עמדתנו בפולמוס ההפלות: בעד הקדושה

ביטול פסק הדין רוֹ נגד וייד משנת 1973 אינה דבר של מה בכך. זכותן של נשים לבחור לבצע הפלה, והאיסור המקביל על מדינות ארה"ב לחוקק חוקים נגד הפלות בשלבים מסוימים של ההריון, נחשבים מובנים מאליהם זה כמה עשורים. דורות גדלו על התפיסה הפשוטה של "זכות האשה על גופה" המעוגנת בזכות חוקתית לפרטיות, ולפתע, אחרי חמישים שנה, הכריע בית המשפט העליון (בפסק דין דוֹבס החדש) כי הזכות להפלה אינה זכות חוקתית פדרלית עוד. ותהום כל העיר. אנשים יצאו לרחובות בהפגנות, חלקן אלימות. פוליטיקאים ואנשי ציבור, נשיאי מדינות ואושיות תרבות הרגישו מחויבים להגיב – ברובם המכריע נגד ההחלטה. איש לא נותר אדיש.

עלינו, יהודים שומרי מצוות, לתמוך נחרצות בביטול זכותה האבסולוטית של אישה להפלה. האיסור התורני על הפלות אינו אמנם קיצוני כמו הקתולי, אך אל לנו להתייחס לוויכוח אך ורק דרך הפריזמה של גדרי ההלכה

מרתק לבחון את תגובתם של ארגונים יהודיים שונים – איגודי רבנים, ארגוני רווחה, תאים פוליטיים ונציגי קהילות. ברובה הגדול, יהדות ארצות הברית יצאה בחריפות נגד הפסיקה החדשה. "היום זה הזמן להתאבל," אמרה מנכ"לית המועצה הלאומית של נשים יהודיות (NCJW, ארגון לזכויות נשים שנוסד בשנת 1893) עם היוודע דבר ההחלטה, "בהמשך נצא לפעולה." דבריה שיקפו את דעתה של היהדות הלא-אורתודוקסית בכללותה, על ארגוניה, מוסדותיה ומנהיגיה.

כל זה אינו מפתיע במיוחד. ברור שקבוצות יהודיות שעולמן הערכי מעוצב על ידי התפיסות הליברליות של המאה ה-21 יצדדו ב"זכות האשה על גופה" ולא בזכות העובר לחיים ובאיסור המקביל על הפלות. אך מה אמורה להיות גישתנו, גישת היהדות שומרת המצוות, הדתית והחרדית? במאמר זה אבקש לטעון כי עלינו, יהודים שומרי מצוות, לתמוך נחרצות בביטול זכותה האבסולוטית של אשה להפלה. האיסור התורני על הפלות אינו אמנם קיצוני כמו הקתולי, אך אל לנו להתייחס לוויכוח אך ורק דרך הפריזמה הצרה של גדרי ההלכה. מדובר בעימות עמוק בין שתי השקפות עולם שהשלכותיו משתרעות על תחומים רבים של החיים. בוויכוח זה, אין ספק שיהודים מאמינים נמצאים בצד המכונה "פרוֹ-לַייף" – בעד החיים.

 

"בעד בחירה" או "בעד חיים"?

האם אנחנו "בעד בחירה" או "בעד חיים"?

במילים אלו ממוסגר הדיון סביב הפלות בארה"ב: המחנה התומך בזכות להפיל מכונה "pro-choice", ואילו המחנה היריב התומך באיסור על הפלות מכונה "pro-life". לכאורה, ניתן להזדהות עם שני הערכים המתחרים.

בתור יהודים שהתורה יקרה להם ותופסת מקום מרכזי בחייהם, יש להכיר בכך שהוויכוח בין המחנות הנצים אינו ויכוח צר ותמים בין שני ערכים חשובים. לעומקו של דבר, מדובר במלחמה על כל הטוב והמקודש לנו. המחנה הטוען "בעד בחירה" מבקש להכחיד את הקודש מן העולם, חלילה

מהצד האחד, מובן שאנחנו תומכי חיים. הקב"ה "חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ" (תהלים ל, ו), והמצוה הראשון שניתנה בתורה היא "פרו ורבו" – להביא חיים לעולם. בכל הנוגע להפסקת הריון יזומה, יש גם איסור הלכתי ברור על ביצוע הפלות. הרמב"ם (הלכות רוצח פרק א, הלכה ט) מבאר כי הסיבה שמותר להפיל עובר במצב המסכן את חיי אמו היא היותו במעמד "רודף" – מי שמאיים על חיי הזולת. משתמע מדברי הרמב"ם כי לולי זאת תיחשב הריגת העובר לרציחה. כך אמנם נקט הרב משה פיינשטיין זצ"ל בתשובה מפורסמת בעניין הפלות:

וברור ופשוט כדכתבתי הלכה הברורה ע"פ רבותינו הראשונים המפרשים והפוסקים ממש שאסור בדין רציחה ממש כל עובר בין כשר בין ממזר בין סתם עוברים ובין הידועים לחולי תיי-סקס שכולן אסורין מדינא ממש, ואין לטעות ולסמוך על תשובת חכם זה.[1]

בין פוסקי ההלכה יש דעות המקלות יותר מהרב פיינשטיין, ואינן מגדירות את האיסור "רצח",[2] ומכאן צומחת אפשרות להרחיב את גבולות ההיתר מעבר למקרה היחיד של סכנת חיי האם (כפי שנוהגים חלק מפוסקי ההלכה היום). ואולם, לכל הדעות יש איסור הלכתי על ביצוע הפלה כאשר אין לכך הצדקה של נסיבות חריגות ואף קיצוניות.[3] חומרת האיסור משתקפת בכך שלפי דברי הגמרא (סנהדרין נז, ב) אינו יהודי ההורג את העובר מתחייב בנפשו – וברור אפוא שקיים איסור גם ליהודים (סנהדרין נט, א).

מהצד השני, נדמה שאנחנו גם "בעד בחירה", ובוודאי בעד "חופש בחירה". באופן כללי, התורה דורשת מכל אדם לקחת אחריות אישית על מעשיו. בהקשר של הבאת קרבן על החטא, למשל, רק במקרים ספורים מעבירה התורה את האחריות על המעשים לבית הדין שעליו הסתמך האדם, ואינה מטילה את האחריות עליו באופן אישי.[4] הכלל הוא שכל אדם אחראי על עשיית הישר והטוב, ותירוצים כמו "ככה נהוג" או "הרב שלי אמר" אינם קבילים. התורה אמנם מתייחסת ליהודים בתור עם – העם זוכה לטוב כשהוא הולך בדרך ה' ונענש כשהוא חוטא[5] – אך יש גם הכרה ברורה בחלקם של יחידים ובאחריותם האישית בתוך העם.[6] דברי חז"ל במקומות רבים הדגישו את הממד הפרסונלי של קיום התורה והמצוות,[7] ובהמשך לאמרתם לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי אף קבעו כי כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר 'בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם' (סנהדרין ד, ה).

כלומר, החינוך היהודי דורש מכל אחד ואחד לקיים בעצמו את צו הכתוב: וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ (דברי ל, יט). אנחנו אמנם בעד "בחירות נכונות", בחירות שהן בהתאם לרצון התורה, אך קודם כל עלינו להיות "בוחרים" – מוכנים ליטול אחריות על עצמנו. בהקשר הזה אנחנו "בעד בחירה".

נוסף על כך, בכל הנוגע להפלות, ההלכה היהודית אינה תואמת לדוקטרינה הקתולית האוסרת על ביצוע הפלות גם במקרים קיצוניים (ולפי כמה דעות אפילו כאשר קיימת סכנה לחיי האם),[8] וללא הבחנה בין הריון מוקדם (קודם לארבעים יום) לבין הריון מאוחר. בשאלות הקשות הבאות בפניו, על פוסק ההלכה להתייחס ברגישות ובהבנה למצוקת האשה, ולבחון מה אפשרי ומה נכון בנסיבות העניין. בקרב מדינות ארה"ב ניתן אפוא לטעון בעד "גישת הבחירה" מתוך חשש שמדינות יחוקקו חוקים האוסרים הפלות גם כאשר ההלכה מתירה (או אפילו מחייבת) אותן.

נראה שדילמה זו הביאה קבוצות אורתודוקסיות, ובראשן ה-OU – כנראה הגוף החשוב ביותר בקרב היהדות האורתודוקסית בארה"ב – להוציא הודעות ניטרליות ביחס להחלטת בית המשפט. ה-OU הצהיר כי "האיחוד האורתודוקסי אינו יכול להתאבל ואף לא לחגוג את הדיווחים על אודות סבירות של הפיכת פס"ד Roe v. Wade על ידי בית המשפט העליון",[9] בנימוק שמצד אחד יש לאפשר הפלות במצב של סכנת חיים לאם, ומנגד אין לאפשר "הפלות לפי הביקוש". האיגוד היהודי לקשרי קהילה בוושינגטון (JCRC), המאגד מוסדות וארגונים מכל קצוות הקשת היהודית, הלך צעד קדימה בהביעו "תסכול וצער עמוק" מההחלטה ובגנותו אותה בחריפות.[10]

לדעתי, תגובות אלו – הן האחרונה והן הראשונה – אינן ראויות. בתור יהודים, בוודאי בתור יהודים שהתורה יקרה להם ותופסת מקום מרכזי בחייהם, עלינו להכיר בכך שהוויכוח בין המחנות הנצים אינו ויכוח צר ותמים בין שני ערכים חשובים. בכל הנוגע לשאלה הצרה של ההפלות עצמן, יש לקוות שמדינות ארה"ב יאזנו את האיסור עם היתר במקרים קיצוניים העלולים לפגוע קשות באם, לצד נסיבות קיצוניות אחרות. כך, אמנם, המצב המשפטי כיום במדינות ארה"ב שבהן קיימים איסורים על הפלות, לפחות בכל הנוגע לסכנה לחיי האם. אך באשר לוויכוח בין המחנות, מדובר במלחמה על כל הטוב והמקודש לנו. המחנה הטוען "בעד בחירה" מבקש להכחיד את הקודש מן העולם. עלינו להיות בהירים וחד משמעיים בנקיטת צד בו.

 

מלחמה על הקודש

"למי שיש הכוח הפיזי ליצור, להזין ולהעניק חיים, יש גם הכוח להחליט האם ומתי הזמן הנכון לעשות זאת." במילים אלו הביע "איגוד הנשים הרבניוֹת" (WRN) את התנגדותו להחלטת בית המשפט העליון ואת תמיכתו בזכות האשה להפלה. הנשים הרבניוֹת אף הרחיבו: "ההחלטה שוללת מבני אדם בהריון [pregnant people] את הסוכנות על גופם ואת היכולת לקבל החלטות קריטיות לחיים."[11]

בדיון בסנאט של ארה"ב על הפלות בעקבות פס"ד דוֹבס, שאל הסנטור הרפובליקני ג'ון קורנין (טקסס) את פרופ' קיארה ברידג'ס, עדה מטעם המפגלה הדמוקרטית, אם היא מסכימה שיש ערך לתינוק שטרם יצא לאוויר העולם. במקום לענות על השאלה, עסקה תשובתה באדם הנושא את העובר: "אני מאמינה שיש ערך לבני אדם בעלי מסוגלות להריון [people with a capacity for pregnancy], וכי ראוי שתהיה להם שליטה על חייהם." כשהסנטור שאל אותה מדוע היא אינה עונה על שאלתו, היא הגיבה שהיא בחרה לענות על שאלה חשובה יותר.

גישת הבחירה האינסופית, החודרת אלינו דרך שלושה ערוצים מרכזיים – המדיה, התרבות והאקדמיה – מנוגדת עקרונית לתורה ולערכיה. אסור לנו להעניק לה לגיטימציה. בעיקר, היא מנוגדת למה שאנו מכנים "קדושה"

דברי ברידג'ס הם אולי קיצוניים, אך הם משקפים היטב את הבסיס העקרוני לגישת "בעד בחירה" של תומכי ההפלות. אפשר לסכם את הטיעון היסודי של המחנה באופן תמציתי ופשוט:

1. לכל אדם זכות מלאה על גופו;
2. העובר הוא חלק מגוף האשה;
3. מכאן שיש לאשה זכות מלאה לביצוע הפלה.

מדובר בהלך רוח המבכר את האוטונומיה האישית על פני כל ערך אחר – ומכאן שאין לראות את הוויכוח בין pro-life לבין pro-choice בתוך המסגרת הצרה של הפלות. בפועל, מדובר במחלוקת חובקת עולם על ערכי היסוד של החברה האנושית. ניתן להדגים את הנקודה באמצעות ארגון "הורות מתוכננת" (Planned Parenthood), שלצד היותו ספק ההפלות הגדול בארה"ב הוא אף שחקן מרכזי בקידום מדיניות פרוגרסיבית במגוון נושאים: טיפולים להמרת מין, חינוך מיני מתירני לילדים, אג'נדה פמיניסטית רדיקלית ועמדות שמאל נוספות בשלל סוגיות ציבוריות (הפרדת דת ומדינה, מהגרים בלתי חוקיים ועוד). כפי שהדגימה פרופ' ברידג'ס, התמיכה בהפלות בארה"ב של היום – בוודאי בצדדים הקיצוניים של המחנה – מזוהה כמעט אוטומטית עם אמונה שגברים יכולים להכנס להריון. אם "בעד בחירה" אז עד הסוף.

גישת הבחירה האינסופית, החודרת אלינו דרך שלושה ערוצים מרכזיים – המדיה, התרבות והאקדמיה – מנוגדת עקרונית לתורה ולערכיה. אסור לנו להעניק לה לגיטימציה. בעיקר, היא מנוגדת למה שאנו מכנים "קדושה".

 

קדושת החיים

ים של דיוֹ נשפך על גדרי הקדושה, מהותה ומאפייניה. עם זאת, אתיימר לסכם את עיקרה במילים ספורות: חיי קדושה הם חיים המשתפים את הא-לוהים בחיינו. חיים שיש בהם שגב, שיש בהם דבר מה העומד מעל לארציות הפשוטה המשותפת לאדם ולשאר בעלי החיים. אותה עליונות, רוממות, א-לוהות – היכולת של האדם להתעלות מעל למצב האנושי – היא היא הקדושה. התורה כולה מכוונת אותנו לחיות חיים נעלים, מרוממים. מכאן שכל עניינה הוא קדושה:

וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (שמות יט, ה-ו)

עקרון הקדושה מקעקע את היסודות שעליהם מושתתת עמדת "בעד בחירה". בנוגע לביצוע הפלה, שני היסודות הראשונים של הטיעון בעד הפלות סותרים את עקרון הקדושה. חז"ל מכחישים בפירוש את היסוד השני, "העובר הוא חלק מגוף האשה", וקובעים כי "שלושה שותפים יש ביצירת האדם: הקב"ה, אביו ואמו."[12] הקב"ה שותף ביצירת העובר. יש בו קדושה. לא ניתן לומר שהוא פשוט "חלק מגוף האשה". גם ביחס ליסוד הראשון, "לכל אדם זכות מלאה על גופו", עקרון הקדושה ימתן את האבסולוטיות של הקביעה. כפי שמסבירים פוסקי ההלכה,[13] אין האדם רשאי לפגוע בעצמו, מפני שאין לו "בעלות" על גופו: הגוף ניתן לנו מאת ה', יש בו קדושה, ועלינו להתייחס אליו בהתאם.

חז"ל מכחישים בפירוש את היסוד השני, "העובר הוא חלק מגוף האשה", וקובעים כי "שלושה שותפים יש ביצירת האדם: הקב"ה, אביו ואמו." הקב"ה שותף ביצירת העובר. יש בו קדושה. לא ניתן לומר שהוא פשוט "חלק מגוף האשה"

במובן רחב יותר, חיינו מלאים קדושות – קדושת האדם, קדושת העם, קדושת הארץ, קדושת המשפחה, קדושת הנישואין, קדושת הזמן, קדושת המצוות – והן מכתיבות לנו אורחות חיים ומכוונות את בחירותינו ואת הכרעותינו. הקדושה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הזכות האבסולוטית לבחור כפי שהיא מקודמת בידי מחנה הבחירה. הרעיון המכונן של המחנה הוא העדר קדושה: זכותה של האשה ושל כל אדם לבחור הוא מוחלט, בלי קשר לגבולות הקודש. בחירות אלו אינן אישיות בלבד, אלא ציבוריות: כולנו מחויבים להן ועל כולנו להעניק להן לגיטימציה והכלה. אסור לנו להיות שותפים לכך.

גם אם איננו סבורים שחוקי הקודש ומשפטיו אמורים להיות לחוקה מדינית – לא של מדינת ישראל, ובוודאי לא של ארה"ב – אל לנו לסלק את ידינו מהעימות הציבורי. לוויכוח הער המתנהל היום יש השלכות ערכיות ותרבותיות עמוקות, לצד השלכות במישור המשפטי. במאבק בין המחנות, עלינו לבחור בבירור בצד של הקדושה.

***

אפשר בהחלט להבין את הנטיה היהודית להישאר ניטרליים. בנוסף על מורכבות הנושא, כפי שצוין לעיל, הניטרליות היא אינסטינקט גלותי מובהק הנובע מצורך 'להיות בסדר עם כולם'. בהיותם גולים חלשים ופגיעים, לאורך ההיסטוריה נמנעו יהודים ככל האפשר מהבעת עמדות חדות כלפי חוץ: שיקולי רווח מול הפסד נטו לכך באופן מוחלט. כך נהגו חלק מהארגונים הרבניים בארה"ב בפרשיית רוֹ נ' וייד, וכאמור, ניתן להבין מדוע.

ואולם, אסור להתעלם מהמחירים של הימנעות זו. השתיקה מבלבלת. ההימנעות מנקיטת עמדה ברורה בין שני המחנות, "מחנה החיים" מול "מחנה הבחירה", מעבירה מסר של סובלנות כלפי הגישה שאוטונומיית האשה על גופה מתירה את מעשה ההפלה, וכלפי כל המשתמע מכך בסוגיות רבות, כפי שהדגשתי לעיל. בזמן האחרון נחשפתי לנשים דתיות ואפילו חרדיות, שנושא זה, לצד נושאים מקבילים המדגישים את המתח בין ערכי המודרנה והפוסט-מודרנה לבין עמדת התורה, לוקים אצלן בטשטוש מוסרי והלכתי עמוק. יש שהביעו הזדהות מלאה עם "זכות האשה על גופה", ואחרות אימצו את אמרתה הידועה של בְלוּ גרינברג, "Where there’s a rabbinic will, there’s a halachic way", ובפרפרזה לעברית: "אין דבר הלכתי העומד בפני הרצון הרבני." כלומר, אין קדושה והכל תלוי בנו. הכל אפשרי.

לא על דרך זו תהיה תפארתנו. בחסדי שמים, מצבנו היום, בוודאי בישראל אך גם בחו"ל, אינו מחייב אותנו לדבוק בניטרליות ולספוג את מחיריה המאמירים. יש אפוא לשבח את "אגודת ישראל של ארה"ב", ששיבחה את ההחלטה לבטל את פס"ד רוֹ נ' וייד וסיימה את הצהרתה בתפילה "שההחלטה תהיה מקור השראה לאמריקנים כולם להעריך את השאלה הגורלית המוסרית של ביצוע הפלות ולחבק תרבות החוגגת את החיים", וכן את "הקואליציה למען ערכים יהודיים" שהדגישה את המשקל העצום של קדושת החיים בתורה וביהדות. כפי שניסיתי לבאר, יש להדגיש את האופי הרחב יותר של המאבק, שממנו נגזרת גם החובה להביע עמדה נחרצת.

עידן הניטרליות תאם מצב של גלות, כפי שמתאר הכתוב: מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה (איכה ב, ט). כעת הזמן לתורה – לתורה ולקדושה.

 

---

[1] שו"ת אגרות משה, חושן משפט חלק ב, סימן סט.

[2] ראו בשו"ת חוות יאיר, סימן לא, שהבחין בין "איש" לבין "אדם" בדעת הרמב"ם, ובשו"ת נודע ביהודה, תניינא, חושן משפט סימן נט, שהשווה בין דין העובר לבין "טריפה".

[3] הדעות המקלות מתבססות בין היתר על דעתו של הרב אליעזר ולדנברג זצ"ל. ראו שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט סימן נא, "קונטרס רפואה במשפחה" פרק ג; שם חלק יג, סימן קב; ועוד. ראו גם בדברי הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שו"ת יביע אומר ח"ד, אבן העזר סימן ח.

[4] ראו בכך בהוריות ב, ב, וברמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה, שם.

[5] ראו במאמרי "יחיד או קהילה – מהו ה'בייסיק' שלנו" צריך עיון (אייר תש"פ), שבה דנתי במרכזיות של הצד הלאומי של התורה: https://iyun.org.il/sedersheni/charedi-basics/.

[6] דוגמא אחת לכך נמצאת בישעיהו נו, שם הסריס מגיע אל הקב"ה בטענה שהוא "עץ יבש" – כלומר, שאין לו המשכיות. התורה מבטיחה שעל ידי שמירת הברית גם הוא יזכה להמשכיות, ל"יד ושם".

[7] בהקשר של לימוד התורה והבנתו ראו בשמות רבה (כח, ו): "דבר אחר 'וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר' – אמר רבי יצחק, מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל (דברים כט, יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. עמנו עומד היום אין כתיב כאן, אלא עמנו היום אלו הנשמות העתידות להיבראות שאין בהם ממש שלא נאמרה בהם עמידה, שאף על פי שלא היו באותה שעה, כל אחד ואחד קבל את שלו." עוד מצאנו בתלמוד הירושלמי (סנהדרין ד, ב) כי התורה לא ניתנה "חתוכה" כדי "שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט לפנים טהור" –  כדי לאפשר ריבוי פרשנויות של אנשים שונים, שכל אחד יבין בדרכו. בהקשר של קיום מצוות ניתן להאריך באיזון בין האפשרות של כפייה על המצוות לבין הרצון לאפשר בחירה חופשית לכל אדם, ואין כאן מקומו.

[8] בימים האחרונים הגיע לחדשות מקרה של ילדה בת 10 שנכנסה להריון במדינת אוהיו, ואולצה לעבור למדינה אחרת כדי לבצע הפלה. בלי לקבוע מסמרות, נדמה שרוב פוסקי ההלכה היו מתירים הפלה במקרה דומה.

[9] ההצהרה, שניתנה בעקבות הדלפת הטיוטה של פסק הדין, מופיעה באתר הרשמי של האיחוד האורתודוקסי: https://www.ou.org/news/statement-by-the-union-of-orthodox-jewish-congregations-of-america-on-us-supreme-courts-potential-overturning-of-roe-v-wade/.

[10] ראו כאן: https://jcouncil.org/statements/jcrc-condemns-supreme-court-decision-overturning-roe-v-wade.

[11]  https://womensrabbinicnetwork.org/.

[12] נידה לא, א.

[13] ראו בשלחן ערוך, חושן משפט, סימן תכ, סעיף לא; רדב"ז, הלכות סנהדרין פרק יח, הלכה ו; שלחן ערוך הרב, הלכות נזקי גוף ונפש, סעיף ד; ועיין גם הרב שלמה זוין, לאור ההלכה, עמ' שיח-שלה; הרב שאול ישראלי, התורה והמדינה ה-ו עמ' קז; ז-ח עמ' שלא-שלו.