שמחת תורה. בוקר. יוצא מהבית טרוד מכמויות הממתקים העומדים להכנס לבטנם של ילדי, שומע רעש לא צפוי, מביט אל השמים, רואה את הפסים הלבנים, שומע את היירוטים, והשמים נופלים. המציאות מיורטת.
פרעות קישינב שינו את העולם היהודי וזעזעו את השקפתו. הם עוררו את מנהיגי התנועה הציונית, הרצל וז'בוטינסקי, להבין את דחיפות המפעל הציוני, והביאו לבסוף לעלייה המונית של יהודים ארצה.
פרעות תרפ"ט הביאו ל"ספר הלבן" הבריטי, להתקוממות של היהודים בארץ, להבנה של תושבי המנדט שדבר לא יוכל להיות כפי שהיה. פרעות אלו נחרטו בזיכרון הקולקטיבי שלנו כאות לברבריות של השכנים, לחוסר אמון בחיים לצד אויב. הפרעות הללו מלוות את התנועה הציונית ואת המדינה כבר תשעה עשורים.
בקישינב נרצחו 49 יהודים, בתרפ"ט 133 יהודים. בפרעות עזה המספר כבר עולה על 1300.
חיינו שנים רבות סביב סימני קריאה. כתושבי קישינב קודם לפוגרום וכיושבי חברון קודם לטבח, כך חיינו בתל אביב ובירושלים, בצפון ובדרום, דנים בלהט על סימני הקריאה של חיינו העומדים יציבים, נקודה מברזל מתחתיהם, קו מתוח מעל הנקודה, בלתי עביר ובלתי שביר.
אך השמים נפלו. הקו עקום. הנקודה כבר אינה סוף פסוק אלא סיומם של חיים. סימני הקריאה מטושטשים על רקע תמונות המוות.
חשבון נפש נדרש תמיד, על צרה קטנה וגדולה, ליחיד ולציבור. אך לפני שבועיים, ביום הקדוש, עמד כל בית ישראל והתוודה על עוונותיו. אולם חשבון הנפש בשעות השגרה מודד את המציאות מול סימני הקריאה, מחשב את הפער שבין המצוי לרצוי. היד מכה על חטא הביצוע הדל אל מול היכולת והציפיות.
המכה הבלתי נתפסת שקיבלנו אינה דורשת מאתנו חשבון נפש שגרתי, אינה מבקשת פשפוש במעשים שאנו יודעים לעשותם – היא זועקת קודם לכל: העמידו סימן שאלה. המציאות שחייתם בה עד עתה לא תחזור עוד, אתם בעולם אחר, חדש, שונה, שלא ידעתם, שדורש מכם חשיבה שונה והרהור מחדש על יסודות שהיו ברורים ויציבים.
בלווית בתו הצעירה של ידיד השבוע, זעק האב מול גופת בתו: "עד עתה חיינו את החיים, מעתה נצטרך לחיות גם את המוות."
חיינו בעולם של ביטחון בדרך, ביטחון באמונה, ביטחון בקהילה שלנו, במדינה שלנו, ביטחון בציבור שלנו, ביטחון בהתנהגות האישית והמשפחתית שלנו, ביטחון בהשתייכות שלנו, ביטחון בכל מה שהוביל אותנו כאומה. חיינו חיים של ביטחון, אך הוא איננו עוד.
המפטיר כבתחילה, אשר רואה בארועים רק את ההוכחה הנוספת לצדקת כל מה שאמר לפני שהשמים נפלו, מוכיח את עוורונו, את ניתוקו מהמציאות, את ההדחקה של נפילת השמים ואת ההיאחזות בביטחון שהתפורר.
הדיונים צריכים להיות על היסודות שקרסו. הויכוחים צריכים להיות על העולם החדש שייווצר. ואלו וגם אלו אינם יכולים להזכיר במאומה את הויכוחים שהיו בעולם ההוא, לפני שנפלו השמים.
הפרחים המונחים כעת על קברי החיילים עוד יפרחו מחדש ויקשטו כסאות כלה. מיטות הילדים שעתה מופיעות בחלומות הזוועה ספוגות בדם עוד ישובו להיות סמל לחיים מתוקים ומלאי תום.
אך מי שיחזור לסימני הקריאה הישנים, מי שעולמו לא עורער, מי שלא בחן מחדש את המציאות, יישאר בעולם ההוא, מנותק, הזוי, חסר רלוונטיות.
Photo by Evan Dennis on Unsplash
וואו, תודה רבה
נקודה חשובה למחשבה!
אין ספק שמדובר בנקודה רגישה, הלא אנו חיים בציבור שרבים בו סוברים כי 'חדש אסור מן התורה' ולכן נלחמים את מלחמות האתמול, לצפות מציבור כזה לקדם את המחר זה אתגר לא פשוט. במיוחד כשרבים מאיתנו עדיין חיים בתפיסת ה'שטעטל', נותנים לאחרים לפתור את הבעיות ושלום עלי נפשי.
בעולם החרדי הקנאים הקיצוניים הם המכתיבים בסופו-של-דבר את האידיאולוגיה – הם גוררים את השאר לכיוונם (אחרת יוגדרו כאפיקורסים, משומדים, ציוינים ושאר מחמאות).
לכן חוששני שמה שהיה הוא שיהיה, כך יוכלו כלי-קודש ושמשיהם וגבאיהם ועסקניהם לשמר את ממלכותיהם, הבנויות על עדרים צייתנים ועל תקציבים-שירותים מהמדינה.
ממליץ להם לחשוש ממצב בו האילוצים הביטחוניים הקשים יכתיבו לנו את סדר-היום לזמן-רב, תקום קואליציה פחות נדיבה לחרדים, ואז אי-אפשר יהיה לתקצב מאות אלפים ש"תורתם אומנותם" (רק כחמישית מהם ראויים להגדרה) ואינספור מוסדות מסובסדים לעילא.
אל דאגה, ראשי ישיבות כבר חוגגים את הקריסה של כויחי ועויצם יודי (בכתיב מכוון)
יישר כח !
חשיבה מחדש? בוודאי! אבל, מי שלא הופתע כי הכיר את האיסלאם והרקע לכל האירוע, "חלק" מהחשיבה מחדש מיותר.
האירוע האחרון והמאמר הזה עורר בי מחשבות .
אשמח לשתף ולקבל תגובות .
במשך כמעט אלפיים שנה היה עם ישראל בגלות תחת ידם העריצה של האומות.
לפני כמאה שנים הוקמה תנועת הציונות על ידי הרצל תנועה שחשבה הרבה ועשתה מעשים רבים כדי להעלות את עם ישראל לארץ . להוציא את עם ישראל מתחת גלות האומות ולהקים מדינה יהודית .
בתחילת הקמתה של התנועה היה נראה הדבר חסר סיכוי . לקחת אנשים שמושרשים במקומות מגוריהם ולהזיז אותם . נראה כבלתי אפשרי.
ואז הביא אלוקים את מלחמת העולם הראשונה . מלחמה שהביאה לכאוס מוחלט אצל עשרות אלפי צעירים יהודיים שגויסו לצבא וחזרו שברי כלים .
וממלחמה זו נגרם באופן ישיר הקמתה הראשונה של ארץ ישראל .
כמה מהעליות הראשונות נגרמו באופן ישיר ממלחמת העולם הראשונה.
זה עדיין לא הספיק . עם ישראל המשיך להשאר בחו"ל ולא רצה לעזוב את מקום מגוריו.
ואז הגיעה מלחמת העולם השנייה . מלחמה שגרמה במישרין לקימומה של מדינת ישראל . ממש גירש אלוקים את עמו מארצות הניכר. רק שבעוונות היה זה בצורה כל כך קשה.
מדינת ישראל הוקמה ומעתה עם ישראל כבר לא נמצא תחת ידם של האומות . אבל עדיין מי ששולט על עם ישראל הם אנשים שאינם יראי אלוקים ואינם שומרים את תורתו ומצוותיו .
יש שקוראים לזה שעם ישראל בגלות אצל הערב רב .
עם ישראל עדיין בגלות , בארצו , תחת ידי הערב רב .
במהלך השנה האחרונה יצאו אנשים בודדים להוציא את עם ישראל מגלות זו .
נעשה ניסיון מה שנקרא הפיכה שיפוטית . שזה ממש נסיון לגאול את עם ישראל מתחת שלטון זה . מהלך שנראה היה שהוא חסר סיכוי בדרך הטבע כפי שראינו בשנה האחרונה.
נעשה נסיון להקים משמר לאומי . שהוא בעצם צבא שמגן על עם ישראל . ולא צבא שמגן על מדינת כל אזרחיה . וגם נסיון זה היה חסר סיכוי בדרך הטבע. כפי שקרה שנציגי מי ששולט בפועל על ארץ ישראל טרפדו את המהלך.
והנה ההסטוריה חוזרת על עצמה . מתחילים משהו לגאול את עם ישראל , מהלך שנראה חסר סיכוי . והקב"ה הופך את העולם . ומתחיל להניע את התהליך .
כסא השלטון הקיים מתנענע . אנשים מתחילים להבין שמשהו כאן צריך להשתנות .
יהודים מתחילים לקבל נשק . ונראים ניצנים של משמר לאומי יהודי.
אני רק מקווה ומתפלל שהמשך התהליך להוצאת עם ישראל מגלות הערב רב יהיה ברחמים גדולים .
מאוד קשה לי להאמין שנראה שינוי בהשקפת העולם החרדי. ההצטרפות לסיפור הציוני תתפרש כהודאה בטעות וכלקיחת אחריות על הקונספציה של ביטחון בחיי הגלות שבעטיה נכחד שליש מעמנו. מצד שני , מכיוון שגם הקונספציה של הציונות קרסה חלקית והגאווה הבלתי מרוסנת של החילוניות ספגה מכה אנושה , יותר קל להתחבר יחד לסיפור חדש שבו כולם מבינים שאין האמת המוחלטת מצויה בקבוצה אחת. יש סיכוי שעמנו יפתח פרק חדש בתולדותיו.
חשבון הנפש בציבור החרדי דורש בעיקר נשיאה בנטל הביטחוני . המודל של "תורתו אומנותו שלפיו ניתן פטור כולל לבני ישיבה הוא חידוש וחייב להשתנות. דמו של בו ישיבה אינו סמוק יותר .
נבדוק מה אומרת התורה : …מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו … מי האיש אשר נטע כרם …. .מי האיש אשר ארש אישה …. מי האיש הירא ורך הלבב ….פטור של לימוד תורה לא נמצא ביניהם. כל זה במלחמת רשות אך במלחמת מצווה יוצא גם חתן מחדרו וכלה מחופתה. לפחות תפטרו את הבחורים השקדנים והרציניים .אך תדאגו שכל השאר יתגייסו .הרי פטור גורף להתמרמרות רבה בציבור הכללי .
למה אנשים מאמינים צריכים להתגייס לארגון שדורך על אמונתם ולוקח חלק נכבד בהפצת הכפירה בעולם?
כשאנחנו אומרים "אין עוד מלבדו" אנחנו באמת מתכוונים לזה.
אתה בעצם מאשר את האימרה הידועה "רק בדם תהיה לנו הארץ"
ובינתיים פה בארץ נשפך הכי הרבה דם
אנחנו באמת צריכים להתעורר ולהבין ש"אני הוא משעבדן ואני הוא מוציאן"
כל הפתרונות האחרים קרסו, לא שלום ולא ביטחון.
לא כלכלה ולא תרבות, רק מלחמות בפנים ובחוץ.
זה לא אתחלתא דגאולתא אלא גאולה מזויפת שמצליחה לסחוף אחריה את מי שלא בקי במקורות ומדרשי חז"ל ונתלה בסברות שאולי נראות הגיוניות אם היה מדובר בעם ככל העמים אך אינן קשורות לאמונה אמיתית ולתפקיד שלנו כמייצגים שלה