צריך עיון > סדר שני > הסברה, לא תעמולה

הסברה, לא תעמולה

רבים סבורים כי הסברת העמדה החרדית לחילונים היא עסק ל'יפי נפש' או למחזירים בתשובה. יש בכך חוסר מודעות לכוח ההשפעה של דעת הקהל הציבורית ולתפקיד ההסברה. כך נוצרים לנו 'מסבירנים' המסבים יותר נזק מתועלת. הגיע הזמן להתחיל לעבוד על הסברה ראויה.

כ' אדר תשפ"א

אחד הנושאים הבוערים ביותר בעולם התקשורת היום הוא התדמית הציבורית של המגזר החרדי.

בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות מתחוללת מלחמה של ממש. מצד אחד של המתרס עומדים אנשי תקשורת ו"אושיות רשת" המשמיצים אותנו מכל הבא לידם (ולצערנו יש הדואגים שיבוא לידם). מצד שני עומדים מסבירנים, מטעם עצמם בעיקר, ותחת כל מיקרופון רענן ומצלמה נישאה מציגים תירוצים ומענים, הסברים וקריאות לאהבת אחים. בתווך עומד האדם החרדי הרגיל ושואל את עצמו מספר שאלות חשובות.

השאלה המרכזית היא מה הצורך בהסברה הזו. אם אותו חרדי בא במגע יומיומי עם אנשים שאינם חרדים, הוא אולי נדרש, בעל כורחו, להפוך לדובר החברה החרדית וגם לקחת אחריות מלאה על כל פעולותיה. אחרי הכל, זה לא נעים לעמוד מול חבר לעבודה ולקבל ממנו מקלחת של צוננים על "אתם החרדים… ואל תגיד לי שלא, אני ראיתי בעיניים שלי (על מסך הטלוויזיה אמש) איך אתם רוקדים עם הכובעים שלכם בלי מסכות!". אולם רבים, ואולי אפילו רוב החרדים, אינם נתקלים בסיטואציות כאלה. הם אינם באים במגע קרוב עם אנשים שאינם חרדים, וגם אם כן, לרוב, הקולגות במקום העבודה כבר יודעים ש"החרדי שלהם הוא לא כמו כולם…" כך שלכאורה, מלחמות התקשורת הללו בעלות משמעות רק עבור 'יפי נפש' שחשים חוסר נחת לנוכח התדמית השלילית של החרדים בתקשורת. עבור חרדי מן השורה, נביחות כלבי השמירה של הדמוקרטיה אינן מעלות ואינן מורידות. הכלבים נובחים והשיירה עוברת, כמו שאומר הפתגם. טיפוח תדמית ציבורית חיובית של החברה החרדית, או כפי שמכנים אותה: "הסברה", הוא אפוא עסק די מיותר לכאורה.

עבור חרדי מן השורה, נביחות כלבי השמירה של הדמוקרטיה אינן מעלות ואינן מורידות […] טיפוח תדמית ציבורית חיובית של החברה החרדית, או כפי שמכנים אותה: "הסברה", הוא אפוא עסק די מיותר לכאורה

גורם נוסף למחשבה שהסברה היא בזבוז זמן הוא התחושה של אנשים שהם אינם יכולים לשכנע את העומד מולם לשנות את עמדתו. ויש בכך צדק רב: קשה שינוי דעותיו של אדם לפחות כקריעת ים סוף, ולא סביר שמלחמות הבוץ בתקשורת וברשתות החברתיות יוכלו להזיז אדם זה או אחר מעמדתו.

אלא שטענות אלו נובעות מהבנה שגויה של תפקיד ההסברה ושל הנחיצות שלה – שגיאה שפוגעת בסופו של דבר בכל אדם חרדי כמו גם בחברה בכללה. ביסודן של הטענות האמורות מונחת התפיסה כי תפקיד ההסברה הוא לשכנע את האחר בצדקת דרכך, ועל כן, המסבירנים מונעים או מחוסר ביטחון עצמי (יפי הנפש המבקשים את אישור התקשורת החילונית) או מרצון לגייס אנשים למחנה שלהם (החזרה בתשובה לגווניה). אולם זוהי  טעות. ההסברה, או כמו שאעדיף לקרוא לה, שיפור התדמית הציבורית שלך, היא מכשיר הכרחי לחיים משותפים. כדי שהשני יתחשב באינטרסים שלך, גם אם הוא אינו מאמין בהם, הוא אמור לחשוב שהם אינטרסים לגיטימיים. הוא צריך להבין אותם, גם אם הוא אינו מזדהה אתם. מטרת ההסברה היא ליצור הבנה, שתאפשר חיים משותפים יחד, למרות חילוקי הדעות. ההסברה נועדה להנמיך את עוצמת המתח החברתי הציבורי, ולא להצטדק בעיני האחר או להעביר אותו למחנה שלנו.

להלן אבקש להציע מהו לדעתי הצורך בהסברה, למי היא עוזרת ולמה היא חשובה. אנתח את מהותה של ההסברה והאם היא מצריכה כישורים מיוחדים, ואדון בזירה שבה מתבצעת ההסברה וביחס שלה לזירות פעילות אחרות.

 

מי צריך הסברה?

הבועה הקהילתית שבה חי חלק גדול מהציבור החרדי יוצרת את התחושה שדעתו של הציבור הכללי על הקהילה החרדית אינה בעלת משמעות. נכון, אומר לעצמו החרדי מן השורה, לא נעים להיות הברווז השחור של החברה, אבל גם לא נורא. אפילו אנשים שבאים במגע עם חילונים סבורים שהאווירה התקשורתית העוינת אינה משפיעה עליהם מעבר לחוסר הנעימות במפגש עם הלא-חרדי. כללו של דבר, הדעה הרווחת היא שבכל מה שנוגע להתנהלות הפנימית של הקהילה החרדית, אין השפעה להלך הרוח של הציבור הלא-חרדי במדינה.

גישה זו שגויה. לדעת הקהל יש השפעה רבה שנוגעת לחיים של כל חרדי וחרדית, הרבה מעבר לתחושת הנעימות או חוסר הנעימות למשמע המונולוג של "אתם החרדים" מפי נהג המונית. דעת הקהל משפיעה בסופו של דבר על ההחלטות השלטוניות והמנהליות הנוגעות לציבור החרדי, והיא הקובעת את משקל העמדה החרדית בשולחן המשא ומתן הפוליטי.

דעת הקהל משפיעה בסופו של דבר על ההחלטות השלטוניות והמנהליות הנוגעות לציבור החרדי, והיא הקובעת את משקל העמדה החרדית בשולחן המשא ומתן הפוליטי

כל החלטה המתקבלת במערכת שלטונית דמוקרטית מורכבת ממשא ומתן בין חלקי החברה על הערכים החשובים להם. כל חלק מושך לכיוון שלו, והמערכת הדמוקרטית של המדינה מספקת מסגרת של משא ומתן שבסיומו מתקבלת החלטה. המשא ומתן הזה אינו מתנהל רק בכנסת, כפי שניתן היה לחשוב, אלא גם במסדרונות הפקידות הממשלתית ואפילו באולמות הבג"צ. וכמו בכל משא ומתן, יש משקל רב להופעה של הצדדים. כאשר צד אחד מגיע במכונית שרד ובחליפה מהודרת ודיבורו רהוט, מדוד ובטוח, ואילו הצד השני מפלס את דרכו דרך המון זועם, המטיח בו עגבניות רקובות וביצים סרוחות – אפשר להבין מיד מי מהם נמצא בעמדה טובה יותר.

נחשוב למשל על ועדה במשרד התחבורה המחזיקה בידה תקציב להקמת מחלף. הוועדה נדרשת להחליט אם להקים את המחלף צמוד לאזור תעשיה, כדי להקל על הגעה למקום העבודה, או בסמוך לאצטדיון כדורגל, כדי למנוע את הפקקים האיומים ההופכים כל משחק חשוב לסיוט מתמשך עבור עשרות אלפי האוהדים.

מה שמשפיע על החלטת חברי הוועדה אינו רק המשא ומתן המתנהל על ידי חברי הכנסת, אלא לא פחות מכך המשקל של כל אחת מההעדפות באווירה הציבורית. חברי הוועדה, המורכבים מאנשי מקצוע ומנבחרי ציבור, קולטים את האווירה הציבורית דרך התקשורת והרשתות החברתיות ודרך המפגשים שלהם עם אנשים שונים. אם ספורט הוא ענין חשוב בתודעה שלהם, הם יטו לחשוב ששיפור חוויית האוהד באצטדיון היא מטרה בעלת חשיבות עליונה – חשיבות לאומית, ושווה להוציא עליה הון רב מכספי משלם המסים. לחילופין, אם האווירה הציבורית גורסת שהצמיחה הכלכלית היא המטרה הראשונה במעלה, וכל שהשאר משני לה, תהיה לחברי הוועדה נטיה ברורה להעדיף את אזור התעשיה.

האווירה שבתוכה מתנהל המשא ומתן מיוצרת על ידי התקשורת הפורמלית והבלתי פורמלית. המטרה של "הסברה" היא לשפר את הדימוי התקשורתי של עמדה מסוימת על מנת להביא אותה לשולחן המשא ומתן במצב טוב יותר. הסברה היא סוג של מיתוג, אבל לא עבור מוצרים, אלא עבור תפיסת טוב ציבורית. ההסברה 'ממתגת' קו מחשבה והשקפת עולם של חלק מסוים באוכלוסיה, המאמין בהם ורוצה בקיומם. מיתוג זה נועד להציב בשיח הציבורי את גבולות הגזרה של כל צד, להסביר מה חשוב עבורו ועל מה הוא יילחם בכל תוקף. בכוחה של הבנה זו להקל על הגעה להסכמה בין צדדים שאינם מסכימים זה עם זה, ולהפוך את החיים המשותפים לנוחים יותר. כאשר הפקיד או נבחר הציבור מבין את ההעדפות של האוכלוסיות שהוא אמור לשרת, הוא יוכל לקבל החלטות מושכלות יותר.

המטרה של "הסברה" היא לשפר את הדימוי התקשורתי של עמדה מסוימת, על מנת להביא אותה לשולחן המשא ומתן במצב טוב יותר. הסברה היא סוג של מיתוג, אבל לא עבור מוצרים, אלא עבור תפיסת טוב ציבורית

ניזכר למשל בסגר השני שהוחל בקיץ: בתי הכנסת היו סגורים (לפחות רשמית) בזמן שהמסעדות היו פתוחות. החלטה זו משקפת את סדרי העדיפויות בעיני מקבלי ההחלטות. מקבלי ההחלטות לא חשבו שלציבור הדתי והחרדי חשובה פתיחת בתי הכנסת (אם משום שאפשר להתפלל במניין בחוץ ואם מכל סיבה אחרת). לעומת זאת, לא עלה כמעט על דעתו של מישהו לסגור את הישיבות, שכן החשיבות שלהן בעיני הציבור החרדי היתה ברורה מאוד למקבלי ההחלטות.

מטרת ההסברה היא להציף ולהציב את העמדות והערכים שלנו וליצור נקודת פתיחה שעל בסיסה יתנהלו הדיונים ויתקבלו הפשרות הנחוצות כדי ליצור חיים משותפים בחברה מגוונת. מטבע הדברים נחוצה מערכת הסברה כזאת לכל קבוצה החיה במדינה, מכיוון שכל קבוצה, בין אם תרצה ובין אם לא, מושפעת ממקבלי החלטות אלה ואחרים. מול אותם מקבלי החלטות מתנהל מין משא ומתן שבחלקו סמוי ומושפע ממה שהציבור משדר כחשוב ובלתי ניתן לפשרה וממה שהציבור משדר כנתון למשא ומתן. ולכן, כל ציבור, ובוודאי הציבור החרדי, חייב להקדיש תשומת לב רבה לסוגיית ההסברה.

 

איך עושים הסברה?

מכיוון שמהותה של ההסברה היא שיפור מעמדה של עמדתך בשולחן הדיונים, בשלב ההסברה אין שאיפה מיוחדת לקבל הסכמה מהצד השני. השאיפה של המסביר צריכה להיות שהצד השני יבין שיש פה נושא עקרוני לדיון, ולא שיעניק בהכרח חותמת כשרות.

לעתים קרובות נתקלים בגישה שהסברה משמעה אריזה של תפיסת העולם שלך בטיעונים ובערכים של האחר: להסביר לאירופאים שהערבים הם הקולוניאליסטים האמיתיים, ואנחנו, היהודים, הקרבנות של מהלך זה. להסביר לחילונים שהחרדים הם הליברלים האמיתיים, והם, החילונים, מונעים ממנו לממש את חירותנו.

משום כך, במפגשים רבים בין חרדים לחילונים, מנסים ה'מסבירנים' שבחבורה להציג את העמדה החרדית במילים ובערכים של הצד שכנגד. גישה זו נובעת מתפיסה שהסברה היא שכנוע. המסביר רואה את עצמו סוג של סוכן מכירות של הרעיון שהוא מייצג, ותפקידו להוסיף אנשים לקבוצה התומכת ברעיון. לשם כך, הוא צריך לפתות את שומעיו לקנות את המוצר על ידי הדברים שמושכים אותם – לארוז את המוצר באריזות של הדברים החשובים בעיני שומעי לקחו, ולא בעיניו הוא.

גישה זו מביאה ליצירתן של טענות שונות ומשונות, כמו הטענות על כך שהחרדים אינם צריכים להתגייס מכיוון שלולי הקמת מדינת ישראל לא היה סכסוך בין היהודים והערבים ולא היה צורך בצבא, או אזכור של השואה בכל ביקורת שרוצים למתוח על הממסד ועל האחר. המשותף לתופעות הללו הוא הרצון להסביר רעיון או בעיה חרדית במילים ורעיונות המקובלים על חילונים.

מעבר לטענות המשונות שגישה זו מייצרת, היא גם מרוקנת את העמדה שהמסביר מחזיק בה מחשיבותה. אי אפשר להסביר את העמדה שלך באמצעות ערכים של האחר. ננסה לחשוב רגע על הסברת חשיבות מעמד הר סיני או מצות הנחת תפילין באמצעות שפה חילונית. אפשר להפוך את מעמד הר סיני לפולקלור ואת הנחת התפילין למנהג אבות חביב, אבל בכך אנו מאבדים את החשיבות העמוקה שאנו מייחסים לדברים אלו. המהות של הדברים הללו אינה יכולה להיות מנוסחת באמצעות שפה וטיעונים חילוניים.

הבעיה הגדולה ביותר שיוצרת גישת הסברה זאת היא הכניעה של המסביר לרעיונות של הצד השני והמחיקה של הרעיונות המרכזיים שלו. בכך הוא משיג למעשה את ההפך מהמטרה שהצגתי למעלה – קידום הערכים שלו במשא ומתן הציבורי

גם בנושאים שלא נוגעים לדת קיימת בעיה זאת. אין אפשרות להסביר לאדם המאמין בכלכלה מתוכננת את רעיונות השוק החופשי בלי להתייחס לרעיון היד הנעלמה, בדיוק כמו שאי אפשר להסביר לאנרכיסט את רעיון השיטור ללא הצבת חשיבותם של מוסדות מדינתיים. אולם משום מה, כאשר הדבר נוגע לערכים דתיים, אנשים סבורים כי ניתן להגן עליהם, ואולי אפילו לשכנע את האחר בחשיבותם, באמצעות הערכים של החילוניות.

לצד כל זאת, הבעיה הגדולה ביותר שיוצרת גישת הסברה זאת היא הכניעה של המסביר לרעיונות של הצד השני והמחיקה של הרעיונות המרכזיים שלו. בכך הוא משיג למעשה את ההפך מהמטרה שהצגתי למעלה – קידום הערכים שלו במשא ומתן הציבורי. הכניעה של המסביר לרעיונות של בן-שיחו נוטעת בו תחושות נחיתות, והיא משמשת הודאה שעקרונותיו אינם שווי ערך במשא ומתן על סדר היום הציבורי.

במאמר שפרסם הרב יהושע פפר ב"צריך עיון", הוא מספר על מפגש שהיה לו עם בחורי ישיבה בעיקר מישיבות ארה"ב, שבו נשאלו הבחורים אם הם יכולים להסביר את הבעייתיות של נישואים חד-מיניים בלי להשתמש בטיעון שיש איסור על כך בתורה. התגובה לכך היתה דממה, אף אחד מהנוכחים לא מצא הסבר חוץ תורתי לבעיה של נישואים חד-מיניים.

הרב פפר מציין שהאירוע הזה הפתיע אותו והדאיג אותו, והוא הופתע עוד יותר מכך שלאיש ממשתתפי התכנית, חוץ מהמנהלים, הדבר לא הפריע. בעיני, לא רק שאין בכך סיבה לדאגה, אלא אדרבה, זוהי סיבה לגאווה. אין צורך להסביר מדוע מנקודת מבט חילונית נישואים חד-מיניים הם דבר פסול. ברגע שאנו נכנעים לנקודת המבט הערכית של החילוניות הפסדנו את הדיון. לא הסברנו למה הדבר באמת חשוב לנו, אלא נכנענו לסדר היום הערכי של הצד שכנגד.

כאמור, הסברה טובה אין מטרתה לשכנע ולשנות עמדה של אנשים בצורה יסודית. מטרתה של הסברה טובה היא להציב אלטרנטיבה לטענות השונות ולהציג אותה כטענה הגיונית, שראוי להתחשב בה, גם אם אינך תומך בה. נדרשים אפוא חשיבה מחודשת על האופן הנכון לבצע הסברה, ומעבר מהסברה ממוקדת שכנוע להסברה שמטרתה הצבת רעיונות על סדר היום.

כדוגמא נציב את נושא הגיוס לצבא. דרך אחת למצב את העמדה שלך בדעת הקהל הציבורית היא הנהוגה כיום: לערוך הפגנות ומחאות נגד כל ניסיון שינוי בסטטוס קוו. הפגנה היא אכן אמצעי כשר וטוב כדי למתג עמדה מסוימת בתור משהו שחשוב מאד בעיניך, ואינך מוכן לוותר עליו בכל מחיר. עם זאת, אני חושב שאין די בערוץ זה.

בתפיסה החילונית הרחבה, כפי שפגשתי לא פעם ולא פעמיים במסגרת עבודתי ב"נפש יהודי", ההתנגדות החרדית לגיוס לצה"ל אינה נובעת מרעיון אידאולוגי עמוק כמו מחוסר רצון להסתכן. החילונים יודעים שהחרדים אינם מוכנים להתגייס לצבא ויהי מה, אבל הם מזלזלים בעמדה זו. המקבילה לכך היא התפיסה החרדית שהחילונים בוחרים באורח החיים החילוני משום שהם רודפי תענוגות. בשני המקרים, הצדדים יודעים שאורח החיים המסוים חשוב לצד השני, אבל הם אינם מבינים מה עומד מאחוריו. כאן מגיע התפקיד של המסביר. התפקיד של ההסברה הוא להראות שיש חשיבה עמוקה מאחורי הדרישה לפטור מגיוס ושהחשיבה הזו מקורה בתפיסה שונה של המציאות, עם רובד רוחני והדרכה תורתית איך להתמודד עם מציאות של מלחמה.

אין צורך בהסכמה של המוסבר התורן אלא רק בהבנה שלו שיש דרך אחרת לראות את הדברים ושקיים כאן ויכוח בן שתי תפיסות עולם. הוא אינו חייב להסכים אתך ולאמץ את ערכיך, אבל הוא צריך להבין שמדובר בוויכוח ערכי

חשוב להדגיש שוב ושוב: אין צורך בהסכמה של המוסבר התורן אלא רק בהבנה שלו שיש דרך אחרת לראות את הדברים ושקיים כאן ויכוח בן שתי תפיסות עולם. הוא אינו חייב להסכים אתך ולאמץ את ערכיך, אבל הוא צריך להבין שמדובר בוויכוח ערכי, ולא בשאלה של העדפת נוחות לעומת מסירות לאומית. אם המפגש נגמר בוויכוח אין בכך כל פסול; הוא השיג את מטרתו אם נוצרה הבנה שיש על השולחן שני צדדים הראויים לדיון ושיקול דעת.

גישת הסברה זאת תחסוך מאתנו בראש ובראשונה את הטיעונים המצוצים מן האצבע, המתחדשים חדשים לבקרים בידי דוברים שונים, והיא תכריח אותם להיצמד למסר אחיד ולא לשנות אותו לפי האווירה הציבורית. כמו כן, היא תייתר את הצורך בכושר שכנוע מעולה ויכולת דיבור רהוטה, שכן די בהבנה בסיסית בחשיבות הרעיון. הרווח החשוב ביותר הוא הפסקת הכניעה האוטומטית בכל דיון למסגרת הטיעונים של החברה החילונית, ומחיקת הטיעונים החרדיים. אין צורך להסביר איסור של נישואים חד-מיניים בלי האיסור של התורה, מכיוון שהוויכוח הוא בין דרך החיים שהתורה מציבה ובין דרך החיים הליברלית.

העמידה על עקרונות יסודיים ביהדות ונתינת המקום החשוב המגיע להם במערכת הטיעונים תזקוף את גבו של המסביר החרדי, ותעניק לו את העוצמות לעמוד על דעתו ולתבוע את המקום המגיע לו בחברה. על ידי הצגת רעיונותיו כבעלי ערך שווה בדיון, הוא יזכה לחיזוק האמונה באותם רעיונות ולגאווה בהשתייכות לקהילה המחזיקה בהם.

 

איפה מתנהלת ההסברה?

לאחר שהבנו מהי חשיבותה של ההסברה וכיצד מסבירים, עולה השאלה איפה מסבירים.

מכוח התפיסה של הסברה כשכנוע נובעת גישה שכדי לעשות הסברה חובה להצטייד בכישורים רטוריים מתוחכמים, להיות בעל שליטה בנתונים הרלוונטיים ולהצטייד בידע המאפשר לשנות עמדות של אנשים. שהרי בלי היכולות הללו, לא נוכל לשכנע את העומד מולנו לחשוב כמונו ולשנות את דעתו. כמו כן, הזירה שבה מתרחשת ההסברה צריכה להיות במה תקשורתית זו או אחרת, או פאנל מכובד שנערך באולם כנסים. אולם, בגישה שאני מתאר, כמעט כל מפגש בין אדם חרדי לרעהו הלא-חרדי הוא זירת הסברה מעולה. זירות ההשפעה קיימות במרחבים שסביבנו, בכל זמן ובכל מקום.

כל אחד וכל אחת מאתנו נמצאים בזירות דיון והשפעה רבות מאוד במהלך היום. במקומות האלו מתעצבת הדעה של כולנו, חרדים, חילונים ומסורתיים, ושם אנחנו מקבלים כלים לגבש את דעתנו בנושאים העולים על הפרק. במקומות האלה מוטלת עלינו חובת ההסברה והעמדת החשיבה וההיגיון החרדי אל מול הטענות שכנגד

כפי שנזכר למעלה, החשיבות של ההסברה נובעת מכך שאנשים מפרשים את המציאות לפי הידע הקיים בידם, והם מקבלים החלטות לפי פרשנות זו. הידע של אנשים נוצר בערוצים רבים; אחד החשובים שבהם הוא הדיונים שהם מנהלים עם אנשים אחרים. הדיונים האלו יוצרים מחשבות, הסכמות והתנגדויות אצל אנשים, ועם המסקנות הללו הם מפרשים את המציאות שהם רואים או חווים.

זירות הדיון הללו אינן נמצאות רק בכלי התקשורת הממוסדת ואף לא רק ברשתות החברתיות. כל מפגש עם אנשים מחוגים שונים או מחברות אחרות יוצר זירה לגיבוש עמדה כלפי נושאים. כולנו מכירים את תופעת נהגי המוניות: לאחר מספר דקות נסיעה והרצאה קצרה על רבני המשפחה שאליה הוא משתייך, מגיעה שאלה ש"תמיד לא הבנתי אצלכם הדתיים…". בכל משמרת במסגרת ההתנדבות שלי אני נתקל בשאלות על אורח החיים החרדי. כך גם עם עמיתים לעבודה בארוחות צהרים ובמפגשים עם קרובי משפחה.

כל אחד וכל אחת מאתנו נמצאים בזירות דיון והשפעה רבות מאוד במהלך היום. במקומות האלו מתעצבת הדעה של כולנו, חרדים, חילונים ומסורתיים, ושם אנחנו מקבלים כלים לגבש את דעתנו בנושאים העולים על הפרק. במקומות האלה מוטלת עלינו חובת ההסברה והעמדת החשיבה וההיגיון החרדי אל מול הטענות שכנגד.

אין מישהו אחר שיעשה את המלאכה הזו במקום הזה. וכמו שאמרו חכמינו ז"ל, במקום שאין אנשים השתדל להיות איש.

 

 

 

33 תגובות על “הסברה, לא תעמולה

  • נהניתי מאוד מהמאמר הזה, את חטאי אני מזכיר, לפני שנים רבות כשעוד לא היה לי את הידע והניסיון שיש לי היום כשהייתי מתווכח עם חילוני הייתי מראה לו את היופי שבשבת ובכלל את היופי של היהדות, הוא ענה לי שהוא לא מחפש יופי הוא מחפש לכייף לא מעניין אותו הדברים האלו, ובכלל למדתי בדרך הקשה שלכל הגיון יש הגיון נגדי, למשל האם אסור לגנוב [לא בגלל איסור לא תגנובו] מדוע שלג'ף בזוס יהיו מאות מילארדים ולשני לא יהיה לחם לאכול אם הוא לא מבין שהוא צריך לתת אז צריך לקחת ממנו, עיין ערך השלמת ציוד, עד שקלטתי בדרך הקשה את מה שאברהם אבינו אמר לאבימלך רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי, ואז למדתי שחייבים להיצמד לגמרא והשלחן ערוך ומאז איני מתווכח כלל עם חילוני, אני אומר לו חד משמעית אצלי הגמרא היא אקסיומה מחוץ לויכוח, למשל הנושא של גיוס, אני אומר לו חד משמעית אני לא מתגייס, למה, ככה, אני אלחם על זה עד הסוף, תתפלאו לשמוע שאת השפה הזאת כולם מבינים, ניזכרתי לפני למעל מ25 שנה כשהסופר חיים ולדר כתב מאמר ביתד על הברק שהועם, שהורד את השופט אהרן ברק בשפה שהמלך הוא ערום, ומאז בתהליך לא כל כך איטי התדמית של בג"ץ צנחה גם בציבור החילוני, למרות שאיני אוהד גדול של הפגנות [המחיר לא שווה את התמורה, המידות הרעות שהמפגינים מפתחים לא שווה] הדבר היחיד ששמר על היהדות כאן במדינה זה בפירוש ההפגנות האלימות וקריאת נאצים לשוטרים [אני נגד השיטה הזאת כי בעיני המטרה לא מקדשת את האמצעים]. אבל זה לא רק ביחסי חרדים חילונים, למשל עכשיו בתקופת הקורונה כשהייתי עולה על אוטובוס הייתי נלחם חזק שבתוך 2 מטר שלי לא יהיה שום אדם ללא מסכה, הייתי מתקשר לעיניו למשטרה ואם זה לא עזר הייתי מבזה אותו בקולי קולות באוטובוס וצועק על כל הנוסעים מדוע אתם שותקים לו, היום ב"ה כשאני עולה על אוטובוס [אני מדבר כמובן בקויים חרדים בקווי כלליים תמיד רק הייתי מעיר כולם היו עוטים חוץ מהלבושים כחרדים כמובן] כמעט ואין אנשים שלא עוטים מסכות. למשל במשפחתי לא היה כל כך מקובל המושג הזה ללמוד כל החיים ואני נלחמתי על זה והצלחתי. השורה התחתונה ביחסי חרדים חילונים לכפות עלינו הם נכשלו בגדול ולכפות עליהם החרדים נכשלו בגדול

  • כבר החזו"א הסביר לבן גוריון שהעגלה החרדית המכילה רק תורה מלאה והעגלה החילונית המכילה מגוון תחומי חיים ריקה.

    הבעיה היא שאצל רבים מהחרדים (גם המנהיגים) אין תורה, אז זו כנראה עגלה במינוס, כי גם את מעלות החילונים אין להם.

    עכשיו לך תסביר את זה לחילוני.

    • היום לצערנו זה התהפך אבל במובן השלילי, העגלה החילונית מלאה באונס קבוצתי בהרג נשים על ידי בעליהן, בימי החזון איש עדיין העגלה ריקה, היום היא גם ריקה אבל גם אין בה מים אבל נחשים ועקרבים יש בה,

  • וכמובן, הערך הכי חשוב, החתונה בבעלז, ואידך זיל גמור.

  • צודק כותב המאמר שמדובר בצורך חיוני ושהנושא דורש לימוד וחשיבה והכנה – לא רק לזרוק עסקן או פוליטיקאי חרדי למים הקרים של תקשורת עויינת ושל בעלי-דעה חילוניים, ואז לצפות ממנו שיצליח לשחות כראוי. מסתבר ששנות הלימוד בכולל, או התחככות בעסקנים-משב"קים בחצרות אדמו"רים-רבנים, או חרישת מסדרונות הכנסת, אינם מהווים הכשרה ראויה לצורך הסברה מועילה ומנצחת.
    נסקור בזריזות כמה כישלונות בוטים מהתקופה האחרונה. שר הבריאות ליצמן כשל בהסברת בעיית הקורונה והזהירות הנדרשת מהאזרחים בתוך עולמו החרדי. כש"כ שלא הצליח לסנגר קמעא, בפני התקשורת, על ההתנהלות החרדית, אשר נובעת מאילוצים ייחודיים לחברה החרדית.
    ח"כ גפני, בנאום קצר ובלתי-קולע בכנסת, האשים את המדינה ("אתם אשמים" – התכוון כמובן לציוינים) בצפיפות הדיור של החרדים, ועשה מעצמו חוכא ואיטלולא. האם התכוון שהמדינה חייבת להגביל את הילודה החרדית? או שעליה לאלץ את החרדים לגור בשכונות חדשות בירוחם ובמעלות (במקום להתרכז בב"ב, בירושלים, בבית-שמש וכדומה)? או שעליה לגייס חרדים צעירים כדי לעכב את נישואיהם ואת הביקוש שלהם לדירות?
    לאחרונה ח"כ פינדרוס הסתבך עם גיור חיילת "שיקסע". אח"כ נאלץ להתפתל ותירץ את עצמו ב"צוויי דינים" – כראוי לכוללניק ליטאי….
    והאחרון הגדיל – הפרסום של הכלב המתגייר… גם אם הכוונה הייתה להצביע בהומור חד על העיוותים בתנועה הרפורמית – הסברה חכמה ומנוסה לא הייתה נכנסת לשדה-מוקשים כזה.
    מסקנה: הסברה היא מלחמה, לכן היא דורשת מקצוענים, או לפחות אנשים שקולים וחכמים שהכינו עצמם היטב ושבקיאים בעובדות ההווה והעבר. כאשר אין כאלה – עדיף לשתוק ולהגיב מאוחר יותר, לאחר התייעצות.

    • כל הדוגמאות נכונות חוץ מהדוגמא עם הסרטון עם הכלב
      אתה נופל שולל בעיוות תגובת התקשורת שלא רק שהתעלמה מעצם התוכן שאין בו כי אם תמונות אמיתיות מאירועים רפורמיים אלא גם האשימה את הסרטון בהשוואת אדם לכלב (בו בשעה שהם בעצמם השוו לענין בר מצווה ובאמת למה לא גם לענין גירות )
      צריך לדעת להבחין ומי שלא מצליח להבחין לא יהיה מן הנמנע לחשוד בו שהוא מדבר מתוך תחושת בדלנות מהחברה עד כדי הנאה בהתחכחות בחברה ה"נאורה"
      סליחה על התוקפנות אבל אני עוקב שקט אחרי כל מאמר ותגובה פה ונמאסה עלי הרגשות נחיתות מכל דבר בחברה החרדית עד כדי כך שלא מבדילים בין ביקורת עניינית לזריקת רפש וחשיבה שכולם מפגרים למעט כמה נאורים שמעיזים לחשוה מחוץ לקופסא
      אז

  • לא צריך להסביר כי אין מה להסביר כי הם לא רוצים לשמוע, זה לשון הגמרא יבמות ס"ה ע"ב, אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. אין טעם להתוכח, יש פתגם אל תהיו צודק תהיה חזק, לאו דוקא חוזק פיזי אלא אם אתה איתן בדעתך אי אפשר להילחם בך זה לוקח זמן אבל איך אומרים בשם הגאון מווילנא העקשן יצליח, עם עובדות לא מתווכחים. הכישלון של הציבור הלבוש כחרדי לא קשור בכלל לחוסר הסברה זו או אחרת, ברגע שהם רואים שלבושים כחרדים עוברים על הלכות מפורשות בשלחן ערוך כל ההסברה הולכת פייפן מסתכלים עליהם כאל כאלו שמנצלים את הדת רק לסחוט כספים. חתונת בעלזא שהייתה בניגוד להלכה [התורה ניתנה גם לאדמורים נקודה] גרמה נזק אדיר וחילול ה' שאין כדוגמתו אין שום פרוטקציה לאף מנהגי, זה לשון תוספות בבא בתרא י' ע"ב, עליונים למטה ותחתונים למעלה – פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בשמואל בפר' במה בהמה (שם דף נה.) גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה א"ל רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו'. קל וחומר בן בן בן בנו של קל וחומר בני דורנו יהיו גדולים אשר יהיו אין להם שום חסינות

    • המחאה הליטאית נגד חתונת בעלזא (תוך התעלמות בוטה של שתי לוויות ליטאיות ענקיות), איננה מובנת לי.

  • מה הבעיה בחתונת בעלזא?

    1. שבעלזא מתעלמת מסכנה? הרי בכל העולם היו שתי גישות איך להתמודד עם הקורונה. לא מדובר בטובים מול רעים אלא בשתי גישות שלשתיהן יש שיקולים נרחבים מאוד. פתח עיניך וראה: מה עשתה שבדיה? מה עשתה קליפורניה? ולמה צרפת הקילה בסגר כאשר גרמניה החמירה? ואף אחד לא האשים אותם בהפקרות, אבל כאשר האדמו"ר מבעלזא, שלכל הדעות הוא איש נבון ומנהיג מפוכח בוחר בדרך זו – הוא מופקר?

    2. שבעלזא מתעלמת משלטון המדינה ויוצרת אנרכיזם? בכל העולם התגלה אנרכיזם בנוגע למגבלות הקורונה. מה לעשות, ככה זה כשמגבילים אנשים יותר מדי. ובעוד שאתה עסוק עם האדמו"ר מבעלזא – אני רוצה להזכיר שגם בישראל קראו 15 ראשי הערים (פורום ה-15) לפתוח את מוסדות החינוך בתחומן (והם קיבלו בתמורה מאמר אוהד ב'הארץ'), וגם בציבור החרדי ציווה הגר"ח לנהוג כן – אבל אתה עסוק עם החתונה הבלזאית – אולי תסביר מה הבעיה, אבל בקצרה, בלי ציטוטים ארוכים.

    • ליהושוע
      אתה יודע מהו ההבדל?
      ממשלה נבחרת של מדינה רשאית לנקוט בכל מדיניות שתמצא לנכון ושהציבור הרחב במגוון הכלים שהדמוקרטיה מעניקה לו ישפוט אותה. האדמו"ר מבעלזא ודומיו בסה"כ מבצעים מבצעים ניסוי בבני אדם בידיעה ודאית שמערכת הבריאות המודרנית והמתקדמת של מדינת ישראל תהיה שם כדי לנקות אחריהם. לאדמו"ר אין שום אחריות להיבטים הרחבים של המשבר הזה אף אחד לא יבקר אותו אף אחד לא ידרוש ממנו תשובות אף אחד לא יזמין אותו לשימוע בסנאט או בכנסת אף אחד לא ידרוש ממנו לסגור מכיסו את הגירעון המפלצתי שתופח כאן ככל שהמשבר הזה נמשך ומעמיק. בקיצור חיים קלים ליזום ניסויים אפידמיולוגיים עם אפס אחריות

  • ליהושע, אני גם תקפתי את הלוויות של הגרמ"ד סולובייצ'יק בפרט שסברו רבי חיים מבריסק זצ"ל היה גדול המחמירים בפקוח נפש בדורו, וכן את הלוויה של הגר"י שיינר, אין שתי גישות יש לנו הלכה מפורשת שאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב בציניות אני יכול לדון את בעלזא לכף זכות שהגמרא של אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב כתוב בכתובות ט"ו ע"ב, ובבעלזא מתחילים רק מדף י"ח ע"ב, [מי לומד בבעלזא כתובות בעיון אחרי החתונה] כתבתי על בעלזא כי המגיב לפני העלה את בעלזא אבל אני נגד כל הלבושים כחרדים שמומרים לכמה מצוות מהתורה ביניהם כמובן לא תעמוד על דם רעיך וונשמרתם מאוד לנפשותיכם ועוד ועוד הרשימה ארוכה, כשחילוני מקשקש את השטויות שלו אנו אמונים על הגמרא חגיגה ט' ע"ב, רבי שמעון בן יוחי אומר אין אומר בקרו גמל בקרו חזיר אלא בקרו טלה. הם בפירוש אומרים שהם נגד התורה אבל מסלפי התורה עליהם אומרת המשנה באבות פ"ג מי"א, המגלה פנים בתורה שלא כהלכה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. לעומת זאת החילוני לא מדבר בשם התורה, כשפך האשפה נמצא במקומו במטבח הוא לא מפריע לאף אחד אבל כשהוא בסלון הוא מפריע מאוד זה הכל. כשהייתי ילד לפני למעלה מ50 שנה כשעוד גרנו יחד עם חילונים ביניהם שמאלנים קיצוניים אנטי דתיים הם תמיד העריכו את נטורי קרתא למרות ההפגנות האלימות ולדתיים לאומים הם בזו, הם אמרו לי אם אתה דתי אז עד הסוף לא שתקיים רק מה שמתחשק לך, שיהיה לך ברור הדמוקרטיה היא אנטי תיזה לתורה ובכלל אנטי תיזה לצדק והיושר, הדמוקרטיה בנויה על אינטרסים של הציבור, לעומת זאת מי שאומר שהוא בונה את עצמו על חוקי התורה חייב כל דבר לברר בגמרא ובשלחן ערוך ולא לומר הגודול הזה אומר כך והגודול הזה אומר אחרת. שמעתי ווארט חריף בשם רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינווא זצ"ל עין רואה שצדיק זה מתנהג כך ואוזן שומעת שצדיק זה מתנהג אחרת וכל מעשיך ואיך אתה תתנהג בספר נכתבים כמו שכתוב בשולחן ערוך [עיין אבן העזר סימן ד' סעיף ל"ד ויורה דעה סימן של"ו סעיף א' ובערוך השלחן ובבית הלל]

    • חמודי —
      גרמת לי גם נחת-רוח וגם צחוק בריא, אני מצטט אותך:
      1) "הלבושים כחרדים שמומרים לכמה מצוות מהתורה"…
      2) "בבעלזא מתחילים רק מדף י"ח ע"ב"… (ואכמ"ל).
      3) "בשם רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינווא זצ"ל: עין רואה שצדיק זה מתנהג כך, ואוזן שומעת שצדיק זה מתנהג אחרת, וכל מעשיך ואיך אתה תתנהג בספר נכתבים כמו שכתוב בשולחן ערוך"…

    • הנה ציטוט יפהפה מאתר 'הארץ':

      "הקורונה חידדה שאלה ערכית – מה אתה מוכן לעשות במחיר של 0.01 אחוז מוות? מה הן ההנחיות, אם לא שקלול של ערכים (המשק חייב לעבוד, חייבים להתפלל) מול סיכון בריאותי? וכשהממשלה מגלה אפס עניין בעולם הערכים שלך, והם לא נכללים בשום שקלול, אז אנשים עושים את החשבון לבד. בטח אנשים מחוסנים ומחלימים. מאיפה כל הצדקנות הזאת, אלוהים?"

      רק חבל שניסוח יפהפה זה יוצא לאור רק כדי להצדיק הפרות חילוניות – ואילו החרדים עסוקים עדיין בלהתנצל ולהכות על חטא!

  • ליהושע, אם השלחן ערוך שלך זה עיתון הארץ אין לי מה להתווכח איתך אותי לא מעניין כלל חוקי המדינה, זה לשון ההר"ן נדרים כ"ח ע"א
    במוכס העומד מאליו – שלא במצות המלך וכתבו בתוספות דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ אבל במלכי ישראל לא לפי שא"י כל ישראל שותפין בה וכי אמרינן דינא דמלכותא דינא ה"מ לענין שאם קנה אחד מכס זה חייבים ליתן לו את המכס וכן נמי אם לא קנה אותו אלא שהוא ממונה לגבות את המכס שאינו רשאי ישראל חבירו לישבע שהן תרומה דליכא אונסא כיון דדינא דמלכותא דינא. אותי מעניין רק הגמרא שבשיבות של בעלזא מצנזרים אותה, זה לשון הגמרא כתובות ט"ו ע"ב
    אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב. ונפסקה להלכה באבן העזר סימן ד' סעיף ל"ד בהג"ה שבפקוח נפש באחוז הסתברות הכי קטן מחללים שבת שזה איסור סקילה קל וחומר בן בנו של קל וחומר שמבטלים את דת הטישים [בכל הש"ס ובארבעת חלקי שולחן ערוך אין היתר לשרוף 4 שעות כל ליל שבת על פולחן אישיות של הטיש וכן פולחן האישיות של החתונה שמספיק 10 אנשים כולל החתן]

  • ב"ה יש "ציטוט יפהפה" בעיתון "הארץ" (עיתון של שונאי תורת/ארץ/עם ישראל), אשר יכול לשמש כתנא דמסייע כדי לסנגר על חרדים שופכי-דמים בהפצת המגיפה… עולם הפוך וראשים הפוכים.
    איך בכלל אפשר לשפר את ההסברה על ההשקפה החרדית, כאשר חובשי שטריימל ובורסלינו, אשר מחמירים על בצל קלוף שעבר עליו הלילה, ועל תערובת שמן קטניות בפסח, מזלזלים בספק פק"נ ואפילו עושים זאת בפרהסיה להכעיס!?
    לפני שמישהו יוצא להסביר לציבור הרחב – חובה עליו להסביר לציבור שלו, כדי שהציבור שלו יהיה מופת לבין אדם לחבירו ולא ח"ו דוגמא לפראי-אדם.

    • לחמודי ויהודי ישראלי,

      הטרמינולוגיה שלכם מקוממת. אתם משתמשים כל הזמן עם המינוח 'ספק פיקו"ח" בשעה שאתם בעצמכם יודעים שהמצב ההלכתי של הקורונה אינו מוגדר במינוח זה. 0.0001 אחוז של מוות אינו יכול להיחשב ספק פיקו"נ. בדיוק כמו שלהיכנס לאוטו אינו נחשב ספק פיקו"נ בגלל סיכוי זעיר של תאונה.

      אכן יש אנשים שמתו, וזה שובר את הלב, אבל גם מכוניות גורמות למוות וגם קרינה גורמת למוות. אי אפשר לעצור את העולם בגלל אחוז זעיר של מוות.

  • ליהושע, כל זמן שאינך מביא ראיה לדבריך מש"ס ופוסקים דבריך בטלים ומבוטלים מול הש"ס והפוסקים, שמעתי ווארט חריף בשם רבי אליהו לופיאן זצ"ל מדוע העכביש מוציא קורים מגעילים והדבורה דבש כי הדבורה יונקת מצוף של פרחים והעכביש כותב רק את הסברות שלו, ובנוגע לאוטו באמת היו פוסקים שאמרו שאם זה היה בזמן הגמרא היו אוסרים להיכנס לאוטו

  • יהושע — חישוביך באחוזים הם מתמיהים ואכמ"ל, אבל אשתדל להאיר את עיניך בסגנון בוטה: מספר המתים מהמגיפה בשנה היה כפול ממספר הרוגי מלחמת יו"כ (ואל תענה לי: "בקורונה רובם קשישים", כי זו תשובה ההולמת עם-הארץ למהדרין). חישוב נוסף: מספר המתים מהמגיפה בשנה היה בערך פי 15 ממספר הרוגי תאונות-דרכים בשנה.
    (אני ממליץ שתעביר את החישוב האלמנטרי הנ"ל למחבר "הציטוט היפהפה" מעיתון ה"ארץ" – עיתון הערב-רב, שופרם של הפלסטינים-מר"צ-בג"צ).
    האם שוכנעת כבר שזה ספק פיקוח-נפש? למעשה לפי המספרים זהו אפילו ספק המצוי! כי בנוסף למספר הגבוה של נפטרים – למחלימים רבים יש תופעות-לוואי מתמשכות, אשר מקצרות את תוחלת-החיים.
    חבל להמשיך להשחית מילים…

  • שכחתי להגיב ליהושע על דברי האפיקורסות בהארץ שהוא ציטט ""הקורונה חידדה שאלה ערכית – מה אתה מוכן לעשות במחיר של 0.01 אחוז מוות", אם רגליך עמדו בהר סיני בוש והיכלם שאינך בוש לצטט אפיקורסות כזו, זה לשון הגמרא כתובות י"ט ע"א, אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים בלבד [את הגמרא הזאת כבר כן לומדים בבעלזא], האם אתה באמת חרדי? האם למדת תורה בחייך, מה הם התגובות האלו שה' ישמור יהודי שקורא לעצמו חרדי מאמץ כאלו דעות פסולות רח"ל. נמחיש קצת את הגמרא אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב. נתאר לעצמנו כרגע אנו בוולינגטון ניו זילנד, כמה אחוז יהודים יש שם 00000000.1% ואולי אפילו פחות, נופל שם גל אינך יודע אם מישהו קבור בהריסות ואם כן אינך יודע אם הוא יהודי או גוי חייבים לחלל עליו שבת שזה איסור סקילה קל וחומר טריליון דורות של קל וחומר שמבטלים טישים ורעבישע חתונות ונסיעות לירושלים בשושן פורים שאפילו נדחה. אלא אם כן אתה שייך לדת אחרת לא לזו שניתנה למשה רבינו על הר סיני

  • לחמודי
    אני מבין שהינך בקי בש"ס ופוסקים ושמא כבר חושב הינך שפוסק הדור אתה
    אבל אל תצטט שו"ע או סיפור מרעק"א ללא שום הוכחה שהמציאות היום עונה על אותם גדרים ובשביל זה יש פוסקים בדורנו שיכולים ומתמצאים בין נבכי ההלכה והמציאות
    ותתפלא לשמוע כל אותם פוסקים שצווחו כי כרוכיא על שמירת ההנחיות האדוקות עד כדי אפילו להלשין
    אפילו אחד לא נימק את דבריו כתשובה הלכתית שנוכל לבדוק להשוות להקשות ולדון בדבר
    אלא בצורה של תעמולה והשקפה וקול קורא
    למעט ר אשר וויס שהוציא קונטרס בעניין וגם הוא שמאוד החמיר והביא את כל המקורות בכ"ז הודה והוכיח שאין לזה הגדרה של ספק פיקו"נ ואף לא הגדרה מגיפה (עיין בשו"ע בהגדרת מגיפה) ואפילו לא מצב סכנה (רמ"א) ולכן הוא לא הסכים לבטל את המציצה בברית למרות שהרבנות הורתה לבטל ולעשות במזרק והוא הביא מהחת"ס שאפילו בזמן המגיפה בדורו(של הרעק"א הם מחותנים) נלחם לא לבטל ועוד הוכיח שם במאמר אחר שהסיפור על הרעק"א ביום הכיפורים א. אין למידין ממנו ב. לא מוסמך
    ואני מדבר על אחד המחמירים הכי גדולים בקורונה מצד ההלכה
    אז קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים
    אלא מה יש כאן ענין של סולידריות או גלותיות או כל מיני תחושות תרבויות ושאיפות של קבוצות או יחידים וכל אחד חושב שההגיון והעדינות עמו וכולם בורים שטייטל וגלותיים
    ונכון אני מסכים שהקורונה הוציאת את כולם מהכלים ולא רק בתוכנו אלא גם אצל החילוניים וכל העולם יש משו בקורונה שהביאה כל אחד ואחד וכל קבוצה וקבוצה למבחני קצה שזה גם מה שמביא לחוסר סולידריות וניסיון להבנה של הצד השני
    וכן אין מה לעשות אתה צריך להודות שנפלת בזה
    אתה בחברה טובה אבל טועה וזה מובן בתקופה קשה כזו
    אבל לפחות אל תזרוק רפש על ציבורים גדולים ומנהיגים חכמים

    • לאדון לחמודי, מה לעשות שיש צווי דינים יש דין מגיפה לבין דין של ספק פקוח נפש, ומה לעשות שעל פי ההלכה לא מדמים מציצה לעקשנות של טישים ורעבישע חתונות שאין לזה שום מקור בש"ס ובשלחן ערוך סתם חתיכת פולחן אישייות, את הנושא של מציצה לא משווים כלל לדינים האלו כי מציצה היא בכלל לרפואה וזה לא מעיקר הברית מאי אולמיה סכנת מגיפה מסכנת איסור מציצה בפרט שעל פי ההלכה אין כאן עדיין דין של מגיפה אבל בפירוש דין של ספק פקוח נפש שלא גרע מלפקח את הגל קיים, חד משמעית, בינתיים עד שלא תביא לי מקורות מהש"ס ופוסקים אתה שווה בעיני פחות מקליפת השום, שיהיה לך ברוך, אתה מזכיר לי פציינט שמתווכח עם פרופסור על טיפול רפואי זה או אחר, עד שאתה לא מצטט לי נמוקים הלכתיים לקרוקייט שאתה מוכר פה. זה לשון הר"ן שבת קל"ג ע"ב
      במציצה עצמה יש לעיין דכל שפרע הרי סיים צרכי מילה ודילמא המציצה מיקריא רפואה ולא צורך מילה היא וצ"ע. היות ופה יש נאמנות לרופאים, והיות וכל הרופאים ללא יוצא מן הכלל הורו לא להזניח שום טיפול רפואי למרות הקורונה, אם כן יש מקום לומר שאסור לבטל את המציצה, ואת הדעה השנייה כרגע לא דחוף להסביר. אבל חד משמעית זה לא מתיר חתונות המוניות לא טישים ולא נסיעה לירושלים בשושן פורים שנדחה אם אינך יודע לדמות מילתא למילתא ואין לך ידע בסיסי בשום דבר אז בבקשה איך אמר שלמה המלך משלי י"ז, כ"ח, גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון

  • קראתי מקצת התגובות על המאמר הנידון, לפני שאגיב בקצרה על דבריהם, אתיחס למאמר עצמו שבעצם העלתו על סדר היום הוא חשוב בפני עצמו ויש בו כדי לעורר מודעות ודיון על בעית התדמית הציבורית של הציבור החרדי. אני רוצה לומר שהדמוי השלילי כלפי הציבור החרדי הוא כקבוצה כמגזר ולא בהכרח לכל מי שלבוש כחרדי, אני לא חושב שמדובר כאן בסטריאוטיפ כלפי היחיד אלא כלפי החברה החרדית, קבוצות שונות מהמזר החרדי, אחת מקיימת הפגנות וחוסמת כבישים על נושא של גיוס בני הישיבות ואחת על שמירת שבת ואחרת על חיטוטי שכיבי או הלויה המונית או חתונה המונית רבת משתתפים בעידן מגיפת הקורונה בניגוד להוראות הגורמים המוסמכים וכיו"ב הם הם שיוצרים את השיח האנטי חרדי בתקשורת החילונית , וזה לא יהיה חכם להתווכח או לנסות להצטדק ולהשיב להם מלחמה שערה , למה הפגנות בבלפור מותר או ללכת לים ועוד תשובות מהסוג הזה ,לא רק שאינן משפרות את הדימוי החברתי של הציבור החרדי אלא מעצימות ומלהיטות את הרוחות יותר ובכלל האם אנחנו רוצים לאמץ את הערכים החילוניים הדמוקרטים שלהם , והרי הם בעצמם מצפים מאיתנו להיות דוגמא אישית ונאמנים למצוות התורה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" ולא תעמוד על דם רעך, אלה הם הערכים היהודים שלנו.לכן קודם כל נעשה את החשבון נפש ואת בדק הבית אצלנו ובביתינו, ואי אפשר להתעלם מהמציאות המורכבת שאנחנו חיים בה ונמשיך לחיות איתם "ובתוך עמי אנכי יושבת" , והם ימשיכו לחיות איתנו , הם גם רואים את הצד היפה והאנושי של העשיה החרדית שניתנת גם להם וגם הם נהנים מאותם דירותים ללא אפליה, בתחום החסד ,בבתי חולים, את הפעילות של ארגוני הצדקה והחסד,את הפעילות מצילת חיים של ארגוני ההצלה ולעיתים הם הראשונים להגיע למקום ולכל מקרה חרום ועוד,אך עם כל זה לצערינו יש קבוצות בקרבנו ומתוכינו שמקלקלות את השורה בלשון המעטה.
    כעת תגובה קצרה לחמודי מעניין לעניין באותו עניין איני מבין מה ולמה אתה מתכוון כשאתה אומר כאן בריש גלי שלא מעניינים אותך חוקי המדינה, מה סאת אומרת? אם התכוונת לחוקים שסותרים את חוקי התורה,פשיטא שכך כל יהודי חרדי צריך לקיים את חוקי התורה, אבל אם היתה לך כאן אמירה עקרונית והתכוונת שאתה מצפצף על חוקי המדינה, איני יודע אם יש לך רשיון נהיגה ואם כן בעבורך כל חוקי התנועה לא קיימים ואינך מחויב לציית להם כי הם חוקי המדינה,וגם אם הולך רגל אתה ,גם ברמזור אדום אתה תחצה את המעבר חציה ,אחרי שתבחן בעיניך כי אין שוטר בסביבה שמבחין בך ועלול לרשום לך דו"ח על עבירת תנועה ותשלום קנס וכן על זה הדרך.ומה עם אילולא מוראה דל מלכות איש את רעהו בלעו ,האם גם משנה זאת באבות נאמרה רק כלפי הגויים והרי אתה איש ספר ושקוע בלימוד,לא נראה לי שלכך התכוונת,אבל אתה צריך להסביר את עצמך.
    ולעניין הכלל ההלכתי שאין הולכים בפיקוח נפש אחר הרב, יש בזה כמה שיטות בראשונים עיין בסוגיא ביומא (פד,ע"ב) ברש"י ובתוס' שם . ועוד דנו בזה אי אמרינן הכי רק כשהסכנה לפנינו כמו מי שפלה עליו מפולת ואיננו יודעים אם הוא יהודי או לא אם הוא חי או מת שמפקחין עליו את הגל ומחללין את השבת,אבל בסכנה עתידית לא אמרינן הכי אלא בזה הולכים אחרי הרב לכל אל תהיהקל לדחות ואיני מביע כאן שום דעה אישית.
    בברכת התורה והדעת.

    • לבן אור זה לא סכנה עתידית, וחוקי תנועה הם חוקים בין לאומים לא קשורים כלל למדינה גם אם הבריטים או עם אחר היה שולט פה היו חוקי תנועה [אולי היו נוסעים בצד השמאלי של הכביש אבל לא יותר מזה], והיא גופא שאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב זה גם אם יש פוסקים שפוסקים אחרת זה כלל בהכל, עיין כתובות ט"ו ע"ב ואבן העזר סימן ד' סעיף ל"ד וכל המפרשים והנושאי כלים, ורגע שכחתי מה עם שבת קכ"ט ע"א, אמר ליה רבינא למרימר מר זוטרא מתני לקולא ורב אשי מתני לחומרא הלכתא כמאן אמר ליה הלכה כמר זוטרא ספק נפשות להקל. אז בבקשה לפני שאתם פה מגיבים כולכם שלו נעליכם מעל רגליכם את מה שכולכם יודעים גם אני יודע אבל אני יודע גם את מה שאתם לא יודעים ולאדון לחמודי, מי בדיוק מוסמך לקבל בשנת 2021 את התואר פויסעק הדור, יש הרבה אברכים שקטים שממיתים עצמם באהלה של תורה ולא מיחצנים את עצמם שמכניסים את כל הרע-בנים עמי הארצות היחצנים בקצה הציפורן, לא לחינם אומרת הגמרא פסחים מ"ט ע"ב, לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור. זאת אומרת כמו היום ב2021 שיש "גדוילי הדור" עמי ארצות שקיבלו הנהגה בירושה או לחילופין העמך בחר בהם, באחד הפוסטים פה ציטטי את הגמרא בסנהדרין איך מינו את חברי הסנהדרין ב"ה שהם לא נתמנו בירושה ולא בבחירות דמוקרטיות ח"ו

  • אולי באמת יסמיכו אותך כאן להיות פויסק הדור..

    • לבן אור, פויסעק הדור זה משהו פירסומי גימיקי אין לזה שום סמכות ושום כיסוי אין היום ראש הסנהדרין ואין היום אם אחד שראוי לתואר רבן של ישראל או רבן של כל בני הגולה [העיתונים יכולים ליחצן המסך והנייר סובלים הכול אבל זו פיקציה אחת גדולה] כל מי שמביא ראיות חותכות ואי אפשר להפריך אותן מסברא רק מראיה הפסיקה שלו מחייבת לא משנה אורך הזקן או הפראק או הסטרוקס או רוחב שולי הכובע או ים של עדר דו רגלי שרץ אחריו, האמת לא אמורה להיבחר בבחירות דמוקרטיות

  • לאיש חמודות חמודי, כיון שאתה מעיד על עצמך שאתה יודע את כל מה שאחרים יודעים ואת שהם לא יודעים אתה יודע,אז אין רק להזכיר לך את מה שאתה יודע, גמרא בר"ה (כה,ע"ב) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו…יפתח בדורו כשמואל בדורו…ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם..הא אין לך לילך אלא אצל שוםט שבימיו ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה: רש"י שם: כי לא מחכמה שאלת על זה לפי שהדורות היו טובים וצדיקים מן האחרונים לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה שאי אפשר שיהיו אחרונים כראשונים.
    תוס' שם ד"ה שהימים הראשונים וכו'. ולכך יש לשמוע לראשונים יותר מן האחרונים ,אל תאמר כך דאין לך אלא שופט שהיה בימיו.
    אני מבין שאתה טעון מאוד ופורק כאן את כעסך על כל ה"עלמא דשיקרא" כפי שאתה רואה בעיניך.אני מסכים איתך שקיימת אינפלציה בתארים המקובלים היום, כל רב הוא הרה"ג וכל ראש ישיבה הוא מרן ,אבל אני בטוח שגם אתה לא רוצה שכל אברך דרדק דחד יומא יהיה פוסק ,כפי שזה קורה במגזר של הסרוגים בציונות הדתית שכל רב צעיר שם כבר מביע את דעתו בענייני דיומא ,ובעניינים שיש בהם איסורי תורה חמורים ואיסורים דרבנן וד"ל.

    • לבן אור, כל הדינים האלו נאמרו בימי הסנהדרין לא בימי ליצני דורנו, אמרו דווקא לגרא"מ ש"ך את הציטוט מהגמרא, הוא אמר סאיז ניטא קיין יפתח און סאיז ניטא קיין דור, יפתח היה ראש הסנהדרין והוא לא קיבל בירושה ולא נבחר בבחירות דמוקרטיות, מי שמצטט את הגמרא הזאת הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה זה בפירוש לא נאמר על דורנו, נכון שהוא טעה אבל הוא היה מוכן להקריב כל אשר לו למען הקדוש ברוך הוא, ואילו היום אנחנו מוכנים להקריב את הקדוש ברוך הוא ואת התורה, חלילה.

  • עוד לבן אור, תפסיק לדמות את זה לסרוגים את מה שהם התחילו בשנות ה20 של המאה ה20 עושם החרדים היום ובצורה משופרת יותר מה שבטוח שזה לא אחד שקיבל בירושה ולא הציבור מחליט, מי שאומר דבר מה שיביא ראיה לדבריו בש"ס ופוסקים וינמק הכל בכתב לא יקשקש לי את הקלישאה של ארבעת חלקי השולחן ערוך המודיע יתד המבשר והפלס, את הקלישאה דעת תורה ולא את הקלישאה לא תסור, זה לשון רמב"ם פ"א מהלכות ממרים ה"א
    בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה. רק להם היה סמכות, ולגופו של עניין כל אברך ואפילו בחור אם הוא מביא ראיות מהש"ס ופוסקים ואף אחד אינו יכול להפריך את זה, זה מחייב, אין מה לעשות לצערי בדורנו יש ספק גדול אם על אחד כזה לא נאמר מה שכתוב בגמרא סוטה כ"ב ע"א, ועצומים כל הרוגיה זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה:. ועוד גמרא ביצה ל"ו ע"ב, לא דנין, והא מצוה קעביד לא צריכא דאיכא דעדיף מיניה. מכאן ראיה שאם המנהיגים של היום עמי ארצות שקיבלו הנהגה בירושה נאמר במשנה אבות פ"ב מ"ה, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש

  • לחמודי, אי אפשר אולי אפילו לא שייך לנהל איתך דיון. אני לא יכול לעלות או לרדת לרמה שלך. אולי ימצא מישהו לא פחות חכם ממך שיוכל להשיב לך…

    • לבן אור, אתה מזכיר לי לפני קרוב ל40 שתנועת התשובה התחילה להקים סמינרים נוצרה תרבות ויכוח עם חילונים על אמונה כל חילוני שלא יכל להתמודד עם הטענות ענה את התשובה הזאת, אם אינך יכול פירושו שאף אחד אינו יכול ומתחמקים מהאמת שלא תמיד נעימה

  • לחמודי,

    ראה בספר החינוך על המצווה 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך' (יש שם מספר מצוות דומות, מומלץ ללמוד את כולם) ששם עולה בבירור שבכל דור יש תלמידי חכמים שעליהם נאמר הכתוב, ולא רק בימי הסנהדרין.

    ואם גם בסמכותו של ספר החינוך אתה כופר, ואתה סומך רק על התלמוד בבלי – אין לי רצון לדון איתך בכלל.

    • ליהושע, את החינוך הזה אני יודע גם ושתי תשובות בדבר, חדא, החינוך לא אומר את זה כפסק אלא כביאור על הפסוק כך שלא נחת לבאר אם זה מדובר בסנהדרין או לא, ואם תמצי לומר שהוא כן אמר את זה לפסק הלכה כל מי שקצת למד טור ובית יוסף יודע שהלכה כהרמב"ם לגבי הרא"ה.

  • ליהושע גם לפי החינוך זה מדובר על אחד שעמל בתורה לא על אחד שיודע ללמות פחות מאברך מעל הממוצע שקיבל אדמורו"ת בירושה

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל