צריך עיון > סדר שני > הבית היהודי > משבר הגבריות של האברך החרדי

משבר הגבריות של האברך החרדי

מבלי משים שמה חברת האברכים את האיש בתפקיד עקרת בית ואת האשה בתפקיד שרת החוץ של המשפחה. להיפוך תפקידים זה השפעות דרמטיות על הדימוי העצמי של האברך ועל שלום הבית, ומשום כך על יציבות החברה כולה.

כ"א אב תשפ"ב

אחד הנושאים המסקרנים ביותר אצל אנשים שמחוץ למגזר החרדי הוא מעמד האשה החרדית. לא אחת אני נתקלת בשאלות מגששות על "מעמד האשה אצלנו", המלוות בדאגה פטרונית אופיינית. ובכל פעם אני מבליעה חיוך קטן וחושבת בלבי (יש מחשבות שעדיף להשאיר בפנים), שאם צריך לדאוג למעמד של מישהו, הייתי דואגת הרבה יותר לגבר החרדי.

לא אחת אני נתקלת בשאלות מגששות על "מעמד האשה אצלנו", המלוות בדאגה פטרונית אופיינית. ובכל פעם אני מבליעה חיוך קטן וחושבת בלבי (יש מחשבות שעדיף להשאיר בפנים), שאם צריך לדאוג למעמד של מישהו, הייתי דואגת הרבה יותר לגבר החרדי

כל מערכת בחירות בישראל מציפה מחדש את שאלת הייצוג הנשי החרדי. חוסר הייצוג הנשי החרדי בכנסת, הפרדה מגדרית ועוד מציגים את החברה החרדית כלפי חוץ כחברה פטריארכלית מובהקת. רק בסוף השבוע האחרון התראיין חבר הכנסת של "יהדות התורה" אורי מקלב ל"ידיעות אחרונות", ומכל הדברים שנאמרו באותו ראיון בחר עורך העיתון לכותרת את הציטוט: "אשה לא צריכה להיות בפוליטיקה. זה לא טוב לה." החברה החרדית מקדשת את המקום הפנימי של האשה ונמנעת משיתוף נשים בזירה הפוליטית שהיא המרחב הציבורי ביותר. פעילה פמיניסטית שפחות התחברה לדבריו של מקלב לא החמיצה את ההזדמנות כדי לתקוף את החברה החרדית כולה ולהציגה כמדכאת נשים (ראו טורה של אסתי רידר אינדורסקי שפורסם ב-ynet).

כל זה טוב ויפה ומספק עניין רב לעיתונות החילונית. ללא ספק, היהדות החרדית רחוקה מאוד מאג'נדות פמיניסטיות עכשוויות, והעובדה שנשים אינן נציגות ציבור היא ביטוי אחד לכך. עם זאת, כל מי שמכיר את החברה החרדית מקרוב יודע שזרמים תת קרקעיים הנובעים משינויים בתנאי החיים, קרי: הפיכת האשה למפרנסת עיקרית, משנים לגמרי את יחסי הכוחות בין האשה לגבר בתוך התא המשפחתי, ואף משליכים על החברה כולה. במאמר זה אבקש לבחון את השינוי הזה, ובעיקר את ההשפעות שלו בגזרה הגברית.

באופן לא לגמרי מכוון השתנו יחסי הכוחות המגדריים בחברה החרדית. וזאת לאו דוקא לטובתה של החברה. החברה החרדית אמונה על תפיסות מגדריות מסורתיות. הגבר זוכה למעמד מסוג אחד והאשה למעמד מסוג אחר. אולם השינויים בתנאי החיים, והעובדה שלכל הפחות בחברה הליטאית האשה היא מפרנסת עיקרית בעוד הבעל ספון באהלה של תורה, הפכו באופן לא מכוון את יחסי הכוחות. וכך מבחינה רעיונית עדיין שמור לגברים מעמדם המסורתי, אך בפועל הנשים הן הזוכות לו – לכל הפחות באופן חלקי. מצב זה עלול להיות מייסר הן עבור נשים, המצפות שהאיש שלהן יהיה "גבר" במובן המסורתי של המונח, והן עבור גברים, המרגישים שכבודם נלקח מהם.

 

פמיניזציה שלא מדעת

בחברה המערבית, תהליכי שוויון מגדרי הובלו מגבוה על ידי אנשי רוח, אקדמאים ופעילים חברתיים, וכך נוצרה תנועה רעיונית מהפכנית. בהמשך חלחלו הרעיונות הפמיניסטיים אט אט אל האשה הפשוטה, ועיצבו מחדש את מערכת היחסים בין גברים לנשים ואת הציפיות ההדדיות שלהם.

בניגוד לסדר הדברים בחברה החילונית המערבית, ההנהגה הרבנית וה"השקפה", האידאולוגיה הרשמית בחברה החרדית, התנגדו נחרצות לרעיונות הפמיניסטיים. בת חרדית מתחנכת על כך ש"פמיניזם" היא מילה אסורה ו"פמיניסטית" מילת גנאי. התפקידים המסורתיים של האשה, היותה אם, רעיה ועקרת בית, מהוללים בשערים, והרעיונות השוויוניים מגונים בכל פה.

למרבה האבסורד, המצב בפועל בחברה החרדית, ובייחוד האברכית, הוא מצב שפמיניסטיות מושבעות יכולות רק לחלום עליו. גם היום, הרבה אחרי חלום השוויון של המהפכה הפמיניסטית, פעילות פמיניסטיות רבות קובלות על כך שמערכת היחסים המגדרית הישנה עדיין נשמרת: ברוב הבתים הגבר ממשיך להיות "האיש החזק", המפרנס העיקרי, ולכן ההסדרה המגדרית המסורתית המייעדת את המרחב הפרטי לנשים ואת הציבורי לגברים עדיין נוכחת. במרבית הבתים נשים מופקדות על גידול הילדים וטיפול בעבודות הבית והגברים בונים קריירה משמעותית. הגברים הם "שר החוץ" של התא המשפחתי, והנשים "שר הפנים".

בחברה שבה יש חשיבות לתפקידים המגדריים והם המעניקים לבניה את תחושת הערך ואת הכבוד העצמי, גבר עלול להרגיש מתוסכל כשהוא מוצא את עצמו מבצע תפקידים נשיים מסורתיים באופן קבוע

לעומת זאת, בהרבה מאוד בתים חרדיים מתממש הלכה למעשה חלומה האוטופי של התנועה הפמיניסטית. ללא כל הכוונה רעיונית-אידאולוגית כמובן, בתים חרדיים רבים פועלים במתכונת תפקידית מגדרית הפוכה. הנשים הן המפרנסות היחידות או העיקריות. הן הממהרות לעבודה בבוקר, משתתפות בישיבות עבודה רבות השפעה, ולעתים לא רחוקות גם נפקדות מהבית בשעות הצהרים כשהילדים חוזרים ממוסדות הלימוד. בכל אזור חרדי מובהק בארץ נראים בשעות הבוקר והצהרים אברכי משי הדוחפים עגלות תינוקות, ומאחוריהם שיירת ילדים. מכאן ועד הפשלת שרוולים לניקוי יסודי של הבית וקבלת ממשלה במטבח כדי להאכיל את הפיות הרעבים הקטנים – הדרך קצרה. כך מתבקשת גם החלפת מתכונים הדדית בעמדת הקפה של ה"כולל". כל אלו הן תופעות מוכרות, מעשים שבכל יום. בכנס לבנות סמינרים בהשתתפות גדולי הדור שנערך לפני מספר שנים עמד על תופעה זו רבה של קרית ספר, הרב מאיר קסלר. הזעקה שלו, "אברכים הפכו לבשלנים", ביטאה את כאבו על כך שהאשה נעשית "אשת העולם", העושה קריירה ומנהלת את קשרי החוץ של הבית, בעוד האיש נעשה "עקרת בית".

תמונה זו מציגה בפנינו מציאות אחרת לחלוטין מהדימוי הרווח של האישה החרדית. המצב בשטח הוא שבהחרגת המרחביים הדתיים, הפוליטיקה היא כמעט המעוז האחרון של הבלעדיות הגברית החרדית. בכל שאר תחומי החיים יש דומיננטיות נשית מובהקת.

אינני רואה פחיתות ערך חלילה בתפקידים נשיים מסורתיים. אולם בחברה שבה יש חשיבות לתפקידים המגדריים והם המעניקים לבניה את תחושת הערך ואת הכבוד העצמי, גבר עלול להרגיש מתוסכל כשהוא מוצא את עצמו מבצע תפקידים נשיים מסורתיים באופן קבוע. ואכן, אברכים רבים ידאגו לטשטש כלפי חוץ את עובדת היותם עקרת הבית המשפחתית. כפי שציינתי, החברה החרדית רחוקה מאד מן הפמיניזם, והיא ממשיכה לדגול בחלוקה המסורתית שבין גברים לנשים. כשהגבר מבצע תפקידים נשיים מסורתיים, ללא בחירה אישית מודעת אלא בשל כורח הנסיבות, הוא עלול להרגיש חוסר נוחות במקרה הטוב. במקרה הגרוע, הדברים עלולים להגיע למשבר.

 

הדיסוננס בין האידאל למצב בשטח

מערכת החינוך הליטאית מורה על תפקידים מוגדרים וברורים לכל אחד מהמגדרים: הגבר מופקד על הצד הרוחני של הבית ושל החברה והאשה על הפן הגשמי שלהם. תפקידים אלו אינם סימטריים: התפקיד הגברי, הרוחני, נעלה בהרבה על התפקיד הנשי. אי סימטריה זו מתבטאת בין השאר בעסקאות חתונה בלתי סימטריות בעליל: בניגוד לסדר המסורתי שהגבר משלם מוהר כדי לשאת אשה, בחברה הליטאית התהפכו היוצרות והאשה היא המשלמת כדי לשאת את האיש ("סידור מלא").

סדר הדברים ששלח את האשה לעבוד לטובת לימוד התורה של הבעל, הקנה לאשה את תפקיד הובלת הבית כלפי חוץ, והפקיד את האיש על הניהול הפנימי

אולם, מצב אידאלי זה אינו מקבל תמיד תימוכין מהסדר הנוהג בפועל בבית החרדי. מציאות החיים הופכת את האשה לשרת החוץ של הבית ומעניקה לה (שוב, ללא כוונה) את המקום של "בעלת המאה". האברך הענוג, שלמד כי הוא מקבל את התפקיד הנעלה יותר בסדר החברתי, פוגש בחיים האמתיים אשה עוצמתית ועצמאית המורגלת עוד מימי הסמינר לעמוד בשלל משימות, בעוד לו אין יד ורגל בכל אלו. סדר הדברים ששלח את האשה לעבוד לטובת לימוד התורה של הבעל הקנה לאשה את תפקיד הובלת הבית כלפי חוץ, והפקיד את האיש על הניהול הפנימי. בהמשך נאומו הנ"ל, תיאר הרב קסלר מצב זה בבהירות:

הרי יש מקרים שבעצם ככה לוקחים שידוך שהיא מרוויחה הרבה בשביל שהיא תוכל לפרנס את הבית והוא יוכל לשבת ללמוד, אז יוצא שהוא משועבד רובו ככולו בשביל הבית. הוא שולח את הילדים בבוקר, הוא מקבל את הילדים בצהרים והוא צריך גם לבשל.

למעשה, מצוקתו של הגבר, וכפועל יוצא מכך גם של אשתו, מתחילה כאשר הבעל אינו ממלא את חלקו בחוזה בצורה שהובטח לה.

האשה החרדית מחונכת להערצת תלמידי חכמים. היא יודעת להעריך איש ספר ואדם של צורה, והיא הראשונה שתתגייס לתת את המרחב, הזמן והכבוד לבעלה כדי שיפרח בעולם התורה. אולם כשמשהו אינו עובד כמתוכנן, והאשה מזהה כי בעלה אינו מצליח להתמסר ללימוד בחיוניות וברצינות, החוש הפרקטי שלה, המורגל ללהטט בין משימות רבות מספור, מזמין אותה לרתום את הבעל הפחות מתמיד לים המטלות הביתיות המחכה לה. היא אינה מוצאת הצדקה לקרוע את עצמה כשבעלה נראה לה קצת פחות עסוק. יתרה מזו, להיעדרות האשה מהעבודה יש מחיר כלכלי מידי, כך שפעמים רבות יעדיפו שני בני הזוג להותיר את האשה בעבודה ולהיעזר בגבר, שהוא יחסית פנוי יותר.

כלומר, כדי שמעמדו של האברך החרדי לא יושפע מהתמורות המשמעותיות בתנאי החיים, הוא צריך לבצע את הצד שלו במשוואה בצורה המושלמת ביותר. עליו למלא את תפקיד האברך באנרגיה ורעננות ובהתעניינות שופעת "גישמאק". כך, מעמדו של אברך רציני, היודע לשמר את הלהט של שנות הישיבה, לא ייפגם מהיותה של אשתו שרת החוץ של הבית. אולם כשהוא נהיה 'סתם אברך' – אברך שעבורו הכולל הוא מקום עבודה ולא מרכז החיים – הוא עלול למצוא את עצמו מנושל מכל הזירות.

 

עבודת פרך: מודל 2020

נשים חרדיות רבות הן 'סופרוומניות' אמתיות. הן מורגלות מגיל קטן למלא מספר רב של תפקידים. במקרים שהגבר לא ממלא די הצורך את המשבצת הרוחנית, הן עשויות לקחת את הפיקוד גם על הפן הרוחני של הבית, נוסף למטלות הבית והקריירה בחוץ. לבוגרות סמינר רבות יש ידע הלכתי נרחב ובקיאות מרשימה בספרי מוסר, העשויים לאתגר אפילו בוגר ישיבה סטנדרטי.

בערבי פסחים אני שומעת לא אחת איך חברות לעבודה מנהלות את ההכנות לחג בשלט רחוק. נשים העובדות כמעט עד בדיקת חמץ נאלצות להיעזר בבעל הנמצא בבית עם הילדים כדי להתארגן לחג. התחושה שלי בסיטואציות אלו היא שהאשה ובעלה היו רוצים מאוד להחליף תפקידים. היא היתה כמהה לצחצח את הבית והוא היה רוצה לברוח משם הרחק. עבודת פרך עכשווית, בנוסח פרעה מהגן.

המסר הסמוי שסופג אברך שאינו מצליח למלא בשלמות את משבצת הלמדן הוא שהוא כמעט מיותר. אשתו מסוגלת למלא טוב ממנו את התפקידים שהוא עושה. הוא אינו מקיים בעצמו את אידאל האברך כראוי, אך גם אינו מנהל את הבית כראוי

אדגיש שוב, איני מתארת כאן בטלן גמור, שאינו רוצה ללמוד ורק מבזבז את זמנו בכולל. אני מדברת על האברך המצוי, שמקומו יציב בכולל ובקהילה והוא אכן רוצה להיות קשור לעולם התורני בכל נימי נפשו, אדם שאינו מחפש כל הזדמנות כדי לצאת מהכולל. להפך, טוב לו להשאר בעולמה של תורה. אולם כמו מרבית האברכים יש לו חיים גם מחוץ לכולל. המקבילה שלו בעולם העבודה הוא העובד האחראי העושה את העבודה והולך הביתה. הוא אינו קרוץ מהסוג שעובד מסביב לשעון ושהחיים שלו נמצאים במשרד. העולם שלנו מלא אנשים כאלה ואין בהם כל פגם. הבעיה היא, שבשביל מערכת היחסים המגדרית, להיות "אברך סביר" זה לא מספיק. הבעל יכול להגיע הביתה בין שתיים לחמש והאשה לא. אז מדוע שהאשה תקרע את עצמה?

המסר הסמוי שסופג אברך ירא שמים שאינו מצליח למלא בשלמות האידאלית את משבצת הלמדן הוא שהוא כמעט מיותר. אשתו מסוגלת למלא טוב ממנו את התפקידים שהוא עושה. הוא אינו מקיים בעצמו את אידאל האברך כראוי, אך גם אינו מנהל את הבית כראוי. את רוב משבצות התפקוד בתא המשפחתי מאיישת מי שהיתה אמורה להיות "עזר כנגדו".

 

פגיעה בשלום הבית

המצב שתיארתי פוגע בסופו של דבר לא רק בגבר אלא גם באשה. חיים של חוסר מעש משמעותי וסיפוק לצד בת זוג המלהטטת בין אינסוף משימות הם הרסניים לשלום הבית. אותו בחור חמד שקיבל "סידור מלא" מפנק עלול למצוא את עצמו במציאות חיים שונה בתכלית זמן לא רב אחרי החתונה. הפער בין היותו בתודעתו 'מלך הבית' ונזר הבריאה ובין היותו בפועל עוזרה הזוטר של אשתו עלול לשבור את רוחו.

אותו בחור חמד שקיבל "סידור מלא" מפנק עלול למצוא את עצמו במציאות חיים שונה בתכלית זמן לא רב אחרי החתונה. הפער בין היותו בתודעתו 'מלך הבית' ונזר הבריאה ובין היותו בפועל עוזרה הזוטר של אשתו עלול לשבור את רוחו

הנשים החרדיות רחוקות מאוד מזרמים פמיניסטיים רדיקליים השואפים לשנות את יחסי הכוחות. להפך, הן מורגלות ושואפות לגבר מסופק, מוביל ועוצמתי. פגיעה בגבר החרדי היא פגיעה בחוסן שלהן, של ילדיהן ושל הבית כולו. גבר חרדי כבוי ומדוכא הוא גבר שמאחוריו אשה וילדים שמחים פחות.

אני מצלמת כאן תמונת מצב. אני שומעת מנשים חרדיות שוב ושוב על חיים לצד בעל מדוכא ובלתי מסופק, הגוררים בעיות חמורות בשלום הבית. תחושת סיפוק היא נדבך בסיסי בשלמות הנפשית של כל אדם, והיא נחוצה לגבר, אך לא פחות מכך לנוות ביתו.

בהקשר זה חשוב לציין שה"שטעלע" – המשרה התורנית – אינה פותרת בעיה זו, כפי שאולי עשויים לחשוב. גברים חרדים היוצאים לעבודה במסגרת תורנית יסבלו הרבה פעמים משכר זעום ומתנאים גרועים. הגבר החרדי המועסק כר"מ בישיבה מביא תלוש שכר מביש, למרות עבודה מאומצת של שעות רבות. מצב זה אינו תורם רבות למורל ולמעמד של הגבר החרדי.

 

צופיה הליכות ביתה: לראות את הנולד

מתחת לרדאר מתפתחת אצלנו בשנים האחרונות חברה בעלת מתכונת תפקידים מגדרית הפוכה, שגדולות הפמיניסטיות לא העזו לייחל לה. לגודל האבסורד, מציאות זו נרקמת בחברה המחונכת על דפוס מגדרי מסורתי. למצב זה השפעה לא פשוטה על החוסן הנפשי והמורלי של הגבר החרדי, של המשפחה ושל החברה כולה. כאם לבנים אני מוצאת את עצמי דואגת לעתידם הרבה יותר מלבנותי.

מתחת לרדאר מתפתחת אצלנו בשנים האחרונות חברה בעלת מתכונת תפקידים מגדרית הפוכה, שגדולות הפמיניסטיות לא העזו לייחל לה. כאם לבנים אני מוצאת את עצמי דואגת לעתידם הרבה יותר מלבנותי

אני מוצאת כי מערך התפקידים במשפחה החרדית קיבל תפנית חדה ומטלטלת בשנים האחרונות, אך הנושא מעולם לא זכה כמעט לטיפול או אפילו להתייחסות של ההנהגה החרדית. בסיום נאומו הנזכר של הרב קסלר, הוא ביטא מבוכה זו, גם אם לא בדיוק בטון שאני מעלה כאן:

אנחנו באמת נמצאים במבוכה גדולה. אני לא יודע אם יש פתרון ציבורי לכל הסוגיות הללו. מנהלי הסמינרים מציעים את מה שיש להם במגבלות שלהם. כל יחיד צריך לדעת מה מתאים להשקפה שלו, לאורח החיים שלו ולתכונות הנפש של הבת שלו. וכל זה לא פוטר אותנו מלהשתדל ולברר את העניין.

הודאה בבעיה היא שלב ראשון בטיפול. אולם חשוב להבין שהתמודדות אתה במודל של הלבנה מול השמש, כלומר, ניסיון להקטין את האשה, לצמצם את משכורתה או להשיב אותה למרחב הפרטי המסורתי לא יצלח. אי אפשר לסובב את גלגלי הזמן לאחור. הסוסים כבר מזמן אינם באורווה. בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, האשה החרדית לא תשוב עוד לטוות בפלך.

מה הפתרון? אינני יודעת. אני רק מקשיבה למצוקה ונותנת לה קול ובמה, בתקווה שמישהו ישמע. חשוב לי שהנשים החרדיות תהיינה ערות למתרחש לידן ולא תרוצנה אחוזות אמוק בתוך המסלול הידוע מראש מבלי להסתכל הצדה על מצבו של שותפם למסע. אם כל אחד מאתנו יהיה ער למה שקורה סביבו ויפעל מול הדברים בחכמה, ניתן יהיה ניתן להקטין את מחירי התופעה.

כמו כן, על המנהיגות החרדית לתת את הדעת על השאלות הללו: מה צריך להיות בארגז הכלים ההתנהגותי, הנפשי והתורני של המשפחה החרדית המתהווה מול עינינו? והאם יש צורך לכוון את התהליך למקום אחר? אלו הן שאלות שחובה עלינו לתת עליהן את הדעת, ולא להמתין עד שהמציאות החדשה תכתיב לנו את סדר היום בצורה מעוותת ובלתי ניתנת לשליטה.

 

Photo by Paul Arps from The Netherlands, CC BY 2.0 <https://creativecommons.org/licenses/by/2.0>, via Wikimedia Commons

78 תגובות על “משבר הגבריות של האברך החרדי

  • תודה רבה על המאמר החשוב. מעלה סוגיה חשובה שמטרידה אותי הרבה שנים. אבא שלי הוא מראשוני האברכים ואמא שלי לקחה על עצמה בגבורה את כל התפקידים בבית ובחוץ. אני חושבת שאת ניצני פערי המעמדות חווינו כבר כילדים. עם השנים אבי נדחק כמעט לגמרי החוצה והקול שלו כבר כמעט חסר משמעות. כפי שהכותבת מתארת, הפגיעה היא נרחבת גם בבעל אבל בסופו של דבר האשה יוצרת מופסדת, ואני אוסיף שגם הילדים כפי שאנו חווינו. אני חושבת שנצרך כאן תהליך עמוק וחינוך מחודש לפני שיהיה מאוחר. אני ספקנית לגבי שינויים שאפשר ליצור בחברה אחרי שהמודל הנוכחי נטמע עמוק כל כך כמו שהכותבת מציינת. אני כן חושבת וקוראת לכל אשה שבעלה אברך לנהוג בחכמת הנשים שיש לה, לא לשכוח את העיקר ומה הטפל, את הכבוד שמגיע לבעלה ואת התפקידים שלו לפי התורה. אני משתדלת מאד לא לשכוח ומקווה ומתפללת שאצליח לשמר בית יהודי עם המעמד שראוי לגבר שיהיה לו.

    במאמר מוסגר אני מציינת שאני רואה בצער נשים חרדים מודרניות שמציגות לעיני התקשורת את הבעל האברך, ואת הבית ה"שוויוני" שלהם. נראה שהתקשורת אוהבת להדגיש את הבעל שמביא את הילדים מהגן, מטפל בהם ומסדר את הבית. כל זה בזמן שהאישה מנהלת מוצלחת, אושיית רשת או פעילה פוליטית. עצוב לי מאד לראות את זה ואני תמיד חושבת בכאב על הבעל שאולי מתאבל בשקט על הגבריות שנלקחה ממנו. אני כמובן תומכת בעזרה של הבעל בבית ואסירת תודה לבעלי על התפקידים שהוא לוקח בתחומים בבית שאני פחות מוצלחת בהם. אבל אני כן חושבת שחשוב לשים את הדגש במקום הנכון ולשים לב על מה מתגאים ועל מה שמים את הדגש כשמציגים את הבית.

    • מה הבעיה שהגבר יקח חלק בבית

    • יפה אמרת אביבה

    • מאמר חשוב מאין כמוהו. מעודד לראות שיש דיון כזה בחברה החרדית .נראה שהמודל של הבעל שחותם על הכתובה בעןד אשתו היא המקימת אותה בשמו, כשל .

  • בתמצית: קמה כאן חברה מעוותת! הבעל עוסק בקנס/בושת/פגם/חבלה של נערה שהתפתתה/נאנסה (אם נבחר נושא חם מהדף היומי), אח"כ יאסוף את הילדים, ירחץ, יבשל ויכבס… בעוד שאשתו ממלאת את כל תפקידיו המוזכרים בכתובה, ואפילו הרבה יותר: היא למדה מקצוע מודרני, תפרנס, תנהל, תיזום, תקים, תשתתף בכנסים…
    אני כותב זאת כאברך לשעבר, שהבין שבמשפחה נורמלית, המתנהלת על-פי התורה, הבעל הוא המפרנס העיקרי. כמו-כן כאביו של אברך ת"ח לעילא ולעילא, אשר משתדל להשתתף בפרנסה ע"י הוראה ומחקר תורני. ובנוסף כחותן של אברך ת"ח לעילא, אשר עובד בימי שישי ובין-הזמנים – כדי לתרום את חלקו בפרנסה.

    • לפונביזער החכם —
      אין לי בעיה עם כינויי גנאי מאחד מחכמי פוניבז'. דייני שאינך משליך עלי סטנדר, כמקובל אצלכם שם על הגיבעה, כי אני חושש לשלומי (הוכח כבר שרק שופטת בבית-המשפט בתל-אביב, הגרוע מערכאות של גויים, מקובלת עליכם ומרגיעה אתכם).
      לגופו-של-עניין: מי שעבר שטיפת-מוח יסודית, עד-כדי חשיבה חד-סטרית – לא יוכל לענות עניינית. לכן אינני מצפה לתגובה ראויה.
      ובכן "אברכים סבירים" – צאו והתפרנסו זה מזה, ושילחו את נשותיכם ללמוד מקצוע ולעבוד – כדי לממש את כל התחייבויותיכם בכתובה, אל תפל דבר מכל אשר דיברת!

  • מאמר חשוב בעצם קיומו,

    העצוב הוא שנראה (והלוואי שאני טועה) שההנהגה הליטאית הרבנית חסרת יכולת להבין את המצב ואת החברה המעוותת שהוקמה ומתנהלת כאן, וק"ו חסרת יכולת ליזום שינוי כל שהוא במצב.

    המצב שבו כל גבר ליטאי יש לו מסלול חיים ליגטימי יחיד, קרי – ללמוד בכולל,

    הוביל לא רק לכך שהכוללים מלאים בבינוניות נמוכה, וגדושים באברכים לא מסופקים.

    לא רק לכך שהמוני אברכים במקום להיות במקום שבו הם יוצרים, פועלים, מתגברים על אתגרים, וממשים את עצמם, הם נשארים בכולל עם לימוד דל וחוסר סיפוק. [וכל אברך יכול להעיד על נכונות הדברים העצובים הנ"ל]

    אלא גם למצב המתואר בכתבה על התקיימות גזרת פרעה בחברה המעוותת שקמה כאן.
    [לא יפלא אם בעתיד יובאר לגננות להפסיק ללמד על גזרת פרעה הנ"ל משום שפוגעת בהשקפה הטהורה של הילדים… 🙂 ]

    עצוב.

    • עוד ילמדו שזירת פרעה היה שאשה צריכה להיות בבית לטפל בילדים והבעל יועסק מחוץ לבית בבניה רוחנית חחח

    • התפקיד של הגבר מהתורה הוא לפרנס את משפחתו ולילמוד תורה.
      הפער שלא הוזכר במאמר זה הוא גם בהבדלי רמה תרבותית בן הכוללניק החרדי הממוצע לבן אשתו אפילו בשפה העברית . בעוד האשה החרדית שעובדת בחוץ מדברת עברית תיקנית בעלה החרדי שהינו איש הספר מדבר עברית כמעט עילגת.
      לא זו אף זו. האשה החרדית פוגשת אינטילגנציות מרובות מתחומים שונים . היא מאותגרת מנטאלי. ונראה שבעלה לא יכל להיות סה דממלא את עולמה הרוחני כשהוא עסוק רק בשס ופוסקים. הרבה בני משפחתי הם גברים צעירים חרדים. רבים מהם די כבויים אף דהם מוכדרים מאוג ולומדים כהוגן. אבל לחיי עבודה יש משמעות רבה גם לבריאות הנפש. זה לצערי נחסך מהם.
      איזה אברך רגיל יכל לכתוב עבודה ברמה של עבודה סמינריונית?

    • אני עובדת בעלי אברך
      אם אקח חופש מחלה לילדים המנהלת תשנא אותי עד עמקי נשמתה.

  • מאמר מעולה ונכון. האמת שמתחיל לעורר תהיות אם האמת נמצאת במודל החרדי. ההנהגה החרדית רחוקה מלהנהיג ונוהגת עם הראש טמון עמוק בחול. אולי זה טוב למישהו?

    • בטוחני שכובת המאמר אינה מעוניני=ת להטיל ספק במודל החרדי שכן אין כל תחליף אחר וד"ל.
      כותבת המאמר מנסה להוביל קווי חשיבה לייעול המודל החרדי ולא לקעקעו.

  • ישר כח, אחד מהדברים שפחות שמים לב להם הוא פער בין אידאולוגיה למנטליות מה שהכותבת הנכבדה מתארת זה בדיוק זה. על הנייר ראש המשפחה הוא הבעל וכו' אבל בפועל מנטליות של בעל תינוק חסר ישע נוצרת .( כשאשה נפטרת הנטל נופל על הבעל המסכן והוא מתואר שאומלל מאד כי אשת החיל איננה בזמן שבתורה אין מושג של אלמן רק אלמנה) פער זה קיים ביהדות החרדית בעוד שטחים רוב החרדים חיים מצויין בהוויה הישראלית אבל הם אמורים להרגיש כאן בגלות נוסח בריסק או סאטמאר .מצב כזה יוצר אי הלימה שיוצאת החוצה בדרכים שונות במיוחד אם אין מדברים ולא מודים במציאות .ראשי החברה מנסים לשמר מנטליות לא רלוונטית וזה עומד ביסודן של הרבה בעיות בעולם החרדי .הבעיה מתחילה מלמעלה וצריך הרבה כח לשמר חברה כפי שהיא כאשר מקומה האמיתי אינו שם כל זמן שמתייחסים לדמיון ולא למציאות

  • מאמר מצוין. תודה עליו!
    כאשה לבעל הנושא במשרה תורנית, בעלת תואר ראשון ועובדת במשרה מלאה אני לחלוטין מזדהה עם התמונה המתוארת.

  • מסכימה לגמרי. חבל אין יותר לגיטימציה לבחורים מגיל מסוים לחשוב מה מתאים להם, האם להמשיך כאברך או לחילופי ללמוד מקצוע. בעיני צריך נקודת זמן כזו להתבוננות מעמיקה מה מתאים לי ואיך. כשהתורה היא המקום הנעלה. אך לא פחות תחושת המיצוי וחדוות היצירה

    • בושה וחרפה לגברים הללו. מסכנה האישה החרדית. העולם החרדי די רחוק מן היהדות האמיתית. לימוד תורה איננו כדי להתפרנס, כפי שאמר הרמבם יש תחילה לדאוג למקצוע וללמוד תורה. תורה ועבודה. האישה החרדית גם מופלית לרעה וגם נאלצת לעבוד כמו שפחה. בושהההההה.

  • אני אברך בכולל, מה שנקרא "האברך הסביר", ראשית, היטבת להגדיר מציאות קיימת, שבו האברכים של ימינו לובשים סינר, ומתעסקים בהנעת הילדים לבתי הספר ומהם.
    ואני שואל: מה קרה? אישתך עובדת כמו חמור, שקועה ראשה ורובה בעבודה, מה יקרה לך אם תעזור בבית, היא חייבת לך משהו? תגיד תודה!
    יתירה מכך, אם אישתי תעבוד קשה, ותשתכר כמו מורה או גננת, זה לא מתכון למרירות וקנאה ושאר מרעין בישין?
    אני אישית מעדיף להתרוצץ בין מוסדות הלימוד ולהיות מסודר, מאשר בעוד כמה שנים להתרוצץ בין גמחי"ם כדי לחתן את בנותי.
    לצערי הרב, הורים רבים ששולחים את בנותיהם ללימוד מקצוע שמבטיח לה חיי עניות, אינם מבינים וקוראים נכון את שוק העבודה בישראל בשנים הבאות עלינו לטובה.
    הרבה מהאימרות החכמות של ראשי הקהל, והרבנים למיניהם בדבר המשכורות הגבוהות והקריירה וכו', נובע מקנאה צרופה שהבנות שלהם לא מרוויחות מספיק, אז זה הופכים את העניות לאידיאולוגיה (בדרך כלל אותם מטיפים נהנים מכמה משכורות ושטעלעס בכמה מוסדות…)

    דבר מה נוסף בקשר ללימוד האברכים: כל אברך יודע שאין ערך שיכול לעמוד בפני עוד יום של לימוד תורה סתמי, ויםה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.
    נכון, צריך להכניס יותר גישמאק וענין בכוללים, זהו תפקידם של ראשי הכולל, להחיות לב נדכאים, ולהחיות רוח שפלים, לא רק לאסוף כסף.

    • אני לא מצליח להבין.
      האישה זה רק אופציה להביא כמה שיותר כסף?
      האם במקרה לפני כל המחשבות על חיתון ילדים בעתיד, אתה לא מפסיד את אשתך כאימא לילדים, שללא ספק זהו התפקיד הכי חשוב שלה בעולם.
      שיהיה ברור שאם אתה חושב באמת על העתיד של ילדיך, תחשוב איך לא יצטברו אצלם חסכים מחוסר באימא, ותאמין לי שזה חשוב עשרת מונים מאשר עוד מאה או מאתיים אלף שיהיו לנישואי ילדים. בהוראה ובגננת אפשר לשלב גם עבודה חצי יום וגם אימא לילדים.

    • להחיות לב נדכאים?
      מי שחש מדוכא שלא יישב בכולל, הוא כנראה לא עושה את זה נכון.
      וזו לא סתם פליטה פרוידיאנית, שנפלטה מקולמוסך. זה מסר מהדהד. אברכים השפלים בעיני עצמם, טוב יעשו אם ישלפו את עצמם מביצת-חוסר-הסיפוק על ידי עיסוק במלאכה כשרה תהיה אשר תהיה.
      אף אחד אחר לא יעשה זאת בשבילם.

  • מאמר מעורר מחשבה. אני מסכים איתו.

    אני שואל את עצמי למה מאמר כזה לא נכתב ע"י אברך בעצמו. האם אברכים לא הבינו עדין שיש בעיה, או שאולי הבעיה לא רחבה כל כך?

  • השאלה היא מה כל אלו שמגיבים "צודקת" עושים. אילו כלים הם נותנים לבניהם לא להגיע למצב זה.
    בדרך כלל הפרדוקס הוא שאם נותנים את הכלים, כבר לא נחשבים לחרדים "קלאסיים" (גם אם אחרי הישיבה התיכונית החרדית, הילד ילך לישיבה גבוהה ששם יחנכו אותו שההורים טעו בחינוך שנתנו לו.

  • הבעיה החלה עם הנהגה של אנשים שבביתם שלהם לא היו אחראים החזו"א לא פרנס ולא עשה דבר מעשי, כך עוד רבים שנשותיהם היו בעצם על תקן אם לבעל ,לאף אחד אין אומץ לומר שזה מצב לא הגיוני להפך זו הפכה נורמה מגובה על ידי " ההשקופעה" הנכונה .חוסר אחריות זה קיים בעוד רבדים כשאדמו"ר מחליט בשביל חסיד ולא אחראי על התוצאה זהו גם חוסר אחריות מאפיין ביום בו נושא האחריות יטופל בעולם החרדי וישתנה המון בעיות יעלמו לבד

  • סדרת כתבות שהייתה כאן מוכיחה שבעצם החרדיות מתחילה ללמוד מהמיזרוחניקיות. טוב שכך, ואין צורך בווידוי מפורש.

    דברי הרב רצקר, צורת לימוד הגמרא.
    הכתבה על שילוב נשים בקהילה.
    הכתבה נגד המאכערים
    והכתבה הוז

    אתם בכיווו הנכון. רק אל תשכחו למצוא אסמכתא של גדולים.

  • פשוט עוד מאותו דבר.
    חגיגה של הנהונים בלתי פוסקים סביב שרשורי מילים חלקלקות שדומה שיצאו ממכונת חריזה.
    אז כמו שאמר סגן הגבאי – 'לא יעלה ולא יבוא'.
    תפקידו של הגבר בבית הוא לפרנס – אבל ראוי בהחלט שישמוט אלמנט אחד של פרנסה (-כסף) כדי לשמר ולהעצים אלמנטים אחרים, רוחניים, שסביבם הכול סובב. שום אדם לא מסכים שיניחו לגביו הנחות סוציולוגיות עבשות שקופצות כל 5 שנים מקבוצת אוכלוסייה אחת לחברתה. כולם אהובים כולם ברורים וכולם בוחרים את היומיום שלהם לפי נקודת המבט שהם שכללו לעצמם, ויעלה חרון האף על ה'הנהגה' ועל מסלילים דמוניים ככל שיעלה ומכל סיבה שיעלה.
    תפקידיו המתרבים של הגבר החרדי הם תוצר של הארה, לא פחות, שהואר דור הגברים הזה ביחס להוריו. מה שנכון לגינות השעשועים ברמות ובקרית הרצוג נכון גם לגבעת שמואל ולראש העין. אברכים ערכיים, עסוקים ועמוסים בהחלט, משגשגים כל אחד בדרכו, לימדו את עצמם תובנות חדשות על הקשר שלהם עם ילדיהם, ועל המוחייבות שלהם לשגשוג של נשותיהם, והם לא מוכנים לוותר עליו בשום שלב. (מי שבורח יופי יופי מההארה הזו הם המפרנסים האידיאולוגיים שחובתם לקללת אדם הראשון קודמת לכל). בינתיים אברכי כל השכונות חותרים באומץ ובבחירה לשותפות אוהבת והוגנת עם נשותיהם, לגידול ילדים משותף ככל הניתן, ולעידוד בת הזוג לשגשג בלי צרות עין ובלי תחרות. כמי שיושב יומם ולילה ביניהם אינני יכול לזהות אפילו בדל נמיכות קומה או הכרח: אנשים עליזים (במינון רגיל לאוכלוסייה), חיים חיים שממלאים אותם במשמעות ובתוכן (מעל ומעבר לממוצע) נדיבים ונוכחים ותומכים – אשרי יולדתם. כמדומני שהמערך הזוגי שלהם אף הוא התחזק עשרת מונים מדור אבותיהם, ולו בגלל הלויאליות וההעצמה הדו"צ. כמדומני ששום דבר מזה לא משתנה כשבת הזוג לא עובדת.

    • לך לעבוד. אפשר גם וגם. אל תתעלק על אשתך.

  • פחדנות מפני העולם שבחוץ מובנית בחינוך של הגבר החרדי. בפרט, מחדירים בו את הפחד מפני השרות הצבאי בסיפורי בלהות דמיוניים, החל משמד רוחני עד השמדה פיזית, וכל מה שבאמצע. עם זה בא הפחד מפני הדגמת עוצמתו הפיזית והסממן היחיד שנותר לו להדגים את גבריותו הוא ע"י עישון סיגריות. הפחד המשתק מפני השרות הצבאי דחף למילוי הישיבות באנשים בינוניים שמעמידים פנים של תלמיד חכמים. כשהחליטו שעדיף שהשבבניקים ילכו ליחידה מסוימת בצבא, במקום ללסטם את בריות, יצרו עיוות כלפי פנים וכלפי חוץ: הטביעו סטיגמה בכל מי שמתגייס לצבא וגרמו לכך שתדמידו של הגבר החרדי הלוחם היא של פרא אדם. למעט קומץ עילויים שתורתם אכן ראויה להיות אומנותם, לו רוב הגברים החרדים היו מתגייסים בגיל 18 למגוון יחידות בצבא, החברה החרדית היתה עדיין מלאה בתלמידי חכמים שלמדו המון לפני הצבא וימשיכו ללמוד גם אחר כך, אבל יהיו גם גברים בריאים ברוחם.

    • לבן-זכאי —
      מלבד הסיגריות, יש עוד שיטה להדגמת גבריות בקהילות חרדיות: אלימות לשם-שמיים – במחלוקת מי ינהיג ישיבה ליטאית, במלחמה בין חסידויות על שליטה בנדל"ן, בחסידות המתחלקת ביו שני אדמו"רים, בחסידות שיש בה קהילה של פורשים… לא אלמן ישראל – יש גבריות בקהילות חרדיות!

    • מתבוננת מבחוץ על התהליך הזה דרך בנות משפחתי הליטאיות. יש פה קצת לקח על הפיכת לימוד התורה קרדום לחפור בו ועל התרסה נגד מה שבעל מחויב לו בכתובה, לפרנס, את אשתו. גם אם לא תודו בזה, הבנות של אותן נשים שרואות מודל של אמא דעתנית, אשת קריירה שמכניסה כסף, לא יסכימו להשתדך עם בני תורה ויחפצו בבעל עובד, וחברת הלומדים שממדיה תפחו באופן לא סביר, תצטמצם לנבחרת עילית כפי שהיה תמיד בתולדות עם ישראל. כך יסתיים העיוות שמתקיים כרגע. והנה נסללת הדרך להשתלבות החברה החרדית בחברה הישראלית. תהליך מפעים בעיניי.

  • אני בחור בן עשרים ואחת, שלהגיע לתובנה הזו, לקח לי שנה בישיבת קיבוץ, שהיא יותר לשכור דירה, וללמוד רק כשהלב רוצה, שאני פותח את הנושא הזה בישיבה ששם למדתי,(ישיבה מצוינת)
    , הם פשוט לא מוכנים לקבל את המציאות, חבר אמר לי, "אני מעדיף לעצום עיניים מהמציאות……בעניין לימודי ליבה".
    הם כל כך קרובים לליבי, שאני קורה את העתיד שלהם, ממש בגדר חכם עדיף ונביא.
    וזולגות לי דמעות לאורך כל קריאת המאמר.

  • תודה על הדברים. אולי סוף סוף קריאה להתעורר ולחזור למקור ולהלכה עצמה. כדברי ה רמב"ם – יעבוד 8 שעות ילמד 8 שעות וישן 8 שעות… והגבר ימלא את חובותיו בכתובה ובנוסף יקבע עיתים לתורה. ובכך יאפשר לאשתו למלא את ייעודה להיות עקרת הבית, עיקר הבית, מתוך סיפוק אמיתי, ורק אם תרצה, אחרי שהוא מפרנס כראוי, תצא לעבוד כמה שעות כתוספת ולא על חשבון הבית.

    • איפה הרמב"ם הזה?

  • מתברר שראייתם של גדולי ישראל היא צרה למדיי

    • גדולי ישראל אינם אלוקים, ואכן תמיד קורים קשיים ואתגרים, ומצד שני הם זוכים להתוות דרך ישרה, יותר מאשר היינו כצאן שאין לה רועה.

      ובלי קשר.. תמיד חשתי רחמים לאותם היוצאים בשאלה, ועסוקים עדיין בתסכול על הזהות העבר'ית שלהם…
      סע לדרכך.. תחיה בשמחה את חייך שבחרת לך, ואל תזדקק להתפלמס באתר הזה..

    • להוסיף על אפרים
      תהנה מהחיים כי אחריהם ….

  • אפשר גם שהכוללים יתנו תמיכה יותר גבוהה ואז אברכים יוכלו לפרנס, או לפחות להשוות את הסכום שהם מביאים לסכום של האשה ואז גם האשה תעבוד פחות בחוץ, או שיקחו עזרה בתשלום ומעמדו של הגבר כמפרנס לא ייפגע.
    אחרי הכל,
    רוב הנשים העובדות אינן מטפלות בכסף – הן משאירות את התלוש לבעל, את התשלומים, ואם יש להן עסק עצמאי – לא אחת הבעל הוא האחראי על כל היבטי התשלומים. במשפחות כאלו, לא נפגע המעמד של הגבר כמפרנס בכלל, והאשה ממשיכה לתפקד כמו מי שתלויה בו כלכלית.

  • גם לבעל עורך דין שאין לו עבודה והוא לא מצליח (ובעקבות זאת מטפל בילדים), ואשתו היא מפיקת אירועים הכי מצליחה בארץ, תהיה אותה בעיה.

    הבעיה היא שהיא עובדת ומצליחה?

    במקרה של האברך הבעיה היא שהוא לא מחובר ללימוד, לא מרגיש שהוא עושה דבר חשוב ביותר, אולי יותר מאשתו ש"יושבת בישיבות צוות".

    מה שצריך לעשות בכזה מקרה הוא שהוא יתחזק ויתרגש מהעשייה הרוחנית שלו. ושניהם יחד ילמדו יחד על החשיבות של החלק הרוחני שהוא מביא לבית.

    זה לא בעיה בלימוד בכולל, זה בעיה כשהגבר מרוקן ומדוכא. בעיה שקיימת בכל מקום עבודה ומגזר.

    אפילו אצל הגויים!! :))

    • העורך דין בחר להיות עורך דין.
      האברך כולל נמצא שם כי זה צורת החיים היחידה המותרת לגבר בחברה שבה הוא חי.

      ואידך זיל גמור…

    • כל אחד בוחר… אני למשל גם גדלתי בחברה שבה 'זה מה שמותר' ובחרתי. די להתקרבן!!!

  • מאמר מעולה, מדויק ונכון!!
    יישר כח!

  • הכתבה נכונה מאוד,אין חינוך היום בסמינרים, על ערך הלימוד התורה ולכן הנשים מסתכלות בסוג של עליונות על הבעל ,וזה ממשיך גם אם הוא יוצא לעבוד היא כבר דרכה עליו ,במקום שיחנכו אותם שכך ברא הקבה את הטבע שהבעל צריך להיות מספר 1 והאשה מספר 2 ,כמו שכתוב הוא ימשול בך ,ושהבעל יהיה לו טוב הוא יוכל לתת לאשה חום והאהבה, אבל שהיא דורכת עליו איך הוא יתן לה את הצרכים שלה ?!

    • תן לאשתך לקרוא את התגובה. נראה אם גם היא מסכימה לחיות כמספר שתיים או שמותר לכתוב זאת רק בעילום שם???

    • לאברך מצוי —
      אני מעיד שב"ה דעותיך אינן כה מצויות בין אברכים!
      זה בעצם עיקר דבריך: האישה מס' 2. היא תכרע ללדת, תקרע את עצמה בהבאת פרנסה, וכמובן תדאג "שהבעל יהיה לו טוב". הבעל הוא מס' 1, הוא מלך, ואפילו יקיים בעצמו: "כל כבודו בן מלך פנימה".
      חוששני שכאלה דעות אפשר לשמוע גם אצל "בדואי מצוי"…

    • ישנה מילה אחת שחסרה לאורך כל המאמר והיא "נחיתות". תחושת נחיתות שהגבר האברך כביכול חש כנגד אשתו "אשת העולם הגדול". והשאלה היא אם תחושה זו אף אם קיימת היא למישהו צריכה להיות או שהיא תחושה רגשית שהדרך לגבור עליה זה לא בטשטוש ערכים אלא אדרבה בחיזוק ערכים ובהעמדה ברורה של סולם ערכים נכון.
      וכי אותה אשה שמסתובבת במשרדים ובכל מיני מוקדי השפעה, ונפגשת ביום קיצי לוהט על כל לבושה הארוך והצנוע עם עמיתה החילונית שלבושה באופן תואם למזג האויר.. חשה נחיתות ללבושה המסורבל והחנוק, או שברור לה שלמרות המראה המטעה היא זו שמנצחת והיא זו שזכתה. או, אותה אשה שיוצאת לפארק עירוני על כל ילדיה חשה תחושת נחיתות לצד חברתה ה"חופשיה" לספסל שלא מעוניינת ביותר מילד או שנים?! ועוד דוגמאות למכביר.
      אברך שחונך מינקותו שהבל פיו ולימוד התורה שלו זה הדבר הנעלה ביותר, לא אמור ליפול לתיאורים מסכנים אלו כביכול ניטלה גבריותו ועוצמתו. ומאידך, אברך שבכ"א חש תחושת נחיתות מעין זו יודה שאף אם אשתו היתת תופרת בבית ולשה בצק הוא לא היה נהנה בכולל, כך שהבעיה מתחילה אצלו. ואידך זיל גמור.

    • חמודי, אני רק רוצה לחדש לך משהו, בורא עולם ברא את העולם מהחלק הכי נמוך לחלק הכי נעלה, ביום שישי הוא ברא את האדם ולאחר מכן את האישה- היא יותר נעלית מן האיש (ספרי קבלה).
      אז כמו שכתבתי, ה' לא ברא את האישה מס' 2 אלא להיפך- מס' 1.
      מתי נא' הפ' "והוא ימשול בך"? כשחוה ואדם חטאו בעץ הדעת, היא נענשה לרדת מדרגתה ולהיענש שהגבר ימשול עליה והיא ב"גלות" כמו שהגויים מושלים כיום על ישראל".
      ה"בשורה המתוקה" לנשות ישראל היא שכל עונש סופו להסתיים, והעונש על חטא הדעת יסתיים בבוא הגאולה שאז האישה תחזור למעמדה הנעלה משל הגבר ותמשול עליו, בורא עולם לא רוצה להפיל את זה בבום על הגבר ולכן אט אט עולה מעמד האישה ומשתווה לזה של הגבר (פמיניזם, שיווין זכויות, מוכר לך?) וכשמשיח צדקנו יבוא אז "נקבה תסובב גבר" ותהיה מעליו כמו הצורה הטבעית והמתבקשת.
      יש לך עוד ממש קצת זמן להתנשאות מעל האישה, ממש עוד קצת וזה נגמר.

    • והוא ימשול בך זה קללה. אוי לגבר שרוצה לקיים את הקללה הזאת באשתו. עוד יותר אוי לאשתו וכדאי לה לברוח ממנו.
      כמובן אף אחד לא רשאי לדרוך על השני, אבל גם לשלוט בשני ואין ביהדות כלל עניין של מספר 1 ומספר 2. הגבר והאישה שונים ותפקידיהם וצרכיהם שונים ואין צורך להשוות ביניהם ולעשות רשימה.

  • בעז"ה

    מזדהה לצערי עם הנאמר…
    הנקודה שתלוש השכר של הגבר, אם קיים, הוא נמוך הרבה יותר משל האישה, פוגעת בדימוי העצמי שלו ובהתייחסות שלה כלפיו. אישה אמורה להיות בעמדת המקבלת מבעלה- ולפתע היא נמצאת בעמדת המנכ"ל. גם אם לא תרצה, וגם אם תבין בצורה שכלית ונבונה שלימוד התורה שלו הוא רווח נקי למעלה- זה כן משפיע על האווירה ועל מערכת היחסים.
    אבל בנוסף לכך, הגבר אומנם נושל באופן מעשי מתפקידיו המסורתיים, אבל האישה מעולם לא נושלה- רק הוסיפה על תפקידיה תפקידים נוספים. גם אם גבר יכין לחם עם טונה או פסטה לארוחת צהריים, הוא לא ימצא סיפוק ולכן לא יתעסק יותר מדיי בהחלפת מתכונים עם חבריו האברכים. הוא לא ירגיש כמוה את אותה שייכות ומחוייבות למצב הבית ולניראות של הילדים, תחומים שקרובים ויקרים מאד לליבה של האישה.
    המצב שנוצר הוא שהאישה אומנם עובדת כעת במשרה מלאה, אבל בכל הנוגע לעבודות בבית- הסמנטיקה תמיד תישאר שהבעל *עוזר לה* בעבודות הבית. כך שכעת היא פשוט עובדת בשתי משרות. ומכאן עד שחיקה של שלום הבית גם בשל עומס רגשי ופיזי- קצרה.
    באמת אין לכך פתרונות פלא. גם אם הבעל מעוניין בהמשך הדרך לצאת לעבודה- נדרשות שנות לימוד באמצע חיים עמוסי עשייה ומשימות, וגם זה לא קל…

  • בצורה מתוקנת האישה מבינה כי היא תורמת את חלקה בעוהז למען חיים משותפים והבעל עוסק בחיי עולם ותורם את חלקו למען מקומם המושתף בעוהב.
    הכתבה רואה את החיים והזוגיות בצורה מאד ארצית וגשמית ללא התיחסות לפן הרוחני שאנו חיים על פיו. ללימוד התורה יש ערך עצום, אשה שמפרנסת את ביתה לטובת בעל אברך מוקירה ומעריכה את בעלה על חלקו והוא מוקיר ומעריך אותה על חלקה.
    כל זאת בתנאי שהאברך אכן מוצא טעם בלימוד ובחיי הכולל ומשקיע עצמו בתורה, אברך שגורר רגלים ועובר מפינת הקפה לפינת העישון- לא ימצא טעם בחייו וטוב לו שיצא לעסוק במשהו שמוצא בו עניין.
    השיתוף של הבעל בחיי הבית הוא חיובי ונכון ללא קשר להיותו אברך או עובד, תם עידן חלוקת התפקידים המגדרית ב"ה.
    גברים מבשלים, מקלחים, מנקים, ומחוברים הרבה יותר לנעשה בבית,
    בעיני שינוי זה הוא נכון ומבורך.

    • לא נכון לדעתי לחלק את זה כך. האישה לא עסוקה רק בפיזי אלא בהמון רוחניות בבית. האישה מטבעה היא רוחנית מאוד ומשפיעה הרבה רוחניות על כל המשפחה (אם תרצה בכך). הגבר לעומת זאת אמור לפרנס את המשפחה ולהוביל אותה בכיוון רוחני. אם זכו והוא לומד תורה, האישה לוקחת על עצמה עוד עול גשמי כדי לאפשר את זה כמידת יכולתה, כמובן רק מה שהיא יכולה בלי להזניח את הפן הרגשי והרוחני שרק היא יכולה לספק לבית, והוא משקיע עוד יותר ברוחניות ובתורה. התוצאה היא לא רק רווח לעולם הבא אלא חיי תורה ורוחניות בעולם הזה. גם במצב כזה צריך לזכור שהאחראי על הפרנסה הוא הגבר. כשקשה לה האחריות עליו לפרנס.

  • שלום. יישר כוח על המאמר. אמיתי וכנה.
    בעיני, שורש הבעיה היא שבישיבה מעבירים מסר כי כל אחד יכול חייב לצאת גדול הדור. ומצמידים הערת אזהרה: ,,מי שלא ישאף להיות גדול הדור, אפ' יהודי פשוט לא יצא".
    כשאברך מקבל להיות השפיץ הכי גדול, הכי טוב, ראש נטוי כלפי מעלה,. אין לו את הפנאי הנפשי להביט במראה, ולראות עצמו במנעד שבין בינוני ומטה. ראיתי בני עליה והנה הם מועטים.
    אברך מקבל ע"ע לפרנס את אשתו וביתו. אך ראשו בעננים. פחות מראש כולל הוא לא מוכן לשמוע.
    ומה האמת. מספר הרב יחיאל יעקובסון סיפור מבן נושר. בבית אצלנו דברו כל הזמן על תוירה, תוירה. רק דברו. אך כאשר עבר הבית שיפוץ, אבא העביר יד על הקיר המשופץ בחספוס, וכל פניו לבשו נהרה. אז ידעתי מה באמת חשוב לו.

    • חחח

  • לא יודע מה טעם המאמר ומה תכליתו. להצביע על הבעיות כל אחד יכול.
    ממאמרים פה הייתי מצפה שיציעו פתרון או שלא יכתבו. בלי קשר הוא כתוב יפה ורהוט.

    • לר' מאיר —
      נראה לענ"ד שנרמז והוצע בכתבה ובתגובות הפתרון הטבעי: ש"האברך הסביר", אשר אינו מתקדם למשרה של בכירי הלומדים/הכותבים/המהדירים/הפוסקים/המשגיחים/מרביצי-התורה, וממילא הכנסתו נשארת פעוטה, ישתדל לעבוד ולפרנס, במקום לומר "גברא רבא אנא" ולשלוח את אשתו השכם בבוקר (לבושה בהידור ומאופרת למופת) לשבת בקופת-סופרמרקט, או במשרד הומה מאדם, או בחברת הייטק חילונית, או בכנס מעורב למהדרין…

  • לתחושתי אנחנו מפספסים פה משהו מאוד חשוב.
    לפני הכל תפקידם של ההורים הוא להיות אבא ואמא של ילדיהם שזה אומר דבר ראשון מהפן הרגשי לשהות בהוויה של ילדיהם לחיות אותם ולהבין את צרכיהם. לאחר מכן עליהם מוטל גם לדאוג לפרנסתם.
    השיח הקיים שמתעסק בעיקר במי יביא את הכסף וכמה הוא יביא מפספסת את הדבר העיקרי והבסיסי שאימא שעובדת כל כך הרבה שעות, במידה מסוימת גורמת לילדים לגדול בצורה מעוותת ועם הרבה מאוד חסכים. המחיר של זה כאשר הם גדלים הוא קשה מאוד. מבלי לזלזל באברכים היושבים ולומדים תורה, אני חושב שעלינו כהורים מוטל לפני הכל לדאוג שלילדינו יהיו הורים שימלאו את כל צרכיהם הרגשיים. שום דבר לא שווה את הפספוס הזה, שמתבגרים מסתובבים עם תחושת חסר הורי וחוסר גדול באהבה. גם אם זה דורש לחיות יותר מצומצם או ללמוד פחות בכולל.

    • אתה בטוח שניתן להיות פנוי רגשית לילדים ברגע שאין מה לאכול ואיפה לישון? אשת האברך המדוברת לא עובדת כל כך הרבה שעות מרוצונה החופשי. היא צריכה להביא היום שתי משכורות הביתה ולא אחת. המציאות, שבה הורה אחד הצליח לפרנס משפחה לא קיימת כבר. לא סתם פתחו מגמות מחשבים בכל הסמינרים.

  • המסקנה היא שכל אברך יהיה עירני למצבו.

    אם הוא מסופק מהלימוד ומרגיש שהוא מתעלה בעבודת ה', שימשיך. ואם הוא מתחיל להרגיש מיצוי וחוסר סיפוק שיחשב מסלול מחדש.

    אברך שלומד ברצינות, גבריותו לא נפגעת בגלל טיפול בילדים ואשתו מרגישה שהוא מתעלה ותעריך אותו. כל גדול בתורה עבר בעצם מסלול כזה.

  • כמתכנת שעובד עם חרדיות ,שמעתי לא אחת את תסכולן מהבעל שיש להן בבית.
    זה שלא יודע מה זה חשבון בנק , או שום דבר אחר לצורך העניין בעוד הן רואות עולם,לומדות, מתקדמות, נפקחות העינים ורואות כי טוב וכו ..

    האבסורד הכי גדול היום בחברה החרדית היא שכל אחת בת מלך פנימה, אבל בואו נשלח אותה להיי טק מעוז הליברליות החילונית בשביל הפרנסה.

    (אנחה….
    ובבניין ההייטק ננוחם)

    • לאיתן שאלה —
      האם גם אצלכם בחברה/במפעל העובדות החרדיות (בנות-המלך החוצה) הן העובדות המהודרות והמטופחות ביותר?

  • כתבה מעניינת וכתובה מקסים.
    אני כותבת דוקטורט על נשים יהודיות במאה ה 19. במזרח אירופה. רובן הגדול לא היו מפרנסות יחידות, אבל כמעט כולן עזרו בפרנסה והיו דומיננטיות מאד בבית. הנשים העריצו את התורה ושלחו את הבעלים ללמוד תורה כמה שיכלו. הבעיה החלה עם כניסת ההשכלה הכללית לנשים ולא לגברים שהמשיכו ללמוד תורה. נשים רבות החלו לזלזל בבעלים, ואף החלה תופעה של נישואי בנות עם גויים והמרות דת של נשים. אז קמה שרה שנירר, ונתנה השכלה יהודית לבנות, מה ששמר אותן כיהודיות נאמנות. נראה לי שהיום יותר קשה לחנך בנות ששווה להן לעבוד קשה כדי שיוכלו לשבת לרגלי בעליהן לומדי התורה בעולם הבא. העולם שלנו ציני, פתוח ושכלי. אבל אולי שווה לנסות לחקור את נקודת השבר שהייתה בראשית המאה העשרים וללמוד ממנה איך לנהל נכון את השבר הנוכחי.

  • "אי אפשר לסובב את גלגלי הזמן לאחור. הסוסים כבר מזמן אינם באורווה"
    חיה בסררטט

  • מאמר שמעלה כל כך הרבה תהיות!
    כאחת שגדלה עם אבא אברך ואמא מוצלחת במיוחד במשפחה ברוכת ילדים.
    אמא שלי עשתה הכל!
    עבדה בישלה טיפלה בילדים לקחה מנקה שתנקה יום יום את הבית למשפחה ענקית!
    אין ספק שאנחנו הילדים הערצנו את אמא שלנו. ואבא שלי הלך וקמל ואיבד את הביטחון מול ילדיו אני שחונכתי בסמינר הכי נחשב בירושלים. רציתי בן תורה כזה שישב וילמד ואני יפרנס. אמה מה רציתי גבר שאהיה גאה בו. שאשא אליו את עיניי ויהיה לי משענת לכל.
    לא גבר שיקח את תפקידי בבית. הקצבתי לו 10 שנים ללמוד. עד גיל 30 אמרתי לו שמבחנתי גבר חייב לעבוד. מעל גיל זה יהיה לו קשה לצאת לעולם. בעלי לא היה אברך בינוני אלא מהמוכשרים והמוצלחים ביותר. שלמד עד השעות הקטנות של הלילה אבל באמת שדאג למלא את כרסו בגמרא והלכה. הוציא תואר לרב עיר. ובגיל 30 יצא למשרה תורנית וערכית שממלאת אותו ומפרנסת אותנו בכבוד רב.
    זוכרת שסיפרתי שבעלי לומד הלכה ונבחן ברבנות וזכיתי להתקפות והשמצות על אך שבעלי לומד תורה על מנת חעשות קרדום לחפור בה.
    שמחה שלא השבתי לכל אותן קולות. ולא הלכתי אחרי העדר שמכתיב למשפחות כמונו מה לעשות.
    אחרי 20 שנה אני מסתכלת על חברותי המקסימות שמגנגלות סביב הבית עבודה לידות וכו ונקרע לי הלב.
    הלוואי שיגיע שינוי מתוך החברה מהסמינרים שגבר חייב לצאת לעבוד ולפרנס יחד עם אישתו. אבל שידע שהאחריות היא עליו.

    • גבר שרוצים להשען עליו אינו כזה שאומרים לו מה לעשות

    • איזו תגובה מצחיקה. בלי קשרים כבדים חבל על הזמן עם הפוליטיקאים המקומיים או הארציים בעלך לא היה מתמנה לשום משרה בחיים שלו.

      למעשה הוא נשאר אברך ורק הצלחת בקומבינה להפיל את המימון שלו על המדינה בדרך יותר מתוחכמת מהמקובל.

      לא ככה בונים חברה

  • משל למה הדבר דומה לבת יענה הטומנת את ראשה בחול ( הראש- הבעל) שאר גופה בחוץ (האישה).צריך ללמוד להתמודד

  • תודה רבה על המאמר החשוב. מסכים עם כל מילה.
    אני חושב שהסיבה העיקרית שהנושא הזה לא מטופל כהוגן, היא כמו שמשה רבינו אומר – "מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה". ושואלת על זה הגמרא – אטו יראת שמים מילתא זוטר היא? ועונה – כן, לגבי משה היא דבר קטן, משל למי שיש לו כלי גדול ומבקשים ממנו כלי גדול דומה עליו ככלי קטן, מבקשים ממנו כלי קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול.
    ולכאורה עדיין קשה – בסדר, למשה רבינו זה קל, אבל לעם ישראל זה קשה. אז למה משה אומר שזה לא קשה?
    נראה לומר, שמי שיש לו יראת שמים כעצם חייו, מבין עד כמה זה עצמי לו ולא קושי חיצוני. זה מאוד פשוט, רק צריך את ההפנמה הזאת. אך מי שלא עושה את ההפנמה הזאת – קשה לו מאוד.
    אותו דבר פה. לגדולים, לרבנים, למשפיעים – ברור שהתורה היא עיקר תפקיד הגבר. זה כל כך פשוט להם ולנשותיהן, שהנשים מוכנות לקחת עול כפול על עצמן – גם לפרנס וגם לטפל בילדים.
    בנוסף, זה ברור להם שהדבר הזה הוא כל כך פשוט והוא עצם החיים, ולכן הם אומרים לכל אדם- תגיע למקום הזה, ואברך יהיה המודל האידאלי.
    הבעיה היא שמי שמבחינתו התורה היא לא הכי חשובה, והוא יטפל בבעלים במקום האישה, עם כל 'המדרון החלקלק' שתואר פה, באמת יאבד לחלוטין את הגבריות שלו. כי הוא לא נמצא במקום המתאים לו.
    אולי באמת ראוי שמי שלא שקוע בתורה לחלוטין, אחרי שנה או שנתיים של אברכות יתחיל לעבוד במקביל ללימוד, ולו רק כדי שימצא את המקום שלו והתפקיד שלו, בעולם ובמשפחה

  • נראה לי שיש משהו במושג "אברך" שקצת התמסמס עם השנים. הכותבת מדברת על ה"אברך הסביר.".

    אין כזה דבר.

    אברך מעצם הגדרתו הוא בן עליה, אדם שמגמתו להיות ת"ח, שזו סוג של מלכות. מאן מלכי? רבנן. רק לאברך שכזה יש אפשרות קיום במצב המתואר במאמר.
    ואין מדובר פה על מספר שעות הלימוד השבועיות. העיקר הוא רצונו הפנימי.

