להתחיל שוב מבראשית

מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי, כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף, נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ.

חורבן. הלב עדיין ממאן להאמין והאוזן עדיין מסרבת לשמוע. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. קריסת מערכות. יום שמחת תורה תשפ״ד, בשעה שבני ישראל מסיימים את התורה ומתחילים מבראשית, חרבו המערכות, והתרגש עלינו היום השחור ביותר מאז השואה האיומה. יותר מאלף אחב״י ובהם טף ונשים נרצחו ללא רחם על ידי חיות אדם ומלאה הארץ חמס.

***

קריסת המערכות התרחשה לא רק בהיבט הצבאי והמדיני. גם מנקודת המבט התורנית שלנו יש כאן קריסת מערכות. הלא גם בתקופות הזוהר של ישיבות בבל, נהרדעא, סורא ופומבדיתא, לא חבשו רבים כל כך את ספסלי בית המדרש כמו היום. והתורה הרי מגנה ומצילה, אז מה קרה באותו יום מר ונמהר, ולמה לא זכינו להגנה והצלה מההרג האכזרי הזה, שבו נהרגו גם בני תורה, רח"ל? אמנם ראינו בחוש ששמירת שבת מגנה מחבלי משיח, ששני הקיבוצים ששמרו שבת, סעד ועלומים, ניצלו מהטבח הנורא, אך על כלל ישראל כולו התרגש אסון נורא.

נחפשה דרכינו ונחקורה. בבוא היום, אחרי שימוגר האויב, יעמדו הכל למשפט על המחדלים שגרמו לקריסת המערכות, וייוודע במה שגינו ועד היכן. אך אנו אמונים על דברי חכמים כי גם כאשר יש לפורענות סיבות מציאותיות נראות לעין, עלינו לחזר אחרי הסיבות הרוחניות האמתיות. גם אנחנו צריכים לבדוק את המערכות שלנו. חז״ל אמרו שבית המקדש השני נחרב על שנאת חינם, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו.

נראה כי מעבר לשנאת עולם לעם עולם, מה שעמד בעוכרינו ואפשר לאויבינו להפיק את זממם היה נחשול השנאה, הפילוג והמחלוקת שפקד את כל שדרות העם בחודשים האחרונים, אשר הראה את חולשתנו לעיני כל הגויים ולעיני כל אויבינו. מעדות מחבלים שנתפסו עלה כי הם חשו שזו העת להכות בנו, כאשר העם מפורד ומפוזר.

ואין זה המקום כלל לשאלת הצדק בכל המחלוקת האחרונה סביב השינויים במערכת המשפט. חז״ל אמרו שלא יכה האב את בנו הגדול שמא יכנו בחזרה ויתחייב מיתה, ונמצא האב שהכהו עובר על לאו דלפני עוור לא תתן מכשול. עצם הדבר שנהפכנו כביכול רח"ל מעם אחד לשני עמים ולכל צד לא היה אכפת שהצד השני כואב, הפירוד הזה יצר את השבר הגדול של החודשים האחרונים.

חז"ל אמרו שלא היה מי שדיבר לשון הרע על ישראל יותר מהמן הרשע, שאמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. התורה נחתמת באות למ"ד של "לעיני כל ישראל" ופותחת באות בי״ת של "בראשית". שמחת תורה, המעבר מסיומה של תורה לתחילתה הוא הלב, והלב הזה נקרע, וגווילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר. הלב של עם ישראל נשבר על ידי המחלוקת והפירוד. נראה שמאז שחזר עם ישראל לארץ ישראל לא הגיע הפירוד לממדים של השנה האחרונה. וכאשר יש פירוד בעם ישראל, אז הצורר יכול רח״ל לעשות שמות ולטבוח בעם ישראל. וכאשר הקטרוג הוא של שנאת חינם, אז התורה לא מגנה ולא מצלת, כמו שראינו בזמן סוף בית שני שהיו בעלי משנה ותלמידי חכמים לרוב.

הטבח הנורא החזיר את העשתונות לעם ששכח שהוא כבשה בין שבעים זאבים, שוב איחד את העם. בניו הבינו שעם ישראל הוא עם אחד וצריך אחדות כדי לנצח במלחמה.

בזמן הזה כאשר עם ישראל שותת דם וקובר את בניו בודאי יש חובה על כל יחיד ויחיד לעשות הכל להראות את חלקו באחדות ישראל. וחשוב לעשות זאת בפרסום, כי אין זה מצוה בין אדם למקום גרידא אלא גם בין אדם לחברו. והנותן מתנה לחברו חייב להודיעו.

בשבוע שעבר הלכתי מלוויה ללוויה של חיילים שמשפחותיהם היו קשורות לקהילה שלנו במוסקבה. אוי מה היה לנו. אין מחזה קורע לב יותר מהורים הקוברים את ילדיהם. לפני יומיים התבשרנו שבן דוד רחוק שלי נפל בשבת שמחת תורה ושהמשפחה יושבת שבעה בתל אביב. שאלנו את בת הדודה למה לא אמרו לנו את זה קודם כדי שנוכל לבוא ללוויה, והיא ענתה, אנחנו הרי חילונים וחשבנו שחרדים לא ירצו להגיע. רחמנא ליצלן עד לכאן הגענו.

הלב של עם ישראל נשבר וצריך לרפאותו ולחזקו מחדש, לעיני כל ישראל בדוקא. להתחיל שוב מבראשית.