צריך עיון > סדר שני > מלחמת שמחת תורה > מה שהיה לא יהיה?

מה שהיה לא יהיה?

הקב"ה ברחמיו מכה אותנו ומוכיח אותנו על איוולתנו אבל הוא אינו מכריח אותנו להקשיב. אם נקשיב לקולו או לא - אין הדבר תלוי אלא בנו.

ל' תשרי תשפ"ד

במוצאי שמחת תורה, כשהתחילו להיוודע ממדי האסון, הכריז אחד משרי הממשלה: "מה שהיה לא יהיה!" אמירה זו חזרה ונשמעה בתקשורת שוב ושוב בשעות ובימים שלאחר מכן. ואכן, נדמה כי בציבור כולו אוחזת תחושה כי חווינו ארוע שובר שגרה, שאחריו חיינו לא יחזרו להיות כפי שהיו קודם לכן.

בנבואת ירמיהו על אחרית הימים נאמר: הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ (ל, ז). ודורש הבעש"ט פסוק זה ואומר: ממנה ייוושע – הצרה עצמה היא ראשית הישועה. הצרה אינה רק עונש על חטאינו אלא גם בשורת הישועה.

דומני כי התחושה שאוחזת בציבור עכשו ממחישה היטב פסוק זה ומדרשו. רבים רבים נאחזים בצרה בתחושת הקלה כמעט, כביכול היא מצילה אותנו מעצמנו, מהחורבן שעמדנו להמיט על עצמנו בידינו אנו.

שהלא דבר מדהים התרחש כאן. ערב שמחת תורה, בציבור כולו, מימין ומשמאל, אחזה תחושה שאנו נמצאים על סף חורבן. היינו בנקודת שפל חסרת תקדים, יהודים שומרי מצוות נרדפו על יהדותם והשנאה הפנימית הרקיעה שחקים והגיעה לממדי אסון. הרעיון של עם יהודי, אחוה יהודית, גורל יהודי, איבד קולות. רבים בשמאל היהודי, בארץ ובחו"ל, הכריזו גלויות כי איננו אחים עוד. המאבק באנטישמיות עצמו הפך להיות סוגיה פוליטית הקורעת את יהדות התפוצות. ולפתע, בשעה אחת, כולם נזכרו שיש עם יהודי. השמאל נזכר שאנו בכל אופן אחים, והניצוץ הלאומי התעורר מחדש ביהדות התפוצות. "עם ישראל חי!" הכריז מנהיג הקואליציה. "עם ישראל חי!" ענו אחריו מן האופוזיציה.

הקב"ה הכה אותנו והתעוררנו לרגע. התעוררנו ונזכרנו שאנו עם – עם אחד.

אולם האם מובטח לנו שמה שהיה לא יהיה? אם נפנה לנבואה אחרת של ירמיהו נגלה שאין לנו כל הבטחה כזו: לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי – כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם ה'. לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם – מוּסָר לֹא לָקָחוּ (ב, כט־ל). הקב"ה יכול להכות אותנו, אבל יש משהו שאינו יכול לעשות – להכריח אותנו להקשיב לו. כבר במצרים היינו עם קשה עורף, וכבר אז חרה אפו של הקב"ה על כך שהוא מכה אותנו ואנו מסרבים לקחת מוסר. הקב"ה חזר והכה אותנו שוב ושוב ושוב, אבל אנו המשכנו להקשות את עורפנו ולהחזיק בחטאינו.

האם משהו ישתנה? דם החללים לא הספיק להתקרר, וכבר נראה שכל אחד מהצדדים יודע בדיוק מה הלקח של המאורעות. ודאי שהוא יודע – הלא הם מוכיחים בדיוק מה שהוא חשב ואמר שוב ושוב רגע לפני. מי שעד אתמול חשב שביבי והימין הם שורש צרותינו בכלל ובפרט ממשיך לחשוב כך ביתר שאת היום. מי שעד אתמול צעק כי השמאל מוביל אותנו לאבדון ממשיך לחשוב כך ביתר שאת היום. מי שעד אתמול קרא לגיוס חרדים מוצא עתה תימוכין לעמדתו, ומי שעד אתמול חשב שלומדי התורה מגנים על ישראל יותר מכל כוח צבאי רואה בארועים מופת ברור לצדקתו.

ככל הנראה כולם צודקים. המכה הזו אמורה לעורר את כולנו. את השמאל ששכח שאנו עם. את הימין שרוממות הריבונות והמשילות בגרונו. את החרדים המסתגרים בתוך עצמם ומתנהלים כאילו אני ואפסי עוד. כולנו פשענו. כולנו טעינו. מי יותר ומי פחות.

אבל את המוסר צריך לקחת כל אחד לעצמו. כל קבוצה צריכה לטפל במה שהיא נגועה בו. החרדים צריכים להתחזק בערבות הדדית ובדאגה לכלל ישראל. הימין צריך לפשפש כיצד הוא נמצא בשלטון עשרים שנה ואין לנו לא משילות ולא ריבונות. השמאל צריך להיזכר בכך שהוא יהודי ושאין לנו כל סיבה אחרת להיות בחבל ארץ זה.

האם זה מה שקורה? אין הדבר תלוי אלא בנו. בינתיים נראה שהמנהיגים שלנו עסוקים דוקא בביצור עמדותיהם. העם כולו התעורר. אנו נמצאים בשעת כושר לתשובה. אך מה שמטריד את מנהיגי הקבוצות השונות הוא שמא הנרטיב שמחזיק את הציבור שלהם ייסדק. הם דואגים לסתום את הפרצות ולנתב את האנרגיה שהשתחררה כדי שמה שהיה הוא שיהיה.

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ. קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה', אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָו‍ֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם. אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּו. אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן.

Photo by Hannah Gibbs on Unsplash

8 תגובות על “מה שהיה לא יהיה?

  • אחדות ישראל בגרונו, לצד יריקה בפרצוף קוראיו

    • ממש מאמר מביש.
      אובדן דרך.
      אחת הסיבות לזעם ולקרע בקרב הנושאים בעול תקומת העם והמדינה.

    • אני רואה שרק ציבור אחד לא צריך לעשות חשבון נפש וזה הציבור שאתה שייך אליו, איזה כיף ונחמד לדבר שטויות וביקורת רק על אחרים.

  • בושה לך.
    אתה שכחת יהודי מי ומה הוא.
    מיליונים שמוחים נגד ממשלה אטומה שמובילה את המדינה לאבדון. ואתה מכפיש בסיסמאות?
    תעיין שוב בספרייה שמאחוריך.
    (ספק אם תפרסמו )

    • היכן בדיוק המיליונים המוחים, כנראה לקחת בחשבון את המחבלים מעזה.

  • לאחר מלחמת יו"כ, הנשיא קציר הכריז: "כולנו אשמים". זו הייתה שטות, כי הייתה רשלנות פושעת מוגדרת היטב וניתנת למיקוד.
    גם כעת עלינו להתמקד. אמנם כל אחד וכל קהילה צריכים לתקן את עצמם, אבל אסור להתחבא מאחורי כלליות וערפול:
    1) לאסון עצמו יש אחראים מוגדרים היטב בממשלה ובצבא ובשירותי-הביטחון – מלמעלה ועד למטה. הם הפגינו יהירות ואטימות ועיוורון ורשלנות וזלזול באויב.
    2) יש גם חטאים מוגדרים היטב – התנהלה כאן מלחמת חורמה ביהדות, ע"י מערכות המשפט, החינוך והתרבות. דוגמאות: אלימות כלפי תפילות יו"כ ברחוב (לעומת כבוד והדר ל"מצעדי-גאווה"), רמיסת השבת, איסור על אירועי תרבות בהפרדה (רק ליהודים, לערבים מותר), אירועים המנותקים מכל סממן יהודי…
    הקב"ה הראה לנו בדרך איומה, שלמרות המאמצים לחקות את הגויים ולחיות בשלום עם אויבינו, איננו עם ככל העמים…

  • אליהו היקר, למדתי איתך בישיבה והיית בחור מקסים ונעים!
    אבל חייב לומר, זה מאמר ריק מתוכן, לא כתבת /חידשת כלום, בקיצור, לפעמים אפשר לוותר ולא לכתוב כשאין מה לכתוב ודל

  • כשהנביא ירמיהו אמר את דבריו , נראה לי שהוא התכוון לדבר אחד. שכל אחד וכל קבוצה יעמדו מול בורא עולם וישאלו במה קלקלו את היחסים איתו?
    גם בפרטי אבל במה שנוגע לכלל, מציעה לקרא את ספרו של הרב אלחנן וסרמן הי"ד קובץ מאמרים.
    בקובץ הוא מפרט את שיעבוד ישראל מכל המגזרים כולל החרדים, ליטאים וחסידים הסרוגים והכופרים, שמשעבדים את כוחותיהם לעגל הזהב במקום לנותן התורה ולתורתו..
    משתפים פעולה עם קרנות משוקצות שכל ענינן להשמיד את היהדות ולעקור אותה מהיהודים.
    עגל הזהב בבארי היה כנראה הסמל לעגלי הזהב המלווים יהודים רבים ביום יום שלהם.
    "והעולה על רוחכם היה לא תהיה" אמר הקב"ה בשמחת תורה למגינת ליבנו בדרך הקשה.
    מליונים שהושקעו למען המטרה הזו הלכו לאבדון כשמכלם פרץ היהודי האמיתי. פתאום ציציות תפילין שופרות ה' הוא האלוקים. כהנים גדולים בדמות רבנים גדולים מברכים את היוצאים למלחמה כאותם כהנים בימים עברו.
    עם ישראל נזכר מי הוא!
    אבל, חובה עלינו להמשיך ולהתחזק . לנתק את כל הקשרים מאותם משמידי היהדות בצבא, בבתי משפט, בתקשורת ובמכוני מחקר שהקימו איתם חרדים שונים ומשונים.
    הלואי ונזכה והחיבור האמיתי יחזיק מעמד וימתיק לנו את הדינים בהמשך.
    אין עוד מלבדו ורק אותו עלינו לעבוד בכל ליבנו.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל