במאמרו "בין פרישות להתנכרות" מתאר הרב פפר תופעה מצערת של אדישות לצרת העם בקרב חלקים מהציבור החרדי. בעוד מרבית העם היהודי היושב בציון מרגיש את המלחמה על בשרו היטב, כולל רוב הציבור החרדי, ישנם בקרבנו אזורים של ניתוק או של "יקום מקביל", כפי שמכנה זאת הרב פפר.
על דברים אלו ניתן להוסיף אבחנה זהירה כי קיים קשר מובהק בין מדד השמרנות והבדלנות של הקהילה – "רמת המודרניות" במונחים חרדיים – לבין רמת הסולידריות והמעורבות המעשית והרגשית במערכה הצבאית. נדמה כי קבוצות לא קטנות, ודוקא המהדרות יותר בלימוד תורה ובמצוות שבין אדם למקום, רואות בתחושת ה"יחד" המלווה את המלחמה סכנה ונמנעות במודע מסולידריות רגשית. נקודה זו מעוררת תהיות לא מעטות.
כיצד יתכן שאנו מרגישים מנותקים מעם ישראל בעת צרה? האם החינוך להתבדלות מהמדינה ומהעולם החילוני יצר תופעת לוואי של ניתוק מעם ישראל?
האם ניתן להחזיק מחויבות עמוקה ובלתי מתפשרת לקיום תורה ומצוות ולאורח חיים חרדי, ולצדה תחושת סולידריות עמוקה כלפי שאר עם ישראל, למצער בעת צרה? מגיל צעיר מאד אנו מחונכים לערבות הדדית ונוטעים בילדינו תחושת שייכות עמוקה לעם ישראל. החינוך החרדי מלמד כי אנחנו בראש ובראשונה יהודים. כיצד יתכן אפוא שאנו מרגישים מנותקים משאר עם ישראל בעת צרה? האם החינוך להתבדלות מהמדינה ומהעולם החילוני יצרו תופעת לוואי של ניתוק מעם ישראל? האם זהו מחיר בלתי נמנע של כורח ההתבדלות? ואם כן, האם ניתן לעשות דבר מה בנידון?
כשהאמצעי הופך למטרה
בדלנות היא אסטרטגיית יסוד של החברה החרדית. היכולת לשמר אורח חיים שונה ומכוון מטרה בתוך עולם מתירני, מטריאליסטי ושוחר חופש נשמרת הודות לטקטיקה זו. הבדלנות היא מרכיב כה חשוב בעולם החרדי, שמשקיפים מבחוץ עשויים לראות בה אפילו עקרון יסוד ומאפיין ראשוני ממש. אולם מי שגדל בחינוך חרדי יודע שהדבר החשוב ביותר הוא להיות חוליה נאמנה בשרשרת הדורות של העם היהודי. הזיקה הבסיסית והעמוקה ביותר שלנו היא זיקה לעם היהודי כולו, ולא לקהילה החרדית המצומצמת שבה אנו חיים. רק הטרגדיה של נטישת המסורת בידי רוב מניין של העם היהודי הביאה אותנו להיפרד מכלל הציבור ולהסתגר במסגרות קהילתיות מוגנות.
ניסינו לייצר בידול למדני בין "עם ישראל" לבין "אזרחי ישראל" – להרגיש שותפות עמוקה עם כל יהודי באשר הוא חלק מעם ישראל, אך ניכור וזרות כלפי הישראלי, באשר הוא חלק ממדינת ישראל. כעת מסתבר כי קשה להחזיק בפועל בחלוקה זו
מעבר לסל האידאולוגי החרדי שהתפתח לא מעט בעשרות השנים האחרונות כתנועת נגד לציונות, נושא אתו האדם החרדי תודעה יהודית עתיקה, עמוקה ושורשית. בזמנים אלו ששונאי ישראל קמים עלינו לכלותנו, מתעורר בנו באופן טבעי רגש הערבות היהודי. אולם מה שאנו רואים כעת הוא שכנגד הרגש הטבעי והבסיסי הזה מתרוממים הררי מילים של הגנה והתבדלות ואזהרות משותפות מטשטשת. במשך עשרות השנים היתה המדינה הסכנה הראשית של החינוך החרדי. היא ניצבה מולנו מתריסה ושואפת חילון. ואנו בנינו מגננות, חפירות, שוחות, בונקרים ומנהרות, שהיו אמורים לנתק אותנו רגשית ומעשית מן המדינה ומאזרחיה. ניסינו לייצר בידול למדני בין "עם ישראל" לבין "אזרחי ישראל" – להרגיש שותפות עמוקה עם כל יהודי באשר הוא חלק מעם ישראל, אך ניכור וזרות כלפי הישראלי, באשר הוא חלק ממדינת ישראל.
אך כעת מסתבר כי קשה להחזיק בפועל בחלוקה זו. היא יוצרת דיסוננס מורכב בחלקים הקשיחים יותר של החברה החרדית. הלב מרגיש חלק, אך השכל מנסה לתדרך, לעדכן "השקפה".
האזנתי לשיחה סוערת ונוקבת שמסר הרב אברהם משה קירשנבוים, מראשי ישיבת "נחלת הלווים" למורות בבית יעקב, שהמסר המרכזי שלה היה חובת הערבות והשותפות עם כלל ישראל בעת הזו. התרשמתי מהניסיון הכן לפשט ולהחזיר את הציבור למקום הטבעי והברור למול הבלבול הגדול ששידרו אותן מורות. אולם מעבר לחובה להזכיר לנו את הזיקה הבסיסית שלנו, עלינו לשאול את עצמנו, כיצד קרה ששכחנו? כיצד יתכן שחלק מאתנו חושבים שזה בסדר להישאר אדיש למה שקורה לאחים שלנו?
האינסטינקט היהודי שלנו שואב אותנו אל החדשות, מקפיץ את הלב למשמע כל בשורה, ממלא אותנו בתקווה עזה לניצחון ובדאגה בלתי פוסקת לשלום חיילינו הנלחמים. אולם ה"השקפה" אינה נותנת מנוח. היא לוחשת שיש משהו לא נכון בתחושת השייכות הזו
קל מאוד להאשים את אותן מורות בראייה ילדותית של שחור ולבן, אולם הן מייצגות לדעתי בעיה עמוקה. הסתירה שבין התודעה הבדלנית שגדלנו עליה לתחושת השייכות לעם ישראל, היא אולי סוג של בחירה בין הזדהות עם ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל בקרב האומות לבין הזדהות עם ההיסטוריה הקצרה והטעונה של הציבור החרדי במדינת ישראל. אם לומר זאת בצורה נוקבת, תחושת ההזדהות עם חיילי צה"ל הנלחמים כעת בעזה גורמת לחלקים מאתנו לצרימה ב"השקפה". האינסטינקט היהודי שלנו שואב אותנו אל החדשות, מקפיץ את הלב למשמע כל בשורה, ממלא אותנו בתקווה עזה לניצחון ובדאגה בלתי פוסקת לשלום חיילינו הנלחמים. אולם ה"השקפה" אינה נותנת מנוח. היא לוחשת שיש משהו לא נכון בתחושת השייכות הזו. לא מדובר בבלבול שטחי של מי שאינם רגישים לניואנסים אלא בדיסוננס עמוק.
איני באה לזלזל חלילה בעקרונות התודעה הבדלנית של החרדיות. השקפה זו יצרה את עולם התורה הפורח, את משפחות "בני התורה" המסולאים בפז ואת החציצה הברורה שבין "אנחנו" ל"הם" שאפשרה פריחה זו. אולם כעת מתעוררת בי תהייה: האם היא לא לקחה אותנו רחוק מדי? הצורך שלנו לעצור ולשים ברקס לפני רגש הזדהות טבעי ומתפרץ עם העם שלנו, עצמנו ובשרנו, עם יהודים הנלחמים על היותם יהודים ולמען היותם יהודים – צורך זה מעורר תהייה וחשש כלליים על המקום שאליו הציבור שלנו הולך. הוא מעורר חשש שמא מגמת ההתבדלות יצאה משליטה, וכעת היא בבחינת גולם הקם על יוצרו.
מה רע בעם ישראל?
חשש זה מתעצם לאור השינויים העוברים על הציבור הישראלי בימינו. ציבור זה אינו מתאפיין בחילוניות המיליטנטית ששלטה כאן בימים הראשונים של המדינה. עברו הימים ש"אל תירא ישראל אל תירא" שימש כהמנון נישתי ובועט של קבוצת אוכלוסיה בעלת תחושות הדרה וקיפוח. אותו פזמון נעשה כיום להמנון המלחמה הלאומי של העם כולו. שינוי קטן וסמלי זה מספר סיפור גדול. סרטונים שמציצים אלינו מחרכי החומה מציגים בפנינו צבא מלא תודעה יהודית חמה ובועטת. הנשמה היהודית שלנו אינה יכולה להישאר שוות נפש או מנותקת מול קריאת "ה' הוא האלוקים" מרגשת טרם היציאה אל הקרב. קשה מאד לייצר הפרדה רגשית מצבא חדור אמונה יהודית, מבן קיבוץ בארי שהתייתם משני הוריו בשמחת תורה, השב לבית ילדותו השרוף להדליק את החנוכיה העקומה ששרדה את התופת.
דוקא היום, כאשר רוב הציבור, ובוודאי הצבא הלוחם, מקבל גוון יהודי מסורתי ומתחבר חזרה אל השורשים העתיקים שלו, עולים בציבור החרדי קולות מחודשים הקוראים להתבדלות. האם אין זה איתות לכך שהאמצעי הפך לנו למטרה?
ודוקא היום, כאשר רוב הציבור, ובוודאי הצבא הלוחם, מקבל גוון יהודי מסורתי ומתחבר חזרה אל השורשים העתיקים שלו, עולים בציבור החרדי קולות מחודשים הקוראים להתבדלות. האם אין זה איתות לכך שהאמצעי הפך לנו למטרה? לעתים נראה כי ההתבדלות הפכה עבורנו לרפלקס, וכעת היא מבדילה אותנו מהאחים שלנו גם כאשר אין כל סיבה לפרוש מהם.
כמובן, המצב רחוק מלהיות ורוד. האתגרים שמזמין העולם החילוני גדולים מאד, והמדינה רחוקה מלהתנהל בגישה יהודית נכונה. הממסד, רשויות הצבא, המשפט והפוליטיקה – כולם רחוקים מתפיסה יהודית תורנית. אולם לצד זאת יש גם הרבה מן המשותף, הרבה יותר מבעבר. הרי כיום המדינה היא במידה רבה אנחנו עצמנו. בממשלה הנוכחית יש רוב דתי וחרדי, והסנטימנט הכללי שלה אינו עוין לתורה ולמצוות. ההפך מכך. אבל אינסטינקט ההתבדלות שלנו אינו מבחין בין אוהב לאויב – אנו מסתגרים בתוך עצמנו כאילו כל מי שאינו חרדי הוא אויב היהדות הרוצה ברעתנו.
ניתן להבין את הפחד מפני טשטוש גבולות. אם תתחזק תחושת הסולידריות עם הציבור הכללי, המערכת החינוכית שלנו עלולה לאבד את האוטונומיה שלה. אני מבינה את ראשי ישיבות והמחנכים המרגישים צורך לחדד בפני התלמידים שלהם את הבעייתיות שבהזדהות עם המדינה. המדינה היא עדיין גוף חילוני שמטרותיו שונות משלנו. אולם דומני שניתן (והכרחי) להבחין בין התנהלות מדינתית שאינה עולה בקנה אחד עם דרך התורה לבין סולידריות ושותפות עמוקה עם העם היושב בציון בעת צרה. הנטייה של הציבור הישראלי אל המסורת היהודית צריכה לגרום לנו לשקול איך ומתי להגביה את החומות ולא לחבק אותן באדיקות נוקשה.
כמובן, זוהי משימה לא פשוטה. ההנהגה נדרשת לשבת על המדוכה ולתת הנחיות ברורות בנידון. הבעיה היא שבשנים האחרונות אין לציבור החרדי הנהגה של ממש. נראה שאנו פועלים על אוטומט. המציאות מניעה תהליכים חברתיים בלי יד מכוונת. הקורונה, אסון מירון, פרשת חיים ולדר ועכשו מלחמת שמחת תורה. כל אלו זעזועים דרמטיים שפקדו אותנו בשנים האחרונות, ובכל אחד מהם לא נשמע קול ברור של ההנהגה. נוצרו תהליכי עומק חשובים ברבדים התחתונים של החברה החרדית, תוצאה של השטח החרדי המנסה להתמודד עם הזעזועים, אך ללא יד מובילה ומכוונת. נדמה כי האינרציה והאינסטינקט הם הכוחות הפועלים בזירה ולא הנהגה ברורה המחשבת מסלול מחדש בעקבות המאורעות. מכשירי הבניין של הציבור החרדי – שמירת האוטונומיה החינוכית, ההתבדלות החברתית והפוליטיקה המפלגתית – פועלים באופן אוטומטי. הם ממשיכים להגיב באופן חסר הבחנה מול מציאות משתנה.
אין חלל בעולם. ואקום תמיד מתמלא בדבר מה. אם ההנהגה החרדית לא תציג תשובות רלוונטיות לסוגיות בוערות, החלל יתמלא בדרך אחרת, ולא בהכרח מאוזנת ורצויה.
תמונה: aprilzosia from Brooklyn, USA, CC BY-SA 2.0, via Wikimedia Commons
שתי אבחנות בקיצור נמרץ:
אם יש כאלה, שהזדהות עם חיילינו, המוסרים נפשם, גורמת אצלם ל"צרימה בהשקפה" (ביטוי מהמאמר) – המשמעות היא שיש להם פגם בנפש.
רוב ההנהגה החרדית אינה לוקה רק בשמרנות אינרטית, אלא גם מתיישרת לפי סמנים קיצוניים. כלומר, זו הנהגה שאין בה שמץ מנהיגות, אלא בסה"כ זכות לעמוד בראשם של עדרים.
תמר, מאמר מעולה כדרכך בקודש. אבחנה חשובה וכואבת.
לשיטתכם, מה ההבדל בין חרדי לציוני דתי?
אם אנחנו מתחברים למציאות בה קמה הנהגה יהודית שניתקה את עצמה מהמסורת שלה ובעצם מהיהדות לטובת יצירת עם יהודי חדש, ובאמת הצליח להם מעל המשוער ומיליוני יהודים היום מנותקים לגמרי מכל סממן יהודי אז מי בדיוק המנותק, אנחנו או הם?
אנחנו לא צריכים להתבייש בנאמנות שלנו לאידאולוגיה ולעגלה המלאה שאנחנו סוחבים ונלחמים למענה 24×365×120 בשעה שהמציאות מסביבנו מסתחררת בתאוצה מעריכית.
מה לגבי מיליוני השבויים במערכת החינוך שהכפירה היא אבן היסוד שלה?
למה לא נשמע שום קול צעקה?
איפה הרגש והערבות ההדדית?
פשוט התרגלנו ונוח לנו לחות כך באשליה שהניסיון הזה הוא אכן המציאות ולהאמין שכביכול זה רצון הבורא וצריך להשתלב בסביבה וכו'
לא כך רואים בדברי חז"ל ובדורות הראשונים.
נכון, יש מושג של תינוקות שנשבו וגדולי הדור דנו בזה הרבה.
אך מי הוא השובה?
האם הוא גם תינוק שנשבה?
לא בכדי כתוב על מסית "לא תחמול ולא תכסה עליו"
כי באמת אפשר למצוא צד לכסות
אך כאן התורה מצווה – עד כאן
כאן צריך לקחת צד, גם אם זה לא נעים ומרגישים שונים ולא שותפים ועוד שלל כינויים שאפשר להבין את הרצון לא להתמודד אתם.
אבל לפחות בואו נהיה אמיתיים עם עצמנו ונבדוק טוב מה באמת אנחנו מצווים ומהי אהבת ישראל אמיתית.
די כבר עם הבכיינות וההתקרבנות החרדית הכל כך טיפוסית הזו.
המדינה קמה אך ורק בגלל שהציונים הצליחו להתנתק מהחשיבה והמנטליות החרדית אחרת לעולם לא היתה קמה. לגיטימי שמדינה חפצת חיים לא תראה בעין יפה את הקבוצות האנטיציוניות שעשו הכל כדי להלחם בה והיום עושים הכל, בלי שום נקיפות מצפון, להנות ממנה. מה גם שההשלמה עם הקבוצות החרדיות פירושו השלמה עם זרעי החורבן המוטבעים בהם ועינינו הרואות איך המדינה דוהרת לתהום בעיקר בגללם.
החילוניות היא תוצאה של המודרנה שהציונות היא רק ביטוי אחד לה. החרדים נפלו שדודים בפני המודרנה ועדיין נכשלים בפניה. רוב מוחלט של יהודי העולם הם חילונים על סף התבוללות בלי קשר לציונות ובאשמתו הישירה של הכשלון החרדי. הסגירות והבדלנות החרדית היא תוצאה של חוסר הישע מול השינויים שמתחוללים בעולם, הבעיה אצלכם ובחשיבה הילדותית והדוגמטית שלכם שמביאה אתכם לחיות בחרדות מכל רוח בעולם.
שמענו כבר על ה"עגלה המלאה" שלכם, בלי החילונים בסביבה אתם תחיו במערות של האדם הקדמון, תרעבו ללחם ותמותו במגפות כמו זבובים. אנשים ילדותיים חסרי כל תועלת ותרומה לאנושות שטופחים לעצמם על השכם ומאידך לא מסוגלים לחיות בלי להתעלק על עמים יצרנים אחרים. אכן כבוד גדול.
תיגמלו מהצביעות המגוחכת שלכם, תפסיקו להנות מהמדינה הציונית, תפסיקו להנות מפירות המדע וההשכלה, ותברחו למערות באפגניסטן או מדינות עולם שלישי אחרות, שם אין חילונים טכנולוגיה "ארורה" השכלה וכו'.
לחיות לכתחילה בתוככי ה"סדום" של המערב החילוני, להנות ללא הרף מהמדינה הציונית ועדיין לטעון על אנטיציונות, אנטי השכלה ואנטי מודרנה זה בזוי.
