"ליבי במזרח": הכרעת ישמעאל בכוח התפילה

בפרשות השבוע האחרונות אנו למדים על הורתו ולידתו של ישמעאל, האויב המר שבימים אלו אנו נלחמים מולו. בשיעורו מחודש חשון תשע"ה מתייחס הרב משה שפירא זצ"ל לכך שישראל וישמעאל הם שני עמים שבסיומת שמם מופיע שם "א-ל", שמשמעותו כידוע כוח. כוחו של ישמעאל הוא כוח האמונה שקיבל מאברהם אביו. ועל כן הדרך לנצח ולהכניע את כוחו של ישמעאל היא אמונה: "אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים."

את כוחו של ישמעאל נכניע דוקא בסוג התפילה השני, תפילה וזעקה של בן לאביו, שהרי אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים. סוג הקשר הלבבי, האינטואיטיבי, הפשוט הזה הוא שיעמוד לנו להינצל מישמעאל

בהמשך דבריו מתייחס הגרמ"ש זצ"ל לשני אופנים של קשר עם ה', קשר שבין בן לאב וקשר שבין נתין למלך. שני קשרים אלו מתבטאים באמרות חז"ל הידועות על אודות התפילה: "תפילות כנגד תמיד תקנום" – זוהי תנועת נפש של פנייה אל המלך, ו"תפילות כנגד אבות תקנום" – תנועת נפש של בן לאביו (ולכן באה הפנייה הכפולה "אבינו מלכנו"). את כוחו של ישמעאל נכניע דוקא בסוג התפילה השני, תפילה וזעקה של בן לאביו, שהרי אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים. סוג הקשר הלבבי, האינטואיטיבי, הפשוט הזה הוא שיעמוד לנו להינצל מישמעאל.

***

דברים אלו עוררו אותי לחשוב על ההבדל שבין תפילות האשכנזים – שחיו בגלות אדום, לתפילות הספרדים – שחיו בגלות ישמעאל. הבדל זה ניכר במיוחד בתפילות הימים הנוראים. אצל בני אשכנז נוכח בעצמה רבה הקשר שבין האדם למלכו, וממילא נעשית עבודת התפילה מתוך יראה, כובד ראש ורצינות, ואילו אצל בני עדות המזרח נוכח הקשר החם והטבעי שבין אב לבנו והן מאופיינות באהבה, חום, שמחה ולבביות.

"ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל" (פרקי דרבי אליעזר). שמו של ישמעאל נושא את אופן התיקון וההצלה שלנו ממנו – אנקתנו, קריאת השוד והשבר שלנו בעקבות מעלליו, היא שתעמוד לנו להיוושע: "ישמע א-ל ויענם".

באופן שונה מעט מפרש בעל הטורים את חשיבות הקשר עם הקב"ה לישועה מידי ישמעאל. על הפסוק "וקראת שמו ישמעאל" בפרשת לך לך: "וקראת. ד' במסורה הכא. ואידך וקראת אתכם הרעה. וקראת את שמו עמנו אל. וקראת ישועה חומותיך. שע"י קריאתו ישמעאל קראת הרעה אבל ע"י קריאת עמנו אל קראת ישועה." כלומר, המילה 'וקראת' (בלשון נקבה) מופיעה בתנ"ך ארבע פעמים בלבד. 'וקראת אתכם הרעה', הפורענות העתידית לעם ישראל, נובעת מ'וקראת שמו ישמעאל'. אבל ישועה תבוא לעם ישראל כשיתקיים בהם 'וקראת את שמו עמנואל'. כשנמצא את דרכנו להיות עם השם אלוקינו, אזי יתקיים 'וקראת ישועה חומותיך'.

נגד אותו כוח מתפרץ ומסוכן אנו נקראים לצאת למלחמה רוחנית של קריאה אל אבינו היושב בשמים. זעקה ספונטנית היוצאת מן הלב, שיבה אל קשר טבעי ובריא של תפילה וקריאה מבן לאביו

אנחנו נמצאים בעת צרה קשה מאד. אותו פרא אדם חולם על "מבול אל אקצא", כוחות מזויינים שישטפו את העם היושב בציון מכל צד ופינה כדי להשיג שליטה מלאה על ארץ ישראל בכלל ועל הר הבית – מקום קודש הקודשים, שער השמים ומקום עליית התפילות – בפרט. נגד אותו כוח מתפרץ ומסוכן אנו נקראים לצאת למלחמה רוחנית של קריאה אל אבינו היושב בשמים. נדרשת מאתנו זעקה ספונטנית היוצאת מן הלב, שיבה אל קשר טבעי ובריא של תפילה וקריאה מבן לאביו.

בימים אלו בפרט כולנו, אשכנזים וספרדים, נקראים לשוב אל אופן התפילה כפי שלימדו אותנו בני עדות המזרח שאמנותם הרוחנית היתה בהכנעת ישמעאל. עלינו ללמוד את אופן התפילה הזה, שבמשך שנים רבות לא רק שנזנח על ידי רבים מבני הישיבות, אלא אף בעוונותינו הרבים קיבל דה־לגיטימציה וזלזול והקטנה.

***

במאמרו על גבי במה זו כתב הרב יעבץ כי הקריאה להפסיק עם שנאת החינם הרי היא כהכאה על לבו של הזולת – זוהי סיסמא שלכולנו קל להתחבר אליה, היות שהיא נוגעת בעיקר לזולת. אמנם התחברתי לדבריו הנוקבים, אך עם זאת אני חושבת שסיסמא זו שאפשר לתרגם אותה לפעולות נבובות יכולה להתפרש גם אחרת. כציבור, חטא היוהרה והזלזול במורשת הספרדית הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. על גבי במה זו פורסמו מאמרים מסמרי שיער ועלתה כאן לא פעם הקריאה לתיקון, לשינוי, לאהבה.

כעת, כשכל עם ישראל בארצו סובל תחת ידו של ישמעאל, עלינו להתחבר כולנו יחד ולאחוז בכלי הנשק שיש בידם להושיע אותנו

ניתן בהחלט לשנות את היחס וליזום פעולות חיצוניות של אהבה ואחדות, אך אנחנו נתבעים לשינוי עמוק מהותית – להתחבר לעומק תנועת הנפש של בני עדות המזרח (והוא הדבר לגבי בני עדות המזרח עצמם, שעטו על גופם מלבושי עשו הוא אדום כדי לקבל את ברכת האליטה) מול הקודש. כעת, כשכל עם ישראל בארצו סובל תחת ידו של ישמעאל, עלינו להתחבר כולנו יחד לאחוז בכלי הנשק שיש בידם להושיע אותנו. תנועה זו של חיבור מזקקת כבוד, מלמדת ענווה, מעמידה אותנו על מקומנו האמיתי: מקבלים דין מן דין.

כמובן אין בדברים קריאה לנטוש את מסורת אבותינו או להתנכר לזהותנו, אלא קריאה להיפתח גם לאופן נוסף של עבודת ה', ולא להביט עליו חלילה מלמעלה למטה.

כחלק מן התשובה הכללית עלינו להתחבר בעומק עם אופן התפילה הספרדי דוקא, להישען בתפילה וזעקה על אבינו שבשמים, ולשוב אליו מאהבה. (כן, אפשר ורצוי לשיר ולזמר "חטאנו לפניך, רחם עלינו".) עלינו להאמין כי רק בכוחה של תפילה כזו שיש בה ענווה והתבטלות, פשטות וקשר של אמת, ובעיקר אמונה ללא מצרים וללא ציניות, נזכה להיוושע.

Photo by Levi Meir Clancy on Unsplash