ביום העצמאות האחרון ערכה ישיבת נהורא פאנל בהשתתפות ח"כ שמחה רוטמן ממלפגת "הציונות הדתית" וח"כ יצחק פינדרוס ממפלגת "דגל התורה". במהלך הדיון חלק רוטמן, אחד מאדריכלי הרפורמה המשפטית, את חזונו לתקן את מערכת המשפט בישראל. בתגובה לדבריו קרא חבר הכנסת פינדרוס בקול נרגש: "אתה יודע מה החלום שלי? להביא D9 ולפוצץ את הבניין הזה. לא להעמיד שם את השופטים שלי. זה החלום שלי."
רוטמן ופינדרוס תמימי דעים שיש בעיה חמורה במתכונתו הנוכחית של בית המשפט. החרדים היו הראשונים שהתריעו על התוקפנות של בית המשפט העליון בתקופת ברק; מחאות השמאל נגד הרפורמה מתגמדות לעומת הפגנות הענק של הציבור החרדי נגד דורסנות בג"ץ, שהיו הגדולות ביותר שידע הציבור החרדי (והמדינה כולה). הראשונה נערכה בשנת תשנ"ט ("הפגנת חצי המיליון"), והיא היתה המחאה הציבורית המשמעותית ביותר עד אז נגד המהפכה המשפטית של אהרן ברק. השניה התקיימה בשנת תש"ע בשל התערבות בג"ץ בעצמאות החינוך החרדי (בג"ץ עמנואל). ההפגנה השלישית ("הפגנת המיליון") נערכה בתשע"ד בשל התערבות בג"ץ בסוגיית פטור לומדי תורה משרות צבאי. אין פלא שהציבור החרדי מקבל בברכה את הרפורמה המשפטית שמקדמים רוטמן ולוין. הרפורמה המוצעת אמורה ליטול מבית המשפט את היכולת לכפות את ערכיו על הציבור החרדי.
בימים אלו עומדת על הפרק רפורמה במערכת המשפט, ויש מקום לשאלה, איזה סוג של תיקון אנו רוצים לראות עכשו. האם אנו חפצים להחליש ככל האפשר את מערכת המשפט ובכך להתקרב לחזון של פינדרוס, או אנו מחזיקים בעמדת רוטמן
לצד זאת, בין פינדרוס לרוטמן יש ויכוח עקרוני, כפי שהבהיר הראשון בעקבות התגובות החריפות לדבריו. "יש כאן דיון עקרוני מהו החזון של מדינת ישראל," אמר פינדרוס בעקבות המתקפה התקשורתית עליו, "ובית המשפט העליון אינו חלק מהחזון שלי." הוא הוסיף כי לא יהיה מוכן להתנצל ולסטות מעמדתו העקרונית רק בשל שיקולי תקינות פוליטית.[1] לעומת זאת, חבר הכנסת רוטמן טען כי אין צורך לרסק את בית המשפט: "החלום שלי הוא להפוך את בית המשפט העליון לבית משפט שאף אחד לא ירצה לפוצץ, כי הוא לא יעסוק בפוליטיקה ולא ינסה לכפות את ערכי השופטים ותפיסותיהם על הציבור. פסקת התגברות ושינוי שיטת מינוי השופטים לצד שמרנות משפטית וצניעות שיפוטית, הם הדרך להפגת המתחים במאבק בין הרשויות בישראל."[2]
כפי שהבהיר ח"כ פינדרוס, חזונו הוא המדינה היהודית המתוקנת ולא איזו תכנית מעשית. איש אינו הולך כמובן לבטל מחר את בית המשפט. עם זאת, בימים אלו עומדת על הפרק רפורמה במערכת המשפט, ויש מקום לשאלה איזה סוג של תיקון אנו רוצים לראות. האם אנו חפצים להחליש את מערכת המשפט ככל האפשר ובכך להתקרב לחזון של פינדרוס, או אנו מחזיקים בעמדת רוטמן, שיש מקום לבית משפט עצמאי וחזק העוסק בשפיטה על פי חוק בלבד, ואינו מנסה לכפות את ערכיו על החברה באצטלה משפטית?[3]
רבים ברחוב החרדי סבורים כי הרפורמה היא הזדמנות למעוך את בית המשפט העליון, ולהתקרב בכך לחלומו של פינדרוס. בית המשפט הוא האויב שלנו, הם אומרים לעצמם, ולפיכך האינטרס שלנו הוא להחליש אותו ככל היותר. בדברי אבקש להעמיק קצת יותר במחלוקת שבין פינדרוס לרוטמן, ולהסביר מדוע חשוב להקשיב דוקא לדבריו של רוטמן. יתכן שבית המשפט העליון, בכל צורה שלו, אינו הולם את החזון העתידי שלנו. אולם במצב הנוכחי אין לנו ברירה אלא לקבל אותו. בית המשפט העליון בממדים של הימים שקדמו למהפכה השיפוטית הוא בכלל "הוי מתפלל בשלומה של מלכות".
"השיבה שופטינו כבראשונה"?
מנקודת מבט תורנית, נראה כי עמדתו של פינדרוס מבוססת יותר. הטריגר להפגנות החרדים נגד בית המשפט העליון היה אמנם התערבותו באורחות חייו של הציבור החרדי, אך ההתנגדות העקרונית אליו יושבת על יסודות עמוקים יותר, שאינם קשורים למהפכה השיפוטית של אהרן ברק. מעמדה של הרשות השופטת במדינה מודרנית מפוקפק בעיני התורה. גם אם יש מקום להשלים עם סמכויות הרשות המחוקקת והמבצעת, הכנסת והממשלה, מדין "דינא דמלכותא דינא", קשה יותר להשלים עם סמכותה העצמאית של הרשות השופטת. בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, "בית המשפט הגבוה לצדק", מגיע בשם עיקרון עצמאי של "צדק". הוא מבטא את התפיסה שחוקי המדינה אינם רק תקנות "ועד בית", כמו שהחרדים אוהבים לומר, אלא יש בהם ממד של "צדק".
מנקודת מבט תורנית, אין לרשות החילונית סמכות על הצדק. למעשה, יש איסור על פנייה ל"ערכאות", לבתי משפט חילוניים, והפונה אליהם "מרים יד בתורת משה". משפט המלך אינו משפט צדק. הוא יכול להיות משפט נחוץ, הכרחי, אך הוא אינו משפט צדק. "המשפט לאלוקים הוא." רק משפט על פי התורה יכול להיות משפט צדק. לכאורה, גם אם יש מקום להתיר פנייה לבתי משפט מסדר נמוך, בתי משפט השלום ובתי משפט מחוזיים, שתפקידם לעמוד לימין הרשות המחוקקת והמבצעת ולעזור להן להשליט סדר, אין מקום לבית משפט גבוה לצדק, שבוודאי רואה בחוק המדינה דבר מה שונה מתקנה מקומית, דבר מה שיש בו "צדק".
היהודים אינם רוצים למנות את "האנשים שלהם" לבית המשפט העליון, הם רוצים משהו אחר לגמרי, את משפט הצדק של התורה
שלוש פעמים ביום מתפלל היהודי למלך האוהב צדקה ומשפט ומבקש: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה." הוא אינו מייחל לרפורמה המשפטית של רוטמן, שתחזיר את עטרת בית המשפט העליון ליושנה. השופטים שהיהודי מבקש בתפילתו הם הסנהדרין, חכמי התורה השופטים לפי משפט התורה. היהודים אינם רוצים למנות את "האנשים שלהם" לבית המשפט העליון. הם רוצים משהו אחר לגמרי: את משפט הצדק לפי חוקי התורה. דומני שלכך יסכים גם רוטמן עצמו. בדיוק כמו פינדרוס הוא מתפלל לשיבת הסנהדרין כבראשונה ולא לשיבתם של מנחם אלון ומאיר שמגר.
למרות האמור, בוויכוח בין פינדרוס לרוטמן עלי להסכים – בצער, ראוי לציין – דוקא עם רוטמן. החלום של פינדרוס לבטל את בית המשפט העליון הוא חלום אנרכיסטי. לו היה אומר שיש לו חלום להקים מחדש את הסנהדרין, היה מקום להעריך את דבריו. אולם בימינו, רק אנשים תמהוניים מדברים על "חידוש הסנהדרין". התפילה "השיבה שופטינו כבראשונה" אינה אלא צפצוף הזרזיר. הציבור החרדי אינו עושה דבר לכינון מערכת משפט טובה ומתפקדת שתחליף את החילונית.
גדולי הרבנים אינם מעוניינים להמיר את בג"ץ. אדרבה, הם מעוניינים דוקא בשימור המצב הקיים, שהם אחראים על "העולם הבא" – על לימוד התורה בישיבות ועל החינוך החרדי – ובג"ץ דואג לצדק בעולם הזה. אינני טוען שלא אכפת לגדולי התורה עיוות הצדק. חלילה. ודאי שתלמידי חכמים אמיתיים מתקוממים נגד כל עוולה, גדולה וקטנה. אולם הם אינם סבורים שמתפקידם למחות על כך ולהילחם בעושי העוול. הרבנים דואגים לעולם הבא, לחינוך, ללימוד תורה, לשמירת הקהילה, אך לא לעשיית צדק, למלחמה בשחיתות הציבורית, בעוול של בעלי השררה, לדרישת משפט על עיוות דין יתום ועושק אלמנה.
בעולם החרדי אין אף גוף הדואג לצדק, אפילו לא ברמה המחאתית. אין אף גוף הדואג לבקר ראשי מוסדות המשתמשים בכוח שניתן להם שלא כהוגן, שזהו תפקידו המקורי של בג"ץ – לפקח על בעלי השררה, לדאוג שיפעלו בצדק. כיום, אם ראש עיר מנצל את כוחו לרעה, הכתובת לכך היא בית המשפט. מי יעשה זאת אם חזונו של פינדרוס יתממש?
נכון, בעלי הכוח בציבור שלנו – הפוליטיקאים וראשי המוסדות – מצהירים השכם והערב שהם פועלים רק לפי "דעת תורה". אולם בכך הם אינם שונים מבעלי הכוח בציבור הכללי; הללו מצהירים השכם והערב שהם פועלים אך ורק לפי החוק. הסיבה שצריך בית משפט חזק ואפקטיבי היא שאי אפשר להסתפק ברצון הטוב של בעלי הכוח. הניסיון האנושי מעיד כי אנשים שיש להם כוח לפעול נגד החוק לא יהססו לעשות זאת. אי אפשר להסתמך רק על הרצון הטוב של הנוגעים בדבר. האם יש גוף ביקורת בציבור החרדי המעכב את בעלי הכוח משימוש לרעה בכוחם? האם העיתונים החרדים מתריעים על כך? האם יש איזו עמותה הבוחנת את הגינותם ואת יושרם של בעלי הכוח? האם יש בית דין כלשהו שניתן לתבוע בו פוליטיקאי שעשה שימוש לרעה בסמכויותיו?
כל עוד יש חשש כי עלולים להתקיים בנו דברי הפסוק שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים, יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם, איננו יכולים לבקש את חורבנו של בית המשפט העליון כשיטת פינדרוס, אלא לפעול לתיקונו כשיטת רוטמן
הגמרא במסכת מגילה אומרת כי יש הלימה בין בניין ירושלים לחורבנה של רומי: "קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן, ישבו שתיהן אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן, שנאמר 'אמלאה החרבה' – אם מליאה זו חרבה זו אם מליאה זו חרבה זו" (מגילה ו, א). בפרפראזה על מימרה זו ניתן לומר שיש שני מודלים של סדר: המודל של קיסרי והמודל של ירושלים. אם אמר לך אדם "חרבו שתיהן" – אל תאמין. כל עוד לא נבנתה ירושלים, חורבנה של קיסרי אינו אלא אנרכיה. ואי אפשר להאמין באנרכיה. איש מאתנו אינו רוצה אנרכיה.
במילים אחרות, נעימות פחות, כל עוד יש חשש כי עלולים להתקיים בנו דברי הפסוק שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים, יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם, איננו יכולים לבקש את חורבנו של בית המשפט העליון כשיטת פינדרוס, אלא לפעול לתיקונו כשיטת רוטמן. אם אנו חפצים באמת ב"השיבה שופטינו כבראשונה", במקום לבקש את חורבנו של בית המשפט, עלינו לפעול לטפח אצלנו יותר את לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. רק אז יוכל להתקיים בנו סיומו של אותו מקרא: וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה, אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.
העדרם של שומרי הסף
המצב המשונה הזה, שאיננו מקבלים את סמכותו של בית המשפט אך איננו מנסים למצוא לו חלופה, מביא לחוסר יכולת לבקר את המנהיגות הציבורית החרדית. הדבר מייצר חוסר אמון עמוק של הציבור החרדי במנהיגות הפוליטית שלו.
בציבור החרדי, הביקורת הלא־פורמלית כלפי בעלי השררה גבוהה ברמות מבהילות. הציניות החרדית כלפי המנהיגות הפוליטית מזכירה את יחס הציבור הערבי למנהיגים שלו או את יחס יוצאי ברית המועצות לשעבר אל השלטון הבולשביקי. לא אחת שוחחתי עם חרדים מן השורה, אברכים מגוהצים למופת, ללא סמארטפון חלילה או שמץ חרדקיות, המשוכנעים עד עומק לבם שכל העסקנות החרדית מושחתת מן היסוד. למעשה, טענה זו היא כמעט אקסיומה בציבור החרדי. "אמונת החכמים" של האדם החרדי נמדדת במידה שהוא מצליח להחזיק בדעתו את ה"פלגינן" המפורסם בין העסקנים לרבנים. כולם משוכנעים שהעסקנים מושחתים, והשאלה היא עד כמה האדם מאמין שאין לרבנים יד בכך.
בציבור החרדי אין כל דרך לעצור בעל שררה העושה שימוש לרעה בכוחו, המנצל את מעמדו כדי לתת לחבריו כוח רב יותר, תוך עושק החלשים, הגר, היתום והאלמנה, העני והדל. הדרך היחידה לעשות זאת היא לפנות לבית המשפט, בית המשפט החילוני
להתרשמותי האישית, הביקורתיות הפנים־חרדית כלפי אנשי הממסד מחמירה מדי. האיש הקטן בציבור החרדי סבור כי המערכת כולה מסואבת מן היסוד. כביכול, כל בעלי השררה – "העסקנים" שהוא כה אוהב לשנוא – אינם מבקשים אלא טובת עצמם וטובת מקורביהם. ככל שאני יכול לראות, המצב אינו כה חמור. מרבית בעלי השררה בציבור החרדי עסוקים רוב הזמן בטובת הכלל, ויש אפילו ערבות קהילתית מיוחדת בציבור שלנו. לדאבון לב, לא חסרים אצלנו גם מקרים של נפוטזים ו"יחפה על בת אחותו" (גיטין יז, א), מצבים שבעל השררה מנצל את כוחו כדי לעזור לחברים שלו או להציל מן הדין קרוב משפחה שסרח, אך דומני כי גם תופעה זו מועצמת מעבר לממדיה האמיתיים.
הסיבה שאמון הציבור בעסקנים החרדים כל כך נמוך היא לדעתי העדר מנגנון ביקורת. במערכת השלטונית החילונית אמורה להיות בזמנים כתיקונם מערכת מפותחת לביקורת ציבורית. יש עיתונאים שתפקידם העיקרי הוא להיות גוף ביקורת שלטוני; יש עמותות אזרחיות הפוקחות עין על פעילות השלטון; ובעיקר, יש מערכת משפטית, המורכבת מהפרקליטות ומבית המשפט העליון, שתפקידה לוודא שהחוק נאכף באופן אחיד גם על בעלי השררה בציבור. מנגנונים אלו אינם מחלישים את המערכת הפוליטית אלא דוקא מחזקים אותה. הם מביאים לאמון גדול יותר של הציבור במערכת זו, וכך מאפשרים לה לפעול באופן הוגן ויעיל.
בציבור החרדי אין שום דבר מזה. הציבור מרגיש בצדק שהעסקנים יכולים לעשות סיבוב על הגב שלו בלי שתהיה לו כל דרך למחות בהם. הוא צריך להסתמך על טוב לבם של העסקנים. אם הם יפשעו וישרתו את עצמם ואת מקורביהם בלבד, אין לו כל דרך לעצור אותם. ההבדל המרכזי בין הציבור החרדי לציבור הכללי אינו אפוא שכיחות מקרי השחיתות, אלא הקושי לבקר ולעצור עסקנים שסרחו. בציבור החרדי אין כל דרך יעילה לעצור בעל שררה העושה שימוש לרעה בכוחו, המנצל את מעמדו כדי לתת לחבריו כוח רב יותר, תוך עושק החלשים, הגר, היתום והאלמנה, העני והדל. הדרך היחידה לעשות זאת היא לפנות לבית המשפט – בית המשפט החילוני.
סיאובם של שומרי הסף
העדר שומרי סף בציבור החרדי מקביל באופן אירוני למצב השורר כיום בממסד החילוני.
יש כאמור שני גופים עיקריים שתפקידם לפקח על השלטונות: בית המשפט והעיתונות. העיתונות אמורה להיות "כלב השמירה", הנובח כאשר הוא מזהה תנועה חשודה בהיכלי השלטון, ובתי המשפט אמורים להיות שומר הסף הבוחן ובודק אם השלטון מתנהג בהגינות או שמא הוא מועל בתפקידו.
אין כיום בישראל עיתונות של ממש וגם אין עוד שופטים בירושלים. העיתונות ובג"ץ הם זרוע לקידום ערכים ליברליים רדיקליים, שהייצוג שלהם בציבור נמוך כל כך, שאינו עובר את אחוז החסימה
דא עקא, שומרי הסף של מערכת השלטון החילונית מעלו בתפקידם. שני הגופים האמונים על ביקורת השלטון לקחו את התפקיד שבסדר החרדי מיועד ל"גדולי התורה". במקום לעסוק בביקורת בעלי השררה, הם לקחו על עצמם את תפקיד חינוך הציבור. העיתונות ובתי המשפט הפכו לזרועות הביצוע של ליברליזם רדיקלי, המיובא לארץ דרך האקדמיה. העיתונות עוסקת בתעמולה ל'דעות הנכונות', ואילו בתי המשפט עסוקים בכפייה של אותן דעות נכונות.
העיתונות בישראל אינה עוסקת בביקורת השלטון אלא בניגוח שלו, ובית המשפט העליון אינו מבקש את הצדק אלא להשליט את תפיסת עולמו. אין כיום בישראל עיתונות של ממש וגם אין עוד שופטים בירושלים. העיתונות ובג"ץ הם זרוע לקידום ערכים ליברליים רדיקליים, שהייצוג שלהם בציבור נמוך כל כך, שאינו עובר את אחוז החסימה.
התוצאה של מהלך זה דומה מאד לתוצאה שלו בציבור החרדי. כל מי שאינו משתייך למחנה של בית המשפט והתקשורת כבר אינו מאמין להם. בעקבות זאת, המערכת הפוליטית הפכה להיות פרועה לשמצה – אין דין ואין דיין, אין חוק ואין סדר. בכל פעם שבית המשפט מבקש להתערב, הדבר הופך לוויכוח פוליטי. איש אינו מאמין עוד שבית המשפט מבקש את הצדק ושהעיתונות מתריעה על עוול. ברור לכל שהם רודפים את היריבים הפוליטיים שלהם.
מצב זה הוא טרגי, דוקא משום תפקידו החשוב של בית המשפט. אני מייחל בכל לבי להשבת שופטינו כבראשונה. בית המשפט החילוני אינו מוסד קדוש עבורי אלא תזכורת מדאיבת לב להעדר הסנהדרין, וזה יהיה כך גם אם ישבו בו השופטים הנקיים ביותר. אני גם פועל בכל כוחי לכך שעולם התורה יתעשת ויתחיל לדרוש משפט, לאשר חמוץ, לשפוט יתום ולריב את ריב האלמנה. אולם כל עוד זה אינו קורה, אנו צריכים שלטון מתפקד.
כל עוד לא נבנתה ירושלים, אנו נדרשים בעל כרחנו לקיסרי. אנו צריכים מערכת מתפקדת של ביקורת שלטונית, מערכת משפטית עצמאית וחזקה, שאינה משמשת רס"ר חינוך של הכנסת אלא שומר הסף שלה. לשם כך, לעת עתה עלינו לתמוך ברפורמה שתחזק את יכולת הביקורת של מערכת המשפט, תמנע ממנה את העיסוק בקידום אג'נדה פוליטית ותמקד אותה בתפקיד המקורי שלה. זהו מצב זמני, המתקיים רק מחמת חורבנה של ירושלים, אך אסור להחריב את קיסרי לפני שנבנתה ירושלים. הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.
[1] https://news.walla.co.il/item/3505119
[2] https://www.inn.co.il/news/549165
[3] ראה על כך עוד במאמרו של הרב יצחק מאיר יעבץ, האם התורה בעד ממשלה חזקה, צריך עיון, אייר תשפ"א.
תמונה: OHAYON AVI, לע"מ
הוויכוח של פינדרוס ורוטמן אינו קשור להתייחסות החרדית למערכת המשפט אלא לוויכוח עתיק היומין בין הציונות הדתית להשקפה החרדית בגישה הכללית לכל מה שנוגע לציונות ולכן אין מקומו כאן.
זה כנראה נכון שהחברה החרדית בכללה מבינה את הדבר הפשוט שכמעט ואין איש ציבור או בלשון העם מעכאר שהוא נקי משימוש במעמדו לקידום צרכיו האישיים וכדו'.
מאידך הציבור החרדי מבין שכל עוד והדבר אינו חורג במדה בלתי סבירה ובגדול האיש אכן מביא תועלת ציבורית, אין סיבה להעמידו למשפט.
בעיניי דומה הדבר לאיש ששלח לו הבורא עוששר רב, והוא חולק ממנו הרבה לאחיו ומצד שני הוא גם נהנה מעושרו.
הטיפשים יגידו איך הוא מבזבז את הונו על רמת חיים מטורפת, החכמים מבינים שרוב בני האדם לולא שהיה להם את המתן שכרה בצידו, לא היה מתקיים המתן לאחרים.
ובדרך כלל, כאשר איש הציבור משתמש במעמדו בצורה חריגה שמעפילה על התועלת הציבורית שהוא מביא, אנחנו מאמינים שגדולי הדור יידעו להעבירו ולהחליפו, וכבר היו דברים מעולם.
כאשר חוזרים למערכת המשפטית, כל בר דעת מבין שחייבת להיות רשות שופטת שיש בידה לבקר את הרשות המחוקקת, אלא שכוחה חייב להיות מוגבל כדי שלא ינוצל לרעה, ולכן בוודאי הציבור החרדי שמח במאבק לתיקון המעוות עד כמה שאפשר.
אולי יש למשפט העברי מה לומר בנושאי ממונות, אולי אפילו בנושאים מנהליים. ומה עם הדין הפלילי? טבולה רסה(לוח מחוק) אחר אלפיים שנים של שיעבוד מלכויות. . לכן, הצעתו של פינדרוס המבוססת על הרעיון שניתן להעמיד מערכת חילופית לבתי המשפט הקיימים היא אווילות מוחלטת, ומס שפתיים בלתי ניתן למימוש. זו הסיבה ששופטים חרדים משרתים במערכת המשפט בארץ ובארה"ב באישור רבני. יתר על כן, ההשתלטות החרדית על בתי הדין הרבניים הממלכתיים הביאה לכך שכל שומר נפשו נזהר מלהזדקק להם. צריך לתקן אותם ולהגדיל את הזדקקות להם לפני שחולמים על התרחבות המשפט הרבני לתחומים נוספים.
אכן צודק הכותב הקודם אין מערכת מסודרת המבקרת את העסקנים אבל כל הרוצה לפנות אל הרבנים ולהתלונן על העסקנים יכול לפנות ועושה כן! למעט רבנים מסוימים שבשלב מסוים אין גישה אליהם לאיש הפשוט! אבל גם אז אפשר לפנות לרב מדרג ב' שיצליח להעביר את המסר לרב המכריע,
ההבדל הוא אחד שבעוד בציבור החילוני אם אין לך כסף לא תוכל לטפל בשחיתות הרי בציבור החרדי לצורך פניה לגורם המכריע אין צורך בכסף דווקא
ייש"כ
העושק ברשתןת החרדיות הוא מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה ושום רב לא יצא נגדו.
מידע אישי, כשחרדים מחפשים משפט אובייקטיבי, הם פונים לערכאות. פער אופייני בין הרובד ההצהרתי והרובד המעשי.
ומי שתמה מדוע, שיפנה לישיבה שעל הגבעה.
קל לשים בחזית את המהפכה המשפטית שעיקרה גיוון הרכב בית המשפט העליון וריסונו, ולשבח אותה. אך מה שמתחולל לנגד עינינו היא מהפכה שלטונית על מלא (חוק היומ"שים וכו'). הכל נעשה בפזיזות מטורפת והיהדות החרדית נוטלת בה חלק בחדווה רבה. כותב המאמר קובע בפסקנות כי: "אין כיום בישראל עיתונות של ממש וגם אין עוד שופטים בירושלים. העיתונות ובג"ץ הם זרוע לקידום ערכים ליברליים רדיקליים, שהייצוג שלהם בציבור נמוך כל כך, שאינו עובר את אחוז החסימה." אינני יודע איזה עיתונות הכותב קורא ובכמה מפסקי בית המשפט הוא עיין, אך הקונספירציה הזאת נשמעת לקוחה מ'הפרוטוקולים של זקני ציון'. שלא לדבר על הסתירה הפנימית בדבריו; אי אפשר לכתוב קודם: "בציבור החרדי אין כל דרך יעילה לעצור בעל שררה העושה שימוש לרעה בכוחו, שמנצל את מעמדו כדי לתת לחבריו כוח רב יותר ויותר, וזאת תוך עושק החלשים ביותר, הגר, היתום והאלמנה, העני והדל. הדרך היחידה לעשות זאת היא לפנות לבית המשפט – בית המשפט החילוני." ואחר כך לכתוב: "אין עוד שופטים בירושלים". אבל אם הקונספירציה הדמיונית הזאת עוזרת לכותב ולחבריו להשלים עם מחזה העיוועים המתחולל ממש מול עיננו, אז "סבבה".
דע עקא, בסיומה של המהפכה השלטונית, ישראל תהפוך להיות מדינת כל מושחתיה ובעניין הזה באמת יווצר כאן קונצנזוס חוצה מגזרים ועדות: כל מושחתי החילוניים, הערבים והחרדים יתאחדו ותקום לנו קואליציה מקיר אל קיר.
במשטרים מושחתים כאלה, הקיימים היום בעולם, זה אולי יכול לעבוד למשך כמה עשרות שנים. אלא שאנו מדינה קטנה מוקפת אויבים אכזריים וענייה באוצרות טבע. על כן, תוך שנים ספורות נהפוך מ"ווילה בג'ונגל" לחורבה במדבר, ר"ל. וכנציג דור החורבן אקרא: 'כלי גולה עשי לך', לא מרצון, חו"ח, אלא באונס, ר"ל.
אני חושב שראוי קודם שיהיה לך הבנת הנקרא! כותב המאמר לא סתר את עצמו כלל, כשהוא דיבר שפונים לביה"מ הוא התכוון שיש עוול פלילי או ממוני, אך כשכתב שאין שופטים בירושלים הוא התכוון בהחלטות ערכיות!!!
הרציונל שלך לא מובן כלל! אתה בעד ריסון מערכת המשפט, – נגד אקטיביזם שיפוטי, ובעד גיוונו. נגד מה אתה כן? חוק היועמשי"ם? האם נשמע לך הגיוני שיועמשי"ת שמאלנית יכולה להגביל ממשלה ימנית? למה אתה מבין שלבג"ץ אין זכות להשלטת האג'נדה שלהם ואילו ליועמשי"ת כן? [החוק היחיד המסוכן הוא פסקת התגברות, אבל היא ירדה מהפרק מזמן].
1. בעיקרון הדברים מובנים , אך הכותב מתעלם מדין תורה "מבשרך אל תתעלם " . ישנם ערכים בעולם המערבי כולל במדינה שלא מקובלים על דין תורה . דוגמה אדם יכול לבנות על שטחו כל מה שרוצה כמעט עד השמיים ועד לתהום.
2. אסור לשכוח שהרבה רבנים נמנעים להוכיח א. כי זה לא יתקבל ב. הרבנים תלויים בטובות הנאה והכרת הטוב .
מערכת המשפט היא חילונית ושופטת על פי החוק בישראל ועל ערכים אוניברסליים שרוחם מופיעה במגילת העצמאות של המדינה.
המערכת החרדית במהותה היא אחרת וזרה למערכת החילונית.
מסיבות שונות של מורשת עדיין יש למערכת החרדית מקום פורמלי במדינה החילונית.
לאחר שהבנו את זה ברור שהדיון לעיל בפשוטו הוא פוליטי , על איך יהיה כח לחרדים ולא על ערכים. בדומה למאבקים פנימיים חילוניים.
ועכשיו שהעולם פשוט ושמנו את מעטפת הצביעות בצד, אפשר לחזור לדיון… . על ערכים.
כי מסתבר שאדם בסופו של דבר הוא אדם! – וזאת לפני שהוא ימני, שמאלני , אגוצנטרי או מאמין בדת כלשהיא.
או להמשיך להביא ציטוטים שונים ממקורות שונים חילוניים או דתיים במקום להגיד מה הערכים שמכוונים אותי ולכן אם כוחי קודם לצרכים של אחרים צריך או להביא D9 לבסס דיקטטורה בתיקווה שתמיד אמלוך, או אם אנשים אחרים שווים כמוני יש לשמור על דמוקרטיה .
(לפרס בבקשה ללא השמטות ושינויים, אחרת לא לפרסם בכלל)
הדיון הפילוסופי בין פינדרוס ורוטמן מזכיר, להבדיל אלף הבדלות, דיון נינוח על כוס וודקה צוננת בין ולדימיר פוטין לעמיתו הצ'צני רמאדן קדירוב, בשאלת הפלישה לאוקריאנה – האם להסתפק בהרס תשתיות החשמל בערים או גם לשטח שכונות שלמות לצורך “אסתטי”. כאן דן צמד-החמד בשאלה אחרת: האם, ליטרלי, כדאי לעלות על בג”ץ עם די-ניין, או רק להכפיפו לעריצות המשטר ובכך לחסלו ללא מגע די-ניין. בסוף זהו דיון סמנטי כי לשניהם מטרה מעשית דומה מאוד והיא הונגריזציה משפטית, הרי הם לא חיים בממלכה החשמונאית.
וכמובן יש גם את ביבי, שמתוך מצב משפטי עגום בו שרוי, הוא פועל להכפפת בג”ץ למרותו. מתוך כך חבר לצמד החמד פינדרוס-רוטמן ושו”ת, ולא מאהבת מרדכי. אצל הצמד, בג”ץ הוא מכשול בדרך לנירמול פטורים מגיוס ומלימודי ליבה לבוחריהם, להרחבת משפט תאוקרטי רבני עריץ, להנצחת איסורי תחב”צ בשבת, להעמקת שלטון צבאי על מליונים תחת מגפי מתנחלים קיצונים. אצל ביבי זה יותר קשור לביטול העיתונות החופשית ולהפצת מגפת השחיתות השלטונית לצרכיו האישיים, הוא יותר צנוע מבחינה אידאולוגית. וזוהי מהות העניין: שכל המטרות הללו חותרות תחת בסיס הדמוקרטיה ומכך המאמר לעיל מתעלם ולא במקרה.
שנית, בניגוד לדברי הכותב, מעולם לא היה בישראל רצף של הפגנות ענק שבועיות במשך חודשים, שאלפי מילואימניקים מצהירים שיסרבו לשרת, שההון האנושי המקצועי שוקל רילוקיישן, שרוב האיליטה המקצועית בכל תחום מביעה מחאה מאורגנת. המוחים הם האנשים שמחזיקים את המדינה על הרגליים ושיש להם גם חברים ותמיכה בעולם וגם בקהילות היהודיות. נציגי המשיחיות הדתית והכהאניזם בממשלה הרי מוקצים מחמת מיאוס בכל העולם, למעט אצל האונגליסטים והטרמפיסטים. לדוגמא, קריאות סמורטריץ למחוק כפר הוגדרו ע”י הממשל האמריקאי כדברים “חסרי אחריות מעוררי סלידה ומגעילים”, וזה אמור ליהות שר אוצר. אפילו מבחינת עקרון שלטון הרוב, אמנם יש לקואליציה רוב חוקי, אך מספר המצביעים שווה בין הגושים. בקיצור, לקואליציה הנוכחית היתה מראש בעיה בסיסית של חוסר לגיטימציה פנימית ובינלאומית, אפילו לפני שנכנסה לסחרור טרללת החקיקה, וזה מה שהמחאה בדיוק מוכיחה.
לגב' "איילה" —
אני מסכים לחלק מדברייך – על הסכנה ברפורמה משפטית קיצונית (כלומר, פיסקת התגברות ע"י רוב מגוחך של 61 בלבד, וכן ועדה לבחירת שופטים אשר בה לממשלה יש רוב מובנה).
אבל גם כתבת: "אמנם יש לקואליציה רוב חוקי, אך מספר המצביעים שווה בין הגושים".
אלה דברי-הבל, כי:
א) מעולם בבחירות לא ספרו את מספר המצביעים, אלא את מספר המנדטים הנובע מתוצאות הבחירות, כולל אחוז החסימה (לא שמענו טיעון זה מהשמאל כאשר הוא הצליח להקים קואליציות…).
ב) כמובן שלעניין זה את סופרת בגוש "שלך" את המצביעים הערביים – חסידיה של מדינה יהודית-דמוקרטית, חובבי יהדות וגם חובבי דמוקרטיה…
ג) בגוש "שלך" יש תומכי רפורמה, כשם שבגוש שזכה בבחירות יש מתנגדים לה, כך שמספר המצביעים בגושים אינו רלבנטי לטיעונים בעד ונגד.
נייחל שבעז"ה יגיעו בהידברות לרפורמה מוסכמת על רוב גדול בציבור – רפורמה שתאזן בין הרשויות, איזון שכיום לא קיים (לאו-דווקא בגלל המגלומניה של אהרון ברק ויורשיו, אלא בגלל ממשלות שלא הגיבו מיידית ובתוקף על פלישת המשפטיזציה לשטחים לא לה).
(לפרסם בבקשה ללא השמטות ושינויים, אחרת לא לפרסם בכלל)
בדמוקרטיה, כשכל חלקי החברה מקבלים את חוקי המשחק, המפסיד נותן למנצח לגיטימציה, רק שביבי וחבורותו שברו את הכללים ולכן לא משחקים.
כשבנט לדוגמא החזיק קואליציה על חודו של קול, הוא השכיל להבין שהלגיטימציה שקיבל איננה לביצוע רפורמות רדיקליות אלא להתנהלות זהירה לצד שותפים המייצגים מגוון חברתי – מהימין, דרך הציונות הליברלית, ועד הערבים. והוא הבין שייצוג של ערבים בקואליציה חלק מכללי המשחק הדמוקרטי (וכידוע לכל גם ביבי "חיזר" אחרי עבאס). במקביל, מממשלת בנט קיבלה לגיטימציה בנלאומית רחבה, וכך נשמרה כלכלה תקינה לצד ערבונות בנלאומיים.
כאן המצב הוא בדיוק הפוך – קואליצית “ימין על מלא” שמייצגת ביום טוב רוב מהותי של חצי מהאזרחיים, שמקדמת הפיכה משטרית רדיקלית. שר אוצר שנע במסלול התנגשות חזיתי עם הממשל האמריקי, כחרק חסר-מוח הנמשך לאורה של מנורת הדברה. שר משטרה גזען בעל עבר פלילי שמעמדו הבינלאומי נמוך מזה של רמזאן קדירוב.
ועם כל ההערכה הכנה באמת שלי לכוונותיך הטובות, יהודי\ציוני\אוהב-שוקולד\אוהד-מכבי\איש הבונים החופשיים (מה שלא תהיה), קשה לי לראות מו"מ עם ביבי, אדם חסר טיפת אינטגריטי, המפר כל הסכם, שתורתו תחמנותו, שאפילו מיודענו שר האוצר הגאון שלו הוקלט מתייחס אליו “כשקרן בן שקרן”. אני לא הייתי קונה ממנו קאיה פיקנטו.
חוץ מזה, אתה מדבר על "איזון שכיום לא קיים" בין הרשויות, זה דורש פרטים מדוייקים יותר, אחרת זה פולקלור.
לגב' קורסון (אשר בעבר הייתה הגב' איילה, ומשום-מה מזכירה לי את הגב' חרירי – מתכתובת קודמת) —
לא אתפלמס איתך על שוקולד בתענית אסתר, ודאי לא על הבונים החופשיים/מסדר בני-ציון/רוטרי, גם לא על ציון "נכשל" לפוליטיקאים בעייתיים-נכלוליים (מכל החוגים), רק בקצרה לגבי איזון בין הרשויות:
1) כיום לביהמ"ש העליון יש מעשית זכות וטו על מי שיוכל להצטרף אליו, כי מינוי דורש רוב של 7 מתוך 9 בהצבעה, כאשר 3 מה-9 הם שופטים המצביעים כמקהלה. זו הסיבה שביהמ"ש העליון הוא די מונוליטי.
2) ביהמ"ש העליון מסוגל כיום לפסול חוקים שהכנסת קבעה, גם אם הם הגיוניים וחיוניים למדינה ואפילו זוכים לרוב מוחץ (למשל בנושא המסתננים), כיוון שאין פיסקת התגברות כלשהי.
3) ביהמ"ש העליון התערב בנושאים שמחוץ לעניינו (לטעמי ולטעמם של המונים), למשל: איסור על הרס בתים שמהם הגיחו מחבלים בציר כיסופים (ע"ע משפ' חטואל הי"ד), התערבות במחירון של גז טבעי…
אני חוזר על מה שכבר כתבתי: האשמה אינה רק במגלומניה של ביהמ"ש העליון, אלא בעיקר בפוליטיקאים שלא העמידוהו במקומו מיידית ובזמן.
זה די והותר ליום צום, בעצם זה די והותר בכלל.
יש כאן 3 סוגי טענות
* טענות לא נכונות עובדתית:
כפי שפורסם, הרס בתים במקרה שהעלת (חטואל) לא נמנע עכב התערבות בית המשפט העליון, אלא כיוון שהמדינה החליטה לא להרוס, בעוד שהפיגוע המדובר התרחש שנתיים אחרי תקרית נוספת בה נרצחה מתנחלת.
מעבר לכך, באופן מהותי, בעיית הטרור הפלסטיני לא היתה נפתרת בהרס בתים בעזה, בטח שלא בשטח בנוי צפוף שממנו יוצאות שיירות של מתנחלים כאילו מדובר בירושלים הנצורה בתש”ח. מדובר באיזור שגבה מחיילי צה”ל הרוגים לצורך הגנה על קומץ מתנחלים משיחיים ללא כל הצדקה או הגיון, וטוב שפונו משם.
פולקלור קלאסי:
"ביהמ"ש העליון התערב בנושאים שמחוץ לעניינו (לטעמי ולטעמם של המונים)",
"ביהמ"ש העליון מסוגל כיום לפסול חוקים שהכנסת קבעה, גם אם הם הגיוניים וחיוניים למדינה"
השאלה היא על מה מבוססת הדעה ולא עצם דעתך (ו"דעת המונים") שדבר מסויים “הגיוני”, מן הסתם.
* טענות whatabout קלאסיות:
“ציון "נכשל" לפוליטיקאים בעייתיים-נכלוליים (מכל החוגים)”
“מכל החוגים” ? ראש ממשלת ישראל הוא מחוג מסויים מאוד, כנ”ל גביר ודרעי בעלי העבר פלילי העשיר.
הדוגמא הרלוונטית שניתן להעלות בקרב האופוזיציה היא ליברמן, מי שחמק מאימת הדין בנסיבות מוזרות מאוד. באופן משעשע, אפילו במקרה זה טביעות ידיו אצבעותיו של ביבי ניכרות כנראה. ביבי היה מי שמינה את יהודה ווינשטיין לטפל בתיק זה, שבתורו סחב את התיק שנים. פרטים מעניינים בנושא ניתן למצוא בספרה של אביה אלף מהפרקליטות. באופן מוזר, זו אף הטענה שהעלה נגד ליברמן יאיר נתניהו – אבא שלי סגר לו את התיק והוא כפוי טובה.
לגבי הטענה שניה: לפי פרסומים בשנים האחרונות, יש מחלוקות בשב”כ לגבי מידת התועלת הבטחונית בהרס בתי מחבלים. יכול להיות שיש אפקט מרתיע, אבל זה מורכב יותר כי בני משפחה לא-מעורבים מוכנסים כך למעגל נקמה בגלל הריסת ביתם. אין גם משמעות לעיתוי ההריסה – מיידית או לאחר בחינה משפטית, כי מדיניות ההריסה ידועה ממילא לכל מי ששוקל פיגוע. בכל מקרה, בעיית הטרור הפלסטיני לא תיפתר בהרס בתים, כי היא נובעת מחוסר אופק מדיני, ובעיות עומק אחרות (בעיקר לאומנות דתית קיצונית משני הצדדים).
ובאופן מהותי, טענות “ביטחוניסטיות” כמו שלך מתבססות הרבה פעמים על האקסיומה שישראל שרויה במלחמה טוטאלית שבה “המטרה מקדשת את האמצעים”, מסיבות השרדותיות. בפועל, מאז יום כיפור לא חווינו כאן מלחמה טוטאלית. הסיכון להפגע מטרור בישראל, קטן לדוגמא בהשוואה לסיכון לחלות בסכרת וסרטן כתוצאה מצריכת משקאות ממותקים. וזה לא מפריע לסמורטיץ לבטל את המיסוי על המשקאות בלי להניד עפעף. אז למה סכרת נחשבת בעיניו פחות מסוכנת מטרור? זאת השאלה. ברוסיה, על בסיס טיעונים ביטחוניסטיים כאלה, המשטר מעלים את מתנגדיו. ומתוך ביטחוניזם דומה ביבי משווה את מתנגדיו בהפגנות למחבלים (“לא נקבל פרימת חוקים ואלימות, לא בחווארה, לא בתל אביב”).
ולגבי הטענה שלך 'יהודי ישראלי':
“לביהמ"ש העליון יש מעשית זכות וטו על מי שיוכל להצטרף אליו, כי מינוי דורש רוב של 7 מתוך 9 בהצבעה, כאשר 3 מה-9 הם שופטים המצביעים כמקהלה”
ראשית, לאמר שהשופטים מצביעים “כמקהלה” זה פולקלור קלאסי. שנית, נכון שכיום לשופטים יש ווטו, אבל משום מה לא ציינת שכך גם לפוליטיקאים. לא במקרה כך נקבע, יש כאן מנגנון שמגדיל את הסיכוי שייבחרו שופטים שמקובלים גם על הקואליציה, גם האופוזיציה, וגם בתי המשפט. בפרט כיוון שמדובר בשופטים שימשיכו לכהן גם אחרי שהקואלציות יוחלפו בבחירות.
התוכנית של לווין\רוטמן\ביבי הופכת את הקערה על פיה ונותנת לקואליציה יכולת אבסולוטית למנות שופטים ללא כל וטו של אף אחד, דבר המנוגד לעקרון הפרדת הרשויות, שהוא אפילו היום פרטאצ' בישראל (אין בית מחוקקים נפרד, והחקיקה היא חלק מממונקי ביזניס קואליציוני פוליטי).
ראינו בארה”ב בתקופת טראמפ משהו דומה לכיוון של הרוטמנים, כשבוצע מחטף שהוביל לשליטה שמרנית בבתי המשפט, בניגוד מוחלט לתפיסת רוב הציבור – כפי שניתן היה לראות בהחלטה האחרונה בנושא הפלות, שהיתה מנוגדת אף לתפיסות אחוז גדול מהרפובליקאים. שם לפחות קיימת חוקה מסודרת שמגינה על זכויות אדם, אין שלטון משפטי דתי כמו הרבנות, ואין שלטון צבאי על מליונים נעדרי זכויות אזרחיות
לגב' יהודיה אסקימוסית, מרובת הכינויים —
שמחתי לקרוא בתגובותייך, המעוררות עניין ומחשבה (אצלי לפחות), נקודה אחת, אשר איתה אני מסכים לחלוטין, וכבר הזכרתי אותה איפשהו (על הנקודות האחרות אפשר להמשיך ולהתפלמס במרץ רב, אבל לא זה המקום והזמן – דרושה לכך התכנסות קולנית עם קפה וקרואסון):
אכן לא ייתכן שלקואליציה יהיה רוב מובנה (5 מתוך 9) בוועדה לבחירת שופטים, כשם שלא תיתכן פיסקת התגברות ע"י 61 ח"כים בלבד (קרי: קואליציה), כי אז אנו עוברים לקיצוניות שמנגד, ובולמים כל בקרה על הממשלה.
לפיכך הצעות הפשרה למיניהן מטפלות בבעיות המהותיות הללו.
דבריהם והצעותיהם של ד"ר גיורא ירון ופרופ' יובל אלבשן בוועדת החקיקה היו דרך סלולה לפיתרון.
כדאי שנגיע במהרה להידברות ונתכונן לאתגרים קשים יותר מרפורמה/מהפכה משפטית, כי לדעתי, לפי תמונת המכונית הפגועה בכביש 65, למחבלים שבתוך מדינת ישראל יש כבר CLAYMORE (שוב אנו מופתעים, כשם שהופתענו במלחמת יו"כ מטילי סאגר). בנוסף אזכיר, שלחיזבאללה יש טילים מדויקים, המסוגלים לפגוע בנו בספקטרום נרחב – גם במאפיית קרואסון, גם בבסיס תל-נוף וגם בכנסת (כלומר, האיראנים יכולים לפגוע בנו ללא שום מטוסים מתקדמים).
יפה כתב הכותב, שכרגע (כלומר, עד בוא המשיח) אין לנו תחליף ל"קיסרי" ושופטיה.
ראיה ניצחת לכך היא פנייתה של ישיבת פוניבז' הדגולה לביהמ"ש החילוני, כך גם הברסלבים בסיפור המדהים על חטיפת הרב שכטר, ויש עוד כהנה וכהנה מקרים בהם העולם החרדי מעדיף ערכאות חילוניות אובייקטיביות על-פני בתי-דין רבניים, ודי למבין…
כמובן ברור לנו (בלי לזעזע את הקוראים בסיפורים אשר חלקם מכירים מכלי ראשון או שני) התפקיד של המשטרה החילונית וביהמ"ש החילוני במלחמה נגד סוטים-אנסים-פדופילים בחברה החרדית – נושא המושתק ומוסתר ע"י המנהיגות החרדית על רבניה, עסקניה ותקשורתה.
לדעתי לא שייך להתחיל לחוות דעה על הרפורמה בלי לקרוא את המאמר המונומנטלי של פרופ' נטע ברק קורן – שם היא מבהירה את כל מבנה הרשויות במשטר דמוקרטי, ורק על פי זה שייך לדון בשאלה הנ"ל.
קישור למאמר:
https://nettabarakcorren.files.wordpress.com/2023/02/d7a0d799d7aad795d797-d794d7aad795d79bd7a0d799d7aa-d79cd7a9d799d7a0d795d799-d79ed7a2d7a8d79bd7aa-d794d79ed7a9d7a4d798-d7a0d798d7a2-d791d7a8d7a7-d7a7d795d7a8d79f-2.pdf
מומלץ מאוד לקריאה למרות האורך
ומי שכבר טרח וקרא מן הראוי שיקרא גם את מאמר התגובה של איל ארליך (ניתן למצוא ברשת9 שבו הראה כי הכותבת התעלמה מרוב הבעיות בפורמט הקיים עליהם מצביעים תומכי הרפורמה.
לא נראה לי שהבעיה של החרדים היא 'גוף' שיבקר את העסקונה והרבנים – הבעיה היא הסטנדרטים הנמוכים… אריה דרעי או גולדקנופ פשוט לא דוחים אלקטורט… זו בעיה חמורה פי כמה..
מה שמטריד אותי שהרפורמה הפכה למרד קיצוני באומות העולם. העיתונות הזרה, ניו יורק טיימס וכולי, מסקרים זאת כאילו ישראל הופכת לדיקטטורה. וכל בר דעת מבין שתמיכת ארצות הברית בישראל הופכת לעל כרעי תרנגולת. ורוב הצעירים באמריקה תומכים במפלגה הדמוקרטית שמזדעזעת כשהשמאל בישראל אומר לה שנהיית פה דיקטטורה ולא ידאגו לערבים ולהטב וכו.
ולא נראה שיש איזה חרדי שזה מפריע לו. כאילו אנחנו הגענו לעידן הגאולה ויכולים להסתדר בלי אמריקה. ״כוחי ועוצם ידי״ של הימין הציוני השתלט לגמרי על החרדים, בלי טיפת מחשבה או זהירות שאפיינה את גדולי הדור הקודמים.
גדולי ישראל בעבר לא סתם פיתחו השקפת עולם שמזהירה מיהירות ושכרון כוח בגלות. זה היה כי זו הדרך להתקיים בעולם שבו עם ישראל חלש ופגיע. ההתנהגות הכוחנית הפראית הנוכחית היא פשוט ליקוי מאורות ומציבה סכנה. פעם זה אפיין רק חסידויות מסוימות שאין להן הרבה העמקה, ועכשיו זה מגיע לציבור הליטאי ולכל החסידויות.
מסכים עם ברק.הימניות הבנאלית גוברת גם על אינטרסים חיוניים של החברה החרדית.ראה התנהלות הפוליטיקאים החרדים בזמן הממשלה הקודמת שסרבו לכל הידברות שיכלה להועיל לבוחריהם אל מול שגיונותיו של ליברמן, ואף משכו אש בהתגרויות מיותרות בראש הממשלה ע"י גפני וליצמן. (לא נדון כאן הלכתית על איסורים בין אדם לחבירו).
אגב,עילת הסבירות שהרפורמה אמורה לבטל מנעה מליברמן את הפגיעה הכלכלית הקשה באברכים וגם מנעה לפני עשור קיצוץ של 30% בתקציב החינוך העצמאי שביקש לעשות אז לפיד ,אך נמנע ממנו בשל התרעת היועץ ההמשפטי שבג"ץ יבטל זאת.
כיום הציבור החרדי יכול לפתור סכסוכים על ידי פניה לדין תורה ועדיין אנחנו רואים פעם אחר פעם שהציבור החרדי מצביע ברגליים ומעדיף את ההליך ההוגן ב'ערכאות של גוים' על פני 'דין תורה' מתובל בשחיתות ונפוטיזם.
ה'רפורמה המשפטית' תבטיח שכולנו נזכה למערכת משפט של מקורבים שתכלול את חברי מרכז הליכוד ואת כל הצאצאים של אנשי השררה.
כל חקירה נגד מנהיג קהילה מתעלל תיסגר מיד בהוראה מלמעלה.
גזל של מורות לא יהיה קביל בבתי המשפט של פינדרוס את רוטמן.
ואם תלמידות מזרחיות ירצו להתלונן על אפליה במערכת החינוך – בית המשפט יזרוק אותן מכל המדרגות.
זה החזון שאנחנו רוצים לעצמנו?
הפגנות המיליון עבור השתמטות מצה"ל. עריצות בג"צ? בא לי לגחך. למה שלא תשרתו את המדינה כמו כל אחד אחר. חינוך עצמאי בלי לימודי ליבה? קיימת חובה על כל זרם חינוך שרוצה תקציבי מדינה לענות על מספר תנאים. אתם רצים כסף בלי תנאים. אני רוצה להקים היום בית ספר למדיטציה בלי לימודי ליבה, אני אקבל כסף מהמדינה, לא, אז למה אתם?
מר פנחס —
פרסום תגובתך מוכיח שהאתר הזה דמוקרטי-ליברלי למופת!
לגופו-של-עניין, אתייחס למה שכינית "השתמטות מצה"ל" (בלי להיכנס לפרטים אישיים – יש לי זכות מלאה לשבח/לבקר את כלל הצדדים בדיון כזה).
אותה הפגנה לא נועדה להגן על משתמטים, אלא על מי שתורתו אומנותו – יש המונים כאלה, המקיימים את המשך התורה בעם ישראל, לרוב מתוך חיי צניעות ואפילו מצוקה.
לולא דמויות כאלה לאורך הדורות – היינו נכחדים מזמן, לא הייתה מדינה ליהודים, ולא היינו מתפלמסים כעת על בג"צ, על תח"צ בשבת ועל חמץ בבי"ח.
אכן הקב"ה יודע איזו משימה להטיל על מי, לכן דווקא מורדים בתורה היו הרוב בבניין הארץ, אבל לרוח המקורית של עם ישראל אין תחליף. התרבות המקורית שלנו אינה מוחלפת ע"י "הבימה", ביאליק, עגנון, עמוס עוז, "הגשש החיוור" ועוד ועוד. התרבות המקורית היא המבטיחה את קיומנו, לא התחליפים, ואפילו לא ההייטק.
אמת, יש משתמטים, וצריכים היינו להגיע לשילוב חרדים בצה"ל בדרכים נבונות (צרחות-עתירות-בג"צ רק משבשים את הדרכים הנבונות), אבל זו דרכה של מערכת גדולה – מצטברים גם נספחים בטלניים, המרתיחים את הצופה בהם… דוגמא אופיינית למערכת כזאת היא צה"ל עצמו – המעסיק המוני בטלנים בסדיר ובקבע (כולל בגל"צ ובדו"צ ובאדמיניסטרציות מפוטמות ובפנסיות כבירות). כל מי שעשה שירות (ק"ו שירות קרבי) בסדיר ובמילואים, זכה להתרתח אינספור פעמים על התופעות הללו.
לפיכך מה שכתבת: "למה שלא תשרתו את המדינה כמו כל אחד אחר" – זו שאלה שגויה במהותה.
(בבקשה לפרסם באופן מלא ללא שינוי\השמטה או לא לפרסם בכלל)
יהודי-ישראלי. תקצר הירעה מלהתייחס לכל הפולקלור. לגבי הקביעה:
“אכן הקב"ה יודע איזו משימה להטיל על מי, לכן דווקא מורדים בתורה היו הרוב בבניין הארץ”
ראיית תפקידם של החילונים כמעין קאסטת “הטמאים” ההינדית – לצד קאסטת לומדי התורה, נשמעת כמו גירסה פופוליסטית של התאולוגיה הקוקיסטית (אולי משהו בין הרב צבי יהודה לטאואיזם? אין לדעת). לפי קביעה זו המבוססת כנראה על יכולות הנבואיות: גם לדתי וגם לחילוני, השוכן במרומים מייעד תפקיד מקודש ודטרמיניסטי בדרך לגאולת “עם הנצח” – כספרא וסייפא, או יש שיקראו לכך “עדינו העצני”. טמונה בגישות כמו זו שלך, אשליה ממכרת ומנחמת המכניסה סדר והרמוניה במציאות הכאוטית שמאחוריה עומדת לכאורה “התוכנית האלוקית”. זהו בסיס החינוך החרדל”י, ובגרסאות פחות משיחיות – בסיס החינוך החרדי. אישית הייתי ממליצה מאוד – don't go there – כי זו פארודיה על דת, זה לא אינטיליגנטי, אלו לוקשים שמכרו לך בשנקל. התפיסות המשיחיות האלה מובילות את ישראל מדחי אל דחי.
זה מזכיר את החלטת הממשלה החרדלית-חרדית של ימנו למכור לציבור אשליה מנחמת אחרת, זו הנוצרת מצריכת מולקולת גלוקוז, ע”י ביטול מס המשקאות הממותקים. כך אפשר לסמם את הציבור. מחיר האשלייה הוא עליה מאסיבית בתחלואת סכרת וסרטן. ככה גם מגפת המשיחיות הזו. דומה שמדובר ממש בהיבטים שונים של אותה בעיה.
לא חושב שפינדרוס חולק על לוין וכמו שאמר לוין את בית המשפט לאחר הרפורמה גם פינדרוס לא ירצה לפוצץ.
באופן מעט אבסורדי דווקא האמירה: "אני לא רוצה לשים שם שופטים שלי אלא לפוצץ את הכל"(אם מבינים אותה במובן [היותר סביר] שבית המשפט יפסיק להתנהל בצורה הנוכחית), היא התיקון.
לצמצם את הסמכויות המוגזמות שנטלו לעצמם השופטים והיועמשי"ם לפני זמן לא כ"כ רב זהו תיקון מערכת המשפט. השבת המצב לקדמותו.
אנשים שרוצים* להשתלט על בית המשפט ע"י מינוי שופטיהם ולשלוט באותה צורה רק לצד השני, הם מהרסי מערכת המשפט.
בברכת השיבה שופטינו – כבראשונה, ויועצינו – כבתחילה.
*לא חושב שיש באמת מישהו כזה שהרי לפי הריכוך הקואליציה תוכל למנות רק 2 שופטים בקדנציה, ואפילו לפני, כל קואליציה ממנה וקואליציות מתחלפות.
אולי בעצם דודי אמסלם ותומכיו.