שיעורם המועט של החרדים בשרות המדינה הוא סוגיה המטרידה בשנים האחרונות לא מעט גורמים המעורבים בתעסוקת חרדים: פוליטיקאים, עמותות, קרנות שונות ואף אנשי נציבות שרות המדינה ומשרדי הממשלה. החשיבות הגדולה של הסוגיה היא בכך שלא מדובר רק בסידור מקומות עבודה נוספים אצל המעסיק הגדול במדינה, אלא בהזדמנות משמעותית של הציבור החרדי לשאת באחריות ולהוביל את המדינה. אולם למרות המאמצים להגדלת מספר החרדים בשרות המדינה, המצב בשטח רחוק מלהיות משביע רצון.
בשורות הבאות אבקש להציג את תמונת המצב העגומה של נסיונות השילוב, להסביר את הגורמים האפשריים לכשלונם, ולהציע כיווני פעולה לעודד כניסה משמעותית של חרדים לשרות המדינה.
כשלונם של נסיונות השילוב
נציבות שרות המדינה היא המעסיק הגדול במשק. מספר העובדים בה עומד נכון למאי 2022 על 81,840 עובדים, המועסקים ב-102 משרדי ממשלה ויחידות סמך.[1] חשוב להבחין בין שרות המדינה המצומצם הכולל רק את המשרדים הממשלתיים ואת יחידות הסמך, שעובדיו מועסקים באופן ישיר על ידי המדינה, לבין כלל המגזר הציבורי בישראל, הכולל גם רשויות מקומיות, בתי חולים, קופות חולים, משטרה, שב"ס, חברות ציבוריות ועוד, והוא מונה כ-700,000 איש.[2]
למרות תשומת הלב הרבה המושקעת בעשור האחרון בשילוב חרדים, נראה שהמאמץ טרם נשא פרי, ובמובנים מסוימים אף חלה רגרסיה בשנים האחרונות
במדינות רבות נעשה מאמץ לשלב בשרות המדינה עובדים מקבוצות אשר סובלות מתת־ייצוג בתעסוקה בכלל ובמגזר הציבורי בפרט. בין הקבוצות הללו: נשים, מוגבלים, מהגרים, מיעוטים אתניים ודתיים, וגם קבוצות השונות ממרבית האוכלוסיה באמונתן הדתית, באורח חייהן, במראן החיצוני ובשפתן.[3] יש לכך חשיבות רבה.[4] עובדים מקהילות שונות יודעים לתת שרות טוב, מוכוון ומדויק יותר לבני הקהילה שלהם, וכן, עובדים בעלי רקע מגוון ומיינדסט שונה עשויים להעלות רעיונות מקוריים ודרכי פעולה שונות, גם שאינן מקובלות, בשל היכולת להביא את עולמם התרבותי ודרכי החשיבה הייחודיות של קבוצתם לתפקידם בעבודה. גיוון העובדים במשרדי הממשלה עשוי לייעל את שרות המדינה, לעצב את תדמיתו בעיני הציבור כגוף, פתוח, חדשני, שוויוני ומייצג, ולהגביר את האמון כלפיו.
בשנת 2011, טרם ניתן היה לעמוד בוודאות על מספר החרדים בשרות המדינה, ערכתי בדיקה מדגמית על מספר החרדים במשרדי ממשלה ורשויות מקומיות נבחרות. הבדיקה העלתה כי שיעור החרדים בשרות המדינה וברשויות המקומיות זעום, רחוק מאד משיעורם באוכלוסיה. זאת אף שכבר אז היו אקדמאים חרדים רבים שרכשו השכלה במקצועות העונים על דרישות המכרזים בשרות המדינה (כולל למשרות המדורגות בדרוג המח"ר בדרגות 38-36 ומעלה, ובדירוג א1-א2 למשפטנים).[5] נתון זה הפתיע, בעיקר לאור העובדה שסקרים העלו שחרדים מעוניינים לעבוד בתחומים אלו. כך למשל סקר משרד התמ"ת שנערך באותה עת (2011) הראה,[6] שאצל החרדים 72.1% מהנשים ו45% מהגברים הביעו רצון להשתלב במגזר הציבורי, לעומת 43.5% מהנשים ו-20% מהגברים בלבד במגזר הכללי. למרות זאת, מספר החרדים בפועל בשרות המדינה וברשויות היה קטן מאד, למעט בתחום החינוך.
עד לשנת 2015, חרדים לא נחשבו לקבוצה ייחודית הזכאית לטיפול מיוחד בנוגע לשילובה בשרות המדינה, והקטגוריה "חרדי" אף לא הופיעה בטופסי ההרשמה וההזדהות של נציבות שרות המדינה, כך שלא ניתן היה לדעת בוודאות כמה חרדים ישנם. במאי 2014, כאשר גברו הקולות לטפל בסוגיה, העביר שר התמ"ת דאז נפתלי בנט החלטה בממשלה על הקמת ועדה שתמליץ לממשלה כיצד לשלב חרדים בשרות המדינה.[7] זכיתי להימנות בין חבריה כנציג אגף בחינות ומכרזים של נציבות שרות המדינה. למול עיני הוועדה עמד הצורך לא רק לשלב מספר משמעותי של חרדים בשרות המדינה, אלא גם להכניס אנשים בעלי ידע וניסיון שיוכלו להתברג גבוה ולהביא חרדים נוספים בעקבותיהם. הדגש בדיוניה של הוועדה היה לא רק על הכמות כי אם גם על האיכות, ומסקנותיה עסקו בשורה של צעדים האמורים להביא חרדים בעלי ניסיון ויכולות אל שרות המדינה.
בהתאם להמלצות הוועדה, התקבלה בממשלה בסוף 2015 החלטה 869/15, שעיקרה הנגשת מכרזים ממשלתיים לקהל חרדי, מתן העדפה מתקנת לחרדים בקבלה למשרדי הממשלה, הקצאת 50 משרות ייעודיות מדי שנה לחרדים, והפניית חרדים למקצועות נדרשים בשרות המדינה, בפרט במערכת הבריאות הממשלתית, ההנדסה האזרחית ומערך הכבאות וההצלה. מבחינה מעשית, החלטת הממשלה דיברה גם על צעדים שיקלו על חרדים להיכנס לשרות המדינה, כגון ימי חשיפה מרוכזים, סדנאות לבוחנים ומעריכים בשרות המדינה על האוכלוסיה החרדית, ליווי מקצועי לחרדים הנקלטים בשרות המדינה, התאמת מבחני המיון לחרדים והמלצות נוספות. כפועל יוצא מפעילות הוועדה, גם הוחלט על האפשרות לזהות ולסמן חרדים במכרזי שרות המדינה ובקרב עובדי המדינה, כך שניתן יהיה לעקוב אחרי מספרם.
