צריך עיון > סדר שני > מלחמת שמחת תורה > להרים מבט אל התמונה הגדולה

להרים מבט אל התמונה הגדולה

אנו מוצפים בשברירי מידע אמוציונליים המסיטים את מבטנו מהתמונה הגדולה. עלינו להרים את הראש ולראות את המאורעות המתרגשים עלינו בתור חלק ממהלך אלהי המביא לגאולה.

ג' חשוון תשפ"ד

בפרשת השבוע קראנו: "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים". על פני התוהו ובוהו וחושך של מציאותנו הקשה חופפת רוח אלהים, ומפרש"י על פי דברי חז"ל: "רוח אלהים – זו רוחו של מלך המשיח". טרם קם והיה העולם, טרם נמתחה ארץ על המים, מוכן היה הייעוד האלוקי של האנושות – מלך המשיח. העולם כולו חותר לקראת מגמה זו בדרכים פתלתלות מלאות כאבים וייסורים. נקודות תפנית רבות בעלילה, שוב ושוב מימושה והגשמתה מתעכבות, אך ככלות הכל המטרה נותרת כשהיתה – עולם המגלה את מלכות ה' בעולם. רגעי ההסתר והחושך הינם חלק בלתי נפרד מהתקדמות התכלית הזו אליה מייחלות עיננו כבר אלפי שנים.

גאולתם של ישראל פלאית היא – מצד אחד תלויה היא ברחמי שמים, בהגיע העת המיוחד לה, אך מן הצד השני תלויה היא בהתעוררותם של ישראל, בזעקתם, בעבודתם ובתשובתם. רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.

שגרת חיינו הבוטחת מתערערת ופתאום מורגש באופן מוחשי מאי פעם כי אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים. "כי לא בחרבי אבטח וקשתי לא תושיעני…". גם אזלת היד והמחדלים שהתגלו נדמים חלק מן התסריט האלוקי הכתוב מראש. "סותר על מנת לבנות" – סתירת העולם הישן, המדומיין, המנותק מאלוקות ובניית עולם חדש מכוון, מחובר וטוב.

מלחמת יום הכיפורים הקשה היתה מעין התחלה של התהליך הזה, ולאחריה קמה בעם התעוררות רוחנית ששינתה לגמרי את פני הציבוריות הישראלית. כרגע אנו נמצאים ברגעים מכוננים נוספים שישלימו בע"ה את תהליך התשובה – לא במובן של הגירה סוציאלית מן החברה החילונית אל החברה החרדית, אלא במובן הפשוט והאמיתי של התשובה – שיבה של כולנו אל האלוקים ואל דברו. שיבה כזו שיש בה התנערות מן האשלייה כי בשרירות ליבנו נלך ושלום יהיה לנו.

ייסוריה של בתולת ישראל וכאבי החורבן שלה משולים בדברי הנביאים לייסוריה של אשה בשעת הלידה. כאבי לידה קשים מנשוא עלולים להשכיח את מטרתם – הבאת חיים חדשים לעולם, כאלה שאחריהם שום דבר לא ישוב להיות כשהיה. לעיתים מרוב כאב עולולה היולדת לבקש רק לברוח מהכאב. התינוק המבקש להיוולד כבר לא מעניין כמעט מרוב ייסורים. ברגעים אלו חשוב שלא להתמקד בכאבים העזים אלא להתייחס לכאב כאל ציר – שליח המקדם את תהליך הלידה. הרצון להיות שם עבור הרך הכמעט נולד וההתגייסות למענו – כל אלו מאפשרים לתהליך הלידה להתקדם ולהתפתח למזל טוב.

אנו מוצפים כיום בחלקיקי מידע, בפוסטים רגשיים, בתמונות וסרטונים ופנים ורגשות המסיטים את תשומת לבנו מהתמונה הגדולה. אולם, עלינו להעפיל מעלה, להתבונן במבט עליון כולל הרואה את הכאבים המייסרים כחלק ממהלך אלקי שלם. התבוננות על בהיסטוריה המדממת של עמנו מגלה כי תמיד נולד משהו גדול מכאבי התופת שעברנו. מכל חושך הפציעה קרן אורה ומכל שחור משחור האיר שחר.

"עת ספוד" כותב שלמה המלך בספר קהלת, ישנה עת בה ראוי לספוד ולבכות. אך להרגשתי לא זו העת שבה אנו נמצאים. עם ישראל כולו נמצא כרגע ב"עת מלחמה" – זמן המצריך תנועת נפש של אומץ וגבהות רוח, זמן שבו אמורים אנו להיות מלאים בחוסן, באמונה, בעז. השקיעה בכאב ובאבל, החיטוט במחדלים וקריאות הביקורת השונות – כל אלו אינם מסייעים לרוח הנפשית הנדרשת ללחימה – להיפך. על כל אחד ואחת מאיתנו לקחת אחריות על החוסן הפנימי שלו כחלק מן האומה, לשמור על רוח חיובית ואופטימית, על מורל גבוה וחוסן, על בטחון מלא בא-ל עושה פלא ההולך לפנינו ומביס כל קמינו תחתינו.

זהו הזמן להתעורר בתשובה, לחזק את אחיזתנו בארץ הקדושה הזו – שגורלנו תלוי בגורלה, זו שחיינו על אדמתה הגשמית תלויים לגמרי בחיינו הרוחניים, לשוב אל אופן החיים הראוי לחיות בה, לחזק את עצמנו מבפנים, לתת כח איש לרעהו, ולבטוח בלב מלא בישועת ה' וברחמיו. קווה אל ה', חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'.

תגובה אחת על “להרים מבט אל התמונה הגדולה

  • המסקנה מפסקת הסיום היא פשוטה: מה שקרה מחייב שנעשה כולנו את מה שהמחברת חשבה לנכון עןד לפני שמחת תורה. האם המחברת חושבת שלצורך זה נדרשת מכה כה גדולה? בזה סיימת את חשבון הנפש שלך?

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל