזאת ועל התכנים המאלפים של כל החברים
הרצון עמוק מהשכל, השכל הוא מנסה לתרגם את הרצון אך לעתים ללא הצלחה, כיון שהרצון ממנו נובע הרגש והוא עמוק מהשכל. כשיש חיבוטים כאלו פעמים רבות התשובה לזה היא תורה פנימית יותר. הנפש רוצה תורה עמוקה יותר, שנוגעת עד עמקי הנפש הטהורה. זה ברור וצפוי שבישיבות ליטאיות שלא עוסקים בתורה הזו יבואו משברים מהסוג הזה. בישיבות הציוניות שנותנים הרבה מקום לתורה הזו, ישנם הרבה פחות משברים כאלה. וגם אלה שיש להם- יש להם תשובה לכך, רק הם צריכים לדעת שזוהי התשובה. לימוד עמוק יותר כגון בספרי מרן הראי"ה קוק זצ"ל או הרב ראובן ששון שליט"א וכדומה יכולים לדבר הרבה לאנשים כאלה.
ומה עם המסגרת החברתית שאתה נולד בה וחייב להשאר בה עד 120 פן תעבור נידוי אם תעיז להוציא רגל החוצה ? ומה יהיה עם השידוך שלך או/ו של האחיות והאחים שלך והמשך לימודים במוסדות של המכלאה שלהם ? ומה עם פרנסת ראשי הישיבות ממך ? תקציבים ככל שיהיה ריבוי תלמידים ומה עם משרות למקורבים -הנצחת השיטה – ואתה הקרבן השפוט והשבוי לנצח …..אלא אם כן תצליח להשתחרר מהכבלים ולצאת לדרך שלך .בנוסף ,ישיבה טוטלית ? כשפרצה מלחמת ויאטנאם נפתחו ישיבות בארה"ב כפטריות אחרי הגשם כדי להשמט מגיוס לצבא …..ונסגרו מיד בסיום המלחמה. גם בארץ ישראל נראה מה יקרה כאשר יתנו פטור מהצבא . השיבות יתמעטו ויישארו רק בחורים שבאמת רוצים לשבת וללמוד ו הבטלנים למיניהם שימתינו לשידוך מתאים עם הבטחה לדירה ופרנסה על ידי האישה ץ בהצלחה!
האפשרות לאובייקטיביות בכתיבת מאמר זה או בכתיבת בתגובה לו – נמוכה מאוד. הסיבה: כולנו מכירים את המערכת מבפנים, כולנו למדנו בישיבות, וכולנו חווינו אותה בצורה שונה. לכן צדק מי שאמר שצריך לעשות סקר מקיף אובייקטיבי ומדעי שיעמיד את הנתונים על דיוקם, אלא שהצעה זו אינה ישימה כלל. הרי חלקים נרחבים מהפסיכולוגיה [כמו הפסיכואנליזה של פרויד] לא הוכחו מבחינה מדעית, משום שקשה מאוד לתעד חוויות אישיות של אדם, בפרט חוויות שליליות.
אני רוצה להעמיד את הצד שלי – בחור בישיבת חברון. אני מתבוונן סביבי על הבחורים שלא הצליחו, ומגלה שהסחבה הראשונה לכך היא היעדר כישרון לימודי או חברתי, גורם להם להרגיש נמוכים ולא יוצלחים, ובישיבות כמו חברון אפשר להגיע גם לשאול תחתית, וד"ל. הפיתרון: לכו לישיבה אחרת! מי ביקש ממכם לבוא לישיבת חברון? חסר ישיבות טובות ומצויינות שבחורים נהנהים שם עד הגג? ועל צוות הישיבה קיימת אותה טענה: מי ביקש ממכם לקבל את אותם בחורים? למה אתם הולכים שבי אחרי הפרוטקציות, לא כפת לכם טובת הבחור?! [טענה זו קיימת ביתר תוקף כלפי קבלת בחורים מחו"ל, ואכמ"ל]. לדעתי אין צורך להרחיק לכת לפיתרון דרסטי כל כך של ישיבה מסוג חדש, פיתרון שהסיכוי שלו להצליח בתנאים של היום נמוכים מאוד, כמו שהעירוו כאן כותבים רבים, צריך פשוט להקים מערך שיאגד את ראשי הישיבות הקטנות ולא יאפשר להם לשלוח בחור למקום שלא מתאים לו!
יפה.
אבל שלא יגיע בחבילה עם פלאפונים לא כשרים וכדו'.
שיהיה חרדי אמיתי, פלאפונים כשרים, לבוש חרדי, ולימוד מורחב של עוד מקצועות בתורה
אני ברוך ה נמצא במסגרת כזו , ואני מודה לרב…. ולרב…… וכמובן לראש ישיבה הרב….
וגם לאלחנן רפאלי . הבחורים רציניים ויצירתיים יש להם איכות ושאיפות ף וכמובן כל הקוד לבוש כמו כל הישיבות ,כ"וח שחור לבן , ואין סמארטפונים זמני לימוד מסודרים ובאמת מורגש שאנחנו ממשים את הפוטנציאל שלא יכלנו להביע בישיבות הרגילות עם הדרישות הגדולות ומנגד מההתעלמות מעוד נושאים חשובים כמו לימודי תנך וחסידות
לימוד תורה בלבד (בעיקר תלמוד בבלי ) – אין זה דרך הרבים . הרבה עדו כר" שמעון ולא עלתה בידם. יפה תורה עם דרך ארץ ומן לא נופל מן השמים רק בישראל הדבר קיים הודות לתקציבים ההולכים וכבדים . במיוחד בתקופה קשה זו של מלחמה על המגזר החרדי לחשב מסלול חדש .