  • הבעיה היא לא האברכות כשלעצמה אלא העובדה שחברה שלמה מנותבת לדרך חיים כזו מה שמעקר את המושג אברך מתוכנו.
    גם גבר חילוני בטלן ולא יוצלח יזכה לזלזול מאשתו ואילו חוקר ספרות צרפתית שמתייחס למקצועו ברצינות ועושה בו עבודה רצינית יזכה להערכה מאשתו בהנחה שהיא אישה נורמטיבית ולא בעלת שאיפות לרמת חיים גבוהה מאוד, והקשר ביניהם הוא סביר. הבעיה במודל החרדי היא שאלפי איש חדשים מדי שנה מתחתנים ונכנסים לעולם הכוללים ומתהדרים בתואר אברך ללא שום קשר אמיתי לכישוריהם יכולותיהם או רצונותיהם, מה שיוצר מספר גדול מאוד של אנשים שאין שום סיכוי שבעולם שיעשו את עבודתם ברצינות משום שזה לא מתאים לכל אחד. האישה המסכנה שבטוחה ע"פ מה ששמעה בשיעורי ההשקפה בסמינר שהיא עומדת לתמוך ברב שך של הדור הבא מגלה שלא מיניה ולא מקצתיה. בנוסף לכך שבעלה הוא לא למדן גדול לעיתים הוא גם חסר כישורי חיים בסיסיים והתסכול הוא איום ונורא.

  • סקרנות קלה – במידה ואברכית שמרוויחה יפה בהייטקס נפרדת מבעל למך שכל ההכנסה שלו היא מילגת אברכים.
    האם הבעל יצטרך לשלם מזונות לילדיו הקטנים כפי שקובעת ההלכה והחוק במדינת ישראל או שילך לבית משפט לענייני משפחה וינסה את מזלו אצל שופטים פרוגרסיבים שיפטרו אותו מחובת מזונות ?

    • תעשה גוגל על דוד אומן שהתלונן בפני הדיינים בדיוק על מה שהעלית….

  • מה זה "מגדר" ומדוע הכותבת משתמשת במושג שהומצא ע"י הפרוגרסיבית, על מנת להרוס את החברה האנושית?
    "זכר והרבה ברא אותם", כבר לא מספיק טוב?

  • נו חרדים יקרים… יצרתם מפלצת ועכשיו עליכם להאכיל אותה וזה קשה… בהצלחה.

  • בואו נקרא לאברך סטודנט ובכך נוציא אותו ממשבר הגבריות
    נשים לא נהיו סופרוומניות מכלום, הן לומדות, ועובדות, ויולדות ומנהלות בית ועושות הכל במקביל
    גברים יתאמצו קצת ויוכלו גם לשלב בין הדברים
    לא אמורה להיות שום חלוקת תפקידים מוגדרת, גברים ונשים הם אנשים, ויש להם את אותם היכולות ולכאורה הנטל צריך להתחלק שווה בשווה, אלא אם יש הסכם פנימי אחר בין בני הזוג שמקובל על שני הצדדים ולא גורם לאף אחד מהם להרגיש נחיתי

    • אבל סטודנט זה לתקופה של 3 שנים לתואר ראשון ועוד שנתיים למיעוט שעושה תואר שני.
      יש מיעוט דמיעוט שמשקיע עוד 4 שנים בתואר שלישי.
      את משווה את זה לאברכות שזה עניין ל 40-50 שנה???

  • כפי שכתבו לפני המאמר כתוב מנקודת מבט מאוד ארצית. אלא שמה לעשות, רובנו ארציים.

  • אין מה לעשות, באמת שאין.
    זה המחיר לכך שהאישה עושה את רוב ככל עבודות הבית והחוץ.
    מי הוא זה הטיפש שחושב שהבעל לא יעשה כלום בבית, האישה תעשה הכל ולמרות המצב האבסורדי ומעורר תימהון זה, הוא יקבל מעמד מיוחד בבית?
    על מה ולמה?
    אם האישה עושה הכל היא תקבל גם את כל הכבוד והמעמד ותהיה מס' 1.
    אי אפשר להנות מכל העולמות.
    ועוד משהו, כל גדולי ישראל בכל הזמנים למדו ועבדו, מה השתנה בין אז להיום??!!

  • מאמר שמאיר יפה ובענווה תופעה מתפתחת ללא שיפוטיות.

    משום מה, המאמר אינו מרחיב את נקודת המבט להיבט המעגל החברתי.

    משפחות שחיות לפי המתואר בכתבה, כבר אינן חרדיות במשמעות הקלאסית, שהרי חרדיות זו חיים מאחורי מחיצות, אלא הן משפחות שעברו בלי משים תהליך של ישראליזציה, ושבתוך הבית מנהלות במקביל אורח חיים חרדי.

    אשה עובדת במשרה 'מודרנית' שמעורבת אפילו בעל כרחה במצוקות של עולם המעשה ה'חילוני' מוטרדת הרבה יותר משער הדולר או משיפור הפנסיות לניצולי שואה, מאשר מהיקף קצבת הילדים (שהיא אינה זקוקה לה בכלל) או מדרישות משרד החינוך להכנסת ליבה לבתי הספר..

    איזה מסלול יבחרו הבנים של המשפחות הללו בעתיד? תעלומה

    אבל את התוצאות כבר רואים בקלפי

  • מאמר יפה מאוד.
    חתיכת משבר!
    רק הערה אחת, דומני שעד שלא נענה ברצינות לשם מה העולם צריך את "האברך הסביר" לא נוכל לסדר אותו בזוגיות.
    כחברה עלינו להגיע להחלטה האם האברך הסביר הוא סביר בעינינו, האם אנחנו רואים אותו ככורח, האם אנחנו רואים בו אחד מאלף הנכנסים למקרא או מחפשים חברת עילויים דמיונית שאחד מאלף ממנה יהיה ראוי להוראה?
    במילים פשוטות יותר, אנחנו רגילים לראות בלימוד האברך מצווה שהוא ממלא, אבל החזו"א וגדולי ישראל ראו בו בלם ומחסום מסיבי כנגד החילון. החזון איש סבר שלולי מאסה עוצמתית של לימוד תורה לא נוכל להחיות את העם היהודי, ומה לעשות שהוא צדק.
    אכן האברך הסביר הוא בשר תותחים בתוך המחלמה הגדולה הזו, אבל כשמבינים למען מה המלחמה ניתן לראות את תפקידו של כל חייל ממוצע כבעל ערך.
    כיום הוגים יהודיים רצינים ראוים בעולם האברכות הענק אחד מהתופעות היהודיות הכי מפעימות, ההחייאה הבלתי סבירה של ספרות תורנית שנכתבה לפני אלפיים שנה ! בארץ ישראל! זו היא הכרעה חזקה מאוד של מדינת ישראל להיות מדינה יהודית.
    אינני מטיף, אבל אברכים ואברכיות של יום שלם ושל חצי יום, צריכים לראות את עצמם ככוהנים בארץ הזאת, אנחנו מחיים את העצמות היבשות של מליוני היהודים האבודים היום, מותר לנו לאבד גבריות בשביל זה, זאת תהיה התמסרות גברית אידיאלית..

    • אבל למה שינוי הפרדיגמה המגדרית היא מילה גסה? האר"י ז"ל חזה שתתקיימנה התהפכויות מגדריות לקראת הגאולה, ומה רע שישב לו אברך חרדי רגיש יותר, ואישה חרדית מנהיגה יותר, ברומנטיקה חברית ולא ברומנטיקה מלאכותית פסאודו מוביל ומובלת כשזה לא רלוונטי לנפשות הפועלות עד כמה שינסו למצב תמונה כזו כי לשמה התחתנו. זה נשמע אבל זה לא. זה מובן מאליו אפילו. בלי רכש וצלצולים. יש שני אנשים, גבר ואישה בוגרים, שמרגישים שמערכת היחסים שלהם מצריכה שדרוג, בלי קשר לאידיאולוגיות חדשות. זוגיות שאיננה בתנועה איננה זוגיות, ולעיתים היא זורמת בכוון כזה. לא כי מרד פמניסטי (מה זה מוסיף, אגו ורצון לריב?) אלא מתוך תנועה זורמת. הרבנים מקבלים רטרואקטיבית את מה שהציבור עושה ומכשירים למפרע את מה שלא סותר באופן חד את ההלכה. אפשר לנוע לשם. ואם אידאל לימוד התורה ישחק, הרבה דברים משתנים בחיים. אז הסידור מלא לא הבטיח תוצאות. לא נעים. שבר. מרסק אפילו. אבל זה לא סוף העולם וה' עדיין כאן וזו הזדמנות ללמוד. אפשר לקבוע עיתים. הכל בסדר. על טוטליות נחרב הבית, היא לא בריאה. אגב, החזו"א אומר לרב דב יפה במעשה אי"ש שאישה שמעניין אותה מצד עצמה (ולא כי הורו לה) ללמוד תורה כדאי שתלמד ולא חילק אם ש"ס ופוסקים או לא. אז אפשר גםצלהיצמד לזה ולבזר קצת את אחריות הלימוד. אף אחד לא ימות. בלי מרד. עם מה כן? עם חיים

  • אכן כל כך נשחקתי בלטפל בילדים וכביסות וכל עבודות הבית.
    כל מילה !

  • תאור הומוריסטי/סטירי נמצא בספרו של מנדלה מוכר ספרים "מסעות בנימין השלישי" בדמותו של סנדר'ל האשה אשר נכתב לפני כמאה ושבעים שנה.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל