סיפרה לי חברה שפנתה לרב שהם נוהגים להיוועץ בו ושאלה אם מותר לה ללמוד גמרא. במרחב המופלא שלנו, המעניק את הכבוד הגדול ביותר ליושבי בית המדרש, טבעי שעולה הסקרנות לדעת 'מה הם עושים שם' ולהשתוקק לטעום מן המן הזה. הרב ענה לה שאין איסור בלימוד מתוך יוזמה עצמית, אבל – כך סייג – עליה ללמוד לבדה, ללא חברותא וכמובן ללא סיוע מהצד הגברי במשפחה, ולהתמודד עם הגמרא בכוחות עצמה, בלי 'לרמות' עם שוטנשטיין.
היא נענתה לאתגר בהתרגשות מובנת, אולם לאחר שעה של שבירת ראש עם הטקסט הארמי נטול סימני הפיסוק התייאשה והרימה ידיים. היא הכריזה שכעת היא מבינה מדוע לא ניתן לימוד הגמרא לנשים, ושהיא מעריכה עשרת מונים את בעלה ובניה על יכולתם להתמודד בשדה המאתגר הזה. שאלתי אותה אם גם הם מסתגרים כל אחד בחדר מבודד בעת לימודם ואינם מורשים להיעזר באי־מי כשלשון הגמרא אינה נהירה להם, ואם גם הם מתחילים לעשות זאת לראשונה רק בגיל ארבעים.
לימוד נשי הוא עניין שבין אשה לקונה. הוא בקשה של קשר ישיר עם דבר ה'. דוקא משום שהיא אינה מצווה בלימוד זה. מי יכול להגיד לי מה טיב הקשר הזה ואיך אני בונה אותו, ואם מותר לי וכמה?
לא אכנס כאן לפולמוס של לימוד תורה לנשים. פולמוס זה מתייחס בעיקרו ל'לימוד' במשמע של 'הוראה': האם יש להורות לבנות צעירות ידע תורני שאינן נצרכות לו באופן אישי. בהוראה לרבים יש פן חברתי בעל מורכבות, וההגדרות של ההוראה הרצויה והמקובלת לנשים נרחבות ומשתנות כל העת עם תמורות הזמן.
הדיון ההלכתי על הוראת תורה לנשים אינו מתייחס לנקודה העקרונית שברצוני לעמוד עליה בדברי: לימוד נשי התנדבותי הנעשה מתוך רצון להבין ולהשכיל ולהכיר את ארון הספרים התורני לעומקו. יש להבחין בצורה ברורה בין הזירה האישית, הפרטית, לבין הזירה הציבורית. הדיון ההלכתי מתייחס ל"מלמד את בתו תורה", ולא לבת שמחליטה מעצמה לפתוח ספר ולהעמיק בו.
הלימוד לבנות ואף לנשים מתאפיין בהיותו מתֻווך. למידה מכלי שני שכידוע אין בו כדי רתיחה. והיא מקבלת את דמותו של הדרשן התורן – וכך היא לובשת אופי מוסרי, או מתלהב, או פרשני־סלקטיבי, או מלא גימטריאות ונוטריקונים כטוב לבו בווארטלך. ההנחה הרווחת היא שאין לנשים חרדיות יכולת להתמודד עם השפה התורנית ולדלות בעצמן את המסרים מן הספר לחייהן הן. המתורגמן צריך לעמוד בינן לבין הטקסט ולהסביר להן לאט מה הן צריכות להבין ממנו.
מלבד ההכללה הלא סבירה כלפי מחצית מבניו של עם הספר (ומתן קרדיט רחב ואוטומטי כלפי המחצית השניה), יש כאן נקודה שברצוני להפנות אל מי שמעדיפה להרוות את נפשה מבארות מים חיים במקום לשתות בצמא את קפקא ומולייר וצווייג.
יפה כשאת רוצה
כנקודת מוצא, אבקש להסב את תשומת הלב אל מדרש שיר השירים על הפסוק "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה".
יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה. מה פשר הדימוי "כתרצה"? מבהיר המדרש: "כתרצה – כשאת רוצה." והוא ממשיך ומרחיב: "כשאת רוצה – אינך צריכה לבקש ממישהו, ללמוד ממישהו" (מתורגם מארמית: "כד את בעייא, לית את צריכה בעייה מכלום, מילף מכלום", שיר השירים רבה ו, ד אות ב). כשיש בך רצון למשהו, אינך צריכה לבקש מאיש, ללמוד מאיש. את יכולה להשיגו בעצמך.
הצד הגברי מיוצג על ידי אתערותא דלעילא, על ידי המצוה הבאה מן השמים. הצד הנשי, "בארה של מרים" העולה מן הארץ, מייצג החלטה אוטונומית שלא מתוך ציות אלא מתוך אהבה
"יפה את רעייתי כתרצה – כשאת רוצה." יש יופי מיוחד ביוזמה העצמית, כשמאחוריה רצון ליטול חלק בקדושה. זהו הפן הנשי של הקשר של האדם עם הקב"ה, הפן של "רעייתי". הפן הנשי הוא פן מתנדב, שאינו מצווה. ולכן, דוקא 'כשאת רוצה'. נשים אינן מצוות אבל עושות. יפה את כשאת רוצה. מי שהוא מצווה ועושה, מקדים את העשייה לרצון הפנימי. זהו פן של יראה, של העמדת רצון ה' לפני המאוויים האישיים. הפן המתנדב הופך את הסדר. הוא קודם כל "כתרצה" – כשאת רוצה. הרצון הוא הפתיח, והעשייה באה בעקבותיו. זהו פן אחר של קיום, מעשה של אהבה, קרבן של נדבה. יש בו עוצמה העושה אותו חלק מהתורה, חלק שלא היה כתוב בה קודם. אילו היה כתוב לא היה פה אלמנט מובחן של רציה עצמית.
להבדלים בין "מצווה ועושה" ל"שאינו מצווה ועושה" נוהגים להתייחס כאל היררכיה, מי שמצווה הוא סוג א', ומי שלא הוא חיקוי נאמן למקור, אבל חיקוי. מן המדרש הנ"ל עולה פן נוסף: יש מעלה בעשייה שמקורה ברצון עצמי, בשאינן מצוות – ועושות. זוהי בחינה משלימה, סוג אחר של התקשרות עם הקב"ה. תרצו, יראה ואהבה, או חסד וגבורה. זהו לימוד מתוך בקשת ה', עמידה בתחתית ההר בהמתנה לשמוע את דבר ה' מתוך הערפל.
ר' קלונימוס קלמיש שפירא נדרש לנושא בהתייחסותו למהותה הסמלית של בארה של מרים:
"שאשה הנעשה [הנעשית] צַדֶקֶת ולומדת תורה ומקיימת המצוות, זאת היא מעשה שלה, כיון שאיננה מצווה ועושה, ואם כן לא עוררו אותה כל כך ממרום לזה… הא שבאה למדרגה גדולה כזו לא היה בהתעוררות של מעלה ורק באתערותא דלתתא… לכן הבאר מקור הנובע מים חיים קדושים, היתה בזכותה."[1]
לדבריו, מדובר בגישות אלטרנטיביות. הצד הגברי מיוצג על ידי אתערותא דלעילא, על ידי המצוה הבאה מן השמים. הצד הנשי, "בארה של מרים" העולה מן הארץ, מייצג החלטה אוטונומית שלא מתוך ציות אלא מתוך אהבה.
במקום שלבה חפץ
בדיונים על לימוד תורה נשי עולה תמיד השאלה, מהו בדיוק 'לימוד נשי'. מתוך המאמץ למצוא את הייחוד של הלימוד הנשי אנו מקבלים בית מדרש המותאם לנפש האשה החרדית הטרודה והמטופלת בילדים – שיעורי השקפה ומוסר, פסיכולוגיה ברוח יהודית, עיסוק במצוות המיוחדות לנשים, לימוד הלכות תמציתי עובר לעשייתן, והמנעד רחב למרבה השמחה. אבל משום כך זו אינה 'תורה' במובן המקובל על הצד הלמדני. טרם נמצא גבר חרדי הקורא צאינה וראינה להנאתו, או לומד הלכות שבת ללא העיון המעמיק הנלווה. ההנחה שלימוד נשי צריך להיראות אחרת מלימוד גברי אינה מוכרחת המציאות. יש שלחן ערוך המשותף לכולם, יש מסורה ויש דרכי לימוד, וכל לומד יכול להתחבר אליהן, בין איש ובין אשה.
התמצית של הלימוד הנשי היא הפן ההתנדבותי והמתרצה של בקשת דבר ה'. ההלכה עצמה כוללת הנהגות שנשים קיבלו על עצמן מרצונן במהלך הדורות, חלקן אפילו תפסו כעיקר הלכה
אם יש ייחוד בלימוד הנשי, הרי שהוא האופן שהאשה ניגשת אל התורה. התמצית של הלימוד הנשי היא הפן ההתנדבותי והמתרצה של בקשת דבר ה'. ההלכה עצמה כוללת הנהגות שנשים קיבלו על עצמן מרצונן במהלך הדורות, חלקן אפילו תפסו כעיקר הלכה.
לפיכך, שאלות מסוג "את כל חומש רש"י סיימת כבר שאת רוצה ללמוד גמרא?" הן חסרות טעם. התנגדויות מעין אלו הן בדרך כלל רפלקסים מותנים של מרחב השואף לחלוקות דיכוטומיות. אולם אין אשה לומדת אלא במקום שלבה חפץ. איש אינו יכול לדעת במקומך מה מתאים לך, מה נכון לך, מה יחבר אותך במיוחד אל מי שאמר והיה העולם.
נתקלתי לא מזמן בתשובה של הרב פינקוס לאדם ששאל אותו אם התקנת דלת פלדלת היא חסר במידת הביטחון. הרב פינקוס טען, אם אענה לו שלא יתקין דלת פלדלת הוא יקבל את זה ולא יתקין. הבעיה היא שהוא יעשה זאת לא משום שהוא בוטח בקב"ה, אלא כי הוא סומך על כך שאמרתי לו לא לקנות. הדבר ייתפס אצלו כמו סגולה: אם לא אקנה – לא יבואו גנבים. למעשה, הוא אינו בעל ביטחון, הקב"ה לא נמצא אצלו בתמונה כלל. אילו היה בתמונה, הוא לא היה פונה אלי בשאלות.
הוא כותב שם: אני אמנם מכיר את הקב"ה, אבל אינני מכיר את השייכות שבינך ובין הקב"ה, את הקשר שלך אליו, ואם כן כיצד אוכל לפסוק לך? זהו דבר התלוי בלבך, בקשר שלך עם אבא שלך.[2]
ברוח הדברים נוכל לומר שגם לימוד נשי הוא עניין שבין אשה לקונה. הוא בקשה של קשר ישיר עם דבר ה'. ודוקא משום שהיא אינה מצווה בלימוד זה. מי יכול להגיד לי מה טיב הקשר הזה ואיך אני בונה אותו, ואם מותר לי וכמה? ורק בתנאי שקודם חיסלתי את כל ערמות הכביסה, וסיימתי את כל התהלים והתנדבתי לעזר מציון? מי מוסמך לעמוד במקום הזה ולספר לי איך אטווה את הקשר שלי עם הקב"ה, איך אקרא את הדיבור שלו אלי? זהו ענין אישי, זר לא יבוא אל הקודש.
רגלינו עמדו בהר סיני
לימוד תורה הוא רצון לשמוע את קול ה' מדבר אלינו. אם קשה לנו הדיבור הישיר, אנחנו יכולים לבקש ערוצי תרגום, כפי שעשו בני ישראל בהר סיני. אפשר להאזין לדרשות של הרב בידרמן, לשמוע את הרבנית ימימה, להתחבר למגוון שיעורים בקול הלשון. הכל תורה והכל שכרה. ואפשר גם לקבל את המסורה דרך המילים של התורה ושל חז"ל עצמם, להיות חלק אינטגרלי מהשקלא וטריא. לקרוא ספרות מוסר מוקדמת ומאוחרת, ללמוד תנ"ך עם רש"י, תנ"ך בלי רש"י. מדרשים. הלכות. דף גמרא עם שוטנשטיין או משניות מבוארות עם ציורים של יוני. מה שמדבר אלינו, מה שמושך אותנו. הרבה דרכים אל המקום. (במאמר מוסגר אוסיף, שהרבנית ימימה, שהיא המייצגת הגדולה של תורה נשית בדור הזה, מבקשת לעשות בדיוק זאת – להפנות נשים אל הספר, אל המקורות. בעקבות שיעוריה הולכות נשים רבות לרכוש חומש עם פירוש של הרש"ר, ספרי מהר"ל, נפש החיים, מדרש וספרי הגות ועוד. כך מתרבים ספסלים של למידה עצמאית בבית המדרש של עם ישראל. ומה יפה היא העולה מן המדבר.)
אין כוונתי להטיף ללימוד זה או אחר. אין לי עניין בקידום אג'נדות. חשוב לי לעודד פתיחה של אוצרות הרוח היהודיים בפני נשים החפצות בכך, ללא שיצטרכו להתעמת עם הרמת גבות ועם מסרים מרפי ידיים
אין כוונתי להטיף ללימוד זה או אחר. אין לי עניין בקידום אג'נדות. חשוב לי לעודד פתיחה של אוצרות הרוח היהודיים בפני נשים החפצות בכך, בלא שיצטרכו להתעמת עם הרמת גבות ועם מסרים מרפי ידיים. לא יתכן שכל גוי יוכל להכנס לאתר של דף יומי מתורגם ושכל מדונה תנופף בלימודי קבלה, ואשה חרדית תצטרך לבקש רשות ללמוד תורה שניתנה לה בסיני. וגרוע מזה, תזכה לתגובות מקטינות ומערערות, המטילות ספק בטוהר כוונותיה. שום גבר לא נשאל מעולם לטוהר כוונותיו בלימוד גמרא, אם כי ללא ספק יש רבים הלומדים לשם הסטטוס החברתי והמס הקהילתי. הבה נניח את הבדיקות הללו לבוחן כליות ולב ולא נדאג מדי שמא יתרבו בעלי תריסין. תוכן הלימוד ואופיו הוא החלטה אישית לחלוטין של הלומדת ועניין שבינה לבין קונה.
רצון הלב הוא התמצית, הוא הוא האדם. "אני" משמעו "אן שלי" – ה"לאן" שאליו אני רוצה להגיע, היעד שאליו מובילה תשוקת הלב. וכדברי הזוהר, ה"רצון" הוא ה"צנור" לקבלת התורה הפרטית של האדם. הלימוד הנשי הוא בבחינת כתרצה, דוקא כשאת רוצה. הוא הביטוי הכי עמוק של החיבור של כנסת ישראל עם הקב"ה. (חיבור הוא דעת – אין חיבור בלא דעת, ולא עם הארץ חסיד.) הוא האתערותא דלתתא, הבחינה הנשית של הקשר עם הקב"ה. קשר של רצון פנימי ושל התנדבות הלב. השאיפות והתשוקות האלו טובות וראויות בעיני הקב"ה, גם אם אינן זוכות לגושפנקא חברתית. והוא משבחן ומתגאה בהן. יפה את כתרצה.
[1] ר' קלונימוס קלמיש שפירא, דרשות משנות הזעם (אוסף מדרשותיו שנכתבו בגטו ורשה), חוקת תש"ב עמ‘ קפג.
[2] ר' שמשון דוד פינקוס, תפארת שמשון, פרשת עקב קל-קלא.
Photo by freestocks on Unsplash
מאמר נפלא ואמיץ. אכן הגיע הזמן להקים מעין בתי מדרש ('כוללים') לנשים.
וכך תאבדי את ׳כתרצה׳. חבל. זו היחודיות שלך כאשה. אל תהפכי אותה לחיקוי גברי.
רציתי להגיב בהקשר כמי שחשקה נפשה גם בלימוד דברי קודש ותורה אפשר גם אפשר,יש מי שבחרה לה חברותה( חברה מתאימה) שעורים או עם עצמה.
בהקשר לצוויג, קפקא, וכ"ו, לא הצלחתי להבין.
כמובן שזה כלל לא אותו צורך כמי שקוראת סיפרות כללית ומצליחה להנות ולהפיק תועלת כמעת רק מספרות איך אומרים " לא משלנו" וגם לומדת מה שקשור ללימוד קודש, זה משהו שונה בתכלית כל דבר ממלא צורך אחר לגמרי זה שאשב בבית המדרש לא יענה על הצורך בלקרא טולקין,בורחס,מורנטה ועוד.
יש גבול עד כמה אפשר "להתקדם", כל הרבנים חרדים יצאו בחומרה רבה נגד לימוד גמרא לנשים.
ויש מספיק דוגמאות של "רבניות" שלמדו וגם פוסקות הלכות!
אהבתי את ההסבר על הפסוק "יפה את רעייתי כתרצה"
לא אנקוט עמדה לגבי הרעיון המובא במאמר. מה עוד שבמשך דורות רבים, כמו גם בימינו, נשים חכמניות לא מעטות לומדות גמרא בעצמן או עם בני משפחה מבלי לעשות מזה עניין גדול.
הבעיה מתחילה ב'תנועת נשים' הלומדות בפומבי.
שוב, זו לא עמדה, אלא תיאור מציאות –
נשים רבות מקבוצת הלומדות בפומבי מחזיקות בעמדות שליליות למדי ביחס לגברים הלומדים בכולל בלבד, רבות מהן גם שולחות את בניהן ללמוד לימודי חול.
