צריך עיון > סדר שני > כלכלה > זו תורה וזו סחרה: רבנים, פרסום ומה שביניהם

זו תורה וזו סחרה: רבנים, פרסום ומה שביניהם

כבודה של הרבנות הפך בשנים האחרונות למוצר עובר לסוחר ולתעשיה המגלגלת מיליוני שקלים. אם תופעה זו לא תיעצר, מעמדם של הרבנים עלול להישחק באופן בלתי הפיך.

כ"א כסלו תשפ"ב

לעולם לא תהיו חולים אתם ובני ביתכם אם תתרמו ל…

הרב… מבטיח ברכה והצלחה ובנים תלמידי חכמים ושלא יחסר כסף לתורמים לעמותת…

מזגן-פאה-מקרר-ספר בכשרות מהודרת ובהמלצת הרבנים…

כל מי שחלף בעשור האחרון בסביבת מגורים חרדית לא יכול היה להחמיץ מודעות מעין אלו. הן ממלאות את העיתונות החרדית לגווניה, מעטרות את עלוני השבת, זועקות מחוברות הפרסום הנתחבות לתיבות הדואר וגולשות ומציפות את מבואות הבניינים. מסרים אלו מציפים את התודעה שלנו בשנים האחרונות, ומבלי משים, בתהליך שהתרחש בקצב מסחרר, הם הפכו את ההלכה ואת הרבנים לזירה עסקית לכל דבר.

במסגרת עבודתי בפרסום ושיווק נחשפתי לדיונים סוערים על שאלת האלמנט הרוחני, התורני, או ההלכתי שאפשר 'להשתמש' בו כדי לגרום לציבור יראי השם להעדיף מוצר זה על פני אחר

עניינים שלפני שני עשורים היו תחומים בגבולות בית המדרש והספרות התורנית הפכו לפתע ללחם חוקם של אנשי הפרסום. כיום, הוראות הלכתיות לכאורה הן מוצר סחיר במשרדי פרסום ובקרב אנשי שיווק. בין שאר מטלות השיווק, נמצא אותם יושבים ומטכסים עצה איך לשווק תכנית חיסכון או השקעה באמצעות "פסק הלכה". יצרני מזגנים ומיחמים מתדפקים על דלתותיהם של רבנים כדי לקבל את האישור, הברכה, החתימה, יחד עם הצילום המתאים, כדי לצאת לציבור עם מודעת פרסום או כתבה על חשיבות רכישת המוצר – בשם ההלכה ובברכת הרב.

במסגרת עבודתי בפרסום ושיווק נחשפתי לדיונים סוערים על שאלת האלמנט הרוחני, התורני, או ההלכתי שאפשר 'להשתמש' בו כדי לגרום לציבור יראי השם להעדיף מוצר זה על פני אחר. איך 'לחנך את השוק' לצרוך אקונומיקה כשרה לפסח או מברשת שיער שאין בה חשש חילול שבת, וכמובן איך להניע את ההמון לתרום לעמותה זו או אחרת.

ברוח זו, אנו עדים לתעשיה נוספת: הסגולות. סגולות וישועות הפכו בעשור האחרון לעסק כלכלי לכל דבר. מודעות הרחוב באזורים החרדיים מלאות בהבטחות מהבטחות שונות: עשה X ותזכה ל-Y. הבטחות לחינוך ילדים, לזרע של קיימא, לשפע ולבריאות ולפרנסה ולמה לא. המתכון פשוט ביותר: תמונה של רב, כמה מילים בכתב ידו בתוך מסגרת דרמטית, כותרת שזועקת בקול גדול את ההבטחה, וכמובן: המחיר. תעריף הסגולות עולה ביחס ישיר לגודל ההבטחה.

פסקי הלכה ומכתבי רבנים הפכו אפוא לנכס שווה כסף, שכל בעל עסק העובד עם הציבור החרדי משתדל להשיג. באווירה זו, משגשגת תעשיית הפרסום הרבני ומתפתחת בקצב מסחרר, והיא מגלגלת סכומים עצומים בכל שנה. לתעשיה הזאת, מטבע הדברים, יש מחירים, וכדאי שנהיה מודעים להם.

 

מחיר הסחר

אפשר לבחון תופעה זו מכיוונים אחדים, אך בראש ובראשונה חשוב להבחין בקיומה. התהליך שתיארתי התרחש בצורה אגרסיבית ומהירה כל כך, שתוך עשור בלבד הוא הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו. קשה לדמיין את הרחוב החרדי בלי מודעות עם תמונות רבנים, המציעות סגולות בתמורה לתרומות, ומשווקות מוצרי צריכה בחותמות כשרות ממותגות. קשה לנו להיזכר שעד לפני שנים לא רבות, כל העסק הזה לא היה קיים. כרוזים בחתימות רבנים היו שמורים להתראה על פרצות בחומת הדת ולחיזוק שמירת תורה ומצוות. לא היינו מעלים על דעתנו לראות תמונה של גדול בתורה לצד תעריפי ברכות, ואיש לא היה יכול לדמיין את קבלת עול המצוות הדרמטית של תעשיית המזגנים והמקררים. לפעמים אפילו מתעורר איזה ספק נסתר בלב, שמא "ועדת הרבנים לענייני מכירת מוצר פלמוני" אינה בעצמה אלא תוצר של איש שיווק יצירתי.

נדמה לעתים כי האמונה הרווחת בעולם הפרסום החרדי היא שאין דבר קל יותר מלשטות בציבור כדי להפיק רווחים

נראה כי לגופי המסחר ויועציהם יש אינטרס גדול לרומם ולפאר את סמכות הרבנים. ואם כן, יאמר מי שיאמר, שמא מתוך שלא לשמה בא לשמה – האם עלינו להלין כי הציבור מדקדק יותר בשמירת שבת בעקבות הירתמות המפרסמים לכך? האם יש פסול בכך שאנשים תורמים לצדקה? אולם זוהי היתממות. ראשית, הסחר ברבנים ובהלכה עלול, הבה נאמר בעדינות, להיות מוטה ואף סוטה מההלכה הצרופה. בהיותי אשת פרסום, אוכל להעיד כי לעתים מוצרים שיווקיים אינם משמשים פתרון לבעיה הלכתית, אלא יוצרים אותה בעצמם – בשיתוף פעולה עם גורמים הלכתיים.

בהתאם לכך, ומתוך הפיכת הרבנות למוצר עובר לסוחר ותחושה ש"הכל סחיר", נגרם נזק קשה למעמד ההלכה ולסמכות הרבנית. כבר היום אנו רואים שחיקה משמעותית במעמד הרבנים בעקבות ה'מסחרה'. אם תופעה זו לא תיעצר, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למוסד הרבני כולו.

 

מי תלוי במי

יתרה מזו, לעתים קרובות מגיעים פוסק הלכה או דמות רבנית-רוחנית למצב מביך של מחויבות לגוף מסחרי, מבלי שהתכוונו לכך. גוף מסחרי הפותח סניף בעיר מסוימת יבקש מרב העיר לקבוע מזוזה ולהגיע לאירוע השקה, שבו הוא יובל אחר כבוד אל ה"מזרח" ויתכבד לשאת דברים. מי יודע, אולי היום או מחר יזדקק גוף זה להמלצה או לפסיקה כלשהן, או לשימוש שיווקי בדמות הרבנית. אם בבעלותך סופרמרקט או חנות למכירת מוצרי חשמל או כל עסק שהוא, אומרים לך אנשי היח"צ, חשוב שתהיה סמכות רבנית בתמונה. אין להתפלא אפוא שרבנים משמשים נשיאים לשם כבוד או חברי ועדה מייעצת בעמותות ובגופים מסחריים, ומדוע לא? להגדיל תורה ולהאדירה!

לא אחת אני שומעת קולות התוהים, מי מנהיג למעשה את הציבור, השכבה הרבנית או אנשי היח"צ, השיווק והפרסום

בשל זאת, קו ההפרדה החד האמור לעבור בין ההלכה לבין המלצה מסחרית בלבוש הלכתי הולך ומיטשטש. אתבטא בזהירות: אין זה תקין, שגוף הכשרות המעורר על בעיית חילול שבת במקררים הטכנולוגיים הוא גם הגוף המוכר את הרכיב הפותר הלכתית את הבעיה. כבודה של הרבנות אינו מתגדל כאשר הוועדה הנותנת אישורים הלכתיים לאירועי תרבות ממומנת על ידי המפיקים של אירועים אלו. אם אנו מגלים בעיה הלכתית מסוימת רק באמצעות קמפיין ממומן היטב, המגיע לכל בית חרדי באין ספור ערוצים, משהו לא בסדר. מישהו שילם כדי להתריע בפני הציבור ולעדכן שרק בשימוש במערכת חשמלית מחברת X אשר קיבלה את ההכשר מגוף הכשרות Y מקיימים שבת כהלכתה. אי אפשר שלא לחשוד שמא האינטרס הכלכלי עבד כאן שעות נוספות, ואולי אף הביא חלילה לסילוף דברי צדיקים.

ושוב, המחיר הוא שהפיכת הרבנות למוצר עובר לסוחר תוביל חלילה לזילות ואף לאי קבלת דבריהם של גדולי תורה, גם בהלכות הנוגעות לענייני היומיום. לומדי הלכה היודעים דבר או שניים והמודעים לאלמנט הפרסומי המעורב בנושא, עלולים לאבד אמון בסמכות ההלכתית – ובעקבותיהם יתר הציבור. כיוצא בו, אנשים הממהרים לרכוש מכשיר יקר יותר רק משום שיש עליו 'חותמת רבנית', ולאחר מכן מגלים שרומו – יאבדו אמון ואף יזלזלו להבא בהוראות גורפות של רבנים, והתוצאה היא מכשלה בגופי הלכה.

אם יימשכו מגמות אלו, לא ירחק היום ותשתרר בוקא ומבולקא בהוראות הלכתיות מובהקות. ציבור יראי השם, שהיה קשוב בכל צעד ושעל לדברי רבותיו, יתחיל לשאול את עצמו בכל היתקלות ב"פסק הלכה", אם מונח כאן ענין הלכתי טהור או שמא התערבו כאן גם עניינים כלכליים. לאנשים יהיה קשה לקבל הוראות שניתנו באופן כללי, ושהם לא שאלו עליהן בעצמם.

כבר היום אני שומעת לא אחת קולות התוהים, מי מנהיג למעשה את הציבור, השכבה הרבנית או אנשי היח"צ, השיווק והפרסום. נדמה לעתים כי האמונה הרווחת בעולם הפרסום החרדי היא שאין קל יותר מלשטות בציבור כדי להפיק רווחים. זו סכנה משמעותית לעצם קיומו של הציבור החרדי, ואם לא נהיה מודעים לה, אנחנו עלולים לגלות מאוחר מדי ש"עבדים משלו בנו".

***

איני קוראת כמובן לחיסולם של עסקי הפרסום והשיווק. כאמור, אני עצמי שייכת לעולם הפרסום. אולם שיווק טוב ואמיתי מוכר את המוצר כמו שהוא. אין צורך לערב מין בשאינו מינו, ולנסות לרתום את הסמכות הרבנית לצרכים כלכליים. ניתן לשכנע אנשים לקנות מקררים משום, ובכן, שהם משמרים היטב מוצרי מזון. רעיון מהפכני, בהחלט: לקנות מקרר מפני שהוא איכותי. אפשר לשכנע אנשים לתרום לארגון חסד מחמת חשיבות הפעילות של אותו ארגון, מבלי להפוך את ההתרמה למסחרה בכבודה של התורה ושל הרבנות. אפשר לשווק היטב בית אבות-לימודי סיעוד-נופש בחו"ל גם מבלי לנצל לצורך זה את הסמכות הרבנית.

אנא, חברי המפרסמים, הבה נפריד בין הלכה לשיווק, ונלמד לשמור על כבוד התורה גם באזורי הדמדומים הציניים של עולם הפרסום.

 

Photo by Dr. Avishai Teicher Pikiwiki Israel, CC BY 2.5, via Wikimedia Commons

15 תגובות על “זו תורה וזו סחרה: רבנים, פרסום ומה שביניהם

  • שאלת טריליון הדולר [או הביטקוין] מה קדם למה הביצה לתרנגולת או התרנגולת לביצה, הסתפקתם כבר להכיר את תגובותי הבלתי קונבנציונלים, השאלה האם הרבנים מקדמים את היחצנים או היחצנים מיחצנים את הרבנים, זו שאלה קשה מאוד והתשובה קשה עוד יותר, סיפרתי כאן כבר באחד הפוסטים את מה שראיתי באנטוורפן, בבורסה יהלומים זולים נמכרים באריזות מאוד מפוארות בחנויות תכשיטים באיזור הבורסה, לעומת זאת יהלומים שעולים אלפי ועשרות אם לא מאות אלפי יורו נמכרים בבורסה בקומות הגבוהות בשקיות ניילון פשוטות שמוכרים בהם ברגים זולים, אותו דבר כאן התלמידי חכמים הכבדים לא מיוחצנים ולא מצולמים לקביעת מזוזות בכל עץ [סליחה משקוף] רענן, רוב ה"רבנים" הם אנשים פשוטים מאוד שקיבלו הנהגה בירושה פעם זה היה רק אצל החסידים היום כולם אימצו את השיטה הזאת, או אתה אפילו לא צריך לקבל ירושה אתה צריך אם אתה חסיד לדעת את כל שמות ערי מזרח אירופה [יש גם חסידות על שם ערים בארצות הברית ובברזיל] ומאמץ עיר שעוד לא אימצו אותה והנך אדמו"ר, או שאתה מפעיל רשמים מקצועיים ולומד יחצנות שנור והנך ראש ישיבה כל המושג הזה גדויילים רבנים מנהיגים הפך להיות פורימשפיל אחד גדול, השאלה שלי כמה אנשים אינטלקטואלים ויודעים הלכות מתרגשים מקידום המכירות הזה. ולסיום סיפור יפה, לפני למעלה מ40 קם גוף כשרות חדש שאמור היה להתחרות בגופי הכשרות הקיימים, והוא הריץ גימיק של נטחן לאחר הפסח ומאז זה הפך להיות נורמה כשרותית, או ששוטפים לנו את המוח שבלי בר מים אין שמירות שבת, למי שיש כסף מיותר וחושב שהוא בעל הבית על הכסף שישרוף את זה על בר מים, במאית מחיר אפשר לקנות מיחם שבסופו של דבר זה לא משמעות בכלל יש אפילו מיחמים בטיחוטיים היום שעולים מאית מבר מים

  • תודה על המאמר החשוב. הבעיה אחרת – יש מוצרים ושירותים שנאסרים מראש על הציבור, רק כדי להתירם אחר כך ע"י עסקני פרסום שמוציאים הכשרים, וכמובן הכל בתשלום גבוה מאוד. אני בטוחה שכמנהלת משרד פרסום ותיק את מכירה היטב את הבעיה הזו. כולם נהנים (למעט היזמים ובעלי העסקים שמתרוששים), אז למה להפסיק את המערכת המשומנת הזו שמכניסה כסף רב לכיסים של המפרסמים והסמכויות שנותנות היתרים?

  • כתבה שנפלה עלי כעופרת חמה על שעווה , בכול אשמים החסידות המזרחיות , כלומר גם יוצאי ישיבות ליטאיות נהפכו לחסידים.
    המשנה אומרת שכהן גדול הנכנס לפני ולפנים לא נאמן על מום בכור בהמה שלו – ומספיק הרמז . אני קובע מניסיון שהרבנים/ האדמו"רים קשורים במנהלי העסקים כולל מנהלי מוסדות , שאלה מנווטים את החכ"ים החרדיים .
    ישנם מעט מאוד רבנים אמיתיים שיש להם עמוד שדרה , חלק מעמוד שדרה שהוא יהיה עשיר ולא נזקק למוליכים באף- ראו ציווי יתרו למשה את מי לבחור למנהיגים ודיינים

  • אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה.

    הכותבת מלינה על השימוש ברבנים לצורכי מסחר, אולם היו תקופות שהרבנות עצמה הייתה מסחר, וכמה שניסו לעצור את התופעה לא הצליחו.

    אני ממליץ לקרוא את הספר של מרדכי זלקין: "מרא דאתרא? רב וקהילה בתחום המושב". הספר ניתן לקריאה ברשת תמורת תשלום.

    • אז סחרו בפרוטות ושיחקו בקהילה אחת, העולם נהיה גלובלי ועשיר

  • א. ראשית יישר כוחך על המאמר. ב. שאפו על האומץ. ג. זה בכל דבר בכשרות שמרוויחים מליונים עש רב כזה או אחר ועוד עשרות דברים כולם יודעים כבר שנים. עכשיו למי שזה נוגע ולא נתנו לו להיכנס לרבנים וזה מעצבן איך תמונה של רב אוכלת 5 שנים של לימודי שיווק ופרסום ומביאה עדר של חרדים …. צריך לעשות עצומה של כל החרדים ושבועיים לא לקנות עוף ולא בשר. ולסיום חכם אחד אמר מי שאתה לא יכול עליו תשלים איתו …. תן תרומה קטנה לחצר הנכונה והכל יסתדר.

  • מאמר יפה ומנומק!
    ישר כוחך!