אנטישמיות קלאסית
יש לי הרבה מה לענות בעניין
אך מצער אותי שלוקחים דיון עקרוני ובמיוחד אידאולוגי ואמוני והופכים אותו לקרב אגרופים יחד עם נבואות זעם לא מבוססות ומחרוזת רגשות שליליים שעולה כמו טורנדו ומערבבת את כל המבנה המורכב של הבדלי החשיבה ו\או השילוב ביניהם.
אנחנו גם יודעים להיות קיצוניים בתגובות שלנו וע"כ מעידים אלפי פשקווילים לאורך ההיסטוריה, אך מטרתם היא לעורר רגשות קיימים ולא לפנות למי שכלל לא מזדהה ןצריך קודם להבין את הרקע וההסבר לעמדת הכותב.
לכן כדאי בפורומים שמפגישים קצוות, לעדן את הסגנון ולפתח שיח שיודע לבטא את החשיבה מאחורי הדברים כדי שלפחות הצד השני יבין גם אם לא יסכים.
לפני שנים שמעתי הרצאה מהרב אורי זוהר זכר צדיק לברכה .
כשאמר איזה רעיון . הרמתי את ידי ואמרתי שבגמרא במקום זה וזה כתוב אחרת .
הוא הביט בי לרגע בשתיקה בעיניו החכמות . ואז אמר לי . שבגמרא אנחנו מוצאים הרבה פעמים התייחסות הפוכה לגמרי לדבר מסוים . במקום אחד כתוב חיובי לגמרי ובמקום שני שלילי לגמרי . על אותו הדבר.
איך זה מסתדר . כי התורה נקראת דעת ודעת פרושו האפשרות להבחין גם בטוב וגם ברע באותו הדבר . האפשרות לחיות עם שני הפכים בו זמנית .
עד כאן דבריו כפי הבנתי .
( דרך אגב זו הסיבה שאסור ללמד לנשים גמרא . כי נשים דעתן קלה . כח הדעת אצל האשה חלש וקשה לה להבין דבר והיפוכו .
בדת השלטת בהנהגת מדינת ישראל, דת השמאל הפרוגרסיבי . אסור להגיד כאלה מילים על אשה …. אבל דרך אגב יש לאשה כח יותר מאיש . בינה יתירה ניתנה באשה . אבל אין כאן המקום . )
גם בנושא זה אין סתירה כלל. גם החיוב שלנו להבדל ממדינת ישראל והנהגתה המורדת הכופרת ונלחמת באלוקים . וגם עלינו להשתתף בצערם של ישראל . אין בזה סתירה כלל ושני הדברים צריכים להאמר ולהתחזק בהם בכח הדעת .
בנוסף אעתיק את דברייך.
”האינסטינקט היהודי שלנו שואב אותנו אל החדשות, מקפיץ את הלב למשמע כל בשורה, ממלא אותנו בתקווה עזה לניצחון ובדאגה בלתי-פוסקת לשלום חיילנו הנלחמים. אולם, "ההשקפה" אינה נותנת מנוח. היא צובטת ולוחשת שיש משהו לא נכון בתחושת השייכות הזו”
וכאן יבוא השואל וישאל . האם יהודי ארצות הברית גם יש להם את אותו אינסטינקט . האם גם הם נשאבים אל החדשות וליבם קופץ למשמע כל בשורה .
חושבני שהתשובה היא שלילית אמנם הם מצפים לניצחון וצר להם על חיילים שנופלים אבל אותו אינסטינקט שאת מתארת קיים אצלם במידה פחותה בהרבה .
ומה ההבדל בינם לבין יהודי ארץ ישראל . הרי הם יהודים באותו המידה ?
התשובה היא שהאינסטינקט הזה איננו אינסטינקט יהודי אלא אינסטינקט ציוני .יש לנו ציוני קטן בלב שמעריך ומזדהה עם המדינה צבאה ומוסדותיה . על אף שהם שייכים לדת אחרת הכופרת ונלחמת באלוקים .
אכן יש בממשלה אנשים מהקהילה החרדית . אבל האם הם נלחמים עבור אלוקים ותורתו ?
האם מישהו מהם מחה ביושב ראש הכנסת שהוא אדם שחייב סקילה על פי התורה ? האם הם מעיזים להגיד את דבר האלוקים כנגד דת השמאל הפרוגרסיבי .
התשובה היא לא . כי הם אנשים חלשים שכל מטרתם והיכולת שלהם היא להציל כמה פרוטות על מנת שהציבור המאמין לא יגווע ברעב.
אבל ברוך שמסר עולמו לשומרים . הקב”ה מעמיד בכל דור מי שינחה את הדרך .
ולכן התפרסמו דבריו הנפלאים של הרב שרייבר ביחס הראוי למדינה ומוסדותיה שקיבלו הדהוד גם באתר זה .
איננו פועלים על אוטומט. דבריו של הקב”ה נישאים בחלל .ורק צריך להטות אוזן ולשמוע.
דבריו של הרב שרייבר אינם סתירה לדבריו של הרב קירשנבוים . על השתתפות בצרת עם ישראל . חובה עלינו להבדל בכל הכח מהנהגת המדינה הכופרת , ויחד עם זאת להשתתף בצרת כלל ישראל. אין זו סתירה. זהו דעת . ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
אם המדינה וצבאה כה בזויים בעינך מדוע אינך יוזם קיום מצוות יישוב א"י בשטחי הרשות הפלסטינאית?
מאמר מאוד חשוב, חשבון קולע וישר.
ישנו סרטון של הרב לנדוא יושב עם קצין בכיר במילואים. אפשר לראות בדיוק מהיכן בדלנות היתר מגיעה. יש שם קשב למצוקה אנושית, אבל אין קשב בכלל לזעקה הרוחנית ולתביעה של הקרבה שאותה דורש הקצין. זהו סרטון שלי באופן אישי מאוד מכאיב, אבל כאן לענ"ד הציבור החרדי מתבקש לעשות דבר שהוא מעולם לא עשה. הציבור צריך לבחור את מנהיגיו הרוחניים. זה מסוכן אבל בלתי ניתן להדחקה עוד. האם כל גדול יכול להנהיג את הציבור? אם כן הרי שהחרדים הופכים יותר ויותר דומים לתנועה הצדוקית בבית שני. הם ייצרו בידול מוחלט מהעם שסופו בניתוק. [אגב, עם קשר קרוב לשלטון ולכסף, אבל לא לעם]. אם הציבור החרדי ישכיל למנות בראשו גדולים בעלי שייכות כלל לאומית, הרי אז הם יכולים להנהיג תנועה עממית רחבה של תשובה לאומית לתורת ישראל, וזו בשורה גדולה מאוד ועמוקה.
בהצלחה לכם גיבורים.
אחיכם הד"ל………..
עם כל האמפתיה למוסרי הנפש על הגנת עם ישראל,האם אתה באמת מאמין ,לאור המורכבות הקשה של יכולתנו
להתקיים בארץ למרות העוצמה הצבאית והטבנולוגיה המפותחת-שאם וכאשר ייסגרו הישיבות ותלמידהן ייתגייסו אכן מצבנו יהיה טוב יותר?
ההתנכרות קיימת, אך הפרישות כלל וכלל לא. אין לנו בעיה לקחת מכספי המיסים של הכופרים, לפנות לעזרת הרופאים שלהם, להשתמש בכבישים שהם סללו וכך הלאה. מה זה אם לא צביעות? גאוותנו בבני הישיבות היא גאוות שווא, שכן מעולם לא היו כל כך הרבה שבטלנותם אמנותם. נשותנו משחירות פניהן במאמצי הפרנסה וטיפול במשפחה רחבה, ועדיין העוני והמצוקה שולטים. התעוררו. הבדלנות וחטא הגאווה שבא איתה הם חילול השם גדול ועל כך עוד נשלם כשיבוא עלינו זעמו של הקבלה.
כספי המיסים נגבים מכולנו.
הרופאים הם בעלי מקצוע עצמאיים והם לא עבדים של אדון זה או אחר .
גם לכבישים אין שייכות מגזרית.
נשות האברכים חדורות אמונה בצדקת הדרך ובזות למרחמים מסוגך.
החרדים מנותקים לא רק מעם ישראל אלא גם אחד מהשני, מתעבים בזים ולועגים לכל מי שאינו נראה כמוהם בדיוק. מפגינים גזענות מכוערת ופרימטיבית גם לחרדים מבית, חיים בחרדות מכל רוח מצויה כמו כל כת סגורה, מקדשים את הניתוק והבדלנות מהאנושות ומתעקשים לחיות בעולמות מצומצמים וארכאיים, כמובן שאין להם בשום צורה תודעה של עם.
מגוחך שהחרדים טוענים שהם נושאי הלפיד של היהדות, אותה יהדות שמתיימרת להיות "כוכב הצפון" של האנושות ומתיימרת "לתקן את העולם במלכות שדי". בפועל אף אחד לא סופר אותם ודי ברור למה, אין להם מה למכור בימינו.
לא פלא שהחרדים לא הצליחו להקים מדינה במשך 2000 שנה, גם בעוד 2000 שנה הם לא יצליחו. לא מדובר בבעיות טכניות, מדובר בבעיות מנטליות ותפיסתיות קשות שבדרך הטבע כנראה שלא ניתן לפתור אותן, אולי המשיח יצליח…
אכן אין לנו בעיה לקחת כסף. כי גם מאיתנו גובים מיסים. ומה שאנחנו מקבלים הוא אפסי לעומת מה שמקבלים הם ויקיריהם הציבור הערבי.
אין לנו ברירה אלא להשתמש בשירותי הרפואה שלהם כי הם אונסים אותנו לא לפתוח בתי ספר לרפואה שלא לומדים שם טונות של כפירה .
ולגבי הכבישים ראה את הויכוח ההיסטורי בין רבי שמעון בר יוחאי וחבריו לגבי מלכות רומי שבנתה כבישים יפים .
בני הישיבות ועבודת נשים זה לא הנושא כאן .
הנושא הוא האם אנחנו מאמינים באלוקים ובתורה או כופרים ומאמינים בתורת השמאל הפרוגרסיבי
כמה חרדים אתה מכיר בסביבבתך שמשלמים מס הכנסה???????
אתה בודק תיקי נישומים ברשות המיסים ויודע מי משלם ומי לא משלם?ביקורת חייבת להיות מבוססת על עובדות ולא על סטריאוטיפים .
אריה ישי, אני מצוי בנושא ויש צדק בדברים
מסכימה עם כל מילה
מילה בסלע !
מחכה שוב ושוב למאמרים שלך !
ירבו כמותך בישראל
יש באפשרותינו להיות מאמינים בני מאמינים.
לומדי תורה מקימים מצוות קלה וחמורה ולהיות בצער על עם ישאל הנמצאים בצרה.
אין קשר בין היהדות ולהיות שייך לעם המיוחד הזה. להתפלל לרפואה ולהיות בצער כל חייל. ואני דוקא חושבת שיש המון בציבור החרדי שכן לוקח חלק בימים קשים אילו.
דווקא גדולי ישראל בצער גדול וגם כן מרבים בתפילה.
יש במאמרך דברים נכונים אבל גם קצת מוגזמים.
תמיד יש את מי שלוקח את היהדות קיצוני ואלו יותר השולים ובוודאי יש למחות על כך.
מאז ומעולם תמיד היה מי שלקח את היהדות החרדי קיצוני יותר ושמרני יותר. אך ודאי שיש את רוב הציבור החרדי שממשיך להיות שמור ומאמין ולומד תורה ושומר קלה וחמורה אך גם במצב קשה כמו עכשיו מתחזק וכואב את מצב עם ישראל. ומתפלל לשלום המדינה. שאין סתירה בין זה לזה.
תמיד יש את אילו הקיצונים שפחות מעורבים ושומרים על התבדלות קיצונים ויש בוודאי למחות על כך אך מכאן ועד להכליל כאילו נגע זה התפשט גם להרבה מהציבור נראה לי מוגזם.
השתתפותינו במצב המדינה בעת הזאת היא חובה. במיוחד שאין לאויבנו שום הבדל בין יהודי קיצוני או לכופר שבתוך העם.
סוף מאמרך על תחושותיך האשיות בעניין ההנהגה קצת לוקה בחוסר אמונה בכלל ואמונת חכמים בפרט ידוע מאמר חז"ל שיפתח בדורו כשמואל בדורו. רק שלנו המבוגרים שראו בהנהגתו של הרב שך והרב אלישיב וכו נראה לנו שהשתנו דברים אך גם בזמן יהושע אמרו זקני הדור שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה וכו' ובכ"ז יהושע הנהיג את כלל ישראל והיינו שכ"ז הוא מהדברים שהקב"ה מסובב מי יהיו המנהגים של כלל ישראל.
לתחושתי הגעת כמעט עד הסוף ועצרת…. פחדת לעבור את הגבול. והגבול הוא בין מה שהיה עד עכשיו חיים מנותקים לבין ההבנה שכעת הזמן הוא לנסות להשתלב באופן יותר עמוק ולהשפיע על העם מבחינה רוחנית. לא הצעה לחזור בתשובה ולקיים מצוות – אלא להעמיק את האמונה שנמצאת בלב כל יהודי. ההתרחקות מעם ישראל היא טעות והמחיר יקר. הגיע הזמן לחזור.
נכון, אנחנו בכיינים עלובים
כואב לנו ואנחנו לא מסתירים את זה
אנחנו נהנים מהמודרניות והקידמה בדיוק כמו שפליט מלחמה נהנה מכמה אפונים שקיבל לארוחת צהרים
ממש תענוג לראות את אחינו מתכחשים לתפקידם בעולם ולקחים אותנו להרפתקאות מסוכנות בעל כורחנו, מתקוטטים אחד עם השני על איזו רפורמה פנטזיונרית או קריזיונרית.
וכמובן שאנחנו אשמים בכל הצרות, וזה באמת נכון, כי התפקיד העיקרי שלנו הוא באמת לתפוס אומנות אבותינו ולצעוק כמו שאנחנו יודעים.
האם החשיבה המעשית הוציאה אותנו ממצרים? עזרה לנו בגירוש ספרד? בשני החורבנות?
רק תשובה, תפילה וצדקה זה מה שלאורך ההיסטוריה שלנו עזר באמת.
אני לא רואה לא ביטחון ולא שלום מגיע בזכות הפרקטיקה המשוכללת של העם המודרני והיצרן.
לא כלכלה פורחת (כמה אחוזים בפלוס בבנק וללא משכנתא?) ולא תרבות עם איזושהי רמה אינטלקטואלית
אפילו הפלאפל הוא בעצם מהגר מצרי בפיתה.
'כשהניתוק מהמגזר החרדי הופך לניתוק מהמציאות'
כותבת השורות מניחה, שישנה 'מגמה' במגזר החרדי, בדגש בציבור השמרני של ניתוק רגשי מהעם מהמלחמה ממשפחות השכול והחטופים ומהחיילים. מתוך נקודת הנחה זו היא פותחת דיון סביב נושא 'הבדלנות'.
אני תוהה א. מניין לה לכותבת המוכשרת שישנה 'מגמה' כזאת ?
האם היא עשתה מחקר מדעי בעניין, על הקשר בין רמת השמרנות לרמת הניתוק הרגשי מהעם.
מה הטעם להתדיין על תופעות שספק אם אכן קיימת.
אני בסביבה שלי דווקא רואה חרדים סופר 'שמרנים' שרואים בחוש איך כאב המלחמה ממש מפלח את גופם. ואני מכיר אישית חילונים שהמלחמה היא הדבר האחרון שמעניין אותם בשלב הנוכחי.
'מנותקים ישנם בכל המגזרים'
ב. בהנחה שישנו מי שמנותק בעייני אין לניתוק שום קשר ישיר לנושא הבדלנות. עניין טכני גרידא יש כאן. שהרי המגזר החרדי השמרני אינו צורך תקשורת אינטרנטית חיה וצבעונית, כמו שאני מניח שהכותבת המחוברת צורכת. אין השוואה בין מי שרואה חדשות ותחקירים בצבע מערוץ 12 13 כאן 11 למי שקרא כותרת ביתד על הטבח בניר עוז שזה עתה נודע לו שיש מקום כזה בארץ! החרדים שאני מכיר שהם מנותקים קצת, זה נטו מהסיבה הנ"ל. לא בדלנות ולא ניתוק.
'לא ניתוק קולקל מהעם יש כאן, ניתוק מבורך מאוד מהתקשורת'
ג. זה הכי לגיטימי ובסיסי להזדהות יותר עם כאב כשהוא קורה לציבור שלך, לאנשים שנראים וחושבים כמוך, הכי נורמלי ולגיטימי. וכי באסון מירון שנהרגו 45 אנשים צעירים. הציבור החילוני שאינו חשוד על ערך הבדלנות הזדהה עם הכאב כמו הציבור החרדי ? ברור שלא. ומובן שלא.
לחוש את צערו של כל יהודי באשר הוא גם אם הוא לא נראה כמוך גם אם הוא שונא אותך. זה קצת מדריגה שהלוואי שנגיע לשם ברמה שלא נרגיש הבדל בצער בין טרגיה חרדית ללאומית.
כך עוד שיש מי שלא שם אין מקום לבוא אליו בתלונות.
בסליחה מכותבת השורות הדיון סביב נושא הבדלנות אינו שייך לכאן כלל וכלל.
'לא מיניה ולא מקצתיה' 'לא דובים ולא יער'
לא אספיק להתייחס לכל הנושאים והמילים הפומפוזים שכתובת השורות העלתה.
מהמבט שלי לא חכמה יש כאן התחכמות יש כאן.
הניסיון לנסח באמצעות מילים גבוהות מרשם מושלם להנדסה ותיקון המגזר החרדי מגוחך מאוד מאוד.
השנה האחרונה וביתר שאת מאז שמחת תורה הציגה את הציבור החרדי ומנהיגיו במצב של פשיטת רגל מוסרית וערכית . חברה שחלקים לא קטנים ממנה פטורים משרות צבאי וגם אינם נושאים חלק בכלכלת המדינה לא תשרוד לאורך זמן בשכונה קשה זו. לא קיבלנו הבטחה ששואה שניה לא תקרה .
לפיכך נדרש המגזר החרדי לחשבון נפש נוקב ולביצוע מסקנות הנובעות מכך .במקורות לא מצאנו פטור מגיוס ואבותינו פרנסו את משפחותיהם . כולנו נמצאים בסירה אחת הסירה נסדקה ועלינו ליטול חלק פעיל בתיקונה.
השאלה כמה זמן המדינה תשרוד, ומה נעשה אם זה יקרה בימינו.
למעשה שרדנו 3000 שנה כשתקופת השופטים ובית ראשון היתה בערך שליש והשאר היה ללא צבא.
האקסיומה השגורה בפי כל שחייבים מדינה וצבא בימינו היא בעצם תוצאה של משוואה שחלק מהפרמטרים שלה הום בשורש הדברים חוסר ציות לתורה ובהמשך שינוי יזום של המציאות באזור ובעיקר הנדסת תודעה של מערכת החינוך והתקשורת.
אז למעשה ההישרדות שלנו לא קשורה לכוח הפיזי שלנו, שהוא בעצם לא שלנו אלא ניתן ברישיון מאומות העולם למען מטרה ברורה שהיא להנחיל את תרבות המערב והשלטון הדמוקרטי במזרח התיכון.
וטבעי שיהיו גורמים כאן ובעולם הלא מערבי שלא יראו זאת בעין יפה וינסו להלחם אתנו בשל כך.
כמה שאנחנו בעצם כן נהנים מחופש הדת שניתן לנו במשטרים הדמוקרטים בעולם אחרי מאות שנים של דיכוי, היינו מעדיפים שלא אנחנו נצטרך למסור את נפשנו ע"כ אלא רק על מה שהתורה מצווה אותנו.
לכן עמדתנו המקורית שלא נאמרת ע"י העיתונות והעסקנים שטוענים שהם מייצגים אותנו היא שהסירה כלל לא שטה לכיוון הנכון ואנחנו שבויים בה בעל כורחנו.
מצד אחד אנו מצווים על סולידריות עם אחינו ומצד שני אנו חייבים להשאר נאמנים לבוראנו ולא להשתתף במרידה בו שלפי האמונה שלנו היא זו שמביאה את כל הצרות, ראה שתי פרשות התוכחה.
אך אין סתירה ביניהם, החיוב שלנו הוא להגיד את האמת הפשוטה ולא לחשוש מהתוצאות בתקווה להבנה וזו הסולידריות הכי גדולה למעשה ואהבה אמיתית מתוך אמונה.
סליחה שאין לנו פתרון מעשי בהישג יד, זה יגיע בע"ה אחרי שנבין מה הכיוון הנכון.
לא פשוט להיות פשוט ?. "ההישרדות שלנו לא קשורה לכוח הפיזי שלנו ! !. אתה רציני ? מדינת ישראל אינה שוויץ במזרח התיכון אין תוחלת וקיום לחלש. המלחמה הנוכחית הינה מלחמת מצווה וזאת לפי הלכות מלכים של הרמב"ם – ישנם 3 סוגי מלחמת מצווה 1. מלחמת 7 העמים 2. מלחמת עמלק 3. עזרת ישראל מצד צר הבא עליהם .ובמלחמת מצווה יוצא אף חתן מחדרו . כול אדם הגיוני מבין שלאחר 2000 שנות גלות איומות ונוראות ללא כוח מגן כשאדמת אירופה רוויה בדם יהודי להשתמט משרות צבאי הדבר אינו הגון ואינו מוסרי וערכי.
"מדינת" ישראל הגיעה למצב הנוכחי רק בגלל שאיפות לאומיות לא הכרחיות שהיו לאלו שמינו את עצמם למנהיגים והם אלו שאחראים לכך שיש כזה צר שצורר אותנו.
תבדוק לפני העליה הציונית הראשונה אם היה כזה סכסוך עם העולם הערבי ברמה הגלובלית, מאות אלפי יהודים חיו במדינות ערב וידעו להסתדר עם השלטון המקומי בזכות שמנהיגיהם צייתו לחוקי התורה הקדושה שהיא זאת ששומרת עלינו גם כשאין לנו שום צבא.
זו פשוט סיטואציה מסובכת של הפניה מעגלית שכבר כתבתי שאין לי אישית פתרון בהישג יד אלא רק מצפן.
הלכות מלכים של הרמב"ם מדבר על ציוויי התורה כאשר עם ישראל יושב על אדמתו ויש מלך, סנהדרין, נביאים ואורים ותומים ויש מי שיחלוט מתי לצאת למלחמה.
ולא פוליטיקאים אינטרסנטיים שכ"א דוחף לכיוון אחר וכשלא מצליח אז כ"א מאשים את השני.
זהו בדיוק טשטוש האמת שקיים והמציאות הקשה שגורמת לנו לחשוב מתוך לחץ ולא לשים לב שהלכנו לאיבוד.
הרמב"ם גם כותב באיגרת תימן כמה מסוכן לנסות ולזרז את הגאולה לפני הזמן ולהתגרות באומות.
ובגלל גזירת הגלות, השמיט את מצוות יישוב הארץ ממניין התרי"ג כמו שמפרש ה"מגילת אסתר".
אם כבר, אפשר להתייחס למה שכתוב בעירובין ובשולחן ערוך בהלכות שבת לגבי עיירות שצרו עליהן גויים שמותר להלחם משום פיקוח נפש.
לכן כתבתי שהסיטואציה לא פשוטה כלל ואין לי פתרון מעשי.
אך את חשבון הנפש הנוקב לגבי מחריבי היהדות והגיבוי שהם מקבלים בלי לשים לב לנזק העצום שנגרם במישור הרוחני וגם הגשמי ובכל קורבנות האדם ע"ג מזבח היציאה הגשמית טרם הזמן מהגלות שמלווה בפריקת העול הגדולה ביותר מאז היינו לעם אנו חייבים לעשות כמה שזה כואב ולא נראה פטריוטי.
וגם בתקופה שאירופה נספגה בדם יהודי, אותם "מצילים" גידלו פרות בנהלל והתחמקו מאחריות, כמו היום בדיוק.
אז החשבון שלנו הוא לא חזק מול חלש והמודל שלנו הוא לא שוויץ אלא האם אנחנו מקיימים את חובתנו הראשונה בסולם העדיפויות או נשאבים למנטליות של המזה"ת ומחפשים תירוצים אחרי מעשה
לפני שכותבים את המשפט "מאות אלפי יהודים חיו במדינות ערב וידעו להסתדר עם השלטון המקומי בזכות שמנהיגיהם צייתו לחוקי התורה …., כדאי גם לקרוא ספרי היסטוריה כגון תולדות היהודים בארצות האיסלאם בהוצאת מכון זלמן שזר . הדימים בני חסות מאת בת היאור . האיסלאם בהיסטוריה מאת ברנרד לואיס ועוד מהספרים ניבטת תמונה עגומה ביותר של יהודי תימן פרס .עירק סוריה מרוקו … ועוד .כגון גירוש יהודי תימן למדבר שגבה את חייהם של כשליש מהיהודים פוגרומים ומעשי רצח רבים היו גם לחם חוקם של יהודי המגרב עד לבואם של הצרפתים .ככלל אני שולל את התפיסה הגלותית -חרדית שהביאה עלינו רק שמד ומעשי רצח . בתקופה המודרנית – החילונית כשהמחיצות שהיו קיימות בין היהודים לגויים ירדו וההתבוללות אוכלת בכל פה העתיד הוא במדינת ישראל.כבר אמר משה דיין בהספד על רועי רוטנברג בנחל עוז -אם תישמט החרב בידינו ואבדנו.
כן. באמת צריך להיות ד"ר להיסטוריה כדי לחוות את המציאות העכשווית וההיסטורית.
אנחנו חיים בחוויה חושית שבתוכה אנחנו גם רואים את המציאות הפשוטה מול עינינו וגם שומעים חוויות מזקינינו שחיו בארצות ערב ובאירופה, לא אמרתי שהיה גן עדן, גלות זה גזירה לא נעימה אך זה רצון ה' וצריך לקבל את זה באהבה ולבקש רחמים ולאורך כל ההיסטוריה תמיד היה מקום ששם היתה הצלה ורווחה כמש"כ "צדקה עשה ה' עם ע"י שפיזרן לבין האומות.
אז בוא נעשה חשבון של ה-100 שני האחרונות שבהן קמו מנהיגים שלאורם אתה הולך:
יהדות אירופה – כמעט חוסלה
יהדות ערב – חוסלה כמעט כליל
יהדות אמריקה – עדיין שורדת
יהדות א"י – נאלצת לחיות על חרבה כברכתו של עשיו וכבר שילמה בעשרות אלפי הרוגים על יוזמת ה"הצלה" של הרציונל מבוסס הכפירה שהנחה את היהודים שנטשו את אמונתם.
ולאן העתיד?
שלום אזורי כבר לא נראה באופק
ביטחון – אשליה שהתנפצה מול עינינו אחרי שגוש הימין המהולל קיבל את המפתחות לידיים מהמון העם ומאותו רגע התחילה התקוטטות המונית שכרגע בהקפאה כי יש מלחמה מבחוץ אך ברגע שחרבו של דיין הנמצאת ביד ביבי "תחסל את החמאס, את החיזבאללה, את החות'ים ואת האיראנים", יחזרו המלחמות הנ"ל ויתפסו שוב את הכותרות שיספקו פרנסה ותעסוקה לעיתונאים ופושעי הסתה למיניהם.
אז אם תצא מהחשבון האינטגרלי שסוכם את כל פוגרומי ההיסטוריה היותר רחוקה מול הקרובה, תגלה שהדיפרנציאל של הצרות במאה שנה האחרונות קפץ מחוץ לגרף.
וכל זה כדי שתוכלו לנפנף בדגל ולשיר את ההמנון הלאומי "עוד לא אבדה תקוותנו".
לא באתי לייאש אף אחד אלא פשוט להחליף את התקווה והתפיסה של משה דיין למה שקיבלנו ממשה רבינו.
לפי מה שאתה כותב מה לנו ולצרה זו ששמה יהדות . הבה נסגור את המדינה נצא לגלות ונתבולל ונסגור את פרק ההיסטוריה הזה שנקרא יהדות .
למה להיות קיצוני?
עולמנו לא צר כעולם הנמלה
היהדות מספיק רחבה כדי להכיל גישות "גלותיות".
מגילת אסתר, דניאל, המשנה, הגמרא, גאונים, ראשונים, טור, בית יוסף, ש"ע ונושאי כליו ועוד הרבה יצורות מופת כמו ספר הזוהר וכתבי האר"י נכתבו בזמן הגלות.
אז אם אין מדינה צריך לסגור את היהדות???
אתה מתעלם מהעובדה שכל הצרות האיומות שפקדו את עמינו עדיין היוו את החלק הקטן בציר הזמן היהודי.
ותמיד יש את ההבטחה ש"אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם" וההשגחה לא עוזבת אותנו לרגע ואולי גם נזכה להבטחה של "ונתתי שלום בארץ".
זו לצערי המגמה של לימודי ההיסטוריה היהודית, לפחות בתיכונים, שמלמדת בעיקר על צרות הגלות כדי לתת את הרושם המוטעה שללא מדינה אין חיים ח"ו.
אני רק ניסיתי להראות לך שהפתרונות המעשיים, אם לא מגיעים מהמקום הנכון ולפי הכללים הנכונים, יכולים רק להזיק ונושא זה של גלות וגאולה לא נתון לשיקולים מעשיים אלא רק בידיו של מי שגזר עלינו כך, והא בלבד יבטל את הגזרה בב"א
כל מי שקצת מתרעם על חילונים הרי שאיתו אין לי שיג ושיח למרות שאני אוהב גם אותו כמוני לפחות אך אמלצתי שידמיין עצמו נולד באותה משפחה שהוא ככ לא מסכים איתה הרי הוא לא בחר היכן להיוולד
קודם כל נתקן את העוון שבגללו אנחנו כאן (שנאת חינם באהבת חינם) ואחכ נלחם
אין כל ביטחון שמה שקרה בעוטף עזה ובחברון וצפת בתרפ"ט לא יקרה בבני ברק ובמודיעין עילית לפיכך אין לסמוך על הנס והתגייס לצה"ל.