בדרך כלל הן אינן שואבות מתוך לימודן הקפדה במצוות, ההיפך הוא הנכון. נשים שרואות את עצמן כמוסמכות להורות, מצאו לפתע הקלות בנושאים שעם ישראל שמר בהקפדה דורות רבים. והנה, אותה אישה, רק הציצה לפרד"ס וכבר הצליחה להיות חכמה יותר מדורות של גדולי תורה ופוסקי הלכה.
"בנין נערים סתירה"
יישר כוח על היותך לפה למי שרוצה וחשקה ליבה בתורה ישירה. מה שאישה צריכה זאת הרשאה שמותר לה לרצות ללמוד תורה לשמה, גמרא ומשנה. מה שאישה צריכה זה אמון שיש לה את הכלים ואת המסוגלות השכלית ללמוד וללמד.
כנראה לא הבנת את המאמר עד הסוף.
אישה לא צריכה הרשאה ללמוד תורה.
הנשים היו במעמד הר סיני בדיוק כמו הגברים וקיבלו את התורה בדיוק כמוהם.
הן לא ישבו בבית וחיכו שהגברים יספרו להם ויסבירו מה היה, אלא קיבלו בעצמן ואמרו בעצמן נעשה ונשמע.
לו רצה הקב"ה שתורה תהיה שייכת רק לגברים היה נותן רק להם, הלא כך?
ועוד יותר מזה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". התורה ניתנה קודם לנשים!
נשים לא צריכות אמון מגברים ש"יסכימו" שהן מסוגלות או יכולות, אלא יכולות להאמין בעצמן ולעשות זאת.
רק מניח את העובדה הזאת כאן:
רוב מוחלט של הנשים ש'חשקה' נפשן במצות לימוד התורה הקדושה.
את שאר המצוות המעשיות כמו כשרות, צניעות, וכו' הן מזניחות בלשון המעטה..
וזו דעתך. נאה מאוד.
הואל לגבות את דברי הבלע הללו בעובדות.
תודה
מאמר יפה, נכון, אמיץ וחכם ככ!
ברור שיהיו פה תגובות שישללו את תוכנו, זה צפוי.
רוב התגובות הללו תהיינה מונעות מפחד, פחד עמוק, פחד משינוי וחרדה מפני כוחן האמיתי של הנשים.
לא מדובר בדברים חדשים,
מזכירה לכולם את דבורה הנביאה שהייתה לחלוטין אישה, ושפטה את ישראל.
מאמר נהדר בהיר ומרתק
הראיה מדבורה ויש עוד דוגמאות היתה אחת מיני מאות אלפי נשים שהיו בדורן ולא ראינו מזה לגיטמציה בכל הספרות התורנית וההלכתית בגלל דוגמאות של נשים יחידות למנף ולמסד זאת כתופעה
ברור שאנו הנשים אם יכולות מרחיקות לכת לטובה בדורנו הענין של הדבר שבלב והענין של בי י לבין קוני זאת לא רק אני מרגישה ש…. איפוא בכל התנך ותורה שבעפ שזהו הרצון האלוקי בבריאת האשה מה ה’ שואל ממני ל
פי מה שמתגלה בכל התנך ותורה שבעפ עם כל המסורות
אפשרת לבקוע עוד סדק ועוד סדקים עם הרבה שכנועים שיכליים ורגשיים ועוד… הבא נלמד מאותן נשים שזכו להיות אשת חבר כחבר צאי לך בעקבי הצאן…..
שרה, לא חינכו אותך לשאוף גבוה?
אם יש אישה אחת כזו, לא תרצי להיות זו?
לא ראיתי שמישהו יצא נגד דבורה הנביאה אלא להפך. כל עם ישראל שמע לה ובאה ישועה על ידה.
ומה כוונתך לצאי לך בעקבי הצאן? רוצה לחזור לתקופה בה נשים לא ידעו קרוא וכתוב? לא הלכו לבית הספר? כי זה עקבי הצאן…
דווקא כן יצאו נגד דבורה הנביאה…
"אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי. תרתי נשי יהירן הויין, וסניין שמייהו. חדא שמה זיבורתא (דבורה), וחדא שמה כרכושתא (חולדה). זיבורתא כתיב בה (שופטים ד, ו) "ותשלח ותקרא לברק", ואילו איהי לא אזלה לגביה. כרכושתא כתיב בה (מלכים ב כב, טו) "אמרו לאיש", ולא אמרה אמרו למלך" (מגילה יד:)
צריך לשים לב על מה יצאו נגדה. לא אמרו שיש בעיה בכך שלמדה תורה, אלא שיש בעיה ביהירות.
אני חושב שבאמת עיקר ההתנגדות באה כלפי נשים שלומדות תורה מתוך יהירות. אשתי לומדת גמרא, ואני מעודד אותה לזה. אבל כשאני שומע נשים שאומרות "אנחנו היינו בהר סיני בדיוק כמוכם, אנחנו יכולות ללמוד בדיוק כמוכם", אני מרגיש בזה לפעמים צליל של יהירות, אולי מסתתר שם המשפט "וגם יותר טוב מכם"?…
אם במשך כל אלפי השנים שיש לנו תורה, היו בתי מדרש לגברים, ואילו נשים למדו בבית – עם עזרה או בלי עזרה, עם חברותא או בלי – בצנעה, בלי להיות פוסקות לרבים (מלבד יחידות), אולי יש לזה סיבה.
נראה לי שאם המצווה היא על הגברים, משמע שהם יותר מיועדים לזה.
ד"א, לא כתוב שדבורה למדה תורה. אפילו על זה שהיא שופטת את ישראל, שמשמע שהיא היתה דיינת, מסביר המצודות "בעבור שהיתה נביאה וזריזה במעשיה, בא לה המעלה הזאת להיות שופטת את ישראל". אולי הדרך של אשה, אפילו להיות שופטת, אמורה להיות שונה?
העובדה שאתה שומע "יהירות" בזה שנשים מבקשות ללמוד ואומרות שהן יכולות לא פחות מעידות על צורת ההסתכלות שלך. ותו לא.
מה הן צריכות לומר שלא ישמע לך יהיר? בבקשה תלמד אותנו תורה? בבקשה תסכים לנו ללמוד?
טול קורה מבין עיניך.
מאמר מצוין, שקול מאד וזהיר.
עם זאת,מסורת הדורות אינה ברירת מחדל.אבותינו ואמותינו לא היו פחות אינטלקטואלים מאתנו ובכל זאת קיימו הבדלה מגדרית בתחומי העיסוק והלמידה.
יש להבחין בין סקרנות אינטלקטואלית אמיתית ,כפי שמציגה אותה הכותבת, לבין טרנד פמיניסטי.
קראתי את המאמר והוא מעניין
אני צריכה עוד לחשוב עליו
אבל מה שברור שלהשוות לדורות עברו זו וודאי לא אופציה.
הרבה דברים שהיו פעם השתנו
היום למשל אנחנו לא שואבות מים מהבאר כמו בעבר
וגם לא ספונות בבית כמו בעבר, אלא יוצאות לומדות ומפרנסות
ודווקא בגלל זה אולי חשוב כן להעשיר גם את אוצרות הרוח ולא רק את אוצרות החומר.
באותה מידה כמו ששרה שנירר ראתה לנכון לפתוח את בית יעקב בשעתו
(וגם היא אז התמודדה מול ביקורות נוקבת והתנגדויות)
שורש ההתנגדות ללימוד תורה לנשים נעוץ בחוסר הבנה לגבי המניעים שלהן לכך.
קיימת תפיסה שגויה רווחת שבה נשים רוצות להתפתח כתוצאה מ:"טרנד פמיניסטי" או "כדי להרגיש שוות" וכדו.
האמת היא לא כך.
האמת היא שנשים רבות מתוך רצון אמיתי לקרבת אלוקים מחפשות אחר האמת האמיתית.
תשובות כמו: "לא מקובל" או "לנשים יש מוח שלא מתאים ללימוד" לא מתיישבות על דעתן כי הן פשוט חוטאות לאמת. נשים שמסוגלות ללמוד ראיית חשבון והיכולת האינטלקטואלית שלהן מאפשרת להן שליטה בכמויות חומר ענקיות בעל פה לא תקבלנה שום תשובה של "הצד הרך והרגשי הנשי לא מתאים ללימוד אינטלקטואלי מעמיק".
כדאי מאוד שאנשים יתחילו להפנים שהצהרות חלולות לא משקפות אמת, שנשים יכולות לרצות ולבקש את השם מתוך רצון לקרבת השם אמיתית, מתוך חקר האמת ולא מתוך שום טרנד או שום רצון לעליונות על גברים או לזלזול בהלכה.
וכל נסיון להרחקה שלהן מכך וזלזול בכוונותיהן נסתר או נגלה רק מוכיח על חשיבה רדודה וטרנדית של המשיב ואי חתירה לאמת שלו עצמו.
עוד מאמר מצער, מתובל כמובן בהרבה תגובות מבולבלות
ולא נשאר אלא להדגיש בקצרה פן נוסף. בלימוד תורה לנשים, יש הרבה תועלות. אבל כל נסיון של השוואה ודמיון לחובת ומעלת ותוכן הלימוד של הגברים – הוא פשוט חוסר הבנה יסודי מהו לימוד ועמל התורה.
השטחה זו מגלה שבעיני בעל דעה זו, כל היחס לתלמוד התורה הוא באופן של זילות גדולה גם אצל גברים. זה נתפס אצלו כרכישת ידע נחמדה ותועלתית, ובית המדרש הוא מתחם שעשועי מושכלות, אין לו שמץ של מושג בעמל התורה של ת"ח הלומדים את תורת ה' לשמה ולא בשביל 'כיף'.
עוד תגובה מצערת של מי שלא טרח לקרוא את המאמר
מאמר חשוב,
מזכירה שהיו תקופות בהן גם להקים בית ספר לבנות יהודיות וללמד אותן חומש ורש״י נחשב מהפכני ומסוכן והיום ברור לכולם עד כמה זה חלק חשוב בבניין רוחני של נערה
למה זה חורה לך? התורה ניתנה לכולנו כל מי שרוצה יבוא ויטול. בדור שבו גברים משתמטים מלימוד תורה מתעניינים בתכנים נשיים, מה כ"כ רע או מוזר שאישה תתעניין בלימוד תורה שבע"פ.
אני לא מבין מה בכלל הנידון?
רב משה פינשטיין אוסר לימוד תורה לנשים מפורשות!
מגבר הלומד תורה האמור להבחין בפרטי החילוקים של נידון הלכתי הייתי מצפה להבנה דייקנית יותר של תשובת הגר"מ פיינשטיין.
מה גם שאין יכולת בידי פוסק מן האחרונים לסתור רמב"ם מפורש.
תגובתך, בתיה, לעניות דעתי מראה על קצת חוסר היכרות עם פוסקים.
לומר שאין יכולת לפוסק מן האחרונים לסתור רמב"ם, זה כמו לומר על מרבית ההלכות בשו"ע שהיא לא נכונה כי אחד הראשונים חולק. התשובה מתחלקת לשניים:
א. הלכה כבתראי, ולאחרונים יש היכולת להכריע להלכה אף בנידונים שעסקו בהם הראשונים.
ב. לא תמיד ההבנה הפשוטה בראשונים היא הנכונה. לפוסק יש היכרות מעמיקה עם המקורות ולפיכך בידו היכולת לפרש אותה בצורה הנכונה ביותר.
מלבד זאת לא הבנתי כלל את תגובתך. הגר"מ פינשטיין לא סותר רמב"ם. ההיפך, הוא מצטט אותו! ולהלן הציטוט המדויק, לעיני הקורא הנבון (פ"א מת"ת הי"ג):
"אישה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש מפני שלא נצטווית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו. ואף על פי שיש לה שכר, צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים, כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות. במה דברים אמורים בתורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, ואם למדה אינו כמלמדה תפלות."
היכן הסתירה?
באופן כללי יש להיזהר לבסס דעה והשקפה אחר עיון בהלכה ולא לנסות להתאים את ההלכה לפיו. בתגובות לעיל הובאה ראיה מדבורה הנביאה. וכי פוסקי ההלכה לא הכירו אותה? כנראה שלפי דעתם הרחבה אין ראיה משם לנידון. גם בקשר לדוגמה מבית יעקב – שם גדולי הדור הסכימו עם היוזמה. זאת ועוד, וכי כל דבר חדש יוכשר משום שגם בית יעקב היה רעיון חדש שהוכשר? כל מקרה צריך בחינה לגופו, והסמכות ביד מורי ההלכה שבכל דור לדמות מילתא למילתא.
מספר משפטים במאמר שלענ"ד צריכים עיון נוסף:
א. "הדיון ההלכתי מתייחס ל"מלמד את בתו תורה", ולא לבת שמחליטה מעצמה לפתוח ספר ולהעמיק בו."
מניין לכותבת המאמר לחלק בין לימוד מאחרים ללימוד עצמי? זה חילוק הלכתי מהותי שלא ניתן להיאמר ללא ביסוס (מלבד שטעמו של הרמב"ם שהובא לעיל שייך אף בלימוד עצמי)!
ב. "הלימוד הנשי הוא בבחינת כתרצה, דווקא כשאת רוצה. הוא הביטוי הכי עמוק של החיבור של כנסת ישראל עם הקב"ה."
אותו חיסרון – במאמר מופיעים מקורות שאינם קשורים לנידון כלל (הדרשה משיר השירים, תשובת הרב פינקוס) וב'רוח הדברים' מחזקים את טענת הכותבת. בשאר מאמרי צריך עיון תמיד מופיע ביסוס הלכתי, ועליו בלבד צריך המאמר להיות מושתת.
ולסיכום, לכותבת המאמר: אם מטרת המאמר לדון האם מותר לנשים ללמוד תורה – הרי שאין מקומו באתר זה אלא בספרי שו"ת ובשאלה פרטית לפוסק (כך גם תעקפי את הפן החברתי המורכב שהזכרת בהתחלה, למרות שאינני יודע על סמך מה כתבת שהדיון סביב הנושא הוא חברתי בלבד, וגם משתנה בהתאם לזמן. ביסוס!). ואילו אם מטרת המאמר לשכנע נשים ללמוד ולהסתקרן ביחס לארון הספרים היהודי, לאחר הסתמכות על שיטה שמתירה להן, נניח, הרי שהוא בהחלט משיג את מטרתו.
תיקון קל: גדולי ישראל לא הסכימו עם שרה שנירר. והייתה התנגדות ליוזמתה מן הקצה אל הקצה.
ממש לא נכון! שרה שנירר עשתה את מה שעשתה בהכוונה מליאה של האדמור מגור והחפץ חיים.
תקראו באוביוגרפיה של שרה שנירר.
לא מזמן נמכר במכירה פומבית מכתב של שרה שנירר שבו היא מורה לבטל הצגה בבית יעקב בגלל התנגדות של הרבי מבעלז
תודה רבה לך, אורית ג'ושוע, על המאמר החשוב הזה.
לעניות דעתי דברי הרמב"ם שהובאו בתגובות כאן מגדירים היטב את הדברים, ציווי חכמים שלא ללמד את בתו תורה נעוץ בכך שישנו חשש ש"יוציאו דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן". פוק חזי לא מעט נשים המוציאות דברי תורה לדברי הבאי…
בעיני יתכן לומר שהחשש הזה הקיים יותר אצל נשים נעוץ בהבדלי הגישה העמוקים בין איש לאשה, [מקומו של הרגש בקבלת ההחלטות וכדו']. עם זאת ברור מדברי הרמב"ם שגם אשה מקיימת מצווה כשהיא לומדת תורה באחריות הנדרשת. היכולת למדוד את הרצינות של אשה בגישתה לתורה היא האם מוכנה היא להשקיע בה את כל כוחה גם בלי שתקבל עזרה מאף אחד.
בנוסף עלי להזכיר את דברי חז"ל המלמדים שאביה של ברוריה אשת רבי מאיר ות"ח בעצמה (כמו שמצינו בגמ' דברים בשמה) שכר לה מלמדים שילמדו אותה אחר שנוכח לדעת שהיא מתאימה ללימוד כזה.
מי שיעיין בסוגיה זו לדעתי יצא לדברים אלו סימוכין.
עם זאת אני חושב שיש להתבונן מדוע לא צוה ה' את האשה על לימוד תורה, ולהתבונן על פי זה בתפקידה של אשה ביהדות באופן כללי (עיין [או שמא עייני?…] יבמות סג. ועוד), ולא לצאת ולחפש תפקידים שהקב"ה בחר לתת לאחרים.
ואולי ניתן לבחורים ללמוד גמרא לבד לגמרי בלי חברותא בלי מגיד שיעור או לגברים שחוזרים בתשובה בלי אף עזרה רק לבד בחדר, בלי ללכת לשיעור הדף היומי או כל שיעור אחר בנושא.
משהו לרגע מאד נוגע ומובן ומשהו פתאום קטן ומצומצם.
את רוצה להגיד שאישה היא גם __ גם מה?
יכולה להתרגש? יכולה לחשוב? יכולה לרצות?
וכל זה כדי שתוכל ללמוד גמרא בשקט בצנעה?.
כאילו אם אישה היא בן אדם אז היא בן אדם.
נכון שגברים שונים מנשים אבל לא בדברים האלו המהותיים.
ואת חוטאת בקצת תיאור קלישאי של נשים, כאילו כמעלה אבל לא זו רק קלישאה.
אני חילוני. ואני יכול להבין שאת צריכה לבנות לעצמך עולם הגיוני שיגבה את רצונך לקרוא גמרא
אבל גם שיעשה חשבון לסדר החברתי הנוכחי בו את חיה.
אז אני מוכן לכבד את זה.
אבל מבחוץ כתבתי למעלה איך זה ניראה.
בהצלחה.
ומקווה שלבנותייך יהיה חופש מחשבתי רב יותר.