כה תאמרי לבית יעקב: על הצורך במשפיעות רוחניות בקהילה

בשנות רווקותי התארחתי מספר שבתות ביישוב קהילתי של הציונות הדתית, והתלוויתי למארחי לקבלת שבת בבית הכנסת. בכניסה לעזרת הנשים קידמה אותנו הרבנית בברכת שבת שלום, והתעניינה בשלום מארחי. בדרך למקומנו התעכבנו פעמים אחדות לשיחת רעים חטופה עם נשים ובנות מהקהילה. עזרת הנשים היתה בתפוסה מלאה. היו שם נשים מבוגרות, צעירות עם תינוק על הידיים ולא מעט רווקות. למחרת יצאתי שוב לבית הכנסת, והפעם כדי להשתתף בשיעור לנשות הקהילה.

כמי שגדלה בעיר חרדית והשתייכה לקהילה ליטאית, התקהלות נשית בבית הכנסת בסתם שבת היתה זרה לי. בית הכנסת היה עבורי מקום שפוקדים בימים נוראים ובשמחת תורה ולא מעבר לכך. הנוכחות הנשית בבית הכנסת בשבת רגילה היתה דלה, והקהילה לא ארגנה ארועים בעלי תוכן רוחני עבור הנשים. לא היה בית כנסת מסוים שאליו נהגתי ללכת, לא לקחתי חלק בפעילות רוחנית כמו שיעורי תורה, ובאף מקום לא חיכתה רבנית שידעה את שמי והתעניינה בשלומי. כיוון שכך, אך טבעי שלא הרגשתי שייכת, לא לקהילה של הורי ולא לאף קהילה אחרת.

לא היה בית כנסת מסוים שאליו נהגתי ללכת, לא לקחתי חלק בפעילות רוחנית כמו שיעורי תורה, ובאף מקום לא חיכתה רבנית שידעה את שמי והתעניינה בשלומי. כיוון שכך, אך טבעי שלא הרגשתי שייכת, לא לקהילה של הורי ולא לאף קהילה אחרת

אחרי השבת הראשונה שלי באותו יישוב חשבתי שאולי אפשר גם אחרת. אפשר שהקהילה תדאג לי לתוכן רוחני מעשיר גם בלי שאלך לחפש רחוק מדי. אפשר שהיותי חלק מהקהילה יקבל ביטוי ממשי.

במאמר זה אני רוצה לעורר על דבר נחיצותה של רבנית קהילה. אין בכך משום ערעור על מקומו של הרב אלא תהייה על נפקדותה של הרבנית. אני רוצה להצביע על צרכים מהותיים של נשות הקהילה, המעוררים דרישה לדמות נשית רוחנית. בשורות הבאות אסביר כיצד עשויה רבנית קהילה להועיל לנשות הקהילה במישור הרוחני, ההלכתי והנפשי, וממילא להשפיע על החיבור הכללי של הנשים לקהילה. לבסוף אציע מודל של רבנית המותאם לערכי הקהילה החרדית.

 

מדוע נשים חרדיות אינן הולכות לבית הכנסת

ההבדל בין החוויה הקהילתית של נשים חרדיות לשל נשים מהצינות הדתית מוטמע במבנה הקהילה. בציונות הדתית, הקהילה היא במידה רבה ארגון המשרת אינדיבידואלים: יש בו תכניות לנוער ופעילות לילדים, שיעורים לנשים, לפנסיונרים, לנערות ולאמהות צעירות, ואירועים לרווקים. הקהילה החרדית לעומת זאת מתארגנת סביב המשפחה. הקהילה היא מקבץ משפחות ולא מקבץ אינדיבידואלים, וראש המשפחה הוא השגריר שבאחריותו ליצור את החיבור בין המרחב המשפחתי-פרטי למרחב הקהילתי-ציבורי. הוא הדובר המשפחתי, הוא הקונה מקום בבית הכנסת, הוא ייגש לרב להתייעץ בשאלות הנוגעות לאחד מבני המשפחה. הוא גם ייצג את המשפחה ברוב מוסדות הקהילה. האשה נוכחת במרחב המשפחתי הפרטי. היא דואגת לטיפוח הילדים, לגידולם, לניהול משק הבית ואף לכלכלת הבית. הגבר נחשב שר החוץ, והאשה שרת הפנים.

לאור זאת, שרותי הקהילה מתרכזים בעיקר בבני הקהילה, ובייחוד בראשי המשפחות. ראשי המשפחות בקהילה מתאגדים סביב הרב, והוא המנהל את הפעילות הקהילתית מבחינה רוחנית, הלכתית וציבורית. הרב משמש עוגן רוחני לבני הקהילה ותורם רבות לעיצוב ולטיפוח הצביון הקהילתי. תפקידו אינו מצטמצם רק למישור הפסיקה ההלכתית. הוא מורה ומייעץ כמעט בכל שאלה הנוגעת לכלל וגם בשאלות פרטיות רבות. בני הקהילה מעניקים לו סמכות בסוגיות הקהילתיות ורואים בו כתובת לשאלות הנוגעות לחייהם האישיים. מובן שמידת המעורבות של הרב שונה מקהילה לקהילה, ועל כך אפשר לראות הרחבה במאמרו של הרב ד"ר אבידן מילבסקי, מעמדו של הרב הקהילתי.

המבנה הקהילתי, שבו הקשר אל הקהילה מתקיים רק דרך ראש המשפחה, אינו מספק עוד את צרכיה של האשה החרדית בת ימינו. התעלמות מעובדה זו תשמר אולי את הסדר הישן, אך תשאיר את האשה החרדית מנותקת מהקהילה, על כל המשתמע מכך

הבחנה זו בין תפקידי הבעל לתפקידיה של האשה יושבת על יסודות איתנים, והיא מעצבת עד היום את המסרים שעליהם מחונכות הבנות. האשה האידאלית תומכת בלימוד התורה של בעלה, ומגדלת ומטפחת את ילדיה. התכונות החשובות שלה הן היותה רעיה ראויה ואם מסורה. עם זאת, בשנים האחרונות חל שינוי עצום במצבן החומרי של הנשים, ובהתאמה השתנה התפקיד שלהן גם כן. אם בימי קדם מקובל היה שהאשה נסמכת על בעלה ואינה עומדת בזכות עצמה, הרי שהיום מרבית הנשים עובדות, ונשות האברכים הן לרוב מפרנסות בלעדיות.

שינויים אלו נתנו אותותם גם בתפיסה העצמית של הנשים. האשה החרדית של היום היא בעלת מובחנות ועצמאות. לצד תפקידיה הביתיים, הכוללים ניהול משק בית וטיפוח של בעלה וילדיה, היא גם מפרנסת, לומדת ובעלת ידע. היא שואפת לממש את עצמה בתפקידים הביתיים, אך אינה מסתפקת בהם. שאיפה זו להתפתחות אישית ולמימוש עצמי אינה נובעת מעמדה אידאולוגית, היא תוצר של שינוי בתנאי החיים. נשים חרדיות, גם שמרניות ביותר, מתנהלות כך ביום יום, בלא שתעמוד מאחורי זה כל נטייה פמיניסטית מודעת. זוהי מציאות שיש לתת עליה את הדעת – בין אם נאהב זאת ובין אם לא.

 

מדוע צריכות נשים חרדיות ללכת לבית הכנסת

היות האשה עצמאית במקביל להיותה חלק בלתי נפרד ממשפחתה מחייב לראות בה חלק מובחן במארג הקהילתי. המבנה שבו הקשר אל הקהילה מתקיים רק דרך ראש המשפחה אינו מספק עוד את צרכיה של האשה החרדית בת ימינו. התעלמות מעובדה זו תשמר אולי את הסדר הישן, אך תשאיר את האשה החרדית מנותקת מהקהילה, על כל המשתמע מכך. עלינו להיות קשובים אפוא לצרכיה, ובהתאם לכך לספק לה שרותים קהילתיים. נשים חרדיות בנות זמננו זקוקות לשרותים קהילתיים בדרכים הדומות לשל הצד הגברי במשפחה: אם בחיבור רוחני דרך שיעורים בתורה ובמחשבה, ואם בכתובת לייעוץ במשברים אמוניים וזוגיים, או בעצה ותמיכה בכל ענין אחר. כדי לספק שירותים קהילתיים מותאמים יש לדאוג בראש ובראשונה לרבנית קהילה שתישא בעול קהילת הנשים, רבנית נגישה ומעורבת שתוכל לאגד סביבה את ציבור הנשים ותהיה עבורן כתובת בכל נושא הנוגע לאשה בפרט ולקהילת הנשים בכלל.

נשים חרדיות בנות זמננו זקוקות לשרותים קהילתיים בדרכים הדומות לשל הצד הגברי במשפחה: אם בחיבור רוחני דרך שיעורים בתורה ובמחשבה ואם בכתובת לייעוץ במשברים אמוניים וזוגיים או בעצה ותמיכה בכל ענין אחר

המודל של רבנית במובן של משפיעה רוחנית כבר קיים היום. היא יכולה להיות מורה נערצת בסמינר, דמות רוחנית כמו הרבנית קנייבסקי, או מרצה המוסרת שיעורי תורה לנשים כמו הרבנית ימימה מזרחי. אולם במאמר זה אני רוצה לעמוד על התועלת של רבנית במסגרת קהילתית. ההבדל המשמעותי בין משפיעה רוחנית לרבנית קהילתית הוא במידת הנגישות שלהן והמעורבות בחיי הפרט והקהילה. רבנית קהילה הנוכחת בעזרת הנשים והלוקחת חלק בחיי הקהילה נגישה וזמינה יותר, ויכולה לספק מענה מותאם וקונקרטי לצרכים של בנות הקהילה.

רעיון זה עשוי אולי להישמע מהפכני, אך למעשה הוא מחזיר ליושנה את עטרת עזרת הנשים. עזרת הנשים במובנה היום התגבשה בתקופת הראשונים באשכנז, ואז היא כונתה "בית כנסת של נשים". היא שכנה לעתים במבנה נפרד, ובו התקיימו תפילות כסדרן על ידי נשים. גם במקומות שעזרת הנשים היתה בחדר צמוד לעזרת הגברים, היתה חזנית שעמדה בפתח כדי לחזור על תפילתו של החזן ולעזור לנשים לקחת חלק פעיל בתפילה. מתאורים הפזורים בשו"תים ובכתבי רבותינו הראשונים ניתן להתרשם כי נשים היו פוקדות תדיר את בית הכנסת, אפילו בימי החול.[1]

להלן אפרט שלושה תחומים שבהם תרומתה של רבנית קהילה עשויה להיות משמעותית.

ההבט הרוחני

זכורה לי הפעם שעמדתי בעזרת הנשים לפני תקיעת שופר, וניסיתי להאזין לדרשת הרב. עזרת הנשים ששכנה בקומה העליונה והאקוסטיקה הגרועה של המבנה לא אפשרו לי לשמוע דבר. חזרתי למקומי מתוסכלת מכך שאיש לא חשב על העומדות בעזרת הנשים. ויתכן שכן חשבו, אולם האילוצים הטכניים עמדו בדרך.

דוגמא זו מייצגת בעיה רחבה יותר. לעזרת הנשים אין אפשרות לעמוד בזכות עצמה. נשות הקהילה נושאות את עיניהן לעזרת הגברים, כי אין להן סיבה אמתית לכנס את המבט פנימה. בית הכנסת בהגדרתו הוא בית תפילה ומוקד רוחני לבני הקהילה, והתפילה ודרשות הרב מתקיימות בעזרת הגברים. למצער, לא תמיד מתאפשר למלא את הציפיה של נשות הקהילה לספוג תוכן רוחני מכלי ראשון. לכן דוקא בנקודה זו, רבנית בעלת השפעה תוכל לסגור את הפער – רבנית שתוכל לייצר תוכן רוחני עבור הנשים הצמאות להעשיר את עולמן.

רבנית שתדאג למערכת של שיעורים ותשפיע רוחניות על נשות הקהילה, תוכל להשיב את הצימאון לעבודת ה' ולהעשרה תורנית

נוסף על אותם אתגרים טכניים, ישנו אתגר ההתאמה המגדרית. אינה דומה עבודת ה' נשית לגברית. דוגמא לכך היא שרה בת טובים, מחברת שניים מספרי התחינות המוכרים לנו. ספרים אלו נכתבו מדם לבה ובהם תחינות ובקשות שהן מרפא לנשמה. ניתן להווכח שהשונות בין המינים מכתיבה עבודת ה' המגיעה והמניעה באופן שונה. אינה דומה תפילה חמה ומתלהטת של אם יהודיה לתפילה גברית. כיוון שכך, תכנים רוחניים הנוגעים בין היתר לעבודת ה' יקבלו אופי שונה בקהל נשי. רבנית בעלת שיעור קומה תוכל לדבר על דבקות והתלהבות רוחנית באופן שיתיישב על לבן של נשות הקהילה, דוקא משום שהן חולקות אותה מערכת רגשית ורוחנית.

כללו של דבר, רבנית קהילה תוכל לדאוג לשיעורים המותאמים מבחינת התכנים, אופני המסירה ואפילו זמני המסירה. רבנית שתדאג למערכת של שיעורים מעשירים ותשפיע רוחניות על נשות הקהילה תוכל להשיב את הצימאון לעבודת ה' ולהעשרה תורנית.

ההבט ההלכתי

עמוד השדרה ההלכתי של הקהילה הוא הרב שהוסמך לכך. בכל שאלה הנוגעת להלכה הרב הוא הפוסק, המילה האחרונה. אך מה קורה כאשר מדובר בשאלה סמי-הלכתית, כאשר השאלה אינה נוגעת אך ורק להבטים הלכתיים? ומה קורה כאשר אי הנגישות של נשים לרב פוגעת באפשרות להתייעץ אתו?

הדוגמא הרווחת לכך היא שאלות הנוגעות לטהרת המשפחה ולהלכות צניעות. בשל חוסר נעימות, נשים משתמשות בבעלים שלהן כדי לשגר את השאלה לרב. אך יתכן שמסיבה כלשהי האשה אינה יכולה או מעוניינת לשלוח את בעלה לרב. היא מבקשת לגשת באופן בלתי אמצעי, אך עשויה להמנע מכך, בשל חוסר הנעימות הכרוך בדבר. דוגמאות נוספות הן שאלות סמי-הלכתיות או שאלות הנוגעות לרוח ההלכה, כגון שאלות העוסקות בניהול עסק, יחסי שכנות, מצבים של ייחוד בעבודה, או כל שאלה אחרת הדורשת הכוונה מוסרית. רבנית בעלת כתפיים רחבות וידע הלכתי רב תוכל לתת מענה לשאלות מהסוג הזה, ולמצער להיות הגורם המתווך בין השואלת לבין הרב.

אספקט נוסף של הצורך ברבנית נוגע להיכרות הבלתי אמצעית שלה עם עולמה הפנימי של האשה הדתית. פעמים אותה הבנה עשויה להאיר באופן שונה את פסיקתו של הרב. הרב יוכל להסתייע ברבנית כדי להבין דילמות הלכתיות הכרוכות במצבים גופניים ונפשיים המייחדים את האשה. בנושא זה אפשר להזכיר שאלות הלכתיות הדנות בלידה שקטה, בקשת גט ומצבים כואבים אחרים.

ההבט הנפשי

בהקשר של נקודה אחרונה זו עולה גם ההבט של התמיכה הנפשית שמספק הרב לבני הקהילה, תמיכה שהוא אינו יכול להציע, בוודאי לא במידה זהה, לנשות הקהילה. לאחרונה שוחחתי עם אשה שבעלה 'יצא בשאלה' אחרי לא מעט שנות נישואים. היא ציינה את חוסר הנגישות של הרב כאחד האתגרים המרכזיים שלה באותה תקופה. מלבד העובדה שהיו רבנים שלא קיבלו נשים, היה גם חוסר נעימות בחשיפת הפגיעות שלה מול הרב. בסופו של דבר היא מצאה רב שילווה את התהליך והיתה אסירת תודה על כך. אך האם רבנית בעלת כתפיים רחבות לא היתה יכולה להקל עליה ולו במעט?

כמו כן, הקשר הישיר של הרב עם אבי המשפחה מאפשר לו להבין שדבר מה אינו כשורה אצלו רק מפגישה בבית הכנסת. לאותם מפגשים אקראיים בבית הכנסת חשיבות גדולה מאוד. הם אכן עשויים להציף מצבים שלא בהכרח הגיעו עד לבית הרב. אחד מבני הקהילה שיסתובב בפנים נפולות יעורר את תשומת לבו של הרב, והוא יתעניין, יתמוך, יגלה מעורבות וישרה ביטחון. אך מה קורה אם אשתו של אותו אדם היא המסתובבת בפנים נפולות? באין רבנית שתתן על כך את הדעת, הזעקה האילמת שלה עשויה להבלע. אכן, הקהילה היא רשת הביטחון של האדם. אך אם אין לאשה קשר לקהילה, רשת הביטחון הזו אינה נפרשת. מפגש רציף עם דמות מרכזית בעזרת הנשים ששמה לב, שדואגת, שמגלה אחריות, יכול להיות הצלת נפשות של ממש.

רבנית קהילה הרואה בתפקיד אחריות המתרחבת גם לאספקטים הנפשיים של נשות הקהילה תוכל לתת מענה מידי בעצם היותה ערנית למצבים המצריכים עזרה. היא יכולה להפנות לכתובת המתאימה, ולספק תמיכה והגנה.

 

"ותצאן כל הנשים אחריה"

מקובלנו ש"אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים". עד היום הוצמד התואר "רבנית" בפשטות לאשת הרב. תפיסה זו הנחתה גם את הרב אבידן מלבסקי במאמרו הנזכר, בהתייחסו בין היתר לתפקידה של משפחת הרב בכלל ולתפקידה של אשת הרב בפרט. הוא הרחיב על הערך שאשת הרב עשויה להביא לנשות הקהילה. אך מה קורה אם אשת הרב אינה מעוניינת או אינה מוכשרת להעניק ערך זה לנשות הקהילה?

בחירת רב קהילה אינה דבר של מה בכך. היא דורשת בחינה מעמיקה של גדלותו בתורה, של אישיותו ויכולותיו. החשיבות שמייחסת הקהילה לתפקיד הרב משפיעה על המוטיבציה למצוא רב מתאים. ריבוי הקריטריונים שמציבה הקהילה בדרך לבחירת הרב עושה את הקריטריון של "אשת הרב" לבונוס. אם אשתו של הרב אינה רוצה או מתאימה לשאת את תפקיד "אשת הרב", הדבר אינו מעכב.

אם אשתו של הרב אינה מעוניינת לקחת על עצמה את התפקיד, יש למצוא אשה אחרת שתיטול אותו. העיקרון המנחה צריך להיות מידת ההתאמה שלה לתפקיד הדורש פעולה במרחב הציבורי

אם אשתו של הרב אכן מתאימה לשאת בתפקיד הרבנית, המצב אידאלי. אולם זהו מקרה בלבד. בני זוג אינם עובדים בהכרח באותו המקצוע, ורבנים אינם יוצאים מכלל זה. התואר המסורתי "הרבנית" המוצמד לאשת הרב הוא לפיכך סטטוס חברתי ולא תפקיד, ובוודאי לא התפקיד שתארתי לעיל.

מי אם כן ראויה לשמש בתפקיד הרבנית? איני רוצה חלילה לפגוע במעמדה של אשת הרב, אולם אני רוצה להציע שנוכחותה המכובדת לא תפגע בסיכוי של בנות הקהילה ליהנות מדמות רוחנית מובילה. אם אשתו של הרב אינה מעוניינת לקחת על עצמה את התפקיד, צריך למצוא אשה אחרת שתיטול אותו. העיקרון המנחה צריך להיות מידת ההתאמה שלה לתפקיד הדורש פעולה במרחב הציבורי

החוויה שלי בשבתות שביליתי בקהילה של הציונות הדתית העירה בי את הצורך בחיבור לבית הכנסת, ונתנה גם כיוון למענה שאפשר לייצר במסגרת המקובלת. כאמור, "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים" – דמות רוחנית-נשית היתה בקהילות ישראל מאז ומעולם. גם מרים הנביאה פנתה אל קהל הנשים, במקביל להנהגת העדה על ידי אחיה משה ואהרן: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

אין כאן אפוא קריאה ליצור תפקיד חדש, אלא להפיח חיים חדשים בתפקיד מסורתי עתיק יומין. במציאות של היום אנחנו נדרשים לכך. הרחבת העצמאות של האשה החרדית מחדדת את הצורך בקשר אישי לקהילה. קשר זה יתאפשר באמצעות דמות נשית, רבנית, שתתן מענה לצרכים הרוחניים, ההלכתיים והנפשיים של נשות הקהילה. זאת בעוד התפקיד של ניווט ספינת הקהילה כולה נותר בידים של הרב.

 

---

[1] אברהם גרוסמן, חסידות ומורדות: נשים יהודיות באירופה בימי הביניים, מרכז זלמן שזר 2003, עמ' 325-312.

תמונה: Deror_avi, CC BY-SA 3.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0>, via Wikimedia Commons