בין השנים 2018 עד 2022 חלה עלייה משמעותית, לא פחות מ-46,764 חרדים הגישו מועמדות למכרזים בשרות המדינה […] בדרך שבין הגשת המועמדות לבין הקבלה בפועל, משהו לא טוב התרחש. בפועל התקבלו לעבודה בשנים הללו רק 573 חרדים
במקביל פעלו הח"כים החרדים גם בתחום החקיקה. בדצמבר 2017 התקבלה הצעת החוק שהגיש ח"כ גפני למתן ייצוג הולם בשרות המדינה לבני האוכלוסיה החרדית. החלטת הממשלה 3268/17 קבעה שחרדים יוכנסו לסעיף 15א לחוק התקשי"ר[8] כקבוצה הזכאית לייצוג הולם, ושבין השנים 2020-2018, 7% או יותר מכלל העובדים שייקלטו בשרות המדינה יהיו חרדים.
בפועל, שתי החלטות הממשלה הללו ב-2015 וב-2017 רחוקות עדיין מלהיות מיושמות במלואן. שילוב החרדים בשרות המדינה רחוק מאד מלמצות את הפוטנציאל. נכון לסוף 2022, רשומים רק 1539 עובדים חרדים בשרות המדינה, והם רק 1.9% מכלל העובדים. (אמנם זו עלייה לעומת 1.2% בלבד בשנת 2019, אך עדיין רחוק מאד מהיעד שקבעה הממשלה.) גם אם נסתכל בנפרד על דרגים שונים בשרות המדינה, בכל הדרגים נמוך ייצוגם של החרדים מ-2% (ובדרג הבכיר הוא אפסי – 0.6%), למעט דרג הסטודנטים, שם 4.2% הם חרדים.
גם בתחום הגיוס לשרות המדינה מצב החרדים רחוק מלהיות מעודד: מאז כניסת החלטות הממשלה לתוקפן והעלאת המודעות בקרב חרדים בנוגע לשרות המדינה עלה משמעותית מספר החרדים הניגשים למכרזים. בעוד בין השנים 2017-2015 הגישו רק 4236 חרדים מועמדות לשרות המדינה (לפני 2015 לא ניתן היה לזהות חרדים במכרזים ועל כן אין נתונים), בין השנים 2018 עד 2022 חלה עלייה משמעותית, לא פחות מ-46,764 חרדים הגישו מועמדות למכרזים בשרות המדינה. מספר זה הוא 9.6% מכלל כל המועמדים שנגשו למכרזים בתקופה זו, מספר הגבוה משיעור החרדים בכוח העבודה הכללי, שעמד ב-2022 על 8.5%.[9] אך בדרך שבין הגשת המועמדות לבין הקבלה בפועל משהו לא טוב התרחש. בפועל התקבלו לעבודה בשנים הללו רק 573 חרדים, שהם 0.01% מכלל הניגשים ו-4.9% מכלל המתקבלים לעבודה בשרות המדינה.[10] כלומר, חרדים שהגישו מועמדות התקבלו בממוצע לעבודה רק במחצית המקרים מממוצע החברה הכללית. ניתן להוסיף לנתון זה גם את העובדה שבעוד בשנת 2018 70% מהניגשים החרדים למכרזים בשרות המדינה עמדו בתנאי הסף, הרי שבשנת 2022 ירד שיעור זה ל-43% בלבד. כלומר, חרדים מגישים יותר מועמדויות, אך סיכוייהם להתקבל נמוכים פי שניים מבעבר. כמו כן, לא רק מבחינת המועמדים, גם מבחינת המכרזים הייעודיים לחרדים המצב פחות טוב מבעבר. בעוד שב-2018 היו 41 מכרזים ייעודיים לחרדים, ב-2022 ירד מספרם ל-22 בלבד.
כשלונו של שרות המדינה בשילוב החרדים בולט במיוחד על רקע הצלחות לא מבוטלות בשילוב אוכלוסיות אחרות. כך למשל עומד מספר הערבים בשרות המדינה נכון לסוף 2022 על 11,360 שהם כ-14% מכלל העובדים, ואילו יעדי הממשלה עומדים על 10% בלבד
כשלונו של שרות המדינה בשילוב החרדים בולט במיוחד על רקע הצלחות לא מבוטלות בשילוב אוכלוסיות אחרות. כך למשל מספר הערבים בשרות המדינה עומד נכון לסוף 2022 על 11,360 שהם כ-14% מכלל העובדים, ואילו יעדי הממשלה (שיש לומר בהגינות שלא עודכנו מאז שנת 2007) עומדים על 10% בלבד. מספר יוצאי אתיופיה המשולבים בשרות המדינה עומד על 2783, שהם 3.4% מכלל העובדים, ואילו היעד הממשלתי עומד על 1.7% בלבד, שזהו שיעורם בכלל האוכלוסיה בישראל. כך שלמרות תשומת הלב הרבה המושקעת בעשור האחרון בשילוב חרדים, נראה שהמאמץ טרם נשא פרי, ובמובנים מסוימים אף חלה רגרסיה בשנים האחרונות.
האם אכן יביאו צעדים אלו לשינוי המצב? להלן ננסה להסביר מדוע לא הצליחה עד עתה מדיניות הממשלה בשילובם של החרדים, ואיך ניתן לפעול לכניסתם בדרכים יעילות יותר.
מדוע שילוב החרדים איננו מצליח?
שילובם של חרדים בתעסוקה ככלל אינו דומה לשילובן של קבוצות מיעוט אחרות. בעוד קבוצות אחרות נתפסות דומות בערכיהן ובאורח חייהן לחילוני הישראלי ומסיבות שונות הופלו במהלך השנים, החרדים מביאים מטען ערכי ואורח חיים שונה שהמעסיק חושש ממנו. מרבית העובדים הערבים מנהלים אורח חיים חילוני, הדומה באלמנטים רבים לשל שאר האוכלוסיה. גם יוצאי אתיופיה הופלו מסורתית בשל מראם השונה, אך אורח חייהם דומה ברובו לשל שאר העובדים. כך בוודאי גם נשים, עולים חדשים וכן דרוזים וצ'רקסים, הנכללים בקבוצות הזכאיות לייצוג הולם. החרדי לעומת זאת מביא למקום העבודה משהו אחר. לא רק שלבושו שונה, אלא גם גודל משפחתו, מועדי חופשותיו, המנטליות שלו, רמת חייו, הערכים שבהם הוא מאמין, סולם העדיפויות שלו ובעיקר רמת נכונותו ליחסי רעות וידידות עם שאר העובדים במשרד מעבר לשעות העבודה, בעיקר עם המשתייכים למגדר האחר.
בעקבות ההסתערות של חרדים על המכרזים בשרות המדינה תפסו המעסיקים רגליים קרות. הם הבינו כי היפתחות אמיתית לקליטת חרדים תביא למשרד שלהם גיוון אמיתי, שלא רק מתבטא בפרצוף חדש של נשים, עולים או ערבים, אלא בשינוי תרבותי משמעותי שהם יצטרכו להכיל
דבר זה מעורר חשש אצל מעסיקים בכלל ענפי המשק, אך מתבטא בצורה בולטת יותר בעבודה בשרות המדינה. מעבר לקשיים של החיבור האישי בעבודת היומיום שתוארו לעיל, שרות המדינה אמור לתת מענה לכלל האוכלוסיה ולייצג את ערכיה של המדינה מול התושבים. הציפיה כי חרדי שגדל בחברה לא ציונית השומרת על התבדלות משאר האוכלוסיה יצליח בפרק זמן קצר להפוך את עורו ולתת שרות יעיל והולם לקולקטיב הישראלי תוך ייצוג ערכיה של המדינה הציונית, נראית למעסיק בלתי הגיונית. לכן, על אף שביעות הרצון הרבה שמביעים מעסיקים שקלטו חרדים בשרות המדינה, שילוב החרדים אינו מתרחב משמעותית.
לפיכך, בעקבות החוק ב-2017 שחייב לקלוט 7% חרדים, ובעקבות ההסתערות של חרדים על המכרזים בשרות המדינה, תפסו המעסיקים רגליים קרות. הם הבינו כי היפתחות אמיתית לקליטת חרדים תביא למשרד שלהם גיוון אמיתי, שלא רק מתבטא בפרצוף חדש של נשים, עולים או ערבים, אלא בשינוי תרבותי משמעותי שהם יצטרכו להכיל, וזה נראה גדול עליהם.
איך המעסיקים עושים זאת? מבחינה חוקית חלה החובה להעסיק חרדים ולהנגיש להם משרות ייעודיות. כאן בא לעזרתם תהליך המיון הארוך, שרבים מהחרדים אינם מורגלים בו.
חרדים רבים מתקשים לצלוח את תהליך המיון. נראה שהסיבות לכך אינן דוקא כישורים ירודים, אלא העדר התאמה מנטלית. יש הבדלים אחדים בין המועמד החרדי ללא חרדי. ראשית, חרדים אינם לומדים לשווק את עצמם בדרכים המקובלות בשוק התעסוקה היום. עבורם, הדגשה של אגו, אינדיווידואליזם ותחושת חשיבות עצמית אינה נתפסת מעלה תרומית המקנה תדמית של מי שבטוח בעצמו, ביכולותיו ובדרכו. בעיה זו אינה ייחודית למשרות ממשלתיות אלא לשוק התעסוקה בכללותו. חרדים בטוחים שעליהם לשדר צניעות ורצון טוב בבואם לראיון עבודה ולא להתמקד בעצמם.
מעבר לכך, ישנו עניין השפה. המושגים המקצועיים של המכרז, המבחנים, קורות החיים. כל אלו הם שפה זרה עבור החרדי. פעמים רבות הוא מתקשה להשתמש במילים הנכונות, וכך יוצא שגם אם מדובר באדם מוכשר, היכול למלא תפקיד ניהול בצורה נהדרת, הוא ישדר בתהליך המיון חוסר מקצועיות.
אף שחרדים רבים ניגשים כיום למכרזים ואף שהליך המיון שוויוני כביכול כלפי חרדים, יש 'תחנות הדרה' רבות לאורכו, שאינן מותירות סיכוי גם למועמד חרדי מקצועי ומנוסה
גם אם הצליח המתמיין לדלג על משוכות אלו ולהגיע עד שלב ההתמודדות בוועדות הבוחנים, המראיינים שישבו מולו אינם מכירים את התרבות החרדית ולא ידעו להעריך אותו נכונה על בסיס הפרטים שהוא יספר להם. בוועדות הבוחנים יושבים בעיקר בעלי דרגות בכירות, ומכיוון שמספר הבכירים החרדים הוא אפסי, סביר שלחברים בוועדה לא יהיה ידע רב על חרדים והדבר פוגע בסיכוייהם של חרדים להתקבל. הישיבה הנחשבת שבה למד המועמד החרדי אינה מרשימה אותם במיוחד, וכך גם לא התושיה שלו בכך שהצליח לסיים לימודים אקדמיים בהצטיינות תוך שהוא ממשיך ללמוד בכולל ושומר על תדמית חיצונית של אברך. החיים החרדיים זרים להם והם אינם יודעים דבר על הערכים והנורמות הנהוגים בחברה. בדומה לכך, צעירה חרדית מצטיינת שלא תישיר מבט למראיין גבר, תיתפס בטעות על ידו כלא אסרטיבית והוא ידחה אותה, אף שיכולותיה אינן נופלות ואף גבוהות משל מרואיינים אחרים.
כך, אף שחרדים רבים ניגשים כיום למכרזים ואף שהליך המיון שוויוני כביכול כלפי חרדים, יש 'תחנות הדרה' רבות לאורכו, שאינן מותירות סיכוי גם למועמד חרדי מקצועי ומנוסה.
כשלון תכנית "משפיעים" כמשל
דוגמא לחסם הערכי המונע כניסת חרדים לשרות המדינה למרות החלטות הממשלה ניתן למצוא בסיפורה העגום של תכנית "משפיעים". כחלק מהחלטת הממשלה 869/15 הוקצו 7 מלש"ח להפעלת תכנית ייחודית לשילוב חרדים בשרות המדינה, אשר היתה באחריות משרד העבודה והרווחה (שלימים הפך למשרד הכלכלה) ושהופעלה על ידי קרן קמ"ח החרדית. תכנית זו היתה אמורה לקלוט במשך ארבע שנים כ-400 חרדים (50 גברים ו-50 נשים בכל שנה, בקבוצות נפרדות), להעבירם במשך כחצי שנה תכנית הכשרה לעבודה בשרות המדינה, ולאחר מכן לשלבם בתקנים ייעודיים במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות. הרעיון שבבסיס התכנית היה לקלוט חרדים שסיימו תואר ראשון, בעלי יכולות ופוטנציאל, שיתחילו מתקנים בסיסיים במשרדים אך יתקדמו מהר לתפקידים בכירים ויביאו חרדים נוספים בעקבותיהם.
השלמה עם תכניות הכנה לשרות המדינה שייעשו בהפרדה מגדרית יכולה להיות סמל למוכנות של משרדי ממשלה להשלים עם סולם הערכים החרדי
רק שני מחזורים הספיקה התכנית, אחד נשים ואחד גברים, עד שקפץ עליה רוגזה של שדולת הנשים. זו עתרה לבית המשפט בטענה שבתכנית מתקיימת הפרדה מגדרית האסורה על פי חוק. לא עזרו כל הטענות על כך שבתכנית מתקיים שוויון מגדרי בכך שהיא מאפשרת גם לגברים וגם לנשים להתקדם לשרות המדינה בשווה. גם לא עזרו הטענות על כך שללא הפרדה מגדרית בתכנית יימנעו צעירים חרדים מלהגיע אליה ותיבלם השתלבותם המבורכת והכל כך חיונית של חרדים בשרות המדינה. אפילו הנכונות של הוועד המנהל של התכנית לאשר שחלק מהפעילות תשותף למחזורי הגברים והנשים יחד לא עזרה. בית המשפט, בגיבוי משרד המשפטים שגרר רגליים, קיבל את עמדת העותרות, ולאחר שכ-50 בוגרות ובוגרים השתלבו בשרות המדינה וברשויות מקומיות בכ-90% הצלחה (!), נאלץ משרד העבודה להפסיק את פעילותה של התכנית.
אמנם מדובר בעשרות ספורות של חרדים שנכנסו לשרות המדינה בעקבות התכנית, אך מדובר באנשים איכותיים היכולים להביא רבים בעקבותיהם. ניתן רק לשער מה היה מצבנו כיום לו היתה התכנית ממשיכה. הצלחתם של בוגרותיה ובוגריה והתקדמותם במשרדי הממשלה וברשויות מעידה מה היה מתרחש לו היו ה-50 גדלים ל-400. איזו תנועה משמעותית של חרדים לתוך שרות המדינה הם היו יוצרים. אך כמו במקרים רבים, הצורך של בית המשפט להיות צודק גבר על היכולת להיות חכם, ותכנית משמעותית זו נגדעה באבה. דוגמא נוספת קיבלנו בשנת 2021, כאשר ניסתה קרן רש"י לפתוח תכנית נוספת לחרדים בשרות המדינה בשותפות ברוכה עם המשרד לשוויון חברתי, אך משנודע כי תכנית זו תהיה גם היא בהפרדה מגדרית, תפס המשרד רגליים קרות והתכנית נגנזה.
בשנה האחרונה מפעיל משרד העבודה את תכנית "תנופה" המציעה הכשרה קצרה לחרדים המעוניינים להשתלב בשרות המדינה, וכן מציעה את שילובם המוגבל בתקנים שונים. תכנית זו מתקיימת ללא הפרדה מגדרית, וטרם ברורה רמת האפקטיביות שלה ועד כמה היא באמת מאפשרת לצעירים מהמיינסטרים החרדי להשתלב בשרות. שילוב החרדים בשרות המדינה דורש מוכנות אמיתית לגיוון והכלה של השוני, ויכולת לקבל תמהיל תרבותי חדש במשרד, כדי להפיק את היתרונות משלל התרבויות שמייצגים העובדים. ומשזו מעוררת חרדה והתנגדות, הדבר עשוי להאט ואף לתקוע את המשך השתלבות החרדים.
מה נדרש לעשות כדי שהשילוב יצליח?
מה בכל זאת ניתן לעשות כדי לשנות את המצב?
לאור הדברים שנכתבו לעיל, אפשר לומר שאי ההצלחה של שילוב חרדים בשרות המדינה היתה צפויה, ואף ניתן לומר שהכתובת היתה על הקיר. כדי לשלב צריך רצון טוב משני הצדדים, יש לתת מקום לכלל הקבוצות, להכיר באורח חייהן הייחודי ולאפשר את קיומו במקביל לשילוב בארגון או בחברה. אך במקרה הנוכחי נראה כי יש גורמים החוששים מהכרה באחר ומנתינת מקום לאורח חיים שונה. כך למשל, השלמה עם תכניות הכנה לשרות המדינה שייעשו בהפרדה מגדרית יכולה להיות סמל למוכנות של משרדי ממשלה להשלים עם סולם הערכים החרדי. השלמה זו תאותת שהמדינה מוכנה להכיר ולהתחשב בצרכים ייחודיים הנוגעים למצוות, למועדים ולזמנים שונים ביממה או בלוח השנה ותעודד את מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה לפתוח להם את הדלת.
הגדילה במספר החרדים הניגשים למכרזים מעידה על כך שהחברה החרדית מעוניינת בתהליך, וכעת דרושה שימת לב לקידום הנושא משני הצדדים האחרים, המפלגות החרדיות והנציבות ומשרדיה
להלן ננסה לפרוט כמה נקודות לשיפור בתהליך שילוב החרדים, בתקווה שיישומן יביא שוב להתקדמות התהליך ולעלייה במספר המשתלבים:
הבטים הכשרתיים – יש לקיים תכניות מותאמות לשילוב חרדים בשרות המדינה, במתכונת שהוכיחה את עצמה בתכנית משפיעים ושעשויה לסייע גם בהמשך. תכנית משפיעים כללה בתחילתה מספר חודשים של הכרות המשתתפים עם שרות המדינה, ערכיו ואופיו, והן הכרות בין מעסיקים לעתיד ובין המשתתפים באופן אישי. לקיחת קבוצה איכותית ובעלת פוטנציאל של צעירים חרדים אשר יעברו הכשרה מותאמת וייכנסו למשרות ייעודיות בשרות כאשר הם כבר מוכנים לקראת האתגר והמעסיקים העתידיים מוכנים לקראתם, עשויה לתת תנופה לשילוב החרדים במשרדי הממשלה והבאת רבים בעקבותיהם. על תכנית כזו להיות מותאמת לאורח החיים החרדי, אם בתכניה ואם בהפרדה המגדרית הדרושה, לפחות בתחילתה, כדי לקלוט אנשים ממרכז החברה החרדית שיפתחו את הדלת לרבים נוספים.
מתן הזדמנות שווה לכל מועמד – כדי שמועמדים חרדים יקבלו הזדמנות שווה להיקלט בשרות המדינה, יש לערוך הכשרה אינטנסיבית לבכירים, בפרט למשתתפים בוועדות בוחנים, כדי לערוך הכרות עומק עם החברה החרדית, ערכיה ואורח חייה, ולדעת טוב יותר להעריך מועמדים המגיעים מחברה זו. כמו כן יש לצרף מעריך חרדי לוועדות בוחנים, כדי שהוועדה תהיה מאוזנת ותדע להכיר בערכם של מועמדים חרדים איכותיים. עדיין יש קושי למצוא בכירים חרדים בשרות הציבורי, אך ניתן למנות נציג ציבור חרדי שנוכחותו עשויה להיות חיונית להערכה נכונה של מועמדים.
הבטים הנגשתיים – יש לוודא ביצועם בפועל של מספר סעיפים מהחלטות הממשלה הקודמות המנגישים את שרות המדינה לחרדים, שעדיין אינם מיושמים או שחלה רגרסיה ביישומם: הגדלת מספר המשרות הייעודיות לחרדים מדי שנה, הפעלה אקטיבית של מאגר הסטודנטים החרדים המצטיינים שנרשמו לשרות המדינה (עשרות סטודנטים נקלטו למאגר אך הוא איננו פעיל), הנגשה רציפה של משרות באמצעות מרכזי ההכוון והמוסדות המכשירים סטודנטים, וכן ליווי ומנטורינג של צעירים חרדים המשתלבים בשרות המדינה בתקופה הראשונה לכניסתם.
הבטים הקשורים לידע ומידע – יש לחזק את התאגדותם של העובדים החרדים בשרות המדינה. לאחרונה הוקם איגוד כזה ויש לחזקו ולתת לו משאבים כדי להגיע לכלל העובדים החרדים ולפעול בקרבם. דבר זה עשוי לחזק את קליטתם של העובדים במשרדים ולהגביר את ההתאמה ביניהם באמצעות תיווך טוב יותר של הצרכים החרדים מול המשרדים, וכן לעזור לחרדים בצורה מרוכזת בהשתלבות במשרדים. כמו כן, יש לעודד מכונים פרטיים לעקוב בקביעות אחר מספר החרדים המצליחים להיכנס לשרות המדינה, כולל פרסום הנתונים מעת לעת כדי לדרבן ולזרז את הנוגעים בדבר.
הבטים התאמתיים – נוסף לכל הנ"ל, חשובה גם ההתאמה של עבודת החרדים לזמנים ולמועדים ההולמים את אורח חייהם. כך למשל במגזר הפרטי חודרת הנורמה שאמהות לילדים קטנים מחלקות את עבודתן בין שעות הבוקר לשעות הערב, ובשעות אחה"צ הן מתפנות לבית. נפוצה גם הנורמה המאפשרת חלוקה היברידית של העבודה, חלקה נעשה מרחוק כדי להקל על העובדים המטופלים במשפחות ברוכות. כמו כן, בחלק מהמקומות במגזר הפרטי ניתנת כיום לגברים חרדים האפשרות להתחיל את העבודה בבוקר כשעתיים מאוחר יותר, ולסיימה מאוחר יותר בהתאמה. הדבר מאפשר להם להתפלל וללמוד בטרם ההגעה לעבודה, ולא לוותר על איכות ומצוינות בשל שמירה על אורח החיים. ככל ששרות המדינה יאמץ נורמות מסוג זה, יתאפשר ליותר חרדים להשתלב בו.
הבטים שיווקיים – לבסוף, דרושה קריאה של ראשי המשרדים לחרדים לבוא ולהיות חלק מהשרות. מפעם לפעם עורכת הנציבות קמפיינים הקוראים לצעירים לבוא ולהיות חלק מהשרות. קמפיין דומה שיופנה לציבור החרדי, ישודר במדיות המתאימות וידבר בשפתו ועל פי ערכיו, עשוי לקרב צעירים חרדים איכותיים לשרות ולהגדיל את שילוב החרדים בשרות המדינה.
חשוב לציין כי לאחרונה נעשו מספר צעדים אופרטיביים משמעותיים בכיוונים שהוצעו לעיל. בהסכם הקואליציוני שנחתם לאחרונה בין הליכוד לבין המפלגות החרדיות מופיעה שורה של צעדים האמורים לקדם שילוב חרדים בשרות המדינה: החלטת הממשלה משנת 2017 תוארך עד לשנת 2028 ותעודכן כך שאחוז המשרות הייעודיות לייצוג הולם לחרדים במשרדי ממשלה, שנקבע ל-7%, יגדל באחוז נוסף מדי שנה. הממשלה תקבע תמריצים וסנקציות לשם קידום ייצוג הולם בפועל, הקצאת 15 מלש"ח ליישום החלטתה מ-2015, בדגש בהקמת עתודת מצטיינים חרדים לשרות המדינה והקצאת תקנים ייעודיים עבורם, הכרה בתארים אקווילנטיים ובתעודות שונות כתואר בשרות המדינה. וגם קביעת מכסת ייצוג הולם לחרדים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ותאגידים סטטוטוריים ובמועצות של רשויות סטטוטוריות, בדומה לייצוג הולם הניתן לנשים, לבני האוכלוסיה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית, לאנשים עם מוגבלות וכן ליוצאי אתיופיה.
האם הפעם זה יצליח? תלוי ברמת הנחישות שיגלו הח"כים החרדים, כמו גם ברמת שיתוף הפעולה שהם יצליחו ליצור עם נציבות שרות המדינה ומנכ"לי המשרדים. הגדילה במספר החרדים הניגשים למכרזים מעידה על כך שהחברה החרדית מעוניינת בתהליך, וכעת דרושה שימת לב לקידום הנושא משני הצדדים האחרים, המפלגות החרדיות והנציבות ומשרדיה. שיתוף פעולה ורצון טוב של כל הצדדים הכרחי כדי שתהליך זה יתקדם, ולנו לא נותר אלא לקוות כי הצעדים הללו, לצד המשך העלאת הנושא למודעות הציבור, יאפשרו בשנים הקרובות קליטתם של חרדים איכותיים בשרות המדינה, והשוואת מספר החרדים בשרות לשיעורם בכלל האוכלוסיה.
[1] דו"ח נציבות שרות המדינה, מאי 2022. https://www.gov.il/BlobFolder/reports/diversity-report-2021/he/diversity-report-2021.pdf
[2] אלמגור לוטן, 2019. https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/26c6c668-2417-e911-80e1-00155d0a98a9/2_26c6c668-2417-e911-80e1-00155d0a98a9_11_13506.pdf
[3] ראה דוגמאות לכך בקנדה, בריטניה ונורווגיה. אצל: אלמגור-לוטן, א, וצדוק, ד. (2011): "עידוד התעסוקה של קבוצות המתאפיינות בתת־ייצוג", מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת 5.5.11.
[4] על פי: OECD Public Governance and Territorial Development Directorate, Public Employment and Management Working Party, "Fostering Diversity in the Public Sector", October 2009.
[5] דרגות המינימום בדירוג המח"ר, המשפטנים, הפסיכולוגים, החשבים והעו"סים.
[6] סקר מינהל תכנון מחקר וכלכלה משרד התמ"ת, מלחי, 2011.
[7] בהחלטה מס' 1624 מיום 25.5.2014.
[8] חוק שרות המדינה מינויים ה'תשי"ט (1959).
[9] פלג־גבאי 2022.
[10] שוורץ, 2022.
https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/542aeec9-c2e5-ec11-814d-005056aa4246/2_542aeec9-c2e5-ec11-814d-005056aa4246_11_19824.pdf
תמונה: לע"מ, OHAYON AVI
במהלך הדברים כתבת "כדי לשלב צריך רצון טוב משני הצדדים", לרגע נראה שגם הצד החרדי צריך להראות 'רצון טוב', אבל התקווה נגוזה בשורה שאחרי.
המאמר כולו מסביר כמה המדינה לא בסדר, כמה המדינה צריכה לעשות אחרת, כמה אידיוט בית המשפט, רק מישהו אחד יוצא נקי בסיפור הזה, החרדים עצמם.
בשביל להצדיק את הלוגיקה האבסורדית הזו, המאמר פותח בסדרת נתונים סדורים, אבל בשלב מסוים הנתונים הופכים לפרשנות חד צדדית מנקודת מבט פוליטית חרדית, במחילה, נקודת מבט קורבנית.
מה בכל זאת הסיפור?
חרדים לא משתלבים בשירות המדינה כי הם לא עומדים בתנאי הסף למקצועות מתקדמים. הם לא לומדים ראיית חשבון, כלכלה, סטטיסטיקה, רפואה או הנדסה. התחום היחיד (כמעט) שחרדים יכולים להשתלב בו הוא משפטים. אה, גם מזכירות. אלף תוכניות לא יעזרו אם חרדים לא יעשו את החלק שלהם בסיפור, לימודים מקצועיים רציניים באוניברסיטה. סה טו!
כיף לקרוא את תגובתך.
אני אפילו לא צריך להגיב, מישהו הקדימני ואני יכול לחתום על כל מילה
45,000 חרדים שהגישו מועמדות בשנים האחרונות, זה לא מספיק רצון טוב??
30,000 סטודנטים חרדים ובהם רבים בהנדסה, חשבונאות וכלכלה, זה לא מספיק רצון טוב??
המאמר מסביר יפה מדוע החרדים ממש בקטע ועושים כל שביכולתם להצליח. הדלת האטומה שבה הם נתקלים, היא אכן הבעיה.
וראינו זאת היטב בתכנית משפיעים.
ציניות ודמגוגיה שנונים ככל שיהיו, לא ישנו את העובדה הזאת.
תודה רבה ר' יצחק (גילוי נאות: חברי הטוב) על העלאת הנושא החשוב הזה לדיון.
לאורך המאמר הוצגו לא מעט הצעות חשובות ומעניינות שעל מנגנוני השירות הציבורי לאמץ על מנת לקלוט חרדים לשורותיו. בכללן לא מעט ויתורים, ערכיים ומקצועיים, שאכן כדאי לשקול אותם בכובד ראש.
עם זאת, במקביל, חשוב לבחון כיצד ניתן להבטיח שויתורים אלו לא יגררו כשלים בתפקוד של אותם עובדי ציבור ובפגיעה באיכותו של המגזר הציבורי שגם ככה מצבו לא משהו.
למשל, האם מישהו ערב לנו שכשיתנו אפשרות להתחיל את העבודה בבוקר כשעתיים מאוחר יותר, אכן במקביל יסיימו אותה מאוחר יותר בשעות הערב, או שבערב גם יהיו לנו צידוקים "התאמתיים" כאלו ואחרים (השכבת ילדים, מנחה-מעריב, כולל ערב)?
אפשר לעבור על מרבית הנקודות שהמאמר מציע ולבחון את השאלה הזו, ולא אעשה זאת כרוכל במסגרת תגובה קצרה זו. מה שכן, אני חושש שבינתיים, לפחות במאמר הנוכחי, אין שום הצעה שמבטיחה שבמקביל לכל ההתאמות וההקלות תשמר הרמה המקצועית והאיכות הרלוונטית הנדרשת לכל אחד מהתפקידים.
אולם, מה שמטריד אותי במאמר הנוכחי הוא שלא מצאתי — ולו נקודה אחת! — שבאה בדרישה כלשהי כלפי אותו חרדי "מיינסטרימי", כלשון המאמר, שרוצה להשתלב במגזר הציבורי. למשל, אולי כדאי דווקא לצפות שאותו חרדי שמעוניין להשתלב במגזר הציבורי ישקול, ולו באופן ראשוני, את האופציה של לקום מוקדם יותר על מנת לעמוד במחויבויותיו הדתיות והמשפחתיות במקום לדרוש התאמה של התחלת העבודה שעתיים מאוחר יותר?
אולי ראוי שהציבור החרדי יסכים להטמיע לימודי אנגלית בסיסית כדי שיוכל לצמוח מתוכו כוח עבודה איכותי שהולם את צרכי העבודה בעולם המודרני? אולי ראוי לדרוש מהציבור החרדי לאמץ סטנדרטים של תובענות מקצועית, מיומנויות לימוד קפדניות, סטנדרטים של ניהול תקין ויושרה, הטמעת סטנדרטים של מחויבות לזמנים וכן הלאה?
האם משהו בכיוון הזה נשקל בכלל מצד עסקנינו שמתלוננים כל הזמן על קיפוח? האם יש איזו חקיקה, החלטה או אפילו ראשיתה של הצעה, למשהו בסגנון? האם שמענו פעם את מלכיאלי או גפני קוראים לשינויים בסגנון?
הציפייה שרק המגזר הכללי יוותר כל הזמן ויבוא לקראתינו, בלי שאנחנו נדרוש מעצמינו שום דבר, נראית לי מופרכת ולא הוגנת בעליל.
יש לי חשש, שאחד מההסברים להבדלים המשמעותיים במספרים של הנקלטים בשירות הציבורי מהמגזרים האחרים, קשור בדיוק לעובדה זו; מגזרים אחרים מבינים ומפנימים שאם ברצונם להשתלב, גם עליהם מוטל לשלם חלק ממחיר הויתור, במקביל למחירי הויתור שהמדינה מכונה לשלם לשם קליטתם. לעומת זאת, הרוח הכללית שנושבת מכיוון החברה החרדית היא שרק המדינה צריכה להתפשר ולהגיש לנו את קליטתנו בשורותיה על מגש של כסף.
למרבה הצער, אותה המגמה של הליכה חסרת גבולות לקראת החרדי המצוי, ה"מיינסטרימי", משפיעה גם על הרמה האקדמית הירודה של הרבה מהתוכניות האקדמיות שמופנות לקהל יעד חרדי. יצא לי לשמוע בוועדה אקדמית מסוימת שנטלתי בה חלק, ביקורת נוקבת על בוגרי כמה מהמסלולים החרדיים ללימודי משפטים. פלא שאחר כך בוגרי אותן התוכניות מתקשים להיקלט במגזר הציבורי בתפקידים משמעותיים (וגם במגזר הפרטי…)?
כאזרח שרוצה שירות ציבורי איכותי, אני מאוד מקווה שהמדינה לא תסכים לזה לפשרנות בתנאי הסף בקבלה. אני בעד הליכה לקראת, אבל ההליכה לקראת חייבת להיות הדדית. אי אפשר לצפות שצד אחד בלבד יתאים את עצמו והצד השני לא יתקדם ולו צעד אחד לכיוון.
ראוי כמובן לשקול את ההצעות החשובות לייעול שעולות במאמר, אך במקביל, ולא פחות חשוב מכך, חשוב גם להציב דרישות בפני הציבור החרדי. רק זה מה שיבטיח לנו התמקצעות והשתלבות איכותית במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי כאחת.
במילים אחרות ובמקום סיכום: אני מחכה למאמר המשך, שישלים את המאמר הנוכחי, ושיעלה הצעות ודרישות מהציבור החרדי.
ושוב תודה על מאמר חשוב.
איני מבין על מה כוונתך בשירות איכותי /מיקצועי שאתה מעוניין לקבל ,
כיום המצב ברוב משרדי הממשלה מתחת לכל ביקורת הפקידים עושים לך טובה שעונים לך/ מתייחסים אליך ובנוסף השירות חסר סבלנות ולא מיקצועי בעליל ,
ואם אתה חרדי אתה בכלל לא זכאי לשירות הם עושים לנו טובה שהם נותנים לנו שירות ,
בנוסף הלנתך על הדרישה לבוא לקראת הציבור החרדי ,
בעיניי זו דרישה לגיטימית לאור העובדה שבמגזר הערבי הרחיקו לכת בהקלות הרבות שניתנו ,
דבר נוסף העלת נקודה של תפילות ,
אני מבין שהרב יצחק מדבר על מועמדים ראויים מיקצועיים ואיכותיים שהדבר היחיד שמונע מהם להשתלב בתפקיד הוא לוותר על התפילה ,
ישנם חרדים רבים שלמדו לימודיים אקדמיים ללא הקלות אך רק בשל היותם חרידם לא ראויים לתפקידים ציבוריים .
1. לחרדי ממוצע אין מיומנות דיגיטלית , ואין רצון להתחבר דרכם
2. כל ההסברים מתמצים = פוליטיקה ושנאה
3. ואם החרדים לוחצים , אזי הלוחץ = ליצמן דואג בעיקר לאנ"ש ותראו בעתיד מה יעשה גולדקנופף
4. המילייה חוששים משטפון חרדי , וזה לא בא להם בטוב ובעיניים
5. חוסר אגו , זה דווקא מטיב עם מעסיק שאינו חושש , אלא ראה סעיף 2
6. מדוע חרדי מתקשה ? הרי למד באקדמיה והצליח ?
7. מדוע מצביעים על שונות תרבותית , הרי ערבי גם שונה תרבותית , אלא , המשותף למעסיקים ולערבים שהם לא מקבלים שונות חריגה , כלומר הם טבולים בתאוות ולנעשה בין הרגליים וזה אין לחרדים .
למה צריך הכשרה בהפרדה מגדרית כדי להשתלב בסביבת עבודה שאינה מקימת הפרדה מגדרית? הכשרה לעבודה צריכה לדמות את סביבת העבודה ככל האפשר. ההכשרה במסגרת של חרדים בלבד, גם אם היא מערבת חרדים וחרדיות היא הכנה טובה ומדורגת לעבודה במשרדים שבהם אין הפרדה מגדרית ויש חשיפה לצוות מגוון עם אורח חיים שונה לחלוטין, כולל קוד לבוש.
כעובדת חרדית בשירות המדינה חשוב לי להדגיש, לא נבחרתי בשל היותי חרדית והייתי נעלבת מאד לו זה היה קריטריון כלשהו בבחירתי. אני עומדת בפני עצמי בזכות כישורי ומקצועיות שרכשתי בעמל רב.
אני חדשה יחסית וזוכה להערכה רבה של קולגות והנהלה בכירה.
אני מציפה סוגיות רבות שרלוונטיות למגזר החרדי שעד היום איש לא ראה אותם ומתייחסים בכבוד מתוך הערכה למקצועיות.
עצוב לי לראות עובדים מכל המגזרים שניתן להסיק בקלות שנכנסו לתפקיד על תקן גיוון, אין להם מה לתת, הם מתוסכלים והמערכת מותשת מהם, לא ממליצה בכלל.
מה שכרגע צריך לתקן:
א. השכלה גבוהה מקצועית במגזר
ב. לדאוג להתאמת המשרדים : כשרות מהדרין , שימוש בחד פעמי , נופשים והשתלמויות מותאמים.
הגיון לא נועד רק לטפל באפליה מתקנת. בוחרים עובדים חרדים שהם כשירים לתפקיד והמבחנים והמיון נעשים. מעבר לאפליה מתקנת חשובה יש מקום לגיוון . גיוון נותן תפוקה נכונה וטובה יותר.
אכן יש צורך בשילוב כל החברה בשילוב המדינה. אמנם, נראה לי שהביטוי ״אפלייה מתקנת״ מצביעה אל הציבור הכללי כאשמים למצב הנוכחי, ואין לזה תועלת. יש גירסאות רבות להיסטוריה של ״איך הגענו לכאן״ – אני לא רוצה לדבר על מה היה. פשוט להגיד גם שאנחנו רוצים כמה שפחות לימודי ליבה וגם כמה שיותר אפלייה מתקנת זה דרך קצרה להרגיז את האוכלוסייה הכללית, ואני מדבר כבן אדם ירא שמיים.
מחובר לעניין הזה- ההתבדלות מרצון של החרדים. מהמבט הלא-חרדי, ההכרה שיש שני סוגים של יהודים, חרדים ולא חרדים, היא לא נעימה. הרי יראי שמיים וחובשי כיפה רבים משולבים בשירות המדינה. אפשר לחשוב שחרדים לא רוצים להיות, הרי מחנכים את הילדים בצורה שלא מכוונת אותם לשירות המדינה, מגדירים את עצמם לא-ציוניים, וכו׳. ואז מצביעים אל אחרים כמפלים. אני לא אומר שהגישה הזאת נכונה אבל כדאי להתחשב בה.
למה להתעלק על המדינה?
רוצים לעבוד – חסרים אלפי נהגי אוטובוסים בתחבורה הציבורית.
לא צריך לימודי ליבה, לא לריב עם "גדולים" ולא שום דבר. אם יש בעיה עם השכר, תפנו לח"כ החרדים וכבר ידאגו להרחיב את תקציב התחבורה הציבורית, להפיל את כמות האוטובוסים בערים וכד'.
אפשר למצוא עוד מקצועות צווארון כחול מתאימים: מוכרים בחנויות, חרטים וכרסמים וכד
וזה ממש משתלב עם "ההשקפה הטהורה": "למשל, אלה שהוכרחו להניחם לצאת, ראו במקצת שישארו חנוונים או שאר עניינים שאינם מקצוע, אשר אינו צריך הכנה וגם אינו מושך את לב התלמידים" (מכתב מאליהו ח"ג עמ' 357).
השיח החרדי מתחלק לשניים. החרדים הוותיקים, האמתיים, מנהלים שיח תוקפני, והחרדים החדשים, המזויפים, מנהלים שיח קורבני. שני הצדדים עושים שירות גרוע לחברה החרדית.
הרוצה להשתלב בשירות המדינה מוזמן אחר כבוד לעשות מאמץ ולעבור את הועדות ולעמוד בתנאי הקבלה, ובעיקר, להפסיק להתבכיין.
תופסק האפליה המתקנת לאלתר.
אה, ועוד משהו זניח… תלמדו את ילדיכם אנגלית, מתמטיקה והיסטוריה, וגם שיעשו בגרות. זה עשוי לעזור להם להתקבל לשירות המדינה בזכות ולא בחסד.
בהצלחה בהשתלבות בחברה הישראלית בלי התבכיינות.
המספרים על אחוז החרדים בשירות המדינה מטעים.
אזרח מהציבור הכללי שעובד במערכת החינוך או הרווחה מוגדר כעובד מדינה.
לעומתו אזרח חרדי שעובד במערכת החינוך 'העצמאית' שמתוקצבת על ידי המדינה אינו עובד מדינה בגלל האוטונומיה החרדית.
היגיון דומה מופעל כאשר חרדי עובד ב'עמותת-חסד' חרדית שרוב תקציבה מגיע מהמדינה.
אם יספרו את כל עובדי מערכת החינוך העצמאית ועובדי העמותות המתוקצבים על ידי המדינה תתגלה האמת הפשוטה ששיעור החרדים עובדי המדינה כפול משיעור החילונים
איך חרדי שלא מסוגל לעבור הכשרה בסביבה מבוקרת ורב מגדרית יוכל לעבוד בסביבה לא מבוקרת ורב מגדרית? לתת שירות לכל הפונים אליו , בלי הבדל דת גזע מין או נטיה מינית, כמתחייב בשירות המדינה?
ואיך אין אף מילה על זה שמרבית מגייסות כ"א הן נשים, וגישה שמדירה אותן לא ממש עושה טוב למרואיין?
או על ההתנשאות החרדית שרואה בחילונים – טוב, אני לא אפרט מה , נסתפק במילה נחותים – שלא ממש עוזרת בשילוב?
ושמה לעשות, גם 20 שנה בכולל לא מספיקים כדי ללמוד איך להפעיל תוכנת אקסל?
והשאר החרדים עצמם בזים לערך העבודה – איזה מעסיק מתלהב מהם?
כשהם מבקשים להתחיל מאוחר בשביל שחרית, לצאת להפסקה ארוכה בשביל מנחה, ולא להישאר מאוחר בשביל ערבית – מתי בדיוק הם מספיקים להחזיר למעסיק את השעות האלו?
שהי פהי זה לא ממש אטרקטיבי למעסיק.
ורק במובלע מזכירים גם את חוסר הנכונות של החרדים להשתלב בסביבת העבודה מבחינה חברתית: אף מנהל לא רוצה סוציומט במחלקה שלו, שעלול לגרום גם לתסיסה של יתר העובדים בגלל שהוא מקבל יחס מיוחד ומצד שני מתייחס לעובדים האחרים כמו – טוב, אמרתי כבר – נחותים.
בועדות השנה עולה גם העניין של יחסי אנוש – וזה לא רק עניין של "העדר אגו" (ועוד יש אגו. קוראים לו גאוות יחידה ונסיון לחנך את כולם ולכפות עם האחרים התנהלות מסוימת) ולא רק עניין של השפלת מבט בראיון.
חרדים——השאלה למה.
אם הם חרדים לדבר השם. עליהם לעסוק. לעמול. רק בתורה.
בורא העולם נתן לנו מרשם לחיים-וזה עמל התורה.
הוא-הבורא-ורק הוא-במילא המפרנס האחד הבלעדי.
יש צורך בהשתדלות שזה ירד לעולם עם חטא האדם הראשון-כקללה.
מספיקה השתדלות-כמו דפיקה קלה בדלת…
לא יותר.
הזמן-הערך היקר ביותר שיש כאן בעולם-אין צורך להקריב להשתדלות.
היא במילא קו מקביל לחלוטין-לפרנסה.
לעולם לא נפגשים.
אם רוצים חיים-זה רק עמל התורה.
שירות המדינה??????
שינאתם הבוערת לקודשא בריך הוא…
איך אפשר לעמוד בד אמותיהם או לחשוב שהשם זקוק להם כדי לפרנס אותנו????,
מה חשבתם עד היום?
תתחילו להשתמש עם ראשכם לפני שיתנדפו שנותיכם החולפים ביעף.
ריבונו של עולם חפץ ביישובו. העבודה בארץ ישראל זה לא רק לצורך פרנסה, זהו יישוב העולם ויישוב הארץ. אכן הערך הגדול ביותר הוא העסק בתורה עצמה, אבל מי שחושב שכל השאר זה דברים בטלים, אין לו מושג מה זו תורה, הוא כנראה לא למד רמח"ל ורש"ש והראי"ה ואינו יודע שכל דבר טוב הוא בכלל תורה, כשחז"ל שואלים אם מעשה גדול או תלמוד גדול כוונתם שניהם תורה, הם לא שאלו מה גדול תורה או מעשה, אלא תלמוד או מעשה, שניהם תורה. וידועים ג"כ דברי החת"ס. המדינה היא מדינת היהודים, גם אם ראשי הממשלה החליקו על ההרינג. המדינה היא כמו דף ריק, אלא הממשלה היא הבעייתית, ואכן ב"ה היא מתקדמת לכיוון הנכון לאט לאט בע"ה ויותר ויותר דתיים שם עד שבע"ה אלה יהיו שיעמדו בראשה, ותהיה מדינת הלכה בקרוב. כל דבר לוקח זמן. א"י נקנית ביסורין. עיקר הכל, הבעיה האמיתית היא האחדות שחסירה מאוד מאוד בעם. כשעמ"י מאוחד אין לשום אויב יכולת לעמוד נגדו כמאחז"ל בעניין אחאב שהיו עובדי ע"ז והיו נוצחים במלחמה לפי שהיתה אחדות. בזה צריך להשקיע, וכל מי שמפלג וצועק 'היבדלות', כיון שהוציא עצמו מן הכללל כפר בעיקר וכו', ועתיד ליתן על זה את הדין.
ליבה – צריכה להיות הכוונה ללימודי הכשרה לשוק העבודה של המאה ה 21 . אין זה מספיק להיות בקי בשס ופוסקים לימודי ליבה ואחר הכשרה מקצועית בתחומים שונים.