  • אני חייב להגיד, דווקא עניין האמון ברבנים פחות מטריד אותי. אני בהחלט מכיר בבעיה, והיא אכן בעיה קשה, אבל יש בעיה נוספת שמטרידה אותי יותר:
    הבעיה שמטרידה אותי היא שמתיחסים לכל הדברים מהסיבות הלא נכונות. מתיחסים למקרר בגלל סמכות רבנית, במקום בגלל שהוא יכול לשמר ירקות טוב, כפי שכתבת בצורה יפה כל כך, ומתיחסים לרב בגלל שהוא נותן ברכה למקרר, במקום לזה שהוא צדיק וקדוש ויכול ללמד אותי איך לעבוד את ה'. בוחרים במפלגה בגלל שהרב אמר משהו, ובוחרים כשרות בגלל המפלגה. והבעיה הכי תמוהה: תורמים כסף לצדקה כדי לקבל מתנות בהגרלה. לאן הגענו? אתה תורם כדי להרוויח?!
    כמובן, יש לימודי זכות, ולפעמים גם סיבות טובות לכל הדברים האלה. אבל עדיין נוצרת כאן מגמה חינוכית. בקצב הזה הילדים שלנו כבר לא ידעו את הסיבות המקוריות.

    • לאהרונסון "סמכות רבנית" בדורנו שווה בעייני הרבה הרבה פחות מקליפת השום

  • כותבת המאמר המצויין חוששת מזילות המימסד הרבני התורני וההילכתי.
    אז צר לי לבשר לה שהזילות כבר עמוק עמוק במחוזותינו.
    רבנים מסויימים הפכו לנכסים המניבים הרבה כסף, ואמצעי לשליטה מוחלטת בעדר הצייתן.
    שילוב של נכדים רודפי בצע, ח"כים ועסקנים תאבי שליטה, שלטון וטובות הנאה, ואנשי פרסום, שיווק ויח"ץ, הפכו את היהדות, את המנהיגים הרוחניים ואת הרבנים וגדולי הדור למכרה זהב ולכר פורה למילוי תאוותיהם.

  • מאמר נכון. אהיה בוטה יותר ואזכיר שפגישה עם גדולי ישראל לצורך זה כרוכה כמובן בתשלום; משלמים בשביל פגישה קצרה, בשביל להביא לשלחן פריטים וכ"ו

  • מצב כואב ללא פיתרון מתאים.
    אוכל לכתוב מכלי ראשון על כשרות מסויימת שהייתה מוקפדת רבות בשנים ומחוזרת על כל גווני הציבור בחרדי המדקדק בדבר הלכה והסכימו לשלם עבורה גם מחירים יקרים לעומת המתחרים, ובשנים האחרונות גם היא נהפכה למוצר סחיר פשוטו כמשמעו, ולרבנים הנותנים שם את ההכשר אין את היכולת להתנתק מהבעיה מחמת אנשי החצר, המשרד, ההנהלה וכו'
    איני יכול לפרט כאן פרטים ושמות, אבל אם הייתי מעלה נתונים כאלו, כולכם הייתם מזדעזעים!

    • דרך אגב אני משתדל מה שפחות להכניס כשרויות ממותגות והמבין יבין, אני משתדל להכניס הביתה כשרויות שבררתי אישית עליהם למרות שאינם ממותגות כל כך

  • החותמת הרבנית הפכה למוצר. בד"צים מתפרנסים ממתן הכשר למוצרים שאינם מזון. מותג ירקות הופך לתקן הלכתי. משגיחים מתפרנסים ממתן תעודה למוצרים שלא יכניסו הביתה.

  • מאמר יפה וחשוב!
    יש להעיר כי התהליך לא הומצא על ידינו, אלא על ידי הכנסייה הקתולית בימי הביניים.
    הכנסייה מכרה ישועות, מחילה וחיי נצח לכל המרבה במחיר, דבר שהוביל בסופו של דבר להקמתה של הכנסייה הלותרנית על ידי מרטין לותר, שלא יכל יותר לסבול את הצביעות והשקר של הכנסייה הקתולית. (הפרטים ההיסטוריים ארוכים, אפשר לקרוא במקורות הרלוונטיים).
    חבל שאנחנו, מגזר שאמור להיות חכם, משכיל וירא שמים, שבויים קרבן בידי דרכי פעולה כל כך לא יהודיות.
    אולי המאמר הזה מסמל את תחילתה של 'לותרניות' חרדית ופקיחת עיניים במגזר.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל