ספטמבר 2005, מיד אחרי הקיץ של ההתנתקות. עם סיום החופש הגדול נערכה אצלנו ישיבת צוות לכבוד חזרה מלאה לעבודה. המנהלת עושה סבב בין כולן, מה נשמע? איך עברה עליכן החופשה? הסבב עובר בצורה שגרתית, כל אחת מספרת חוויות מהחופש הגדול. עד שמגיעים לאחת העובדות, אשה דתיה, מתנחלת. היא מנסה להסביר איזה חופש עבר עליה ופורצת בבכי, לא מסוגלת לדבר ויוצאת מהחדר.
באותו הרגע נפל לי אסימון גדול מאד. הבנתי שלא הבנו, שלא חווינו את ההתרחשות לאשורה. והיום אני נזכרת בזה בלא מעט רגשות אשם. נכון שהציבור החרדי ברובו לא תמך בהתנתקות, אבל היינו אדישים למהלך. כשציבור המתנחלים הרגיש שחרב עליו עולמו והפך עולמות בתפילות, תחנונים והפגנות, הרבה מאתנו בילו בחופשת בין הזמנים שגרתית, מצקצקים בלשון וממשיכים הלאה. לא הבנו את גודל הארוע, את ההשפעה הרחבה ואת הקף האסון המתעתד להגיע על כולנו מאותה התנתקות ארורה. היום, מעט מאוחר, אני מבינה זאת למפרע כמו עוד רבים וטובים.
כולם מצביעים על הקונספציה האסטרטגית השגויה שבבסיס הכשל המערכתי הענק, האסון הנורא שארע לנו בשמחת תורה. אולם קונספציות אינן נולדות בחלל ריק. הן ניזונות מתפיסת עולם
כולם מצביעים על הקונספציה האסטרטגית השגויה שבבסיס הכשל המערכתי הענק, האסון הנורא שארע לנו בשמחת תורה. אולם קונספציות אינן נולדות בחלל ריק. הן ניזונות מתפיסת עולם. מן הראוי לסקור, אף אם בשטחיות מה, את הרקע התודעתי שעל בסיסו נבנתה הקונספציה של מקבלי ההחלטות, מתווי המדיניות, אנשי צבא וביטחון וציבור הבוחרים הישראלי.
יותר מניפוץ קונספציה, יש כאן ערעור של תפיסת עולם – ערעור של תמונת המציאות הליברלית.
שבר התפיסה הליברלית
בבוקרו של שמחת תורה תשפ"ד חוותה תפיסת העולם הליברלית שבר עצום.
הרשו לי לרגע להיות שטחית ולשרטט בגסות ובקלישאות תפיסת עולם מורכבת. מה לעשות, לעתים המציאות נראית קלישאה. תפיסת העולם הליברלית מחנכת אותנו כבר שנים רבות לראות בכל בני האדם ישויות שוות ודומות זו לזו. כולנו רוצים דברים מאד מאד דומים, אומרים לנו – רווחה, ביטחון, כבוד עצמי, אלא שאנו מושפעים מנרטיבים שונים, שכל צד רואה כאמת צרופה.
לפי תפיסת עולם זו, אין עמים טובים ועמים רעים, אלא יש עמים שטוב להם ועמים שרע להם. בתוך תחרות עזה על משאבים, עמים שטוב להם מבחינה כלכלית עלולים לדכא עמים אחרים, כדי שיהיה להם יותר טוב, ועמים שרע להם עלולים להפוך תוקפניים כלפי העמים המדכאים אותם. הדרך להביא לשלום עולמי היא לשפר את מצבם הכלכלי של העמים כולם ולחתור לשוויון רב יותר וחופש רב יותר לכלל בני האדם.
אחרי שנים שאנו מתחננים אל העזתים להרפות מאתנו ומתגמלים אותם על כל צעד הכי קטן של רגיעה בים של טובות הנאה כלכליות, הם יוצאים וטובחים בנו ומנפצים לרסיסים את המחשבה שניתן לייצר כאן סדר ליברלי המבוסס על רווחה כלכלית, חירות ושוויון
המעשים הברברים והאכזריים שבוצעו בשבעה באוקטובר ריסקו בדם ובייסורים תפיסת עולם זו. אפילו המאמינים הגדולים ביותר של השמאל הישראלי מתקשים לפרש את פעולות החמאס כניסיון של הפלסטינים לשפר את חירותם ואת מצבם הכלכלי. הרי אנשי החמאס לא העלו בדעתם שניתן יהיה לכבוש חבלי ארץ של עם בעל צבא חזק בעזרת טנדרים, אופנועים, קלצ'ניקובים ורימונים. הם ידעו בוודאי שפעולתם לא תיטיב את מצב האוכלוסיה בעזה אלא תביא עליהם סבל רב יותר. השאיפה היחידה של מי שיצאו למסע ההרג היתה לטבוח ביהודים, ללא כל תועלת מדינית ורציונלית.
שנאת יהודים ואכזריות כזו אינה מוכלת בתוך מסגרת המחשבה הליברלית. היא פשוט בלתי נתפסת. אחרי שנים שאנו מתחננים אל העזתים להרפות מאתנו, ומתגמלים אותם על כל צעד הכי קטן של רגיעה בים של טובות הנאה כלכליות, הם יוצאים וטובחים בנו ומנפצים לרסיסים את המחשבה שניתן לייצר כאן סדר ליברלי המבוסס על רווחה כלכלית, חירות ושוויון.
לא זו בלבד שהחמאס שבר את לבו של השמאל הישראלי המסכן, אלא שאז הגיע העולם הנאור וסתם אחריו את הגולל. במשך שנים רבות חשבנו שגם אם יש אי אלו אגוזים קשים, קיצונים אסלאמיים שקשה להסתדר אתם, הרי שאם אנחנו נגנה את ה'כיבוש' ונישא על נס את החירות והשוויון, העולם הנאור יעמוד לצדנו. והנה, למרות האכזריות הבלתי נתפסת של החמאס, למרות כל האבדות שספגנו, למרות המערכה שנכפתה עלינו, למרות הנסיונות הבלתי אפשריים להמעיט ככל הניתן פגיעה בחברה האזרחית בעזה – עדיין חלק גדול מדעת הקהל העולמית פונה נגדנו. בבריטניה, מעוז הציוויליזציה הליברלית, התקיימה במוצאי שבת הפגנה של מאה אלף איש, ולא כדי לתמוך בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שעברה התקפה רצחנית מאין כמוה. להפך, היתה זו הפגנת תמיכה המונית בתושבי עזה הסובלים.
תודעה יהודית – ישמעאל צורר את ישראל
בתודעה יהודית מסורתית, ארוע שנאה כמו שחווינו זה עתה מתקבל כמו חלק פאזל של תמונה גדולה ורב ממדית. ניתן לומר אפילו שבעלי התודעה היהודית שרויים תמיד בחרדה דרוכה מפני ארוע השנאה הבא. אנו מתכוננים לכך משחר חיינו. תפתחו את סדור התפילה, תפתחו הגדה של פסח, תפתחו כל ספר בארון הספרים היהודי, כולם מכינים אותנו לרגעים כאלו.
כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ. עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ. אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד. כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ. אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים. גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר. גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה – אמר משורר התהלים לפני אלפי שנים. היהודים מעולם לא שכחו זאת. "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" אנו משננים בלהט בליל הסדר, ערב שכולו טקסים צורבי תודעה. כמעט כל טקס הסימנים של ראש השנה מכוון כלפי אויבים העומדים בצללים וממתינים לשעת כושר (ייתמו אויבינו, יסתלקו מבקשי רעתנו ועוד).
אנו יודעים כי אנו שונים, אחרים, מיוחדים, ואנו יודעים כי יש רבים מאד שאינם אוהבים אותנו בשל כך. איננו סבורים כי כל העמים דומים אלה לאלה באופן בסיסי. לא ולא. יש ישראל ויש ישמעאל […] ישמעאל שונא את עם ישראל. לישמעאל אופי רצחני ואלים
אנו יודעים כי אנו שונים, אחרים, מיוחדים, ואנו יודעים כי יש רבים מאד שלא אוהבים אותנו בשל כך. איננו סבורים כי כל העמים דומים אלה לאלה באופן בסיסי. לא ולא. יש ישראל ויש ישמעאל. יש אדום ויש פרס. לכל עם ועם אופי משלו ורצונות משלו, ולכל אחד מהם מערכת יחסים סבוכה ועתיקה עם העם היהודי. ישמעאל שונא את עם ישראל. לישמעאל אופי רצחני ואלים.
מקובל לייחס נקודת מבט אתנוצנטרית – חוסר יכולת להבין ולקבל גישות אחרות משלך – לקהילות דתיות ושמרניות. אולם נראה כי דוקא הליברלים הם הלוקים בכך. הם לוקים ב"ליברליוצנטריות". בארוע הזה ובארועים דומים, מי שנמצא מופתע בקשר לכוונות האויב ומי שהתקשה לקרוא את כוונותיו הם דוקא אנשים בעלי תפיסה סופר ליברלית ומכילה. הם נוטים להשתמש בגישת היחסות התרבותית (רלטיביזם תרבותי) רק באופן שטחי. הם מאמצים גישה סלחנית וסובלנית כלפי אורחות חיים שונים משלהם בהנחה שהאנשים הללו אינם באמת שונים מהם. הם בטוחים שהמוסריות שהם מכירים, ערכים כמו דמוקרטיה, זכויות אדם, שוויון, מעמד האשה והבחנה בין טוב לרע הם אבסולוטיים ואוניברסליים. הם אינם מכירים נקודת הסתכלות אחרת וממילא מתקשים מאד בקריאת תרבויות אחרות ובהתגוננות מפניהן.
בכל אחד מאתנו קיימות שתי התודעות, היהודית והליברלית, זו לצד זו באחוזים משתנים. גם יהודי חרדי במדינת ישראל נושם תודעה ליברלית, אם ירצה ואם לא. ואצל כולנו, החלק הזה בתודעה שלנו החושב ליברלית ספג מכה לא פשוטה.
מקובל לייחס נקודת מבט אתנוצנטרית – חוסר יכולת להבין ולקבל גישות אחרות משלך – לקהילות דתיות ושמרניות. אולם נראה כי דוקא הליברלים הם הלוקים בכך. הם לוקים ב"ליברליוצנטריות"
לצערנו, הממשלה הימנית על מלא גם היא אינה נקייה מתפיסות כאלו. נתניהו בגישתו הידועה של "לנהל את הסכסוך", (לא מנהלים רוע כזה, גודעים אותו באבו) והמדיניות הקבועה של מקל וגזר, סבבים קטנים וחזרה מהירה לשגרה, נגועים גם הם בתודעה זו. האסון הגדול שלנו הוא, שניסיון פתטי ונאיבי של קובעי מדיניות להסתכל על אזרחי עזה כדומים לנו אינה הופכת את התנהגותם לזהה. ההבנה הזו שלא קראנו את המפה, ששכחנו את תודעת הייחוד היהודית ואת השנאה הטבעית ליהודים, והתעלמנו מהעובדה שהאויב שלנו פשוט שונה מאתנו, היא כואבת, מטלטלת ומשנה תודעה!
***
האסון הגדול והמלחמה שהפתיעה אותנו הם בין השאר כישלון מהדהד של ממשלת הימין. ממשלת הימין במתכונתה הנוכחית ונתניהו העומד בראשה צריכים ללכת הביתה אחרי המלחמה. נקודה. על פשלה בסדר גודל כזה לא ממתינים לתוצאות של ועדת חקירה ממלכתית. פשוט קמים, שמים את המפתחות והולכים הביתה.
אולם לצד הכישלון המעשי של ממשלת ימין על מלא, יש כאן ניצחון כואב של התפיסה היהודית, האמונית. ממשלות הימין שכיהנו פה שנים רבות לא באמת אימצו הלכה למעשה תודעה יהודית זהירה. נכון, אף תפיסה אינה חפה מקיבעון מחשבתי ומטעויות מושרשות, אך עדיין נראה שהקול היהודי הוא היחיד שקרא נכון את המפה האזורית. לצערנו הרב, איש לא רצה שכך ייראה הניצחון הזה, אבל כך רצה אלוקים וכך קרה.
תמונה: מקף־עברי, CC0, via Wikimedia Commons
"לא הבנו את גודל האירוע, את ההשפעה הרחבה ואת גודל האסון שמתעד להגיע על כולנו מאותה התנתקות ארורה."
איזה אסון הגיע לנו מאותה התנתקות? (חוץ מלאותם משפחות שאיבדו את ביתם, כמובן.)
משהו יודע מה היה בלעדיה? משהו יודע כמה מתנחלים חיים היום רק בגלל שפינו אותם אז מביתם?
מזכיר לי את הטענות שאוסלו הביא לאנתיפדיה השניה ולשרשרת פיגועי ההתאבדות, כאלו לולא אוסלו הערבים היו אוהבי אדם ואוסלו גרם להם לעשות פיגועי התאבדות.
הכוונה כמובן שאם גוש קטיף היה עדיין קיים צהל היה נוכח יותר ולא סומך על גדר אלקטרונית כי זה בלתי אפשרי בתנאים שהיו בגוש. כשאנחנו נוכחים במקום – החמאס לא היה יכול לגדול כל כך ולרפד את עזה ברשת מנהרות…
אתה כנראה באמת אידיוט גמור
דבר ראשון, מי שהיה ניצל אלו ישובי העוטף, כי כשנצרים תקועה בתוך עזה, ושאר ישובי גוש קטיף נמצאים על גבולם, האנרגיה שלהם מושקעת בישובים האלו, שמראש היו ממוגנים בכבדות כמו מוצבים צבאיים. שמעת פעם על המושג 'שובר גלים'? הישובים האלו היו שובר הגלים של המוגלה העזתית, של החלאה האנושית הזאת
בטח שהפיגועים קשורים לאוסלו. באוסלו הממשלה הרשעה הכניסה אלפי מחבלי פת"ח לשטחי יו"ש שהסיתו לגמרי את כל הערבים. עד אוסלו אנשים היו עושים קניות בשכם. בלי לדבר בכלל על אלפי הרובים שהם הביאו וממשיכים להביא להם ועל מסירת שטחי ארצנו. עיקר הבעיה היא שלא מבינים שאצל הערבים כל הסכם הוא זמני עד שהם יתחזקו ויוכללו להכות בחזרה.
אולי התפיסה הליברלית כן נכונה אלא שהיא לא חזות הכל, והאדם הוא יצור מורכב יותר, ויש גם את הפן הדתי קנאות דתית ושנאה דתית שהניעה את חמא"ס. החינוך בעזה לא ליברלי כלל ולמה לצפות מהם להתנהג לפי דעה וערכים ליברליים
מאמר מבלבל
אם התפיסה הליברלית שלטה בכולנו למה להאשים את ממשלת הימין הנוכחי?
להיפך כשהממשלה הזו הוקמה ורצו לקבוע בה קומיליטנטי קשוח קראו לממשלה "ממשלה של משחיסטים"
כולנו חשבנו שבן גביר הוא נטל ולא נכס בממשלה הזו
אז מדוע הממשלה צריכה להתפטר?
ומי החה מטפל בתגובה הנגרשת לו הממשלה היתה מתפטרת?
"ממשלת הימין במתכונתה הנוכחית ונתניהו העומד בראשה צריכים ללכת הביתה אחרי המלחמה."
ומי יבוא במקומם? גנץ, שנאם את נאום הכלניות? אייזנקוט-שזרק את דו"ח בריק לפח והציג לממשלה מצגת שווא על מוכנות צה"ל? או אולי המצביא הגדל מכולם-לפיד? ואולי שוב בנט -שבמשמרתו התחיל ובוצע חלק גדול מהתכנון? ואולי שוב ברים עם הסיעות הערביות, ש"מבינות" את החמאס? קל לזרקו פתרונות .
המשיח…
ברור שהמשיח
אבל עד אז אין ספק שממשלת הימין לצערנו זה הדבר הכי פחות רע
בכל אופן עצם הרעיון במאמר נכון ביותר
שמעתי בראין עם מישהו מפרס, לא זוכרת את שמו, שציטט את המנהיג של איראן חומייני שאמר שהליברליזם של מדינת ישראל זו הבעיה והמחסום הכי גדול שלהם,
מי שמכיר את הציטוט המדוייק אשמח שידייק אותי
גאולה שלימה בקרוב!
האסון שקרה אינו כתוצאה מההתנתקות אדרבה ההתנתקות חסכה חיי אדם רבים .תבדקו את מספר הנפגעים כל שנה לפני ואחרי ההתנתקות . האסון קרה מאחר שההנהגה הייתה עסוקה כל כולה ברפורמה המשפטית בגיבויו של נתניהו שתכליתה הייתה לחלץ את נתניהו מהרשעה .המחדל היה התעלמות מכל סימני האזהרה של ההתקפה הקרבה ובאה . אם נזכה להגיע לסיום המלחמה ולניצחון יש להקים ועדת חקירה ממלכתית שלאחריה כנראה תוחלף הצמרת הצבאית והמדינית . נשאלת רק השאלה : מי יבוא במקומם.?
דוקטור
המשוואה שלך הייתה אולי נכונה עד שמחת תורה. מאז, היא בוודאי לא נכונה.
להגדיר את תכליתה של הרפורמה כחילוץ נתניה מהמשפט מוכיח כמה אתה לא עוקב אחריו.
אם היית עוקב אחרי המשפט אפילו טיפה היית מבין כמה הכל מפוברק
אדרבא אם יש את מי להאשים זה את השילוש הקדוש: תקשורת, פרקליטות ומשטרה
שהשקיעו מאות מליונים בתפירה גסה של תיק שאין בו כלום
לפני ההתנתקות לא היו טילים מרצועת עזה, מה אתה מדבר?!
ההתנתקות מגוש קטיף לא יכלה להשפיע וודאי לא להביא את האסון הנוכחי, שכן גוש קטיף שכן בצפון מערב רצועת עזה. מיקומו, ממערב לחמאס, לא היה מונע את כניסת המחבלים לישוביי העוטף. אם כבר, סביר יותר להניח שתושבי גוש קטיף היו בעצמם מותקפים.
הקונספציה שנופצה היא הקונספציה שגדר ואמצעים טכנולוגיים מספיקים להגנה, והתפיסה הזו אינה קשורה כלל וכלל לתפיסת העולם הליברלית, אלא לטעות חמורה של מקבל ההחלטות הראשי ששולט פה 15 שנה כמעט ללא הפסקה. אפשר להתווכח על השותפים למחדל, בצבא ובמודיעין, אבל אין שום קשר לליברלים. אגב, דומה שהכותבת מבלבלת בין ליברליזם לשמאל מדיני, שכן השמאל אכן ספג מכה לתפיסת העולם. מאחר ושמאל אמיתי לא באמת קיים בישראל, כי לא באמת מי שמתנגד לנתניה הוא שמאל , הרי שלא רבים ספגו את המכה הזו. כך או אחרת, ליברליזם אינו בהכרח שמאל.
לא ברור לי מה הכוונה במאמר באמירה שהקול היהודי הוא היחיד שקרא נכון את המפה. האם הכותבת מתכוונת לקול החרדי? מה הוא בדיוק קרא? לומר שכל הערבים מחבלים זה הקול היהודי האמוני? לי המשפט הזה כלל לא ברור
זה לא מדויק, נצרים למשל הייתה בלב רצועת עזהץ
אההבדל המשמעותי הוא שלפני ההתנתקות צה״ל היה מעורב במה שמתבצע ברצועה , והתחמשות וביצוע של מבצע בסדר גודל כזה לא הייתה אפשרית, כמו שבג׳נין למשל על אף המספר הרב של הטרוריסטים שנמצאים שם אין פיגועי טרור בהיקף שמתקרב למה שהיה בשמחת תורה.
לדעתי אתר שהוא בועה לדעות של אנשי החברה החרדית הוא לא המקום לבקר את החברה הליברלית. הטפיחה הזאת על השכם (שמלאה באמירות גזעניות) וההתנשאות על התנועה הליברלית זרה לי במיוחד כשהיא מגיעה מהפלטפורמה הזו. הייתי מצפה לחשבון נפש אחר באתר הזה בעקבות האירועים שעברנו, למשל על השתתפות החברה החרדית בכלל החברה הישראלית (כן אני מתכוון לגיוס, אבל לא רק), התמיכה של המפלגות החרדיות בממשלה הנוכחית, ובממשלות שאפשרו מעבר כסף לחמאס (כל הממשלות בעשור האחרון, חוץ משל לפיד ובנט) וגם על הקושי התיאולוגי בכך שעל אף הברית שכרת העם שלנו עם הקב״ה, בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו (איזו דרך נסתרת מאפשרת את הזוועות שראינו במו עינינו??). במקום השאלות הקשות האלו הבחירה ללעוג לתפיסת עולם אחרת רק מראה את הכותבת בעליבותה התודעתית. אם אחריי אסון מירון היה נכתב בידיעות אחרונות מאמר זהה רק נגד תפיסת העולם החרדית, אני תוהה כיצד הייתה מגיבה הכותבת.
המאמר קובע קביעות, אך נמנע מלבסס אותן. איפה הנימוק להשפעת ההתנתקות על האסון בעוטף? הרי מדובר על אירוע מלפני 18 שנה, ובזמן שחלף מאז התרחשו תהליכים רבים שהשפיעו על המציאות באזור.
התהליך המרכזי שהתרחש מאז הוא הבחירה האסונית לראות בחמאס כוח נוגד לרשות הפלשתינית בגדה, מתוך מטרה להחליש את הרשות. במסגרת הבחירה הזו הועברו לחמאס סכומי כסף גדולים שמקורם בקטאר, תומכת טרור ידועה, על ידי לא פחות מממשלת ישראל.
עוד לפני כן בוצעה עסקת שליט, בה שוחררו רבים מרטשי חמאס היום, כולל סינוואר. העסקה הארורה הזו בוצעה משיקולים פוליטיים.
השגיאות בהתייחסות לחמאס היו רבות, כולל המוכנות לאפשר ירי קבוע של טילים על הדרום, בלי תשובה אמיתית. כל המבצעים שישראל יצאה אליהם, לכאורה כתגובה לטילים, היו קצרים ומוגבלים. אלו היו החלטות הדרג המדיני, שנותקו בטענה שהציבור הישראלי אינו מוכן לספוג אבדות בקרב חיילים.
אזכור חוזר ונשנה של ההתנתקות כמקור הבעיה הוא שטחי ואינו מגובה בעובדות. יתכן וזה נובע מניסיון נואש לגלגל אחריות שנים רבות אחורה, לממשלות אחרות, לראשי ממשלות אחרים.
בדומה לכך, הניסיון לגלגל אחריות למצב על תפיסת עולם הנוגדת את השקפת הכותבת, אף היא אינה מגובה בנימוקים או עובדות כלשהן. לכן, אני סבור שקשה להתייחס ברצינות לטיעון הזה.
*אני הילד עם הקסקט? / ידידיה מאיר (בשבע)*
1. השבוע צוין בישראל וברחבי העולם חודש לטבח שמחת תורה. בימים אלה אני חי ברגשות מעורבים וסותרים, אפילו סביב תחושת הזמן: לפעמים נדמה לי שזה היה רק לפני כמה ימים, ולפעמים נדמה לי שאנחנו בעידן הזה כבר שנה. מה, כבר עבר חודש? מה, עבר רק חודש?
שבוע וחצי אחרי האירועים מישהו העביר לי סיפור שסופר בקבוצת ווטסאפ פנימית של מתנדבי זק"א: "חברים, אני חייב לשתף אתכם במשהו שקרה לי עכשיו. אני עוצר עם האמבולנס בתחנת דלק בחנות נוחות לקנות לי בקבוק שתייה. בקופה ניגש אליי בן אדם, נראה בגיל שישים פלוס אולי, ואומר לי: 'סליחה, אני יכול לשאול אותך משהו בחוץ? יש לך זמן דקה?' אמרתי לו: 'האמת, אין לי הרבה זמן'. הייתי בדרך לתחנת ריכוז חללים בבית העלמין באשדוד. והוא אומר לי: 'לא, לא הרבה זמן. ממש חצי דקה. רק אני רוצה שתבוא איתי שנייה לאוטו שלי'. טוב, אנחנו יוצאים החוצה לרכב בחנייה של תחנת הדלק, הוא פותח את הבגז' ומראה לי תפילין. הוא אומר לי: 'אתה רואה את התפילין האלה? זה תפילין שאבא שלי זיכרונו לברכה קנה לי כשהייתי ילד בגיל 13. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהנחתי אותן. מאז לא הנחתי תפילין. אני לא זוכר איך מניחים תפילין. אבא שלי היה יהודי ניצול שואה, וכשראיתי את השואה שעשו שמה בקיבוצים חשבתי ללכת לאיזה בית כנסת להניח תפילין, אז לקחתי איתי את התפילין בבגז' באוטו, וכל פעם עצרתי את עצמי, לא אני לא אלך, אני כן אלך… אבל כשראיתי אותך מתנדב זק"א, אמרתי הנה, אתה שהיית שם, אתה תזכיר לי איך להניח תפילין'. עמדתי איתו ליד הילו, לימדתי אותו לומר את הברכה, הבן־אדם התרגש בצורה שקשה לתאר… הוא אמר לי: אני רוצה להתחיל להניח תפילין כל יום".
שמעתי את הסיפור הזה. התרגשתי מאוד והעברתי אותו בווטסאפ לקבוצה של כמה חברים. בסוף הטקסט הוספתי תיוג שהייתה לי תחושה שאני עוד עשוי להשתמש בו: #תפילין_בבגז'. כבר אז, שבוע וחצי אחרי הטבח הנורא, בתוך ההלם הראשוני, היה די ברור שהסיפור הזה מבשר תופעה. מאז שמחת תורה יש פה הרבה יהודים שמסתובבים עם תפילין בבגז'. גם תפילין אמיתיות בבגז', כמו אותו אדם בן שישים מתחנת הדלק, וגם "תפילין בבגז'" כדימוי: תפילין כדימוי, בגז' כדימוי. כלומר, הם נושאים בתא המטען שלהם נקודה יהודית חזקה ועמוקה שהתעוררה פתאום. זה יכול להיות תפילין בבגז', זה יכול להיות נרות שבת בבגז', זה יכול להיות שמע ישראל בבגז', זה יכול להיות מזוזה, זה יכול להיות תפילה, זה יכול להיות אפילו שיר.
2. ואחרי כל זה, אני חייב להודות שהופתעתי. הופתעתי מכמות הסיפורים שאני שומע בחודש האחרון, ולא פחות הופתעתי מעוצמת התחושות. מהאופן שאנשים מדברים על זה. מה שאנחנו רואים בימים אלה זה לא רק התעוררות טבעית כזאת של חיבור למסורת. זה לצערנו תמיד קורה בזמנים קשים, לאומיים וגם אישיים, כמו פיגוע גדול או פטירה של סבתא. ואני לא מזלזל באף מעשה קטן של התחזקות, כמובן. אבל פה זה אירוע אחר: מין מפץ גדול כזה, משהו שהשתחרר.
נדמה לי שהראשון שניסח את זה בצורה ברורה היה הסטנדאפיסט אלדד שטרית, שכתב: "טעיתי. חשבתי שיש לי אפשרות להתנער מהזהות היהודית־לאומית שלי. חשבתי שיש לי פריבילגיה לחיות כמו אדם מערבי ממוצע. חשבתי שאנטישמיות בהיקף שנחשף עכשיו זה משהו ששייך לעבר. לא עוד. אני גאה ביהדות שלי ואלחם עליה בכל חזית אפשרית".
זה מדהים. גם הטקסט וגם מי שכתב אותו. אלדד שטרית הוא סטנדאפיסט. כלומר, אחד שפה בשביל להצחיק אותנו. בשביל לבדר. בשביל לפזר. לא בשביל לתת בראש תובנות עומק רציניות ומחייבות. אבל מתברר שכן, אחרי המכה הנוראה של שמחת תורה דברים השתנו. לפעמים תוכחה אחת דוחה אלף ליצנויות.
3. ואז הגיע עומר ברק. זה קצת מוזר שאני מנסה לשחזר שלב אחרי שלב את תחילת התופעה. ברור לי שבתוך זמן קצר, ובעצם כבר עכשיו, זה יהיה גל מטורף שקשה לעקוב אחריו. ואגב, מדובר בתופעה עולמית. ההתעוררות היהודית היא ממש לא רק בתל אביב, היא גם במנהטן, בקליפורניה, בברלין ובעצם בכל מקום שיש בו יהודים. אבל בנקודת הזמן הזאת עוד אפשר איכשהו לעשות סדר כרונולוגי באירועים.
ובכן, עומר ברק (39) הוא סופר ותסריטאי. ספר הביכורים שלו, "לחוץ חתונה", שראה אור לפני חמש שנים, הגיע בתוך שבוע לראש רשימת רבי המכר. לימים הוא אף הפך לסרט. לא קראתי את הספר, גם את הסרט לא ראיתי, אבל את הפוסט שהוא כתב השבוע אני לא מפסיק לקרוא. למעשה אני לא קורא אותו, אני לומד אותו. וכך הוא כתב:
"במסגרת חשבון הנפש והדברים שחשבתי והיום אני חושב אחרת, עולות לי שתי מילים בלבד, שתי מילים שסירבתי להגיד אותן: אני יהודי.
וואו. כמה שנאתי את צמד המילים האלה. בכל הרצאה בחו"ל הייתי אומר שאני ישראלי, ואם מישהו היה שואל משהו על היהדות שלי הייתי אומר שאני לא. שנולדתי יהודי, אבל אין בי שום דבר ושום כלום יהודי.
ובשבוע האחרון התשובה הזאת מחוררת לי את הנשמה. והיא לא נותנת לי מנוח.
נדמה לי שפשוט לא רציתי להאמין שאני הילד עם הקסקט. וכן רציתי להאמין שאני איש העולם הגדול. סופר. עיתונאי. תסריטאי. היהדות שלי אינה חלק מהזהות שלי. אפילו בתעודת הזהות שלי היא איננה.
וגם בזה טעיתי.
כי אני אולי לא הילד עם הקסקט, אבל אני יהודי. וזו פעם ראשונה בחיי שהבנתי שלא משנה כמה אני אנסה, אני לא יכול לברוח מזה.
וזו פעם ראשונה בחיי שהבנתי שאני גם לא רוצה.
אני גאה ביהדות שלי. אני מתבייש שהתכחשתי לה. אני לא אלך עכשיו עם כיפה וגם לא נראה לי שתראו אותי בבית הכנסת, אבל אני אחפש את היהדות שלי. אני אחפש את האלוקים שלי. אני אחפש את הזהות שכל כך הרבה שנים ועידנים מנסים להשמיד, ואני בטעות כמעט השמדתי בעצמי ובמו ידיי.
היום הדלקתי נרות עם הילדים שלי. פעם ראשונה בחיים. אפילו לא היו לי בבית, לקחתי מרותם, אבל רציתי. גם לא ידענו מה מברכים, אז אמרנו את הברכות של חנוכה. שיהיה.
והתפללתי. על החטופים. על החיילים.
עלינו.
אני לא יודע אם אני אעשה את זה כל שבוע. אני לא יודע לאן ייקח אותי המסע הזה. אני כן יודע שאני עומר ברק. סופר. עיתונאי. תסריטאי. ישראלי.
ויהודי".
4. טוב, זה כבר לא תפילין בבגז'. זה אלף כוח סוס של זהות יהודית מתחת למכסה מנוע. תנו לי עוד כמה כותבים כאלה, כמה חושבים כאלה, עם כזה עומק, עם כזה אומץ, עם אור בהירות הדרך, וכל השיח פה יכול להשתנות.
האמת שרציתי לשתף בהתלהבות את הדברים של ברק, אבל התאפקתי. חששתי שאם דוסים ימניים כמוני יחבקו אותו חזק מדי זה עלול להרחיק אותו. מי יודע, אולי הוא יתנצר. אבל אז שמעתי אותו מתראיין ברדיו, והבנתי שהבחור עמוק בסיפור. נדמה לי שהוא הגיע לנקודת האל־חזור. שום חיבוק דביק לא יחזיר אותו למקום שהוא היה בו פעם.
"בעידן הזה, בימים האלה, מאוד קשה למצוא את המילים לכל דבר", הוא אמר לאלדד יניב וישראל פריד בגלי ישראל. "הרציתי המון בחו"ל, וכשאתה מגיע להרצאות, בטח בחו"ל, אתה בא לדבר על העבודה שלך, וכולם רוצים לדבר איתך רק על ישראל ועל יהדות. ואתה אומר: לא, שום דבר מזה לא מגדיר אותי. אני יהודי? אין לי כיפה, אני לא אוכל כשר, אני נוסע בשבת, מה לי ולזה? תשמעו, אני חושב על זה הרבה בזמן האחרון. ואני רוצה להגיד עוד משהו על הדבר הזה, ואולי על המנגנונים של מאיפה זה מגיע. כולנו גדלנו על הסיפורים של סבא וסבתא שלנו, על השואה ועל הגרמנים, ונורא רצינו להאמין במעמקי הלב שהדבר הזה לא קיים יותר. האנטישמיות הזאת והרוע לא קיימים יותר. ואני חושב שאפילו במין מנגנון הגנה מאוד מתוחכם, שלא הייתי ער לו – ואני מציע את זה רק על עצמי ולא על דור שלם, רק אני – כאילו אמרנו: אם אנחנו לא נהיה כמו סבא וסבתא, לא נהיה גלותיים, לא נסתובב עם השטריימל ולא נבלוט ונבליט את היהדות שלנו החוצה, אלא כולנו נהיה עם אותה חולצה של מסי ומייקל ג'ורדן ונסתובב עם אותם מכשירים של אפל, אז אנחנו כמוהם. מה זה משנה אם אני בלונדון, או באמסטרדם, או בפריז. אני בן אדם והוא בן אדם, ומה זה משנה, הדת שלי לא מגדירה אותי".
5. והמשיך עומר ברק: "דיברתם על המציאות שמוטחת בפנים… אי אפשר להגיד זה בגלל השטחים, או בגלל הכיבוש. האנשים האלה רצחו אנשים מסיבה אחת בלבד, ואי אפשר לספר לעצמנו סיפור אחר. אי אפשר יותר. השמאל הישראלי, החילוניות הישראלית, לא יכולה יותר לספר לעצמה את הסיפור הזה. הסיפור הזה נגמר. ואני אומר את זה לא בכעס ולא בזעם. אני אומר את זה בשברון לב נורא, כי זו קונספציה שאני הייתי חלק ממנה רוב חיי. אבל הפוסט הזה הגיע כדי להגיד שדווקא מול גל הרוע הנורא הזה – אמרנו שאין מילים, אני לא יודע איך מתארים את האופל הזה שהיה שם – מכל הרגשות בעולם, עלתה בי דווקא איזושהי גאווה ועוצמה: אם הם יבואו להרוג אותי, אם הם באים להרוג אותי כי אני יהודי, אז אני יהודי! אני לא יכול יותר להתכחש לדבר הזה. אני לא רוצה יותר להתכחש לדבר הזה.
"אני מרגיש שאני מטייל פה באיזה שדה מוקשים, כי לאן שאתה לא הולך מישהו יתרגז על הדבר הזה, אז אני מנסה להתנסח עם הבהרה שאין לי שום רצון לעצבן אף אחד. סבא וסבתא שלי, הם קיבוצניקים מיד מרדכי במקור, והחילוניות שולטת באזור הזה – אין שום דבר דתי בקיבוצים האלה! – והאנשים האלה נרצחו כיהודים לכל דבר ועניין. אותם לא עניין אם יש להם כיסוי ראש או אין להם כיסוי ראש, ואילו מצוות הם שומרים ולא שומרים. דווקא בגלל שזה קרה שם, דווקא בגלל שזה קרה במעוזי חילוניות כל כך גמורים, אי אפשר לעצום את העיניים ולהגיד: אני לא יהודי, הדת שלי לא מגדירה אותי, אני בוחר שלא. אין יותר… הדבר הזה הוא חלק מאיתנו והוא מגדיר אותנו ואני מצטער שהתכחשתי לו".
6. חודש לטבח שמחת תורה. רק חודש? כבר חודש? האמת, זה לא באמת משנה כמה זמן בדיוק עבר. משנה מה אנחנו עברנו בתוך הזמן הזה.
אם נתניהו צריך להתפטר זה לא בגלל ה'פשלה' הנוראית, לזה אחראים התקשורת והשמאל, שגם אילו היה ביבי מבין שצריך למחוק את החמאס במלחמה הם לא היו נותנים לו בגלל שנאה תהומית והתנהלות כופה ורודנית שלהם – שהיא ממש לא ליברלית ופלורליסטית..
הסיבה לצורך בהחלפת הקודקוד היא פרקטית לחלוטין. בתקופה זו מה שהכי נכון זה להביא אדם ש'לא רואה בעיניים' אדם אמיץ ונמרץ, שזה כל מה שביבי הוא לא. בימים כתיקונם אכן הוא היה מנהיג מוצלח ושקול, כיום צריך סוג של טראמפ שיתן לאויבינו להרגיש שבעל הבית השתגע.
בעתיד, העם הזה יצטרך להבין שמנהיג הפועל ברוח האמונה שכל האנושות שווה בתכונותיה ושואפת לרווחה ולשלום שילך להנהיג בניו זילנד. כאן, יש לפעול כפי שנבוכנאצר, על פי דברי חז"ל, הבין כיצד יש 'לטפל' בישמעאלים; אצרן במדבר והרגן. 'ידו בכל', אבל רק מי שפועל ברוח 'ויד כל בו' יכול עליהם!