כמעט שלא יצאה שבת קודש פרשת בראשית שבה ניסינו להינפש מעט מהזוועות, והנה אני רואה הודעה ששוגרה אלי מתל אביב הרחוקה בעיצומה של השבת. תוכן ההודעה מונה את האשם המרכזי בשני הצדדים: הדת כמובן, לוּ רק נדע להפטר ממנה הן אצל היהודים והן אצל הערבים, נצליח למצוא שלום ושלוה.
עוד זה מדבר וזה בא: בפורום כלשהו עולים קולות קוראים, סיכומי דברי גדולים מלפני מאה שנה וגם מאתמול, גווילין של אותיות פורחות: בשל מה הסער הזה? והפעם: על עזבם את תורתי. שבת וטהרה וקדושת המחנה והפיכתנו לאומה בין כל האומות.
ומשני צדי המתרס התכתשות ומהומה רבתי. הצער, הכאב, היגון, הפלצות מן המראות, האימה מן הקולות גוררים את כולנו – מי בשפת המקורות העתיקה והטובה ומי, להבדיל אלפי הבדלות, בלשון אינטלקטואלים תאבי קוסמופוליטיות – לתת סימנים על מה היה לנו ככה.
לפי שהאדם מחפש משמעות וכך היא דרכה של הטראומה: היא חותכת בבת אחת בבשר החי, העדין, שנרקם סביב קיומנו השברירי, ותולשת ממנו פיסות מדממות. כאוס – אין, משמעות – אאוט.
בבת אחת אנחנו מוטלים מסדר דברים הגיוני פחות או יותר אל מבול. הסיבה מתפרדת מן התוצאה. האחרי נטרף מעם הלפני, המש"ל נתלה ועומד ללא קשר אל שורות ההיגיון של התהליך המתמטי. ואל מול רסיסי המציאות ופרודות החוויה מתעוררת ביתר שאת הדרישה הפנימית לסדר, לארגון. לחוט, עדין ודק ככל שיהיה, שיאחה את הקרעים וירקום את מה שהיה אך לפני כשבוע ב־06:15 לשורה סדורה בלוח השנה.
ומעבר לצורך הנפשי ועוד לפניו ישנה החובה היהודית־מוסרית. להתאסף להריע, לפשפש במעשינו ולחפש ולחקור ולשוב עד השם.
וכאן – מלכודת הפרדוקס. אוי לנו אם נאמר ואוי לנו אם לא נאמר.
כי מי באמת יודע? אפשר לכתוב פשקווילים, לחבר קונטרסים, לצטט את קדושי השואה ואת עשרת הרוגי מלכות, להוכיח באותות ובמופתים כי אלוקיהם של אלו שונא זימה וכי כל זמן שחבילת הקנים מדובקת בשורשה אין רוח בעולם יכולה לעקרה.
אבל מול תינוק מפויח אחד – מי יודע?
מול אב שקובר במכפלות – מי יהין לשרטט, ולוּ בדיו חיוורת, סימן קריאה החלטי?
המשורר עדין הנפש, יונדב קפלון, שכל בשמחת תורה את שתי כלותיו, ובניו ניצבים מולו "כגדמים מדממים", כך על פי דבריו, על טפם הרך, והוא מנסה להיאחז במילות התפילה ומוצא: "לך דומיה תהילה".
מאופק אדום של דין עד אופק מפויח של הסתרה, רק זאת. דומיה שעליה פקד המלך: "שתוק, כך עלתה במחשבה לפני."
אבל השקט הזה, חוסר היכולת המוחלט והתובעני להגיד דבר מה מכבשונו הבוער של העולם, אף שהוא הדבר היחיד המתבקש כרגע, עלול להוביל אל תפיסת לית דין ולית דיין. שאם איננו יודעים על מה, שאם לא נוכל להשתמש בכל דברי תורתנו הקדושה, נביאינו וחכמינו שבכל הדורות – אולי תתרדד אמונתנו במשפט, בדין האמת של הבורא, בייעוד הרוחני שהוא הועיד לנו, נושאי שמו?
אם לא ננסה לחבר קרסים ולולאות בין סיבה לתוצאה – שמא תישמט מידינו מחשבת הסיבה והמסובב? אם לא נוכל לחשוב ולהגיד בשל מה הדין, אולי תתגנב אלינו תודעת לית דין?
הימים האיומים והקשים הללו הוכיחו לנו שהמחשבה הפוסט־מודרנית ששיטחה כל יכולת לערוך בידולים בין טוב לרע, בין מזוהם לנאצל, גררה בכנפיה לגיטימציה זוחלת לזוועת כל הזוועות של רצח שפל והפיכת האדם לגרוע שבחיות הטרף. גם עכשו מתעוררים קולות של השוואה בין דם יהודי מבעבע לדם פלסטיני שפוך. ובקרַב הנרטיבים – אין סרגל לשפוט בו דבר אמת. רק הכלה ארורה ואמפתיה ממאירה לכל דמעת תנין ולכל סיפור בהקשרו התרבותי.
האם בהימנעות המוחלטת ממתן דין וחשבון מתוך עדינות נפש וכפיפת ראש ענווה מול השאלה אין משום שתיקה ניהיליסטית? אפס מילים שעלול להוליד טשטוש מוסרי ואפסות רוח?
כך היתה קובלת מורתי הדגולה א' מרגלית, "האם אפשר לחנך אך ורק מתוך שתיקה?"
הנה הפרדוקס: אוי לי אם אומר, אם ארהיב עוז חוצפני לדעת את דמעותיו של הבורא במקום המסתרים שבו מייללת עמו השכינה. ואוי לי אם לא אומר, אם אותיר את המרחב החינוכי פרוץ ופרוע לדיבורים מדוללים מהבחנות בין טוב לרע, מתביעה ללכת בדרכי האלוקים ולדבוק בו כיהודיה יחידה וכחלק מעם השם.
האתגר העומד לפתחו של היהודי המאמין נעוץ ביכולתו לשאת את הפרדוקס. לא לדעת ובכל זאת להתמסר עד כלות אל התורה והמצוה. לשתוק בענוות עולם שאין בה ויתור על קוצו של יוד, להתהלך על השביל שקרס ללא תשובה מוחצת מחד גיסא, אך בנכונות מלאה לדעת מה השם רוצה מעמך.
לא קל לנוע בו זמנית בין העמדות הללו.
נפשנו תאבת סדר ומשמעות, והיא מבקשת מרשם רוחני כדי לרקוח ממנו שיקוי מרגיע, מסך שקרני ומטמטם על מציאות שיש לשאתה עכשו כמות שהיא: פיסות של ספק מן החלל הפנוי.
ולבנו על דחפיו, יצריו ומעקשיו מסרב לשמוע דברי דין ואמת. נוח לו לעתים לשוטט באותו חלל פנוי, חופשי מדעת טוב ורע או מתביעה אישית או לאומית. תביעה שיש להאזין לה מבית לפרוכת: "ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע, ובחרת בחיים."
כך בראש מורכן, רסוקי מילים ונטולי הבנה ודעת, ובלב חשוק ונכון לשוב בתשובה ולהפריד בין האור ובין החושך, ננוע בימי מרחשוון אלו בין שמים וארץ, בדין ובחשבון ובחמלה רבה.
אכן . עת לחשות . אבל כאן עת לדבר .
ומי שמדבר הוא לא אנחנו , אלא אלוקים בעצמו מדבר .
צריך להיות חרש כדי לא לשמוע את דברו של אלוקים .
טועה את כותבת נכבדה .
שתוק כך עלה במחשבה לפני , נאמר על מיתת רבי עקיבה שמת ללא חטא .
לא כך הם פני הדברים כאן .
וחבל שהלכו הדברים שנכתבו כאן אחר רוחות זרות הממאנות לשמוע דבריו של אלוקים .
האין רואים כאן יד ה' במלחמה שהתחילה בדיוק כשהיתה שם מסיבה מלאה בפריצות, חילול שבת ויום טוב.
ועל כולנה פסל של הבודהה על במת המסיבה .
מסיבה שמטרתה להביע סגידה לאהבה ללא הבדלי דת גזע ומין .
מסיבה שכולה מרידה באלוקים ובתורתו.
האין ידוע לנו מה עשה אלוקים לסדום ועמורה ולדור המבול . שמעשים ודעות וחוקים שנעשים היום לא פחותים מאז .
וכי למה חשבנו שאלוקים ישתוק .
האין זה יד ה' ששתי בנות שתמונותיהם התפרסמו בכל העולם נשבות לעזה הן גויות שהתערבו בכרם בית ישראל ?
האין זה יד ה' שהשובים מחבלי חמאס הבזויים מכסים בשמלות את בנות ישראל ששבו שלבושות למחצה לשליש ולרביע.
האין זה יד ה' שכל זה קרה אחרי פיצוץ תפילה ביום כיפור בהפרדה .
לא , אין זה פילוג אלא מלחמה ישירה באלוקים .
ואלוקים יודע ללחום את מלחמתו .
וכל זה רק קצה המזלג . מתוך הרוע שהשתלט על עם ישראל .
מחיקת אלוקים . מחיקת התנך . חוקים כדור המבול ממש שהיו כותבים כתובה לזכר .
שחיתות המערכות שאמורות להגן ובמקום לרדוף את האויבים , רודפים את שומרי המצוות ומיישבי ארץ ישראל .
בואו נתבונן במה שקרה בסדום שבגלל צעקתה של ריבה אחת שמרחו אותה בדבש
ועקצו אותה דבורים עד שמתה .
ירד ה' והפך את סדום .
וגם כאן מערכות מדינת ישראל עינו בעינויים קשים יהודי ( למי שמכיר את הסיפור ) עד שהודה במה שלא עשה . ונשפט לכמה מאסרי עולם כנגד כל כללי משפט תקין .ומוחזק בבידוד בכלא . מה שאף רוצח ערבי לא מקבל כך .
האם צעקתו שעוררו עליה לפני ראש השנה לא נשמעה במרום ?
כמדומני שאחרי מה שנעשה לסדום ולדור המבול . מה שהיה כאן הוא ברחמים גדולים .
כנראה בגלל שעם ישראל צדיק הוא ורק כמה מהעומדים בראש מחטיאים אותו .
ולא . לא עת לחשות . אלא עת לדבר .
ומי שמדבר הוא אלוקים בעצמו .
וכל מי שאוזניים לו שומע היטב .
מוות במסיבה מוכיח שהמסיבה היא קלקול והדרך החרדית היא הנכונה
מוות במירון מוכיח שצריך יותר דבקות והדרך החרדית היא הנכונה
תבייש לך. פשוט תתבייש. וכל מילה נוספת מיותרת
רק אטימות מפוארת כזו יכולה לעמוד מול כל תופעה שהיא בעולם, וללא בדל של הקשבה, וללא קשר למה היא התופעה ואיפה וכלפי מי ובאיזו עוצמה- תמיד המסקנה תהיה אחת ויחידה, ה' הוא האלוקים. ומרוב שאתה צועק אינך מצליח לשמוע כלום בתיבה האטומה שלך
ומה ההסבר ה"מלומד" שלך שהמוני חרדים נשרפו באושוויץ בברגן בלזן בבירקנאו וכו'?
ומה ההסבר שלך שהמוני שומרי תורה ומצוות נשחטו ונטבחו בגזירות ת"ח ות"ט? גם שם היו מסיבות פריצות?
ומה ההסבר שלך לכך שהמוני יהודים שומרי תורה ומצוות קלה כבחמורה נשחטו ונטבחו בזמן מסעות הצלב? בעיה, אז לא היו חילונים להאשים…
ובוא נדבר קצת עליכם החרדים.
אתם ששולחים ידכם לקופה הצבורית בעל כרחו של רוב העם פה, לא תורמים דבר למדינת ישראל, חיים על הגזל השקר והקומבינה, מחפשים להשתמט מכל חובה ורודפים אחר כל זכות, משתמטים מהחובה להגן על חיי יהודים, ידכם רב לכם בגזענות מכוערת, בפלגנות ובסכסכנות אינסופית, מקדשים את הבורות וחוסר התרומה והרלוונטיות שלכם בעולם המודרני, גדולי מחללי ה' בדורנו שמשניאים את התורה ואת הקב"ה על כל צעד ושעל – אלה לא סיבות מספיקות להצדיק את מה שקרה לכם במירון?!
הציונים הקימו מדינה, ניצחו במלחמות וגם במלחמה הזאת בע"ה ננצח. באושוויץ נשחטו הרבה יותר מ 1400 יהודים ביום אחד. אתם החרדים לא רלוונטיים בכלום, כפי שרואים גם בעובדה שהפוליטיקאים האפסים שלכם ירדו בזמן הזה למחתרת כי זה לא הזמן לבזוז ולעשוק.
החרדים ימשיכו להתבכיין ולהעביר ביקורת על כל העולם, תמיד הצטיינתם בזה 2000 שנה. אחרים יעשו וימשיכו לעשות בלי לספור אתכם ולקבל עצות מכם, ראינו מה עלה בגורלו של העם הזה כאשר אתם אחזתם במושכות ההנהגה 2000 שנה.
אנו חייבים לקלוט את המסר הנורא, לנסות לתקן ולהצביע על קלקולים, כי הקב"ה לא חשיד דעביד דינא בלא דינא.
אנו מצווים לנסות להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו, אחרת זו מרידה בקב"ה, אשר הוא רחום וחנון, אך אינו ותרן…
אבל אסור להכות "על חטא" אך ורק על החזה של אחרים, ואסור להתיימר שמצאנו את ההסבר הנכון והמדוייק, כי איננו יכולים לקרוא חשבונות שמיים. כשם שאיננו יודעים חשבונות שמיים באסון מירון, באסון בהלווייתו של הרב ואזנר זצ"ל, במשפחות חרדיות שנקטפו בתאונות ובקהילות יראים מדקדקים במצוות שנשמדו לחלוטין בשואה.
עלינו למחות ולזעוק ולתקן, ראשית את עצמנו, אבל איננו יכולים להכריז: מצאנו! הנה העבריינים – הם ואין בילתם…
אמת
אסון מירון אירע לחרדים בעת קיום מצווה
ואסון 7/10 אירע במסיבה מלאת.פריצות
אז?
אז מה?
מרגיש שיש כאן כל מיני "בלע(מי)ם" יודעי דעת עליון, ועל הדרך כופרים בעיקר שהקב"ה אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף
בקיצור, תתגייסו.
תגנו על עם ישראל יותר טוב מהחילונים, טוב
תלמדו מהחילונים כיצד להגן על עם ישראל, גם טוב
באופן הטרוגני, טוב
בחיל הומוגני על טהרת בני העדה החרדית, גם טוב
רק לא לעצום עיניים לנתון:
20% חרדים + 20% ערבים, לא מאפשרים קיום מכובד לעם היהודי.
אדרבה .
תארגן את זה .
תארגן צבא שלא מעודד אגנדות מטורפות שאין הבדל בין המינים .
תארגן צבא שמפקדיו מאמינים ויראים מאלוקים .
תארגן צבא שמאמין בזכותינו המלאה על ארץ ישראל.
תארגן צבא שלא מפחד מהאו"ם ומאומות העולם , וכדברי בלעם שהבאת . "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"
ואז כולנו נתגייס . מבטיח לך.
דרך אגב היה פה פעם צבא יותר מאמין , אבל הוא חטף מטר פגזים וכדורים בחוף ימה של תל אביב ( אלטלנה למי שלא מכיר) מהצבא שאתה רוצה שנתגייס אליו .
בינתיים אנחנו מגינים על המדינה . בשומרנו על התורה והמצוות ולא הצבא .
כפי שמוכיחה ההסטוריה הארוכה של העם שלנו .
וכדברי הנביא.
לא בחיל ולא בכח אמר ה' צבקות כי אם ברוחי.
כשיסתערו על בני ברק וקריית ספר ערבים עם קלצ'ניקובים גם אז תיילל "תארגן לנו, תסדר לנו, תדאג לנו…"?
האלו! קח אחריות כבר על החיים שלך. אף אחד לא צריך לעזור לכם בלהגן על החיים שלכם!
לא הצטרפתם למפעל הציוני, לא בניתם את צה"ל ואתם מתבכיינים שישראל וצהל לא מתנהלים לפי רוחכם?
זה גורלו של הבטלן, לא עושה ומתבכיין שהתוצאות לא נראות לו.
אני מבטיחך שרבים בצה"ל גם יקראו תהילים וילמדו גמרא להצלתכם כשערבים ישחטו בכם, לא צריך את צה"ל, יש תהילים וגמרא…
התורה שמרה עלינו באושוויץ? בברגן בלזן? בבירקנאו? תחזור לרוסיה פולין ואוקריאנה, מה אתם עושים במדינה הציונית שהתנגדתם להקמתה? כפויי טובה שכמוכם, נהנים מהמדינה הציונית ומתנגדים לה, נהנים מהטכנולוגיה ולכן מתעקשים רק לחיות במדינות עולם ראשון ובכל זאת מגדפים אותה, נהנים מפירות ההשכלה והקדמה הליברלים-חילוניים ובכל זאת מקללים אותם.
ההתנהגות כפויית הטובה שלכם מזכירה לי את המנטליות של הערבים, כנראה זו תוצאה של תחושת ההשפלה על ההישגים המדהימים וחסרי התקדים אליהם הגיע העולם המודרני-מערבי תוך שאנשי הדת הפונדמנטליסטים ומרכולתם הופכים ללא רלוונטיים לחלוטין.
רציתי להגיב על ההשוואה של חלק מהמגיבים בין אסון מירון למה שקרה עכשיו .
אסון מירון קרה מהתנהלות לא נכונה ורשלנות במשהו מהחיים הרגילים .
וכפי שכותב הרמב"ם שרוב הדברים שקורים לאדם הוא עושה לעצמו .
כיהודים מאמינים אנו יודעים שעדיין הכל בידי שמים . והקב"ה עושה את הכל והוא רצה לעורר על התנהלות לא נכונה במגזר החרדי .
שונה לגמרי מה שקרה עכשיו . בשונה מהתפיסה הכפרנית שאין כאן מלחמה בין אומות.
ואין כזה דבר אומה יהודית ואומה ערבית . וכל מה שקרה כאן זה בסך הכל פיגוע טרור גדול .
כיהודים מאמינים אנו יודעים שישראל הם ככבשה בין שבעים זאבים . לא היה כאן פיגוע אלא יש כאן מלחמה . מלחמה שהסתיימה בניצחון חלקי נורא של האומה הערבית .
מלחמות וניצחון אינם חלק ממארג החיים . אלא כלי בידיו של הקב”ה כמו שכתוב במדרש – מלחמות אני עשיתי .
מלחמות, הרג, שבי, הם כלי בידיו של הקב”ה להעניש את עם ישראל כשהם חוטאים .
כמו שמוזכר בתורה ובנביא בכל כך הרבה מקומות.
אלוקים ממש ניער אותנו .
ולכן חובה עלינו לשאול . מה קרה לנו . מה הקב”ה רוצה מאיתנו .
ואיזה לקח למדתם מכך שרוב מוחלט של היהדות החרדית נשחטה והושמדה במזרח אירופה? החילונים אשמים!
ומה הלקח מת"ח ות"ט, והמגיפה השחורה ומסעות הצלב שבהם לא היו חילונים ולא היה את מי להאשים?
ומה יקרה כשצה"ל יחליט לעשות צדק, ויסיר את שמירתו מעל המשתמטים האנטיציונים החרדים תוך הפקרתכם לחסדי השחיטות של הערבים – את מי תאשימו אז?
כמה שאתם אינפנטילים…
איזה תגובות מדכאות.
שום דבר לא השתנה.
נלך מכאן, תנהלו אתם את המדינה, הנה המפתחות, בינתיים עובד לכם יופי.
בהצלחה.
הם לא מייצגים כלום. וגם אם התגובות מייאשות, כמה עדין ומבקש המאמר עצמו. יש תקווה.
לא לא, החרדים האנטיציונים הם אלה שיצטרכו ללכת.
עשינו להם הנחות עד עכשיו, העלמנו עין מהתנהגויות שערורייתיות הרסניות וחסרות אחריות שלהם. זה נגמר. מי שלא תורם את חלקו למדינת ישראל ישללו ממנו זכויות אזרח, נגמר העידן של הדמוקרטיה המתאבדת. מי שלא טוב לא ילך מרצונו או בעל כורחו לרמאללה עזה או ברוקלין. לנו כבר נמאס!
השוואות חסרות שחר
כל מי שנרצח הרוג מלכות
וכל ליבוי ובילוי בפילוסופיית ההסברים אינם נחוצים
אחים יקרים
המאמר מאד נוגע ללב
אלו שאלות קשות אך זו לא פעם ראשונה שהן נשאלת
ההתגוששות מיותרת מהסיבה שאנו לא נביאים ולא יכולים לדעת בוודאות את הסיבה לכל דבר
מה שכן אפשר זה לפשפש במעשים ואין ספק שרק תועלת תצא מזה בין אם זו הסיבה או לא
הרי זו מצווה תמידית שאין אנו צריכים לחכות למסר כדי ליישמה אך אם כבר קיבלנו כזה אז כדאי כן להתעורר, להתפלל ולבקש רחמים וכמובן לתקן מה שאפשר.
ממליץ מאד לקרוא ספר איוב עם פירוש מלבי"ם
זה יעזור להבין את הנהגת הבורא יותר טוב