צריך עיון > סדר שני > "וידעת כי שלום אהלך": זיהוי פוטנציאל לאלימות בנישואין בתקופת השידוכין

"וידעת כי שלום אהלך": זיהוי פוטנציאל לאלימות בנישואין בתקופת השידוכין

תהילה גאדו
תהילה גאדו קרימינולוגית וחוקרת

אלימות בנישואין אינה פוסחת על אף מגזר. גם בציבור החרדי ישנם למרבה הצער לא מעט קרבנות אלימות בתוך המשפחה. הסימנים המקדימים המבשרים קשר אלים מתגלים כבר בשלבים הראשונים של הקשר הזוגי. מודעות של החברה לדפוסי ההתנהגות של גברים אלימים יכולה למנוע כניסה של נערות לקשר עמם. ערנות של המשפחה והדמויות המבוגרות בחיי הנערה עשויה להועיל רבות למניעת כניסתה לקשר זוגי אלים.

י"ז כסלו תשע"ט
 

"התחתנתי בגיל 20. כמו רוב חברותי, הייתי כלה מאושרת, החתן שלי היה בן למשפחה חשובה בעלת שם, הוא למד באחת הישיבות הטובות. השידוך היה נראה מושלם ומבטיח. הייתי אפופת שמחה והתרגשות. אך לא לגמרי. כבר בתקופת האירוסין הבהבו כמה נורות אזהרה, אשר לא נתתי לבי אליהן. היה לי נוח להתעלם מהן ולהמשיך להתכונן לחתונה. למפרע, אני יכולה להצביע על דפוסי התנהגות שהיו קיימים כבר אז ונראו לי חשודים, אך לא ייחסתי להם חשיבות. כשהעליתי אותם בפני מחנכת הכיתה שלי, שאתה הייתי מתייעצת, היא לא חשבה שיש כאן משהו חריג, ותלתה את אותן התנהגויות שעליהן סיפרתי, בהתרגשות ובתהליך התחלתי של יצירת קשר. גם ההורים שלי לא זיהו נכון את מה שקורה לי בקשר הזה. כאשר עזבתי את ביתי החדש וחזרתי אליהם עם סיפורים על אלימות קשה שבעלי היה מפנה כלפי, הם הלקו את עצמם על כך שיכלו למנוע את הנישואין הללו לו היו ערים דיים להתנהגויות בתקופת האירוסין".

"השידוך היה נראה מושלם ומבטיח. הייתי אפופת שמחה והתרגשות. אך לא לגמרי. כבר בתקופת האירוסין הבהבו כמה נורות אזהרה, אשר לא נתתי לבי אליהן. היה לי נוח להתעלם מהן ולהמשיך להתכונן לחתונה. למפרע, אני יכולה להצביע על דפוסי התנהגות שהיו קיימים כבר אז ונראו לי חשודים, אך לא ייחסתי להם חשיבות…"

מילים אלו הן דבריה של חני, 27, אמא לשני ילדים, גרושה מנישואין לגבר אלים. סיפורה של חני אינו יוצא דופן. למרבה הצער, אלימות במשפחה היא תופעה שאינה פוסחת על אף אוכלוסיה או מגזר. לפי מחקרים שונים, שיעורן של נשים החוות אלימות ברמה זו או אחרת מבן זוגן נע בין 10% ל-50%.[1]  הטווח מצביע על קשיי מדידה. מה שברור שהוא שהתופעה קיימת, ולמרבה הצער היא נוכחת גם בציבור החרדי.[2] מתוך 14 המקלטים לנשים מוכות הקיימים בארץ, שניים מיועדים לנשים דתיות וחרדיות. שני המקלטים מאכלסים בעת ובעונה אחת 24 נשים עם ממוצע של 4.6 ילדים לכל אישה. שוהות בהם נשים מכל גוני הקשת החרדית: חסידיות, ליטאיות, בריסקאיות, מזרחיות ובעלות תשובה. המקלטים הייעודיים לנשים חרדיות סובלים ממחסור תמידי במקום. בכל רגע נתון יש רשימת המתנה ארוכה של נשים המצפות למקום שיתפנה עבורן ויציל אותן ממציאות חייהן הקשה.

נשים המגיעות למקלט מייצגות את קצה הרצף של קרבנות אלימות בתוך משפחה. הפעלת אלימות כלפי האשה אינה מצטמצמת להכאה או להפעלת כוח פיזי בצורה אחרת. מדובר גם באלימות פסיכולוגית, העושה שימוש במניפולציות, הטעיות ורמיסת ערכיה ויכולותיה של בת הזוג. אלימות היא ניצול של כוח ושליטה לשם פגיעה באחר. הפגיעה באשה אינה מוגבלת לכאב פיזי, ויכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים: השפלה מילולית, דיכוי רצונותיה של האשה, האשמה תמידית, הסתת הילדים נגד אמם, מניעת משאבים כלכליים (גם כשהאישה היא המפרנסת היחידה), יצירת אוירה של פחד ואימה, ובידוד של האשה ממשפחתה וממכריה. תופעות אלו מוכרות היטב לעוסקים בתחום. בנוסף, פגיעה בנשים עשויה להתבטא בתחום הרוחני-הדתי, כגון על ידי דרישה אובססיבית עד כדי כפייה לקיום מצוות, או, מנגד, זלזול בערכים דתיים שבהם האשה מאמינה, ובהבאתה למצב שבו תעבור על צו מצפונה.

העמדה המקובלת בעולם הטיפול המקצועי היא שיש בני אדם בעלי מאפיינים היוצרים סבירות גבוהה להתנהגות אלימה בקשר הנישואין. כלומר, הסיכון להיווצרות קשר זוגי אלים נעוץ גם במאפייני האדם ולא רק בקשר עצמו. מסיבה זו, חשוב מאד שתהיה מודעות לקיומה של הבעיה, לממדיה, ולאפשרויות להתמודד עמה. אי-הכרת התופעה של אלימות במשפחה עשויה להוביל להתעלמות מקיומה, לאי-זיהויה ולאי-מניעתה.[3]  כדאי אפוא להיות קשובים לסימני האזהרה, המאפשרים זיהוי דפוסי התנהגות המבשרים אלימות, כדי להימנע מקשר עם אדם מסוג זה.

חוסר המודעות לסימנים המקדימים של התנהגות אלימה מציב את הנערה העומדת להיכנס לקשר זוגי בעמדה פגיעה, משום שלעתים מופעלים לחצים להתקדם לקראת נישואין, למרות תחושה אינטואיטיבית ש"משהו לא בסדר". כאשר חסרה מודעות לגבי תופעה כלשהי, קשה לאפיין אותה, להתמודד עמה ולהיזהר ממנה

במאמר זה אתמקד בסימנים המאפשרים לזהות גברים בעלי נטיה להתנהגות אלימה במערכת הזוגית כבר בשלבי ההיכרות. ההיכרות בחברה החרדית נעשית באופן מתווך, באמצעות שידוך, ובהתערבות ההורים, ולעתים אף בעזרת גורמים משמעותיים נוספים. מצד אחד, הבחורה אינה ניצבת לבדה בזירה, וכך היא מוגנת יותר. עם זאת, חוסר המודעות לסימנים המקדימים של התנהגות אלימה מציב את הנערה העומדת להיכנס לקשר זוגי בעמדה פגיעה, משום שלעתים מופעלים לחצים להתקדם לקראת נישואין, למרות תחושה אינטואיטיבית ש"משהו לא בסדר". כאשר חסרה מודעות לגבי תופעה כלשהי, קשה לאפיין אותה, להתמודד עמה ולהיזהר ממנה. מודעות מסייעת להכרת התופעה, לשִׁיוּמָהּ ולניתוחה, ומכאן אף להכרת הכלים הרלוונטיים להתמודדות עמה. בתחום רגיש זה, של אלימות במשפחה ובקשר הנישואין, חסרה מודעות בציבור החרדי.

כמו במקרה של חני, כבר בזמן ההיכרות, עוד לפני האירוסין והנישואין, עשויות להתגלות "נורות אזהרה" – דפוסי התנהגות חשודים המאותתים על פוטנציאל לקשר זוגי אלים. כשבחורה נמצאת בתוך הקשר, קשה לה לזהות את אותן נורות אזהרה. ראייתה מיטשטשת, ויכולת השיפוט שלה נפגעת. ולכן דווקא לקרוביה המעורבים יש מקום משמעותי בהכרת אותם סימנים מקדימים ובסיוע בבדיקתם. המאמר יציג נורות אזהרה כלליות ואף נורות אזהרה ייחודיות לציבור החרדי. קשה לדעת בוודאות מתי מחייבות נורות האזהרה את סיומו של הקשר, אבל חובה להיות ערניים לסכנה, ובפרט כאשר מתלוות אליהן תחושות קשות ביחס לקשר, המשמשות אינדיקציה לקשר שאינו בריא. בכך ניתן למנוע מבנות המחפשות את זווגן בדרך של שידוך להימנע מכניסה לקשר זוגי אלים.

מטרתי במאמר זה היא אפוא לעורר מודעות. אסקור במאמר את תופעת האלימות כלפי בנות זוג, ואדגיש את סימני האזהרה לקשר זוגי אלים אשר ניתן לזהות עוד קודם לנישואין. אדגיש ואציין בפתח הדברים כי המאמר מתמקד בתקופה שלפני נישואין ראשונים. לא אעסוק בבעיות שצצות לאחר הנישואין, או בתקופה לפני נישואין שניים. כן, חשוב לציין כי מאמר זה מתייחס לקהילות אשר נוהגות לקיים מספר פגישות בין בני הזוג לפני האירוסין ובין האירוסין לנישואין. לעומת זאת, בקהילות שבהן נהוג שבני הזוג מקיימים פגישה או שתיים בלבד לפני האירוסין, יעילותן של נורות האזהרה פוחתת. מסיבה זו, בקהילות אלה הליך הבירור הוא משמעותי והכרחי במיוחד, ותפקיד ההורים או הקרובים בבחינת אופיו של הבחור חשוב ונצרך עוד יותר.

בנוסף, המאמר מתייחס למערכות זוגיות שבהם גברים הם אלימים ונשים – קרבנות האלימות. המציאות הרווחת יותר במערכות נישואין אלימות היא שגברים המחזיקים בכוח ושליטה עושים בהם שימוש לרעה כלפי האישה. אולם, חשוב להיות ערניים, ולדעת כי יש מקרים רבים שבהם המצב הוא הפוך, אישה הנמצאת בעמדת שליטה וכוח מנצלת זאת לשם פגיעה בבן זוגה. ישנם גם מקרים שבהם שני בני הזוג נוהגים באלימות. ניתן, אם כן, להקיש ממקרה זה לזה.

 

הליך השידוכים וזיהוי פוטנציאל לאלימות

שיטת השידוכים נהוגה בציבור החרדי מקדמת דנא. היא מקובלת מאוד ונעשה בה שימוש כמעט ללא עוררין. שיטת זו אולי אינה מושלמת, אך אין להתכחש להצלחותיה המרשימות. אחוזי הגירושין בחברה החרדית נמוכים מאד ביחס לחברה הכללית, ופרק הזמן מתחילת תקופת ההיכרויות, "השידוכים", ועד למציאת בן הזוג והקמת המשפחה, הוא קצר ורגוע יחסית. חלק גדול מהנערים ומהנערות מתארסים תוך השנה הראשונה לכניסתם לעולם ההיכרויות, לאחר תקופת היכרות קצרה וממוקדת. רוב הקשרים שלא יביאו לידי נישואין מסתיימים מהר מאד, אחרי מפגש אחד או אחדים, ולרוב לא יידרשו בני הזוג להיפגש עם רבים עד למציאת בן הזוג המתאים. בני החברה החרדית מוצאים את זיווגם ביעילות באמצעות שיטת השידוכים, והם בונים בתים לתפארת וזוגיות טובה ויציבה. על אף מגרעות מסוימות של השיטה, מעלותיה בהחלט עולות עליהן. דווקא בגלל זה, חשוב לשים לב לנורות אזהרה העולות במהלך תקופת השידוכים, ולפתח את היכולת למנוע כניסה לקשר זוגי אלים.

יש חשיבות רבה להכרת סימני אזהרה ותכונות העשויות להצביע על אופי אלים של בן הזוג טרם הנישואין. במחקרים על תקופת ההיכרות שלאחריה נישואין לגבר אלים, רוב הנשים סיפרו כי האלימות היתה קיימת גם לפני הנישואין באופן גלוי או נסתר.[4]  גם אותן נשים שלא חוו תקופת ההיכרות שהיתה בה אלימות, מזהות למפרע נורות אזהרה שהיו קיימות כבר אז .[5]

נשים הנמצאות בתחילתו של קשר עם גבר אלים נוטות להתעלם מאותות האזהרה ואף להכחישם על ידי רציונליזציה, מתן "הסברים" להתנהגויות החשודות של הגבר, או ניסיון להגן עליו ולהוכיח את חפותו, ואף לפרש חלק מההתנהגויות בתור מחמאות וחיזור

סימני האזהרה בתחילת הקשר מורים על סיכון גבוה להתפתחות מערכת יחסים אלימה. הבעיה היא שלעתים יש כלפיהם חוסר מודעות ואף התכחשות. נשים הנמצאות בתחילתו של קשר עם גבר אלים נוטות להתעלם מאותות האזהרה ואף להכחישם על ידי רציונליזציה, מתן "הסברים" להתנהגויות החשודות של הגבר, או ניסיון להגן עליו ולהוכיח את חפותו, ואף לפרש חלק מההתנהגויות בתור מחמאות וחיזור.[6] לעתים תתעלם הבחורה מהערות ושאלות של בני משפחה, חברים או קרובים, אשר שמים לב להתנהגות לא מקובלת של הבחור כלפיה ונעשים חשדניים לגביו. במקרים קיצוניים, הרצון להשתיק את קולות האזהרה והשכנוע של הקרובים מביא את הבחורה להתרחק מקרבת המשפחה והחברה הסובבת אותה. במקביל, ללא תמיכה של סביבה שתשקף לה את המציאות, עשויה הבחורה לקחת על עצמה אשמה על התנהגויות לא נורמטיביות של הבחור. במצבים פתולוגיים, הגבר יחזק רגשות מסוג זה, יעודד אותם ויעצים את תחושת האשמה של האשה. מסיבה זו, יש חשיבות רבה להעלאת המודעות לקיומם של גברים אלימים ולמאפייניהם. כאשר הבחורה והסובבים אותה מודעים מראש לנורות האזהרה העשויות לנבא קשר זוגי אלים, הם יכולים להישמר מפניו ולעצור אותו באיבו.

הנטיה להדחקה נובעת מחוסר ודאות. מתוך מקום של חוסר ידיעה קל לומר שהאקט המחשיד הוא מקרה חריג, שהוא נעשה שלא במתכוון, שהוא בעצם "נעשה באשמתי", וכיוצא באלה. אולם, אם בחורה תדע מראש כי ההתנהגויות החריגות שהיא פוגשת הן דפוסי התנהלות של גברים אלימים, היא תדע להישמר מפניהם. להלן אפרט את נורות האזהרה העיקריות.

 

גברים אלימים בנישואין והסיבות להתנהגותם [7]

הנטיה לאלימות בקשר זוגי שונה בטבעה מהדימוי הרווח של אלימות. לעתים קרובות, אנשים מזהים בטעות אלימות עם אגרסיביות. הדימוי הספונטני של "גבר אלים" הוא של אדם הנוטה להתפרצויות זעם, נוהג באימפולסיביות ובאגרסיביות כלפי הסובבים אותו ובעל נטיה לעבריינות. אך אלימות, כאמור, היא ניצול לרעה של שליטה וכוח. גברים אלימים בנישואין, או בהגדרה אחרת "בעלים מכים", עשויים להיות טיפוסים אלגנטיים ומעודנים, משכילים, חכמים ומוצלחים, הנוהגים באלימות גלויה או נסתרת רק כלפי נשותיהם או כלפי האנשים הקרובים אליהם ביותר.

גברים אלימים בנישואין, או בהגדרה אחרת "בעלים מכים", עשויים להיות טיפוסים אלגנטיים ומעודנים, משכילים, חכמים ומוצלחים, הנוהגים באלימות גלויה או נסתרת רק כלפי נשותיהם או כלפי האנשים הקרובים אליהם ביותר

התנהגות אלימה של גבר כלפי אשתו עשויה לנבוע מכמה סיבות. הסיבות הבולטות המובאות בספרות הטיפולית הן: צורך לחוש דומיננטיות גברית; סגנון התקשרות אמביוולנטי או חרד היוצר לעתים תלות מוגזמת בבת הזוג; וכן קווי אישיות המנעותיים (רגישות קיצונית לדחיה), מאפיינים אנטי-סוציאליים ודפוסי התנהגות אגרסיביים-פאסיביים. בנוסף, גברים בעלי אישיות חרדתית, כפייתית ונוקשה נוטים להפוך אלימים. כן, התנהגות אלימה של גבר כלפי בת הזוג עשויה לנבוע גם משורש סביבתי-משפחתי: חיקוי המודל ההורי ולמידת התנהגות אלימה במשפחת המוצא .[8]

הצורך בדומיננטיות ובשליטה הוא הגורם המרכזי. צורך זה נובע, לרוב, מחולשה פנימית. ההתנהגות האלימה כלפי בת הזוג אינה תוצאה של כוח ושל חוזק נפשי אלא דווקא של חולשה. גבר אלים נוהג באלימות כאשר הוא חש מאוים, חלש וחסר אונים. תחושת הכוח והעוצמה שמשדר הגבר האלים היא תחושה מזויפת, הקיימת רק כאשר אחרים מרצים אותו ונענים לציפיותיו.

לעתים, המיומנויות החברתיות ומיומנויות התקשורת הבינאישית של הגבר האלים הן נמוכות, ולפיכך הוא חש בדידות ומצפה שבת זוגו תספק את כל צרכיו – צרכיו הפיזיים, אך בעיקר צרכיו הרגשיים. הוא מפתח בה תלות גבוהה ואינו יכול להכיל התנהגות עצמאית שלה, ולו במקצת. עצמאות האישה עשויה לגרום לו תחושת חרדה מפני נטישה, דחיה וערעור הביטחון, והוא עלול להגיב בהתנהגות כוחנית על מנת להחזיר לעצמו את הביטחון. לעתים התלות הרגשית בין בני הזוג גבוהה עד כדי סימביוזה (לעתים היא אף הדדית, ומעצימה את הקושי).

כן, לגברים אלימים רבים יש פחד מאינטימיות. חלקם מרוחקים מרגשותיהם, והם נוטים להתקשות לחוש קשר אל בת זוגם. קושי זה, לצד קשיים חברתיים ורגשיים נוספים, יוצרים אצלם כעס מצטבר ותסכול העלולים להתפרץ באלימות. קווי האישיות ההמנעותיים תורמים לכך שההתנהגות האלימה תופנה רק כלפי האישה או כלפי הסביבה הקרובה, בגלל קשיים חברתיים ופחד המונעים מהאדם להתבטא בטבעיות בחברה.

מסיבות אלה קל להבין מדוע אצל חלק מהגברים האלימים ניתן למצוא דווקא דפוס אדיב ומרצה כלפי אנשים זרים, ולגלות פער בין ההתנהגות בבית פנימה להתנהגות בחוץ. אלימות בתוך המשפחה היא לרוב תוצר של חולשה גברית ולא של אופי אגרסיבי ואימפולסיבי.

 

סימנים מנבאי אלימות בתחילת הקשר הזוגי

כאמור לעיל, סימנים המאותתים על פוטנציאל לאלימות של בן הזוג מופיעים לעתים קרובות כבר בתקופת ההיכרות. סימני האזהרה הם התנהגויות המשקפות את החולשות של אותם בני זוג פוטנציאליים, והם עוזרים לנו לזהות פרופילים פסיכולוגיים של הנוטים לנהוג באלימות כלפי בנות הזוג. להלן תפורטנה נורות האזהרה האופייניות לדפוסים שהוצעו קודם. אציין כי החלוקה הבאה היא חלוקה קטגוריאלית של נורות האזהרה לפי הפרופילים השונים שהוצגו. חלוקה זו אינה מדויקת אמפירית אך היא מארגנת, לפי הֶקשֵר, את התסמינים השונים.

סימנים המאותתים על פוטנציאל לאלימות של בן הזוג מופיעים לעתים קרובות כבר בתקופת ההיכרות. סימני האזהרה הם התנהגויות המשקפות את החולשות של אותם בני זוג פוטנציאליים, והם עוזרים לנו לזהות פרופילים פסיכולוגיים של הנוטים לנהוג באלימות כלפי בנות הזוג

קיימים סימני אזהרה בדמות התנהגויות שבבסיסן עומד הצורך לחוש דומיננטיות גברית ושליטה. אלו כוללים ביקורת מופרזת; זלזול באנשים (או בדברים אחרים); רודנות ושתלטנות; כפיית הדעה האישית מבלי לשמוע או להתחשב בדעותיו של האחר; התקפות מילוליות כלפי בת הזוג וכלפי אחרים (אלה ייתכנו גם בלשון חלקלקה ובמתק שפתיים, בפרט בתקופת ההיכרות הראשונה); עמדות שליליות כלפי נשים מסוימות ונשים בכלל; התנהגות דו-פרצופית; אגוצנטריות; מניפולציות בדמות הכחשת התרחשותם של אירועים, ובפרט אירועים קשים שהיו במהלך הקשר, או מזעורם באמצעות מתן הסברים מתעתעים ומייגעים. טיפוסים אלה מתאפיינים גם בכך שהם "חייבים" להיות צודקים בכל שיג ושיח, שלא לדבר על ויכוח או חילוקי דעות. הם יעשו כל שביכולתם להוכיח את צדקתם. ויכוח אתם יהיה מתיש ובסופו של דבר יצא הצד השני כמעט תמיד מופסד. התנהגויות אלה נובעות מניסיון לחוש עליונות וביטחון. אנשים המתנהגים באופן זה הם בעלי פוטנציאל להיות גברים אלימים בנישואין.

גברים בעלי סגנון התקשרות אמביוולנטי (חסר רגש) או חרד, ואלה אשר מפתחים תלות מוגזמת בבת הזוג: יאופיינו בקנאות אובססיבית; רכושנות כלפי האשה; דיבור שלילי על משפחתה או על חברותיה של הבחורה; בידוד הדרגתי של בת הזוג מהחברה ומן המשפחה הנעשה באופן אקטיבי או פאסיבי. כן, הם ינהגו בחשדנות רבה. ככלל, גברים אלה ינהלו קשר בעל אופי מאסיבי, הדוק ואף מעיק. יש להם צורך להרגיש ביטחון ממישהו שיהיה נאמן אליהם באופן מוחלט. לעתים הם אף ישדרו לבחורה כי היא יכולה "להציל" אותם, וכי טובתם תלויה בה. שדר זה עשוי לגרום לבחורה להרגיש גיבורה ונערצת, אך בעין מפוכחת נוכל לזהות כאן התפתחות של יחסי תלות לא בריאים.

גברים בעלי מאפיינים אנטי-סוציאליים (אנטי-חברתיים) וקווי אישיות המנעותיים או פאסיב-אגרסיב ניתן לזהות על ידי נורות האזהרה הבאות: אגוצנטריות, המתבטאת בהתמקדות בן הזוג בעצמו ובצרכיו ולא בעצם הקשר או בבת הזוג; התעלמות מרגשותיה, הישגיה או דעותיה של בת שיחו; השלכת אשמה על בת הזוג לגבי כל מה שאינו "מסתדר" בקשר הזוגי; התנערות מאחריות; שינויים קיצוניים במצבי רוח; הימנעות בולטת משיח רגשי. גברים מסוג זה יתייחסו לעתים לאשה בתור אובייקט למילוי צרכיהם, ולא יראו את הקשר הנרקם בתור קשר בין שווים. ניצנים ליחס זה ניתן לראות כבר בתחילת הקשר. קווי האישיות האגרסיביים-פאסיביים עשויים לגרום לאדם לתפקד כשני בני אדם שונים: לעתים אדם עדין, מנומס ורגוע, ולעתים אדם חסר סבלנות, אגרסיבי או שותק שתיקה רועמת, המשרה סביבו אווירה לא נעימה.

חלק מהמאפיינים דלהלן קיימים אצל כלל הגברים בעלי הפוטנציאל לאלימות בנישואין. הבולטים שבהם הם ביקורתיות; קמצנות; חשדנות רבה; התקפות מילוליות; האשמת בת הזוג; הטעיית האשה; דיבור או התנהגות מניפולטיביים; שינויים קיצוניים במצבי רוח; דו-פרצופיות: התנהגות אלגנטית ומרשימה במחיצת בני אדם אחרים לעומת התנהגות רודנית כלפי בת הזוג בהעדר נוכחים נוספים; צריכה מרובה של אלכוהול, סמים אחרים או התמכרויות התנהגותיות שונות; ובמקרים קיצוניים – איומים באלימות ואף איומים בהתאבדות. כל אלה הם סימנים עיקריים בהתנהגותו של הגבר, אשר ניתן לזהותם כבר בתחילת הקשר, המאותתים על פוטנציאל לאופי אלים.

הבחורה יכולה לקבל אינדיקציה נוספת מתוך תחושותיה לגבי הקשר. למשל, כאשר היא חשה צורך להיות "מושלמת" במחיצת הבחור… אם תחושות אלה או תחושות מעיקות אחרות אינן מופיעות אצלה בקשרים אחרים, עליה לברר עם עצמה ועם דמויות נוספות אם תחושות אלה הן תוצר טבעי של התרגשות בעקבות הקשר החדש, או הן מצביעות על קשר בעייתי

בנוסף למאפיינים אלה, הבחורה יכולה לקבל אינדיקציה נוספת מתוך תחושותיה לגבי הקשר. למשל, כאשר היא חשה צורך להיות "מושלמת" במחיצת הבחור המשודך – היא מרגישה צורך להצטדק ולתרץ את עצמה מעבר לרגיל. אם תחושות אלה או תחושות מעיקות אחרות אינן מופיעות אצלה בקשרים אחרים, עליה לברר עם עצמה ועם דמויות נוספות אם תחושות אלה הן תוצר טבעי של התרגשות בעקבות הקשר החדש, או הן מצביעות על קשר בעייתי.

לאחר סקירת התסמינים דלעיל, עשויה לעלות השאלה: מדוע תרצה בחורה להמשיך קשר עם אדם שיש לו  מאפיין אחד או כמה מן המאפיינים הללו? אכן, אילו מאפיינים אלה היו בולטים במיוחד או מוחשיים, או לא היו צדדים נוספים באישיותו של הבחור, ברור כי הקשר אינו כדאִי. במציאות, המאפיינים הללו לא תמיד באים לידי ביטוי באופן ברור ומוחלט בתחילת הקשר, והתדירות הנמוכה של הופעתם עלולה לתעתע ולגרום לחוסר ביטחון בקיומם. כן, לעתים קרובות גברים אלה הם כריזמטיים ומבריקים. הם עשירים בתוכן וידע, הם מושכים, מרתקים וסוחפים בדיבורם. הם גם יודעים ליצור אשליה של חמימות, לצד יצירת תחושה אצל הבחורה שהיא נחוצה להם. הם מתמידים בקשר, ויודעים לגרום לבחורה לחוש קרבה ומשיכה. במצב כזה, ובהתאם לאופיה של הבחורה עצמה, קשה לה לראות את החסרונות שבקשר המתפתח. ההתנהגות של גברים אלה עשויה להיות מתעתעת, ולבחורה נוח, לעתים, להתמקד בצדדים הטובים והחיוביים, ולהתעלם מנורות האזהרה, או לחשוב שאותן התנהגויות הן חד פעמיות. חשוב מאוד אפוא שתהיה עין נוספת שתצפה על הקשר בהתהוותו.

יש לציין כי אקט בודד, או מאפיין יחיד מתוך הרשימה דלעיל, אינו מצביע בהכרח על בעייתיות בקשר או בבחור. כאשר קיים מכלול של כמה גורמים, או אקט קיצוני בחומרתו, יש להתייחס לכך בכובד ראש.

 

נורות אזהרה לקשר זוגי אלים הייחודיות לציבור החרדי

הסימנים שפורטו לעיל, המאותתים על פוטנציאל לקשר זוגי אלים, הם כלל אנושיים. מעבר לכך, קיימים סימני אזהרה ייחודיים לציבור החרדי. סימני אזהרה אלה נמצאו ומופו מתוך מחקר איכותני שערכתי בנושא תקופת ההיכרות בין נשים לגברים אלימים חרדיים. המאפיינים הייחודיים של הציבור החרדי, וסגנון ההיכרות הנהוג בו, עשויים לגרום לכך שדפוסי ההתנהגות של הגבר האלים יתבטאו באופנים אחרים מבאוכלוסיות אחרות. בחורות (או כלות) תוכלנה לזהות את סימני האזהרה הייחודיים אם הן מוצאות את עצמן בקשר בעייתי עם בחור חרדי. גם כאן, כפי שצוין קודם, מאפיין בודד אינו מצביע על בעייתיות; הבעייתיות עולה מתוך צירוף של כמה מההתנהגויות המפורטות דלהלן, וכאשר הן בולטות באופן מוקצן.

המאפיינים הייחודיים של הציבור החרדי וסגנון ההיכרות הנהוג בו עשויים לגרום לכך שדפוסי ההתנהגות של הגבר האלים יתבטאו באופנים אחרים מבאוכלוסיות אחרות. בחורות (או כלות) תוכלנה לזהות את סימני האזהרה הייחודיים אם הן מוצאות את עצמן בקשר בעייתי עם בחור חרדי

קשר תכוף מדי בציבור החרדי לא נהוג לקיים פגישות תכופות מדי בין בני הזוג בתקופה שבין האירוסין לחתונה.[9]  גם בחוגים שבהם ממשיכים להיפגש בתקופה זו – תקופה שעל-פי רוב אינה עולה על 4-3 חודשים – המינון הוא בדרך כלל נמוך. קשר תכוף מדי אינו מקובל בקהילה, משום כך, אם נורמה חברתית זו מופרת, והבחור משפיע על ארוסתו להרבות במפגשים מעבר למקובל בקהילה ובין חבריו, יש בכך כדי לשמש סימן אזהרה לקשר זוגי שבו תלות מוגזמת של הגבר באשה. בחורה אשר אינה מודעת לבעייתיות של קשר תכוף מדי עלולה לחשוב כי מדובר בגילוי חיובי של קשר אמיץ, ואף להיות מוחמאת מהתלות שלו בה. נורת אזהרה זו צריכה לעורר חשד ביחוד כאשר הבחורה חשה שהקשר התכוף הופך למתיש, מעיק ודורש אנרגיות יתרות.

אי-הקפדה על קיום מצוות. זוהי אינדיקציה נוספת לזיהוי התנהגות אנטי-סוציאלית העשויה להתבטא בחיי הנישואין באלימות. בציבור החרדי, הקפדה על שמירת המצוות היא מאפיין חברתי, נוסף להיותה מאפיין דתי. משום כך, ירידה דתית עשויה, בין היתר, לאותת על קושי בקבלת נורמות חברתיות ובהסתגלות חברתית. זלזול בנורמות הדתיות המקובלות באותה חברה, באופן שאינו רק "נפילה" חד פעמית, מבטא לעתים קרובות התנהגות אנטי-סוציאלית. לירידה דתית יכולות להיות, כמובן, סיבות רבות אחרות. אך כאשר מצטרפות לה נורות אזהרה נוספות, היא מחזקת אותן. לכן, חשוב לקבל התרשמות על הבחור אם "תוכו כברו". זהו מקור מידע חשוב, שדרכו ניתן לאשש או להפריך חשדות.

קונפליקטים דתיים. כמו ירידה בקיום מצוות, גם קיומם של קונפליקטים דתיים עשוי להעיד על קשיים אישיותיים ועל חוסר יציבות. אלה עשויים להיות סימפטום להתנהגות חברתית לא יציבה המאופיינת בקשרים קרובים בעייתיים. קשר נישואין עם אנשים כאלה עלול להתאפיין בעליות וירידות קוטביות, שלעתים יתבטאו גם באלימות.

נשים חרדיות נפגעות אלימות מדווחות לא אחת על זלזול של הגבר בקיום מצוותיהן ואף אילוצן לעבור על מצוות, תוך ניצול כוחו עליהם. דרישה של גבר מאשתו לעבור על מצוה דתית או על צו לבה ומצפונה מעמיד אותה בפני דילמה קשה וניגודי נאמנויות.

אדיקות דתית ושמירת מצוות אובססיבית. ככלל, התנהגות טקסית מוגזמת או אובססיבית עשויה להצביע על אישיות חרדתית, כפייתית או נוקשה, שכאמור, מובילה לאלימות. אצל אנשים דתיים האובססיביות עשויה לבוא לידי ביטוי, בין שאר הופעותיה, גם בפעולות דתיות. לכן, לצד שאר התחומים שאליהם כדאי לשים לב בהתנהגותו של בחור לפני הנישואין, יש לשים לב למאפיין זה. אדם העסוק יותר מדי בפרטים הקטנים ובריטואליות של קיום המצוות, ללא פרופורציה ומעבר למידה הראויה ("הנורמלית"), ובצירוף למאפיינים נוספים של גבר אלים, עשוי להשרות בחיי הנישואין אוירה של חרדה דתית. הוא עלול להקפיד על קיום מצוותיה של האישה ועל התנהגותה בכלל באופן אלים .[10]

נפגעות אלימות חרדיות רבות מספרות כי חווית האלימות בנישואין באה לידי ביטוי באופן הקשה ביותר במסווה של הקפדה על מצוות (טהרת המשפחה, כשרות, ניקיון הבית לפסח, שמירת שבת וכדומה). באמצעות אלה פגע הגבר באשתו. הוא כפה עליה את החמרותיו והקפדותיו ההלכתיות, ואילץ אותה לבצע טקסים דתיים באובססיביות. הוא אף העביר לה מסר כי אינו סומך עליה.

קיומה של דמות דתית מייעצת. המצב האידאלי והמקובל בחברה החרדית הוא שיש לבָּחוּר דמות שעמה הוא מתייעץ ומלבן ענייני דת, הנהגה או אורחות חיים. דמות זו עשויה להיות מבוגרת או צעירה, סמכותית או ידידותית, זה עשוי להיות חבר-נפש או רב. אם אין לבחור דמות כזו, ויתרה מכך, הוא מזלזל בצורך הזה, ראוי להתייחס לכך כאל אות אזהרה. זהו מאפיין אפשרי של אדם שיש לו צורך מוגבר בשליטה ובדומיננטיות, באופן שקשה לו לקבל דעות נוספות. גישה זו מאפיינת גברים אלימים. הם נוטים להכתיב לאישה את דעותיהם ואת דרישותיהם מבלי לשמוע את דעותיה או להתחשב בהן. בנוסף לכך, אדם המצהיר כי אינו נדרש לדברי אחרים, ויותר מזה, משדר במעשיו ודבריו כי הוא יודע-כל, עלול לכבול את האישה למערכת הנישואין שלא בטובתה. הוא אף יתנגד לפנות לייעוץ או לעזרה כלשהי אם תתגלענה בעיות בהמשך חיי הנישואין.

מאידך גיסא, קיים מצב הפוך, שלבחור ישנה דמות-סמכותית אשר ההתייעצויות עמה תכופות מדי ומערכת היחסים ביניהם מאופיינת בתלותיות. גם מצב אינו בריא, והוא צריך להדליק נורת אזהרה מחשש של אישיות תלותית הנמנעת מלקיחת אחריות, ואף מאישיות פאסיבית-אגרסיבית שמקבלת ביטוי בכניעות-יתר. כאמור, בעל דפוס אישיות זה עשוי לנהוג בהכנעה כלפי אנשים מסוימים, בעוד כלפי הקרובים אליו ביותר הוא ינהג באלימות ובתוקפנות. שני מצבים אלה מייצגים בעייתיות במערכות יחסים.

כל הסימנים המנויים עשויים להיות אינדיקציה לאישיות בעלת נטיה לאלימות בקשר זוגי, אשר ניתן וכדאי לזהות לפני הנישואין. פנייה זו, אם כן, היא בעיקר להוריהן של הבנות המשתדכות ולסובבים אותן, אשר חשוב שיהיו מודעים למאפיינים אלה. מבחינה זאת, לשיטת השידוכים החרדית יש יתרון במניעת כניסה לקשר זוגי אלים. היא מעניקה לבחורה עיניים נוספות, המפקחות על הקשר ודואגות לכך שהיא תיכנס לקשר בריא ובטוח. המסר, כאמור, אינו לעודד פיתוח חשדנות יתרה כלפי כל התנהגות חריגה או סימפטום בודד של אלימות, אלא לכַוֵון לשימת לב למכלול ההתנהגויות ולפקיחת עין כאשר מצטרפות יחד כמה נורות אזהרה מבין אלו המפורטות לעיל.

***

יש חשיבות רבה למודעות לתופעת האלימות בנישואין, ולהכרת נורות האזהרה המאותתות על פוטנציאל לקשר זוגי אלים. לאלימות פנים רבות, והיא עשויה להתבטא באופנים שונים. לעתים קרובות נראים ניצניה כבר בתקופת ההיכרות. מאמר זה בא להציג פירוט של נורות אזהרה אוניברסליות לפוטנציאל של קשר אלים, ואף להצביע על נורות אזהרה ייחודיות לציבור החרדי.

בסיום הדברים אציין כי ניתן להפנות שאלה כלפי המאמר: האם אין בנכתב משום זריית פחד? האם מודעות נצרכת בכל מחיר? יש דעות לכאן ולכאן. דעתי היא כי הצגת הקשיים האפשריים וידיעתם מראש עשויות למנוע בעיות קשות בהמשך הדרך, וכי מומלץ להתכונן מראש למצבים אפשריים, גם אם הם נדירים יותר מאחרים. שיטת השידוכים יעילה במניעת כניסה לקשר זוגי אלים, אם לקרוביה של הבחורה המשודכת יש מודעות וכלים כיצד לזהות גבר אלים. אם לא קיימת מודעות זו, הבחורה וקרוביה עשויים שלא להיות ערניים לסימנים המאותתים על קשר זוגי אלים מתפתח. למרבית הצער, התוצאות של חוסר ערנות זה עלולות להיות קשות מנשוא. יפה שעת אחת קודם.

 


[1] Tjaden, P., & Thoennes, N. (2000). Extent, nature, and consequences of intimate partner violence: Findings from the National Violence against Women Survey. Washington, DC: U.S. Department of Justice. Maziak, W., & Asfar, T. (2003). Physical abuse in low-income women in Aleppo, Syria. Health Care Women International, 24, 313-326.

[2] Eisikovits, Z. C., Winstok, Z., & Fishman, G. (2004). The first Israeli national survey on domestic violence. Violence Against Women, 10(7), 729-748

[3] ישנן, אמנם, עמדות אחרות במחקר הגורסות כי בכל קשר של נישואין קיים סיכון מסוים להידרדרות לאלימות, סיכון שלא ניתן לזהות מראש. לפי עמדות אלה, גם גבר שאינו מגלה אף אחד מהסימנים המקדימים המאותתים על פוטנציאל לאלימות, יכול להידרדר בהמשך להתנהגות אלימה. אולם גם עמדות אלה אינן שוללות את האפשרות כי קיימים גברים בעלי נטיה לאלימות בנישואין, אשר ניתן לזהותם מראש.

[4] אלדר-אבידן, ד' (1998). חווית הגירושין של נשים מוכות: כיצד הן מתגרשות? עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך בעו"ס. ירושלים: האוניברסיטה העברית.

[5] גל, נ' (2003). אלימות נגד נשים, נורמה או סטיה? הוצאת הקיבוץ המאוחד: המכללה האקדמית אשקלון.

[6] לשם, י' (2011). נשים חרדיות שהתגרשו בעקבות אלימות בן-זוגן: חווית האלימות ותהליך הגירושין. ירושלים: עבודה לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים.

[7] פירוט והרחבה למאפייני גברים אלימים והסיבות להם ניתן למצוא ב:

אדהאן, מ' (2009). משפלות  לחירות: מדריך לאנשים המתמודדים עם אלימות רגשית.

גוטספלד-מנוח, נ' (2006). מילים הורגות: כשדו-שיח יומיומי הופך לנשק קטלני. תל-אביב: ידיעות אחרונות וספרי חמד. פרק 13.

פורווארד, ס' וטורס, ג' (1987). גברים השונאים נשים והנשים האוהבות אותם. תל-אביב: הוצאת מטר.

[8] פירוט על תיאוריות המסבירות אלימות גברים כלפי נשותיהן ניתן למצוא ב: בושרי, נ' ר' ובן ארי, ר'. (2012). אלימות במשפחה – תיאוריה ופרקטיקה (שוהם הוצאת ספרי משפט).

[9] טישלר, י' (2009). נישואין וחתונה בחברה החרדית. אנשים-ישראל :המדריך לחברה הישראלית. חיפה: הטכניון: מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומנית.

[10] דהן, נ' ולוי, צ' (2011). התעללות רוחנית: המשגה ראשונית בעקבות קבוצת טיפול חרדית. חברה ורווחה: מרץ 2011.

תמונה : Bigstock

 

20 תגובות על “"וידעת כי שלום אהלך": זיהוי פוטנציאל לאלימות בנישואין בתקופת השידוכין

  • לא פוליטיקלי קורקט לדבר על אלימות של מגזר אחד. מעליב מאוד. יש גם אלימות נשית, וחוץ מאלימות פיזית, יש עוד דרכים למרר את החיים לזולת, שבהן גם נשים מצטיינות מאוד.

  • יותר מתאים לטורי דעות ב"הארץ"…
    לא כל מאמר שנכתב עבור המרצים בפקולטה בה הכותבת "חוקרת", ראוי לעלות על שולחן זה.

  • מאמר מעולה, מרשים מקצועי.
    הוא מעלה למודעות נושאים שפחות מדוברים אך קיימים. יישר כוח!

  • מאכזב מאוד. אנחנו לא צריכים לשמוע גם פה את הפמיניזם התוקפני.
    חצי מהגברים אלימים?
    כל גבר שאת נפגשת איתו והוא דתי מידי/פחות מידי, רגיש מידי/פחות מידי, הוא כנראה אלים.
    רוב מקרי האלימות בהיסטוריה הופנו כלפי גברים, כנראה שהמרחב ושדות הכח השליטים דאגו לדכא גברים, ויצרו 'תרבות אלימה' שמלמדת גברים 'פמיניסטים מופנמים' לפרנס את האישה, לשמור עליה בבית, ולהילחם עד מוות בשבילה.

  • לא אהבתי.
    סבורני כי ראוי לעסוק בנושא, אך לא בגישה ובאווירה הזו ולא בטון הזה.
    באה הקרמינולוגית החוקרת, המבינה בפשעים ופושעים, ודנה בשאלה "איך מזהים גברים חרדים אלימים".

    תנוח דעתי רק אם בקרוב יעלה מאמר מקביל: "זיהוי ואפיון סימפטומים של קלאפטע'ס שתמררנה את חיי בעליהן".

  • המאמר מעורר מודעות לנושא חשוב מאין כמוהו. כתוב בזהירות ובאחריות.

    יחד עם זאת חבל שהכותבת מאמצת במובלע את הנרטיב הכללי השכיח לפיה אלימות בנישואין היא בעיקר תופעה גברית. אומנם נכון שאלימות פיזית רווחת יותר אצל גברים (אך בהחלט לא מוגבלת רק להם!) אולם כאשר בוחנים מגוון רחב של סוגי אלימות נוספים – רגשית, מילולית, פסיכולוגית, דתית, כלכלית – עולה כי היא בהחלט רווחת לא פחות אצל נשים. אומנם אלימות פיזית היא "דרמטית" וחזותית יותר אבל בטווח הארוך סוגי אלימות אחרים עלולים להיות הרסניים לא פחות לבן הזוג המותקף ולילדים.

    הערה נוספת כללית יותר: טוב שיש חוקרים וחוקרות חרדיים המביאים את מיטב פירות המחקר האקדמאי לידיעת הציבור. אבל מחוקר חרדי מצופה שלא רק ידקלם את הנרטיב האקדמי המקובל בתחום עיסוקו, נרטיב שהוא במקרים רבים פרי אופנה או אג'נדה אידיאולוגית, אלא יהיה ביקורתי כלפי האקדמיה עצמה ולא יוותר על חשיבתו העצמית. לטעמי, חוקר חרדי צריך להביא את חרדיותו איתו ולהגיע לאמירה מקורית שעשויה לעיתים להיות שונה מהאמירה הרווחת בתחום מחקרו.

  • מאמר מעולה ומאיר עיניים
    תודה

  • מצאתי במאמר קריטריונים ברורים לזיהוי גברים אלימים בפוטנציאל.
    אני סבור שהמאמר נכתב בצורה מיטבית וברורה. כל אחד מהקוראים מוזמן על ידי הכותבת לקחת את הנתונים ואת ההקשרים שבין השורות למקום הבטוח והמקצועי שלו ולקיים שיח פנימי עם עצמו מה מתוך הדברים קל לו יותר לקחת ועל מה מבין הדברים הוא יכול להתווכח/לסרב לקבל.
    אם נשים לב, החלוקה לסגנונות אישיות מאפשרת בדיקה עמוקה יותר לתוך נבכי הגבר האלים-לכאורה במטרה לייצר אבחנה מבדלת בין חשד לאלימות או התנהגות אחרת, שאף היא, יתכן, ומעלה חשד לפתולוגיה בקשר הזוגי.
    אני, באופן אישי, נתרמתי רבות מהקריאה. ממליץ לקרוא את המאמר בקריאה ביקרותית, כאמור, במטרה לצקת תוכן אישי לתוך כלים נתונים

  • בהמשך לתגובת 'רביץ', יש לי כמה רעיונות להתחלה:
    אישה צדיקה מדי – תמרר לבעלה את החיים בנושאי דת, תרגל אחריו, תטיף לו, תעניש אותו, כמובן לא תתאים לו בענייני "דרך ארץ", לבסוף תתגרש מנו, תשמיץ אותו ותרחיק ממנו את ילדיו.
    אישה פושרת מדי …
    וכן על זה הדרך.
    (נשים, לא להיעלב. סתם פרודיה שיכול להיות בה קצת אמת)

  • קל מאד להתכחש ולגנות ולצעוק 'למה מדברים רק על הגברים'. אשה בטבעה היא כנועה, מקבלת, רוצה להיטיב. נכון שיש נשים בעייתיות, אבל כמה הן באחוזים מול גברים בעייתיים?
    לגברים גם קל יותר להתנתק. אין להם מערבולת רגשית כובלת, כמו לנשים. לנשים הרבה יותר קשה. הן נתפסות לתוך מערבולת ותהיות של 'מי אמר', 'אולי זה לא בדיוק ככה', 'אולי אם אעשה X יהיה טוב יותר'.

  • תודה רבה על המאמר המחכים !
    חשוב מאוד שהדברים יעלו על הכתב גם בעיתונות החרדית ולא רק האינטרנטית , הדברים חשובים מאין כמותם .
    רואים על פי התגובות כמה שהחברה החרדית מפחדת לדבר על הנושא ועצוב לי מכך.

  • לפי מחקרים שונים, גברים שחווים אלימות מילולית, נפשית, דתית, פסיכולוגית ופיזית מנשותיהן, נע בין 10% ל-50%. אנחנו מחכים בקוצר רוח לכתבה מקבילה איך לזהות נשים עם בעיות נפשיות חמורות, דכאון, הפרעת אישיות גבולית, אובססיביות לנקיון וסדר, קנאיות בטירוף, נשים שמפעילות אלימות כלפי ילידהן, וכמובן, נשים שרואות בכל גבר, גבר משפיל ומדכא.

    ברגע שתגיע כתבה כזו, אז אולי נשים כאלו לא יתחתנו, ואז נגלה שפתאום שיעור האלימות כנגד נשים ירד פלאות.

    או במילים אחרות, נשים יקרות, תפסיקו להיות קרבן. מירב הסיכויים, נגיד מעל 98%, שאם אתן תתנהגו בסדר, הגבר שלכן גם יתנהג בסדר. ואם תתנהגו כמו מטורפות אז הגבר יגיב בהתאם.

    די להתבכיינות!

  • מוחה על התגובה מאוד
    חיזוק הסטראוטיפ 'אם אישה קיבלה מכות משמע מגיע לה'.
    הבל הבלים!

  • מאמר מצוין וראוי. אין חולק על כך שגם נשים יכולות להיות אלימות או למרר את חיי בעליהן, אבל לכל התוהים על כך שלא התפרסם מאמר מקביל על זיהוי קלפטע, מומלץ לבדוק כמה גברים נרצחו בידי נשותיהם בהשוואה למצב ההפוך, כמה גברים הופכים לעגוני-עולם ללא שום פתרון בגלל אלימות הצד השני, וכמה גברים נאלצים להימלט עם ילדיהם למקום מחבוא כדי לשרוד בהשוואה למספר הנשים המגיעות למקלטים. לא כל דבר הוא המצאה של האקדמיה.

    כן, נשים יכולות להתעלל רגשית ומילולית ואפילו פיזית, וזו בעיה שדורשת טיפול. אבל בזוג הממוצע יתרון הכוח הפיזי הפשוט הוא בצד הגברי מה שגורם להטייה ברורה בסבירות הסיכון הפיזי לאישה. בעולם הדתי לגבר יש גם את יתרון היכולת להסכים או לסרב לפירוד באופן פוגעני יותר מהאישה (יש סרבניות גט לא מעטות, אבל גם קל יותר הלכתית להתגבר על המצב הזה). בקיצור, עם כל הכבוד לנשים האיומות שהכותבים חושבים עליהן כשהם מתלוננים, רצוי להביט במציאות בעיניים לפני שמאשימים בהטייה אקדמית או התבכיינות.

  • מפחיד מאד. המאמר הזה מאשש את חשדותי לגבי קרובת משפחה שאכן חיה עם בעל אלים. חלים עליו כל התסמינים הכתובים לעיל, אחד לאחד. מה עושים כדי לעזור במידה והאישה לא מתלוננת?

  • כתגובה על דבריה של מעיין דוד.
    אלימות יכולה להיות פסיכולוגית רגשית וגם פיזית. לפעמים פיזית היא הקלה מהשאר. נראה לי שאין מקום לכתיבת מאמר בנושא האלימות ע"י מין אחד. כן אפשרי לכתוב על שני המינים יחד. ולגבי בדיקת כמה נרצחו או כמה עגונות זה לגמרי לא נכון משום שאם יש לאחד הצדדים במריבה פלוס על השני יש יותר סיכוי שהוא ישתמש בו ולכן זה לא אומר מי היה יותר אלים או איזה סוג אלימות הופעלה באותו מקרה. וכאמור ישנה אפשרות שהאשה מיררה לגבר את חייו ובצעד נואש נעשה אלים כלפיה ובאמת יכול להיות שיש לו נטיה לכך רק שלא הייתה יוצאת אל הפועל לולא האלימות שלה כלפיו. וברור שאיני סובר שאין גברים אלימים ללא קשר לנשותייהם הטובות.
    מציע לכולם להציץ בכתבות אלו מצ"ב לינקים
    https://www.inn.co.il/News/News.aspx/342705
    https://www.inn.co.il/News/News.aspx/384393

  • מאמר מצוין המעלה מודעות באופן נרחב ומפורט. יישר כח! מי ייתן ובנות תעבורנה על הדברים בטרם תחלטנה על אירוסין, ובעיקר, מי יתן ורמי"ם בישיבות גדולות יעברו על הדברים ויפנו צעירים לטיפול במידת הצורך בטרם כניסתם לשלב השידוכין.
    רבים מהדברים שנכתבו רלוונטיים גם לאלימות נשים כנגד גברים, וצריך עיון צריכים לפרסם מאמר נוסף, הפעם מעברו השני של המתרס.

  • מאמר חשוב ביותר.
    כל הכבוד.

  • כעובדת סוציאלית קלינית המתמחה במשפחות במשבר אין לי אלא להסכים עם דברי המאמר הנ"ל ולברך את החוקרת על מאמרה המביא לצד ידע תיארטי פרקטיקה.
    גם ראשות תנועת הפמיניזם אינן יכולות להתכחש לתכונות נשיות מובהקות אשר קיימות ברב רובו של המגדר הנשי- הרצון לקבל, להיתמך ולחיות בביטחון לצד בעל היכול להוות משענת. ואין זה משנה אם אותה אשה עוסקת בניהול וחולשת על צוות רב או עוסקת בעבודה פשוטה יותר ובעלת אופי רך יותר.
    גם המנהלת הגדולה ( לצורך העניין) וגם האישה בעלת האופי הנשי הכנוע יותר- מגיעות הביתה ומחפשות גבר להישען עליו.
    לא סתם התורה כתבה והוא ימשול בך
    טבע האישה החזקה ביותר הוא לקבל מבעלה
    ולכן , מנסיוני המקצועי בשטח, רב האלימות מופנה כנגד נשים.
    ואין ויכוח הוא שישנם מקרים בהם המצב הפוך.
    הדגישה החוקרת כי ראוי להחיל את הממצאים על שני המינים, ז"א שאם בבפגישה לבחור עולות נורות אזהרה בהתאם לעיל, ישקל את השידוך באותה המידה שבחורה צריכה לבדוק מול גבר בעל סימנים.
    חבל הוא שבוחרים להתיחס לצורת הדברים – אלימות גברית חרדית, ולטעון על אלימות נשית חרדית
    בעוד שהכוונה היתה ליצור מודעות לאלימות חרדית ולהעניק כלם ישומיים למניעה מראש.

  • כמה הערות חשובות:

    א. לכל אלו שמדברים על כך שהגבר כביכול פחות תלוי באשתו, אז….

    כבר ידוע שכשפוגעים לגבר בכבוד- התחושה הקשה שלו היא לא פחות מאשר של אשה שנפגעת ברגשותיה…

    ב. נכון שנרצחו השנה 6 נשים ע"י בן זוגם, ו"רק" איש אחד ע"י אשתו[!],

    אבל זה לכארוה משום שגברים חזקים יותר פיזית- ע"פ רוב,

    אבל לכאורה- מהרבה בחינות נשים חזקות יותר מבחינה רגשית,

    וכפי שכתבה גם מחברת המאמר- אלימות היא לאוו דווקא פיזית…

    לסיכום: ככל הידוע לי אין שום מחקר התומך בטענה שנשים סובלות מאלימות בנישואין יותר מאשר גברים,

    אז מעתה כל מי שיכתוב טור מהסוג הזה- אנא שיציג מחקר אחד לפחות התומך בטענה זו…

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל