במאמרו תשובה חדשה לביקורת על היהדות החרדית הצדיק הרב פפר את הביקורת של הציבור הכללי כלפי החרדים בשל תרומתם המעטה לכלכלה. בדברי אבקש להתייחס לטיעוני ההגנה הנפוצים שהוא שלל בתחילת מאמרו, ולהאיר אותם בזווית שונה מעט.
האם יש חובה מוסרית להיות עשירים?
אם אנחנו בוחנים את הטענות על התרומה הדלה של החרדים לכלכלה מנקודת המבט החילונית כמו שעשה הרב פפר, עלינו לשאול: האם המוסר הליברלי מחייב אנשים לתרום לכלכלת המדינה? ממתי יש חובה או תביעה או אפילו ציפיה מאזרח במדינה דמוקרטית, ויותר מכך: משני בני הזוג, לצאת בכל יום לעבודה כדי למלא איזו מכסה דמיונית של תוצר לאומי?
נשים הבוחרות לא לצאת לעבודה כדי לגדל את ילדיהן בנחת, האם ראוי לשפוט אותן בשל כך? האם ראוי להשמיע ביקורת על שהן נופלות לנטל על משלמי המסים ולגלות הבנה לשנאת עקרות בית, משום שאינן ממלאות את מכסת העבודה הלאומית?
במחשבה הקומוניסטית, שחלוקת הצרכים והשירותים מונהגת על ידי העיקרון של "כל אחד כפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו", היה דגש רב בחובתו של כל פרט לתרום ככל יכולתו לכלכלה השיתופית. מנגד, במדינה מערבית־ליברלית בעלת שוק חופשי יכול כל אדם לבחור את רמת השותפות שלו בייצור. בהתאם לכך תיגזר רווחתו הכלכלית.
ניקח את הדוגמא הרווחת ביותר: נשים הבוחרות לא לצאת לעבודה כדי לגדל את ילדיהן בנחת. האם ניתן לשפוט אותן על כך? האם ראוי להשמיע ביקורת על שהן נופלות לנטל על משלמי המסים ולגלות הבנה לשנאת עקרות בית, משום שאינן ממלאות את מכסת העבודה הלאומית? בכל מהדורת סוף שבוע של העיתונים הכלכליים מתפרסמת כתבת פרופיל על אדם הבוחר להעביר את חייו להילוך רגוע יותר, לקום בבוקר ולעסוק במדיטציה או לטייל ברחבי העולם. האם אנשים אלו מועלים בחובותיהם האזרחיות? האם החברה יכולה להאשים אותם על שעזבו את ההייטק והלכו לחיות בקרוואן בדרום?
קראתי לפני תקופה סדרת כתבות מרתקת העוקבת אחר משפחות ישראליות שבחרו לעזוב את עיסוקיהן השונים, להוציא את ילדיהן ממוסדות הלימוד ולצאת לטיול של מספר שנים ברחבי העולם. הכתבות היו אוהדות ומלאות הערכה למי שבחרו לצאת מהמסלול התובעני של קריירה ולעשות מה שנראה הנכון והמתאים ביותר לעצמם ולמשפחתם.
ממתי קיימת חובה או תביעה או אפילו ציפיה מאזרח במדינה דמוקרטית, ויותר מכך: משני בני הזוג, לצאת בכל יום לעבודה כדי למלא איזו מכסה דמיונית של תוצר לאומי?
נכון שקיים הבדל בין החלטה מגזרית גורפת להחלטה של יחידים להימנע מלהשתתף בשוק התעסוקה. ובכל זאת, כל משפחה הבוחרת בדרך חיים של הסתפקות במועט (ברוב המשפחות החרדיות לפחות אחד מבני הזוג עובד) ראויה להערצה. רק הסתכלות שלילית ושנאה כמעט אוטומטית יכולה להפוך ערך כה טהור ונעלה כהסתפקות במועט לעניין שלילי.
יתרה מזו, רבים ממבקרי החרדים מזכירים את פריון העבודה הנמוך שלהם, כפי שמציין הרב פפר. כלומר, הם אינם מאשימים את החרדים בכך שאינם עובדים, אלא בכך שהם עובדים בעבודות פשוטות. חרדים מואשמים שהם עובדים קשה ומשתכרים מעט!
אותו יהודי חרדי העובד בתור נהג הסעות, איש מכירות או פקיד בנק זוטר היה יכול אולי ללכת למערכת החילונית ולהתברג במשרה מכניסה יותר. אבל הוא בחר אחרת מסיבותיו הוא. האם ראוי להאשים אותו בשל כך, לבקר אותו, להשמיץ ולשנוא אותו? האם העבודה של קופאית בסופר נחוצה למשק פחות מעבודתו של הכתב הכלכלי של דה־מרקר? מה זה אם לא שנאת עניים?
אותו יהודי חרדי העובד בתור נהג הסעות, איש מכירות או פקיד בנק זוטר היה יכול אולי ללכת למערכת החינוך החילונית ולהתברג במשרה מכניסה יותר. האם ראוי להאשים אותו בשל כך, לבקר אותו, להשמיץ ולשנוא אותו? מה זה אם לא שנאת עניים?
שימוש היתר בממדי העוני כלפי חרדים מקומם. משפחות חרדיות רבות שבהן מפרנס יחיד (בדרך כלל האשה) אינן מרגישות עניות כלל. וגם אם כן, מה בכך? האם יש אשמה בהסתפקות במועט? מי החליט שדרך החיים הנכונה והראויה היא להשתכר שכר גבוה ולהוציא הרבה?
השיח האנטי־חרדי על התרומה הכלכלית החלשה של החברה החרדית מדבר מצד אחד בשפה אולטרה־קפיטליסטית, המעריכה את האדם לפי רמת הצריכה שלו ואת המדינה לפי צמיחת התל"ג שלה, ומצד שני משתמש בצורת מחשבה קומוניסטית בעניין החובה של היחיד כלפי המדינה.
החרדים ומדינת הרווחה
כמובן, ככל שאנו נוטים לכיוון של מדינת רווחה, הבחירה שלא לעבוד עשויה להיות בעייתית יותר. זו בהחלט נקודה שכדאי לנהל עליה דיון. ככל שנציגי המגזר החרדי ימשכו את הכלכלה לכיוון חוקי רווחה סוציאליים הם יגרמו לשיח בעניין הנטל הכלכלי להיות טעון יותר.
אולי אין חובה אזרחית לתרום לצמיחה, אבל בהחלט יש חובה לשלם מסים. ובהחלט ראוי לדון כיצד לחלק את המסים הללו. האם ראוי שהעשירים בחברה יעזרו לבעלי הכנסה נמוכה, או רק החזקים אמורים ליהנות מהמסים? ואם עוזרים לבעלי הכנסה נמוכה – לאילו מהם יש לסייע? האם גם מי שבוחר להרוויח מעט ראוי לעזרה? אולם זהו דיון חברתי מסוג אחר, שאינו קשור דוקא לחרדים.
אילו העריכה החברה את אורח החיים החרדי, את ההעדפה של עיסוק בתורה על פני רווחה כלכלית, היא היתה מקבלת בהבנה את הבחירה להסתמך על מפרנס יחיד, גם אם הדבר כרוך בתמיכה ממשלתית גבוהה יותר
אפשר לדון למשל כמה המדינה רוצה לעודד משפחות שבהן יש להורים פנאי לטפל בילדים ולהשקיע בבית וכמה היא רוצה למקסם את יכולת הייצור של כל יחיד. גם משרת אם עושה את האשה חלשה כלכלית מבחירה. אם נלך לקצה, נוכל לומר שהחוקים הסוציאליים נגד עבודת ילדים הם עוול בשל פגיעתם בצמיחה. תחשבו על התרומה האדירה לכלכלה אילו היו ילדים מתחילים לעבוד בגיל עשר. ומה לגבי הגבלת מספר שעות העבודה? אילו יכולנו להעביד כל ילד ארבע עשרה שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, כמו באנגליה לפני החקיקה הסוציאלית, התל"ג היה מרקיע שחקים.
אלו כמובן דוגמאות קיצוניות. ברור לכל שאנו מעדיפים פחות צמיחה ועושר, ויותר חינוך ופנאי לצעירים. אולם הן ממחישות את הנקודה, שהשיפוט לחומרה של החרדים נובע מזלזול בערכים שלהם ולא ממדיניות קפיטליסטית במיוחד. אילו העריכה החברה את אורח החיים החרדי, את ההעדפה של עיסוק בתורה על פני רווחה כלכלית, היא היתה מקבלת בהבנה את הבחירה להסתמך על מפרנס יחיד, גם אם הדבר כרוך בתמיכה ממשלתית גבוהה יותר.
יתרה מזו, היינו יכולים להאמין לליברטריאנים האומרים ששוק חופשי לחלוטין אינו מחייב מדיניות סוציאלית דורסנית, אם הם היו מכבדים את הבחירות של החרדים ולא משמיצים את פריון העבודה שלהם. אם הם אינם מפסיקים להסית כנגד החרדים, הם מאבדים את אמוננו.
מה מניע חרדים לצאת לעבוד?
כדי לענות לביקורת החילונית על תרומתם הנמוכה של החרדים לכלכלה, הציע הרב פפר מעבר לתחושת סולידריות עמוקה יותר עם שאר החברה הישראלית, לגישת "אנחנו ואנחנו". לדבריו, אם נהיה אכפתיים יותר כלפי הכלל, נקבל יותר בחיוב את הביקורת של הציבור הכללי. הדבר יעודד אנשים לצאת לעבוד ויצמצם את הביקורת.
לגבי החלק של צמצום הביקורת, אני מטילה בכך ספק. תהליך של יציאה מאסיבית לעבודה ועלייה דרמטית בפריון של הציבור החרדי התרחש כבר בשנים האחרונות, והוא לא הפחית את הביקורת. אני מתכוונת כמובן לעלייה בשיעור הנשים החרדיות העובדות ולצמיחה המשמעותית בפריון העבודה שלהן. שיעור ההשתתפות של נשים חרדיות עלה בחדות בעשרים השנים האחרונות וכך גם רמת ההכנסה שלהן. כיום מרבית בוגרות הסמינרים פונות להייטק. האם הדבר ריכך במשהו את הביקורת על הציבור שלנו?
שיעור ההשתתפות של נשים חרדיות עלה בחדות בעשרים השנים האחרונות וכך גם רמת ההכנסה שלהן. כיום מרבית בוגרות הסמינרים פונות להייטק. האם הדבר ריכך במשהו את הביקורת על הציבור שלנו?
דוגמא נוספת: שוק הנדל"ן. חלק לא מבוטל מהכנסות המדינה ממסים מגיע משוק הנדל"ן. ההאטה בשוק הנדל"ן בימים אלו גורמת לבור תקציבי לא קטן בהכנסות המדינה. שנתיים קודם לכן, כששוק הנדל"ן שגשג, הכנסות המדינה עלו בעשרות אחוזים. עיסוק בתחום הנדל"ן הוא משלח יד רווח מאד בציבור החרדי. זהו מקור הכנסה משמעותי למשקיעים גדולים וקטנים בקהילה. סחר בנדל"ן משאיר הרבה מאד שעות ביום לעיסוקים אחרים, ואצל גברים חרדים, זמן פנוי רב יותר ללימוד תורה. כמו כן, הציבור החרדי הוא אחד מצרכני הנדל"ן המשמעותיים. הוא חי ברמת חיים נמוכה אמנם, אך כל ההכנסה הפנויה שלו הולכת להשקעה בדירה – ולמדינה הדבר משתלם מאד. האם הדבר הזה מעורר אהדה כלפיו?
אולם נניח בצד את החילונים ונדבר עלינו. האם אימוץ של תפיסת אחריות כלפי הכלל יגרום לחרדים לעבוד? הלא זה בדיוק הדבר המונע מהם לצאת לעבוד. למה מקריב אברך כולל רווחה ונוחות? למען השגשוג הפרטי שלו? בשביל תחושת סיפוק אינדיבידואלית? בני תורה מאמינים שסוד הקיום היהודי הוא לימוד התורה: "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה." הם חובשים את ספסלי בית המדרש מתוך רצון עמוק לשמור את גחלת העם היהודי. האחריות הלאומית הגבוהה ביותר שיהודי מאמין יכול להשית על עצמו היא לימוד התורה.
אין אשה חרדית שתדחף את הבן שלה או את בעלה לשוק העבודה מחמת אחריות לכלכלת המדינה. אבל היא עשויה בהחלט לתמוך בכך אם הללו יטענו לחוסר סיפוק, לקושי בפרנסה, לחוסר יכולת ללימוד אינטנסיבי, או אפילו לחשש לערעור היחסים בתוך התא המשפחתי
דוקא נקודת הסתכלות קהילתית פחות, המעריכה יותר את הרווחה האינדיבידואלית, היא המוציאה כיום גברים חרדים לשוק העבודה. אין אשה חרדית שתדחף את הבן שלה או את בעלה לשוק העבודה מחמת אחריות לכלכלת המדינה. אבל היא עשויה בהחלט לתמוך בכך אם הללו יטענו לחוסר סיפוק, לקושי בפרנסה, לחוסר יכולת ללימוד אינטנסיבי או אפילו לחשש לערעור היחסים בתוך התא המשפחתי.
המחשבה על תרומה לחוסן הלאומי דרך יחס החוב־תוצר של מדינת ישראל מצומצמת ושטחית מאוד. האם אם היושבת בבית, המגדלת את ילדיה והמעניקה להם בכך בסיס נפשי איתן אינה תורמת בכך לקהילה ולמדינה לא פחות ואולי אף יותר מאשה העובדת שעות נוספות בהייטק?
כלומר, לא הסתכלות אגוצנטרית היא המולידה את הפער בנטל הכלכלי או הצבאי אלא נקודת הסתכלות שונה על תרומה לעם.
והאם מה שעומד מול עיניו של אדם חילוני הקם בבוקר לעבודה הוא התרומה הקהילתית והלאומית? הוא עובד כדי להגדיל את ההכנסה שלו וכדי להשיג מימוש עצמי.
איני אומרת זאת בביקורת. במינון מסוים, הפעולה של היחיד למען רווחתו האישית היא טובה. הציבור החרדי שבע מאחריות ציבורית ומהתנהלות כקולקטיב בעל אחריות נרחבת על הקוסמוס. התנועה השקטה של יציאה לשוק העבודה המתרחשת תחת הרדאר, שבעיניים חילוניות היא כה מבורכת, היא תוצר של צורך ברווחה אישית. זהו צורך אינדיבידואלי. אם הרב פפר רוצה לעודד יציאה לעבודה, מוטב יהיה אם יפרוט על מיתרי הצרכים האינדיבידואליים ולא על הקולקטיביים.
***
איני טוענת שאין מקום לדיון בכאבי הבטן של החברה הישראלית בעניין הציבור החרדי והתנהלותו בשוק התעסוקה, שיש לה השלכות לא מעטות על כלכלת המדינה. אני טוענת שאין כאן התנהלות חסרת אחריות ומרושעת, המצדיקה הפניית אצבע מאשימה והיוצרת שנאה.
כמו שציין אליהו לוי במאמרו, השנאה של חלק מהחילוניים (מיעוט או לא) אינה נובעת מכך שהציבור החרדי אינו עובד אלא מחרדה לצביונה של המדינה. יש כאן ויכוח אמיתי ונוקב, ואין לטשטש אותו בדיונים על יציאה לשוק העבודה ונשיאה בנטל.
החרדים אינם מאיימים במיוחד על העתיד הכלכלי של מדינת ישראל. להפך, הציבור החרדי גמיש הרבה יותר ממה שמציירים אותו – הוא ילך ויגדל ויתעצם, גם מבחינה כלכלית. ולפני שאתם מציפים במספרים, בסטטיסטיקות ובתחזיות אפוקליפטיות לגבי מצב הכלכלה בעוד כך וכך שנים בעקבות הגידול הצפוי בשיעור האוכלוסיה החרדית במדינה, יש להביא בחשבון שתחזיות אלו מבוססות על נתונים ומצב נוכחי, אך בפועל דברים משתנים כל הזמן.
מצב הכלכלה במדינה לפני שלושים שנה היה מזהיר פחות משהוא היום, ומנגד אחוז האוכלוסיה החרדית היה קטן יותר אז. לפי קו המחשבה החוזה שחורות בעקבות הגידול התלול של האוכלוסיה החרדית, מצב הכלכלה היום היה אמור להיות טוב פחות. למה תחזית כזו, אם היתה, נכשלה? משום שבתחזיות יש משתנים שאין אפשרות לצפות מראש. איש לא צפה לפני שלושים שנה שכל בוגרת שניה של סמינר חרדי תצא לעבוד בשוק ההייטק, לדוגמא. יש לראות את התחזיות הצופות המשך סטטי של המגמות הקיימות בערבון מוגבל מאד ולא להיטרד מהן כל כך.
ומעבר לכך, כמו שציינתי קודם, חוסנה של מדינה אינו נגזר בלעדית ממצב הכלכלה שלה. יתכן בהחלט שהתל"ג ירד, אבל אם במקביל לכך הפשיעה גם היא תרד, אם הסולידריות החברתית תהיה גבוהה יותר, האם לא תהיה המדינה במצב טוב יותר?!
אני משוכנעת כי ככל שהציבור החרדי יגדל הוא יהיה יצרני יותר והחברה הישראלית תהיה יהודית וערכית יותר. זהו ציבור ערכי, בעל מוסר עבודה גבוה ויכולת אוריינית רבה, והוא יתרום רבות להשגי המדינה בעתיד. את כל החילונים המודאגים ממצב המדינה היהודית אני מזמינה לשתות כוס מים אצלי במשרד.
תמונה: OHAYON AVI, לע"מ
הכותרת בעייתית. הדיון הוא על ביקורת ולא על שנאה. לעניין הזה דברי הכותבת לא מובנים. בחירה חופשית זה דבר נפלא. מדינה מתוקנת מאפשרת אותה בהנחה שרוב עצום של האוכלוסייה תבחר במסלול המקובל של עבודה התורמת לשגשוג כלכלי. אבל החברה חרדית *אינה מאפשרת* בחירה חופשית בכך שהיא מונעת מבניה מקצועות חול בסיסיים ובכך שהיא מחנכת לאתוס מנוגד למלאכה. נכתבו מספיק מאמרים בנושא ב"צריך עיון". שיטת ה"סמוך" של הכותבת בסוף דבריה היא בדיוק הבעיה. אין סומכים על הנס. כולנו סומכים על אנשים חרדים שמפנימים את הביקרות שנגדה היא יוצאת ועושים משהו. גם הכותבת.
כתבה דמוגגית לעילא ולעילא.
הכותבת מערבבת במיקס שלם בין נושא התרומה לצמיחה לבין הישענות גוברת והולכת! על תקציבי רווחה ותשלומי העברה למיניהם שבאים ביחד עם גידול חד ומתמיד באוכלוסיה החרדית, הרבה הרבה יותר משיעור הגידול של שאר המגזרים במדינה.
שלא לדבר על מימון מערכת החינוך החרדית במיליארדים רבים מידי שנה אשר נעשה אך ורק!!מכח כוח פוליטי בכנסת ובלי שום הצדקה מבחינה לאומית וכלכלית.
בקיצור,
כפיית הציבור העובד ומשלם המיסים לממן, בעל כורחו! , ציבור ענק כבר כיום אשר ממשיך לגדול בעקביות.
וכל זאת, אך ורק מכוח כך שבדמוקרטיה כללי המשחק הם שהקואליציה היא ששולטת באוצר המדינה והאזרחים המבוססים והמרויחים מחויבים לשלם מיסים על הכנסותיהם, גם אם כספי מיסים אלו הולכים למטרות הזרות לגמרי!! לאמונתם של אותם משלמי המיסים.
ועוד לצפות אחר כל זאת שהתנהלות זו לא תגרום לשנאה ולתסיסה חברתית…..
כאילו שבארצות הברית הציבור החרדי הוא תורני פחות מבארץ שהרי הם אינם מקבלים תקציבי חינוך מהממשל שם…..
ועוד לא דברנו על הרצון המובהק ליהנות מכללל מנעמי הטכנלוגיה והקידמה המערבית בתחום הרפואה, התקשורת, התחבורה, המדע והמסחר מבלי להרגיש בכלל את ההרגשה שמישהו צריך לממן את כל המנעמים הללו והם לא נופלים כמו מן מהשמיים.
"חלוקת עבודה" נוחה להפליא:
החילוניים והדתיים יממנו והחרדים יהנו מהמימון.
בקיצור, דמוגגיה זולה בגרוש.
את ממש מטעה!
לא שונאים את החרדים בגלל אורך חיים שלהם/פריון נמוך/כל סיבה אחרית בעלת פה.
השנאה כלפיהם נובעת בגלל חיים על חשבון משלם המסים.
לדעתי האישית, המדינה גם לא חייבת להיות מדינת רווחה לאזרחיה, הן כאג'נדה והן בחלוקת קצבאות לסוגיהן.
כמו כן, הייצוג החרדי האפסי כמעט במקצועות הסיעוד והרפואה ובמקצועות שדורשים מגע עם עמך ישראל על כל המשתע מכך, מחייב חשיבה עדכנית ומחודשת. ההסללה המסורתית אל מקצועות החינוך, גננות, סייעות, מורות – לא תביא הרחבה כלכלית למגזר. הגברים החרדים צריכים לשבור את תיקרת הזכוכית ולחשוף את יכולתם האיכותית בכל שטחי הכלכלה. מנהלים כאן מדינה מורכבת בלי פריץ וגביר כמו פעם.
כשמסתובב ברחוב "אברך" בן 30 בשעה 1.00 בצהריים לבוש כחתן , משני צדדיו פעוטות ולפניו עגלת תינוק בדרכו לארוחת צהריים זו טפילות. אינו לומד ואינו עובד ומנקר עיני הבריות.
כל תורה שאען עמה מלאכה -סופה בטילה וגוררת עוון. אלו מקורותינו.
אין לי בעיה להיות רופאה!!!!
ההפך,זה היה חלום חיי,אבל המדינה לא היתה עוזרת לי בזה
מדובר ב7 שנות לימודים אינסטנסיביות!
איך אפשר לבנות משפחה שהמדינה לא דואגת לקיומך באותם שנים?
ואל תגידו לי היית מתחתנת מאוחר…
גברים רווקים מבוגרים לא שווים הרבה..
את אמיתית? ואת חושבת שהמדינה דואגת לקיומם של סטודנטים חילוניים שלומדים רפואה?
מי שלומד רפואה בוחר להשקיע. ומשלם את מחיר בחירותיו.
למה את מצפה שמישהו "יעזור לך" או "יקיים אותך"
זו רק המחשה לחשיבה המעוותת החרדית ש"צריכים לדאוג לנו" מי? למה?
הכותבת היא רופאה. עבדתי קשה בטירוף, ויתרתי על חיי משפחה נורמלים, תשאלי כל מי שלמד את התחום, זה מה יש! שום מדינה לא עוזרת ולא תעזור.
התנהגות ילדותית-תינוקית חרדית אופיינית.
המדינה חייבת לי, כי אם לא – לא אלמד רפואה.
המדינה חייבת לי, כי אם לא – לא אלמד תורה.
חייבים לסגור את הברזים. עכשיו. אנחנו יודעים כמה רשומים וכמה מגיעים בפועל לכוילל.
כוונתך היא שהמדינה לא יכול הלבא אליי בטענות שאני לא עושה משהו שיגבה ממני מחיר כבד כל כך אם המדינה מגיע בשם האינטרס של המדינה בשמחה שתעזור לזה זה הרי אינטרס שלה ולן את צודקת לחלוטין בתגובתך
נחשוב על נקודת המבט של החילוני ה"שונא".
הוא מתכנת ממעמד הבינים ומשלם כל חודש כשליש משכורת כמס.
הוא מאמין (בצדק או שלא) שחלק מהמס הגבוה שהוא מפריש ממשכורתו עובר לפרנס משפחות חרדיות שבהם הבעל בחר שלא לעבוד.
ואז הוא נתקל בכתבה בווינט על חרדים, ומשגר טוקבק עם קללה עסיסית – הוא ה"שונא חרדים" שעליו את מדברת.
איך המאמר שכתבת אמור לגרום לו לא לשנא ?
נקודה שניה,
נכתב
"כל משפחה שבוחרת בדרך חיים של הסתפקות במועט (ברוב המשפחות החרדיות לפחות אחד מבני הזוג עובד) ראויה להערצה בעיני. רק הסתכלות שלילית ושנאה כמעט אוטומטית יכולה להפוך דבר כה טהור ונעלה כמו הסתפקות במועט לדבר שלילי."
אכן כן, אלא שהחילוני ה"שונא" לא רואה בזה בחירה בדרך של הסתפקות במועט אלא מצוות הרבנים שמצוים את קהל מרעיתם ללכת בדרך שבה ישארו כמה שיותר בתוך החממה וישארו בשליטת הרבנים (לכן לא לומדים ליבה ולא יוצאים לעבוד).
אלא שאיך שהחילוני ה"שונא" רואה את הדברים לא שונה לגמרי מהמציאות האובייקטיביות, נכון שאין איזה אילטה רבנית שרוצה שכל החרדים ישארו בשליטתה (כמו שמדמינים חילונים בורים ושונאים),
אבל עדיין אי אפשר להגדיר שהמשפחות החרדיות הם משפחות שבוחרת בדרך חיים של הסתפקות במועט,
בסך הכול ישנה הסללה חברתית חזקה לדרך חיים אחת – (לגיטימציה חברתית יחידה) – שבה הבעל לומד והאשה מפרנסת את משפחתו / משפחתה,
לא כל בחירה של בחור בן 22 ללמוד בכולל היא בחירה בדרך חיים של הסתפקות במועט, ולא כל בחירה של אברך בן 36 +7 ילדים להמשיך את לימודיו בכולל היא בחירה בדרך חיים של הסתפקות במועט… (כשהאפשרויות הפרנסה בכבוד כבר נסתמות בעדו)…
נ.ב. לא היתה שום תרומה האדירה לכלכלה אם ילדים היו מתחילים לעבוד בגיל 10, להיפך, הכלכלה המודרנית היא כלכלת ידע, ככל שאדם יותר משכיל הוא תורם יותר, מכונה \ רובוט עושה את עבודת הילדים של המאה ה18.
כל מילה בסלע! מדויק וקולע!!
להסת9ק במועט ולא חהסחף לתרבות הצרכנות אכן ערך יפה אבל לא על חשבון שאר הציבור שצריך לסבסד קיצבאות ביטוח בראות בטוח לרומי ארנונה ןכל..
כואב לי על ההשמצה הזולה של מיכאל שראל. שהכותבת מציגה אותו ואת דעותיו באותה צורה סטראוטיפית שהיא יוצאת כנגדה על אופן הסיקור של הציבור החרדי. הטענה שלו מאוד פשוטה והיא, שבקצב הנוכחי עוד כמה עשרות שנים הציבור החרדי יגיע לאחוזים נכבדים באוכלוסייה ואין שום מדינה מפותחת שיכולה להמשיך להתקיים במצב הזה. והחרדים עושים זה כאילו לא בעיה שלהם וכל הדרישות בהסכמים הקואליציוניים נועדו רק להעמיק את המצב שבו לבן אדם לא יהיו תמריצים לעבוד. הסוציאליזם לא יכול לעבוד בארה"ב בגלל המיעוטים הגדולים שחיים שם. רק באירופה שהאוכלוסייה הומוגנית זה עובד וגם שמה הם ייאלצו לעשות שינוי עם כל הכמויות האדירות של המהגרים חסרי ההשכלה ובעקבות זאת בעלי פריון עבודה נמוך. וזה בדיוק הכיוון שאליו מצעידים החרדים את המדינה – מיעוט הולך וגדל שלא יכול להחזיק את עצמו
מאמר יפה ונכון מאוד , אני מתפלאת על השנאה העצמאית של חלק מהמגיבים כאן , אנחנו אלופים בלהבין את השמאל ולשנוא את עצמינו .
עקרונית, זה נכון: אי אפשר לכפות השתתפות בכח העבודה ואם אנשים בוחרים לחיות בצמצום זה זכותם. הבעיה היא שמדינת הרווחה מושתתת על עיקרון של סולידריות שאומר שמי שיש לו יותר יעזור למי שיש לו פחות, אבל ההנחה היא שכולם עושים כמיטב יכולתם וצריך לעזור למי שלא שפר עליהם גורלם. ברגע שחלק גדול מהאוכלוסיה מחליט מרצון לא לעבוד, איזה זכות מוסרית יש לקחת מיסים כל כך גבוהים מאלה שכן עובדים, מתאמצים ומצליחים?
בקיצור, זה יביא לסוף מדינת הרווחה ולמצב שכל אחד ידאג רק לעצמו. מי שרוצה ללמוד ולחיות בעוני שיעשה זאת, מי שרוצה לעבוד ולהרוויח שיהנה מפרי עמלו
מאמר יפה מאוד, כתיבה בהירה וקולחת.
אכן, ככל הנראה (וכמו שגם נראה מתגובת חלק מהמגיבים כאן) הרבה מהביקורת והשנאה מגיעה מתפיסה ששוללת את הבחירה האישית של כל יחיד ויחיד, ומאמינה שיש פה איזשהי קבוצת רבנים ועסקנים שמרצון לשלוט בצאן מרעיתם מכוונים ומסלילים את כולם לחיי דחק ועניות, על חשבון המדינה.
ולא היא, מהיכרותי ומחוויתי, כמעט כל אברך בוחר בחירה אישית וערכית, לוותר על חלק גדול ממנעמי החיים, בשביל חיים ערכיים יותר ורוחניים יותר. הוא בוחר בחירה ערכית וראויה להערצה להניח במקצת למרוץ הקפיטלסיטי אחר רווחה ועושר, ולעסוק בחיי עולם.
גם אם הוא לא למד ליב"ה, הוא יכול עתה לפנות לאין ספור תכניות הכשרה ומימון לגברים חרדיים (שחילונים יכולים רק לחלום עליהם) למסלולי הייטק ועוד, והוא בוחר שלא לעשות זאת.
הוא יכול ללמוד כל מיני קורסים במגוון נושאים שיכולים לעזור לו להתפרנס, במקרים רבים הוא יכול כבר בגיל צעיר להתחיל לפנות לאפיק של משרות תורניות כאלה ואחרות, (כולל לימוד עם מתקשים וכו') והוא בוחר- בחירה ערכית ומדהימה – שלא לעשות זאת.
במקרים רבים, ובפרט בדור הצעיר, זה מלווה בחירה ערכית של אשתו לפנות למקצוע שייתכן והיא פחות מחוברת אליו- הייטק, למשל. על מנת להצליח להתפרנס איכשהו, (ועל הדרך להעביר שליש (או יותר) משכורת למדינה-כן כן!).
וכמו שציינה כותבת המאמר, הדיון הזה נגוע בצביעות, כי אין אף אחד-כמעט- שפונה לעבוד ולהשתכר משום שיש לו אחריות למדינה ולכלל, והוא ממש משתוקק להעביר חצי משכורת למדינה כמיסים. בדרך כלל הוא יוצא לעבוד נטו ממניעים אישיים, (שלא לומר אגוצנטריים) שאמנם הם יכולים להיות נכונים רואיים וצודקים. אבל אחריות קולקטיבית אין פה.
כך גם כל המגיבים והמשמיצים פה, האם מי מביניכם פנה לעבוד או בחר במקצוע רווחי יותר מתוך מטרה ברורה לשלם כמה שיותר מס למדינה? באם לא, איזה קייס יש לכם/להם לתבוע מאחרים כן לפעול כך?
מהכרותי וומחוויתי, חלק ניכר מהאברכים, לו היה חיי בחברה שבה ישנה לגיטמציה חברתית ליציאה לעבודה כמו ללימוד בכולל, היה בוחר ביצאה לעבודה.
ישנו אומנם את הקושי המעשי ביציאה לעבודה שאכן גם אם עדיין קשה הוא בכל זאת קל מתמיד, ונפתחים מסלולים ותוכניות הכשרה לגישור כעל וסר ההשכלה כמו שיציינת,
וישנו את הקושי החברתי שגם אם השתפר במידת מה עדיין יש לו השפעה מכרעת על גודל עולם האברכות,
כך שבכל מקרה, מהכרותי, מסופקני אם כאלו שבחרו "בחירה אמיתית" הם הרוב ובודאי שהם לא הרוב המוחלט.
ובקשר למשרות תורניות, זה כבר בדיחה עלובה, ישנו קמצוץ זהום של משרות תורניות אפשריות ביחס למספר האברכים שהיו רוצים משרה לו היה באפשרותם (משרה כזאת היא הרי "מותרת" חברתית),
"בחירה ערכית ומדהימה שלא לפנות לאפיק של משרות תורניות" תרשה לי לגחך…
אתה באמת חושב שלמישהו אכפת כמה תרוויח?
מצידי תמות ברעב.
רק אל תיקח מהמדינה קצבאות או דיור מסובסד.
תתפרנס מהשמיים, ואז תבחר כרצונך.
דיור קצבאות אני אממן בשמחה, לאלה שאין להם אפשרות לבחור, מפני שאינם יכולים לעבוד.
אתה ממש המום מהאפשרות להעביר שליש משכורת למדינה. מזכירה שממש כמו האישה ההייטקיסטית, עושה זאת כל חילוני ממוצע המקבל אותה משכורת, ויש סיבה שהמיסים גבוהים כל כך. והוא לא מקבל קצבאות בנוסף.
למי שמתגאה באברך לשעבר, אכן ראוי לגאווה [ה'אברך' לא ה'לשעבר'] ובפרט למגיב אחריו בשם 'הירש'. מקווה שבזמן שהותך ב'כולל' הספיקו ללמוד סנהדרין, ואם למדת טוב, מסתבר שהגעת לצט: ולמדת בעיון, אם לא, קבע חברותא, בשעות הפנאי כמובן, עם הירש, תתחילו בנקודותיים 'אפיקורס' עד ק.
תלמדו במתינות, בריכוז, בלי כותרות מבזקים ופרסומות, ממש כמו בכולל, [אפשר להיעזר ב'שוטנשטיין', גם אני כאברך לשעבר נעזר בהם רבות].
כשתסיימו את הסוגיא, תעברו שוב על התגובות, ותגידו לי מה לא מסתדר לכם. בהצלחה.
לאלי לוי. תגובתך פשוט לא לענין. המחשבה שכל ביקורת על הציבור החרדי היא בגדר… היא פשוט מבישה. שני חלקי המאמר אכן סותרים אחד את השני. מכיוון שמדינת ישראל היא מדינת רווחה בכמה נושאים, אז הבחירות של כל אזרח אכן משפיעות. שלא לדבר על חברה שלמה. ולא עוד אלא חברה שמתיימרת להיות חברה מופתית וחושבת שציבור אחר אמור לממן אותה(מניסיון אישי של ויכוחים עם הרבה בחורים חרדים) אני חושב שכל הדברים האלו מעוררים שנאה בצורה טבעית וכל זה בלי לפתוח את נושא הצבא.
למה מביש? אני לא יודע איך להסביר לחילונים. אבל ניכר מהמגיבים כאן שהם צריכים הסברה לא פחות מחילונים. [ואפי' יותר]
מי שמאמין בדברי חז"ל הנ"ל, וחושב שזה פשע שלומדי תורה לא יוצאים לעבוד – כי הם צריכים לעזור לכלכלה של המדינה, זה מוזר מאד.
זה אפי' לא קשור לשאלה של 'תלמוד תורה עם דרך ארץ', כי גם אם האישה עובדת והמשפחה מתפרנסת, באים בטענות לבעל למה הוא לא עובד ואז יכניסו יותר לקופת המדינה. חילוני שיטען את זה – מובן. איכשהו.
אבל שומר מצוות שטוען את זה, אכן לא מבין מה ערך יש בלימוד תורה, למי זה מועיל, ומה זה נותן, חסר לו המון ידע יהודי בנושא. הוא גם לא מבין איזה ערך ועניין יש בשאר המצוות, רק שזה פחות מפריע לו כי זה לא 'פוגע בכלכלה' כמו לימוד תורה. היו תקופות ששמירת שבת הייתה 'פוגעת בכלכלה', עכשיו זה לימוד תורה.
מי שלא טוב לו בכולל והוא מתבייש מהחברה, זו בעיה.. מי שחי חיי עניות בצורה שמשפיעה לרעה עליו או על אנשי ביתו, זו שאלה.. איזה סוג עבודה לעבוד ובאיזה מקום עבודה, מבחינה רוחנית, שאלה ראויה.
אבל אברך שלומד בכולל בטוב ובנעימים, [לא יודע מה החוויה של אחרים פה מהכולל, אני הייתי בכמה כוללים לפני שיצאתי, והתרשמתי שרובם לומדים מתוך הערכה וחשיבות ללימוד תורה, אוהבים ללמוד, ושמחים בחלקם.]
להגיע אליו בטענות – שההכנסה שלך ושל אשתך, לא מכניס מספיק למדינה, אז תסגור את הגמרא ותצא לעבוד. אין לזה שום הצדקה תורנית. וגרוע מכך [עיין סנהדרין ועוד]
בקורות העתים עוד יחקרו את התופעה כיצד דיון על עובדות ונורמות חברתיות הופכות את הדעה הלא מתיישרת לאפיקורוס לא פחות, כמדומני אצה ערני להשלכה של המושג וכנראה לדעתך גם המימוני היה כזה?
פתח לך משנה תורה ולמד, ואם לא פתח לעצמך מערכת חדשה של י״ג עיקרים ותנסה לחשוב שניה מי פה האפיקורס
זה נכון שרוב רובם של בני האדם לא עובדים בשביל לתרום למדינה כמו שאדם לא גר בדירה כדי לשלם ועד בית, אבל בני אדם נורמלים מבינים בשכל ישר שמחיה עולה כסף ואם אני רוצה כניסה נורמלית לבניין או מערכת כבישים מתפקדת אז לשם זה נדרש כסף. רוב מערכות המס במדינות מפותחות נשענות בדיוק על ההנחות האלו בנוסף לאיום בעונש. הציבור החרדי מאוד מאוד אוהב מדינות מערביות מפותחות אבל די מתקשה להבין שזה עולה כסף. בניין עם 100 דיירים יכול להכיל 5 דיירים שלא משלמים ועד בית אבל כשהמספר קופץ ל20 ול30 אז או שרמת השירותים שדיירי הבניין מקבלים תיאלץ לרדת או שיתפתח עימות בין הדיירים שסופו מי ישורנו.
בעניין הזה הירש צודק לחלוטין החינוך החרדי בישראל הטמיע בחניכיו את ההנחה שהכל יוגש להם על מגש של זהב היישר אל המיטה מפה גם מגיעה תרבות הדרישות הכספיות בחתונה והמחשבה שאפשר להשלים תואר ברבע שעה ולעשות מיליונים בהשקעה מפוקפקפת שבראשה עומד המייבין של הכולל ושהטיטולים שאנחנו קונים שווים לתמ"ג של האיחוד האירופי.
אני כמובן ער לעובדה שמתקפת השנאה האחרונה מכילה בשורשה מלחמת תרבות אבל זו בדיוק הבעיה שהמתקפות האלה מאפשרות ישר לברוח לטיעון של אנטישמיות ולא להתמודד עם הבעיה.
בחברה נורמלית התפלגות המקצועות מאפשרת לכל אדם לבחור מה שמתאים לו גם אם אין הכנסה גבוהה בצידו וזו כמובן זכותו אבל בחברה החרדית היכולת לבחור את העתיד המקצועי שלך בעצמך בקושי קיימת
קיימת נקודה אחת ויחידה אשר היא צריכה להיות הבסיס לדיון, והיא:
האם "הקולקטיב החרדי" מכניס לקופת אוצר המדינה את הסכום שהוא שואב משם או שהוא אינה מכניס את הסכום הזה?
האם נכון יהיה לומר שכל סכום כסף העודף אשר הקולקטיב החרדי שואב מאוצר המדינה בא מכספי "קולקטיב חבר משלמי המיסים" אשר הם הזרימו לאוצר המדינה ו/או מכספי הכנסות מדינה השונות המגיעות לאוצר המדינה בגין ובאמצעות הכסף והיוזמה אשר קולקטיב חבר משלמי המיסים האחרים יצרו?
(אציין כי אני אישית לא צריך לבדוק את זה יותר מאחר כי אני, אחרי שעברתי, יחד עם רו"ח מנוסה, על כל החמור הגלוי הקיים בעניין, כולל הכתבות והתובנות אשר המסבירנים החרדיים מפיצים בנושא, יודע את התשבה הנכונה הבלתי ניתנת להפרכה לשאלה זו. אני פונה למי שלא בדק באופן עצמאי אבל מאידך כן רוצה להתפלמס ולהתפלסף בנושא, שהוא יבדוק ויסיק לעצמו מסקנה לגבי נקודה זו ומשם ימשיך להתפלמס ולהתפלסף כשהוא מצויד במידע הנכון.)
וכאן ישאלו המסבירנים החרדיים (כגון ח"כים, עסקנים, כתבי העיתונות המפלגתית החרדית וכו' וכו'):
"ולמה לא נבצע את המבחן הזה לגבי כל אזרח ואזרח? הרי כל נתמך סעד או נרקומן או נכה פיזי או נפשי אינו מכניס לקופת אוצר המדינה את הסכום שהוא שואב משם, למה אתה מנסה ליצור אפליה מקפחת ושיימינג לאברך החרדי אשר תורתו אומנתו ובחר בחיי עוני למען אידיאל המחזיק את כלל ישראל?".
התשובה שלי תהיה:
"אם אתה לא מבין לבד אינני מנסה אפילו להסביר לך, סע לשלום והמשך בדרכך, אני אחפש מישהו שכן רוצה להבין ואסביר לו, וכוונתי לאברך התמים הספון באהלה של תורה שאתה מדבר בשמו ויוצא להגנת קצבאותיו, לו אני אסביר את הצד השני ואדון אתו על ההצדקה הדתית והאנושית והתועלתית וכו' שבהמשך התנהלות זו, אסביר לו את זה על אפך וחמתך ולמרות כל המאמצים שאתה עושה להחזיק אותו בחושך, ואילו לגביך, איתך המסבירן במקצוע, ובמצבך העכשווי אשר כרגע אין בדעתך להשתחרר ממנו כי זה כל מקור זכות הווייתך, איתך אין בדעתי להתווכח".
תרשה לי לפשט את זה
גם בנושא הגיוס לצה"ל באים החרדים וטוענים למה נטפלים רק אלינו גם בצפון תל אביב יש משתמטים
גם בנושא הפרת ההנחיות בקורונה
למה נטפלים רק אלינו גם במועדון ההוא בתל אביב לא שמרו מרחק
והתשובה היא פשוטה
את מה שחילונים עושים כאינדיבידואלים חרדים עושים כקולקטיב
אין עוד חברה בישראל שמשתמשת בכוחה הפוליטי על מנת לסדר למצביעיה ההולכים ומתרבים פטור המוני ושיטתי מהצבא
אין עוד חברה בישראל שמשתמשת בכוחה הפוליטי על מנת לנעול את מצביעיה במלכודות עוני במארג סבוך של קצבאות ותמיכות תוך כדי שהיא מונעת באמצעים כוחניים מבניה לרכוש השכלה בסיסית לפני החתונה.
לא היתה עוד חברה בישראל שפעלה להוריד קנסות למפירי הנחיות קורונה כדי שיוכלו להמשיך בהשתוללות חסרת הרסן שלהם
פה קבור הכלב.
מה אתה לא מפנים, בכל עוול לך אחר המניע אם לא שמת לב בנושא של תעסוקה חרדים מופקרת ושום עסקן או ח״כ לא פועל לקידומו, למה?
למה עיר כמו בית עם עשרות אלפי חרדים אף אחד לא דואג לתעסוקת נשים לא לגברים?
זה הסיפור הבעיה שכמעט בלתי אפשרי לצאת מזה…
היה לי פעם חבר, שאמר " אין מה להתווכח עם מי שמבין אבל מנצל את האחר"
ודוק והבן
מי שלוקח את הנרקומנים הנכים או מתמודדי הנפש כקנה מידה ללומדי התורה מבזה קודם כל את התורה, ומציג אותה כסוג של נכות , מחלת נפש או נרקומניות. האמת שעם כל הדרישות ל"הנגשה" של דברים כמעט טריוויאלים – כנראה שזה באמת נכות.
ואין שום בעיה שאדם יבחר את אורח חייו. רק שיממן אורח חיים זה בעצמו. אם מתחשק לי לכלות ימי בליטוף חתולים – מישהו צריך לממן את זה?
לחילוני הממוצע (לא כולל אנשי קהלת, שרובם ממילא דתיים) אין התנגדות עקרונית לרווחה. אבל זה אחרי מיצוי כושר השתכרות. אם יש 8 ילדים במשפחה, זה לגמרי לא מספיק שרק האישה עובדת ומפרנסת (בכתובה החרדית כבר מחקו את החיוב לזון אותה ולדאוג לכל צרכיה?). רוצים סיוע – קודם צריך לעשות את המקסימום ורק אז לבקש סיוע.
וקצבאות זה לגמרי מתנת בשר ודם (לא, זה לא מן מן השמיים ולא מהזן את עולמו) שעל כך נאמר שמוטב שתהיה פושט עורות בשוק ואל תזקק למתנות בשר ודם
כל החקיקה שעברה לאחרונה מדגימה את דברי הרמבם, על אלו שסופם ללסטם את הבריות
הנחת היסוד היא שערך לימוד התורה הוא ערך עליון בחיים והמשפט המפורסם שאומר מסילת ישרים "רבים המרחיקים אותו ממנו יתברך" חל גם חל על האתגר של לימוד תורה הסיזיפי המתיש והלא מתגמל, וצריך הרבה רצון ומוטיבציה להשאר לומד ברמה של התעסקות יומית ולא רק לשעת ערב.
ולכך ברור שבכדי למנוע נשירה אדירה של לומדים פוטנציאלים צריך לנתב אותם מראש למסלול בו יהיה להם קל יותר להחליט ולבחור במסלול המומלץ ע"י רובו של הציבור החרדי. (לפחות זה הליטאי)
(בדיקה פשוטה של אחוז הלומדים בקרב בוגרי הישיבות התיכוניות תוכיח שהרוב לא נשארים ללמוד בכולל)
אם נעמיד אברך אברך באופן אישי אין לי ספק שמרובם המוחלט נשמע גאוה אישית ואושר כל כך שזוכים ללמוד תורה ולא נאלצים לצאת לעבוד.
כמובן שחלק מאתוס זה של להשקיע את החיים בלימוד תורה נצרב מאד בנפש כאשר האווירה ב"חיידר" ובישיבה היא שזה המסלול וזו הדרך.
ולסיום, גם אם יש תחושה שא"א להשען ולהיות נטל על החברה על סמך העדפה אישית של אדם ובמיוחד כשזו דרך חיים של אלפים. (בלי להכנס לכך אם זו קביעה נכונה ע"פ מבט אמוני) אין הצר שווה בנזק המלך ולסכן את עתידם של רבים לקחת חלק וזכות במימוש חיים אידיאליים.
רמח"ל עצמו כתב במדרגה הגבוהה ביותר, קדושה:
זה פשוט כי כל אדם לפי האומנות אשר בידו, והעסק אשר הוא עוסק, כך צריך לו הישרה והדרכה, כי דרך החסידות הראוי למי שתורתו אומנתו אינו דרך החסידות הראוי למי שצריך להשכיר עצמו למלאכת חבירו, ולא זה וזה דרך החסידות הראוי למי שעוסק בסחורתו, וכן כל שאר הפרטים אשר בעסקי האדם בעולם, כל אחד ואחד לפי מה שהוא ראוים לו דרכי החסידות, לא לפי שהחסידות משתנה, כי הנה הוא שוה לכל נפש ודאי, הואיל ואיננו אלא לעשות מה שיש נחת רוח ליוצרו בו, אבל הואיל והנושאים משתנים אי אפשר שלא ישתנו האמצעיים המגיעים אותם אל התכלית כל אחד לפי ענינו. וכבר יכול להיות חסיד גמור איש אשר לא יפסוק מפיו הלימוד כמו מי שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה
למה אברך כולל בוחר חיי עוני ותורה? כי לא היה לנו השכלה רחבה, היה נראה שהסיכוי להצליח בתחום אחר היה אפסי בלי השכלה, היה נראה שלפחות יש לנו סיכוי לקצת כבוד והצלחה בתחום התורני. זה כל הסיפור מתחילתו עד סופו,
משפחה חרדית, לפי סטטיסטיקות שנעשו (הלמ"ס, פורום קהלת), מקבלת קצבאות, הטבות והנחות בשווי גדול הרבה יותר ממה שהיא מכניסה למדינה. עם החישובים האלה נראה לי שקשה להתווכח, ובכל זאת באים כותבים שונים וטוענים שהנה, אנחנו מכניסים יותר במסחר של נדל"ן (לדוגמא) או תשלום מע"מ וכו'. קיים קושי גורף להסכים שמבחינה כלכלית, הציבור החרדי לוקח יותר משנותן. אולי זה כך משום שביום שתהיה הסכמה גורפת לכך, יהיה גם צורך להודות בחולשתינו. אנו לא מסוגלים לפרנס את ילדינו ללא עזרת החילונים, ולא מסוגלים להסתדר בלי שירותי הרפואה שלהם, בלי הצבא שלהם (ראה הקורונה). אז מה אנחנו? כמו ילדים אבודים במדבר שמחפשים מי יטפל בהם.
גילוי נאות
אשתי ואני מרוויחים מעל הממוצע במשק, ומשלמים מיסים בהתאם.
אנחנו שמחים אם אנחנו עוזרים לאלו שהכנסותיהם נמוכות יותר. מאף אחד לא נדרש להיות מנכ"ל, וטוב שקיימים אנשים שעוסקים במגוון מלאכות.
אבל, זה בהחלט מרגיז שאנשים מבחירה תובעים מאתנו בפה מלא לממן אותם, מבלי שהם מסוגלים אפילו להראות שהם עומדים בקריטריונים כלשהם.
אומרים חז"ל (קהלת רבה ז', כ"ח): "בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצאין מהן מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה לתלמוד, יוצא מהם אחד להוראה, הדא הוא דכתיב אדם אחד מאלף מצאתי". לפי הבנתי אזי גם חז"ל הבינו שיש הבדל בין היכולות של האנשים ולמרות שאמרו גם "והעמידו תלמידים הרבה" ברור שלא כולם יגיעו רחוק. אם נפנה למשנה באבות (ה, כא) בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, אז עד גיל 10 כבר נשרו 900 ועד גיל 15 נשרו עוד 90.. הבעיה היא שאצלנו מתחילים את על התהליך מגיל גבוה יותר ולא נותנים מספיק את הדעת על אלו שלא מתאימים למסגרת הרגילה.
אנחנו מפרישים מעשר ולכל היותר חומש. כלומר אם יש משפחה ממוצעת שאין לה הכנסות אז כדי להחזיק אותם על הרגליים צריך בין 5 ל 10 משפחות ממוצעות כדי לתמוך בה. כלומר (גם) לפי חז"ל היחס הוא 80:20 (במקרה הטוב). חלק ניכר מהכנסות המדינה הן ממיסים. ומזה מממנים את הביטחון, חינוך, רפואה, ביטוח לאומי ועוד. ככל שהמדינה עשירה יותר היא יכולה לספק יותר שרותים ברמה גבוהה לאזרחיה. מי שלא תורם למדינה "רוכב בעצם על הגב" של אחרים. (אלא אם כן הוא אנוס – כגון נכים וחולים). אם יש למדינה משאבים טבעיים (כמו הנפט בערב הסעודית) אז כולם יכולים להנות אפילו בלי לשלם מיסים ואפילו בלי לעבוד. אבל לרוב זה לא כך והמשאבים מוגבלים כך שמה שקובע את מידת הרווחה של התושבים זה הכנסות המדינה ממיסים. אם אינני טועה אז אמר הרמב"ם שעדיף לתת לאדם עני חכה מאשר לתת לו דג, ולכן המדינה מוכנה לתת דמי אבטלה מתוך תקווה שהאדם יחזור למעגל העבודה.
כאשר יש אבטלה גבוהה, ו/או ציבור גדול שבוחר לחיות ברמת הכנסה נמוכה זה משפיע על הוצאות המדינה (סיוע בגני ילדים, בתי ספר, שרותי בריאות ועוד). הכסף הרי לא גדל על העצים. אם למשל בזמן הקורונה אנשים שלא התחסנו וחלו ונאלצו להתאשפז מה שגורר הקצאת משאבים ותקציבים שחלק מהם יכול לבוא על חשבון אנשים שזקוקים לטיפולים יותר מורכבים, אילו היו שוקלים לחייב אותם בחשבון ההוצאות זו החלטה שהיתה נחשבת בעיני סבירה.
אותו הדבר במה שקורה היום: הציבור החילוני חושש מזה שהמצב הקיים שבו ההוצאות שיש למדינה על הציבור החרדי שאולי גדולות מההכנסות ממנו יחד עם זה שהציבור הולך וגדל וצפוי להכפיל את עצמו עד 2030, יגרום לכך שרמת השרותים שהמדינה תוכל לתת תירד. זו לא החלטה של יחיד. זו התנהלות של ציבור שלם. אם הציבור היה מתנהל כמו סאטמר, אין בעיה. תממנו את הלימודים שלכם בעצמכם, תממנו את גני הילדים שלכם, תארגנו לעצמכם כסף לעת פרישה, בסדר גמור. אבל אי אפשר רק לקחת מהקופה הציבורית.
הכלכלה אינה מצדיקה את השנאה זה נכון, אבל היא מצדיקה את הטענות. עובדה שאנשים אפילו לא עושים ביטוח חיים או "ערבים" למקרה של חלילה אסון, וממשיכים לחתן ילדים בחתונות מרובות אנשים, ואח"כ קורסים.. אין כמעט שבוע בלא איזו קריאה למקרה טראגי כזה או אחר (יש הרי רק 52 שבועות ויש לצערנו יותר מ 52 מסכנים בשנה…)
הדימוי של סאטמר הוא קצת מצחיק משום שמדובר בחסידות שמטיפה לכל העולם להתנזר מתקציבים ממשלתיים בעוד, כפי שנחשף לא מזמן יודעת לנצל יופי טופי את מערך התמיכות של מדינת ניו יורק.
קצת עצוב לי שאף אחד כאן לא זוכר את פרשת והיה אם שמוע שאנחנו אומרים כל יום, ואף אחד לא זוכר את השם יתברך אדון הכסף והכלכלה, ואף אחד לא מעלה בדעתו שאנחנו עם אחד מאוחד. הרי זה פשוט שאם יהיו הרבה לומדי תורה, רמת החכמה ואיכות הנפש תעלה באופן כללי אצל כלל ישראל. והשם הטוב יגמול אותנו בהצלחה כלכלית כללית למדינת ישראל, שזה דבר שבאמת תלוי בכל כך הרבה עניינים, למשל משאבי טבע ושיקול דעת נכון של המנהיגים וכו וכו. למעשה, הרבה יותר קל להבין את המערכת הכלכלית הכלל מדינית כתלויית אלוקים מאשר כל מיני דיבורים על משכורות בשווי כזה או אחר. אני רק רוצה להזכיר, שהמצב הנוכחי שאנו בארצנו לאחר 2000 שנות גלות, במצב כלכלי כל כך טוב, ובקצב פריחה לא נורמלי, הוא הבטחה ונבואה בסיסית ומפורשת בספר התורה. ושב והרבך מאבותיך. אז קצת מוזר להסתכל על העתיד כמו איזה גוי בצרפת או באמריקה.. בשכל אנושי אלילי שכזה, שכוח א-ל שכזה..
סליחה על התוכחה, באהבה לכולם.
נניח ש 90% היהודים בישראל ישתכנעו מהתוכחה, ישבו ללמוד תורה, לחיות מקצבאות, לא ילכו לצבא.
אתה חושב ש 10% הנותרים יספיקו כדי לספק צרכי 90% ולהגן עליהם?
הרי זה לא באמת "הזן את עולמו" אלא הביטוח הלאומי ואוצר המדינה – קרי: כספם של האזרחים העובדים- שמשביעים לכל חי רצון
האל שלנו שונא גזל. פרשת והיה אם שמוע עוסקת בשמירת המצוות, כולל לא לגזול. איך בדיוק יהיה שפע כשהחרדים גוזלים?
בנוסף, הם לא לומדים תורה, שהרי לימוד תורה המבוסס על גזל ונפילה על הציבור מכבה מאור הדת.
המיסגור כאילו מדובר ב"בחירה בחיי הסתפקות במועט" הוא פיקציה.
הרי אותם הורים לא מוותרים על שרותי מערכת הבריאות ומסתפקים בשרות מינימלי. או מוותרים על תשתיות, שרותי כיבוי אש, ביטחון וכו.
מה שהם בוחרים זה שאחרים יממנו זאת עבורם.
רוב המגיבים פה שהסכימו עם כותבת המאמר טענו שחיי העוני של החברה החרדית הם מבחירה, ובאמת הם לא לוקחים יותר ממה שהם נותנים. עזבו את זה שזה מופרך לחלוטין תנו לי לחלוק סיפור קטן מחוויתי כדתי לאומי שגר ברמת גן.
יש בריכה ציבורית ברמת גן שאני רוצה ללכת אליה, אבל מה לעשות ואין הרבה שעות נפרדות, כשיש שעות נפרדות אני מגיע אבל הבריכה מפוצצת חרדים (שבהתרשמות כללית וגם חלק מאלה שדיברתי איתם ספציפית מגיעים מבני ברק) ואין שום אפשרות לשחות בנתיב בלי להיתקל בבן אדם כל שניה וחצי. נניח שכולם שם ת"ח, תחת איזה הצדקה הם נהנים מתשלומי הארנונה שאני נותן לרמת גן על מנת שתהיה בריכה?! בעיני זה פשוט גזל. אתם רוצים לחיות בחיי עוני ולימוד תורה, כל הכבוד מעריך את זה. אני בחרתי לחיות חיים של תורה ודרך ארץ. מי שטרח בשבת יאכל בשבת ומי שלא ומתיימר לכפות על הציבור הסכם יששכר וזבולון שהוא לא חתם עליו הוא פשוט גזלן.
נ.ב. אותו דבר גם בפארק רמת גן, ובעוד מקומות בארץ שכמובן משולמים מכספי הארנונה של תושבים שלא מקבלים זכאות ופטור. אבל גם חרדים מבני ברק נהנים ממנו באופן קבוע. אם אתם בוחרים בעוני ולימוד תורה תעשו את זה עד הסוף.
מנקודת המבט שלי, הציבור החרדי, כקבוצה חי מגזל, ולמיטב זכרוני מלימודי התנ"ך, חלק לא זניח מספרות הנביאים (זה לא כרך זניח בתנ"ך, למרות שלפעמים נדמה שחרדים לומדים רק את התורה והתלמוד) יוצאת נגד מגזר כוהנים שעשה את הדת למקור מחייתועל חשבון העם.
רבים פה מתייחסים ל"משלם מיסים" כאילו שיטת המיסוי נקבעה משמיים. ולכן, אם הציבור החרדי משלם מיסים ביושר (או לפחות ביושר כמו האחרים), דיינו. אלא ששיטת בישראל יוצאת מהנחה סוציאליסטית אידיאלית:שכל אחד עובד ככל שהוא רק יכול במטרה להגיע להכנסה מקסימלית, ברגע שציבורים גדולים במדינה לא מקיימים את ההנחה, שיטת המיסוי עצמה איננה הוגנת. נסו לחשוב מה ייחשב למס הוגן כדי לממן בית-כנסת או קהילה:
גישה א' – כל חבר משלם מס קבוע, ייתכן שפותרים מהמס נכים/זקנים/חסרי יכולת/… תקציב המדינה כ 450 מליארד שקל, ובה כ 9 מליון תושבים, לפי השיטה הזו, כ"א (כולל תינוקות וילדים) מהם נדרש לשלם למדינה כ50,000אש"ח כל שנה. אפשר לצמצם הסכום לרבע בהנחה של תשלום מס חברות ומע"מ כמו היום . ולהחליט על מס קבוע למשק בית – בישראל כ 3 מליון משקי בית – אז נישאר עם כ 40,000 ש"ח לשנה לכל משק בית.
השיטה הזו מכונה "מס גולגולת" והיא מאוד מאוד לא הוגנת לעניים – חלקם נותרים ללא כסף בכלל.
גישה ב' – נקל על העניים ונחליט על מס שפשוט יחסי לגובה ההכנסה – אחוז קבוע ממנה מהשקל הראשון – שוב, כדי לשלם את כל מס הכנסה לפי ההכנסות – כך נקבל כ 20% מס במיסוי לפי משק בית (ובגלל שהמס קבוע גם במיסוי לפי יחידים), באותם כללים כמו לעיל.
גם הגישה הזו נחשבת למקשה על המגזר העני, כי הטענה היא שהעני וחסר ההשכלה, יידרש לעבוד הרבה וקשה ויישאר עם כמעט ללא זמן פנוי עבור רמת מחייה בסיסית, בעיקר בהשוואה לשיטה הבאה.
הגישה הפרוגרסיבית – הקיימת בישראל – יש מס השולי שהולך ועולה במדרגות, מ 0% ועד 50%. ההצדקה המוסרית לגישה הזו, היא תחושת שיוויון בעושר שנובע מהתאמה של רמות המאמץ הנחוצות כדי להגיע לרמת מחייה בסיסית, כאשר משווים את התגמול עבור שעת עבודה נוספת. אבל, ההוגנות של שיטת המיסוי הזו מניחה שכל עובד יעבוד ככל יכולתו להביא את ההכנסה שלו למקסימום. אם חלק ניכר מהעובדים מחליטים "להסתפק בפחות" – ומשיגים רווחה דרך השקעה של שעותיהם במשהו אחר (וזה לא באמת חשוב אם מדובר בתפילה ולימוד תורה או ביוגה או מדיטציה או בהליכה לים), הטיעון המוסרי לוגי בעד שיטת המיסוי הזו נופל.
כמו שהוזכר בדעה "ככל שאנו נוטים לכיוון של מדינת רווחה, הבחירה שלא לעבוד עשויה להיות בעייתית יותר. " – ובכן, כבר היום בישראל יש מדיניות רוחחה מוטמעת שהיא רחבה בהרבה מכפי שנדמה לרוב הקוראים. ומי שבוחר בעוני – חי מגזל של המאמץ שהאחרים משקיעים כדי לקיים את אותה מדינת רווחה
תמר קציר מנסה לרקוד על שתי החתונות – בשביל לא לעבוד ולטפל בילדים ישראל היא ליברלית שלא מחייבת את החרדים לעבוד, ובשביל לקבל קצבאות ישראל היא מדינה סוציאליסטית. דרך נחמדה להתחמק מזה שיש קשר בין מה המדינה חייבת לאזרח למה שהאזרח חייב למדינה.
כתבת יפה מאוד על כאביו של המגזר החרדי והצגת טיעונים להצדקת אורח חייו.
חבל שהתעלמת התעלמות מוחלטת משתי הטענות הכי חמורות שהציבור הכללי מפנה לאוכלוסיה החרדית (אני מניחה שלא סתם התעלמת דווקא משני אלו, שהרי קשה לתרץ אותם לטובת החרדים).
האחד הוא אי התרומה שלהם לצבא העם. ואל תתחילי עם "הם מתפללים לשלום חיילינו". הם בעיקר צועקים, יורקים, ובזים לחיילינו ששומרים עליהם ומגרשים אותם מהשכונות שלהם כשהם מצויים שם לשמור על האוכלוסיה החרדית.
ולא, תרומה למגזר הכללי איננה נחשבת תרומה אם המגזר הכללי לא מרגיש בה צורך. אנחנו לא צריכים את התפילות שלהם. אנחנו כן צריכים חיילים מיומנים לשאת בנטל שנופל על המשפחות ששולחות את בניהם להיהרג לטובת הכלל.
והחרדים? הם כן נהנים מהבטחון של צהל וההגנה שלו עליהם ועל המדינה אז למה שהם יקבלו מהצבא ולא יתרמו לו ככל העם?
(כנל לגבי ערבים- אז גם אל תתרצי בכיוון הזה. כולם צריכים להתגייס נקודה. לא מתאים לכם צבא? תעשו שירות לאומי. תעזרו בתוך הקהילות שלכם במסגרת שירות לאומי. רק תשרתו 3 שנים כתרומה למדינה. זה המינימום).
2. לא ציינת שהאוכלוסיה הזו שכל כך דוגלת לחיות בצנעה, דורשת מהצד השני לממן אותה. מקבלים תקציבי עתק, 13 מליון ביבי נכנע להם השנה? אם הם ככ צנועים וערכיים, שיחיו על חשבונם ומכיסם. ובכלל, למה אני צריכה לממן מכיסי אורח חיים של אחר שבחר לא לעבוד? בירת לא לעבוד? לא שופטת אותך, חייה לפי השקפתך, על חשבונך. כשאני למדתי באוניברסיטה 5 שנים אני מימנתי את עצמי. למה אברך בוחר ללמוד ומקבל על כך משכורת מהמדינה?
מקומם במיוחד לראות כמה בחול אין לחרדים דרישות הזויות כאלה מהקהילה הכללית. הם עובדים ומממנים את חייהם ככל אזרח.
את רוצה באמת להבין למה הציבור כועס על החרדים? תקראי שוב את שתי הסיבות שכתבתי ואל תתחמקי מהן.
על שלושה דברים השנאה עומדת :
1. על פי מיטב המחקרים שיש לנו, בממוצע לאזרח, החרדי משלם פחות לקופת המדינה ומקבל יותר. אני מכיר את ההסברים, יש הרבה צעירים וכולי, אבל כרגע אלו הם העובדות. גם ירושלים, בית שמש, מודיעין עילית, כולן מקבלות מענקים מקופת המדינה. רוצים להסתפק במועט ? בכיף. אבל אל תבכו אחרי כן שאתם צריכים את תלושי המזון של שס
2. אתם לא משרתים בצהל. לימוד תורה זה הרי יותר חשוב, ברור לכל, אבל עדיין, החילוני, שמעביר לכם כספים בלי סוף, גם נושא בעול השמירה עליכם, כולל השכול והפגיעות הגופניות של זה.
3. אחרי שהחילוני העביר לכם כספים ושמר עליכם בצבא, אתם גם כופים עליו שלא תהיה תחבורה ציבורית, מגרשים נהגות אוטובוס מבני ברק, וכל הזמן מוצאים דרכים להפר את הסטטוס קוו, או לפחות מנסים )הבריכה בהר חומה למשל(
אז מה את מתפלאת ?
בואו נדמיין מצב היפוטתי, בו המדינה נחלקת לקנטונים. כל קנטון מקיים את עצמו ומפריש חלק לקיום צבא משותף. מישהו פה מאמין שהציבור החרדי יהיה מסוגל לכלכל כך את עצמו בקנטון משלו? בכספי המיסים שלו ובכוח העבודה שלו יחזיק בתי חולים, יבנה כבישים, יספק חשמל ומים? יטפל בביוב? והציבור החילוני לעומת זאת, האם הניתוק מהמגזר החרדי יקשה עליו או שמא רמת חייו תעלה והשירותים הציבוריים שהוא מקבל יעלו כי כספו יופנה פנימה אליו בלבד?
זו כל התורה כולה.
ראשית : שום דבר אינו מצדיק שנאה
במאמר עלו מגוון טענות ואחלק אותם לפי קטגוריות
1. השערות בלתי מבוססות על תמיכתם של חרדים בכלכלה בדרכים שונות הכוללים דוגמאות שאינם משקפים בכלל את תמונת המקרו של חברה שנשענת על תקצוב מדינה יתר על תרומתה לתקציב
2. טענות בשם ערכים ליברליים (מזוייפים) של בחירה חופשית ואינדווידואליות ועל כך אשיב בקצרה בשניים : ראשית, ערכי הליברליזם אינם אמורים לסתור "ערבות הדדית", למרות חוםש הבחירה, אין אדם שאינו מחוייב לתרום לחברה ועל כן יש את הזכות והחובה הדמוקרטית לחייב בגיוס, במיסים וכן לתת חינוך המאפשר תרומה חוזרת לחברה. תמוהה בעיני שחברה שרואה כחלק מעריכה הלכה של "ערבות הדדית" במצוות ואינה רואה מחויבות לערבות הדדית ביכולת להתקיים בארץ הזו. שנית, בשם הערך המזויף של בחירה חופשית, החברה החרדית כופה על בניה חוסר חינוך וחוסר יכולת להתפרנס ולפרנס את המשפחה בכבוד, שזו חובה הלכתית, מוסרית וחוקית של כל הורה. הבחירה לעבוד כנהג הסעות נובעת מחוסר יכולת לעבוד בעבודה אחרת ולא בשל בחירה אישית, זו בחירה של הפוליטיקאים עבור האינדווידואל בשם שלילת החירות וחופש הבחירה האישי ולא להיפך.
3. אין זה משנה אם החברה הישראלית משרתת בצבא ושותפה בשוק העבודה ממניעים אישיים או אלטרואיסטיים, כשם שאין זה משנה ופוטר אדם ממצווה למרות שעושה זאת בשל החובה והפחד מעונש
4. הגידול הדמוגרפי המבורך של החברה החרדית בשילוב התנהלות מערכת החינוך החרדית הנכשלת עם אחוזי הנשירה הגבוהים ביותר במדינת ישראל (אנחנו ברמה נמוכה יותר מהבדואים), ימיטו אסון בראש ובראשונה על ילדנו החרדים שאינם מוכשרים לצאת לשוק העבודה ואינם מסוגלים לשבת על ספסל הישיבה כל ימיהם (ומנסיון זו משימה קשה מאוד), הורים מנועים בשל חוסר הלגיטימציה הפוליטית ללמדם אומנות, הורים אלו מודאגים מעתיד הכלכלי של ילדיהם. זה אינו חופש בחירה, זו שלילת חופש הבחירה. התביעה על החברה החרדית אינה בשם שלילת בחירתו החופשי של הפרט לבחור שלא לעבוד, אלא על כך שמונעים ושוללים מאדם את חובתו וזכותו לעבוד בשם תפיסות חינוכיות מיושנות ושאינם מתאימות את עצמן לתקופה הנוכחית.לא סתם, לא ניתן להסביר בהסבר קוהרנטי, מדוע לימודי ליבה בגיל יסודי עלולים לפגוע בלימוד תורה?
הבעיה היא שמי שלא יוצא לעבוד חי על קצבאות, ואז לא רק שהוא לא תורם לכלכלה, הוא פוגע בה כי הוא מושך כסף מהקופה הציבורית.
ללא הקצבאות – איש איש בדרכו יחיה